גלית אליאס

"איך אנשים ממשיכים להתחתן?" הייתי שואלת את עצמי עם כל הזמנה לחתונה שהייתי מקבלת בתקופה שבה היינו אומללים בזוגיות שלנו, "מה הם לא רואים מה קורה מסביב?,  באיזה סרט הם חיים?" בטוחה מצד אחד שמוסד הנישואין פשט את הרגל, אבל זוכרת מאידך איך היינו אנחנו זוג אוהבים, לא מָֹשִים זה מזו, עטופים בחיבוק ובנגיעות בכל רגע אפשרי, חיוך מרוח לנו על הפנים, באופוריה אחד מהשני.. אז איך זה יכול להיות שהוא כל כך מעצבן אותי עכשיו? שהמילים שלו ובעיקר היעדר המילים שלו כל כך מכאיבות לי? שהמבט ובעיקר זה שהוא לא מסתכל עלי דוקר לי בכל הגוף? מה קרה לנו בדרך? גרמו לנו להאמין שאם אנחנו "באמת מאוהבים", הקשר והאהבה יחזיקו מעמד לנצח, ההרגשה הנשגבת הזו תישאר לתמיד... למרבה הצער ההתאהבות לא מחזיקה לנצח כשאשליית ההתאהבות מתנפצת אנחנו נוחתים מהעננים לעולם האמיתי ומתעוררים אל החלקים המעצבנים של בן הזוג שלנו "ברוכים הבאים לעולם האמיתי של חיי הנישואין, המקום בו תמיד יש שערות בכיור וכתמים לבנים מכסים את הראי. המקום בו מתווכחים על האופן

כותבת מוורשה היפה ומאירת הפנים. נסענו לסופ"ש קצרצר במסגרת פסטיבל קולנוע שמתקיים פה, בו מוקרן הסרט שמני - האיש שלי יצר. הנה הצצה לאולם, לשלב של השאלות והתשובות כן - בפולנית שתורגמה לאנגלית, ואז תשובה באנגלית שתורגמה לפולנית ועוד אחת ועוד אחת... סקרנים הפולנים :-) אני שקופצת על כל הזדמנות לטייל, לא היססתי לרגע כשעלתה האפשרות והנה אני פה מגלה את הרחובות הציוריים, נושמת את הריאות הירוקות שפזורות בעיר בנדיבות רבה-  עד כדי כך שלמרות שהן צמודות לכבישים הסואנים אפילו אם צועדים בקצה שלהן שממש על סף הכביש כאילו עברת לעולם אחר, שָקֵט, עם אוויר צח, רענן, תענוג. הלוואי שבארץ היו משאירים מקום לריאות ירוקות שכאלה בכלל, עונג היא מילת מפתח בטיול הזה, גם בהקשר הקולינרי, כן, כן, מתענגת! למרות השם שיצא במחוזותינו לבישול הפולני. האוכל פה פשוט מעולה! וגם, ברור..., אי אפשר לבקר בוורשה בלי להציץ ולו מעט בהיסטוריה היהודית פה. אני, איך לומר לא חובבת היסטוריה, עדיין בפוסט טראומה משיעורי ההיסטוריה בתיכון, למרות העידנים שחלפו מאז ובכל זאת - כשמנגישים לי אותה ד

למה אנשים נואפים? יותר מזה, למה אנשים מאושרים נואפים? ובעצם מה נכנס תחת הכותרת של ניאוף?  סיפור אהבה ? סטוץ? סקס בתשלום? למה אנחנו מאמינים שגברים נואפים מתוך שיעמום ובריחה מאינטמיות בעוד שנשים נואפות מתוך בדידות ורעב לאינטימיות הזו ? האם רומן תמיד מוביל לקיצו של הקשר ? כך פותחת את ההרצאה המעולה שלה אסתר פרל. הנה ההרצאה במלואה בלחיצה פה : למעדיפי הקריאה אני מביאה פה את עיקרי הדברים: ישנו חטא אחד פשוט שיכול לחרב מערכת יחסית, להרוס את השמחה ולערער את הזהות של בני הזוג - רומן . ועדיין החטא הכל כך נפוץ הזה, כל כך לא מובן. הניאוף קיים מאז שהנישואין הומצאו וכך גם האיסור עליו. ועדיין, למרות שהאיסור עליו הוא בגדר טאבו, הניאוף כל כך נפוץ ששווה לתת על כך את הדעת. מונגמיה היתה בעבר בן זוג אחד לחיים היום מונוגמיה משמעה - בן זוג אחד בתורו. 95% מאתנו יאמרו שזה לא מוסרי אם בן הזוג שלנו ישקר לגבי רומן, אבל בערך אותו האחוז יאמרו בו זמנית שזה בדיוק מה שהם היו עושים אם היתה להם הזדמנות כזו בימינו, כשמוסד הנישואין הוא הסכם רומנטי, הניאוף מסכן את הבטחון הרגשי