למה דווקא כשאירן תוקפת - יש יותר פיצוצים ומריבות?

בלילה אחד הפכנו מ'עורף' לחשופים בחזית,

חרדה זו כבר מילה קטנה אל מול המציאות הזו

וזה מפחיד ועצוב,

במיוחד כשרואים את ההריסות ושומעים על הנפגעים הרבים

וחוסר הוודאות בלתי נסבל למרות שבאופן פרדוכסלי - יש וודאות רבה...

כי אמרו שיהיו עוד יירוטים ושצריך להתאזר באורך רוח

ולקחת בחשבון שצפויים כמה ימים או כמה שבועות כאלה...

ברמת מתח כזו, כשאזעקות, התראות מחרידות 

ובומים מרעידים במרומי השמיים... -

כל דבר הכי פשוט -

דורש מאתנו הרבה יותר מאמץ קוגניטיבי,

בטח אם היו בינינו על פני השטח דברים לא פתורים 

שלפני כן כבר הפעילו בנו מתיחות.

מה ניתן לעשות אחרת?

איך אפשר לעבור את זה בשפיות?

ועוד כמה כלים שאפקטיביים למצבי חרדה ואל מול פחד :

כשאנחנו במתח, החלק ההישרדותי - המוח הקדמון - פעיל,

מה שאומר שכמו בחוק כלים שלובים - הקורטקס הקדמי -

זה שאחראי על חשיבה, היגיון, יכולת קבלת החלטות וכו' -

לקח לו הפסקה זמנית מתפקוד וליטרלי פחות דם זורם לשם.

ואז.. 

מספיק משהו קטן שקורה, אחרת מאיך שאני צריכה,

כמו למשל שהבן שלי לא רוצה להיכנס לממד,

(כי הוא די מיצה את המלחמה הזו שנמשכת כבר שנה וחצי...)

ומיד עולה בי המתח אל מעל לרף -

ו... מפעיל את האוטומט.

אם האוטומט שלי להילחם - תצא צעקה בעוצמה לא מתואמת לסיטואציה,

אם האוטומט להיכנע - 

אפילו אם הוטבע בי כי אני לא רוצה שמי שמולי יחווה ממני תוקפנות

(כפי שאני חוויתי כילדה מול אבא

או כפי שראיתי את אמא חווה מאבא),

אני אוותר לו שיישאר בסלון.

בשני המקרים לא תהיה לי זמינה התבונה

ולרוב יישאר טעם מר באוויר...

אז איך אפשר אחרת?

מאחר וחרדה מפעילה את המערכות הכי בסיסיות שלנו,

ההרגעה היא קודם כל חושית, גופנית,

בפעולות בסיסיות וראשוניות:

אפילו רק נשיפה איטית וארוכה במשך כמה נשימות 

(דווקא לא נשימה עמוקה, אלא נשיפה- הוצאת אוויר ארוכה),

יכולה להניע את המערכת שלנו לכיוון של איזון 

כך שהפיקוד במוח חוזר מהמוח ההישרדותי לקורטקס. 

בהמשך לכך, נעבור מפחד לתפילה

וקודם הסבר -

באנלוגיה לג'ונגל -

כשאני פוחדת, זה מחזק את מי שמפחיד אותי,

"מאשר יגורתי בא לי",

כאילו אני הופכת להיות יותר טרף עבור הטורף (באשר הוא)

לכן מה שיכול לשנות את המצב, 

זה הפניית תשומת הלב מהפחד

וזה נשמע קצת לא הגיוני או לא בר מימוש

אבל יש כמה כלים פשוטים שאפשר להיעזר בהם

שהדרך להסביר איך הם עובדים (רק כדי להרגיע את השכל שיבין,

אפילו שזה בכלל לא קשור למימד השכלי)

היא שזה כמו פנס שמאיר בחושך, -

בבת אחת - קרן האור של הפנס מעלימה את החשיכה.

(לא נלחמת בה מחד ומאידך לא נרתעת ופוחדת ממנה)

יכול להיות שזה מעלה התנגדויות שונות של המוח ההישרדותי

שישמיע קולות פנימיים, שיאמרו שאם לא נישָאר במתח ובערנות - ניפָּגע

ויתעקש להשאיר את המתח בעינו.

אז אפשר להרגיע את הקולות הללו

ולהדגיש בפניהם שאין לנו כל כוונה 

לנטרל את מערכות ההגנה האוטומטיות שלנו (הפחד מסכנה אמיתית)

ויחד עם זאת, אם כבר עשינו כל מה שנדרש במישור המעשי 

(כמו להישמע להנחיות פיקוד העורף),

עודף המתח רק מחמיר את מצבנו באינספור היבטים,

הוא מזיק לבריאות, מקטין את יכולת התפקוד שלנו,

מקצר את אורך הרוח - וזה אנדרסטייטמנט

ובאופן פרדוכסלי מושך אלינו את האש...

אז מה כן?

נשיפה ארוכה כבר אמרתי...

ואני מצרפת (למטה בסוף הפוסט) שני סרטונים קצרים 

שצילמתי במשך המלחמה

ובכל אחד הגנה אנרגטית שהיא כמו פנס כזה,

שמסלק את החושך.

ואז...

כשמערכת הרגיעה מנהלת את העניינים,

כשיש (ולו קצת יותר) דם שזורם לקורטקס, 

יש הרבה יותר משאבים קוגניטיביים שפנויים לרשותנו,

כך שאפילו נוכל לנצל את הביחד שמתאפשר לנו בזכות האיראנים

לעיבוד עניינים לא פתורים בינינו.

ואפרופו זה.. 

הנה שיתוף של פסיק ממה שקורה אצלי:

הבן שלי החליט להתבגר פתאום.

יום בהיר אחד (לפני כשבועיים) הוא התהפך והפך לעומתי.

הוא עושה מה שהוא רוצה,

"אני כבר גדול (לא מזמן מלאו לו 16..) ואת לא יכולה להכריח אותי"

הוא אומר ומנפח את החזה 

(ויש לזה אפקט... שיהיה בריא הוא מתאמן בחדר כושר כל יום...)

האמת שעד עכשיו לא הייתי צריכה לומר לו כלום,

הבחירות שלו היו ממש לרוחי,

הוא היה סוּפֶּר אחראי ובאופן לא מפתיע

יכולתי לסמוך עליו.

גם ככה קשה לי להציב גבולות, 

(כאמור - לי לא הציבו גבולות בריאים כילדה),

אז חשבתי שנפטרתי מזה ודילגו לי על האתגר..

אבל, התבדיתי... ומאז שהוא באופן פתאומי למדי התהפך

והחליף את בחירותיו באופן קיצוני -

אני לא ישנה בלילות מדאגה

דאגה שברגעים חשוכים במיוחד הופכת למיני חרדה

ומתבטאת החוצה בעודף אחיזה שמתאפקת מאד לא להמשיך לכוחנות.

כשאני אומרת שמאוחר והוא לא יכול לצאת כי מחר בי"ס..

הוא מתריס: "בואי נראה..."

ואני נשארת חסרת מילים

ואז אני שומעת את הקולות שרצים לי בראש-

דוחפים אותי להגיב בתוקפנות ולהכניע

אבל אני יודעת... שזו תוביל בדיוק להיפך,

כי אני מכירה אותה מהנערות שלי.. ולא כזיכרון מתוק..

ולכן ברור לי שרק תרחיק אותו להיות ער בשעות מאוחרות עוד יותר

ואותי לרמות גבוהות יותר של איבוד שליטה

ואז...

(אחרי כמה וכמה לילות שכאלה..)

כשהמודעות הציצה לרגע, יכולתי ולו במעט להתעשת

וקודם כל להרגיע פיזיולוגית את החרדה.

לנשוף,

להתעטף בהגנה,

להתקרקע

הזכרתי לעצמי שהדאגה לא נותנת מקום לאהבה שלי אליו, 

אז החלפתי. בחרתי לוותר עליה ולהתמלא באהבה

וגם, להביא סקרנות שתחליף את השיפוטיות המבטלת

והקשבה עמוקה בניסיון להבין מה קורה לו

ו... כמו במטה של קסם,

מאז האווירה משתנה

ונמצאים להם יותר ויותר שבילים נוספים,

כאלה שאני מקווה שיאפשרו לו להתבגר בלי שאני אשתגע..

טפו טפו..

 ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

פעם, בדור הקודם ובטח באלה שלפניו,

חינוך ביד קשה היה חלק מרוח התקופה.

מי שלא היה מתיישר, היה חוטף.

יכול להיות שזה התאים לרמת התודעה אז,

אולי רמת המוסר היתה כזו שאי אפשר היה לסמוך עליה

והפחדה - היתה הכלי המתאים 

להבטחה ושמירה על חברה מאורגנת.

היום, נראה שזה כבר לא מתאים.

לא רק שזה לא עובד, זה מחמיר את המצב

אגב, 

(להבדיל אלפי הבדלות, אבל במקרה קראתי על כך והתחבר לי)

יש מחקרים על חזרתיות של פשיעה, 

שמראים שדווקא כשמחמירים בעונש -

כמו שמקובל בארה"ב, יש נטייה של הנאשם,

אחרי שריצה את עונשו לחזור ולבצע פשעים.

לעומת זאת כאשר נוקטים בגישה טיפולית 

שמצליחה לגייס את המוטיבציה הפנימית שלו -

תוך מתן יחס מכבד והזדמנות אמיתית לתיקון וטיפול מהשורש,

רמת הפשיעה החוזרת נמוכה בהרבה.

זה לא אומר שהחלופה היא רכרוכיות וותרנות,

אנחנו לא נשארים ברמת המלחמה - 

ולא עוברים מהתקפה לכניעה,

אלא עולים לקומה אחרת שיש בה כלים אחרים,

ביניהם הצבת גבול מאד ברור

והתמקדות בכך שנפש לב האדם טובה מנעוריה

על פני זו שמתמקדת בתפיסה שיצר לב האדם רע מנעוריו.

עוברים ממוד הישרדות לאיכות

בעצם זו נקודת מבט שמאפשרת לנו ללמוד 

איך להיות מי שמנהל את היצר -

הפרש שרוכב על הסוס - בעל החיים שאנחנו

על פני היותנו מנוהלים על ידי הסוס שבנו.

יותר מזה,

ככל שאנחנו מחניקים את היצר - מתוך הפחד והאסור,

ככה הוא נטען בכוח נגדי שמאיים להתפרץ והוא ימצא את הדרך.

אפרופו איראן ושלטון היאטוללות שמעורר התנגדות עזה בחלק ניכר מהעם.

אולי זה קשור למעבר העידנים שמתרחש בתקופה זו,

מעבר לעידן הדלי - עידן הלב.

שדורש מאתנו להתאים אליו עצמנו כמחנכים וכמחונכים

וזה מתחבר לי גם לפיצול ולשסע בעם שלנו,

ככל שנהיה לעומתיים ושיפוטיים,

ככל שנילחם בהתנשאות על הצד השני,

ככל שננסה בכוחנות ובהתעלמות לשנות את הדעה של האחר,

ככה אנחנו מתרחקים מאחדות

החיבור בין הקצוות הוא שיוביל לאחדות,

לא לאחידות - שנוצרת מהכנעה של צד אחד את האחר

אלא לשלם שיש בו חלקים שונים וייחודיים

והלוואי, הלוואי... 

שהמלחמה הזו - היא שירת הברבור של הכוחנות

ושבסופו של דבר -

מי יתן עם כמה שפחות נזקים בגוף ובנפש -

תוביל להתרחבות של התודעה הקולקטיבית

ולחיים ברווחה ובלב פתוח.

אמן 

פה בשבילך במגוון דרכים ואפשרויות,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

הנה הסרטונים שהבטחתי:

מדיטציה להגנה אנרגטית

מדיטציה להגנה אנרגטית (מרכבה)

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

~~~~~~~

מפגש זוגי חד פעמי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 

 

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן