גלית אליאס

  הנה אני שומעת את האוטו שלו נכנס לחניה 2 דקות.. והדלת נפתחת- הוא.. מדבר בטלפון, עצוב.. אבל זו הדרך היחידה בה הוא 'מספר' לי מה קורה לו.. יושבת מול המחשב לא מרימה את הראש משרבבת 'הי ' והוא עובר על פני .. שנייה אחרי, מצטמק לי הלב מקנאה כשאני שומעת כמה הוא שמח לקראת הילדים, לכבודם הוא אפילו מנתק את השיחה.. ואז מספר להם שצילם היום את יובל המבולבל .. אהה.. וואלה - הנה עוד ערוץ תקשורת בינינו שמספק לי עוד כמה בדלי אינפורמציה עליו.. מה שנשאר בינינו מעבר ל'הי' ו 'בי' זה שאלות כמו : אם הוא יכול מחר לקחת את הילדים כי אני צריכה להישאר בעבודה.. והתשובות מסתכמות ב 'כן' או 'לא' תמציתי ומרוכז.. מעבר ל עלבון ולקנאה שמציפים אותי כל פעם שאני שומעת אותו מספר לכולם חוויות מעולמו הקסום אותם רגעים שכל כך מדגישים עד כמה אני מרגישה לבד .. יש בי המון כעס עליו.. רק אני נושאת בנטל, ילדים, בית, חוגים, הסעות,(אולי יותר מדויק לקרוא לזה תחנת מוניות בזמן האחרון) והוא עובד לו בעבודה הזוהרת שלו ומשאיר אותי ל

בוקר טו' באב, בהשפעת הירח המלא,  מרגישה חובה לכתוב ... נכון.. זו לא הפעם הראשונה שבה אני מדברת על זה..  אבל אני חייבת,  לאחרונה יצא לי לשמוע כמה נשים שאמרו - 'אני התייאשתי.. התרגלתי לחיות בלי אהבה', והנה לי הזדמנות נפלאה להדגיש -  התחושה הזו של חיבור למשהו גדול יותר,  תחושה של חלק מקשר אוהב זה לא מותרות ,  זו לא אופציה,  זהו צורך עבורנו כבני אנוש ,  וגם אם נדחיק אותו וננסה לשכנע את עצמנו שאפשר בלי-  ' עובדה אני חיה ככה כבר ... שנים. .'  זה לא אומר שהצורך לא צועק הצילו מאי שם ומידי פעם מתפרץ בכל מיני דרכים יצירתיות.  כי נולדנו לקשר,  ונועדנו לקשר !  ואני לא מרשה לך לוותר על הזכות שלך להרגיש אהובה כפי שאת,  בעיני עצמך ובעיני מי שלצידך. אז הנה זה בא.. תארי לך.. את יושבת מולו..  תאר לך.. אתה יושב מולה..  ואתם מדברים ומסתכלים זה לזו בעיניים.. יכול להיות שזה נשמע לך בדיוני,  כי מי בכלל רואה אותו שלא לדבר על להסתכל,  יכול להיות שהמרחק שנוצר ביניכם בזמן האחרון כל כך גדול..  שאיך שהוא נכנס הביתה-  אומר שלום חטוף, זורק איפה שהוא את התיק  וממשי

שאלה מעולה.. והתשובה.. טאדאם .. כמובן שכן.. אז הנה באה השאלה המתבקשת הבאה : איך עושים את זה ???  והאמת שהתשובה מאד רחבה ויש לה כמה זוויות,  אבל אחת מהן מתייחסת דווקא ל בעיות בקשר, ול איך את נוטה להתמודד איתן ?? בשבילי..  'להדחיק, לשכוח, או לשים בצד לטיפול כשיהיה לי זמן פנוי.. '  היה שמי האמצעי עד לפני כמה שנים..  כבני אדם, ובמיוחד כבני זוג.. יש לנו נטייה  לנסות ל ברוח מהבעיות כשהן צצות . כשתוך כדי.. בעודן שם בערימה לטיפול.. כולי מתבאסת ..  ששוב עולה אותו הקושי, ומרחפים מעלי כל מיני משפטי מחץ ששותלים אותי עוד מטר מתחת לאדמה כמו: "שום דבר לא משתנה", " שוב אותה הבעיה ".. " את תמיד.... !!! " אלה.. מן הסתם מובילים אותי ל שכוח ולברוח עוד יותר מאותו הקושי שרציתי- באמת שרציתי - לפתור.. רק לא הספקתי, אבל אחרי ה "תמיד את.. " וה "אף פעם את לא.. " כבר די, אין לי חשק, ואפילו לא שאריות מהכוונה הטובה שהיתה לי בהתחלה.. אבל... פה אני רוצה להביא תובנה ע נ ק י ת לסדר היום : ה "קושי" הזה, ה"בעיות" האלה שאנחנו בורחי