יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

לגרש את החושך או להביא את האור ? ואיך זה קשור לזוגיות ??


אחד הרגעים המתסכלים בקשר הזוגי מגיע
כשאנחנו מתחילות לדבר על נושא טעון..
כזה שלא מסכימים עליו.. 
כל דבר שנאמר -
מוביל להתפרצות של הר געש אצלו..

אם אודה על האמת..
יש (פה ושם) גם נושאים שכשהוא מזכיר אותם ..
מתגלה לו הר הגעש אצלי .. וגם הוא פעיל למדי..

אלו הרגעים בהם אני בתחושה של 'חבל על הזמן',
שלפעמים נעה עד כדי ייאוש מוחלט ו "אין לזה סיכוי.."

ועכשיו אני רוצה – רק לכמה רגעים - להניח בצד את הרי הגעש,

ולקחת אותך אל סיטואציה אחרת,
בה - ערב אחד, תוך כדי ישיבה בסלון,
נשמעים מבחוץ קולות של תגרת ידיים.
ולך - יש 2 אפשרויות :
לרדת למטה, להפשיל שרוולים, לנפח שרירים
ולהפריד בין הניצים בכוח
מה שנקרא 'לגרש את החושך'
או...
להביא את האור.

במידה רבה – ופה אני כבר עוברת לסצנה שלישית –
זה דומה למצבים בהם
אנחנו מרגישים רגשות לא נעימים
זה יכול להיות כעס או עצב, אולי קנאה,
כן.. גם בושה, אשמה וכו'..

גם אז יש לנו 2 אפשרויות –
לחמם את האווירה, ללבות את הכעס,
להזדהות ולחפש אשמים או לחלופין –
אותה הגברת בשינוי אדרת - להתנגד להם, להכחיש/ להדחיק ולסלק אותם
במילים אחרות :
לגרש את החושך..
והאפשרות השנייה היא שוב .. :
להביא את האור !

אז איך עושים את זה ?
איך מביאים את האור כך שאפשר לדבר
גם על נושאים שקשה, בלי להפעיל הרי געש רדומים ?
ויותר מזה –
איך מביאים את האור
ויוצרים זוגיות של שותפות וחברות אמיתית ?

בסדנה הזוגית שתתקיים ב 12.12 (פרטים נוספים פה)
נלמד איך מביאים את האור לתוך הקשר הזוגי
במקום להמשיך להילחם ולנסות לגרש את החושך..

וברוח חנוכה נוכל ליצור לעצמנו ולזוגיות שלנו את הנס הפרטי שלנו
כי אמנם זה לא מן הנופים המוכרים –
אך בהחלט אפשרי לחיות בזוגיות כזו שכיף לחזור הביתה.
זוגיות חדשה שבה
ממקום של נפרדות נוצר מרחב חדש של אחדות.



יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

כמה אכפת לי שלא אכפת לו ממני ??

לפני 3 שנים, כשהאיש שלי בחר לקום וללכת ממני,
בתוך המערבולת של הרגשות והתסכול..
היה דבר אחד שהכאיב לי הכי הרבה והוא - ההבנה שבאמת לא אכפת לו ממני .
למרות שהתחושה הזו הייתה שם כבר קודם,
(עוד לפני שבחר לעזוב)
כשקם והלך – הרגשתי כאילו זו ההוכחה-
באמת לא אכפת לו ממני, באמת - אני לא חשובה לו,
אני לגמרי לבד פה, לבד בעולם,
'כאילו' עם מישהו, אבל תכל'ס  לבד -  שלא לומר בודדה...
כי אם הוא – שאמור להיות מי שהכי אכפת לו ממני (לפחות על פי התפיסה הפנימית שלי אז)
אם לו לא אכפת... אז לא נשאר לי כלום !

אבל אז, מעצם זה שהסכמתי להרגיש את הקושי הגדול והבלתי נסבל הזה,
שהרשיתי לעצמי לכעוס, לבכות, להתאבל,
ואפילו לרחם על עצמי ..
התחילו להופיע גם תחושות אחרות
הגיחה משומקום תחושה של שחרור וחופש (!!)
(גם אם הייתה מינורית בהתחלה- יכולתי לשים אליה לב ולתת גם לה מקום)

ואז פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת מוזיקה – ושמתי לי מוסיקה בקולי קולות,
פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת ללכת לים,
ונסעתי עם עצמי בכבודי, בחרתי לי מקום נעים לשבת על החוף,
ושם- בכלל לא הייתי לבד – היה שם הים - חבר ותיק שלי שזנחתי בכל שנות נישואי עד אז...
גם נזכרתי כמה בא לי לצייר, והנה- יש לי קיר בחצר ש'חיכה לי' שנים..
אז הגעתי, עם צבעים ורעיון, ולכמה שעות  
חזרתי להיות ילדה משוחררת ומלאת שמחת חיים
שקועה בצבעים ויצירה .

כאלה ועוד היזכרויות אחרות היו לי,
שלקחו אותי מהמקום שבו חיכיתי וציפיתי שהוא יַראֶה שאכפת לו ממני,
למקום שאני מראה לעצמי כמה אכפת לי ממני,
נזכרת כמה אוצרות חבויים בתוכי,
ומגלה איזה כיף זה כשאכפת לי ממני.

אז.. יכולתי לשים לב כמה זה הרבה יותר ממלא
לעומת אותו המקום שבו חיפשתי את האכפתיות מן החוץ.

בכל אחד מאתנו יש מקום פנימי (ילדי משהו) שמצפה שיראו אותו -
שלקרובים לנו יהיה אכפת מאתנו, מן אשליה שמשם תבוא ה'ישועה'.
אלא ש..  ככל שאני יותר תלויה באכפתיות 'שלו' –
היא פחות תמלא אותי ואת הצורך שיראו אותי.
עם זאת - ככל שאני פחות תלויה בו וקודם כל נמצאת שם בשביל עצמי
תהיה שם שמחה ומלאות אמיתית,
וגם - אוכל יותר 'להתמלא' מן החוץ.

ככל שאני שלמה יותר - כך אני יכולה ליהנות יותר מהביחד.

ובכלל, כשנמצאים בסטייט אוף מיינד של תסכול
זה כמו לצעוד אדמת בוץ טובענית
שמייצרת מזה עוד ועוד.
האנרגיה  של התסכול – אם לא מתעלים אותה לכיוון אחר – מייצרת עוד ועוד מהתסכול
עד שתוביל אותך ל dead-end.

אז איך מתעלים אותה למקום מיטיב ?
בכל פעם שהמקום הזה 'מדבר',
ויש שם עצב ש 'לא אכפת לו ממני' -
אני מציעה להיכנס פנימה, לנשום אל התחושות ולהיות בהקשבה.
להביא פנימה רוך וקבלה - לכל מה שעולה.
אם עולה צורך לבכות, לצעוק, לכעוס, לאפשר לו ביטוי .
(לא על מישהו אחר J, אם זה כעס ובא לצעוק – אז אפשר בחוץ, או לתוך כרית..)

כאן עשויה כבר להופיע תחושה שלמישהו אכפת ממך
כן כן, בזכותך שהקשבת לעצמך, לצרכים שלך, לתחושות שחיכו .. לך !
וחוץ מזה, צפי להפתעות J הן מסכימות להגיע כשאנחנו פתוחות להקשיב.

עם כל זה, עדיין .. מאד כיף לנו לדעת שיש לצידנו מי שאכפת לו מאיתנו
ואכן, ישנה דרך להוביל את הקשר הזוגי לכזה
שבו יהיה לו אכפת ממך,
וכן – גם לך אכפת ממנו ,
וליצור לכם מרחב זוגי מוגן ובטוח מלא בחום ואהבה.

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.


יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

איך לחיות יחד בלי שנצטרך לוותר האחד בשביל השני ???

כשהייתי בהריון הראשון שלי,
אני זוכרת איך  פ ת א ו ם  היה לי חשוב לדאוג לעצמי,
פתאום.. הקפדתי לאכול נכון,
לנוח כשאני עייפה,
פתאום, עצרתי להקשיב לתחושות ולהתאים את התוכניות שלי לגוף,
יכולתי לשים לב להבדל מאד משמעותי בהתייחסות שלי אל עצמי  :
כאשה בהריון התייחסתי אל עצמי בכבוד (!)

ובעצם..
מאז מידי פעם קיננה בי השאלה  – למה רק אז ?
איך זה שאני לא מספיק חשובה לעצמי כמי שאני גם כשאני לא נושאת עובר ברחמי ?
איך זה יכול להיות שאני לא דואגת לעצמי כל יום ?
לא מודה על פלא הבריאה שמתחולל כל רגע ורגע
שאני נושמת, צוחקת, רואה, מקשיבה, מדברת, ...
איך זה שאני כל כך ברורה מאליו לעצמי ???

ולמה אני מביאה את זה דווקא עכשיו ?

כי חשוב לי להדגיש פה את החיבור
לאופן שבו תפסתי את עצמי (עד לא מזמן) בתוך מערכות יחסים

התייחסתי לעצמי כאילו אני הוא ה 'ברור מאליו' -
דאגתי לכווולם, חוץ מלעצמי,
תמיד היו הם (האיש, הילדים) ראשונים.. אני הסתפקתי בשאריות אם בכלל..
לא רק שלא עשיתי מה שאני רוצה ..
שכחתי.. מה אני רוצה ..
באיזה שהוא מקום – הזנחתי את עצמי .
הייתי מתוך האוטומט שלי בעדיפות אחרונה -
וויתרתי על עצמי- על הרצונות והצרכים שלי, על קריירה, על התפתחות אישית,
על זמן חופשי משלי, על פניות ליצירה,
על החופש לנוח, לשקט, על החופש להיות אני במלואי.
שוב.. לא התייחסתי לעצמי ב'כבוד', שלא לומר הזנחתי את עצמי.

ומה שהכי חשוב לי להדגיש הוא – שיש אפשרות אחרת -
לפיה, לא רק  שזה לא חייב להיות ככה, (שאני צריכה לוותר בשביל..)
אלא - שזה חייב להיות ההיפך

כי הדבר הכי חשוב שיש לך בעולם הוא עצמך,
מתוך ההתפתחות וההשקעה שלך בעצמך ,
מתוך הצמיחה שלך והאהבה שלך לעצמך –
תיווצר השלמות שבפוטנציאל שלך, (זו שיש בכל אחד מאתנו)
ואותה השלמות תסב אושר לך,
וגם - לכל סובביך.

כי מה שמוביל אותנו לוותר על עצמנו לטובת ... (הילדים, האיש/ה, החברים..)
הוא עאלק אצילות ..
אבל בעצם..
באופן הזה של הוויתור 'לטובתם' –
כווווולם כולל עצמי – מפסידים אותי במלואי !!!

ככל שאתן לעצמי את המקום, הזמן וה'כבוד',
ככל שאטפח את עצמי ואהיה קשובה לצרכי –
כך אצמח להיות השלם שאני,
כך אהיה מאושרת יותר –
וכך - אוכל להעניק יותר לסובבי. (שלא לדבר על לתת להם דוגמא)

וזה אחד הגילויים המרעישים שמגלים זוגות בסדנאות שאני מעבירה –
שהחיים ביחד הם לא אחד על חשבון השני !,
שאפשר לאפשר לעצמי בלי שהאחרים ייפגעו !
ויותר מזה -
ככל שכל אחד מאתנו יאפשר לעצמו  ל ה י ו ת
כך הזוגיות שלנו תפרח ותהיה שמחה ומשמחת.

אז, איך עושים את זה ??
מזמינה אתכם לתהליך זוגי ייחודי איתי -
ובה תוך כמה שעות,
בלי לחפור יותר מידי,
ובלי לפתוח את כל ההיסטוריה הזוגית שלכם ולעבוד עליה שנתיים,
תוכלו להרגיש בשינוי , ולקבל כלים והנחיות לכיוון אחר –
למשעול חדש לצעידה הזוגית שלכם -
שיוביל אתכם ליצירת מרחב זוגי שבו אמפטיה , אינטימיות , אהבה ו.. תשוקה .