יום ראשון, 31 בינואר 2021

איך מתמודדים עם התמכרויות? (לעבודה/סקס/מסכים וכו...) ע"פ 'Gabor Mate

 הגיע אלי סרטון מקסים - (ששמתי קישור אליו בסוף הרשומה הזו)

גם בתוכן וגם באופן בו הוא מועבר

בנושא התמכרויות,

סרטון מבית היוצר של After school,

הפעם מפי Gabor Mate.


התמכרויות - נושא שלא מספיק מדובר (בעיני)

ורווח יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב,

ולא.. אני לא מתכוונת רק להתמכרויות לסמים ואלכוהול,

אלא התמכרויות למין, לפורנוגרפיה,

לריגוש, לספורט, למסכים... 

ורשימת האפשרויות עוד ארוכה..


בסרטון הקצר הזה 

'Gabor Mate מסביר בצורה כל כך בהירה 

כשקולו מלווה בציורים צבעוניים שממחישים עוד יותר -


מהי התמכרות ?

ממה היא נובעת ?

ואיך אפשר להירפא ולהיגמל מהתמכרות באשר היא?


סרטון כל כך מוצלח שחשבתי שכדאי לך גם ליהנות ממנו

והקדשתי לו פוסט

שזה אומר כמה שעות של תרגום סימולטני :-)

וזהו. חבל על כל מילה נוספת, הוא לגמרי מדבר בעד עצמו

הנה זה פה:


"

התמכרות הינה תהליך פסיכולוגי פיזיולוגי מורכב

שמתבטא בכל התנהגות בה אדם :

נהנה/ מוצא הקלה/ משתוקק למשהו שמענג 

בטווח הקצר 

אבל סובל ממנו בטווח הארוך

והוא לא מוותר עליו למרות ההשלכות השליליות בטווח הארוך.


כלומר - השתוקקות, עונג, הקלה בטווח הקצר

עם השלכות שליליות בטווח הארוך,

בלי יכולת להפסיק למרות ההשלכות השליליות.


שימו לב שלא כיוונתי - הוא אומר - לשום חומרים בהכרח -

אמרתי כל התנהגות -

אז זה יכול להיות קשור לסמים למיניהם:

קוקאין, מריחואנה, ניקוטין, אלכוהול,

אך יכולה להיות התמכרות גם לסקס, לאינטרנט, לפורנוגרפיה, 

לאכילה, לקניות, לספורט, לעבודה ועוד...


ההגדרה הרשמית של התמכרות

בהתאם לתרבות האמריקנית היא

שזו הפרעה שמתחילה במוח,

לרוב בהשפעת גורמים גנטיים

ואני אומר - זה פשוט לא נכון!


הגדרה נפוצה נוספת להתמכרות -

היא שאדם בוחר, שזוהי בחירה

אבל למה שאנשים יבחרו במשהו

שאח"כ יענשו עליו???


אז מה כן?


לבני אנוש שני צרכים בסיסיים ראשוניים משחר ילדותנו:

הצורך בחיבור, בקשר (attachment) -

אותו קשר קרוב לבן אנוש אחר - אמאבא

שיטפל וידאג לנו ואנחנו ניקשר אליו.

בני אדם כמו כל בעלי החיים, הינם יצורים 

שחיבור הינו קיומי עבורם.

אנחנו חייבים להיות מחוברים וקשורים

כדי לשרוד כך שהאם/ב יטפל בנו ואנחנו נתחבר אליו.

זהו צורך הישרדותי קיומי.


העניין הוא,

שאותם אנדרופינים -  

כימיקלים מרגיעים שהירואין למשל וכל השאר

מדמים כשהם מוזרקים לגוף -

את אותה תחושת מלאות שחשים ב attachment היקשרות וחיבור


אם ניקח גור עכברים,

וננתק במוח את החלק שמייצר אנדרופינים,

הוא לא יילל ולא יחפש את קרבת אמא שלו

ואז - סביר להניח שימות 


וכשאנחנו חוזרים לילדות המוקדמת אצלנו בני האנוש -

במקרים בהם התינוק במצבי סטרס וטראומה -

אותה מערכת שמייצרת אנדרופינים לא מתפתחת כראוי

ואז בבגרותו - הירואין נותן לו את הנחמה הזהה

לאספקת האנדרופינים המנחמת והמרגיעה.

אז מתפשטת בגוף הרגשה של מלאות, אהבה וחיבור,

לכן זה כל כך עוצמתי.


כאמור ישנו הצורך בחיבור,

שברור שלנו כבני אנוש - היצורים שנולדים חסרי אונים

ותלויים במטפלים בנו לאורך הכי הרבה זמן,

אל תוך ההתבגרות ומעבר לכך -

הינו גם קריטי והישרדותי 

שבלתי אפשרי לנו בלעדיו


לצד הצורך בחיבור ובקשר,

ישנו הצורך באותנטיות -

שמשמעה חיבור פנימה אל עצמנו -

פשוט לדעת מה אנחנו מרגישים ולפעול בהתאם -

כלומר - חיבור לאינטואיציה.


אם נסתכל על ההתפתחות שלנו כבני אדם- 

לאורך מאות אלפי שנים חיינו בטבע.

ושם - מי שלא מחובר לאינטואיציה שלו - לא שורד,

כלומר שהצורך בחיבור פנימה והקשבה עצמית שבין היתר

הינה קשב לחושים שלנו - הישרדותי במקורו

בדיוק כמו הצורך בחיבור לאחר.


אם אתה מתחיל להקשיב לאינטלקט שלך במקום לאינטואיציה

אתה לא שורד


זאת אומרת שיש לנו פה 2 כוחות הישרדותיים עצמתיים -

שני צרכים הכרחיים לקיום -

הצורך בחיבור ובקשר

והצורך באותנטיות - בחיבור לרגשות, לצרכים, לאינטואיציה


אבל...

מה קורה ...

אם האותנטיות שלך מאיימת על הקשר שלך ?

אם החיבור לרצונות, לרגשות, לצרכים

בקונפליקט עם אלה של אמאבא?

למשל - נניח שאת ילדה בת שנתיים ואת כועסת 

כשלא נתנו לך עוגייה לפני ארוחת ערב,

אבל ההורים שלך לא יכולים להתמודד עם הכעס,

בגלל שהם גדלו בבתים בהם היתה הרבה מידי תוקפנות וכעס,

לכן הם חרדים שהם יזיקו אם יאפשרו לכעס להתבטא

ואז הם נותנים לך את המסר (באופן עקיף או ישיר)

ש"ילדה טובה לא כועסת"


המסר שאת מקבלת הוא 

לא רק שילדה טובה לא כועסת,

אלא שילדה כועסת לא מקבלת אהבה,

כי אז הם קרים אליה, מפנים גב, ידברו אליך לא יפה,

לא יסתכלו עליה... ילדה כועסת לא מקבלת אהבה


הם לא מבטאים אהבה ברגעים הללו.. לא...

אבל את חייבת לשמור על הקשר הזה..


ניחוש... 

מה הולך להידחק? ...

נכון.. האותנטיות שלך !


כך בכל פעם מחדש.. 

וכך אנחנו מתחילים לאבד את הקשר לעצמנו,

לרגשות שלנו, לאינטואיציה

זאת אומרת שמהר מאד,

מה שהיה פעם הישרדותי לנו,

הפך להיות לא כזה בסטינג הפחות הישרדותי של היום

שבו להישאר אותנטי זה אומר לאיים על הקשר והחיבור שלנו (להורינו)


ניתוק שהולך ומתעצם עם השנים

עד שאנחנו מוצאים את עצמנו בשלב מסויים

תוהים, מי לעזאזל אנחנו ?

ושל מי החיים הללו ?

מי זה שחווה את זה?

ומי אני בעצם??


פה נוצר שוב הצורך בחיבור מחדש

ושם... נוצר הריפוי האמיתי והממלא כל כך


זאת אומרת שבגלל שאנו נאלצים לוותר על האותנטיות שלנו

על מנת לשרוד בחיבור למטפלים בנו -

אנחנו מאבדים את עצמנו.


פה אנחנו חוזרים לטראומה -

זה דבר אחד לזהות שהכל התחיל ומקורו בכאב ילדות 

(חוסר כל שהוא)

ודבר אחר לגמרי להתמיר את הכאב ההוא 

(למלא את החוסר)

 

אבל רגע... 

פה עלינו קודם להבין מהי טראומה -

לרוב חושבים שטראומה זה משהו שקרה לך -

למשל גירושין של ההורים בגיל צעיר,

מריבות של ההורים,

אמא בדיכאון ולא פנויה,

אלכוהוליזם של אבא,

פגיעה פיזית או מינית,

אובדן של קרוב,


אלה אינן טראומות,

אלה טראומטיים!


טראומה היא לא מה שקרה לך

אלא מה שקרה בתוכך!


וכתוצאה מאירועים טראומטיים שכאלה,

מה שקורה בתוכך - זה 

שמתחיל ניתוק רגשי,

ניתוק מהגוף,

ומתוך כך קשה עד כדי בלתי אפשרי להיות נוכח ברגע הזה

ומתפתחת נקודת מבט שלילית על העולם,

נקודת מבט שלילית על עצמך

ונקודת מבט מתגוננת אל מול האחר


והתפיסה המחזיקה את נקודות המבט הללו

ממשיכה להתגשם במציאות חייך,

ולהוכיח לך שהיא מוצדקת...


במילים אחרות -

ההתמכרות איננה הבעיה 

אלא ניסיון לפתור בעיה (!)


ולכן השאלה האמיתית היא -

ממה נוצרה הבעיה?

מהו המקור עליו מנסה לפצות ההתמכרות


כלומר ההתמכרות הינה ניסיון

למלא חוסר שמקורו בילדות,

כשלכאורה ישנו איזהשהוא סיפוק מיידי 

שנותן אשלייה של מילוי אותו חוסר,

ולמעשה מגדיל עוד יותר את הבור או החוסר או הבעיה -

בטווח הארוך.


זאת אומרת שמה שחשוב זה לא רק לזהות

את מקור העניין - מה שקרה לפני 10/20/35 שנים או יותר,


אלא לזהות את התופעה כפי שהיא מתבטאת בזמן הווה

ולהתמיר אותה 

ואפשר לעשות זאת על ידי חיבור מחדש לעצמך


על ידי שחזור הקשר שלך 

עם הגוף- קודם כל

ועם הרגשות שאבדו אז

וכשזה קורה - 

כשהקשר לגוף ולרגשות ולעולם הפנימי נמצא שוב -

זה מה שנקרא החלמה וריפוי,


(ופה באנגלית יש משחק מילים -)

מה שנקרא לעשות recovering

זה בעצם למצוא מחדש re-cover


זאת אומרת שהריפוי הוא למעשה לחזור לעצמנו,

להתחבר לעצמי מחדש

כאשר אובדן העצמי הינו מהות הטראומה


כך שהמטרה האמיתית של טיפול בהתמכרויות

וכל סוג של ריפוי,

היא ליצור חיבור מחדש לעצמנו "


והוא מסיים בציטטה שלו עצמו והנה היא בתרגום חופשי כמו כל שאר הנ"ל:


"אנחנו אולי לא יכולים לקחת אחריות על העולם שיצר את המיינד שלנו

אבל אנחנו יכולים לקחת אחריות על המיינד ולייצר לעצמנו עולם מיטיב."


למקרה שלא רואים את הסרטון בצפייה דרך הטלפון

יש ללחוץ כאן כדי להגיע אליו

~~~~~~~~~~~~~~~

הדרך בה אני עובדת -

עם עצמי ועם מי שמגיע לתהליכים הטרנספורמטיביים שאני מנחה -

עושה את זה בדיוק -

מאפשרת לנו לחזור אל הגוף, להתחבר מחדש אל הרגש,

להיות בחיבור יותר ויותר יציב אל עצמי המקורי

ולפרוח תוך שאנחנו יותר ויותר מתנקים מתפיסות תפוסות

ומאמונות מגבילות שאימצנו לאורך השנים,


לממש את עצמנו במלוא עוצמתנו.

ובאמת, ליהנות מהחיים!.


בין אם נקודת המוצא היא התמכרות

ובין אם היא הרגל לא רצוי,

זוהי דרך מופלאה - ובטוחה ללכת בה


אם יש לך או למכריך כזה הרגל שהגיע הזמן להשתחרר ממני,

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי

ונתחיל בתהליך קצר מועד

כזה שהשינוי מורגש תוך כדי תנועה די מההתחלה.


פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    יום שני, 25 בינואר 2021

    ואם הוא } אומר לה { אמירות מקטינות? (vice versa)

     "למה את תמיד כזו מקובעת??!!"

    או

    "אתה כזה קמצן ! (בליווי עווית מסתייגת וזה - באנדרסטייטמנט), למות..."


    לצערנו (!!) הנטייה הזו לשים אחד את השני בתבניות מקטינות

    מאד נפוצה,

    גם אם זו התבדחות על חשבון האחר

    וגם אם זו אמירה רצינית.


    כך או כך הנטייה הזו פוגעת בכולם -

    במי שנאמרת כלפיו - מן הסתם,

    בקשר הזוגי - שכן - היא מרעילה את המרחב הזוגי

    ומובילה להתרחקות והימנעות, (או מריבה)

    ובמי שאומר אותה וחווה דרכה ביקורת, שיפוט וביטול

    שמרעילים פנימה לא פחות מאשר החוצה


    בהינתן מצב בו רובנו נכנסים לקשר

    עם כמיהה עמוקה שיראו אותנו וישמחו בנו בדיוק כמו שאנחנו,

    (כמיהה שלרוב לא סופקה מהדמויות שטיפלו בנו

    ולא אתייחס פה להאם זה אכן תפקידו של בן הזוג)

    מעֶבֶר לתסכול שהנטייה הזו להקטין מעוררת -

    אצל מי שהיא מופנית כלפיו -

    היא עשויה לעורר ולהגדיל את הספק - "אולי אני באמת לא מספיק"

    שממילא מתקיים שם משהצורך להיראות לא סופק בילדות,

    כך שככל שמתווספות אמירות מקטינות,

    יותר ויותר מתקבעת האמונה המגבילה הזו - גם אם לא במודע -

    "אולי אני באמת לא מספיק..."


    פה אני רוצה להביא עיקרון מנחה שעשוי להרגיע ולומר

    שאם זה מתסכל אותי שמישהו אומר לי אמירות מקטינות,

    (ולא משנה אם אני מגיבה בכעס הודף או בהתעלמות וניתוק)

    זה מוכיח שישנו מאבק פנימי בתוכי:


    בין הקול שיודע שאני כמו שאני זה נפלא -

    קול ששייך לידיעה פנימית כזו מעצם היותי נשמה עצומה,

    שאמנם הולך ונדחק לפינה ככל שהיו אמירות מקטינות עם השנים,

    אך קיים שם והוא שדובר את האמת (!)


    לבין קול פנימי שנבנה מאותם הקולות החיצוניים 

    ששמעתי לאורך החיים - ש"משהו בי לא מספיק".

    והוא שדובר שקר (!)

    קול זה אגב יכול להיבנות גם רק מכך שהמבט שהיה מופנה אלי

    לא היה מבט רך, מקבל ואוהב.

    עד כאן - הבעיה,

    השאלה היא איך לעשות את ההפרדה הזו 

    ולא לקחת את מה שלא שלי?


    אז נכון -

    מצד אחד כאמור לעיל - כל מה שכבר "נכנס" -

    מזכיר לי שיש בתוכי ולו שבריר אמונה שאולי זו האמת...

    ופה - נדרשת עבודה פנימית לנקות את הספק, להתמיר את האמונה,

    לגדל את עצמי, להכיל, לקבל ולאהוב.

    (כן... זה לא לגמרי פשוט כמו שנשמע, ובכל זאת ישנה דרך שמובילה לשם)


    לצד זה,

    ההרגל להתערבב עם מה שסביבנו כל כך נפוץ,

    שְפֹּה אני רוצה לספר סיפור קצר שיכול להבהיר יותר בקלות

    איך לעשות את ההפרדה בין מה ששלי למה שלא,

    הפרדה שכאמור תתאפשר יותר 

    ככל שאני מחוזקת ומחוברת ובקבלה לעצמי:


    את הסיפור אני מביאה מתוך אחד הפרקים 

    בסדרה המופלאה CROWN,

    בה בימים אלה אני צופה בנטפליקס.

    (וואוו כמה שאני נהנית..

    הפכתי להיות מסיונרית שלה - לרוץ לראות אם טרם..)


    באחד מהפרקים מביאים את הסיפור על וינסטון צ'רצ'יל

    שלקראת יום הולדתו ה 80 הזמינו לו צייר מודרניסט שיצייר אותו.

    כל תהליך הציור היה מורכב מסיבות שלא אפרט כרגע

    ואז ביום ההולדת שהיה גם יום ציון אירוע ממלכתי במקביל, 

    וינסטון צ'רצ'יל נאם וחשף את הציור שהיה תחת כיסוי בד,

    כך שראה אותו לראשונה ביחד עם הקהל המכובד שנכח באירוע.

    הוא כל כך התאכזב, וכל כך כעס ממה שראה... 

    שלא היה מוכן לקבל את הציור.

    והנה אני מגיעה לפואנטה -

    הצייר בחר להגיע לביתו, לברר אתו מה הוא לא אהב,

    ווינסטון צ'רצ'יל אמר לו את דברו בצורה מאד נוקבת, 

    שהיתה יכולה בקלות להיתפס בעיני הצייר כמקטינה ומעליבה מאד -

    ולמרות זאת, הצייר אמר לו בביטחון שקט - משהו כמו:

    "אני מבין שמאד התאכזבת, אבל בעצם אין לך שום דבר נגד הציור או נגדי,

    העניין הלא פתור שלך הוא עם הזיקנה והרפיון שבו הגוף שלך נמצא"

    כי הציור העביר את התמונה האמיתית - (מודרניסט.. אמרנו) 

    ולא את התדמית שצ'רצ'יל היה רוצה לשדר דרכו,

    את אותה מציאות שהזקנה שצ'רצ'יל התכחש לה ניכרת בה.


    לא יודעת אם זה באמת מה שקרה במציאות,

    בכל אופן זוהי דוגמא מופלאה להפרדה 

    בין העניין הלא פתור של מי שמולי - שגם כשהוא משליך אותו עלי,

    הוא עדיין שלו,

    וככל שאני נקייה מאשמה, ומהתפיסה "אני לא מספיק..."

    ההפרדה הזו בין מה ששלו ומה ששלי - מתאפשרת

    ואני מוצאת את עצמי לא כועסת, לא נעלבת, לא מתנתקת

    ולא מגיבה באופן אמוציונלי אחר,

    כי ברור לי שזה - לא שלי. רק הושלך עלי 

    ואני יכולה להחזיר את זה באהבה וברכות לשולח.

    ~~~~~


    על זה אני רוצה להוסיף משפט שיש אומרים שהוא סיני עתיק,

    ויש שטוענים שמקורו פורטוגזי..

    בכל אופן הוא אומר בתרגום סימולטני:

    "כשאני בטוחה שאני מכירה אותך,

    אני כאילו ממיתה אותך בקרבי..."


    משפט חכם שמזכיר לנו -

    שאנחנו יצורים שעוברים שינוי מעצם היותנו בחיים,

    מן הסתם שינוים פיזיים

    וגם - ככל שאנחנו בתהליכי צמיחה והתפתחות -

    שינויים שמתאפשרים מהיפרדות מחליפת ההישרדות -

    והתקרבות ומימוש האיכויות המופלאות 

    של הנשמה העוצמתית שאנחנו חלק ממנה.

    מכאן: מה שהייתי אתמול הוא לא בהכרח מה שאני היום 

    וכשאנחנו רואים את האחר והוא אותנו

    בתוך התבניות המקטינות של מה שהיינו בעבר -

    זה גם עשוי להקשות עליו להטמיע את השינוי

    וגם לא מאפשר לבן הזוג המקטין - להכיר וליהנות מהשינוי

    ולפעמים בכלל להיות ער לו ...


    לכן,

    בנוסף לעניין ההפרדה בין מה ששלי למה שלא,

    מתווספת האפשרות לתרגל נקודת מבט חיובית -

    עיין טובה לעצמי ולאחר,

    לא ממקום שמתעלם ממה שלא מרוצים ממנו,

    אלא ממקום שרואה גם את מה שכן ונותן ולוּ מיני זרקור עליו,

    מתוך הבנה שמה שנתמקד בו יגדל

    ולכן ככל שנעריך מהלב, נוקיר, נכבד ונשמח במה שאנחנו אוהבים -

    יהיה לנו יותר מזה

    ומי פה לא רוצה עוד נחת שכזו ?


    (רגע, רגע, פה קריטי לשים לב

    ולא ליפול למלכודת של התעלמות ממה שלא מרוצים ממנו

    מתוך אשלייה שאם לא נתייחס לזה שה יעלם..

    אלא -

    היכן שמתקיימת התנהגות לה אנחנו לא מסכימים -

    נדרשת קבלה (לצד אי ההסכמה) כחלק מתהליך הריפוי, שמחולל התמרה

    והתמוססות הקליפות ההישרדותיות תוך חשיפת האיכויות הנפלאות למימושן.)

    אז...

    לחיי הרכות והקבלה

    שמאפשרות לנו באופן אבסורדי -

    דווקא מתוך זה שאנחנו מקבלים את מה שיש -

    גם כשהוא לא הרצוי..

    לגדול להיות השלם שאנחנו

    פה בשבילך במגוון דרכים:

    פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס 

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך.


    יום שני, 18 בינואר 2021

    מה אפשר לעשות כשעולה קושי ? (תסכול/כעס/פחד...)

    מי מאתנו לא מכיר את העננה הזו,

    שלפעמים מגיעה משומָקום 

    (לכאורה משומקום.. עד ש.. "רגע... מה 'הוריד' אותי?".. וגלינג.. נופל האסימון..)

    ולפעמים.. לגמרי ברור מה או מי זה שהביא אותה -

    עננה שמכבידה ומציקה עד כדי לא מניחה..


    כשזה קורה לך -

    בין אם היא יותר תסכול או כעס או אפילו חרדה -

    מהו ההרגל שלך להתמודד אתה?


    יש שבורחים לשינה,

    יש שבורחים לעשייה (מי כמוני יודעת...)

    יש שמדליקים סיגריה (כזו או אחרת)

    יש שבורחים לטיפה המרה,

    יש שמרחיקים להתאהבות חדשה

    ויש... עוד אינספור דרכים..


    בין אם ההרגל הוא כזה או אחר,

    הקטץ' הוא שכל אלה הינם בגדר בריחה


    וככאלה הם כאילו משככים את הקושי 

    עם דגש על ה "כאילו"...


    וגם... לרובם תוצאות לוואי והשלכות לא משהו


    ובעיקר - 

    הם לא באמת פותרים את הקושי

    אלא רק 'מרדימים' אותו.


    אז נכון

    שכל עוד אין פתרון אחר אפשרי באופק...

    וכל עוד אנחנו שבויים של ההרגל,

    הוא יצליח להשלות אותנו בכל פעם מחדש ש"הפעם יעזור באמת",

    כשלמעשה רק ילך וירחיב את הקרע

    ויעמיק את הנזק של תוצאות הלוואי...

    אבל אני לא באתי היום לבאס,

    כמו שפתחתי - כולנו מכירים את הלופ הזה,

    בין שאנחנו מודעים לו ובין שלא בא לנו להיות במודעות אליו..


