גלית אליאס

אז נכון שיש וויכוח ער סביב האמירה הזו - שגורסת ש נדרש לעבור דרך הכאב כדי לצמוח  ורבים הדיונים סביבו ובכל זאת, הוא "קרא" לי להשתמש בו הפעם על מנת לחדד רעיון, ולהביא הסתכלות מכיוון שממנו הוא בהחלט יכול להיות לנו לעזר. את מטבע הלשון הזה הטביעה ג'יין פונדה בשנות ה 80 באימוני האירובי שהעבירה ואכן משתמשים בו לרוב בהיבט הפיזי סביב כושר -  ואני מצטטת מהמחברת של הבן שלי - בן ה 14 שלומד בכיתת ספורט: (יש מצב שלא מדויק אבל זו מהות הדברים) "בתהליך בניית השריר, אנחנו צריכים להפעיל עליו עומס, תוך כדי שהוא מתקצר, העומס מוביל למצב בו ישנו הרס מסוים של התאים ומתוך ההחלמה וההתאוששות נבנה שריר חזק יותר " בנוסף, משתמשים בו גם בהיבט הרגשי - הרי כל אחד מאתנו מכיר לפחות משבר אחד בחייו, שעד כמה שהיה קשה לעבור אותו ולמרות זאת,  ברור שיצא ממנו חזק ולא פעם שמח ומסופק יותר ממה שהיה לפניו. אז למרות הגורסים שאפשר אחרת - כלומר שלא חייבים לעבור דרך כאב על מנת לצמוח - בכל זאת הייתי רוצה להתייחס לאמירה הזו, כי אנחנו חלק מתודעה בה בינתיים היא שרירה וקיימת, ובמצבנו התודעתי הרווח - אנחנו שבויים בתוך

אתחיל מתמליל של 12 הדקות האחרונות בסרט  The Call to Courage של ברנה בראון (בנטפליקס): " ...... כשאנחנו בונים תרבות בְּמָקוֹם בו אין סובלנות לפגיעות, בְּמָקוֹם בו חתירה לשלמות ולבישת שריון - נתפסות כדברים רצויים והכרחיים, אי אפשר לנהל שיחות עומק כנות ומחברות. בתרבות שלנו, אנחנו לא מסוגלים לייצר שיחות כנות ולדבר על הקושי (אנחנו חלק מחברה שהתודעה הקולקטיבית שלה הינה תודעה השלכתית) ואז אנחנו מדברים על האנשים במקום לדבר אתם... וזה - ממש רעיל, זה פשוט משתלט על התרבות שלנו. ..... מתן משוב, קבלת משוב, פתרון בעיות, קבלת החלטות וכו' - כל אלה יכולים להיוולד בקלות כשיש גישה לפגיעות. אני מבינה שקשה להביא את עצמנו בפגיעות, אבל זהו מרכיב הכרחי לחיים מאושרים ומלאים. על מנת להגיע לשם, עלינו לחשוף את הדברים שלא נאמרים . איך נוכל לזהות את הדבר שלא נאמר? זה דורש מאתנו אומץ ופגיעות " איך ניגשים לפגיעות? היא שואלת ועונה: " נקודת המוצא הטובה  ביותר הינה הפרכת המיתוסים בנושא והיא מונה אותם (6 סה"כ) אחד אחד: מיתוס ראשון: ' פגיעות היא חולשה' הקדשתי זמן רב להפצת הבשורה הזו וזו