יום ראשון, 17 בנובמבר 2019

למה זה טוב שאנחנו רבים?

כמעט מעל כל זוג שמגיע אלי,
מרחפת (עם או בלי מילים) השאלה:
"אם אנחנו רבים כל כך הרבה -
אולי אנחנו לא מתאימים?"
או :
"..אולי אנחנו צריכים להיפרד?"

הקטע הוא,
שלא רק שזו לא בעיה המריבות הללו,
וכמה שזה לא נעים, מתסכל ולפעמים אפילו מייאש...

המריבות הללו - הן מתנה מופלאה!
או לפחות השער אליה..

לו רק אנחנו יודעים איך,
הן אלה שיכולות לאפשר לנו להגיע לעומקים
שבלעדיהן לא היתה לנו גישה אליהם,
כך שהזוגיות הופכת להיות רכה
ומלאה באהבה.

זה שאנחנו רבים
מעיד על כך שאנחנו מצליחים לגעת
אחד בעולמו הפנימי של השני
נכון, נגיעה לא נעימה בינתיים,
אבל נגיעה,

לא אדישות(!), לא זרות(!),
אלא נגיעה.
מה שנקרא גם "imago match"

שבגדול משמעותו היא -
שאנחנו נימשך אל מי שלאורך הזמן
יהיה לנו קשה לחיות אתו, (!!)
כי הוא יזכיר לנו בצורה מושלמת
את אותם המקומות הלא פתורים בתוכנו.

זאת אומרת,
שלא רק שזו לא בעיה שאנחנו רבים -
אלא שככה זה אמור להיות...

it ment to be
...BUT
It doesn't mean to last

זה אמור להיות ככה,
יחד עם זאת,
לא מחוייב המציאות שיישאר ככה לנצח,

או ליתר דיוק -
אם נדע לאן לקחת את זה
ואם נלמד איך לעבור דרך מה שעולה,
גם המריבות יפחתו עד ייפסקו
וגם - נרוויח עולם ומלואו.

נכון, שהתפיסה הזו לא נפוצה דיה לצערנו
והתודעה הקולקטיבית עדיין
הנה תודעת אשמה והשלכות
ולכן כל ויכוח אם וכאשר הוא נגמר,
משאיר משקעים של כעס אצל כל אחד מהצדדים
האָשַמָה של האחר
והצדקה עצמית,
כשהמרחק ביניהם }{ רק הולך וגדל
והרווחה האישית והזוגית פוחתת...

אבל !
כשלומדים לשנות את נקודת המבט,
ונזכרים שתמיד (!)
(מרשה לעצמי להסתכן פה ולהישאר עם ה"תמיד")
מה שמפעיל אותי בחוץ זה איכשהוא,
איזהשהוא אספקט פנימי שלי שמשתקף לי משם.
ואולי כמה אספקטים,
או בכמה מובנים -

אז - הקושי הופך להיות מקפצה לרמה הבאה
התסכול הופך להיות השער
לריפוי, לצמיחה, לרכות, להתפתחות,
לרווחה ונחת.

זאת אומרת שלמשל,
אם הוא } מביא נוקשות שמעיקה עליה {,
באוטומט היא תאשים אותו שהוא } נוקשה
והיא { רכה ומתמסרת ואין לה על מי לסמוך...

לעומת זאת,
כשהיא לומדת לצאת מהאוטומט -
היא מעבדת את הכאב הזה,
היא עשויה להיזכר שזו לא הפעם הראשונה שכך חשה,
כלומר יש לה פה פאתרן מוכר
והזדמנות להשתחרר ממנו,
כי אמנם הסיפור הפנימי משמר אותו כמגונן,
אך המציאות מוכיחה לה שוב ושוב אחרת-
שהפאתרן הזה בעצם רק מעכב אותה
ומקבע את התסכול

זאת אומרת שהמריבה חושפת התנהלות לא בריאה שלה
(גם שלו נכון.. אבל כרגע אני מתייחסת אליה:),
היא גם חושפת את התסכול הקיים בתוכה
אל מול אביה שהיה נוקשה,
וההבטחה ללא מילים שהבטיחה לעצמה כילדה-
"אני לא אהיה כמוהו..",
שלקחה אותה לקיצוניות השנייה
שאינה טובה יותר,
היא קיצונית ולא בריאה באותה המידה

והפרדוקס הוא -
שעכשיו תוך כדי העיבוד
היא יכולה לזהות גם מקומות בהם
למרות ההבטחה ההיא...
היא עצמה נוקשה, כלפי אחרים
וגם כלפי עצמה...

עכשיו, בתהליך העיבוד,
כשהיא פוגשת את כל התכנים הללו,
היא יכולה
לנקות מעצמה את כל מה שעולה
סביב הנוקשות הזו,
להתנקות מהרגשות שנכלאו והוטבעו בגוף,
ובדפוסי ההתנהגות והחשיבה,
להתנקות מהאמונה שהיא טובה רק בתנאי כזה או אחר...

עכשיו היא יכולה
להפנות כלפי עצמה 
קבלה ואהבה ללא תנאי,
ורכות אמיתית
ולאפשר לחוסן הפנימי שבה להיות נוכח.

כך,
בטוחה,
בלב פתוח,
היא יכולה לחזור אליו }{
ולשתף אותו ממעמקי ליבה
(לא מתוך המקום המאשים והמצטדק)
אלא מעצמת הרכות
מעומק הלב ❣

זוהי חווית חיבור שאין דומה לה ♥♥

כי להיות ב happy happy joy joy
זה נחמד...
אבל משאיר אותנו בקשר רדוד יחסית

לעומת זאת כשכל אחד לומד לעבד
את מה שעלה בתוכו
ומגיע ל"סגירת מעגל" ממקום פתור ולו במעט,
נוצר הקסם המופלא של החיבור,
מתאפשרת שוב האהבה ❤

בנוסף...
על הדרך,
מתחוללים במרחב המורכב הזה
אינספור קסמים נוספים -

כשהיא מצליחה להיווכח, לעבד ולהתמיר,
היא נרגעת,

גם סביר להניח שבפעם הבאה שאותו הדבר יקרה,
תוכל להגיב ולו מעט אחרת,
יותר ויותר בבחירה, פחות ופחות אוטומטית.
זאת אומרת שהיא משחררת דפוסים תפוסים
ומשפרת את איכות חייה

וזה... קורה לרוב בהיבטים ובתחומים שונים
כי אותם הדגמים לרוב קיימים בתחומים נוספים לזוגיות

והכי כיף - כאמור
אולי הדובדבן שמעל לקצפת הזו -
הוא מה שיכול להיווצר ביניהם
אחרי עיבוד שכזה -
אחרי ששניהם הבינו והתרכך משהו בתוכם,
הם יכולים להגיע זה לזו ממקום רך,
בלב פתוח שמאפשר גישה אמיתית,
אינטימיות במלוא מובן המילה

או כפי שאפשר להבין את המילה באנגלית -
intimicy = into me see
מתוך מקום שמאפשר לו } לראות אותה { לעומקיה
ובו זמנית להיראות }{

מי יתן ויותר ויותר אנשים
יעזו לעבור דרך האוטומטים,
להתמיר, לצמוח, לרכך
ולחיות בשלווה ובשלום,
עם פחות ופחות מריבות
שממילא מקורן בחלקים הלא פתורים,
חסרי האונים, האוטומטים
שתהליך הצמיחה הזה מייתר ומאפשר לשחרר

הללויה!

לחיי האהבה,
הרכות,
הבהירות
והשחרור מכבלי האגו
שמצליח שוב ושוב להתל בנו
ולהשאיר אותנו לכודים באשליות
רחוקים מהלב ומהאהבה שממתינה בו
לנו

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

פה בשבילך במגוון דרכים: 

אפשר בתהליך אישי
להגיע להתמרה וריפוי, כזה שקשור לזוגיות
או לכל נושא אחר
בלחיצה כאן את מגיעה למייל שלי
ומשם כבר נתאם לנו את ההמשך


אפשר עם בן/בת הזוג
יומיים אינטנסיביים
שמקפיצים את הזוגיות שלכם לרמה הבאה
~~~~~~~~~~~~~

אפשר להצטרף לקבוצת הנשים
שמתחילה ממש אוטוטו רצף
של 8 מפגשים אחת לשבועיים
בימי שיש בבוקר
לחצי פה לכל הפרטים ושמרי את מקומך 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואפשר לקבל עוד העמקה
בליווי של תהליכים אנרגטיים מוקלטים
בהדרכה המוקלטת 
להבין מהם 3 החסמים 
שמונעים מאתנו תקשורת אוהבת
ולעבור דרכם
בעזרת תהליך מוקלט שמאפשר להבשיל רגשית
(כדי שזה לא יישאר תאורטית
כי ידע יש לרוב באינטרנט),
אלא יאפשר ממש לחלחל ולחולל שינוי אמיתי
בלחיצה כאן פרטים נוספים ואפשרות רכישה




יום ראשון, 10 בנובמבר 2019

איך להתרומם מנפילות רגשיות?

יש ימים שמרחפת מעלי עננה...

לפעמים אני יודעת מה הסיבה,
לפעמים אני צריכה כמה דקות כדי להיזכר...
ואז לרוב אני מזהה את מה שהעיב
אבל גם אם אני לא מזהה,
העננה ממשיכה לרחף...

עם הזמן אני יודעת להגדיר
שאיכשהו ברוב המקרים,
העננה הזו קשורה אצלי לחווית דחייה

זה יכול להיות משהו מז'ורי
שמעיב ומכביד מאד
או משהו מינורי
שלמרות שהוא כזה
העננה תעיב, תרחף מעלי,
תכביד עלי ותוריד את מצב הרוח,
ואת רמת האנרגיה הכללית שלי..

ההרגל הקולקטיבי הוא להתבאס,
להזדהות עם הכבדות הזו
ולהיכנע לה,

ואז, להסתגר או לברוח לאחד מנתיבי המפלט
"כדי לא להרגיש" את המועקה הזו
כי היא כבדה ומציקה

אלא שהבריחה הזו
לא רק שלא באמת מעבירה את המועקה,
היא דוחסת אותה פנימה
ומוסיפה כמו עוד שכבה למרבץ הקדמוני
של עוד ועוד מועקות
ששוכנות במעמקינו

לכן,
למדתי לשנות כיוון -

ברגע שעולה בי המודעות למצב,
אני מגייסת סקרנות
ונזכרת שיש לי פה הזדמנות לניקוי,
כשהגוף, הרגש, התודעה ומערכת האמונות שלי
מדברות אלי ברגעים אלה בשפתן

ואם רק אצליח להקשיב...
לא רק שאבין מה עובר עלי,
אוכל גם לשחרר ולו חלק מהמטען האמוציונלי
של המועקה הזו,

שאמנם עלתה עכשיו על פני השטח
אך מקורה מוקדם וותיק
ולרוב נעוץ אי שם בגילאים בהם הייתי חסרת אונים
כילדה (כבני אדם אנחנו נולדים תלויים
ומכך חווים חוסר אונים בילדותנו)

מה שמעצים את הצורך ליצור בהירות
כיוון שרוב התפיסות שהתקבעו בנו כילדים
מבוססות על תפיסה ילדית, הישרדותית

וככל שנצליח להתבונן בהן,
לא מתוך המקום המזוהה אתן ששוקע יחד למצולות,
אלא מעמדת הצופה, הסקרנית, המתבוננת,
הקשובה ללא שיפוט לכל מה שעולה,
ומהצד יכולה לעשות סדר,
להרגיע, לחבק,
כך נוכל להביא מזור למקום הפגוע ההוא
ששב ועולה בכל פעם שמשהו היום מעורר אותו
~~~~~~~~~~~~~~

הגוף - נפש שלנו - היא מערכת גאונית!
לא תמיד אנחנו זוכרים איך להפעיל אותה,
לא תמיד אנחנו נוהגים בה
בכבוד הראוי ומזינים אותה באהבה,

אפרופו -
רק אתמול כשעזרתי לבן שלי לעשות שיעורים בתנ"ך
קראתי את דבר ה' למשה והנה זה פה:

דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, 
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  
כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא יט' פסוק ב')

ואם זה כתוב ככה בפירוש,
(סלחו לי על הפרשנות המילולית
שלקחתי לעצמי את החופש לפרשן)
מי אנחנו שנתווכח? :-)

לכן, כשהגוף (או הנפש) כואב,
במקום לכעוס עליו ולהתעצבן,
אם נזכור להביא רָכּוּת וסקרנות ולהקשיב לו,
כי (גם) ככה הוא מדבר אלינו,
נוכל להביא לעצמנו מזור אמיתי

נכון, שאנחנו חיים בעידן כזה
שהשכל הוכתר בו כמולך,
וכל פעם שמשהו מעיק
אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לחשוב
"רגע, אבל עשיתי ככה, אז מה לא בסדר..."
או מתחפרים בהאשמת האחר
ובהצדקת עצמנו...

מאחר והשכל למעשה
הוא עוד דרך לנתק אותנו,
כנתיב בריחה מהתסכול... -
כל המחשבות הללו, חכָמוֹת ככל שיהיו
לא באמת יצליחו להרגיע
ולפוגג ולהמיס את המועקה.

אז מה כן?

הנה פה כמה כיוונים משלימים
שהשילוב ביניהם
יכול להפתיע בעצמתו.

כאלה שבמקום להילחם במועקה/ כאב
מה שממילא רק מחמיר את המצב
כי כל דבר שנילחם בו
ילחם בנו בחזרה
(החוק השני של ניוטון),

יאפשרו לנו לרכך, להרגיע ולפוגג
את העומס המכביד.

אסייג את דברי ואוסיף,
שישנם מצבים בהם העומס מציף אותנו "מידי"
וכשכך, בדיוק כמו שקורה לנו
כשהראש (באמת) מתחת לפני המים -
אנחנו לא מצליחים לשמוע טוב (!)

לכן במצבים בהם העומס גדול -
נכון יהיה להיעזר באיש מקצוע
שיצליח להוריד את מפלס ההצפה
ולהחזיר את יכולת ההקשבה שלנו לעצמנו
ואת יכולת ההרגעה העצמית,
כדי שנוכל להירגע ולחוות נ ח ת אמיתית.

ולכך "שביל אל הלב"
הקבוצה לנשים שמתחברות לעצמן
(פרטים נוספים בהמשך)
יכולה להיות פלטפורמה נפלאה!