    מה שחשוב לי היום להבהיר הוא -

    שיש דרך אחרת!

    כזו שבאמת באמת ממוססת את הקושי,

    משחררת אותנו ממנו

    ומאפשרת לנו ליצור לעצמנו חיים טובים יותר

    (עד כדי להיפטר מהקשיים ולהישאר עם אותו בן זוג

    על פני להיפטר מבן הזוג ולהישאר עם הקשיים,

    וגם כמובן בלי קשר לבן זוג...

    כן.. קשה להאמין לזה אני יודעת,

    אבל לרוב זו באמת לא אשמתו/ה :-)


    העניין הוא כזה-

    עד גיל 7 אנחנו יותר יצורים חושיים מאשר יצורים חושבים

    וככאלה - אנחנו בעיקר חשים בגוף את שמתרחש סביבנו,

    אממהה... שבדיוק בשנים הללו

    אנחנו חסרי אונים מעצם היותנו תלויים במטפלים שלנו

    וכמה שאלה יעשו כמיטב יכולתם,

    יהיו חוויות של חוסר אונים, תסכול, חוסר וכו' שנחווה

    ו...כן - ייצָרבוּ בגוף שלנו, כי הוא השדה הפעיל בשנים הללו.


    אז.. בהיותנו חסרי אונים -

    באמת בריחה היא הערוץ שמציל אותנו

    (אחד מה Fים - Fight/Flight/Freeze),

    אלא שהיום למרות שאיננו באמת חסרי אונים -

    למרות שאנחנו בוגרים שאינם תלויים באחר -

    כל עוד לא התמרנו את התכנים ההם -

    אנחנו עדיין חווים את הסיטואציה 

    מנקודת המבט הפגועה ההיא


    במילים אחרות אפשר לומר -

    שהגוף שלנו כל כך אוהב אותנו

    שהוא מחזיק עבורנו את כל הרגשות הקשים 

    והחוויות הלא נעימות במנעד של תחושות גופניות

    (בהן מוצפנים גם דפוסי חשיבה ואמונות שגויות 

    שלא אלה ולא אלה משרתים אותנו)


    וזה יכול להיות מערך שמחזיק שנים... אפילו עד יום מותנו -

    אם אנחנו ממשיכים לברוח -

    כשבכל פעם שהקושי עולה - (גם אם מודחק) 

    מתווספת עוד שכבה לתסכול

    והגוף ימשיך להחזיק (וקצת להתפרק תוך כדי מן הסתם)

    כששכבות התסכול הופכות להיות כמו מגנט

    שמושך אלינו שוב ושוב את אותם המצבים


    (כי כאמור ישנם דפוסי חשיבה ואמונות

    שמובילים לדפוסי התנהגות שמייצרים 

    שוב ושוב את אותם מצבי מציאות מתסכלים)


    למשל:

    הוא { צמא להרגיש שרואים אותו,

    צמָא שנוצר כילד שהוריו היו עסוקים מידי

    ובכל פעם שהיא } לא רואה אותו, הוא { 

    חש מחנק בגרון, 

    מרגיש עצב, עלבון, בושה, תסכול..

    עוברת בראשו מחשבה לא בהכרח מודעת: "לא באמת אוהבים אותי"

    ואוטומטית מגיב בהסתגרות

    אלא שאז... 

    היא עוד יותר לא רואה אותו 

    כי עם ההסתגרות שלו היא } חווה דחייה

    ולכן נמנעת יותר מלהתקרב -

    מה שמעצים ומגביר את התסכול שלו...


    שלא לדבר על זה שמלכתחילה

    כדי לא להסתכן בלהרגיש את התסכול 

    מהסכנה המובנית בו מילדות (ב 4 הרבדים - גוף - רגש- מנטלית - אמונה)

    ש'היא לא תראה אותו'-

    הוא מרוחק

    לכאורה כדי להגן עליו

    ולמעשה - הוא מגביר את תסכול ה"לא נראה" במו ידיו..


    זוהי דוגמא ללופ שמשאיר אותו שבוי עם התסכול

    ולכאורה מילוט לבריחה כל שהיא הוא כמו אוויר לנשימה,

    רק שזה לא באמת אוויר נקי ומזין...

    והבריחה הזו רק מקבעת את התסכול שלו (וגם שלה) עוד יותר.


    יחד עם זאת (!) 

    היופי הוא..

    שהמנגנון המופלא הזה בא עם מפתח לפתרון בִּילְט אין


    הגוף הזה שכל כך אוהב אותנו,

    יכול בקלות להשתחרר מאותם הזיכרונות שאגר

    כשאנחנו לומדים איך לאהוב אותו בחזרה,

    ולמלא את הצרכים שלא סופקו והותירו בנו חלל

    עם ציפייה כמוסה שהאחר (בן הזוג) ימלא.


    ולאהוב אותו בחזרה אומר בין היתר להסכים

    לשהות עם הרגשות והתחושות 

    עד שטרנספורמציה מתרחשת.


    כן...

    רגש- אמוציה - emotion

    הוא אנרגיה בתנועה - energy in motion

    אורך החיים של רגש כשאנחנו מאפשרים לו לנוע

    הינו 90 שניות בסה"כ (!!)

    העניין הוא שאנחנו לא. 

    כי אנחנו בעיקר בשכל, בניסיון עקר לפתור שכלית את המצב

    ואז הפלונטר - שהרגש הוא ה'פלזמה' שלו - נשאר תקוע.

    ואז התסכול חוזר שוב ושוב.

    מתסכל.. לגמרי,

    אבל גם גאוני -

    כי החזרה הזו שוב ושוב על אותו התסכול 

    עשויה להוביל אותנו להסכים לנוע בכיוון הנכון.

    התסכול הזה בונה בנו מוטיבציה והסכמה לריפוי אמיתי.

    אחרי שאנחנו מבינים ונוכחים שהבריחות לא מועילות לנו.


    עכשיו נדרשת פה רק הכוונה

    הכוונה שתאפשר לנו להעז

    לשהות בתחושות,

    לשהות עם הרגשות הקשים 

    (שעבור הילדים שהיינו היו קשים מידי לכן נוצר ההרגל לברוח) 

    שהייה שתוביל אותנו לטרנספורמציה,

    שתשחרר אותנו - איזו הקלה - מהלופ.


    נכון,

    זה בניגוד להרגל שלנו - 

    שהוא כאמור - לברוח,


    נכון,

    זה דורש נחישות והתמדה,

    זהו תהליך ולמרות הקסם שמתחולל בכל טרנספורמציה...

    שמורגש פיזית בגוף וגם בחיים,

    על מנת להטמיע אותו - עלינו לחזור שוב ושוב

    כאילו אנחנו סוללים דרך חדשה ומייצבים אותה


    ובעיקר - 

    נכון, זה כל כך מפחיד ובניגוד לאינסטינקטים,

    ולכוחות האגו - מניפולציות שכל ופחד

    ולכן ליווי מהיימן הינו הכרחי.


    עם יד על הלב, אני לא מכירה דרך 

    שמאפשרת כזו העמקה וכזה ריפוי בכזו מהירות...

    והתנסיתי בלא מעט כלים בחיי.

    השינויים שעוברים מי שאני מלווה בדרך המופלאה הזו

    מ ד ה י מ י ם!

    וכל כך חבל לי לראות ולשמוע שוב ושוב

    עד כמה ההרגל לברוח נפוץ, 

    בעיקר כי לא יודעים (/מאמינים) שיש אפשרות אחרת


    הדרך שבה אני עובדת משלבת כלים אנרגטיים עוצמתיים

    ומאפשרת למי שהולך בה 

    להשתחרר מהפלונטרים הללו שמכבידים פיזית ורגשית, 

    להתחבר למרכז הווייתו

    ממקום נקי, להשיל קליפות אגו מיותרות,

    להיזכר במהותו, ליצור חוסן פנימי

    ולהיות יותר ויותר בבחירה

    (ופחות בבריחה ובתגובה אוטומטית למצבי החיים)


    וזה כל כך זמין, אפשרי ומוגש באהבה

    שמה שנותר לי הוא להזמין אותך להתנסות.


    אם יש משהו שיושב עליך,

    איזה  story of your life 

    שהגיע הזמן להשתחרר ממנו,

    לחיצה כאן מובילה לתיבת המייל שלי, (galitel2@gmail.com)

    נתאם לנו זמן ונתחיל תהליך


    כאמור זוהי דרך ריפוי שמתבטאת במהירות בחיים,

    לכן התהליך קצר יחסית - 8-10 פגישות

    ומציאות החיים משתנה לנו מול העיניים

    למיטיבה, מזינה ונעימה יותר


    אני מתארת לי שהשכל פה עשוי להיכנס 

    ולעורר התנגדויות והסברים ל'למה לא',

    מאחר ואין אפשרות לקלוט זאת דרך השכל,

    עם כל הכבוד לו ויש כבוד...

    אם הלב שלך מרגיש שזה נכון,

    זה הרגע ללחוץ כאן ולהתנסות.


    פה בשבילך /כם במגוון דרכים:

    פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס 

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך

    יום ראשון, 3 בינואר 2021

    אם נפרדתם ויש לכם הרהורי חרטה - זה בשבילכם כמתנה הכי טובה שתוכלו לתת לעצמכם לשנה החדשה:

     (בהחלט גם מתאים למי שיש הרהורי פרידה)


    כולנו גדלנו על :

    "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..."

    סופי אגדות שהשרישו בנו את התקווה

    שְֹלוּ רק נמצא את אהבת חיינו -

    השאר כבר יסתדר מעצמו...

    מה שמוביל למסקנה המתבקשת -

    שאם נמצא את עצמנו רָבִים הרבה כזוג...

    כנראה ש "זה לא זה" ו... "עלינו להיפרד"


    כשהאמת היא,

    שלאהבה שלוש פאזות אותן כולנו עוברים -

    השלב הראשון - שלב ההתאהבות -

    אז - באמת הכל וורוד ומרגיש גן עדן,


    אלא שההתאהבות מבוססת על אשליה,

    כיוון שבשלב הזה אנחנו רואים את התמונה בצורה סלקטיבית,

    בה ברורים לנו רק החלקים שחיוביים בעינינו

    וכשאדי ההתאהבות מתנדפים...

    התמונה המציאותית מתבהרת ואנחנו מתחילים לראות 

    גם את מה שפחות סקסי בעינינו,

    עולה אכזבה ו... אנחנו מתחילים לריב -

    הרי לנו שלב מאבקי הכוח,


    אז אנחנו רבים ורבים,

    עד שנמאס לריב... ואנחנו מתחילים להתרחק

    והרי לנו שלב ההתרחקות.  


    התרבות הזו בה אנו חיים,

    זו שגידלה אותנו על happyli ever after

    לא רק שלא ציידה אותנו בכלים כדי להגיע לכזה 'אושר ועושר',

    הרי שלרוב - ההיפך - קיבלנו דוגמא 

    (ואנחנו במיוחד כילדים לומדים בעיקר ממה שאנחנו רואים)

    ל 'איך לא לנהוג',

    דוגמא ל 'איך לא לנהל מערכת יחסים' -

    'איך לא לדבר',

    'איך לא ליצור שיתוף פעולה'

    דוגמאות להרגלים שמייצרים ריחוק

    למרות שהכמיהה העמוקה של כוווולנו היא לחיבור


    זה לא מפליא..

    אנחנו אפשר לומר הדור הראשון שלא באמת חי בהישרדות אמתית,

    מאחורינו דורות על גבי דורות

    שעברו קשיי חיים אמיתיים, שסגרו את הלב.

    אנחנו הדור הראשון שלא באמת חי בהישרדות

    אבל עדיין מתנהל כאילו כן


    מה שראינו בבית -

    הוא מה שנמצא את עצמנו חיים כבוגרים,

    או בדיוק ההיפך שזה אותו הדבר -

    במובן ששניהם מחזיקים את אותו התסכול


    ומה עושים עם התסכול?

    גם את  זה אף אחד לא לימד אותנו...

    איך להכיל אותו,

    מה שכן... למדנו להשליך אותו בהאשמה על מי שמולנו

    ואכן -

    זוהי עדיין השפה השגורה סביבנו

    כזו שמפנה אצבע מאשימה

    וחיה מתוך אחד מה Fים רוב הזמן (fight/flight/freeze)


    כשאלה הם פני הדברים

    וקשה לנו בבית, (אמרנו... שלב מאבקי הכוח והריחוק)

    מתוך האפשרויות שבידינו (אמרנו האשמה)

    אין לנו אלא להאשים אותו/ה

    ולהיפרד ממנו/ה - כאילו אז תגיע הרווחה


    אם כבר נפרדתם - הרי שסביר להניח שכבר גיליתם

    שאופס... זה לא ממש עובד ככה


    לא שבהכרח לא נכון להיפרד,

    ישנם מקרים בהם זה הצעד הנכון,

    עדיין - זה לא צעד שמספיק על מנת ליצור רווחה 

    שלא לדבר על כך שבחלק גדול ממקרי הפרידה-

    היא באמת לא היתה הכרחית.


    כי מה שאנחנו רוצים בעצם זה 

    להצליח להיפרד מהתסכולים

    וזה... לא אומר בהכרח להיפרד זה מזו


    ההיפך -

    ככל שההתאהבות שלנו היתה חזקה יותר -

    אמנם סביר שנמצא את  עצמנו מתכתשים יותר -

    ויחד עם זאת אנחנו מתאימים יותר זה לזו

    למסע של צמיחה אישית זה לצד זו

    (מה שנקרא Imago matchׂ)


    כזה שגם אם בתחילתו הינו רווי מאבקים,

    נקודת המבט החדשה הזו -

    שמציבה את האחר כמי שמזכיר לי את התסכול שממילא מתקיים בי

    ולא כאשם בו -

    בנוסף לכלים שמאפשרים לכל אחד מאתנו

    להכיל, למוסס והלתמיר את התסכול -

    סוללים לנו דרך מופלאה לחיים נעימים יותר ויותר

    ו...זה לצד זו ❤


    העניין הוא שאת הדבר הלכאורה בסיסי הזה..

    לא מלמדים אותנו..

    כן.. כבר אמרתי..


    אך, לשמחתנו הידע והכלים נמצאים עבורנו

    והנה לנו הזדמנות נפלאה ליצור לנו 

    happyli ever after  אמיתי

    נכון...

    זה מחייב שניים

    כמו כל טנגו


    זה לא אומר שנצליח ב 100%,

    ובטח לא 'על ההתחלה',

    אבל כמו כל דבר שלומדים -

    ככל שמתמידים בו הוא הופך להרגל החדש שלנו


    ואם כבר נפרדתם - 

    אז בכלל יש לכם יתרון נוסף:

    כי הפחד ש 'זה יתפרק' כבר פחות מאיים,

    מה שמאפשר לראות את הדברים נכוחה,

    באופן שמפריד בין מי שאנחנו באמת

    לבין ההרגלים הלא רצויים שלנו,

    לרפא את המקומות הפנימיים שיצרו אותם

    וללמוד איך להחליף את ההרגל הישן בחדש שמקדם.


    ברור.. שגם אם הפרידה היא רק מחשבה,

    או דיבור,

    התהליך הזה מתאים 

    כי הוא מייצר בהירות,

    כל אחד צומח ומתחזק

    ומתברר יותר אם השניים מחוייבים לדרך -

    וכן.. גם את זה כבר אמרתי -

    המחוייבות ההדדית הזו הכרחית

    בין אם היא פעילה ובין אם לא

    (כלומר- אחד עושה דרך והשני לא מתנגד לה ונע בהשפעת אדי ההתפתחות)


    מה שעוד יותר יפה זה שאני מדברת

    על תהליך קצר מועד -

    כזה שתוך יומיים - סה"כ 12 שעות -

    עוברים את השלב הראשון האינטנסיבי -

    (אפשר לחלק גם ליותר מפגשים קצרים)

    כבר אז התמונה מתבהרת, 

    גם סימני השאלה מתחלפים בסימני קריאה

    וגם מקבלים כלים להמשיך ללכת בדרך הזו הלאה


    אחר כך אנחנו נפגשים בתדירות נמוכה לתקופה קצרה

    כדי לוודא שאתם מצליחים להישאר על דרך המלך הזו

    ב happyli ever after  שלכם..


    אמן ואמן!


    התקופה המוטרפת הזו בה אנו חיים

    דוחקת אותנו לדייק את עצמנו -

    הכלים בהם אני נעזרת מופלאים לשם כך

    ומאפשרים לכל אחד מאתנו להיות יותר נאמן לעצמו,

    יותר קרוב לעצמו

    ומתוך כך יותר קרוב למי שאתו


    פגישות ממשיכות להתקיים גם בימי הסגר,

    אצלי בגינה, 

    כשהירוק שמסביב והאוויר הצח נותנים לנו רוח גבית תומכת

    ואם עולה השאלה "כמה זה עולה?"

    אז ככה... 

    נתחיל בכך שהתמורה היא 

    פחות מעשירית ממה שיעלה לקחת עו"ד גירושין,


    וגם פחות מתהליך זוגי רגיל

    שפגישה ממוצעת שלו עולה בסביבות 400 ש"ח לשעה,

    אז התמורה ל 12 שעות היתה מגיעה ל 4,800 ש"ח.


    בגלל שאני לא רוצה שהכסף יעכב אתכם,

    למרות שגם הסכום הזה מתקרב לעשירית מעלות עו"ד מגרש,

    התמורה עבור האינטנסיב הזוגי

    היא לפי 200 ש"ח לשעה + מע"מ 

    כלומר 2,800 ש"ח כולל מע"מ (אפשר ב 3 תשלומים)


    ויותר מזה - מאחר ואתם לא מכירים אותי,

    אתם לא מתחייבים מראש על כל התהליך,

    מגיעים ל 3 שעות ראשונות ואם לא מתאים לכם -

    ניפרד כידידים תמורת עלות של פגישה רגילה - 400 שח בלבד


    בקיצור -

    הסיכוי שזה יצליח עולה בעשרות מונים על הסיכון...

    אז אם מחשבות על פרידה מקננות לכם

    ויש לכם ספק לגביהן -

    האינטנסיב הזוגי הייחודי הזה

    הוא הדרך הבטוחה לברר אותו


    כאן עבורכם

    גם בתהליכים אישיים

    וגם בתהליכים זוגיים,

    בלחיצה כאן מגיעים לתיבת המייל שלי ומשם נתקדם


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך