חפש בבלוג זה

יום שני, 27 בינואר 2025

3 המרכיבים הבלתי נראים שיאפשרו לאהבה לנצח (ע״פ הדי שלייפר)

הרי ממילא זה מאתגר -

לחיות ביחד עם עוד מישהו מלבד עצמך.

בכלל ובטח שלאורך שנים.

ללמוד לקבל את השונות, האחרוּת,

לתקשר באופן מכבד, לשמור על חיבור וביחד אוהב,

לשמור על מרחב בטוח מחד

ומלא בריגוש ובחיוּת מאידך.

בקיצור, 

בערך כל מה שלרובנו לא היה מודל טוב ללמוד ממנו..


ועל אחת כמה וכמה בתקופות סוערות כמו זו שעוברת עלינו,

כשהעומס הרגשי גואה ומתעצם,

והאיזון - אם היה קודם, מתערער ומופר. 


ישנם זוגות שמצליחים לנתב את הכוחות

לכיוון של חיזוק וחיבור,

אך במצבים כאלה, במקרים רבים המשבר רק מעמיק.


הדי שלייפר - שהיא מטפלת זוגית יוצאת דופן,

הגיעה לביקור בישראל עם כללי הזהב שלה -

וביניהם, היא מדברת על 3 מרכיבים בלתי נראים

של הקשר הזוגי,

שכאשר אנחנו לומדים להיות מודעים להם -

ו ל כ ב ד אותם,

התמונה כולה יכולה להשתנות לטובתנו.


היא מדברת על: 

המרחב,

הגשר

והמפגש


קשר בין שניים הוא לא אף אחד מהשניים,

אלא, כמו שמרטין בובר אמר -

"המרחב שביניהם".

אל זה, כל אחד מהם מביא את עצמו


וככל שכל אחד יגיע ממקום מכבד,

סקרן, 

בכוונה לטפח את המרחב שביניהם,

מתוך ידיעה פנימית שיש בו מקום גם וגם -

לשני בני הזוג ולא לאחד או לשני,

המרחב יהפוך למשגשג 

ובני הזוג (או חברי מערכת היחסים שאינם זוג)

יוכלו לעבור ממוד של הישרדות -

(שמייצר הפרדה על ידי מנגנוני ההישרדות שלנו),

למוד של איכות, במרחב מטופח ובו קשר מלב אל לב (ומלבלב :-)


הגשר -

המרכיב השני המתקיים בקשר,

הוא הגשר שעובר בתוך המרחב, בין הלבבות.

ככל שכל אחד מן השניים ידע להגיע בקשב

אל האחר, בתשומת לב מלאה ובלב פתוח וסקרן,

כך הקשר ישגשג,

ככל שנלמד את אמנות הביקור בעולמו של האחר,

כאורח,

לא מתוך המקום שיודע,

בטח שלא מתוך המקום הביקורתי,

אלא מהמקום הפתוח שצמא להכיר עוד ועוד,

יוכלו בני הזוג להתפתח בתוך הקשר ולהירפא בו,

כשהם מקבלים עיניים טובות מהאחר שתומכות בכך.

והמפגש -

עמדת "אני-אתה" על פי מרטין בובר,

היכולת לחוות, לחקור ולגלות בתוך מערכת יחסים,

אחד את עצמו ואת האחר,

מאפשר לפגוש עוד ועוד עומקים

ולאפשר מפגש נשמות מחייה ומרגש.


כשאנחנו מאמצים את ההתכוונות הזו,

מגיעים אל החיבור ממקום מכבד ופתוח,

שמים בצד כל מה שאנחנו "יודעים" ובטוחים בו,

מוכנים לשמוע - ולא מתוך התגוננות - את האחר -

משהו מופלא קורה שם...


העומקים של החיבור שאנחנו יכולים להגיע אליו,

הם אינסופיים


זאת בניגוד לחוויה של השעמום או החזרתיות

שאיתה נפגשים כשנמצאים במישור ההישרדותי,

בטוחים בצדקתנו, 

אבל נפרדים ולבד.

אז אנחנו לכאורה במקום בטוח,

כי הלב סגור והפגיעה, אם תהיה - רחוקה יותר -

אבל למעשה - ה state of being הזה

משאיר אותנו בתסכול מתמשך, צמאים לחיבור,

שכדי לזכות בו עלינו ראשית להביא את עצמנו

ולהעז -

לפתוח את הלב -

לא בתנאי שלא ניפגע,

אלא למרות שהאהבה פוגעת. (!)


כשאני פוגשת זוגות ובני זוג באופן פרטני,

התמונה הזו נמצאת לנגד עיני,

האפשרות של המפגש המרהיב הזה.


כדי שכזה יתקיים,  נדרשת אחריות,

חוסן פנימי, 

גם לא מעט אומץ

ואולי בעיקר רצון ומוכנות ללכת לעברו.

ככל שאנחנו גדלים לשם,

התפיסה שלנו מתרחבת 

ויותר מהאפשרות הזו נכנסת לתמונה


לדוגמא:

הכי עיצבן אותו כשהיא היתה מגיבה בפאסיב אגרסיב,

כשברור היה לו שהיא כועסת ומתוסכלת

אבל היא שוב ושוב הכחישה, ועמדה על כך שלא.

(למרות שבינתיים המשיכה לרטון ולסנן הערות ציניות...)

לו, שראה בכל נים מנימי הבעתה את הכעס

ועוד מגוון רגשות שגעשו בה,

לא רק שלא היה נעים,

זה בעיקר תיסכל אותו, כי זה השאיר אותה רחוקה.

מעצמה, מאחורי חומות הציניות שהגנו עליה מהרגשות שלה,

וממנו.


בגלל שהריחוק הזה הפעיל את העולם הרגשי שלו,

והעלה בו מצוקה,

זה רק העמיק את הקונפליקט שביניהם

וכמה שניסה לדבר באופן מקדם,

הוא נישמע ביקורתי, מטיף, וייצר התנגדות להקשבה מצידה

והתנגדות לשינוי.


אבל,

ככל שניקינו את העומסים הרגשיים שלו,

כמו נפתחה התמונה ולפתע (כן, ככה זה קורה לפעמים

במן הבלחה של תובנה שפתאום מגיעה)

הוא יכל לראות את הרגישות העצומה שלה,

שלמרות שידע על קיומה,

לא היתה זמינה לו כי היתה מכוסה בקוצי הציניות


עכשיו, כשהתפקח לרגישות שלה -

נמלא באהבה ורכות כלפיה

והנס ממשיך להתרחש - כשהרכות שלו

הולכת וממיסה את הקוצים שנאלצה לגדל לאורך שנות חייה

כי עכשיו - יש מי שרואה אותה

ומתאפשרת לה חוויה מתקנת שלה את עצמה

דרך העיניים הטובות שלו...

~~~


כמה אנחנו זקוקים למבט מאשר שכזה

וכמה לא תמיד טבעי לנו להעניק אותו

לאחר

ולעצמנו.


יחד עם זאת,

זהו אחד התרגולים המשמעותיים - מניסיוני -

במובן שמייצרים תנועה פנימית

ושינוי מורגש של הטעם הכללי -

עיניים טובות לעצמנו, קבלה,

ולפעמים סליחה על כך שלא יכולנו אחרת.


מהניסיון שלי ההסכמה - ולו הנקודתית -

לסלוח לעצמי על משהו שאני לא מרוצה ממנו,

כשאני ממש ממש בעומק שלי מתכוונת לכך -

ומקבלת את זה שבאמת לא יכולתי אחרת,

מחוללת פלאים.


למשל כשסלחתי לעצמי על כך שצעקתי,

כי יכולתי להרגיש את הכאב הגדול שהרגשתי מההתעלמות

(כשהוא לא ענה לי 7 פעמים כשקראתי לו)

וממש יכולתי להבין אותי ולסלוח לי

(אף שרציתי להתמיר את ההרגל לצעוק, לשיח מקרב).

זו היתה חוויה משחררת באופן יוצא דופן.
  

כי בעצם כשהתכוונתי לכך -

למעשה התייחסתי לעצמי וראיתי אותי.

והחלפתי את ההרגל הקודם לכעוס עלי ולהאשים אותי,

שבעצם היה מוסיף עוד שכבה של התעלמות...

💗

~~~

אני מסיימת בנימה של סליחה ושלום פנימי

ומוסיפה תפילה לבשורות טובות,


פה בשבילך במגוון כלים להתפתחות וריפוי,


גלית אליאס, 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אלי


💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:
~~~~~~~

מפגש זוגי חד פעמי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com


 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   
                                                                     ~~~~~


 


💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:
יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 













יום שני, 6 בינואר 2025

מה אני עושה כשנוחתת עלי מלנכוליה

מידי פעם מגיעה כזו ומתיישבת עלי,

יותר נכון, מחניקה לי בגרון...

אני כבר מכירה אותה, 

לא היכרות כזו שמשמחת אותי לקראתה..

ממש לא,

היא מביאה אתה כבדות שכמעט מצליחה לשכנע אותי,

כמו עוטפת אותי במסך שצובע הכל באפור.

כל מה שצבעוני בחיי דוהה ומאבד משמעות

ורק חונק לי בגרון ולא מרפה


אז פעם, הייתי מדחיקה אותה מיד.

מעבירה נושא,

מוצאת משהו לעשות ומנסה להתעלם ממנה..


היום, אני כבר לא פוחדת להרגיש אותה,

שוב, לא שכיף לי כשהיא מגיעה,

אבל אני יודעת שהיא באה על מנת לשחרר 

עוד שארית של משהו מהמרבצים ההם שהדחקתי לאורך השנים,

כי כשהם רובצים בתוכי הם מרחיקים ממני עוד טוב

וככל שאני מתנקה מהם, 

אני רואה ברור יותר, מעבר לשקרים של התפיסות.


אחד הטריגרים הראשיים שמפעילים אותה,

קשורים להפעלה של חווית נטישה קמאית

שמתקשרת אצלי מידית לחוסר ערך, חוסר משמעות ובדידות -

אבל תהומיים...


אתוודה, שהיום, כששוב באה לבקר,

קודם כל ניסיתי להפעיל טכניקות להיפטר ממנה,

אבל כשראיתי שהיא עוד פה,

הבנתי שזה סימן שיש לה עוד משהו לספר לי,

יש לי עוד משהו לקחת,

יש עוד שארית רגשית שרוצה להתנקות. 


עשיתי מקלחת טובה, ונשמתי...

ואז עלה סיפור שסבתא שלי סיפרה לי,

שמן הסתם אני לא זוכרת בזיכרון הקוגניטיבי

אבל כנראה שצרוב לי בזיכרון התאי,

שבאחד הימים ששמרה עלי כשהייתי בת כמה חודשים,

סבא שלי קרא לה לעזור לו בחנות בה עבד

והיא, האכילה אותי, השכיבה אותי לישון

ויצאה לשעתיים. (!!... כן... ככה היא סיפרה לי)

כשהיא חזרה אני כבר הייתי אחרי ההיסטריה,

אחרי פרק זמן ארוך (שמבחינתי כתינוקת כנראה נחווה כנצח) של בכי 


החוויה הזו, כל כך ראשונית, 

שלמרות שעיבדתי אותה לא פעם,

מידי פעם עוד עולות שאריות ממנה להמשיך ולהתנקות


יחד אתן עולים תכנים שקשורים לערך,

לחוסר משמעות ועצב תהומי.


ככל שאני נותנת מקום לרגשות שעולים,

ככל שאני מודעת לכך שהם של התינוקת שבי

ומדמיינת אותי מחבקת ומרגיעה אותה,

העומס בגרון משתחרר אט אט והאפור מתנקה.


מה שעוד עוזר לי עוד -

זו נקודת המבט שמזכירה לי את החוט המקשר בין הדברים

שהרי לאורך חיי טריגרים דומים הפעילו את אותה החוויה שוב ושוב

שנים שכאמור הייתי מדחיקה אותה

והמשמעות של זה בין היתר היתה 

שהייתי נשמרת רחוקה בתוך מערכות יחסים, 

מתוך פחד מנטישה..


בעשורים האחרונים אני בתהליכי עיבוד ושחרור שלה

מה שמאפשר לי להעז להתקרב, 

להעז לאהוב,

להעז להיראות


כי כשאני מחבקת את התינוקת ההיא

אני כמו מחליפה את המסרים ההם של הפרשנות האוטומטית -

שאם נטשו אותי כנראה שאני לא ראויה לאהבה...

במסרים של אהבה ושמחה גדולה בה

שמאפשרים לי לקלוט שאני ראויה לאהבה

מעצם היותי.


אני יודעת שזה חלק מהתהליך שלי בחיים הללו,

להמשיך ולהתנקות מהשאריות שמספרות לי את הסיפור ההוא

ולהתרחב אל היכולת לאהוב ולהרגיש אהובה.

ראשית ממני אלי

ואז... אני יכולה גם להאמין לזה כשזה קורה לי מבחוץ


ההבנה שיש חוט מקשר לאורך החיים,

תנועה של סיפור שחוזר, אבל כדי להתנקות,

שככל שמתנקים ממנו הוא פחות ופחות משכנע,

וכל חווית החיים משתנה,

מאפשרת לי לשהות עם הרגשות הקשים הללו 

בלי לטבוע בהם או ללכת שם לאיבוד...

ולתת להם להיות עד ש...

משהו מתנקה בי

והמחנק נעלם.

~ ~ ~ ~ ~


יכול להיות שהמחנק הזה שהופיע היום,

קשור למה שקורה פה עם המלחמה והחטופים

והעצב והמצוקה הרבים ששורים בינינו.

אני לא מקשיבה לחדשות,

אבל רגשות הם אנרגיה בתנועה -

emotion = energy in motion

לכן הם מורגשים גם באופן בלתי אמצעי..


אז אני מספרת לעצמי שכשאני מתנקה מהעומס הרגשי הזה,

אני אולי מסייעת לעוד מישהו שהעומס שלו הגיע אלי

ומתנקה גם בשבילו...


אמן שהחטופים כבר יחזרו,

ושהחיילים יהיו בבית

ושכולנו נרגיש בטוחים ושמחים

ושנוכל -קצת לפחות- לנוח 💓


ובינתיים, אני פה בשבילך

עם כלים שמאפשרים להכיל בקלות יותר את מה שיש 💗


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:
~~~~~~~

מפגש זוגי חד פעמי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com


 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   
                                                                     ~~~~~


 


💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:
יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

3 המרכיבים הבלתי נראים שיאפשרו לאהבה לנצח (ע״פ הדי שלייפר)

הרי ממילא זה מאתגר - לחיות ביחד עם עוד מישהו מלבד עצמך. בכלל ובטח שלאורך שנים. ללמוד לקבל את השונות, האחרוּת, לתקשר באופן מכבד, לשמור על חיב...