יום רביעי, 29 באפריל 2015

אחת השאלות אם לא "ה" שמייצרות שינוי

מתי לאחרונה, השיחות ביניכם היו קלילות
ויכולתם לדבר גם על נושאים בהם דעותיכם חלוקות
בלי להיסחף לריטואל של אי הבנה שמוביל לאי הבנה שמוביל לפיצוץ ?
מתי, לאחרונה, התחלתם לדבר על משהו, והרגשת מובנת ?
בכלל.. עם יד על הלב.. מתי לאחרונה נשמת תוך כדי שהוא מדבר
ולא היית בהיכון לשלוף את התשובה הכי מנצחת שאפשר ?
אני יודעת שלפעמים, זה מרגיש כאילו אין סיכוי לשינוי,
ולכן חבל על הזמן ועדיף לשתוק כדי לא להגיע לdead end הזה שוב ושוב..
אבל, אני גם מכירה את התחושה שאליה השתיקה מובילה..
כי מה לעשות.. כשבוחרים בה.. הריחוק רק הולך וגדל
ולכאורה ניצלנו מפיצוץ.. אבל קיבלנו את הקור והניכור במקום..
והאמת.. שגם אני, כל עוד לא ידעתי שיש מצב לשינוי..
זה הכי טוב שיכולתי לעשות, וכך חיינו..
אבל היום, כשזכיתי לקבל מחדש את האיש שלי במתנה 
כשותף, וחבר, ואהוב מחדש
אין סיכוי שאני אתן לך לפספס אותו ואין סיכוי שאוותר עליך !
הידיעה שאפשר גם אחרת.. וההסכמה להכיר בה
היא כשלעצמה הצעד הראשון בדרך לשם

כך במקום להתמקד במה שמטריד אותך
או במה שחסר לך –
(מצב שרק מנציח את החיים כפי שהם מפני שתשומת הלב מוקדשת בו
לפחדים ולדברים שמרגיזים או מותירים אותך בחוסר סיפוק
ולמעשה כך נוצר מהם עוד ועוד.. )
במקום זאת, אני מזמינה אתכם לבוא,
ללמוד איך
וליצור לעצמכם קשר מחבק ואוהב
ביומיים (!!)
חוזר לשניכם החיוך לפנים, 
והוא ממשיך ללוות את השגרה הזוגית שלכם
בימים ובלילות.
ופה נשאלת שאלת השאלות -

האם את (רק) מעוניינת בשינוי ? או שמא את מחויבת לו ???

למחויבים שביניכם -
פרטים נוספים על יומיים נפלאים שבהם
אתם כזוג עוברים את הדרך לשם
בלחיצה פה

וכדי שלא תצטרכי להאמין לי על עיוור:.

חשוב לי להזכיר שיש 100% אחריות !
אחרי 4 שעות תוכלו לבחור –
אם להמשיך כי זה נכון לכם
ואם לא מתאים לכם - ניפרד כידידים ללא כל עלות,
כי מבחינתי – לא טוב ? לא כסף !

וכדי שלא תצטרכי להאמין לי על עיוור (2) :

... היינו כבר אצל כל כך הרבה מטפלים.."
אבל אחרי היומיים אתך הוא פתאום נפתח..
הוא נהיה אבא טוב יותר
משחק עם הילדות ולא רק עסוק ב "לא !
וגם.. לא תאמיני.. אתמול הוא אמר לי
לפני שהלך להתקלח, בעודי מנמנמת אל תוך הלילה

חכי לי כמה דקות אני רוצה לדבר אתך
היית מאמינה ? הוא רוצה לדבר אתי !!
שניםםםם שחיכיתי לרגע הזה !!"
(כך כתבה רוית כמה שבועות אחרי היומיים הללו)
אני כאן,
לשאלות והרשמה,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן. 

יום חמישי, 23 באפריל 2015

מה לקחתי מאתיופיה + 3 עקרונות קריטיים לזוגיות שכיף בה



חזרתי מטיול של שבוע באתיופיה,


טיול משנה חיים,
דברים נכנסים לפרופורציות,
הזמן מקבל משמעות אחרת, ואפילו קצב אחר לגמרי –
כן.. נכון – הרבה יותר א י ט י
זמן אפריקה..
בסוף היום הראשון שם הרגשנו כאילו עבר שבוע שלם !

קיבלתי מסר ברור והזדמנות נדירה להיות נוכחת
בדרך מאד פשוטה- הטלפון שלי לא התחבר לשום רשת..
כך נשארתי מנותקת ממנו ובזכות זה.. מחוברת למה שקורה סביבי
ולמה שקורה בתוכי

הנופים מרהיבים, אין מילים לתאר



מרחבים עצומים, לכאורה דוממים
אך כשיוצאים מהמכונית ועוצרים להקשיב –
ההתרחשויות אינסופיות –
ציפורים מצייצות, ציקדות מצקדות,
ופתאום משום מקום - אישה כפרית הולכת מפה לשם..


חזרתי עם יותר שאלות מתשובות –

למשל כשראיתי את הנשים סוחבות מיכלי מים עצומים על הגב
והולכות קילומטרים – מהבאר או מהנהר אל הכפר
גם באזורים החמים יותר בצפון,
(בעוד שלי היה חם אפילו לשבת)
גם בעליות, וגם בירידות, עם או בלי נעליים,
על כבישים ועל דרכי עפר
והן הולכות והולכות בלי להתלונן, בלי להטיל ספק,
פשוט כי זה מה שהן עושות..


המחשבה הראשונה שעברה בי היתה-  החיים פה יותר קשים אין ספק
אבל, אז מיד עניתי לעצמי – לא בטוח..
הרי המרדף האינסופי אצלנו אחרי כבוד / כסף/ עבודה/ הערכה...
הוא כל כך מתיש ומייגע,
נכון – לא באופן פיזי,
ואולי כן ?
כי ההתשה הנפשית הזו בסופו של דבר מתישה גם את הגוף ..

והן.. נראות כל כך שלוות..



ואז, תוך כדי שאני מתבוננת בפשטות הראשונית בה הם חיים
בבקתות הקש, מדורת הבוקר, החמור, אל מול המרחבים,



עולה חבורה של נערים לעברנו,
אחד מהם זה שהולך בראש לבוש בחולצה ורודה בוהקת
שמדגישה את צבע העור השוקולדי שלו,
מתקדמים לעברי, והוא שואל מאיפה אנחנו ומה אנחנו עושים,
אמרתי מישראל,
אמר לי – יש לי חברים מישראל, מידי פעם אני מדבר אתם..
באמת ? שאלתי,
לא הספקתי לשאול איך – והוא המשיך – בפייסבוק ..
פערתי זוג עיניים,
בשום מקום.. בין הרים וגבעות, בין בקתות עץ וקש
הוא מספר לי על פייסבוק ..

איפה המחשב שלך ? ניסיתי לשאול בעדינות,
והוא שלף את הסמסונג 4 שלו מהכיס והראה לי –
I have many applications here, everything is in my telephone
נשארתי פעורת פה מחוייך,
נפרדנו בהחלפת שמות פייסבוק והבטחת חברות ..



בכלל.. הילדים כל כך מחייכים, ומחבקים וכל כך יפים
מביטים בעיניים חמות, בוטחות ומלאות שמחת חיים
שנוגעת ישר בלב



בכל מקום שרק פתחנו את הדלת של האוטו,
לא עברו יותר מדקותיים
וכבר נחיל של ילדים התקרב בצהלה,



ובאנגלית – בה הם לומדים בבית הספר את כל המקצועות (!)
לא תמיד רהוטה, ובכל זאת..
שאלו, תיחקרו- מאיפה הגענו ומה אנחנו עושים

וכמו שחקני קולנוע עמדו מול המצלמה,
באותנטיות, ללא כל מאמץ, פשוט כי ככה הם

חלקם כאילו לומדים בבית הספר משחק ודרמה –
נעמדו מול המצלמה, היישירו מבט
וחיכו לרגע שאחרי הקליק לראות איך הם נראים –

וגם זה היה תענוג לראות – הם כל כך נהנו לראות את עצמם
ללא ביטול עצמי, ללא בושה, בקבלה שמחה של איך שהם נראים בתמונה
בפשטות, בדיוק כמו שהם .


לקחתי לי משם כמה דברים לחיים,
ביניהם השקט, השלווה והסבלנות 

והנה עוד כמה תובנות לי אלייך שלמדתי מהמסע הזה :

כוחו של המבט, והיכולת שלו לחבר בין אנשים
כשלא היתה שפה משותפת לבלבל אותנו – יכולתי להבחין בנקל בעוצמה של המבט
ובכמות האינפורמציה שיש באפשרותו להעביר..
אבל גם פה, בעודנו מדברים – עם בן הזוג, הילדים ובכלל
ככל שנסכים להביט – נזכה להיות יותר בחיבור לעצמנו ולמי שמולנו.

כוחו של המגע והחיבוק – עוד שפה שאינה ורבלית,
ולרוב אנחנו לא משתמשים בה מספיק
מתוך ההרגלים וסט האיסורים שייצרנו בתרבות המערבית
כשמתאפשר מגע נקי, מחבק ומרגיע –
מתפשטת בגוף ידיעה של בטחון,
שיוצרת מעין הבטחה שהכל אפשרי.
ככל שנסכים לחבק ולהיות מחובקים, נוכל להרגיע את המקום ההישרדותי
שמתוך חוסר ביטחון יוצא במגננה ולעיתים במתקפה..
ככל שנהיה בחיבוק – נוכל לנסוך פנימה בטחון
ומשם.. השמיים הם הגבול !

ודבר אחרון  -
רק מי שרוצה שינו יכול ליצור אותו ! -
לא פעם, הגיע האדם הלבן בכוונה טובה וניסה 'לעזור' לנשים,
הושקעו מיליונים בניסיון ליצור תשתיות של צנרת למים
כדי שהנשים והילדות לא יסחבו משאות כבדים כל כך,
ואז.. נוצר מצב שלנשים לא היה מה לעשות, והן התחילו לדבר ביניהן
הגברים ראו כי כך, הלכו וחתכו את הצנרת,
והנשים חזרו לשאת מים ממרחקים..
מוסר השכל –
אין אפשרות לשנות מישהו אחר
רק כאשר השינוי נובע מבפנים נוכל ליצור אותו

ופה אני רוצה להדגיש ולומר –
כאשר השינוי נובע מבפנים ואנו מחוייבים לו, אפילו השמיים הם לא הגבול !

אפרופו שינוי,
לכל מי שזה מהדהד לו –

ביומיים הללו גם נפענח ונפתור את המקור למריבות ולקשיים,
וגם תלמדו איך לעבור דרכם בהמשך ב ע צ מ כ ם !

אחרי החגים שמח

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.




יום שלישי, 14 באפריל 2015

אז מה ? את אומרת שעץ עקום יתיישר ?? – בגידות פאזה שנייה



ככה שאלה אותי הקוסמטיקאית שלי בפעם האחרונה שהייתי אצלה
כשסיפרתי לה על מכרה משותפת שנפרדה מהאיש שלה אחרי בגידה
ואחרי זמן מה, חזרו לחיות יחד, עברו תהליך אתי
והיום כבר כמה שנים שהם במקום אחר –
כן עץ עקום שהתיישר .. !

בזמן האחרון מגיעים אלי בעיקר זוגות אחרי בגידה,
כמעט תמיד מרחפת מעליהם האמונה הזו ש"עץ עקום לעולם לא יתיישר.."
כלומר שמי שבגד פעם אחת, לעולם ימשיך
שזה 'באופי שלו', ש'הוא לא יכול בלי זה'
וכל מיני אמירות דומות שמקטינות את האמונה בסיכוי שאפשר אחרת

אז החלטתי שהגיע הזמן לפאזה השנייה
והנה אני כותבת שחור על גבי לבן –

בהחלט אפשר אחרת !

זה לא עניין של אופי, 
זה לא built-in..
גם אם זה חזר על עצמו –

כשמגיעים לסיבת השורש שהובילה את בן הזוג או את שניהם
לרעות בשדות זרים..

כשמגיעים למקור ומוצאים את הדרך למלא את החסר, את הצורך ..
הפלא ופלא – עץ עקום יכול להתיישר..

זה משום שהוא לא עקום מלכתחילה..
אלא מחפש לו דרכים יצירתיות לענות על הצרכים שלרוב אינם פיזיים אגב,
שלא קל או בלתי אפשרי עבורו לממש בתוך הקשר הזוגי כפי שהוא אז.

השאלה החשובה ביותר עבור זוג כזה היא –

האם אתם רוצים זוגיות מיטיבה ? או שאתם מחויבים ליצור אותה ??

אם אתם רוצים, סביר להניח שיהיו המון תירוצים ל- "למה לא.." :
אין כסף, אין זמן, הוא לא באמת X,Y,Z.. וכו'..

אם אתם מחויבים לכך
אז כבר לא יעמוד שום דבר בדרככם ותמצאו את הנתיב הנכון לכם להגיע לשם
כי אין דבר שעומד בפנינו מלבד עצמנו..



למה אני מתכוונת ? וזה מוביל אותי לפאזה השנייה בריפוי מבגידות
מה שקורה במקרים רבים שיש issue שקשור לאמון
בכלל
לא רק בהקשר הזוגי, אלא שבתוך הזוגיות זה הכי חזק

כי זה מה זה מפחחחחחיד לתת אמון במישהו
ולאהוב אותו באמת
ולהתמסר לגמרי
בלי מסיכות, בלב פתוח לגמרי
בלי תנאי.. כלומר לא 'רק אם תאהב אותי בחזרה ..'
או 'רק אם תהיה נחמד, או X,Y,Z..'

אלא לבחור לתת אמון בידיעה
שלמרות שיש סיכוי סביר שאפגע –
אני נותן אמון
כי זה מה שיאפשר לי חיי איכות

אבל, לרוב אנחנו לא שם,
כי החוסן הפנימי שלנו לא באמת מאפשר לנו את הסיכון הזה,

ומה שהבגידה באה לעשות (פעמים רבות) היא לעורר את הנושא הזה של האמון,
להעלות אותו על פני השטח
ולאפשר לנו ליצור בתוכנו מקום בטוח,
שבוחר לתת אמון
עם עיניים פקוחות – אבל לתת אמון

מתוך ידיעה שזה מה שיאפשר לנו את האיכות של חיים בלב פתוח
ומתוך בטחון שגם אם יקרה משהו אנחנו נהיה שם בשביל עצמנו להחזיק ולהכיל ולהמשיך לצמוח.

במילים אחרות הפאזה השנייה,
שמגיעה אחרי הפאזה הראשונה שמעלה בעיקר את הכעס, העלבון, והכאב מהם,
הפאזה השנייה מאפשרת לנו בני הזוג להבין
מה הבגידה באה ללמד אותנו

מהו הנושא שהיא מעלה שאנו נדרשים לעבד,
ומהם הצרכים שהיו חסרים והובילו לבגידה

למשל צורך להתמסרות, לקרבה, לחיבור עם פחות ופחות מסיכות
למרות הפחדים האוטומטי מדחייה, מנטישה, וכו' שלרוב הם שמנהלים אותנו..

כשאנחנו מגיעים למקום שברור לנו שאנחנו מחויבים להצלחה של הביחד שלנו
ואנחנו מרפאים וממלאים את הצרכים שהיו בחוסר,
ויוצרים מצב של חוסן פנימי שמעז לתת אמון בעיניים פקוחות,
הקשר הזוגי שלנו הופך ממלא ומשמח,
וזה המקום שאליו כל כך כמהים אנחנו להגיע –
המקום שבו אנחנו  מרגישים שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר.

אז אם אתם מחויבים לביחד שלכם,
וגם אם לא דיברתם את זה אבל ברור לך שזה כך,
יש לי דרך נפלאה לעבור אתכם
יומיים בלבד ,
בתהליכים רכים ומכילים,
עם השקט של הטבע שתומך ומרגיע
וניסים ונפלאות מתרחשים !

ואם אתם מעוניינים כרגע במסע האינטרנטי-

שלך
גלית אליאס
 מומחית בהחזרת אהבות למקומן