ובינתיים..
הנה כמה כיוונים באופן עצמאי
(כן, יש כמובן נוספים)



להיעזר בגוף -
לצאת להליכה/ לריצה
או לפעילות ספורטיבית אחרת
ולתת לשינוי ברמת האנרגיה
להניע מומנטום של עלייה

נכון שזה כשלעצמו לא תמיד יספיק,
כי אם ישנה מועקה, לרוב
ישנו צורך בהכלה רגשית
ופורקן פיזי גם אם ירים את האנרגיה
לרוב לא יוביל להקלה משמעותית לאורך זמן

ויחוד עם זאת, זו דרך נפלאה
להתחיל את ההנעה,
לזרוק את עצמך לתוך נעלי ספורט ולצאת,
להליכה מהירה
(אם אפשר בטבע עוד יותר טוב),
או לריצה,
או אפילו סתם לקפוץ בבית במשך 90 שניות




טבע הזכרתי בדרך אגב,

ואני מחזקת פה ומוסיפה,
לנשום אוויר של חוץ,
להיות עם ירוק מול העיניים,
או כחול - אם הולכים לים,
לאדמה, לצמחים יש הכוח שלהם לעזור לנו
לפרוק מצד אחד ולהזין בו זמנית
במשהו חדש ורענן

בנוסף - וזה החלק הקריטי -
להיות בהקשבה למתחולל פנימה 
לתחושות - מה קורה בגוף,
לרגשות - מה התוכן הרגשי של התחושות
ו... ל ש ה ו ת 
כמילות השיר הנצחי:
Let it be

לא מתוך מקום שמזדהה,
אלא מנקודת המבט של 
החלק הבוגר שקיים בכל אחד מאתנו,
שמתבונן בסקרנות, בקבלה,
ברכות, בהתכוונות להכלה
בחלק הילדי המוצף והכואב
ובסיפור הפנימי שמציף את הכאב

לרוב,
הסיפור ההוא לא אמיתי,
הוא מבוסס על אמת עָבָרִית,
אך איננו באמת הכרח המציאות בהווה
ומן הסתם גם לא בעתיד,

אלא שכל עוד זה הסיפור הפנימי,
לפני שאני מתמירה אותו,
לפני שאני רואה את האפשרויות הנוספות,
המציאות תוכיח לי שהוא נכון,
כי כל מה שאני אאמין בו
המציאות תוכיח לי שהוא נכון

או בוורסיה אחרת,
במילים של הנרי פורד:

"אם אתה מאמין שאתה יכול, 
ואם אתה מאמין שאתה לא יכול - 
בשני המקרים אתה צודק."

מה שזה אומר בעצם,
שאם נשנה את האמונות שלנו -
גם אז המציאות תוכיח לנו שאנחנו צודקות -

או במילים אחרות -
שהתבוננות לא שיפוטית
והכלה מאפשרות להתמרה להתחולל
ותכל'ס למציאות חיינו להשתנות!

שזה מ ד ה י ם!
להבין כמה הכל בידינו...
ובר שינוי 
ושהכל מתחיל בתוכנו ❤

ובכל זאת...
למרות שכל התשובות נמצאות בפנים,
נדרשת לנו יד מלווה בצעדים הראשונים
והאפשרות הזו כמה שהיא הופכת טרוויאלית בהמשך,
אינה כזו בתחילת הדרך

אז פה מגיעה הבשורה המשמחת -
כי ממש בעוד כמה שבועות
נוכל להתחיל לצעוד לשם יחדיו -

ב 6.12 יום שישי בבוקר,
ניצה נופרבר ואני
פותחות קבוצה לנשים שנקראת

ניפגש אחת לשבועיים,
בימי שישי בבוקר
ובמשך 8 מפגשים נלמד ונטמיע 
נחזור לחיות בהקשבה לבינת הלב,
לחכמה המתקיימת בתוכנו פנימה.

ורק אם זה מדבר אליך
ואם הלב שלך מתרגש מהאפשרות הזו,

אם את רוצה פרטים נוספים על שביל אל הלב-
הקבוצה לנשים שמתחברות לעצמן

מברכת אותך בברכת יום נפלא!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום שני, 4 בנובמבר 2019

ומה אם הוא לא משתף פעולה?

זו שאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב
כשמצד אחד מעצם היותנו שניים,
אנחנו במידה מסוימת (לפחות)
מושפעים שלא לומר תלויים
בשיתוף הפעולה של האחר..

ואז... אם הוא לא משתף פעולה,
כועס, מאשים, בטוח ש"אם את תשתני הכל יסתדר"
ובכלל בעמדה ש"הכל באשמתך",
האם יש סיכוי לשינוי?

ואם כן, (ברור שכך :-)
מה נכון ובכל זאת אפשר לעשות?

אתחיל בתזכורת ל "מה לא?" :
לא בכוח (!)
לא בהאשמה ושיפוט (!)
גם לא בתחנונים (!!)
כל אלה מייצרים התנגדות
ומחמירים את המצב

ולא... זה גם לא יספיק שנדבר בשקט,
במיוחד אם העמדה ממנה נדבר
מבוססת על ההנחה ש'אני יודעת הכל',
ו.. "בוא אני רק רוצה שתבין.."
ותהיה בניחוח מתנשא..

אז מה כן?

בכל דינמיקה זוגית
ישנם שני צדדים,
ככל שנקדים לעשות U-Turn
(כן, כן... למרות הפיתוי הגדול
להישאר בתשומת לב על מה הוא עושה)

ככל שנקדים לפנות פנימה אל עצמנו,
ושם -
לא רק להבין מה קרה לנו,
אלא ממש ממש לפגוש,
לעבד את הרגשות שגעשו בתוכנו
ולהתמיר אותם,
כך נגדיל את הסיכוי לשינוי.
(אצלנו, במרחב הזוגי וגם אצל האחר)

כי מה שבעצם מנהל את המערכה
הם אותם הרגשות הסוערים מתחת לפני השטח,
אותו התוכן הפנימי הנסתר מהשכל
ולכן גישה לשם קריטית
על מנת לחולל שינוי

שינוי שבהחלט יתבטא בהרגשה האישית שלנו
שלרוב גם יוביל לניסים ונפלאות שיתרחשו מהצד האחר
ולפעמים אפילו עוד לפני שנוסיף מילים
ונסגור מעגל עם האחר.
(למרות שזה שלב חשוב כשנדרש)

בלי להוריד מחשיבותן של אלה ולו במעט,
חשוב להבין
שיש לנו נטייה שגוייה להתייחס למילים עצמן
כשאנחנו מתעלמים מהמטען הרגשי אותו הן נושאות:

אם אני טעונה רגשית,
זה לא משנה אם אדבר בשקט ובנימוס
(פאסיב אגרסיב)
על אחת כמה וכמה אם אדבר בכעס מוחצן
(אגרסיב)
כל עוד אני טעונה רגשית,
המילים שלי ישאו את המטען הזה

שמייצר built-in  התנגדות,
מפעיל את החלק הפרימיטיבי של המוח
כשרוב הדם זורם אליו מהחלק החושב שלנו,
כך שנהיה פחות חכמים, פחות יצירתיים,
יותר מקובעים וזה קורה לא בשליטתנו,
ובסופו של דבר -
התוצאה תהיה מתסכלת אפילו יותר ולא מספקת

ההרגל השכיח שקיים בתודעה הקולקטיבית
מתוך הקושי להתמודד עם עומס רגשי
שעולה וצף בחדות בדינמיקות זוגיות שונות,
הוא לנסות לזרוק את הקושי הזה הלאה מאתנו:

על ידי האשמה,
על ידי בריחה בצורות שונות,
ביניהן לעשייה, למסכים, לשכלתנות
ומן ניסיון 'לכסות בניילון נצמד
הר געש שגועש בתוכנו'
ואז גם אם זה מחזיק מעמד לזמן מה...
לא יקח זמן רב עד שיתפרץ שוב...

אחת הסיבות לכך היא כאמור
הקושי להתמודד עם התסכול.
אף אחד לא לימד אותנו להכיל,
או יותר נכון לומר -
כשהיינו ילדים לא הכילו אותנו כשהיינו מתוסכלים

והדרך ההשרדותית שאימצנו כילדים
להתמודד עם העומס הרגשי שגאה בנו
היא או להדחיק, או להתכחש, או להיות בהצפה
כל אחת מהן (כן גם ההצפה)
שומרת אותנו מוגנים לכאורה מעומס הרגשות
ובניתוק רגשי.

במילים אחרות אפשר לומר
שהלב שלנו סגור (במידה מסוימת) -
מעצם הניתוק.

מוגנים (לכאורה) מפגיעה,
(לכאורה כי זו לא באמת מצילה אותנו
והתסכול מגיע שוב ושוב)
אנחנו מתנהלים בעולם ובתוך מערכות יחסים
ושם מייחלים רק לרגשות חיוביים
כי אין לנו היכולת להתמודד עם הרגשות הקשים.

על זה תוסיפי את ההטעייה הנפוצה
בפרשנות של "חשיבה חיובית"
שמיסדה את ההרגל הזה
ולא פעם אני שומעת "טוב, זה היה, 
מה שהיה מת, עכשיו אנחנו בדרך חדשה..."
או
"אני רוצה לשים את כל העבר שלי רחוק
ולא להרגיש אותו יותר"

= הדחקה, שרק מחמירה את המצב
כשהמחשבה היא שאם נדחוס פנימה עמוק עמוק,
לא נרגיש את זה,

אלא... שזה לא באמת כך,
ואותו הר געש ממשיך לבעבע בתוכנו..
ולהתפרץ בלי שנוכל לשלוט בכך

כשאין לנו יכולת להתמודד עם עומס רגשי
זה בהחלט ברור למה אנחנו נמנעים,
מדחיקים, בורחים וכו...
יחד עם זאת, אלה לא מקדמות אותנו לכיוון
של רווחה בכלל וקשר עמוק ויציב בפרט
כיוון שמלכתחילה הן מגדירות (ללא מילים):
"אני פה רק אם טוב,
כשרע אני בורח.."
(לאנשהוא - מסכים/ ריצה/ אופניים, עשייה אחרת, שינה וכו' וכו')

לעומת זאת,
כשאנחנו לומדים הכלה מהי,
כשאנחנו מאפשרים לרגשות לנוע -
וממילא רגש הוא אנרגיה בתנועה:
Emotion = Energy in Motion
!

כשאנחנו לומדים להכיל,
אנחנו עדים לקסמים, ניסים ונפלאות
שהטרנספורמציה מחוללת סביבנו

ואלה מתבטאים בין היתר
בכך שאפילו אם רק אני עושה עבודה
משהו משתנה גם אצלו

זה כמו משחק טניס
כל עוד אנחנו מתמסרים בכדור,
הוא זורק (לדוגמא מאשים)
אני תופסת (לוקחת את האשמה עלי)
ה"משחק" נמשך
ויחד אתו התסכול

כשאני לומדת אחרת -
לשנות את ההרגל הטבוע בי
ומפסיקה לקחת על עצמי את האשמה,
משהו בדינמיקה משתנה
ו"המשחק" המתסכל מתאדה לו,

זה לא קורה מהחלק המודע שלנו,
לא מהשכל,
כיוון שההרגל מוטבע באזורים לא מודעים,
אלא במישורים אחרים מהשכל:
במישור הרגשי,
במישור הפיזי,

כשאנחנו מצליחים להיות נוכחים
בארבעת המישורים -
גוף, רגש, מנטלי, רוחני-אנרגטי,
מתחוללת הטרנספורמציה,
ההכלה,
ההתמרה.

ככל שאנחנו מכילים,
העומסים הרגשיים שהצטברו בנו
מתנקים יותר ויותר,
נוצר חוסן פנימי,
בהירות,
יכולת לבחור איך להגיב,
חזרה לעצמי הבוגרת הנפלאה..

אז, בין היתר,
כבר לא צריך לפחד מרגשות,
כי יש לנו היכולת להתמודד אתם,
ואז, אני יכולה להעז להתקרב אפילו עוד,
כי הפחד להיפגע שמונע מאתנו את הקרבה הזו
הולך וקטן,

ואנחנו מוצאים שאנחנו מסכימים לאהבה
לא בתנאי שלא ניפגע,
אלא למרות שהאהבה פוגעת..

הללויה!

נכון,
שהכי כיף זה כששנינו הולכים יחד בתהליך כזה,
אבל אם כרגע הוא לא בעניין,
זה לגמרי אפשרי לחולל שינוי
על ידי עבודה של אחד מאתנו.

ממילא העבודה הזו בעצמה,
עשויה לרכך אותו ולעודד אותו להצטרף.

עכשיו, יש מגוון של אפשרויות להגיע לשם:

אפשר שזה יקרה בתהליך פרטני
פנים אל פנים (פיזית או בשיחת וידאו)
בלחיצה כאן תגיעי אלי למייל ונתאם
galitel2@gmail.com

אפשר ללמוד את זה בהדרכה מוקלטת
תכנית לנשים- 
לחולל את השינוי לו את מייחלת
בלחיצה כאן עוד פרטים

ואם הוא כן בעניין,
וזה הזמן עבורכם להקפיץ את הזוגיות לכם לשחקים,
לחצי כאן לקרוא על האינטנסיב הזוגי
יומיים אינטנסיביים שמקפיצים אתכם
לדרך המלך,
ונתראה בהמשך

אפשרות אחרונה וחביבה -
להיעזר בכוח הנשי
ולהצטרף לקבוצת הנשים שמתחברות לעצמן
"שביל אל הלב"
שמתחילה ממש עוד מעט להיפגש
החל מה 6.12.19
אחת לשבועיים
בימי שישי בבוקר:

יחד נתבונן פנימה אל תוך עצמנו
אל הקולות הפנימיים
ניישיר מבט אל התפיסות
נשמע את האמונות הפנימיות
נעבור דרך הפחדים
נמוסס את הביקורת והרגשות הכבדים
נרחיב את הנשימה
נאזין לקולות הדקים
נתקרב אל מהותנו
נתבהר לעצמנו
נתרחב אל הקבלה וההסכמה
אל קולו של הלב
אל הא ה ב ה לעצמנו


חוץ מזה,
אם את מבעלות הלפ טופ
שנוהגות לעבוד בבתי קפה,
וגרה באזור ניר ישראל (ליד אשקלון)

אז זה בשבילך -
אני פותחת  מרחב עבודה משותף
אצלנו בחצר

מקומות ישיבה פונים אל הטבע והנוף,
חיבור לחשמל
wifi חזק
קפה ועוגה,
תה צמחים חופשי,
מדיטציה ברבע ל 9 לדיוק ומיקוד העבודה,
סיעור מוחות ב 11:00 למעוניינות (חצי שעה)

כל יום ראשון,
9:00-14:30
כדי שנוכל לאזן את השפעת המסכים
עם הירוק של הטבע

הגעה בתיאום מראש
052-8892401
להתראות!







יום ראשון, 27 באוקטובר 2019

אילו זוגות יצליחו בטיפול זוגי ואילו פחות?

זוהי שאלת השאלות...!

לפחות עבורי, אחרי שלא פעם הופתעתי
לכאן או לכאן
והתנפצו בי כמה וכמה תפיסות וסטיגמות
שהיו מקובעות אי שם באחורי תודעתי..

כי לא פעם שואלים אותי,
"תגידי, את האמת, נראה לך שיש לנו סיכוי?"
והאמת שהתשובה לזה היא די מורכבת
ולרוב נסתרת מהעין
ובכל זאת אנסה לענות עליה כאן:

אבל רגע... מן הסתם,
כדאי שקודם אבהיר למה אני מתכוונת
במילה "הצלחה"

מבחינתי הצלחה -
היא שהמרחב הזוגי הופך (או חוזר) להיות אוהב, מכבד,
שיש בו חברות אמיתית, ושותפות,
שיש בו מן תחושת חיבור, בטחון ואמון הדדי,
כמו ידיעה פנימית  - אנחנו פה יחד בדבר הזה,
יש על מי להישען כשצריך
ועם מי לחלוק - משמחה והתרגשות ועד צער או כאב או פחד...
ביחד כזה שְאֵש ה א ה ב ה מלבלבת כבסיס שלו.

ולמרות שאני מניחה שהתיאור הזה
לא שונה בהרבה מההגדרה הרווחת ל "זוגיות טובה",
למרות שהכמיהה הזו כל כך נפוצה,
עדיין נדירים הזוגות שמגיעים לשם...

לא בהכרח בגלל שהם זן נדיר במהות שלהם,
אלא מכמה סיבות ואולי אחת עיקרית,
שאותה אנסה לתאר פה

אז מעבר לזה שהידע והתפיסה שמאפשרת "להצליח",
שונה מזו שמנהלת את התודעה הקולקטיבית,
מעבר לזה שיש דרך (תודעתית) לעבור,
ניסיתי להגדיר מהם המאפיינים של אלה שכן מצליחים -
למצוא מה משותף לזוגות שהצליחו

ולהבדיל... מה שמשותף לזוגות
שעד כמה שנראה בתהליך מולי-
נעצרו לפני ה"מכשול" שקריטי לעבור
ליצירת הזוגיות הזו,
כשזה היה כמו בלתי עביר עבורם

כשאני כותבת נעצרו לפני המכשול,
זאת אומרת שנשארו במאבק כוחות,
שעדיין ההאשמות מרחפות ביניהם,
שלא ירד ה"אסימון",
שאני כל כך מתענגת על הצליל שלו
כשהוא נופל...

זה שממוסס את מאבקי הכוח ויחד אתם
את הנטייה להגיב ב Fight/Flight/Freeze

כי כשהוא נופל,
נוצר מעין חוסן פנימי כזה
שמאפשר לנו לפתוח את הלב
לא בתנאי שלא ניפגע, 
אלא למרות שהאהבה פוגעת

וכך אנחנו יכולים לעבור דרך
עוד ועוד מקומות הישרדותיים שלנו,
כי מה לעשות... אלה ימשיכו להציץ מידי פעם,
הרי "באנו לעבוד" :-)
וככל שאנחנו יותר מוסגלים לדבר על הדברים,
לעבד ולעבור דרכם,
ככה גם נוצר חיבור עמוק יותר בינינו
וגם - כל אחד מאתנו צומח יותר ויותר אל האני הגדול~ה שהוא
~~~~~~~~~~~~~

אז מה משותף לאלה שצולחים ?

אני כבר יודעת לומר בבטחה
שזה לא קשור למגזר כזה או אחר,
כי פגשתי זוגות ממגזרים ומגדרים שונים,
שלגמרי צלחו והמריאו מכאן
והיו גם כאלה מאותם המגזרים, שלא...

זה לא קשור למצב סוציואקונומי כזה או אחר
כי פגשתי זוגות מהקצוות גם בהיבט הזה,
ומספיק שאספר על זוג שעל פניו
יש להם כל הסיבות לא להצליח:
נישואין מעורבים, 6 ילדים, ביוגרפיה קשה של כל אחד מהם
ולמרות זאת - הגלינג נשמע,
כל אחד מהם לקח אחריות על החלקים שלו,
והם למדו לכבד את עצמם ואת האחר,
מה שמאפשר היום לשותפות, לחברות, לכבוד, לשמחה,
לשיתוף פעולה וחיבור להתקיים ביניהם
ולפריחה של האהבה שלהם מחדש!

זה גם לא קשור למידת ההשכלה,
יצא לי לעבוד עם זוגות משכילים יותר או פחות,
מתוכם לא מעט מטפלים ופסיכולוגים
וגם זה, אף שמהווה לכאורה יתרון אדיר
כי הם יודעים את התאוריה
(ואכן היו ביניהם כאלה שהמריאו לשחקים יחד!)
אך גם זה לא תמיד הבטיח את ההצלחה,
כיוון שהדגמים לפעמים כל כך עקשניים
שהדחף והרצון להישאר צודק
עשוי לנצח את הכמיהה לחיבור ולביחד.

אז מה כן?

אז ככה...
רצון לשינוי - הכרחי.
גם אם הוא בעומק ולא על פני השטח.
כאלה שמוחזקים בבסיס עם א ה ב ה
גם אם לכאורה דהתה ובכל זאת
מתקיימת אי שם בבסיס הקשר.

בהחלט גם -
מחויבות לתהליך ונחישות
כי לא תמיד קל, ולפעמים תסכול כזה או אחר מציף,
ולעומת ההרגל להשליך את הקושי על האחר,
על מנת לברוח מהקושי -
(הרגל שמתבטא בין היתר ב % מקרי הגירושין...)
רצון ומחויבות -
כמו טוענים אותנו בכוח -
הרצון הופך לכוח רצון
ובשילוב עם הכלים הטרנספורמטיביים -
אנחנו מוצאים שאפשרי לנו יותר
להתמודד עם תסכול כזה או אחר -
אנחנו מגיבים פחות באוטומט,
אנחנו מצליחים להתמיר את ההרגלים
הלא מקדמים לכאלה שכן-

למשל במקום להסתגר, להפנות גב,
ואולי גם להפנות אצבע מאשימה,
במקום להתרחק ולהישאר
לכאורה מוגנים וצודקים אבל לבד -

רצון ומחויבות מאפשרים לנו
(בשילוב עם עבודת ריפוי טרנספורמטיבית)
להכיל, לעבור דרך הקושי, לעבד,
לדבר את מה שאני מרגיש
(לא "למה את אשמה..." :-) שמגיע מהקליפה הקשה שלנו,
אלא להצליח לדבר מהלב הרך,
זה כשלעצמו מייצר חיבור

אלא ש...
מעבר לרצון ומחויבות שהם הבסיס ההכרחי
ובנוסף לידע ולכלים שמובילים את התהליך,
נדרשת גם הסכמה פנימית
זו - נראה שאינה מתבטאת במדדים החיצוניים שלעיל,
(כמו גזע/ דת או מין, מצב סוציואקונומי או השכלה)
אלא חבויה בעומקינו,

והיא - במידה ובָּשָלְנוּ לה -
מתבטאת בין היתר ב:
הסכמה לוותר על הפנטזיה לסימביוזה
אותה פנטזיה שאומרת בגדול:
"הוא צריך לחשוב בדיוק כמוני ותמיד להסכים"
הסכמה לנפרדות בריאה

הסכמה לראות את החלק שלי -
כן, מה התרומה שלי לסיטואציה,
לא רק "איפה הוא טועה.."

הסכמה לקחת אחריות ובעלות על מה שמתחולל בתוכי -
כי גם אם אני מרגישה תסכול וכעס ו...
זה ממש לא עושה את זה לגיטימי
לצעוק/ להאשים/
או להשליך את הרגשות שלי בדרך אחרת על מי שמולי..
~~~~~~~~~~~~

את ההסכמות האלה אפשר להכליל ולהגדיר כ"אומץ",
או -
בָּשְלוּת לצמוח להיות הבוגר~ת המרהיב~ה שאני
וגם -
אומץ להסתכל מהצד ולראות את המציאות נכוחה.

כל עוד אני ממש נחרץ להישאר צודק,
מסכי הערפל שמשאירים אותנו שבויים בתפיסות
ימשיכו להחשיך את עינינו וניעצר לפני המכשול.
~~~~~~~~~~~~~~~~~

כשאני עובדת עם זוגות וגם באופן פרטני,
אני נעזרת באחת מהדרכים המופלאות
שמובילות אל הבשלות הזו.
למרות שכמו שבטח הבנת,
אני לא יכולה להבטיח את התוצאה,
אני בהחלט יכולה להבטיח את הליווי בדרך
ולספר שהוא מחולל פלאים
כשהתנאים בשלו לכך.

אז אם מה שקראת עד כה מדבר אליך,
אם ישנם אישויים שלא פתורים לך (זוגית ו/או אישית)
יש מצב שזה בגלל שהבשלות הזו קיימת בך ❤

אם את מרגישה שיש לכם הכמיהה
וגם בשלו בכם הרצון, המחויבות וההסכמה 
לחצי כאן כדי לקרוא עוד פרטים
על יומיים אינטנסיביים 
בהם אנחנו מקפיצים את הזוגיות שלכם
מקפצה משמעותית קדימה!



ועוד מלא הזדמנויות להיפגש:

שביל אל הלב
קבוצת נשים שמתחברות לעצמן
אם את מתגעגעת לחיבור אל הלב שלך,
הקבוצה הזו בדיוק בשבילך,
יחד נחזור לשביל אל הלב.


~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מהם 3 החסמים לתקשורת בריאה?
ואיך להצליח לדבר בלי להגיע לפיצוץ?
הדרכה מוקלטת
ובה כל מה שצריך לדעת
וגם תהליך טרנספורמטיבי
שמלמד אותך איך לעבד כעסים

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ובלי קשר, יוזמה חדשה שמרגשת אותי מאד:

מרחב עבודה משותף בטבע
אם את גרה באזור הדרום

ויש לך שעות או ימי עבודה מול מסך
יכול להיות שיעניין אותך לשמוע
שאני פותחת מרחב עבודה משותף בטבע,
(כמו we-work) שכל אחד בא עם העבודה שלו
ויושב משולחן משלו,
כל יום ראשון 9:00-14:00

ככה למרות שכבעלות עסק
אנחנו עשויות להרגיש לבד,

יש פה הזדמנות לביחד,
כמו ללכת לבית קפה, רק שיש פה טבע,
וא~נשים עובדים נוספים לצידך.



כל אחד והמחשב שלו + :

  • wifi חזק,
  • קפה משובח,  (מיני ממתיקים וסוגי חלב סויה/ שקדים/ רגיל..)
  • עוגה ביתית ממרכיבים בריאים,
  • תה צמחים חופשי,
  • חיבור לחשמל לטעינה עד למקום הישיבה
  • כלים אמיתיים (לא חד"פ כדי להימנע מזיהום אקולוגי)
  • אוויר צח וציוץ ציפורים
  • עמדות עבודה מול ובתוך הנוף
  • ולמי שמגיעה ברבע ל 9:00 אפשרות להצטרף למדיטציה לריכוז ומיקוד
הכל תמורת 50 ש"ח ליום עבודה שלם 
או 120 ש"ח למנוי חודשי לכל ימי הראשון באותו החודש.

הגעה כרוכה בתיאום מראש
בטלפון 052-8892401
או במייל galitel2@gmail.com

























יום חמישי, 24 באוקטובר 2019

יוזמה חדשה- מרחב עבודה משותף בטבע

צאלון - בית - קפה - השראה

בכל פעם שאני מרגישה תקועה,
אני קמה, מניחה הכל בצד
ויוצאת להליכה קצרה בחוץ.
המרחבים הטבעיים המרהיבים
שסובבים את מקום מגורי
איכשהו מצליחים כל פעם מחדש
לחלץ אותי מהתקיעות
ואני חוזרת כשהיצירתיות שלי
שוב נפתחה וזורמת
כדי שגם את תוכלי ליהנות מהכל טוב הזה,
החלטתי לפתוח את החצר שלנו
ולהפוך אותה להיות מרחב עבודה משותף
כמו "we-work" רק בטבע.
אז ממש ביום ראשון הקרוב,
אני מזמינה אותך לעשות
ריסטארט עם הירוק של הטבע
אצלנו בחצר
כן, כן, כל אחת עם הלפטופ שלה,
רק בִמְקוֹם שזה יהיה בין קירות ולְבַד,
נעבוד במרחב משותף בחצר שטובלת בירוק
כך, נוכל לחזור לשגרה
עם הירוק של הטבע
והנוחות של הבית:
מקומות ישיבה נוחים, פונים אל הנוף,
קפה ועוגה,
תה צמחים חופשי
אוויר צח, ציוץ ציפורים
ומי שמגיעה ברבע ל 9:00
תוכל ליהנות ממדיטציה לחיבור למרכז, דיוק וריכוז
שאעביר ללא עלות נוספת (בבחירה)
כל זה תמורת 50 ש"ח בלבד ליום כולו.
(או 120 ש"ח כמנוי חודשי ל כל ימי הראשון בחודש)
כל יום ראשון, 9:00-14:00
מתניעים את השבוע
במרחב המשותף בו לכל אחת יש מקום הישיבה שלה,
מן שדרוג של מרחבי העבודה הציבוריים
ברכות של הטבע,
כך שישמור אותנו באיזון
מפני צריכת המסכים ההכרחית בעבודה מול המחשב,
באיזון הורמונלי ואנרגטי שנכון וטבעי לנו.



הגעה בתיאום מראש,
במייל galitel2@gmail.com
או בטלפון - 052-8892401

*המרחב המשותף נמצא בניר ישראל
מושב סמוך לאשקלון.

יום ראשון, 20 באוקטובר 2019

2 רעיונות מעולים לחזרה קלה לשגרה מבורכת!

ביחד עם כניסת החג,
לצד ברכת חג שמח ונעים,

הנה לך שני רעיונות נפלאים
שיעזרו לך לחזור בקלות לשגרה מבורכת.

1.
שביל אל הלב
קבוצה לנשים שמתחברות לעצמן
נפתחת ממש בקרוב
בהרצליה, בימי שישי בבוקר

אחת לשבועיים ניפגש במרחב של הכלה וקבלה -

למדיטציה, שיתוף, למידה,
תוכלי לדבר, או לא לדבר, מה שתבחרי :-)
להביא את מה שעל לבך
כך שהתכנים הכבדים יוכלו לעבור טרנספורמציה
והנתיב אל לבך ילך ויתבהר

יחד ניצור חיבור והקשבה ללב
שיודע בדיוק מה נכון לנו
ויכול להוביל אותנו בבטחה
לחווית חיים מלאה ומספקת
כך שהשנה הזו תהיה שנת מפנה,
שנה של התרחבות, מימוש וא ה ב ה


2.
ריסטארט עם הירוק של הטבע
ממש ביום ראשון הראשון שאחרי החג
אני פותחת מרחב עבודה משותף
אצלנו בחצר

כן, כן, כל אחת עם הלפטופ שלה,
רק בִמְקוֹם שזה יהיה בין קירות ולְבַד,
נעבוד במרחב משותף בחצר שטובלת בירוק

כך, נוכל לחזור לשגרה
עם הירוק של הטבע
והנוחות של הבית:
מקומות ישיבה נוחים, פונים אל הנוף,
קפה ועוגה,
תה צמחים חופשי
אוויר צח, ציוץ ציפורים
ומי שמגיעה ברבע ל 9:00
תוכל ליהנות ממדיטציה לחיבור למרכז, דיוק וריכוז
שאעביר ללא עלות נוספת (בבחירה)
כל זה תמורת 50 ש"ח לכל היום.
או 
120 ש"ח כמנוי חודשי לכל ימי הראשון בחודש.

כל יום ראשון, 9:00-14:00
מתניעים את השבוע
במרחב המשותף בו לכל אחת יש מקום הישיבה שלה,
מן שדרוג של מרחבי העבודה הציבוריים
בָּרָכּוּת של הטבע,
כך שישמור אותנו באיזון
מפני צריכת המסכים ההכרחית בעבודה מול המחשב,
באיזון הורמונלי ואנרגטי שנכון וטבעי לנו.

הגעה בתיאום מראש,


המרחב המשותף נמצא בניר ישראל
מושב סמוך לאשקלון.

מאחלת לך המשך חג שמח
וחזרה מבורכת לשגרה נעימה,

גלית אליאס,

יום ראשון, 13 באוקטובר 2019

3 חסמים לתקשורת ששומרת על האהבה שלכם

אנחנו כמהים לחיבור,
שיראו אותנו... שלגמרי יבינו...
כמהים להרגיש ביחד.

זוהי אחת הכמיהות העמוקות
שלנו כבני אנוש.

יחד עם זאת,
כמה אנחנו תורמים לכך שזה יקרה?

ואולי זה יותר נראה כמו
שאנחנו מחכים שזה יקרה
ומתפלאים למה זה לא קורה לנו?

האמת היא,
שאם לרגע נסתכל על עצמנו מהצד,
נוכל לראות ולהבחין בכמה סיבות
שמסבירות למה זה לא קורה לנו,
או למה אנחנו מרגישים הרבה פעמים
בדיוק ההיפך מחיבור ...

הסיבות הללו הן כמו חסמים
שמאד נפוצים בתודעה הקולקטיבית היום
ועד שלא נבחין בהם,
ועד שלא נלמד איך לעבור דרכם
הכמיהה לחיבור תישאר רחוקה ממימוש

יחד עם זאת...
ממש בקלות ניתן לשנות את המצב!

אז הנה, בלחיצה כאן
אני מסבירה (ללא עלות) על 3 החסמים הללו
וגם מה נדרש על מנת לעבור דרכם
ולהצליח להחזיר את השיח
ותחושת חיבור מלב אל לב

לחצי כאן כדי לקרוא
על 3 החסמים שלא מאפשרים לכם
להיות בתקשורת ששומרת על האהבה שלכם

וכמובן מה ניתן לעשות כדי לעבור דרכם
ולהישאר בחיבור וביחד אמיתי
פה בשבילך
אם יש לך ספק ואת רוצה להתייעץ,
לחצי כאן והגיעי ישירות לתיבת המייל שלי,

מאחלת לך חגים שמחים
מלאים ביחד, בחיבור ובאהבה

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עוד "על המדף":

אם את מרגישה שנכון להם תהליך זוגי פרטי משלכם,
לחצי כאן לפרטים על האינטנסיב הזוגי
יומיים אינטנסיביים אתם אתי
והזוגיות שלכם קופצת מדרגה משמעותית קדימה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~

וגם... ! בקרוב
יוצאת לדרך קבוצת נשים שמתחברות לעצמן
אם את מתגעגעת לחיבור אל הלב שלך,
הקבוצה הזו בדיוק בשבילך,
יחד נחזור לשביל אל הלב.
לחצי כאן לפרטים נוספים

יום שלישי, 8 באוקטובר 2019

איך אפשר לסלוח אם אני כועסת?

מאז שאני זוכרת את עצמי
הייתי שוחרת שלום,

כילדה,
נכדה לסבא וסבתא שעלו מפרס,
אני זוכרת את סערת הרוחות שעוררה
עלייתו לשלטון של חומייני 
שתפס את מקומו של השאח, 

מה שבין היתר גם 
חיבל ביחסי ישראל איראן,

לא פעם, מצאתי את עצמי מדמיינת 
שאני נוסעת לדבר אתו
ומחזירה את השלום 
שהיה בין שני העמים בשנים שקדמו למהפכה.

לא.. לא נסעתי :-)

אבל נזכרתי בזה הבוקר,
תוך הרהורי הסליחה שלי 
וחשבון הנפש,
שנתקלו בפוסטים שונים שחלקם
הביא את אותו הלך הרוח
שחָסֶר את מה שאני יודעת היום

כילדה וכמתבגרת 
(האמת שגם כבוגרת, 
למעשה עד לפני שהתחלתי 
במסע החזרה אל עצמי לפני כ 15 שנים... 
וואוו הזמן עובר מהר כשנהנים ;-)
המוטו שלי היה לפשר,
"לא נורא, חבל על הכעס הזה"
"תתעלי מעל זה"

"אל תקחי ללב"

אני זוכרת את עצמי אומרת לחברותי ולאחיותי
כאלה ועוד משפטי מפתח שתכל'ס
משתיקים את מה שקורה בפנים,
או מדלגים על העומס הרגשי
וממהרים לפתרון,
לשקט שמגיע אחרי הסליחה
כשכולם מחייכים שוב

היום אני יודעת לומר שמה שהניע אותי שם
מעבר לרדיפת השלום
היה גם הקושי להכיל את התסכול,
הקושי להיות בתסכול שב אי- השלום/ המלחמה

וזה- האמת קשה לכולנו,
לכן הלך הרוח הזה עדיין שכיח

עדיין אני שומעת סביבי מסרים כאלה
שמטיפים אפרופו יום הכיפורים
לסלוח ולמחול כדי לא להשאיר עלינו משא לא לנו, 
שזה כשלעצמו נכון... אבל לא מספיק.

כי להבין למשל שמי שפגע בנו לא התכוון לכך, 
עם זאת שזה עשוי ברוב המקרים להיות נכון, 
לא בהכרח (ואולי אף בהכרח לא)
מרפא את המקום הפגוע בנו.

אף אחד לא מלמד אותנו איך להתמודד 
עם התסכול הזה שמביאה אתה 
מלחמה או אי הסכמה, מריבה או כעס.

לפעמים נמצא את עצמנו נלחמים בחירוף נפש 
ומאידך לפעמים נוותר ונכנע.
באף אחד מהקצוות לא נזכה לשקט 
לו אנו מייחלים, זה שהשלום מביא אתו.

על מנת שהסליחה תהיה מעומק הלב, 
ממקום נקי ולא ממקום שמטשטש את הכאב,
ומשאיר אותו דחוק פנימה בתוכנו, 
כשהוא מעכיר ומכביד שם לא פחות,

ישנו עומק נוסף שאפשר להגיע אליו 
דווקא לא מלהתמקד במישהו אחר ובכוונות שלו
ובטח שלא על ידי כך שנשים בצד את הכאב,
נמחל ונבטל את עצמנו בשם רעיון הסליחה.

אלא דווקא מעצם זה שאנחנו 
מאפשרים לעצמנו להרגיש,
את הרגשות במלוא עוצמתם,
את הכעס, והכאב, הפגיעה, אולי העלבון,
את הפחד,
את הבושה, או הקנאה,
את מה שיש שם,

לא לחשוב על זה,
לא להבין את זה,
אלא ממש להרגיש את זה
תוך שאנחנו מנקודת המבט של הצופה
האם הפנימית החומלת והרכה שבנו
(כן, גם אם לרוב אנחנו שוכחות שהיא שם,
היא לגמרי שם, נסי ותראי)

וכך, בחיבוק וירטואלי נעניק מחד 
ונקבל מאידך את המבט האוהב והחם, 
את החיבוק המכיל והמבין, 
את הקבלה, 
את מה שכל כך היינו זקוקות לו אז (ועדיין)

שם... 
באיזה שהוא שלב,
מתאפשרת סליחה,
מגיע שקט,
ננסך ביטחון
שוכן שלום

הרבה פעמים בתוך הריקוד הזוגי שלנו
ישנה הנטייה הטבעית הזו להשתיק,
אחד את השני ואחד את עצמו,
ההשתקה הזו אולי משיגה לנו שקט זמני
אבל לא מובילה לשלום המיוחל,
לחיבור העמוק והמזין
שיכולה זוגיות מיטיבה להביא אתה

כמו שאמרה לי ש. אתמול:
"זה מצחיק, אבל אני ממש אומרת תודה,
תודה על המשבר הזה 
שאפילו שהיה קשה ולפעמים עדין..,
ממש איפשר לנו להגיע 
למקום שאף פעם לא היינו בו,
אנחנו הרבה יותר קרובים,
אנחנו עושים יחד דברים שאף פעם לא עשינו,
לא הייתי חוזרת אחורה,
עכשיו אנחנו במקום הרבה יותר טוב... "

דווקא כשעוברים דרך התסכול,
מאפשרים למיותר להשתחרר,
מה שנכון עובר טרנספורמציה
ואנחנו עולים לרמה הבאה,
נקי, משוחרר, קל יותר,
א ה ב ה.

אם אתם משתוקקים לחיבור הזה,
במיוחד אם משהו התרופף שם,
גם אם זה מרגיש שזה לא בר תיקון,
האמיני לי - לא רק שזה אפשרי,
ככה זה אמור להיות
משברים וספקות יכולים להיות
המקפצה אל השלב הבא
אם רק יודעים איך לעשות זאת

ולי יש מסלול המראה מרתק עבורכם.
בלחיצה כאן יש עוד פרטים

באינטנסיב הזוגי

אפשר גם לבד -
אם את משתוקקת לחיבור אליך
אם מזה זמן את חשה מתרחקת מעצמך
לחצי כאן והגיעי לתיבת המייל שלי
משם כבר נתאם לנו את ההמשך אל עצמך המרהיבה



ואפשר גם לרכוש 
ובה כל מה שצריך לדעת
וגם תהליך טרנספורמטיבי
שמלמד אותך איך לעבד כעס


ו... בקרוב
יוצאת לדרך 
קבוצת נשים שמתחברות לעצמן
שביל אל הלב

פרטים נוספים בהמשך




יום חמישי, 3 באוקטובר 2019

אחד האלמנטים הקריטיים לחולל שינוי. ספויילר: אמנות הסליחה

"הנה… עוד פעם את צועקת…"
מטיח בי הקול המתוק של הבן הקטן שלי,
שנולד עם סנסורים סופר רגישים
לכל מה שמתקרב להיות צעקה,
בלי קשר לווליום
ומספיק שהטון טעון ולו במינימום תסכול,
הוא קולט אותו ונרתע.

מורה קשוח ולא מוותר שכזה,
מאלץ אותי יותר ויותר לנקות ממני
את כל המצבורים שהיו (וחלקם עדיין)
מציפים בי תסכול עד כדי צעקה.

פעם, גם תגובה כזו ממנו
היתה מיד מציפה אותי בהתנגדות מחד,
ואשמה מאידך,
כששיפוטיות חמוצה היתה מציפה אותי
במין תחושת אכזבה מעצמי.
"עוד פעם זה קורה לי?? מה יהיה אתי?"
ואז הייתי מבטיחה לעצמי ומתחייבת שוב -
בפעם המיליון -
"זהו!, זו הפעם האחרונה,
זה לא קורה לי שוב!"

זה היה הריטואל הקבוע שלי בכל מיני מצבים
בהם פעלתי בניגוד לאני המאמין שלי…

כן, כן,
זה שאני מאמינה בערכים מסוימים,
לצערי לא מבטיח לי הצלחה לקיים אותם,
חבל שכך.. אבל זו המציאות..

זה לא אומר שזה לא אפשרי לי להצליח

(ובהחלט התמדה ונחישות הן חלק מהצלחת השינוי)
אלא שהדרך הזו שבה הכנעתי את עצמי,
הלקיתי, כעסתי וביקרתי פנימה
ממש לא הובילה לשום שינוי.

ההיפך!

בכל פעם שכעסתי על עצמי,
התאכזבתי והחמצתי אלי פנים,
רק גדל אותו המצבור המציף בעוד שכבה.

והרי הפרדוקס:
המצבור הזה,
מכיל תסכול מזלזול וחוסר התייחסות,
ובכל פעם שמישהו סביבי לא מתייחס,
או מתעלם מהבקשות שלי,
זה מציף את התסכול ההוא

וזה - משתלח ממני בצעקה,

זאת אומרת,
שכשאני מוסיפה השתקה נוספת ממני אלי,
נוספת לה עוד התעלמות

והמצבור הוסיף שכבה :-(

מה שמרחיק ממני את השינוי המיוחל -
את היכולת שלי לקיים את ההבטחה -
להצליח להכיל ולהגיב מתוך שקט.

לעומת זאת,
ככל שלמדתי להביא רכות וקבלה,
ככל שאני מסכימה להחליף את הכעס על עצמי 
בסליחה, 
ובהבנה שכנראה כאב ההתעלמות כל כך גדול בתוכי
שלא יכולתי להגיב אחרת

אני בעצם מזינה את עצמי בהתייחסות ובקבלה

להן אני כל כך צמאה.

ובינינו, זו הרי האמת…
הצעקה (באשר הווליום שלה) יוצאת באופן אוטומטי,
לא בשליטה של החלק המודע שלי
ולא באמת יכולתי לעצור אותה.

לכן ככל שאבקר את עצמי ואשפוט בנוקשות
אני רק מתרחקת מהשינוי,

לעומת זאת,
ככל שאסלח ואביא רכות וקבלה…
משהו אחר מתחיל להיווצר שם.

ולא, אני לא מצפה שתקבלי את זה ככה,
כי זה כל כך הפוך ממה שגדלנו עליו,
אז הנה כמה צורות להסביר זאת:

מעצם זה שהבאתי פנימה התייחסות
שממילא יש בי צמא כל כך גדול אליה,
מתאפשרת ולו מעט רוויה 
והמצבור קטן,
כך שבפעם הבאה שמישהו סביבי
יעשה משהו שבעבר הייתי מפרשת כהתעלמות,
יש סיכוי גדול יותר 
(שהולך וגדל ככל שאני מרווה את הצמא)
שהתגובה שלי תהיה יותר בשליטה
ופחות אוטומטית,
כזו שתעורר פחות ופחות

את הסנסורים של הבן הקטן שלי.

הסבר מכיוון נוסף:
נכון שגדלנו על זרי הביקורת,
התרבות שלנו מלמדת אותנו שבלי הביקורת לא נוכל להשתפר,
אבל זהו הפרדוקס
כי דווקא קבלה וסליחה,
הן הבסיס לשינוי.

יכול להיות שיעלה בך ספק
אולי אפילו התנגדות בצורה של:
אם אקבל את המציאות כפי שהיא,
זה כאילו אני מסכימה אתה

ומחזקת את המצב הלא רצוי, לא?..

זהו שלא.
יש 'הסכמה' ויש 'קבלה'.
גם אם אני לא מסכימה למה שקורה במציאות 
ורוצה לשנות את המצב -
כמו למשל להצליח להגיב מתוך שקט ולא לצעוק,
התנאי לשינוי הוא בקבלה של מה שקורה כעת.

דווקא מתוך קבלה (לא 'הסכמה') מתחולל השינוי.
ככל שאני מקבלת את עצמי,
ככה, כמו שאני,
לא ממקום שיפוטי וביקורתי
אני פוגשת את עצמי מגיבה אחרת 
ממה שהייתי פעם. פחות ופחות אוטומטית
יותר ויותר בבחירה.

וההסבר המנצח,
אתו אי אפשר להתווכח -
מצוטט מניוטון בכבודו ובעצמו, 
שבטח מתהפך בקברו הלוך והתהפך…
מרוב שאני מזכירה את שמו,
שכבר אז ניסח זאת בפשטות:
כל דבר שנתנגד לו יתנגד לנו בחזרה
באותה העצמה רק בכיוון ההפוך
ושיפוט וביקורת הם בהחלט התנגדות
למה שקורה עכשיו ובהחלט ההיפך מקבלה.

עכשיו...

נשאלת השאלה -
איך עושים את זה?
ההרגל הזה כל כך חרוט בתוכנו,
כל כך טבעי לנו לשפוט, לבקר,
לא לקבל את עצמנו ברכות ובסליחה…

אז רגע לפני שיום הכיפורים 
מביא אתו את רוח הסליחה והמחילה
וברוח החג הקרב,

אני מזמינה אותך ללמוד בדיוק את זה
(בין היתר)

בסדנה לנשים שבוחרות בעצמן,

הסדנה תתקיים מיד אחרי החגים,
בבוקר שישי ה 25.10 (9:00-12:00)
ובה נדייק ונגדיר את החלומות שלנו
ונצעד צעד משמעותי אל עבר מימושם.



מתרגשת לראותך אתנו שם,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן