איך להצליח(!) לדבר על משהו שמציק/ מעצבן אותי?

מה שבטוח - וכל מי שהתנסה בכך (ומי לא??...) ידע לומר -

זה שכשאני עודני עצבנית, 

או: כל עוד הדבר מציק לי,

או: כל עוד יש בי שיפוטיות וביקורת עליו... -

לא משנה מה אעשה...

כל דרך שאנסה לדבר בה על כך - תוביל למריבה או ריחוק בינינו...

בין אם הגעתי בווליום נמוך או גבוה,

גם אם אני בטוחה שאני מדברת "יפה"

וגם אם הטיעונים שלי ממש אבל ממש הגיוניים...

כל עוד אני טעונה על הדבר,

ה"עטיפות" היפות הללו לא עושות את העבודה,

הצד השני מרגיש את ההסתייגות שלי (וחווה אותה כהסתייגות ממנו)

הסתייגות שאפשר לחוש בגוף כ'מתח' -

שמעלָה אוטומטית את המתח בגוף של האחר 

ומשם הדרך להסלמה סלולה ובטוחה...

ומה שבטוח זה שכך- הקשבה, הבנה וחיבור לא יהיו שם..

ואז.. לא פעם קורה שמאחר ואנחנו כבר יודעים לאן הדברים יתגלגלו...

אנחנו נמנעים יותר ויותר מלדבר על מה שמציק לנו

אבל גם הכיוון הזה מעצים את הריחוק בינינו

ומשאיר אותנו רחוקים ממימוש הכמיהה שלנו לחיבור.

על פניו אין מוצא.

והתסכול שהולך וגדל מחזק את האופציה להיפרד 

כדרך היחידה לצאת מהפלונטר,

פתרון לכאורה... שלמעשה מייצר אינספור בעיות נוספות

ובהחלט לא פותר את הבעיה -

אז איך בכל זאת אפשר לדבר על משהו שמציק לי 

באופן שהאחר יקשיב, יבין והעניין המציק ייפתר ?

אבל רגע לפני האיך, עוד כמה מילים על

למה זה לא  מאפשר לנו 

לשוחח כשאני מגיעה עם ה"מתח" הזה -

(בין אם זה כעס/ שיפוטיות/ צדקנות/ או דומים לאלה..)

המתח הזה יוצר חייץ רגשי,

ביני לביני - לרגשות הפגיעים הרכים יותר שמתקיימים מתחת למתח

וגם.. ביני לבין האחר

ואז... אמנם אני רוצה שהוא יבין אותי,

אני רוצה חיבור,

אבל.. אני מגיעה עם ניתוק...

מעצמי 

וממנו...

הניתוק הזה מיד מעלה את הצורך של האחר להתגונן -

ובמילים אחרות את המתח שלו שמייצר ניתוק גם אצלו,

שלו מעצמו

ושלו ממני

והנה שנינו,

כל אחד מתבצר בעמדתו,

שלרוב היא מאד הגיונית ומשכנעת

ובכל זאת... אין מוצא...

(למרות אגב... שלרוב... בכלל אין לנו ויכוח על הדבר,

כלומר - ואני עושה פה ספויילר -

כשאנחנו מצליחים לדבר, לרוב אנחנו יכולים להגיע בקלות רבה להסכמה)

ושלרגע לא ישתמע מכך

שהכוונה שלי היא לוותר על עצמי, על התסכול שלי,

על הרגשות או הצרכים שלי,

חלילה...ואף ההיפך הוא הנכון...

הכוונה היא רק להצליח לוותר על המתח 

(להגיע למקור שלו ולענות על הצורך שיש שם כך שהמתח יתייתר, אפרט בהמשך)

כי כל עוד אני מגיעה מתוחה, עם כלי המלחמה שלעיל,

(בין אם אני "התחלתי" ובין אם אני ממשיכה בתגובה)

אני לוקחת חלק פעיל בשדה המלחמתי הזה

ובמלחמה כידוע.. זה או אני או הוא,

ובעיקר... כולנו מפסידים...

(זאת אומרת שככה אני בהפוך על הפוך מבטיחה לעצמי שלא אקבל את מבוקשי...)

אז מה כן?

בהחלט יש אפשרות אחרת.

כזו שנמצאת בקומה שמעל לשדה הזה...

אלא שהיא דורשת ממני 

(ורצוי שגם מבן הזוג אבל אפילו אם רק אחד מתחיל, אפשר להגיע לשם יחד)

לעבור דרך המתח למה שמאחוריו,

לזהות את הרגשות הרכים שלי, 

ו ל ה כ י ל (בעצמי את מה שמתחולל בי)

להיות בחיבור אלי, אל החלקים שבי שזקוקים ל... 

נראות, הבנה, הקשבה, אמפטיה, תשומת לב, אהבה וכו וכו...

וכמו להשקות את החלקים הצמאים שבי 

ולמלא אותם באלה בעדינות וברכות.

בשלב הזה - כאשר הוא קורה במלואו -

מתרחשת טרנספורמציה,

וזה כבר מרגיש כמו נס גלוי,

עוד לפני ובטח אחרי שאחזור לשיחה עם האחר.

הללויה... 💝

נכון.. 

שלא תמיד יהיה לנו קל לוותר על הכעס...

כי זה מצידו ינסה לשכנע אותנו שהצדק אתנו

ואנחנו חייבים להילחם עליו,

כי אחרת לא נשיג את מבוקשנו

והוא כזה פתלתל ממזר.. 

כי כך כאמור, הוא משאיר אותנו בדיוק במקום המתוסכל ללא מבוקשנו..

ועדיין... בפתיינותו... דורך אוטומטית את המערכת שלנו..

אז כחלק מלקיחת שרביט הניהול עליה,

הנה עוד זווית שמאפשרת לראות יותר מהתמונה הגדולה,

היא זו שמזכירה לנו שהכעס -

למרות שהוא מוצדק והגיוני והכי הכי טבעי שנרגיש אותו,

עדיין,

כשאנחנו אוחזים בכעס -

אנחנו נאחזים ומתבצרים במקום.

(לעומת האפשרות לשינוי שנפתחת כשעוברים למה שמתחת לו)

וסביר להניח שנמשיך להרגיש את אותו התסכול 

חוזר על עצמו שוב ושוב בחיינו.

(גם אם זה רק בתוך הקשר הזוגי - כי שם זה הכי קרוב לבית שאפשר,

עדיין יהיה שחזור של התסכול בלופים... 

ולא... פרידה מבן הזוג הזה לא באמת פותרת את העניין הזה לפחות)

אם כן, האפשרות היחידה לשינוי,

כזה שיאפשר לנו לדבר במקום לריב,

להקשיב, להבין, להגיע להסכמות ולהרגיש את הביחד נעים ומחזק,

מתחילה בשחרור של העומס הרגשי הזה, שנמצא מתחת לפני השטח

ומנהל את העניינים 

ואותנו מהתפיסה שמשאירה אותנו במקום.

זה מה שנקרא הכלה -

שהינה במהותה תהליך טרנספורמטיבי,

בו אנחנו שוהים בהתבוננות וחיבוק מהאם הפנימית שבנו

כלפי החלקים והרגשות הפגיעים

וכשזה קורה - כאמור זה כמו נס -

הרגשות הקשים משתחררים מהמערכת

ויש לנו גישה יותר ויותר

לאותו חוסן פנימי וחיבור למסוגלות ולעוצמה שלנו

ומשם אנחנו יכולים לנוע מאהבה

(על פני תנועה מתוך הפחד כאשר אנחנו במוד הישרדותי)

אני לא אומרת לא לכעוס, או לא לשפוט,

(לכעס יש תפקיד חשוב כשהוא מזכיר לנו את הגבולות שלנו

ומסתיר מאחוריו תסכול על צורך שלא מסופק - אליו נכוון)

אני רק אומרת לא להשליך את אלה על האחר,

או לפחות לא לצָפות להקשבה כשזה מה שאנחנו עושים..

וגם... אחרי מיצוי מסויים- 

לעבור לשלב הבא של הכלת הרגשות שמאחורי ומתחת לכעס.

ונכון, שזהו האוטומט שלנו - להישאר בכעס ולהשליך אותו -

כי ככה גדלנו, 

כי זה מה שקורה סביבנו,

כי זה עדין השיח הרווח בתודעה ההשלכתית שאנחנו חלק ממנה...

אבל...

זה שייך למוד הישרדותי של תקופה הישרדותית

שבמובנים מסויימים תמה. 

היום אנו חיים בתקופה שכבר לא באמת הישרדותית, 

לפחות לא כמו פעם.

לכן השיח הזה כבר לא מתאים ובין היתר...

לא מאפשר לנו לממש את הכמיהה העמוקה ביותר שלנו כבני אדם -

להיות בחיבור

ולנוע מאהבה 💖

לסיכום-

כשמשהו מציק לנו, או מכעיס, או מתסכל,

כדאי שנתחיל בחיבור לעצמנו,

משמע  לעבור אל מאחורי ומתחת לכעס

ולהסכים להרגיש את הפגיעות,

כשבו זמנית נוכח בנו גם החלק הבוגר שמכיל אותם -

וכשאנחנו ממש מצליחים להרגיש מנקודת המבט של הצופה החווה...

מגיעה אותה הקלה פיזית ורגשית (טרנספורמציה)

ולרוב גם התבהרות מנטלית ואתה מגוון אפשרויות לפתרון

שאינן מהסוג של "או אני או אתה".

אז.. וכדאי רק אז...

(כשהמטען הרגשי שלי התנקה ולו במעט)

לגשת אל האחֵר ולדבר.

זאת אומרת שנגיע עם פחות שיפוטיות, פחות כעס, פחות תסכול... פחות מתח,

מה שמגדיל לאין ערוך את הסיכויים 

לכך ש(גם) הוא יקשיב, יבין ויהיה אתנו ביחד בדבר

~~~~~

ועכשיו... קצת טכניקה:

כדי שיהיה קל לזכור,

שמתי בראשי תיבות את מה שלמיטב הבנתי 

הם העקרונות הראשיים בשיח אימגו זוגי 

והנה הם פה בשבילכם:

נ . ר    ה . ג . ש . מ . ה (לגמרי במקרה מתאים לחנוכה)

נ - נראות - התבוננו זה לזו בעיניים תוך כדי השיחה

ר - הביאו רצון טוב והתכוונות להגיע בלב פתוח זה לזו. בואו בעיניים טובות

ה - הקדישו זמן לשיחה. זמן בו שניכם פנויים.

ג - היו ערים לגשר שעובר בין הלבבות שלכם

     כשאחד מכם - המקשיב, עובר אל עולמו של האחר - המדבר

ש - שיתוף - מי שמדבר מגיע בהתכוונות לשתף את האחר 

      ולא לשטוף אותו:-), לשתף מנקודת מוצא של חקירה פנימית,

     כשמי שמדבר מביא את דבריו ב I Position כלומר מהחוויה הסובייקטיבית שלו,

     לא כאמת אבסולוטית שכן אלו הם פני הדברים: כל אחד חווה סובייקטיבית

     ואין אמת אחד צודקת יותר. שנינו צודקים באותה המידה

מ - היו בתשומת לב ובכבוד למרחב הזוגי המתקיים ביניכם בכלל ובפרט תוך כדי השיחה  

ה - הקשבה - המקשיב מגיע כאורח, בסקרנות ובלב פתוח לשמוע את החוויה האישית של מי שמדבר,

     וזוכר את הנפרדות שביניכם. בשיח אימגו המקשיב משקף את דברי ה'שולח'. 

     חוזר עליהם ונותן לו 'הד'.

אלו הם העקרונות שכשמצליחים ליישם אותם

אפשר לדבר על הכללללל....

ואז קונפליקטים - לא רק שלא מרחיקים ביניכם -

אלא אף מאפשרים קרבה וחיבור מלב אל לב  ❤❤

בהצלחה! 

וחג חנוכה מלא בניסים משמחים!

~~~~~

אם אתם מרגישים שזה קשה לכם ליישם לבד,

אין דאגה 💕

אפשר גם להגיע לפגישה אחת של 3 שעות (אפשר גם בזום)

בה אנחנו לומדים בדיוק את זה -

איך לדבר ולא רק לא להגיע לפיצוץ...

אלא לשמור על האהבה שלכם מלבלבת ושמחה..

עלות פגישה כזו 680 ש"ח בלבד

לתיאום יש לפנות אלי :

במייל galitel2@gmail.com 

או בטלפון 052-8892401

פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

 

איך להשתחרר מהמועקות ולהכניס יותר שמחה לחיים?

 "בסדר... אני מרגישה די בסדר..

את יודעת, לא קל..."

היא אמרה לי כששוחחנו בטלפון

ואני רוצה לבחון את האמירה הכל כך נפוצה הזו,

או את 'אחותה' שמגיעה כ "החיים קשים"

נכון שהשְכַּם והערב מגיעים לפתחנו אתגרים,

החל מקטנות שמעיבות עלינו במודע או שלא,

כמו אם קיבלתי חיוך עקום או ישר הבוקר מהשכן 

והמשך בעננוּת קודרת יותר, שהטריגרים שמעירים אותה

הם האנשים שיותר קרובים אלינו, כמו בני משפחה 

ושמקורה לרוב במיני שדים ששוכנים בתוכנו -

כשזה יכול להיות במודע וגם שלא במודע -

שנסתובב כל היום עם עננה שמנהלת אותנו בלי שנשים לב..

לרוב העננות האלה - 

מקורן באמונות מגבילות שיש לנו אודות עצמנו

וברגשות קשים שאלה מביאות

אחת הנפוצות היא:

"אני לא מספיק"

זו מגיעה עם שלל רגשות כבדים -

כמו אשמה, בושה, עצב, אכזבה, חוסר אונים,

תסכול על המצב - (לכאורה) 

תסכול שנובע מתוך קונפליקט פנימי בין ידיעה עמוקה 

שאני בהחלט מספיק ואף נפלאה מעצם היותי חלק מנשמה עוצמתית -

ובין חלקים שלמדו להאמין ש "אני לא מספיק" 

האמונה השגויה הזו - שאני לא מספיק - התקבעה לה אי שם בילדותנו,

כמסקנה ממה שאמרו לנו במילים,

או מאיך שהסתכלו עלינו במבט שאין בו מספיק אהבה,

או כהיסק שעשינו מאי הצלחה כל שהיא או השוואה שלנו לאחרים,

מאחר ואז התעצבה לה חווית הערך שלנו,

אותו גרעין בתוכנו שיודע שאנחנו נפלאים כפי שאנחנו,

נדחק אט אט ומתכסה מאחורי האמונה שאנחנו לא מספיק,

כשחוויות החיים מביאות לנו עוד ועוד סיפורים 

שבטעות אנחנו מתייחסים אליהם כאלה "הוכחות" 

שאכן כך הוא -

שאכן "אנחנו לא מספיק"

אט אט נבנה לנו מנגנוני הישרדות שמטרתם לתת לנו תחושה של "מספיק" -

נהיה תחרותיים, השגיים ופרפקציוניסטים - כדי להוכיח (גם לעצמנו) שאנחנו מספיק

או לחלופין - נרים ידיים ונימנע מלנסות - כדי לא להרגיש שאנחנו לא מספיק,

וחשוב להבחין שגם כשנצטיין בעשייה שלנו,

זה עדיין לא ימלא את תחושת החוסר ולא יצליח להחליף את האמונה,

כלומר ישאיר אותנו אתה ועם כל המשא הרגשי הכבד שלה.

לזה אפשר להוסיף מנגנוני ריצוי,

צורך ותלות באישור הסביבה,

לא פעם נמצא את עצמנו מתפרצים בכעס

כי הכעס מסתיר תחתיו רגשות פגיעים יותר

ולכאורה מגן עלינו אבל למעשה פוגע בנו ובסובבינו

(אל דאגה.. לא באתי לנכס.. :-) אני מביאה גם פתרון בהמשך)

ועוד הרגלים שלא באמת מביאים לנו מזור..

ואז...

כשהאמונה ההיא (ועוד כמותה) נמצאת מתחת לפני השטח,

עטופה ברגשות הקשים ובהרגלים שמנסים להוכיח אחרת

אבל לא באמת עושים את העבודה...

החיים נחווים כקשים, 

ואנחנו מחפשים מילוט מהקושי -

אז אנחנו מוצאים עוד הרגלים בניסיון להרגיש טוב יותר -

שיהיו על הרצף מלעשות עוד יותר דברים,

ועד ללברוח - שבקצה של זה יגיעו לכדי אילחוש עם סמים ואלכוהול.

אז... בהחלט החוויה היא ש "החיים קשים..."

בהחלט "לא קל"

אבל...

אם רק היינו מצליחים להגיע למקור -

לאותן האמונות השגויות,

לאותם הזכרונות שבתפיסה הילדית התקבעו בתוכנו 

ונחרטו כמחלישים,

אם רק היינו מצליחים לתת לפקעת האמוציונלית בתוכנו להתפוגג...

ולמקומות הילדיים בתוכנו ריפוי באהבה שכל כך היינו כמה לה...

כל מגדל הקלפים הזה שנבנה על גבי האמונה הזו,

היה מתייתר ונעלם!

כי כשאני יודעת מבפנים 

(ולא רק בשכל, אפשר לשמוע אם הנימה שלי מנסה לשכנע.. :-),

אלא ממש ממש מחוברת אל הערך שלי -

השמחה בי זמינה לי הרבה יותר

כי התפוגגו להם העצב והתסכול, הבדידות, האכזבה, הפחד וכו'...

כן, רגשות - emotion ~ 

Energy in motion - אנרגיה בתנועה

כשאנחנו נותנים להם להיות, שוהים אתם,

מה שלא יכולנו כילדים כי כל כך איימו שעצרנו אותם בתוכנו...

ויחד עם זאת, כשנותנים להם להיות  -

אחרי 90 שניות הם מתפוגגים !

אז - 

כשהאמונה השגויה התחלפה בזו שיודעת את עצמי,

והרגשות הקשים התפוגגו -

אני כבר לא צריכה להוכיח שום דבר 

וגם לא לעשות יותר ויותר מאותו הדבר,

גם כבר אין לי ממה לברוח... 

אז -

אני יכולה לפעול בהתאם לצו ליבי,

חווית החיים כולה קלילה יותר

והאמירה "לא קל" איננה חלק מחיי

❤❤❤

נכון,

שמנקודת מבטי תהליך ההתפתחות שלנו

הוא אינסופי ויגיעו לפתחנו עוד ועוד אתגרים,

אלא שככל שאנחנו בתהליכי ריפוי והתמרה כאלה

החיים נחווים כהרפתקאה 

שגונזת בתוכה שק מלא של הפתעות עבורנו

אבל...

איך עושים את זה?

הרי אנחנו שבויים בתוך אותן התפיסות השגויות

ובמצב הזה לא באמת יכולים לראות מבעד למסך האמוציונלי 

שמסתיר לנו את האפשרויות הללו שצופנים לנו החיים...

אבל לי... יש כלים מופלאים שיכולים לפוגג את הערפל,

ולחבר אותנו בבהירות אל העוצמה שלנו ❤

במיוחד היום,

בפתחה של שנה חדשה,

כשהחגים אוטוטו מאחורינו

זה הזמן המושלם- 

עם רוח גבית מהמהות של שנת השמיטה שהחלה -

לשמוט מאתנו דפוסים תפוסים שכאלה

שלא פעם מכוסים בהתפרצויות של כעס (אבל לא רק)

ולצמוח אל השלב הבא שלנו

לחוות את החופש להיות מי שאנחנו באמת,

משוחררים מאמונות שקריות, רגשות כבדים ומעיקים

דפוסי התנהגות שמקבעים את המצב עוד יותר

ולא פעם כשזה כבר מגיע לגוף - מלווים במכאובים פיזיים שונים.

זהו זמן נפלא ליצירת שינוי,

לקפיצת מדרגה משמעותית

והבשורה שלי היא - שזה בר מימוש בקלות יחסית

בתהליך שהקלטתי מראש

בסרטונים קצרים של עד חצי שעה 

ובהם תכנים, תרגילים ובתהליכים משני תודעה

לאורך 21 ימים  (רצף שמאפשר להתמדה לחזק ולהטמיע את השינוי)

בהם את~ה מחולל~ת לא סתם שינוי אלא 

קפיצה תודעתית אל הגדול~ה והחופשי~יה שאת~ה

זה נמצא בעלות מוזלת לזמן מוגבל

 בלחיצה כאן עבורך

בברכת שנה טובה ומבורכת

בתהליכי ריפוי רכים ומיטיבים,

גלית  אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

מה הכי גרוע לעשות כשמישהו כועס?

בטח את מכירה את זה- שאת כועסת,
אש יוצאת לך מהאוזניים,
מסבירה לכולם למה זה ברור שאת צודקת,
למה (למשל) זה לא מתקבל על הדעת
שסיכמתם משהו ולגמרי במקרה
את מגלה שהסיכום הופר באלגנטיות -
שהילדים מטופלים היטב
אבל במקום שהוא } יהיה אתם,
הזכות ניתנה לשמרטפית כלשהיא

והזעם על כך שהוא מרשה לעצמו
שוב ושוב לשים את התענוגות שלו בראש הרשימה
מה שאת בחייייייים לא היית עושה...

*(זו אגב "תופעה" שמקורה בסוציאליזציה שלנו כנשים
בעידן הזה ושלהם כגברים.
בעוד אותנו מחנכים להיות אחראיות - אולי בעודף,
אותם מחנכים לקדש את שאיפותיהם.
לא שופטת, אולי ארחיב על כך בפעם אחרת)

בקיצור הזעם הזה,
מאיים לצאת מכל הנקבוביות בגופך
ולהותיר אבק אחרייך

בשלב הזה את כל כך בטוחה שאת צודקת
(ואם תשאלי אותי :-) אז בצדק :-) :-)
שאת מצליחה לנסח את טענותייך
בחריפות, בשנינות ובנחרצות יתרה

ואז...
הדבר הכי גרוע יהיה...
אם מישהו יאמר לך:
"טוב, תירגעי... זה לא בריא לכעוס..."
או
"בסדר, אבל למה את צועקת??"

עוד רעיון גרוע פה יכול להיות
להסביר למה גם הוא צודק...

או כל ניסיון שהוא
שמטרתו לסלק את הזעם והגיצים
של הכעס מהמערכה.

מוכר לך?
~~~~~~~~~~

מה שבעצם קורה פה,
אם נסתכל רגע מהצד -

הכעס הוא אנרגיה מאד מאיימת.
שעשויה לעורר חוסר שקט עד כדי בהלה
אצל מי שכלפיו היא מופנית,

אנרגיה תוקפנית שרובנו
גם מתקשים אם בכלל יכולים להכיל
וגם רגילים תרבותית לנסות להשתיק

כי זה מה שראינו -
כך נהגו ונוהגים סביבנו,
מתוך הקושי להתמודד עם כעס -
בדר"כ אם מישהו כועס - מיד מנסים להסות אותו.

כך נהגו כלפינו כילדים כשכעסנו,
כך נוהגים סביבנו כלפי מי שכועס
ו... כך אנחנו בעצמנו נוהגים..

אנחנו משכפלים שוב ושוב
ניסיון לא מוצלח להתמודד עם הסערה
(בכלל ועם כעס בפרט)
ולמרות שזה לא עובד,
מאחר ואין לנו משהו אחר שכן -
זה הרגל שכל כך נפוץ סביבנו.

אפשר להסביר למה זה לא עובד
בכל מיני צורות,
אחת מהן תהיה להיעזר בחוק השני של ניוטון :

השתקה של מישהו כועס,
הִנָה התנגדות לכעס שלו,
והרי כל דבר שנתנגד לו, יתנגד לנו בחזרה,
באותה העצמה רק בכיוון ההפוך,
משמעו  שהשתקה רק מלבה את הכעס...

רגע, רגע,
אל דאגה,
זה לא שאני עומדת להמליץ לך לתת את הלחי השנייה
ולעודד את הכועס להוציא את כעסו עלינו,...

לא, כיוון שזוהי הקיצוניות השנייה (!)
ושני הקצוות (מלחמה / כניעה)
מנוהלים על ידי אותו מוד הישרדותי
שלרוב לא יוביל אותנו לשקט המיוחל.

אז מה כן?

כעס הוא השלכה שלא לומר השפרצה
של הסערה הרגשית שמתחוללת בקרב הכועס.
אנרגיה מתפרצת, תוקפנית,
מכלה ומחלישה את הגוף,
בעיקר את הכבד לפי הרפואה הסינית

ולרוב כשנחוש חוסר אונים -
רגש שהינו מנת חלקנו מעצם היותנו יצורים תלויים
בגילאי הינקות והילדות,
בכל פעם שנפרש התנהגות כזלזול, הקטנה, התעלמות
או שנחוש לחיצה אחרת כלשהיא
על אחת מנקודות התרפה שלנו,

יגיע הכעס, לכאורה על מנת להגן עלינו מפני המזלזל
ואולי.. על מנת להגן עלינו מפני התחושה הקשה
של חוסר האונים שעולה בנו (!)
כיוון שהכעס (לכאורה) מעלים אותה בשנייה.

מנגד,
לרוב אצל מי שעומד מול הכועס
מתחוללת סערה פנימית גדולה לא פחות
ועל מנת להגן על עצמו
סביר שיגויס בדיוק מאותו המוד ההישרדותי,
דפוס אוטומטי כלשהוא,
תוקפני לא פחות (גם אם מוסווה),
וגם אם יהיה מאד הגיוני
ויסביר שהכעס ממש לא בריא...
וחבל ש"סתם את כועסת...אולי תירגעי?"
זה לא יעבוד
וישאיר את המשתתפים במרחב
דרוכים, טעונים ובהיכון
גם אם זה נראה כלפי חוץ וגם אם לא..

אז מה כן?

אני שמה לב שכבר כתבתי את השאלה הזו קודם
והמשכתי לכתוב מה לא :-)

אז ככה,
ככל שנצליח להגיב מתוך בחירה,
כלומר ככל שלא נהיה מופעלים 
מהכעס של האחר,

אבל באמת (!)
לא רק נֵרָאֶה כלפי חוץ אדישים,
ככל שנצליח להגיע למצב בו המערכת שלנו
לא נדרכת אל מול כעס של אחר,
כך נמצא את הדרך הכי נכונה להתמודד
אל מול הכועס:

השיא יהיה כשנצליח להכיל בחמלה,
ממש להביא אמפטיה (!)

אבל עד שנגיע לשם...
:-)

זה יכול למשל להתחיל בזה,
שמתוך יכולת חיבור למרכז שלנו,
נוכל לעשות הפרדה בין מה ששלו למה ששלי,
לשים גבול ולומר -
"אופס, התבלבלת, אני רואה שחזרת עצבני מהעבודה,
אני לא חלק מזה..
בוא נירגע ונדבר אח"כ"...

או - למשל לשתף - ש "ככה ממש קשה לי להקשיב,
וזה לא מכבד אותך ולא אותי
ואני מאד רוצה להקשיב,
אז בוא נירגע ונחזור שוב לדבר על זה מתוך שקט.."

לפעמים זה יהיה פשוט שקט פנימי שלך שלא נסחף
לריקוד ההישרדותי, מה שיחליש את הכוח
של הכעס של האחר ויפוגג אותו,

או כל דרך אחרת שהשקט הפנימי שלך פותח
כשהשפעת אדי הכעס מתפוגגת,
ומופיעה התבהרות.

כי כשאנחנו במוד הישרדות,
פזיולוגית רוב הדם זורם מהחלק החושב, היצירתי של המוח,
אל החלק ההישרדותי, הפרימיטיבי
ואז אנחנו פשוט פחות חכמים  (בלשון המעטה)

בקיצור,
הכעס הוא אנרגיה עצמתית
שסוחפת אתה את כל מי שבאזור
לתוך סערה פנימית וחיצונית.

ככל שנצליח להפריד את עצמנו מהסערה,
וזה מתחיל ביצירת שקט פנימי,
כך נוכל יותר ויותר להרגיע את הסערה
זו שבתוכנו וזו שבחוץ.

איך מצליחים ליצור שקט פנימי?
יש כמה אפשרויות בסוף המייל
שאפשר לבחור מתוכן את זו שהכי מתאימה,

אבל רגע לפני שאני נפרדת ממך
חשוב לי לציין
לפחות שני מוקשים שעומדים בפנינו
במערכה מול הכעס:

*
לפעמים תהיה השתקה עצמית שתתחזה לשקט
ואז... זה לא יעבוד...
יחד עם זאת, ככל שתצליחי להביא את דבריך מתוך שקט,
שיגיע מההרגעה אמיתית שלך את עצמך,
מהתייחסות לסערה הפנימית המתחוללת בקרבך
ועיבוד שלה -
ככה יש סיכוי גדול יותר שזה יעבוד
(אפשרויות ללמוד איך כאמור
ממש תיכף בסוף הרשומה)

**
מוקש שני שקריטי להכיר במצב הזה-
הוא להבין שהזמן כשלעצמו לא מפרק את הכעס,
ואם לא נעבד את הכעס,
אפילו אם יעבור קצת או הרבה זמן,
הוא עשוי שוב להתלקח
ושוב לא נצליח לדבר...

לכן - ישנם פה 3 שלבים קריטיים והכרחיים:
1. לפרוק את הכעס פיזית מהגוף -
למשל בצעקה בים, או בטבע,
או במקלחת,
אולי לצאת לריצה בהתכוונות לפורקן

2. וזה חלק חשוב מאד
לנסות להבין מה בעצם הכעיס אותי,
לזהות את הצורך שלא נענה -
כי כמו שארנינה קשתן אומרת בגאונותה הרבה:
מאחורי כל צרחה יש צורך לא מסופק

3. אחרי שזיהיתי -
למצוא את הדרך למלא אותי ממני אלי.

כלומר אם זיהיתי למשל שכעסתי
כי לא ראו אותי,
הצורך שלי היה נראות,
אז אני מוצאת את הדרך יותר ויותר לראות את עצמי.
(אגב כשאני עושה את זה אני כבר רואה את עצמי
ומכאן העצמה הטמונה בהתייחסות פנימה אלי)

בשלב הזה של העיבוד,
הכעס כבר איבד הרבה מכוחו המתפרץ
ועכשיו יכול להיות בטוח לשוב ולדבר.
~~~~~~~~~

כמו שאת רואה הדברים מתייחסים
לשני הצדדים,

גם כי כולנו נעים ביניהם,
פעם ככועס ופעם כמי שהכעס מופנה אליו

וגם, כי ככל ששנינו ניקח חלק בשינוי -
כך נמצא שבמקום כעסים ומריבות
אנחנו מצליחים לדבר (!)

וגם אם משהו הפעיל אותנו,
וסביר להניח שיהיו עוד ועוד הפעלות...

יש לנו "חומרי גלם וכלים" לבנות מהם את הגשר
ולחזור להבין, להתחבר,
ליהנות מביחד שמאפשר לנו להתבטא בחופשיות
ולצמוח יותר ויותר אל האני השלם והגדול
שמנהל את מה שמתחולל בקרבו
ופחות ופחות מנוהל משם.

אני מברכת אותך בשבוע של שקט פנימי נפלא,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

איך להצליח לייצר שקט פנימי?
הנה לך כמה אפשרויות
ללמוד ולצמוח לשם ביחד -

ממש בקרוב נפתחת קבוצה לנשים
שרוצות להתחבר לעצמן:

שביל אל הלב

מתחילות ממש אוטוטו,
רצף של 8 מפגשים מופלאים,

אחת לשבועיים

בימי שיש בבוקר

לחצי פה לכל הפרטים ושמרי את מקומך 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואפשר גם לקבל עוד העמקה
בליווי של תהליכים אנרגטיים מוקלטים:

בהדרכה המוקלטת 

שיש בה כל מה שצריך לדעת

כדי להצליח לדבר }{

בלי להגיע לפיצוץ,

להבין מהם 3 החסמים 

שמונעים מאתנו תקשורת אוהבת

ולעבור דרכם

בעזרת תהליך מוקלט שמאפשר להבשיל רגשית

(כדי שזה לא יישאר תאורטית

כי ידע יש לרוב באינטרנט),

אלא יאפשר ממש לחלחל ולחולל שינוי אמיתי

בלחיצה כאן פרטים נוספים ואפשרות רכישה

או בתהליכים אישיים/ זוגיים:

אפשר בתהליך אישי

להגיע להתמרה וריפוי, כזה שקשור לזוגיות

או לכל נושא אחר

בלחיצה כאן את מגיעה למייל שלי

galitel2@gmail.com

ומשם כבר נתאם לנו את ההמשך

~~~~~~~~~~~~~~

ומן הסתם.. הכי שווה ביחד עם בן/בת הזוג:

באינטנסיב הזוגי

יומיים אינטנסיביים

שמקפיצים את הזוגיות שלכם לרמה הבאה

לחיצה פה לפרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~

להתראות!

איך לצאת מלופים זוגיים ותגובתיות? כולל תרגיל בפנים

כמה פעמים קרה לך
שמצאתם את עצמכם רבים
אבל בלי שאת יודעת 
לשים את האצבע
על מה בעצם המריבה...

זה יכול להתחיל
מהערה שולית לכאורה
כמו:
"למה יש כל כך הרבה לכלוך על השָיִש?"

כששנייה אחרי, כבר
אפשר לחתוך את האוויר בסכין

ומפה לשם
התגוננות התקפית
מובילה לתגובה נגדית -
הפניית גב,
מלמול מתחת לשפם ממנו,
צעקה ממנה,
והדלת נטרקת בלי שלום
לתוך היום שרק התחיל...

העניין הוא...
שלמרות שלרוב ננסה
לפתור את מה שעל פני שטח
(הלכלוך על השיש),

הרי שלמעשה, הצומת המרכזית
רוחשת וגועשת מתחת לפני השטח

לכן זה עשוי להיות בזבוז זמן
להחליט מי מנקה ועד כמה ומתי את השיש

ולעומת זאת קריטי יהיה להבין 
את מוקד ההתרחשות:

למשל -
כשהוא } לא מנקה את השיש אחריו 
במיוחד כשכבר הסבירה לו מליון פעמים,
היא { מרגישה זלזול,
ומפרשת זאת כאילו
לא אכפת לו ממנה

מיד - כתגובה אמוציונלית 
לפרשנות לזלזול
היא { מגיבה בביקורתיות ושיפוט
כאילו כדי להחזיר אליה את כבודה

ואז...
הוא } (גם כן מיד) מופעל מהביקורת,
שמציפה אותו רגשית
ומצטרף למעגל התגובתי
ו... מתרחק.

אז...
היא מפרשת זאת כאילו
עוד יותר לא אכפת לו ממנה
וממשיכה לתקוף
והוא...
מתרחק עוד יותר

והם בתוך הלופ...

מלכתחילה מה שהתחיל את הלופ
זה לא באמת הלכלוך שעל השיש
אלא הפרשנות שלה
שלא אכפת לו ממנה.

פרשנות שמעוררת מקום קדום וכואב בתוכנו
ומציפה אותנו רגשית

כשאנחנו מוצפים רגשית,
פיזיולוגית -
מתקיים נתק בין החלקים השונים במוח,
והחלק האמוציונלי משתלט,
שולח סיגנלים ללא הפסק אל החלק החושב,
בעוד שמהחלק החושב אין תגובה בחזרה.

לכן הרגעה שכלית 
לא עוזרת במצבים כאלה.
המערכת הלימבית עובדת נון סטופ עצמאית
ואנחנו בסערה.

כבני זוג
אנחנו "מושלמים" בללחוץ 
אחד לשני על הכפתורים
בצורה סופר מדויקת
וכשזה קורה - 
בשברירי שנייה אנחנו צוללים אל הלופ 

השאלה היא מה עושים כדי לצאת מהלופ?

אז קודם כל מבינים שככה זה-
it ment to be

יחד עם זאת,
לפני שאני ממשיכה -
אפשר להירגע:
 it doesn't mean to last

ואני ממשיכה:

המערכת שפועלת פה הינה אוטומטית
כיוון שהמצב תורגם כסכנה
(זלזול, לא אכפת...)
והופעלה בנו המערכת ההישרדותית.

אז ראשית,
טוב שזו פועלת כך
שכן היא באה להגן עלינו מפני סכנה אמיתית
כמו מתנור חם,
או מבעל חיים טורף...

אלא שהיא מופעלת
גם כשהסכנה מדומה.
הרי הזלזול ממנו 
עד כמה שאינו נעים ולא רצוי,
איננו באמת סכנה אמיתית...

על מנת לצאת מהלופ,
עלינו להצליח לייצר הבנה עמוקה
שאין פה סכנה.

במילים אחרות -
ליצור מרווח 
בין הגירוי לתגובה,
ואז זו לא תהיה אוטומטית
ונוכל לבחור איך להגיב.

על מנת להגיע לשם,
השלב הראשון יהיה
לא לשפוט את עצמנו על המצב,
להבין שככה זה, 
לקבל את המצב בהבנה 
שכן הקבלה הינה הבסיס לכל שינוי.

האשמה עשויה להציף אותנו
ואִתה אנחנו רוצים ללמוד לא להזדהות
שכן בניגוד לקבלה -
האשמה עשויה רק להחמיר את המצב.

השלב השני יהיה
לזהות את ההזדמנות שיש לנו פה.
דווקא בגלל שלבן הזוג יש גישה לעומקים שלי,
דווקא בגלל שהוא מצליחה להפעיל אותי,
יש לנו גישה ותזכורות יומיומיות
לעומקים שלנו
ולוּ רק נלמד איך -
נוכל לרפא, להתמיר, לגדול,
לעבור ממוד הישרדות
למוד של איכות

השלב השלישי יהיה
להצליח לנהל את התגובה,

בעצם ליצור מצב בו
זו רק אפשרות לפרשנות,
וגם אם זו האמת,
היא לא מאיימת עלי

במילים אחרות לעבור 
ממוד הישרדות
למוד איכות, לחווית אונים, 
לתחושת בטחון בסיסי ויציבות.

אך כאמור,
מאחר ומאגר המידע
עליו מבוססת הפרשנות
מוטבע בתת המודע שלנו,
זה לא מספיק שנבין זאת בשכל,

נדרשת גישה לתכנים 
שמוטבעים בתת המודע 
והרגעה שם.

הבשורה המשמחת היא
שישנם כלים מופלאים 
שמצליחים להוביל לשם.

כלים שמצליחים להרגיע 
את השכל שמנסה לשלוט ומבלבל,
ועושים כמו reset למערכת
כך שאנחנו מוצאים את עצמנו 
בפעם הבאה מגיבים אחרת,

השבוע למדתי עוד כלי, עוצמתי במיוחד
שמאפשר גישה ישירה למרתפי התודעה

והלוואי שהייתי יכולה לשתף אותך בו ממש פה
אלא שלא ניתן לחוות עת העוצמה
הזו מן המילים הכתובות, 
כמו שיתאפשר בהפעלה של הכלי,
ובכל זאת, אני רוצה להציע לך ולו
צעד אחד נוסף שתוכלי להתקדם בעזרתו
ליצירת המרווח בין הגירוי לתגובה:

צעד שיאפשר לך להגדיר
מהם הטריגרים האישיים שלך,
מה הפרשנות שמקפיצה אותך במיוחד
ואפילו טיפה להרגיע:

כדי לענות על השאלה הזו,
לא צריך ללכת רחוק :-)
רק להיזכר בפעם האחרונה שכעסת,
ושם לנסות להבין
מה בעצם היית צריכה שלא התמלא?
או
מה היתה הפרשנות שלך להתנהגות המכעיסה?

פרשנויות שמפעילות יכולות להיות למשל:
הוא לא סופר אותי
לא אכפת לו ממני
תחושה של ניצול
פרשנות של זלזול

תני לעצמך להרגיש מה קורה לך
כשהפרשנות האישית שלך מתעוררת בך

עכשיו,
כשאת מחוברת לתסכול,
(ככל שתרשי לעצמך) 
הזמיני את הבוגרת שאת
לחבק את החלק הילדי חסר האונים
שצריך... (מה שגילית מעלה)
הציעי לו חיבוק,
הרגעה,
ובדקי בינך לבינך
איך תוכלי למלא את הצורך הזה
והיי שם עבור עצמך
בכבוד,
ברכות,
בנוכחות ואהבה לעצמך.

תני לרכות להתפשט,
להיטמע בתוכך
וליצור בך עוגן הולך ומתחזק
של איכות ובטחון

עוגן שיוכל לאורך זמן
ככל שתטמיעי אותו
וההתמדה פה קריטית
אך בהחלט משתלמת...

להקטין את עצמת הגירוי 
של הטריגר שגילית
ויתאפשר לך המרווח 
לנשום
ולבחור איך להגיב אם בכלל

כעת, הוסיפי אם בא לך
חיבוק וירטואלי גם ממני :-)

פה בשבילך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נ.ב
אני יודעת שלפעמים זה קשה 
עד כדי לא אפשרי לעשות לבד,
מעבר לכלים נוספים עצמתיים במיוחד
שעושים את הדרך קלה בהרבה.
בשביל זה אני פה -
עם כלים מופלאים כאמור,
חדשים וישנים
במיוחד בשבילך.

בשביל שתוכלי לנהל את התגובות שלך,
ושתצליחו לצאת מהלופים המתסכלים
וממש ליהנות מהביחד. 

אפשר בתהליך פרונטלי,
בלחיצה כאן את מגיעה ישירות
לתיבת המייל שלי ונתאם לנו

ואפשר גם לרכוש 

הדרכה מוקלטת

ובה כל מה שצריך לדעת

וגם תהליך טרנספורמטיבי

שמלמד אותך איך לעבד כעס

ואיך לדבר בלי להגיע לפיצוץ

בלחיצה כאן