גלית אליאס

" אנחנו לא מתקשרים, כל מה שאני אומרת הוא מבין הפוך ובלי שאני מבינה מאיפה זה בא- מתחילה מריבה על כלום, אני ממש חסרת אונים .." כך { סיפרה לי השבוע, ישנם מצבים בין בני זוג, בעיקר אחרי שהצטברו כמה וכמה אכזבות ביניהם שזה נשמע כך ומרגיש כאילו "אין עם מי לדבר" העניין הוא שזה חלק מובנה בשלבים שהאהבה עוברת : בתקופת ההתאהבות אנחנו רואים וחווים רק מה שאנחנו רוצים לחוות, כאילו דרך מסך שצובע הכל בוורוד, מן פנטזיה נפלאה שכזו, לאורך זמן, בעיקר כשאנחנו מתחייבים זה לזו, מתחילים להופיע אותם החלקים שלא ראינו קודם, ויחד אתם מתחילות להגיע אכזבות, האכזבות הללו כאילו בונות חומה בינינו , כל אכזבה מוסיפה לבנה לחומה , בין אם נאמרה ובין אם לא, אם לא עיבדנו את הנושא ופתרנו אותו מהשורש, החומה הולכת וגדלה, ואז אנחנו שוב רואים וחווים את בן הזוג בצורה שונה מהמציאות   רק ש הפעם בחשדנות וספק, מתוך הפחד להיפגע שוב, כך שכשהיא מדברת על משהו – הוא מראש מכין את מנגנוני ההגנה שלו ולא לגמרי מקשיב למה שהיא אומרת  אלא יותר למה

משהו סוער מאד קורה בזמנים הללו.. פונות אלי המוןןןן נשים  על סף או בתהליכי פרידה, שאחרי שיחה אתן, אני מדברת עם בני זוגן, ושומעת ממנה עליו וממנו עליה, וזה מדהים להבחין בכך שלמרות שאין לכאורה קשר בין הזוגות, ולמרות שבהחלט מדובר בלא מעט מקרים, כולם נשמעים בערך ככה: " אולי ניתן לזה עוד צ'אנס? " היא { שואלת אותו " די, ניסינו הכל ", הוא } אומר, " ממש לא ניסינו ובטח לא הכל ", היא { לא מרפה, אבל הוא  } – כבר לא שָם וכשאין רצון, אין פרטנר (לפחות כרגע) ובלי פרטנר זה לא יכול להוביל לאן שהיא באמת רוצה ואז היא מוצאת את עצמה חושבת בלי סוף - על מה היה יכול להיות, כועסת על הצעד שעשה, מתוסכלת מהמצב ומההתמודדויות שהוא מביא, נפגעת בכל שלב כאילו חתכו לה עוד חתיכה מהלב, כל צעד שמרחיק אותו ממנה מכאיב ממש פיזית.. והיא, חווה את מה שקורה לה כאילו היתה קורבן המציאות כי היא – לא רצתה שְלְשָם זה ילך זה הוא שרצה בזה והיא באוויר בגללו ואז שוב עולה הכעס, ושוב הפגיעה והעלבון והמסקנה המתבקשת לכאורה "אני כנראה

לאחרונה אני פוגשת המוןןןן זוגות שמתפרקים. בכלל 'מבנים' למיניהם עוברים רעידות אדמה והתאמה מחדש בצורה מדויקת יותר ונכונה לשותפים בהם. ( גם אם זה לא מרגיש נעים כמו "דיוק" בהתחלה ) 2018 מביאה אתה אינטנסיביות גדולה מאי פעם, שלא רק מעודדת אלא דוחקת בנו יותר מתמיד לדייק ולחיות על פי צו ליבנו , בין אם זה אנחנו שצועדים את הצעד המפרק, מתוך חוסר יכולת להכיל יותר את אי ההתאמה ו בין אם זה הצד השני ואנחנו נשארנו לכאורה בעוטות החוצה שלא בשליטתנו, בין אם חוסר הדיוק היה יכול להיפתר בתוך הקשר , לו היו בני הזוג מודעים לאפשרויות ( כמו זו שאני מלווה בהן זוגות ) ו בין אם לא היתה בשלות לכך  ומוכנות מאחד מהם או משניהם. הקושי והתסכול שמתקיימים בתוך הקשר, לעיתים כל כך בלתי נסבלים שמובילים לצעד הבלתי טרויאלי בעליל של פירוק. הם כל כך קשים לנו, כיוון שאנחנו פוגשים בתוך הקשר הזוגי בדיוק את מה שהיה לנו כל כך קשה כילדים, אותם התסכולים שמלווים אותנו לאורך חיינו ומכווצים לנו את הלב , כל אחד וה story of his life - ש ' לא רואים אותי ' , ש