איך להחיות את האהבה בקשר זוגי ארוך טווח?

בילט אין, מעצם המבנה של קשר זוגי מחייב לאורך זמן -

יהיה מאתגר לשמר בו אהבה והתרגשות.

יש לכך הרבה סיבות ומספיק שאמנה שתיים מהן,

כדי שנוכל לקבל אמירה זאת כנקודת מוצא בסיסית

(לא הסכמה שכך יישאר (!), אלא קבלה שהינה הבסיס לשינוי) 

כיוון שההכרה בכך שאנחנו מוסללים לשם -

הינה  מבנית ותרבותית יכולה להניח לנו את הדעת,

להפחית אשמה ולאפשר לנו להבין שככה זה לכוווולם,

(אלא אם אנחנו לומדים איך אפשר אחרת ומחוללים שינוי).

הסיבה הראשונה -

ולא, אני כנראה לא הולכת להפתיע אותך -

היא השגרה וה"ברור מאליו" שמגיעים ממחויבות לאורך זמן.

זו שמייצרת לנו תמונה אשלייתית של הכל ידוע ומוכר, 

ש "אני יודעת מה הוא הולך לומר עוד לפני שפצה את פיו"

תפיסה שהורגת כל חלקה טובה של סקרנות,

על אחת כמה וכמה כאשר היא מגיעה עם תיוגים ושיפוטיות.

(שמקורן בין היתר בסיבה השנייה) 

הסיבה השנייה אם כן היא - שמצד שני -

מתקיימת בתוכנו ציפייה

(כן.. שלגמרי מכילה בתוכה את האכזבה)

לקבל מבן הזוג את האהבה שאנו כל כך צמאים לה,

(לרוב - את זו שלא קיבלנו כילדים בבית הורינו)

למה?

"ככה!"

"כי בשביל זה נכנסנו לקשר זוגי מלכתחילה, לא?"

~~~

האמנם?

מעבר לכך שעצם התובענות הזו

מוציאה את החשק והכיף,

שלא לומר מייצרת התנגדות,

הרי שבגדול הכמיהה הזו שהיא הכי מובנת והכי לגיטימית,

פשוט לא מציאותית

ותיכף ארחיב על כך, 

(רגע נשימה - ברור שהיא יכולה להפוך למציאות ועל כך ארחיב)

אבל לפני שאני ממשיכה- חשוב לי להדגיש -

מספיקות שתי הסיבות הללו כדי להבריח רוחות של אהבה מהקשר..

ו... הן לא היחידות...

ישנן סיבות נוספות שמרחיקות את האהבה,

שכאשר אנחנו לא מודעים להן

וכאשר אין לנו כלים להתמודד עם המציאות שהן מייצרות

ובטח ובטח כאשר הדפוסים האוטומטים שלנו 

לא רק שלא עוזרים אלא אף מחמירים את המצב...

הרי שהכיף, הריגוש, החיבור והאהבה דועכים להם אט אט

ומתחלפים במאבקי כוח ומריבות.

אז מה בעצם חשוב לנו לדעת כדי לשמור על האהבה שלנו?

זוהי שאלת מיליון הדולר שהתשובה לה מורכבת

ואינני מתיימרת לענות עליה בכמה משפטים,

ובכל זאת..

ניתן לומר בגדול, שככל שאנחנו מודעים ל:

למה בחרנו דווקא בן זוג זה ?

מה אהבנו בו ?

אילו חלקים בתוכנו זה עורר ?

כשאנחנו רבים - מה בעצם בעצם מפעיל אותנו?

מה התפיסות והדפוסים שלנו שמעכבים מצידנו את האהבה?

ככל שכל אחד מבני הזוג יגיע לעומקים שלו,

ככל שתתאפשר הכלה רגשית,

הם יוכלו ליצור את הנפרדות הבריאה ביניהם

ולהבין בעומק - שכשהוא מעצבן אותה, 

כשהוא לא מחבק אותה (למשל)

זה לא בגלל שהוא קר, ומנוכר ואנטיפט

(אף שאולי במידה מסוימת חלק מאלה קרוב לאמת כלשהיא)

אבל בעיקר - או הכיוון שיאפשר להם לצאת מהפלונטר

יהיה זה שבו היא תיקח בעלות על הצמא שלה לחיבוק 

ותמלא אותו ראשית ממנה אליה

והוא ילמד למתוח את השריר שהתנוון לו - לחבק

מתוך הבנה שהדפוסים שלנו הם לא אנחנו, 

ההיפך, הם מסתירים את האני השלם מאחוריהם.

אז... (אם אני מתמקדת בה לצורך הדוגמא)

אולי היא תוכל לבוא אליו ממקום טיפה יותר מלא

לבקש, לקבל או לתת חיבוק אוהב 

(על פני זועף במקרה הצמא שלעיל)

ככל שכל אחד מהם מעבד את התסכול שלו, הם יוכלו לקלוט

שהאחר רק מפעיל את הכאב שבתוכו ולא אשם בקיומו,

ואולי אפילו בזכות ההפעלה הזו - דוחף אותו לריפוי פנימי.

כי האמת היא, שאם מתקיים בתוכי צמא גדול לחיבוק,

סביר להניח... שבבית ילדותי

לא היה החיבוק לו ייחלתי.

או שהיה יותר מידי, או פחות מידי, או לא בטעם לו הייתי זקוקה

וכשאני באה ממקום צמא שכזה,

למעשה כאילו אין לי הרצפטורים לקבל את מבוקשי.

(אין לי ההרגל לקבל, האמונה שאני ראויה לו, היכולת הרגשית לשהות בו וכו'...)

אני אמנם ממש רוצה חיבוק,

אבל לא באמת מסוגלת לקבל אותו.

זה כמו שהיא מתלוננת כל הזמן למה הוא לא מחמיא לה,

אבל כאשר הוא מחמיא - 

היא לא מאמינה למחמאה...

וחושבת אולי הוא צריך ממנה משהו לכן מחמיא..

ככל שיתרחש ריפוי, תתחזק חווית הערך,

ואתו חווית הראויות לאהבה ומתוך כך היכולת להאמין למחמאה כשתגיע. 

ואם אני חוזרת לדוגמא של החיבוק -

ככל שתסכים להרגיש את הכאב של החוסר בחיבוק בילדות

ותעניק לאותה הילדה בכוחו של הדמיון

תוך כדי שהיא מרגישה את הכאב שלה -

חיבוק דימיוני -

ככה היא עושה חיווט מחדש,

נותנת לה

והיא - שמתקיימת בקרבה - מקבלת -

וכמו נוצרים קולטנים שיכולים לקבל חיבוק מבחוץ.

אז, הצמא הופך למלאות

והצורך בחיבוק כבר לא קבצני ונידי

ויתאפשר יותר בקלות משני הצדדים.

ככל שאנחנו מתנסים ועוברים תהליכים שכאלה,

(כן... רק לקרוא ולחשוב על כך בשכל זה לא מספיק...)

מתבהרת לנו התמונה,

אנחנו מצליחים ליצור נפרדות בריאה - 

כך מאשימים פחות אחד את השני,

התסכול כשעולה - משמש תזכורת לעוד ריפוי שמתבקש,

השיח מתנקה מתלונות, דורשנות, כעסים ותסכולים

ומתאפשרת רכות ופתיחה של הלב

ומשם - החיבור הופך בריא ומזין.

אז..

האהבה חוזרת ופורחת לה

~~~~

כדי שנוכל לקבל את כל חלקי הפאזל -

בניתי את "מפת האוצר הזוגית"

שהיא כמו המירוץ למיליון -

מעין רצף של משימות ואתגרים מכל מיני סוגים,

שלוקחים בחשבון את הגוף והשכל, זיכרונות, מודע ותת מודע

ומאפשרים יצירת תמונה ברורה -

כמו מפה כזו שמתארת לנו מה קורה בקשר,

מהם האתגרים, על אילו כפתורים אנחנו לוחצים זה לזו

מה אהבנו, מה קשה לנו ולמה

ובעיקר -

איך החיבור בינינו הוא המקפצה לריפוי האישי והזוגי שלנו,

איך דווקא הקשיים והקונפליקטים 

מאפשרים לנו את החיווט מחדש הזה-

כלומר היופי במפת האוצר הזוגית הזו -

הוא שתוך כדי הבנה והתבהרות -

ישנם תהליכי ריפוי טרנספורמטיביים

שמחוללים את השינוי ברמה התודעתית,

הרגשית וההתנהגותית גם יחד 💓💓

ואת כל זה אפשר לקבל 

ב 5 פגישות של שעתיים כל אחת

או אם מעדיפים -

בשני מפגשים אינטנסיביים של 5 שעות

** עלות התהליך 450*5 תשלומים.

(התחייבות לתהליך ולתשלום רק אחרי המפגש/ שעתיים הראשונות)

אם יש קריאה בלבך אפשר ללחוץ פה,

להגיע לתיבת המייל שלי, נתאם וניפגש !

ובינתיים,

בתפילה לשובם של החטופים במהרה,

להגנה ללוחמים באשר הם,

וחיזוק לכל הנפגעים בכל המעגלים,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓

עוד ממני בשבילך: 

~~~~~~~

 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 

איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line

 

בנוסף - מפגש זוגי חד פעמי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

'ה'מפתח לשיח: להצליח לדבר כמתבּוֹנן ~ולא~ כמתגוֹנן

לפעמים תוך כדי פגישה מגיעות להן פנינים בחרוזים שכאלה,

שמעבירות את המסר בתמצית ובבהירות כמו זו שהציגה עצמה לפני כמה ימים

כששמעתי את עצמי מציעה לו } אחרי שהיא { סיימה לשתף:

"לדבר באופן שמתבונן ולא באופן שמתגונן"

החלפה של אות אחת שעושה הבדל של שמיים וארץ

בחוויה, בתחושות של שני הצדדים 

ובאווירה שביניהם תוך כדי וגם אחרי השיחה

כמה רגילים אנחנו להתגונן,

האוטומט שלנו יעלה בנו צורך כזה, 

בטח אם האחר מתלונן

ובטח ובטח אם התלונה מרמזת על איזה שהוא קשר אלינו -

ועולה בנוּ ולוּ צל של ספק שמופנית כלפינו אצבע מאשימה...

אז, מיד נידָרֶך,

בשברירי שניה תעלה על פני השטח באחורי התודעה שלנו אשמה,

אפילו אם אנחנו יודעים - בראש - שזו לא אשמתנו

ואולי דווקא אז הדיסוננס גדול יותר -

כשברגש - תצוף האשמה באופן אוטומטי

ותעביר אותנו - למוד ההישרדותי האופייני לנו -

ואו שנילחם ונאשים בחזרה 

או שנתגונן, כניסיון לברוח מהאשמה (מה שלא פעם נחווה כלוחמני לא פחות)

כך או כך, כמו כל דפוס אוטומטי,

גם זה משאיר אותנו במוד הישרדות,

רחוקים זה מזו,

אולי בטוחים בצדקתנו,

אבל... לבד.

ובטח את האחר שהעלה את מצוקתו - 

לבד, לא נראה ולא מוקשב..

ו... נכון

יכול להיות שמנקודת מבטכם לגמרי "הוא התחיל", 

אלא שלא רק שזו עוד מלכודת מפתה 

שרק מטביעה עוד יותר בביצה ההישרדותית... -

היא גם משכיחה לגמרי קו מנחה שחשוב לזכור במצבים האלה

והוא ששניכם צודקים,

כל אחד מנקודת מבטו.

אני יודעת שמתוך להט הוויכוח קשה לראות זאת,

גם כי מי שמנהל את הוויכוח הוא המוח הקדמון שלנו -

זה שלוקח פיקוד במצבי סטרס -

והוא - איך לומר בעדינות - פחות חכם...

ומוביל אותנו לומר לא פעם 

דברים שאנחנו לא עומדים מאחוריהם, או מתחרטים שאמרנו

וגם בגלל עוד כוח שמשתתף במערכה והוא הצדקנות 

שממש מעוורת אותנו.

אבל האמת היא...

ששניכם משתתפים בדינמיקה הזו,

גם אם אחד אקטיבי והשני פסיבי,

ולכן, 

הדרך הבטוחה ביותר (שאני מכירה) לצאת מהפלונטר -

היא בכיוון ההפוך מהאוטומט שמוביל אותנו לראש בראש -

היא זו שבה כל אחד יעשה את הצעד שלו - אחורה פנה לעצמו -

ו י ת ב ו נ ן

מה בעצם קורה בתוכו

למה זה כל כך קשה לו כש... (מה שסחף אותו לחלקו בדינמיקה)

כי מה שקורה לנו בדרך כלל בתוך שיחות שהופכות למריבות -

זה שאנחנו נסחפים לתוך הסערה.

במילים אחרות -

אחד המרכיבים שמשאירים את הפלונטרים סבוכים

ואותנו באין מוצא בתוכם -

הוא ההזדהות שלנו עם הסיפור.

ככל שאנחנו מזוהים עם הסיפור,

לרוב עם סיפור הקורבנוּת שלנו,

שמשכנע אותנו כמה אנחנו מסכנים

וכמה האחר לא בסדר כשהוא....

ככל שאנחנו מאמינים לזה,

הלכנו לאיבוד,

אנחנו בשבי של התפיסות,

אנחנו מתרחקים משלום פנימי ומשלום בינינו

ומתבצרים ב  - לבד.

יותר מזה,

ככל שאנחנו מתבצרים בהישרדות הזו,

אנחנו מפספסים את ההזדמנות שלנו לריפוי,

כי כאמור - יש לנו חלק בדינמיקה הזוגית התקולה

ואנחנו אחראים ב 100% ל 50% שלנו בתקילות הזו.

ולחלק שלנו - יש סיבה הישרדותית מוצדקת,

כי כילדים, באמת היינו קורבן ותלויים במטפלים בנו,

ואז פיתחנו את ההרגל ההישרדותי הזה

שסביר להניח שהציל אותנו לא אחת.

אבל היום, המצב השתנה -

אנחנו בוגרים,

איננו תלויים באחר -

אנחנו לא קורבן של מציאות אלא מחולליה - 

לו רק נצמח להבנה הזו ונתנהל בהתאם.

לרוב הדפוס ההישרדותי שפיתחנו כילדים 

בלשון המעטה לא מותאם לסיטואציה

ובטח לא מוביל למזור.

למשל אם כילדה חוויתי התעלמות,

ונניח שסיגלתי לעצמי הרגל להתאפק כשעולה תסכול,

עד שמתפרצת ממני צעקה כשגודשת הסאה "כדי שיראו אותי"

הרי שכל עוד אני שבויה בתפיסה הזו,

האוטומט להתאפק ולצעוק יהיה מוטבע בי

אבל...

הוא לא באמת יאפשר לי חוויה מלאה של נראות אמיתית

למרות שזה מה שהוא משכנע אותי בו.

אלא שההיפך הוא הנכון...

הוא בעיקר... ישאיר אותי עם תסכול בילט אין בתוכי 

של חוסר נראות והתעלמות לצד מנגנון שמשחזר אותה שוב ושוב,

צודקת... ולבד.

לכן, כל כך קריטי ומשמעותי הוא החלק שבו -

כל אחד עושה פניית פרסה פנימה אל עצמו -

כדי להתבונן ולראות כמו מהצד - ולו ממרחק של ס"מ מה קורה שם,

מי הם החלקים הפנימיים שמשתתפים במאורע,

מהם הצרכים שלא נענו ואיך אפשר למלא אותם.

התבוננות שמאפשרת שהייה עם הרגשות הקשים שהתקבעו בנו בילדות

ו ט ר נ ס פ ו ר מ צ י ה.

זה ממש כמו חיווט מחדש של תכנים שמקודדים בזיכרון התאי,

לכזה שמתואם לבוגרים מחוללי המציאות שאנחנו.

כל פעם מחדש אני מוקסמת ונדהמת לראות

את הגאונות שמסתתרת מאחורי המנגנונים

ואת הפשטות שמאפשרת להחליף את ההרגלים שלא משרתים

בכאלה שממלאים את הצרכים באמת -

ובעצם מאפשרים חיבור בינינו לבינינו

וגם מאפשרים חיבור ממלא, מכבד ומספק עם בן הזוג

למשל 

התבוננות שמאפשרת התפכחות לכך ש -

זה לא ש "הוא לא נותן לי X, Y, או Z..."

אלא, שאני עוד לא מרגישה שאני ראויה להם.

נכון שגם לו } יש עבודה על לשחרר ו"לתת לי",

אבל ככל שאני מפתחת את היכולת שלי לקבל,

ככל שאני משנה את האמונה הפנימית לכזו שבעומק שלי

יודעת שאני ראויה - המציאות החיצונית מתארגנת בהתאם

ואני לא רק שלא מפריעה לה עם האמוציות שמייצרות התנגדות -

אלא אף מוצאת את הדרך הקלה ביותר להגשים את רצוני

ואז לא רק שהמאבקים החיצוניים (אתו ובכלל) בנושא נעלמים,

הרי שחווית החיים כולה מתרחבת.

~~~~

זה לא פשוט בלשון המעטה לדבר על התרחבות ורווחה

בימים אלה של מלחמה,

כשחיילים בחזית וחטופים שבויים בידי אויב אכזר,

כשכל כך הרבה משפחות מתמודדות עם כאב, אבל ואובדן

והאמת היא שאני לא חושבת שהיה זמן

שבו המורכבות הרגשית היתה כל כך רב שכבתית,

שבכל פעם שעולה בי צחוק, הוא ממוסגר בדוֹק של עצב וכאב,

בכל פעם שעולה שמחה - יש גבול שבו היא נעצרת,

תקופה בה מוות וחיים שלובים להם זה בזה...

ועדיין, חשובה בעיני ההתמדה בדרך ההתפתחותית.

זו הדרך שלי ליישב את הסתירה הרגשית הזו, שבין הרווחה לכיווץ,

להזכיר לעצמי שזה התפקיד שלנו בעורף,

ליצור שלום בתוכנו כדי שנוכל ליצור שלום גם בינינו

ואז הוא יתאפשר באופן שאולי עוד לא לבש צורה -

גם במציאות חיינו בישראל.

אני גרה בישוב קטן סמוך לאשקלון

והדי התותחים נשמעים פה מידי יום שלא לומר שעה,

כך שהם משאירים את הידיעה של החזית והלחימה בתודעה.

בכל פעם שמתאפשר לי אני מצטרפת למיזם המטפלים בחיילים

וזוכה להודות להם באופן אישי על כל מה שהם עושים עבורנו.

ובעיקר אני מזכירה לעצמי

שהדרך לשלום שבחוץ, מתחילה בשלום שבפנים.

כמו שאם מישהו בחרדה,

עלי כמי שרוצה להרגיע אותו -

קודם להרגיע את עצמי, להגיע לשקט פנימי

וממנו להשרות ולהשפיע את השקט

ולא - כמו שלא פעם קורה לנו מתוך הבלבול של התפיסה -

להיסחף לחרדה שלו ולנסות להשתיק אותה מתוך הסערה....

ומתוך כך אני יכולה לספר שפריצות הדרך שמתאפשרות 

בתקופה הלא נורמלית הזו הן יוצאות דופן

עד כמה שזה עשוי להישמע פרדוקסלי -

ואפילו עוד יותר - כי ממש בשנייה זו בה אני כותבת

נשמעים שוב רעמי תותחים באוויר -

אבל לצד הכאב הבלתי נסבל ישנה הזדמנות יוצאת דופן לצמיחה אישית

כמו חלון הזדמנויות לשינוי והתפתחות קוונטית -

ש... אליהם אני רוצה להזמין אותך.

אם יש קריאה בלבך לשינוי שהמילים שלי מהדהדות אליה,

לחצי כאן, כתבי לי מייל ונתחיל לנוע לשם

פה בשבילך,

בתפילה לבשורות טובות ובמהרה,

רפואה שלמה לכל 

ושבו בנים ובנות לגבולם, אמן

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

💓💓 עוד בשבילך 💖💖

המרחב הירוק פתוח לקהל כמרחב עבודה משותף

בימי שני וחמישי 9:00-16:00.

עלות ליום שלם 50 ש"ח בלבד

בתמורה לשהייה במרחב המרפא הזה

להתכנסות בוקר עם הנחייה מדיטטיבית למיקוד

ותה צמחים ללא הגבלה.

(אפשרות לקפה ועוגה בתשלום סמלי נוסף)

המרחב נמצא במושב ניר ישראל שבפאתי אשקלון.

בשלב זה ההגעה בתיאום מראש ל 052-8892401

💓💓💓💓💓💓

בנוסף על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

 איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

 

לפעול מתוך חיבור ~לעומת~ עשייה מנותקת

 אחד האישויים אם לא 'ה' 

דרכו אני מתקרבת לעצמי,

הוא ה doing. אותה עשייה עודפת, דוחפת, שמנתקת אותי

מהרגש, מהלב, ... מעצמי.

תחת האמונה הרווחת: "מי שלא עושה לא שווה"

ומתוך חווית חוסר ערך שהתעצבה בשנים הראשונות של חיי

כשאני נאחזת באשלייה שהעשייה תוכיח שאני "כן" (שווה/ ראויה לאהבה וכו'.)

התעצב לו דפוס התנהגותי מאד נוכח

של עשייה ועשייה ועשייה, עם כמה שאפשר הצטיינויות בדרך..

כמובן שזה - לא באמת מקיים את ההבטחה שלו..

והטעם החמוץ של חוסר הערך נותר גם לצד ואחרי הצלחות גדולות

כך שגם אם ישנו רווח משני של הספקים ותוצאות

וגם כשאלה מלווים במחיאות כף וקולות עידוד מן הסביבה,

אני נותרת עם אותה הריקנות והפספוס שמקננים בתוכי 

שבאופן אבסורדי - 

הם בדיוק הרגשות הקשים שמלכתחילה ה doing ניסה להבריח אותי מהם...

כן.. כמו כל דפוס הישרדותי שאימצנו

לא רק שהוא לא פותר לנו את הבעיה,

הוא משאיר אותנו מתחפרים במקום

ונעים במעגלים סגורים סביב התסכול שבעינו נותר.

למען ההגינות, אני שמחה להודות שבתהליכי הריפוי שלי

אני מוצאת את עצמי יותר ויותר נוכחת

ויותר ויותר בחיבור אל הלב.

ככל שאני מנקה עוד ועוד מהתפיסות המגבילות

ומתקרבת לחווית ערך ראויה,

להרגל ההוא יש פחות כוח ואני יותר ויותר מנהלת אותו.

למשל -

אני יכולה לשים לב לדחף לעשות משהו שבוער בי

ולהבחין במקביל שהדחיפה הזו מגיעה מאותו ההרגל הישן

ואז לקחת נשימה ולבחור את הצעד הבא שלי -

לעשות או לשהות עד הבשלה וחיבור לעניין.

ובכל זאת, ישנם עוד רבדים שקוראים להיפרם.

השבוע שמעתי התייחסות מעניינת של דר' סיידה דזילטס לנושא,

שאף שהיתה אגבית, איפשרה לעוד אור להישפך על העניין

ומאחר וזוהי תופעה מאד רווחת -

היה לי ברור שכדאי שאשתף את הזוית הנוספת הזו:

אנחנו מתורבתים להיות ממושמעים.

כילדים מלמדים אותנו איך 'צריך' להתנהג

מה 'צריך' לעשות ומה 'אסור'

איך ילד~ה 'טוב' מתנהג~ת

ובמילים אחרות מתנים את האהבה אלינו. 

זאת אומרת שאם נתנהג יפה - יאהבו אותנו

ואם לא... יקחו מאתנו את האהבה שהיא כחמצן עבורנו

בכלל וכילדים בפרט.

ההתניות החברתיות הללו עשויות לקחת אותנו

לאחד משני הקצוות -

או שנהיה מְרָצִים -

ואז נעשה מה שהם רוצים,

או שנתמרד - כי יתקומם בתוכנו קול שיתנגד לרעיון התנאי -

ואז נעשה מה שהם לא רוצים.

(ותנועה בין לבין)

כך או כך אנחנו לא עושים את מה שאנחנו רוצים

ונוצר בלבול לגבי הלגיטימציה של הרצון שלנו

ובכלל לגבי הראויות של הקולות הפנימיים שלנו -

נוצר מן הרגל למחוק ולהתעלם (גם) מהאינטואיציה שלנו,

מרצון הלב.

כל אלה מתרחשים במחשכי תת המודע

ואנחנו מוצאים את עצמנו במאבק פנימי כך או כך

בניתוק מהרצון שלנו, 

מן הרגשה שהלכנו לעצמנו לאיבוד.

(מה שבקצה אגב יכול להוביל לדיכאון -

מאותו המקום שהתרגל לדכא את עצמו.)

~~~~~~

לעומת 'משמעת', שמשאירה אותנו במאבק הזה -

אומרת דר' דזילטז - ישנה ה'בחירה'.

זאת אומרת שאם הוא } למשל רוצה לעשות דיאטה,

ושנים שהוא מוצא את עצמו בסבבים כאלה 

שמתחילים בקול תרועה רמה 

בתקופות בהן הוא מצליח, מתמיד, מרזה וטוב לו,

אבל אז ממשיכים בפרק סיום צורם שחוזר על עצמו שוב ושוב

של שבירת כל הכלים וחזרה מהירה למשקל הקודם,

יכול להיות שהוא מצוי בתוך המאבק הפנימי הזה

שבין לרָצוֹת לבין להתמרד.

לעומת זאת,

התייחסות  שמשחררת את ה "צריך" ועוברת לבחירה,

תשחרר אותו מן המאבק הפנימי הזה

שכן היא נובעת מתוך השלמה ושלום פנימי

וככל שייבנה אמון פנימי בינו לבינו,

ככל שיתן מקום להתנגדויות, יסתקרן גביהן 

ויכיל את התסכולים הילדיים שמוצפנים בהם,

כך בהפוך על הפוך - ימצא את עצמו בָּשֶל לבחור

ומָתְמיד מתוך שקט פנימי בבחירה שלו.

אז למשל,

כאשר תהיה בשלות לבחור בהזנה בריאה,

ימצא את עצמו בקלות יחסית מאמץ לו אורח חיים בריא 

מה שיהיה ברור מאליו עבורו כמי שיותר ויותר נאמן לעצמו.

~~~~~~~

לא פעם פלונטרים רגשיים שהינם חצי מודעים במקרה הטוב

מנהלים לנו את החיים.

מה שמעודד אותי היא נקודת המבט שמזכירה לי

שכל 'טעם חמוץ', תסכול, קונפליקט או קושי

הוא בעצם קריאה של העולם הפנימי שלנו אלינו

שמבקשת ריפוי.

הריפוי מתאפשר בכמה רבדים,

כך שבנוסף להקלה הרגשית, 

מגיעים גם פתרונות ענייניים במובנים החומריים.

הריפוי מאפשר לנו לשחרר תפיסות תפוסות

ולהיפרד מאותם הרגלים הישרדותיים

שממילא לא באמת משרתים אותנו.

לחיי הבחירות הטובות לנו

והחיבור אל הלב ❤❤

כי הוא תמיד יודע מה נכון לנו,

עלינו להיזכר איך להקשיב לו.

(בתחתית המייל יש פירוט של כמה דרכים להגיע לשם)

ולפני שאאחל לנו המשך קיץ נעים,

מזכירה את סדנת הצילום הזוגית

שתתקיים בבוקר שישי ה 12.8 - לרגל טו' באב

פרטים נוספים בלחיצה כאן

יהיה כיף להיפגש!!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

          פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

למה זה שהוא } לא מרוצה משום דבר, זה בדיוק מה שהיא { צריכה ?

(סיטואציה שחזרה על עצמה כמה פעמים בימים האחרונים וכאילו ביקשה להיכתב:)

 

הוא ישב מולי עם רשימה שהכין מבעוד מועד

ועבר מסעיף לסעיף,

על כל אחד מהם פתח ואמר ש'הוא באמת מעריך ושמח על מה שיש...',

ותוך כדי שהמילים הללו כאילו מכינות את המצע ל"אָבָל" שבפתח...

זה... אכן לא איחר להגיע בתוספת הטעם החמוץ של החֵסֶר

שמילא את האוויר ככל שהתקדם בדבריו. 

ככל שהוא המשיך והוסיף

ולמרות שלא היה לה ויכוח אובייקטיבית עם הנאמר

ולמרות שידעה שהכוונה שלו היא לטובתם,

שהוא אוהב אותה ושמח בה ובהם

ושהוא מעלה את הנקודות הללו כדי שיהיה להם עוד יותר טוב,

למרות כל זאת - 

יכולתי לראות אותה הולכת ומתכווצת במקומה.

~~~~

האמת היא שהסיפור הזה מאד נפוץ בקרבנו,

זה משהו מאד תרבותי שמתחבר מכיוון אחר 

להרגל הרווח להיות בשיפוט וביקורת,

זה חלק מתרבות הסטרס שאנחנו חיים בה

שהכתירה את הביקורת כדרך לשינוי,

תרבות שעדיין נושאת טעם וגוון הישרדותי

למרות שכבר כמה עשורים אנחנו לא באמת בהישרדות.

זה כאילו נשארנו עם אותה התודעה ההישרדותית

למרות שהמציאות השתנתה.

ומכאן - 

הניסיונות שלנו להתנהל ולפעול במציאות

עם הכלים ההישרדותיים 

(כמו להתלונן על מה שחסר, או לשפוט, או להביא ביקורת וכו'..) 

לא רק שאינו אפקטיבי,

הוא משאיר אותנו עם אותו הטעם המר של החֶסֶר.

אותו הטעם שממנו התלונה מלכתחילה מנסה להתנער..

יחד עם זאת,

הדרך לשינוי התודעה

היא דרך היש. דרך מה שיש כעת

גם אם זה טעם מריר של חוסר

אך לא מעמדה שמתנגדת וטוענת ומתלוננת על המצב

אלא ממקום שְעֶר לתסכול, מסתקרן לגביו, שוהה בו

ונותן לו מקום ואפשרות לעיבוד ולטרנספורמציה

ובהמשך לכך -

תת המודע ימשוך אותנו אל בני זוג

שיעלו בנו את אותם המקומות הכואבים

כדי שנוכל לעבור דרך מה שיש 

(ואז גם אם אנחנו רגילים להדחיק, 

התסכול שבן הזוג יעורר יציף את התכנים על פני השטח 

כך שנוכל לעבור דרך מה שיש ולעבד (אם רק נזכור ונדע איך))

זאת אומרת שהיא נמשכה אליו }{

שבהרגלים ההישרדותיים שלו בין היתר ההרגל לראות ולהתלונן על מה שחסר,

כי לה { יש ההרגל ההישרדותי שמנגד - לקחת על עצמה את האשמה,

או להרגיש תמידית לא מספיק.

הרגל שמלווה אותה מאז שהיא זוכרת את עצמה

ואמנם היה הדרייב להתקדמות שלה לא פעם,

אבל הוא כבר מכביד עליה יותר מאשר מקדם

ומוציא את כל הכיף, 

כי גם אם היא משיגה את מבוקשה,

נשאר הטעם הלא מספיק וממרר את האווירה...

והנה להם - הזדמנות מופלאה (גם אם לא נעימה בתחילתה) 

שהמפגש הזה בין ההרגלים ההישרדותיים שלהם מייצר -

לריפוי ושינוי של אותם ההרגלים

לכאלה שמאפשרים רווחה -

כאלה שמאפשרים לו להתרווח וליהנות ממה שיש

ולה להתמלא וליהנות ממי שהיא וממה שיש בה ובכלל.

~~~~

כן... 

אני שומעת את ההתקוממות שעשויה לעלות פה

ולכן מדגישה - 

אני לא מתכוונת להסתפקות במה שיש!

אני מתכוונת לשינוי תודעה כללי:

מטעם של חוסר, כיווץ, סטרס וכו'..

לטעם של מלאות, נינוחות, הנאה כאילו החיים מחייכים אלינו בכל רגע

מתוך ההסכמה לשהות עם תחושת החוסר -

משהו אחר נוצר

ובין היתר מתאפשרת התרחבות ליש

מן טעם שאמנם מתחיל בתוכנו - בתהליך פנימי רגשי,

אבל בכוחו לא רק לאפשר לנו לחוות את המציאות אחרת,

אלא אף לייצר מציאות חדשה.

זאת אומרת שלעומת הניסיונות שלנו 

למלא את הטעם החסר משינויים בחוץ -

הכיוון שיאפשר למלאות הזו להגיע יהיה קודם כל מבפנים 

כי גם אם היא { תמלא את כל הבקשות שלו 

ותבשל כל הזמן,

ותחמיא לו מהבוקר עד הערב

ותשתוקק תמידית למגעו,

אין לה סיכוי למלא את הבור של החֶסֶר שבתוכו.

(בטח אם היא מגיעה לשם מתוך המקום המְרָצֶה שבה, שמרגיש לא מספיק)

אלא אם... הוא קודם כל עושה עבודה פנימית

וממלא בינו לבינו ולו במעט.

תחשבו על זה -

אם זה היה יכול להצליח שהיא תמלא את כל מבוקשו

והכל יסתדר -

זה בעצם מקבע את המצב בו הוא קורבן ותלוי בה

וזה כשלעצמו מעצם הגדרת המצב שלו כתלוי בה -

מגדיר הישרדות.

ומנוגד בבסיסו לחווית מלאות ורווחה.

לעומת זאת, ככל שהוא לוקח על עצמו את מילוי החסר הרגשי שבו,

והיא לוקחת על עצמה את מילוי החסר שבה בתפיסת עצמה ובכלל

הם יכולים לחוות יותר מלאות,

הם יכולים לחוות את החיים מתוך תפיסת היש

ואז - הנה עוד דרך להסביר זאת -

ה'יש' גדל,

כי הרי כל מה שאנחנו ממוקדים בו גדל.

איך ממלאים מבפנים?

זה נושא לפוסט בפני עצמו,

אולי לפוסט הבא ❤

~~~~~

לחיי ההתפתחות האישית והזוגית!

וההסכמה לראות

שכל מה שקורה לנו (גם אם הוא לא נעים) קורה בשבילנו

ומאפשר לנו התרחבות וצמיחה

~~~~~

אפרופו מה שקורה לנו,

אני מוסיפה פה כמה מילים על מה שעובר עלי:

כאילו חזרתי לשגרה,

אלא שזו שגרה בגוון אחר.

אבא שלי כל הזמן אתי, מלווה אותי,

לא פעם אני מרגישה שהוא ממש שומר עלי

ובאופן לא צפוי, אני מרגישה אליו קרובה יותר מאי פעם

ומכאן... גם יותר ויותר קרובה אלי.

עצב וגעגוע שמהולים בהתרחבות גדולה.

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

• תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• סדנת צילום נשית רגשית "ממרצה למרוצה" פרטים נוספים בלחיצה כאן

"משהו אחד שאני מעריך בָּךְ זה שאת מבשלת אוכל טעים והבית נקי ומסודר..״

הוא } לא הספיק לסיים את המשפט 

ואני כבר רואה את הדריכות 

שנבנית אצלה { תוך שברירי שנייה,

מכסה על העלבון שעלה בה

מהמחשבה הלא מדוברת: ״באמת ??? זה מה שאתה מעריך בי??״

מחשבה שאמנם לא התבטאה במילים,

ובכל זאת סגרה לה מיד את הלב

ויצרה חוצץ ביניהם }{

(אני אגב, יכולתי להיווכח בכך - בין ביתר -

כי זהו אחד מהתסכולים הילדיים שלי -

לראות שוב ושוב נשים מוקטנות לתפקידים מסורתיים,

תסכול שאותי הוביל במשך שנים להתנהגות הפוכה 

והתנגדות לא מודעת לבישול, 

שעד לפני כמה שנים ניהלה אותי והשאירה אותי כ׳לא מבשלת׳)

ואז,

לפני שהמתח באוויר מספיק להתלקח,

אני מציעה לו לספר לה למה זה משמעותי עבורו,

והוא ממשיך: ״זה משמעותי עבורי כי 

זה נותן לי תחושה של בית

וזה אחד הדברים הכי חשובים לי בחיים״

באבחת נשימה, חזְרה הרכות,

הנשימה שלה התארכה,

הפנים התרככו,

העיניים חזרו לחייך

והמתח שמילא עד לפני רגע את המרחב שביניהם - 

ה ת א ד ה ! כלא היה

~~~~~

כמה פעמים קורה לנו

שאנחנו מפרשים אמירות (ולא פעם רק התחלות של אמירות),

מתוך נקודת המבט הסובייקטיבית שלנו

באופן שלא באמת תואם לכוונת המדבר

אך בהחלט דורך אותנו...

דריכות שניכרת כמתח במרחב הזוגי שבינינו

ש... 

דורך באופן לא מודע כמו בומרנג את בן הזוג

ו... ההסלמה כמעט בלתי נמנעת

ומתחוללת כהרף עין

אחר כך כבר אין לנו עם מי לדבר

כי ההתלקחות כה מהירה 

שכבר לא ברור לנו איך זה קרה ועל מה אנחנו באמת רבים...

~~~~~

מה יאפשר לנו להביא יותר סקרנות

במקום נחרצות שיפוטית שכזו?

יש משפט עתיק יפה

שאני לא בטוחה אם מקורו בסין או בברזיל (וסליחה על היעדר הקרדיט)

שאומר:

"כשאת בטוחה שאת מכירה אותו, את כאילו ממיתה אותו בקרבך"

בוטה... אבל נכון..

כי הוא מזכיר לנו שגם אם אנחנו נשואים כבר 30 שנה

נכון יהיה עבורנו ועבור בן הזוג לוותר על ההנחה שהיא בסגנון של:

"אני יודעת בדיוק מה הוא עומד לומר 

ואני גם יודעת בדיוק מה הם המניעים שלו, שהרי זה בדיוק כמו אבא שלו ..."

או משהו דומה לזה...

כי האמת היא...  שזה לא נכון,

(לפחות לפעמים... וזה מספיק) 

האמת היא שאנחנו כל הזמן משתנים,

בטח לאורך שנים 

וכשאני כל כך בטוחה שאני יודעת מי הוא,

לרוב אני מסתמכת על ההיכרות אתו לפני כך וכך שנים

וכך למעשה מעבר לכך שזה מאד מתסכל עבורו לקבל פידבק מקטין כזה,

אני מקבעת את התפיסה שלי אותו אז

ולא יכולה לראות אותו וליהנות ממנו כפי שהוא היום,

או להקשיב למה שבאמת יש לו לומר לי..

(כמובן שזה הדדי ונכון שיאמר גם בלשון זכר)

השכל שלנו שרוצה להרגיש בשליטה,

עשוי לעיתים להוביל אותנו להרגלים שכאלה,

וכך במחיר של אשלייה של שליטה במציאות ו"ידיעה"

אנחנו מפספסים את האמת,

ולא מאפשרים לעצמנו להיווכח בבן האדם שלצידנו

וליהנות מהשינויים הרבים המתרחשים

וכשהתבלין העיקרי הוא ביקורת ושיפוט -

המרחב הזוגי שלנו הופך למתוח ולא נעים,

מלא בחומות בצורות שלכאורה מגנות עלינו מן הפגיעה

בעוד שזו.. (הפגיעה) למעשה ממילא כבר כאן מזמן...

מצב שבו בכלל עדיף לא לדבר, כי ממילא לא באמת תהיה הקשבה...

~~~~~

אז מה יכול לאפשר שינוי ?

מעבר להבנה שלעיל,

נוסיף התכווננות להביא סקרנות ופתיחות

בכל המקומות בהם אוטומטית קופצת 

ביקורתיות ושיפוטיות שסוגרות.

ככל שנצליח להגיע בסקרנות -

נופתע לגלות כמה התרחבות זה מאפשר

לנו ולבן הזוג.

נכון, זה בניגוד להרגלים האוטומטיים שלנו,

ויכול להיות שבהתחלה ניזכר בכך רק בדיעבד...

ובכל זאת אפילו רק התכוונות לכך יכולה להיות מאד משמעותית.

בנוסף, מהניסיון שלי, מאחר ולרוב ההרגלים הללו מאד נוקשים,

מה שמצליח לרכך אותם וכך להוביל לשינוי האווירה הזו -

הוא תהליך של צמיחה אישית של כל אחד מבני הזוג -

תוך כדי שיחה זוגית על הדברים.

לא שיח מתגונן ומאשים,

לא שיח שבו מחפשים מי צודק

לא שיח מקטין ומקבע בתבניות שיפוטיות וביקורתיות

אלא שיח שמאפשר לכל אחד מבני הזוג

תוך כדי שהוא עצמו מתחזק ונזכר בגדוּלה שלו -

להביא את אשר על ליבו - 

מהמקום הפגיע שלו

ולא מהמקום המתקיף מתוך חליפת ההישרדות.

שיח שמאפשר גם הקשבה מהלב

בסקרנות, בעיניים טובות, 

כזה שמאפשר לנו להיפגש מלב אל לב עם האדם השלם 

אתו זכינו לצאת למסע האישי~הזוגי שלנו

ולהפוך את הזוגיות שלנו למקפצה להתפתחות אישית

תוך שאנחנו מנקים את המרחב הזוגי שלנו

והופכים אותו להיות נקי עד כדי מקודש

כי זה כל כך לא ברור מאליו שנפגשנו

וכל כך לא ברור מאליו שבחרנו לצאת  למסע הזה יחד

והמסע הזה יכול להיות כל כך מרגש

כשלומדים נתיבים שמובילים אל העומקים ואל הלב,

כל כך מרגש ויקר ערך, 

שממש, אבל ממש שווה לפחות לנסות.

בימים אלה אני מקליטה קורס מעשי לזוגות

ובו כל התכנים האינפורמטיביים שקריטי להכיר,

שמשום מה לא מלמדים אותם והם לא נשמעים מספיק,

כאלה שכששני בני הזוג שומעים אותם-

כבר - יוצא חלק ניכר מהעוקץ

ובנוסף הוא כולל כלים מופלאים

שכאשר מתמסרים והולכים אתם צעד צעד,

בכוחם לחולל שינויים שנחווים כקסם!

"התחלנו במריבה ובכעס, יצאנו מחובקים עם חיוך על הפנים..."

כך כתבו לי רוני ורינת (שמות בדויים) אחרי המפגש הרביעי

(תוך כדי שהתנסו כפיילוט)

אז....

אם זה הזמן עבורכם -

להקפיץ את הזוגיות שלכם לרמה הבאה

לחצו פה לפרטים נוספים

(הקורס בשלבי הקלטה סופיים ויהיה זמין בשבועות הקרובים)

בנימה אופטימית זו

ובברכת שבוע מלא בהפתעות משמחות

ובמפגשים מרגשים מלב אל לב,

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:

• תהליך מוקלט בוידאו שמתקיים ברצף של 21 יום עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה של התסכולים שהחיים מביאים לריפוי. פרטים נוספים בלחיצה כאן

• תהליך מותאם אישית בפגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• תהליך זוגי ביומיים אינטנסיביים בהם אתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר - בימים אלה בהכנה - פרטים נוספים בלחיצה כאן