יום שני, 25 במרץ 2013

רגע לפני החג.. קצת רכילות - איך יצאתי אני מעבדות לחירות בקשר הזוגי שלי..


יום שני, 18 במרץ 2013

שנים שלא הצלחתי לשתוק ונסחפתי למריבות בערבי חג.. עד שלמדתי..


הנה לך תסריט אפשרי לערב הפסח:
ערב חג , השולחן ערוך ומקושט, עמוס במאכלים חגיגיים,
כל המשפחה יושבת סביב,
חמותך, וחמך, גיסתך וגיסך בקיצור תענוג צרוף..
מקריאים את ההגדה בסבב, כל כמה משפטים הקול מתחלף..
יש כמה זאטוטים שמשחקים בסלון, לא משתתפים בחגיגה,
אחד מהם האחיין שלך בן ה 3
ואמא שלו שהיא גם גיסתך, לא מפסיקה להציק לו :
"הההההההא, (השתנקות)  תיזהר  ! "
"צ'וקו, שלא תיפול !!"
לא עוברת דקה ושוב "חמודי אתה נזהר נכון ??"
ואז .. ברור.. הוא נופל ... מתייפח
והיא : "אמרתי לך להיזהר, נכון חמודי ??"
בקיצור, יותר משהוא מתזז לו,
אמא שלו מעלה את רמת החרדה בחדר, עד שממש מרגישים אדים של חרדה,
הכל רוטט ומבעבע..

והנה לך נקודת החלטה גורלית ומכרעת..

להתערב ולהעיר לה  שהוא נפל רק בגלל שהיא מפריעה לו ,
שהיא מלחיצה, שאי אפשר להתפתח ככה, שתיתן לו ספייס...
או להתאפק, להחזיק חזק חזק ופשוט לסתום את הפה,
כדי לשמור על שלום בית ולעבור את החג בשלום ??
הרי בינינו, עם הפיעפוע שיצרה אצלך כמה שתנסי.. זה לא יצא טוב..

אז איך נעבור את החג הזה בשלום?

שנים של ארוחות חג ושבת שבהן מצאתי את עצמי
מתערבת "בעל כורחי" בכל מיני מקומות מועדים..
התערבויות שבלשון המעטה לא תרמו לשיפור היחסים שלי עם הסביבה..
יכולתי לשים לב לכך- רק רטרואקטיבית-  כשחל בי שינוי, (לשמחת כולם..)
לאחר שנים של עבודת התפתחות,
חיזוק האני , הייחוד שלי, והרעפת אהבה וקבלה עצמית..
נוכחתי בשינוי-

מצאתי את עצמי יושבת רגועה, הם מדברים  , על כל מיני נושאים..
ואני- איזה כיף.. יכולה לבחור- אם אני רוצה להתערב בשיחה או לא,
האוטומט שהיה שם וגרר אותי פנימה מתוך המקום של חוסר הערך,
מתוך המקום שלא רואים אותי אז אני חייבת להיראות ולהישמע,
מתוך מקום של חולשה-
(אף על פי שכלפי חוץ היה נחווה כמשתלט ותוקפני..)
האוטומט ההוא- נעלם, ונאלם..


אז אני לא מתיימרת לומר שהנה יש לי  נוסחה של קסם עבורך,
זה לא קסם וגם לא בר שינוי כהרף עין -
תוך כדי קריאה של מאמר זה או אחר,
אבל- אני יכולה להתוות כיוון,
ואז אולי עם האינטנסיביות של העידן הנוכחי כבר בחג הקרוב תוכלו לחוות בשינוי..

אז בגדול, הכיוון הוא להרגיע,
להרגיע את המקום החלש, חסר הערך,
זה שהשתיקו כל השנים,
שהצליחו לשכנע אותו שהוא לא טוב מספיק,
שהצליחו להשתיק אותו מלבטא את הייחודיות שלו,
ומהמקום המהוסה הזה נוצר צורך הישרדותי לדבר,
מתוך הפחד שאם לא אדבר- לא יראו אותי (עד כמה שאני אני..)
שהוא באיזה שהוא מקום פחד קיומי,
ולכן הכיוון הוא להרגיע,

הכיוון הוא לקבל את עצמי כפי שאני, עם מה שיש היום,
גם אם זה רק חלק מה'אני' בגלל כל ההשתקות..
ומה שאני יכולה לתת פה – ככלי - מעל דפי הרשת,
הוא הצעה למחווה קטנה ויומיומית לעצמכם:
כל לילה לפני שאתם עוצמים את העיניים,
נסו להיזכר ביום  שעבר עליכם,
ותמצאו 10 דברים שעליהם את מודים וקשורים לכישורים שלכם,
למשל – "תודה על זה שלא כעסתי על ההוא שחתך אותי",
או : "תודה על שחיבקתי את הבת שלי "
דברים קטנים שהיו,

כי מתוך קבלת היש, יתאפשר עוד ועוד יש,
כך מעצם זה שתראו לעצמכם את מה שיש לכם להודות עליו,
יהיו עוד ועוד דברים עליהם תוכלו להודות מיום ליום,
ומעצם הגדילה של אותו החלק שהשתיקו בך,
הוא כבר לא יצטרך לצעוק "תראו אותי"
כי הוא – יראה את עצמו.. וזה מה שחשוב באמת....

שיהיה חג שמח .
גלית אליאס מומחית בהחזרת אהבות למקומן.


נהנית לקרוא ?
לקבלת כל תוכן חדש שלי למייל האישי שלך,
ניתן להירשם ב "צור קשר".


יום שני, 11 במרץ 2013

עיזבי, גם ככה הוא לא יקשיב לך.. חבל לך על הזמן.


"עוד פעם המזונות הלא אכילים האלה שלך?
לא...  הפעם הגזמת לגמרי ..
זה נראה כאילו מישהו הקיא את זה וארז בניילון נצמד,
ואתה רוצה שאני אבשל את זה ???
אתה יכול לקרוא לזה "חלבון טהור שמזין את הגוף" עד מחרתיים,
אין מצב שאני נוגעת בזה.
אתה רוצה ?, תבשל בעצמך..
אני לא מבינה למה אתה חייב להיות קיצוני כל כך ??
לא מספיק שאני מקפידה על לחמים מקמחים בריאים – כוסמין, שיפון,
שהירקות שאני קונה אורגניים,
שהביצים, הסוכר, הדגנים – הכל אורגני..
למה אתה חייב גם פה לכת לקיצוניות כזו ??
בא לי מידי פעם שוקולד וזה ענייני..
ולגבי העיסה הזו - אני לא מתכוונת לבשל אותה.. "


"בחיי שכל הגוף שלי מכווץ כשאני חושבת על השטויות שלו..
אני ממש מרגישה כאילו הגוף שלי בהיכון למלחמה,
או יותר נכון למגננה,
להגן בחירוף נפש על הילדים הזכים והטהורים שלנו,
שצריכים לאכול איך שהוא – והפעם תרתי משמע
את השטויות שלו..
כל פעם עם קיצוניות אחרת,
למה הוא חייב להיות תמיד קיצוני כל כך ??
ואיך הוא מעז להכניס אותי לתוך המקום הזה??? – מה זה "קחי- תבשלי .. זה בריא.."
לא רוצה..
רוצה ??? תבשל לעצמך, ורצוי בחצר.."

עם יד על הלב..
כמה פעמים קרה לך שבן הזוג הביא משהו שראית כלא נכון
עד כדי כך שלא יכול לסבול  אותו ואת מה שהביא ??
וכך, בלי להתכוון  הבאת מולו ביקורת על ההתנהגות שלו,
ולרגע נשים בצד מי "צודק", או אם באמת צריך להעמיד אותו על טעותו..
אני מדברת פה על ה"איך " ..

על איך אפשר להביא את הדברים כשהם נטולי ביקורת..

איך – לבטא את מה שאני מרגישה באופן שהוא יהיה מסוגל לשמוע..
כי כשם שהביקורת היא התגובה השכיחה ביותר לתסכולים בקשר הזוגי..
היא גם התגובה ההרסנית ביותר ..

יש בה ניסיון מעוות ולא יעיל לתקן מצב לא נעים.
ביסודה מונחת על ההנחה המוטעית שאם נכאיב לאחר ..
נגרום לו להצטער על הכאב שגרם לנו - וכך נקל על כאבנו שלנו..
הביקורת היא למעשה זעקת ילדות שמתבטאת עכשיו במילים,
ואף על פי שאיננה יעילה, המוח העתיק שלנו ממשיך לאחוז בה בעקשנות אך ללא הצלחה..
הביקורת היא רצון המתבטא באנרגיה שלילית.
הדרך היעילה לבטא את עצמנו היא -
לזהות את הרצון ולבטא אותו בצורה חיובית – בצורה ישירה,

הכנתי עבורך הדרכה חינמית קצרה בסרטון,
שילמד אותך דרך יעילה ופשוטה לבטא את התסכול, כזו שניתן ללמוד וליישם בקלות
בלחיצה כאן מחכה לך הסרטון שילמד אותך איך לדבר אליו כך שגם ישמע אבל גם יקשיב !

איתך במעלה נתיב הצמיחה בקשר הזוגי,
בהצלחה,
גלית אליאס, מומחית בהחזרת אהבו למקומן,
בעלים ב"קולי קולך".
galitel2@gmail.com
עזרי לחברה טובה שלך ללמוד איך לדבר "יעיל"-
כך שהוא גם ישמע אבל גם יקשיב.. והעבירי לה את המייל הזה.

יום ראשון, 3 במרץ 2013

איך להתמודד עם כעס מבלי להתאפק אבל גם בלי לצעוק על מי שמולך ??


היא מרגישה שהיא עומדת להתפוצץ,
כבר כמה לילות  שמיד אחרי ארוחת ערב,
איך שהילדים מתפזרים למיטות,
הוא נעמד, לוקח את המפתחות ומכריז שהוא יוצא לחבר.
יוצא לה עשן מהאוזניים,
בא לה לצרוח, שיעוף לה מהעיניים,
אבל הקטע הוא- שזה בדיוק מה שהוא עושה
וזה בדדדדייייוק מה שכל כך מעצבן אותה..

בא לה לעוף לאןשהוא בעצמה, שגם הוא ירגיש מה זה..
אבל לאן ? כי לא באמת בא לה לצאת לשום מקום,
רק בשביל להחזיר לו, שירגיש את הנטישה הזו
שהיא חווה כל ערב לאחרונה..
והדינמיקה הזו בלתי נסבלת-
הוא בורח, והיא מוצאת את עצמה רודפת,
למה  ? היא תוהה.. הוא כל כך מעצבן אותה ..
מה מושך אותה לרדוף אחריו בכלל ??
והוא- מרגיש שהיא רודפת ובורח עוד יותר..
ובלי שהיא יכולה לשלוט בזה.. היא –
כמו שבטח ניחשת.. רודפת יותר,
אבל כל כך כועסת... עצבנית בטירוף..
כמו הר געש בתוכה..
הכעס מכווץ לה את השכמות, יושב שם עד כדי כאב..
וכל מה שיש לה לומר לו יוצא בצרורות של טענות,
ואז .. – ניחוש פרוע ??
הוא עוד יותר בורח...

כעס- למה הוא טוב ?
ואיך אפשר לעבוד אתו ולהשתמש באנרגיה שלו ? להפנות אותה לכיוון אחר .. טוב יותר??

כעס- הוא אנרגיה פוטנציאלית..
היא נמצאת שם בתוכנו, רוחשת וגועשת,
אנחנו רוצים שהאנרגיה- בכלל, כל סוגי האנרגיה שאנו חווים,
יהיו אנרגיה בתנועה,
כל עוד האנרגיה לא בתנועה – משמעו חסימות  ותקיעות.
אנחנו רוצים להפוך את האנרגיה הפוטנציאלית לאנרגיה קינטית.
במאמץ מזערי.. באלגנטיות.. להשתמש באנרגיה של הכעס,
ולהפנות אותה לאן שהוא אחר- שנבחר לנכון..

אז קודם כל כשיש בנו כעס-
יהיה נכון עבורנו לפרוק אותו- אפשר ללכת לים ולצעוק,
אפשר לצעוק לתוך הכרית, או במקלחת,
אפשר לעשות את מה ששירלי מן – מורה בכירה ליוגה, מדיטציה וכח המחשבה - יוגה מלכותית.
מציעה בסרטון "איך לשחרר כעס במיידי"
העיקר לפרוק אותו החוצה מאיתנו..

אבל,
אם אנחנו נוטים לכעוס, נכון יהיה עבורנו אחרי שפרקנו אותו..
לבדוק איך הכעס משרת אותנו.
הכעס הוא רגש שמכסה על רגשות עמוקים יותר,
כאלה שקשה לנו לשאת ולכן אנחנו נעזרים ב'מכסה' כמו כעס ופחד..

למשל - הכעס עשוי לכסות על חרדה ילדית מחוסר אונים,
כי הוא נותן אשליה של תחושה של אונים.
כאילו מגן עלינו שלא נרגיש את חוסר האונים הילדי שהיה לנו כל כך קשה,
ולחוסר האונים הזה יש צבעים שונים –
לא רואים אותי, אני לא קיימת,
לא אוהבים אותי ..
אני צריכה שתצילו אותי מפה !!
אבל כל עוד חוסר האונים הוא הרגש שתחת הכעס, יש שם חרדה,
ולמרות האשליה של ה"יש- אונים", אני לא יכולה לפעול משם,
כי ממקום של חרדה.. אין לי סיכוי לפעול.

ואנחנו רוצים להפוך את הכעס- האנרגיה הפוטנציאלית הזו לאנרגיה קינטית,
לפתוח את החסימה, לאפשר זרימה ותנועה..
מצאתי שמאד מאד עזר לי בתקופה ההיא
שהכעס היה איתי יותר מהאיש שלי..
להסתכל לו – לכעס – בעיניים,
לנשום פנימה, אל תוך הגוף, נשימות איטיות ובתשומת לב,
ולשים לב למה שעולה.
הכעס היה כל כך דומיננטי,
והיתה התכוונות פנימית להרגיש את מה שיש תחתיו..
שמיד צף לו הרגש אותו הוא כיסה -
היה שם כאב עצום,
שלא רואים אותי, שאני לא ראויה,
למרות שאיפה שהוא יש חלק בי שיודע שכן.. אני ראויה..
אבל התחושה היתה שלא ראו.. שלא קיבלו אותי כפי שאני,
היה שם חוסר אונים וכאב על כך
שלא אוהבים אותי על מי שאני- פשוט כי אני אני.
וכשיכולתי להתחבר לכאב,
בקלות יכולתי לפרק את הכעס בדמעות,
כי הן היו שם בשבילי, זרמו,  שחררו, והצילו אותי מהתקיעות
שבה הכעס - כשהיה רק כעס - הצליח להשאיר..

אז-
קודם כל לפרוק , החוצה, בטבע, לעצים, לים, לאדמה,
או בתנוחת האריה ששירלי מן מדגימה בסרטון "איך לשחרר כעס במיידי".

אחר כך- לעבוד עם מה שנשאר,
להיכנס פנימה, לחכות שהרגש שמסתתר תחת הכעס יחשוף את עצמו,
ולתת לו להתפרק עם מה שיעלה – צחוק, בכי, צעקה..
מה שיעלה יתקבל בברכה.

בהצלחה !
מי יתן ונזכה להתמיר את כל הכעסים שלנו
לטוב לב.

ולרגע קטנצ'יק אחד .. תארו לכם איך העולם היה נראה אם כולם היו מצליחים בכך ??


שוב קישור לסרטון איך לשחרר כעס במיידי של שירלי מן - יוגה מלכותית, אליה ניתן להגיע דרך האתר http://shirliman.co.il