למה גם זוגות אוהבים ממשיכים לפגוע אחד בשני?

או:

על המהפכה ההיסטורית בהבנת הסבל

והדרך לחיבור מחדש:

(מבוסס על הספר החדש של דר הנדריקס -

Doing Imago Relationship Therapy)

אם נסתכל אחורה על ההיסטוריה

של התרבות והפסיכולוגיה,

נגלה שהגדרת הסבל -

או הניסיון לענות על:

"ממה אנחנו סובלים?"

"ואיך מרפאים סבל?"

עבר 3 מהפיכות דרמטיות:

(תיכף גם יהיה ברור איך זה קשור לזוגיות...)

בתקופה הקדם מודרנית -

משחר ההיסטוריה ועד לתקופת הרנסנס,

בה התקיימה הפרדיגמה הקוסמית והדתית,

האדם נתפס כחלק בלתי נפרד מסדר קוסמי או אלוהי נרחב.

מקור הסבל אז לא נתפס כבעיה נפשית,

אלא כתוצאה מחטא, חוסר ציות, או יציאה מאיזון

מול האל והטבע.

הריפוי היה רוחני קהילתי 

באמצעות תפילה, טקסים וסדר מוסרי.

בתקופה המודרנית -

עם צמיחת המדע הקלאסי והפסיכולוגיה המסורתית,

(מפרויד ועד לגישות ה CBT)

בה התקיימה הפרדיגמה הניוטונית והאינדיבידואלית,

המרכז עבר אל הפרט הבודד.

הסבל הוגדר מחדש כסוגיה תוך נפשית,

כקונפליקט לא מודע, כפתולוגיה, חוסר וויסות רגשי

או קושי בדאגה עצמית (self care).

הנחת היסוד היתה שאדם הוא כמו אטום - נפרד וסגור,

ואם הוא סובל, משהו בו דורש "תיקון".

הגישה הטיפולית אמרה: "תקן את עצמך,

תתחבר לאוטונומיה שלך והסבל יעלם".

התקופה הפוסט מודרנית -

ובה מתפתחת פרדיגמה מערכתית התייחסותית

של האדם והקשר.

היא מציעה דרך חדשה להבין את מקור הסבל

ומגדירה את היחידה הבסיסית של המציאות

לא כחלקיק הבודד אלא כשדה והקשר.

לפיה, מקור הסבל אינו פתולוגיה פנימית

אלא תוצאה של שבר בחיבור שמקורו בילדות,

כשהצרכים ההתפתחותיים הבסיסים שלנו

(כמו חיבור, חקירה, זהות ומסוגלות)

פגשו תגובות הוריות לא מותאמות.

כדי לשרוד את השבר ההוא ולשמור על הקשר עם ההורים,

נאלצנו להדחיק חלקים מהעצמי שלנו

ולפתח עצמי כוזב - מסתגל

ובכך - מוסיף הנדריקס ואומר - קטענו את זרימת האנרגיה הטבעית,

בפרדיגמה הפוסט-מודרנית, אין 'אמת אחת' 

או נוסחה פסיכולוגית קבועה לריפוי. 

הדרך להחלמה עוברת דרך פירוק הנרטיבים הנוקשים 

והסיפורים שאימצנו על עצמנו ועל הקשר, 

ויצירת משמעות חדשה ומשותפת. 

הריפוי איננו תיקון של מנגנון 'מקולקל', 

אלא יצירת מרחב גמיש ומאפשר 

שבו שני בני הזוג יכולים לספר את סיפורם מחדש, 

לתת לכל הקולות מקום, 

ולהבנות יחד מציאות זוגית מרובת פנים.

~ ~ ~

איך זה בא לידי ביטוי בזוגיות?

המלכוד הזוגי מופיע - כששני ילדים פצועים נפגשים בסלון

כשאנחנו גדלים ונכנסים לקשר זוגי,

כל אותם המנגנונים שפיתחנו כדי להגן על עצמנו,

צפים על פני השטח, והם מופעלים על אוטומט:

אחד מאתנו יהיה עם נטייה להיות המקסימייזר-

שכשהוא מרגיש ניתוק או איום בקשר -

יציף את המרחב באנרגיה,

ידבר בקול רם, ידרוש תשובות ו.. עכשיו (!),

ירדוף ויאשים,

כשלמעשה תת המודע שלו לוחש לו כל הזמן:

"אם אהיה מספיק רועש, יראו אותי ולא ינטשו אותי.."

והאחר יהיה המינימייזר - שכשהוא מרגיש איום,

או הצפה, הוא מצמצם אנרגיה- משתתק, נסוג,

נהיה רציונלי וקר.

הלא מודע שלו לוחש לו: "אם אתרחק ואוריד פרופיל,

הסערה תחלוף ולא יבלעו אותי..."

הנדריקס מסביר שהסבל האמיתי כאן הוא לא התכונות של כל אחד, 

אלא איכות האנרגיה שנוצרת 

בתוך ה'מרחב שבין לבין'. 

כשהמרחב שביניהם מתמלא בחרדה, ביקורת וציניות – 

הוא הופך למרחב מזוהם. 

שניהם ממשיכים לחיות ולנשום בתוך האוויר הרעיל הזה,

וזה מה שמכאיב ומתיש אותם- לא האחר, אלא המרחב שביניהם.

ובמרחב שביניהם יתקיים המלכוד הקלאסי,

כאשר ככל שהמקסימייזר ידרוש מתוך חרדת הנטישה שלו,

המינימייזר ייסוג, וככל שזה ייסוג, המקסימייזר יבהל

ויעצים את הדורשנות וחוזר חלילה..

כאשר הסבל במקרה הזה איננו רק אצלו } או אצלה {,

הוא שוכן במרחב שביניהם,

שהופך בשלב הזה של הקשר לשדה קרב רעיל.

מתוך הדינמיקה הזו, 

קל ליפול למלכודת ולחשוב שזוגיות

היא או ביטול העצמי למען הקשר,

או מלחמה על האוטונומיה שלי

אבל האמת היא שאין "אנחנו " בריא,

ללא שני "אני" שלמים.

ו...

כדי שנוכל לשנות את האווירה במרחב הזוגי,

אני חייבת לעבור קודם דרך מערכת היחסים שלי עם עצמי.

כשאני לא מודעת לפצעי הילדות שלי,

כל התנהגות של בן הזוג עלולה להחוות כאיום קיומי.

אם הוא שותק - זה מפעיל חרדת נטישה,

אם היא מבקרת - זה מפעיל חרדה מהשתלטות

העבודה הפנימית שלי מול עצמי היא ללמוד ולהכיר

את מנגנוני ההגנה שלי,

לווסת את המערכת ולפתח חמלה כלפי החלקים הילדיים והפגועים שבי.

ככל שאני מייצרת יציבות ובטחון פנימי בתוכי,

נפתחת האפשרות למבט מיטיב אל האחר

ובמקום לראות "אויב מעצבן", "אגוצנטרי", או "מנוכר"

אני יכולה לראות את האדם 

שפועל מתוך הבהלה, ההגנות והמקומות הפגועים שלו.

העבודה האישית איננה תחליף לעבודה הזוגית, 

אלא מה שמאפשר לה להתקיים. 

כשכל אחד לומד להרגיע את המערכת שלו, 

נוצר לראשונה מרחב שבו שני בני הזוג 

יכולים לפגוש זה את זו בלי שהפחד ינהל את השיחה

אז, נוכל להבין שההתנהגות המעצבנת של בן הזוג 

היא בעצם זעקה לביטחון של ילד פצוע,

והכעס יתחלף בהבנה.

ככל שהמרחב שבינינו מתנקה מביקורת והאשמות

הוא הופך לכזה שבו -

שני האינדיבידואלים בתוך הקשר יכולים להרגיש מספיק בטוחים

כדי להניח את ההגנות ולחזור להיות העצמי האותנטי והשלם שלהם.

בסופו של דבר, המטרה של המסע הזוגי לפי הנדריקס והאנט,

איננה רק להפסיק ללכוד אחד את השני בלולאות של כעס,

אלא לחולל תזזית תודעתית עמוקה.

כאשר בני הזוג מבינים שהמאבק ביניהם

איננו אלא ניסיון לא מודע של הנפש להבריא את פצעי העבר,

מאבק הכוחות מסיים את תפקידו

ומפנה מקום לשותפות מודעת

במקום מערכת יחסים של תחרות, מאבקי שליטה והגנות,

המרחב הופך לכזה שבו חמלה הדדית, פליאה, נוכחות ויצירה משותפת.

אולי זו המשמעות העמוקה ביותר של זוגיות:
לא לצפות מהאחר להיות מושלם,
אלא ליצור יחד מרחב שבו 

שנינו מרגישים בטחון ואהבה להביא את כל מי שאנחנו.

הריפוי איננו מתרחש בתוכי בלבד, 

וגם לא רק בך.
הוא מתרחש ברגע שבו שנינו 

מצליחים ליצור מחדש את המרחב שבינינו.

~ ~ ~

אם משהו במילים הללו נגע בכם, 

אשמח לשמוע ממך בתגובות,

באהבה,

גלית אליאס,

הקשבה לגוף ~ מפגש עם הלב ~ צמיחה בקשר

** המאמרים באתר נכתבים מתוך ניסיון מקצועי ומתוך רצון 

     לעורר מחשבה, תקווה והעמקה. 

     הם אינם מהווים תחליף לטיפול, לייעוץ אישי, או לאבחון מקצועי

     וכל אדם מוזמן לבחור את הדרך המתאימה לו.

וברוח הדברים הללו -

אם אתם נוטים להסכים עם כך שלא האחר הוא הבעיה,

אלא מה שקורה במרחב שביניכם... 

והייתם רוצים לנקות ולחזק אותו - זה בשבילכם:

מפגש זוגי חגיגי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת, ליום הנישואין או לקראת החגים-

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com