יום שבת, 27 ביולי 2013

זה היה יובל המבולבל וכמה חברים טובים שלי שגרמו לי כמעט להתגרש ..


 הנה אני שומעת את האוטו שלו נכנס לחניה
2 דקות.. והדלת נפתחת-
הוא..
מדבר בטלפון,
עצוב.. אבל זו הדרך היחידה בה הוא 'מספר' לי מה קורה לו..

יושבת מול המחשב לא מרימה את הראש
משרבבת 'הי '
והוא עובר על פני ..

שנייה אחרי, מצטמק לי הלב מקנאה כשאני שומעת
כמה הוא שמח לקראת הילדים,
לכבודם הוא אפילו מנתק את השיחה..
ואז מספר להם שצילם היום את יובל המבולבל ..

אהה.. וואלה - הנה עוד ערוץ תקשורת בינינו שמספק לי
עוד כמה בדלי אינפורמציה עליו..

מה שנשאר בינינו מעבר ל'הי' ו 'בי'
זה שאלות כמו : אם הוא יכול מחר לקחת את הילדים כי אני צריכה להישאר בעבודה..
והתשובות מסתכמות ב 'כן' או 'לא' תמציתי ומרוכז..

מעבר לעלבון ולקנאה שמציפים אותי כל פעם
שאני שומעת אותו מספר לכולם חוויות מעולמו הקסום
אותם רגעים שכל כך מדגישים עד כמה אני מרגישה לבד ..
יש בי המון כעס עליו..

רק אני נושאת בנטל,
ילדים, בית, חוגים, הסעות,(אולי יותר מדויק לקרוא לזה תחנת מוניות בזמן האחרון)
והוא עובד לו בעבודה הזוהרת שלו
ומשאיר אותי לבד פה עם כל ה ...

הקושי הכי גדול שלי זה שאני מרגישה תקועה פה,
כאילו אין לי אפשרות בחירה,
עד כמה שלא נעים לי להודות בזה אבל אני מרגישה סוג של קורבן
טוב..
לגמרי קורבן של הנסיבות,
תקועה עם 'מה שצריך לעשות'
נהנית (אם נשאר לי כוח ליהנות) מהקטעים עם הילדים,
ואלה.. הרגעים המהנים- אם להודות באמת - נדירים למדי ..

ואז.. יום אחד, פתאום.. הוא מתיישב מולי ואומר :

"לא טוב לי, הייתי רוצה שנחיה יחד יותר ביחד, שנדבר, שנהנה,
ו.. (נו אתם יכולים לנחש..) מה איתך ? "

כאילו דאאא
אמנם היה שם קול מהצד הפולני שאין לי,
שכמעט אמר "טוב שנזכרת באמת"..

אבל - ברור שרציתי ..

אז ניסינו..


העניין הוא.. שלפחות לי, אז,  לא באמת היה אומץ לגעת במקומות הכואבים,
במקומות הפגיעים שלי,
אתם הייתי נפגשת באינטראקציות אתו -
בכאב של הלבד, של ה 'אני לא ראויה באמת לאהבה', ו'אני לא שווה',
שההתנהלות שלו הייתה מציפה אצלי..

כך שבעצם - זה היה ניסיון בכאילו..

והחיים זרמו
והכל נשאר פחות או יותר אותו הדבר..

חוץ מהייאוש שהלך וגדל
והביא אתו קולות של: "חבל על הזמן.."
או :
"אם צריך כל כך להתאמץ.. אז-  זה כנראה לא זה.. "

חברים מימין ומשמאל נראו לי כל כך מאושרים בקשר שלהם..
והעלו קולות כמו "גם לי מגיע שיהיה לי קל יותר.."

ו..
המשכנו להזניח כלומר - לטפל בכאילו..

אולי כי הייתי צריכה סטירה רצינית כדי להתעורר ..
ולהסכים לטפל במקור הקושי
או במקומות בהם היה לי באמת קשה מולו,
שאחרי שקם והלך,
לא יכולתי שלא להרגיש אותם-
הם צעקו מכל הכיוונים.
היה לי ברור שיש מקום בתוכי שממש ממש מאמין
ש 'אני לא ראויה' , 'לא שווה', 'לא ראויה לאהבה'
וסוף סוף נרתמתי לרפא אותו.

אז אחרי שכמעט התגרשנו
ו.. חזרנו  (ישששששש)
כבר ידענו ש'כאילו' לא מספיק,
זה לא הספיק אז
ואין סיבה שיספיק עכשיו..

היה ברור שאנחנו צריכים לדבר בפתיחות,
אולי להיעזר ,
אבל בלי כאילו ו.. על יד..

כי אם אנחנו רוצים להצעיד את הזוגיות שלנו למקום אחר מאיפה שהיתה..
לא נוכל עוד להסתפק בהזנחה..

בזכות זה -
שהבנו ופעלנו בהתאם..
היום.. יש לנו זוגיות חדשה .
לכאורה עם אותו בן זוג - (לכאורה - כי גם אנחנו כבר לא אותם האנשים שהיינו אז..)
זוגיות בליגה אחרת -
חזרנו להיות החברים הכי טובים,
אפילו יותר טובים ממה שהיינו בתחילת דרכנו..
אנחנו מדברים בפתיחות, משתפים, שותפים ואוהבים.


ואני-
שזוכרת כמה קשה היה לי אז,
ויודעת (מניסיון)- שאפשר באמת באמת לחיות ביחד באהבה גם אחרי 17 שנים,
אני שלפני 3 שנים זה היה נשמע לי פנטזיה לא מהעולם הזה..
מתוך הידיעה שאפשר,
מרגישה מחויבות להראות לך איך אפשר,
וללמד אותך לדבר בפתיחות,
כדי שתוכלו להוביל את הקשר הזוגי שלכם להיות משמח ואוהב.


הבנתי שזוהי השליחות שלי,
לעורר זוגות אחרים לפני הסטירה,
בלי שיצטרכו לעבור את חורבן הבית לעומקו ,
שהוא משבר 'ראוי לשמו' בפני עצמו .
שליחות לעזור לזוגות לרפא את הקשר הזוגי שלהם,
בלי שיצטרכו לטבוע בים הדמעות המלוות את חורבן הבית- הפרידה.

והנה אני כאן כדי לספר ולהבהיר-
אפשר גם אחרת.
אפשר גם אפשר לחיות יחד -
כשכל יום החיבור ביניכם הולך ומתחזק,
ונולדת לה החירות להיות מי שאני במלואי בתוך הקשר הזוגי,
כשברור שאני פה לא כי אני חייבת, אלא בגלל שאני אוהבת,
מתאפשרת פה חוויה של בחירה וחירות אמתית.

אפשר בסדנה זוגית,

ואפשר גם בסדנה לנשים בלבד - בעבודה נשית

מזמינה אותך לקחת אחריות,
ולבוא ללמוד דרך נפלאה שתשנה את חייך,
וב 8 שעות בלבד-
להעלות את הקשר הזוגי על דרך המלך לזוגיות שמחה ומשמחת.

אתך במעלה הצמיחה בתוך הקשר הזוגי,
גלית אליאס.



יום שני, 22 ביולי 2013

תגידי - בלי להציץ.. מה צבע העיניים שלו ??

בוקר טו' באב, בהשפעת הירח המלא, 
מרגישה חובה לכתוב ...

נכון.. זו לא הפעם הראשונה שבה אני מדברת על זה.. 
אבל אני חייבת, 
לאחרונה יצא לי לשמוע כמה נשים שאמרו - 'אני התייאשתי.. התרגלתי לחיות בלי אהבה',

והנה לי הזדמנות נפלאה להדגיש - 

התחושה הזו של חיבור למשהו גדול יותר, 
תחושה של חלק מקשר אוהב זה לא מותרות
זו לא אופציה, 
זהו צורך עבורנו כבני אנוש
וגם אם נדחיק אותו וננסה לשכנע את עצמנו שאפשר בלי- 
'עובדה אני חיה ככה כבר ... שנים..' 
זה לא אומר שהצורך לא צועק הצילו מאי שם ומידי פעם מתפרץ בכל מיני דרכים יצירתיות. 
כי נולדנו לקשר, 
ונועדנו לקשר ! 
ואני לא מרשה לך לוותר על הזכות שלך להרגיש אהובה כפי שאת, 
בעיני עצמך ובעיני מי שלצידך.

אז הנה זה בא..

תארי לך.. את יושבת מולו.. 
תאר לך.. אתה יושב מולה.. 
ואתם מדברים ומסתכלים זה לזו בעיניים..

יכול להיות שזה נשמע לך בדיוני, 
כי מי בכלל רואה אותו שלא לדבר על להסתכל, 
יכול להיות שהמרחק שנוצר ביניכם בזמן האחרון כל כך גדול.. 
שאיך שהוא נכנס הביתה- 
אומר שלום חטוף, זורק איפה שהוא את התיק 
וממשיך לעיסוקיו .. כאילו את בכלל לא שם.. 
והאמת.. גם כשאת חוזרת הביתה.. 
את מעדיפה לרוץ להתקלח, ומיד נשאבת למחשב, לילדים, 
למטבח ולשלל המשימות האינסופיות שלך.. 
המרחק הזה שנוצר ביניכם כל כך גדול.. 
שאת לא יודעת מאיפה להתחיל..

והנה אני פה להזכיר לך : 
מגיע לך יותר ו.. זה כל כך פשוט
מספיקות כמה דקות ו 2 זוגות עיניים . 
(גם אם בהתחלה זה מרגיש מביך, 
זו התחלה של דרך שהולכת ומשתפרת, אז שווה להתחיל.)

המבט – כל כך משמעותי עבורנו כבני אדם.. 
כשמישהו מסתכל עלי וממש רואה אותי- 
זה כל כך ממלא, (גם אם על פניו עולה מבוכה כי אני לא רגילה לזה..) 
אולי זה נשמע בנאלי ופשטני מידי.. 
אך למבט יש כוח ריפוי מעצם היותו.. 
הוא מרפא את המקום הזה שלפעמים מרגיש שאני לא מספיק טוב, 
שאני לא ראוי, ולא שווה..

כי כשרואים אותי, רואים את כל כולי, ויש פה מעין קבלה שלי כפי שאני.. 
ואז מעצם זה שרואים אותי – אני מקבלת אישור לערך שלי. 
הערך שלמעשה תמיד היה שם.. אבל לא תמיד נתנו לו מקום. 
וכאשר נותנים למשהו ערך הוא הופך להיות בעל ערך .

כילדים לא תמיד ראו אותנו, לא תמיד היו שם בשביל להזכיר לנו את הערך שלנו, 
לא תמיד חיבקו, חיזקו ותמכו בנו כפי שהיינו, כפי שביטאנו את עצמנו, 
המבט הזה- מאפשר לנו להיזכר בקיום הרחב והעוצמתי שלנו, 
בהיותנו משהו הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מרשים לעצמנו, 
בהיותנו אני ייחודי עם המון חלקים, שאמנם לא תמיד אנחנו במגע אתם 
אבל זה לא אומר שהם לא שם.. 
וחזרנו לאותה הנקודה- 
כשנותנים ערך לדברים הם הופכים בעלי ערך !.

שלא לדבר על האינטימיות שמתאפשרת ביניכם פתאום. 
כי זה לא רק שהוא רואה אותך.. 
איזה קטע.. פתאום – את רואה אותו ..

וגם אם זה לא טבעי, ולא חלק מהיומיום שלכם עד כה.. 
אם את מוכנה לקחת צ'אנס, תני לו לקרוא את זה ולכו על זה !
תזכרי - שווה לנסות - כי.. 
מקסימום זה יצליח !

מוכנים ?
קחו לכם כמה דקות היום ותקדשו אותן לעצמכם, 
את ואתה אחד מול השני, 
כמה דקות שבכוחן להקטין את הכעסים שהצטברו, 
ולהזכיר לכל אחד מכם כמה אהבה יש לו בלב .

לא לשכוח לאפסן טלפונים, ושלל מכשירים אחרים, 
פשוט לשבת זה מול זו להביט בעיניים - 
ולהיות שם. 
כל אחד בשביל השני, ובשביל עצמו.

אם לא ביום האהבה.. 
אז מתי ??

בהצלחה, 
שלך במעלה הצמיחה בקשר הזוגי, 
גלית אליאס 
מומחית בהחזרת אהבות למקומן. 


אם הקיץ החזיר לסדר היום בעיות שחשבתם שנפתרו, 
זה הזמן המתאים לבוא לסדנה הזוגית ולפתור אותן לתמיד ! 
הסדנה הקרובה תתקיים ב 22.8 ערב חמישי מ 20:30 ולמחרת שישי מ 08:30 עד 14:30. 
לקבלת פרטים נוספים יש ללחוץ פה 

יום שישי, 12 ביולי 2013

תכל'ס, אפשר להחיות את התשוקה בקשר הזוגי??

שאלה מעולה..
והתשובה.. טאדאם .. כמובן שכן..

אז הנה באה השאלה המתבקשת הבאה :
איך עושים את זה ??? 
והאמת שהתשובה מאד רחבה ויש לה כמה זוויות, 
אבל אחת מהן מתייחסת דווקא לבעיות בקשר,
ולאיך את נוטה להתמודד איתן ??

בשבילי.. 
'להדחיק, לשכוח, או לשים בצד לטיפול כשיהיה לי זמן פנוי.. ' 
היה שמי האמצעי עד לפני כמה שנים.. 

כבני אדם, ובמיוחד כבני זוג.. יש לנו נטייה 
לנסות לברוח מהבעיות כשהן צצות .

כשתוך כדי.. בעודן שם בערימה לטיפול.. כולי מתבאסת .. 
ששוב עולה אותו הקושי,
ומרחפים מעלי כל מיני משפטי מחץ ששותלים אותי עוד מטר מתחת לאדמה כמו:
"שום דבר לא משתנה", "שוב אותה הבעיה".. "את תמיד.... !!!"

אלה.. מן הסתם מובילים אותי לשכוח ולברוח עוד יותר
מאותו הקושי שרציתי- באמת שרציתי - לפתור..
רק לא הספקתי,
אבל אחרי ה "תמיד את.. " וה "אף פעם את לא.. "
כבר די, אין לי חשק, ואפילו לא שאריות
מהכוונה הטובה שהיתה לי בהתחלה..

אבל...

פה אני רוצה להביא תובנה ע נ ק י ת לסדר היום :

ה "קושי" הזה, ה"בעיות" האלה שאנחנו בורחים ומנסים להימנע מהן כל היום ו.. כן גם כל הלילה ..
הם בדיוק העניין שיכול להפוך קשר מסתם 'חיים זה לצד זה במקביל',

ל : חיים מאושרים, מחוברים,
בתחושה של שיתוף אמיתי,
בתחושה ש "הוא מבין אותי" , "אכפת לו ממני " ו "אני ממש ממש חשובה לו"
בתחושה של "להיות חלק ממשפחה " או להיות חלק ממשהו גדול בהרבה,
משהו שמאפשר לי לא להיות לבד בעולם הזה-
(שזו התחושה שלא מעט חשים בה כשמנסים להימנע, לעקוף ולברוח מהבעיות.) 

וכמובן מתוך החיבור והאינטימיות שנוצרת - התשוקה מתעוררת לחיים !





צליחה דרך הבעיות היא היא שיכולה ליצור תחושות שכאלה.

כי כשאנחנו מצליחים לפתור ולהתמודד עם הקושי שעולה,
זה מדהים כמה שזה מחבר ומחזק אותנו .

וזו.. תחושה עילאית שהולכת ומעמיקה ככל שתסכימו ,
תחושה שמחברת לתשוקה שהיתה שם פעם ומעצימה אותה,
לאינטימיות, לשותפות חברות ואהבה .


כדי שאוכל לעזור לזוגות ליצור ברית חדשה כזו ביניהם,
שידעו שאפשר וגם איך להתמודד עם הקשיים בהם הם נתקלים,
ייצרתי סדנה זוגית שזה בדיוק מה שנעשה בה.

פרטים על הסדנה בלחיצה כאן.
http://galiteliaskolikolha.mypages.co.il/pages/12227

בסדנה אגלה לך את הדרך בה ניתן לבסס את הקשר הזוגי,
על ידי העצמה של כל אחד מבני הזוג,
וכמובן נלמד איך להתמודד עם הקשיים והבעיות שהציקו עד כה.
המשתתפים יוצאים עם תובנות, אופטימיות, השראה,
עם ידע וכלים שיאפשרו להם להגיע לאותו חיבור עילאי . 

אור בקצה המנהרה.

*מספר המקומות מוגבל,
אבל.. אחד מהם יכול להיות שלך אם תשרייני אותו ממש בלחיצה
כאן. http://galiteliaskolikolha.mypages.co.il/pages/12227

אגב, יש גם סדנה לנשים בלבד 
'נשים מובילות את הקשר הזוגי לשותפות ואהבה'
לעת עתה בעבודה נשית.
* גם בה כדי שיהיה כיף ואינטימי..
מספר המקומות מוגבל,
אבל שוב.. אחד מהם יכול להיות שלך אם תשרייני אותו ממש
בלחיצה כאן http://galiteliaskolikolha.mypages.co.il/pages/14322

שלך במעלה הצמיחה בתוך הקשר הזוגי,
גלית אליאס-
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.