גלית אליאס

שנים שסבלתי מחרדה מ... רוח , כן.. רוח, זו שנושבת ומעבירה אוויר ממקום למקום... אמנם לא כל פעם שזו נשבה היתה מגיעה חרדה,  אבל במצבים מסוימים, המשבים שלה היו מפעילים אצלי  חרדה מאובדן שליטה. יכול להיות שזה כבר ניסיון להסבר רציונלי של הדבר, כי הרי זה די מוזר..  אני לא מכירה אף אחד אחר שחרד מרוח  זאת אומרת... חוץ מאבא שלי.. הסיפור הראשון שאני זוכרת בהקשר הזה היה כשהייתי בערך בת 7. סיירנו בתערוכת הכלבים שהיתה נערכת בשבתות - אז באשקלון ..( מסגירה את מניין שנותיי הרב :-) ומה שאני זוכרת מהשבת ההיא, זו החרדה שהציפה אותי כבר שם. היום אני יכולה לומר שאולי הרגשתי את זו שאבא שלי הוצף בה... לימים כששאלתי אותו -  סיפר לי על מקרה שלו כילד - בו נפל מסולם עליו טיפס בזמן שנשבה רוח חזקה... אולי זה הזרע שטמן בו את החרדה מרוח, ואולי לא רק.. בכל אופן, שנים על גבי שנים, מידי פעם ובאופן בלתי צפוי, היו מציפות אותי חרדות בסיטואציות בהן הרוחות סערו.. אני זוכרת למשל טיול אחד לכינרת, כשהייתי בצבא, היינו אמורים לישון על החוף אבל הרוח היתה כל כך חזקה שהחרדה שתקפה אותי "הכניסה אותי" למכונית, שם ביליתי את הליל

שנים שאני מתנהלת מהראש, כל כך שכללתי אותו שאפשר אפילו לומר  שאני מגדירה את עצמי (ולא פעם מוגדרת) ע"י איכויות חשיבה, יכולת למידה והתמקצעות בהן, כשבעצם...  זו אחת הדרכים שלי - שלא במודע מן הסתם - להפחית את עצמת הרגשות. או - להרגיש פחות ,  את הכאב בכל אופן... (לכאורה) כילדה מאד מאד רגישה, הייתי צריכה לפתח מנגנון הגנה מספיק נוקשה שיחספס וישמור עלי מפני ההצפה  של הדמעות שזלגו להן בלי שליטה במיוחד כשהייתי ערה לעיניים חסרות האונים של המבוגרים סביבי פעורות כלפי בתחנונים שאפסיק... כל זה כאמור היה לא מודע, אם כי לגמרי מוטבע בזכרוני... חוסר האונים שלהם~שלי והלבד  שמגייסים מערך הגנה להתמודד מול העוצמה הרגשית הזו שנתפסה בעולמי הילדי כבלתי נסבלת. כך פיתחתי לי מיני הרגלים, כשכלתנות, עודף עשייה, עודף שליטה, אחיזה ועוד... תוך שהתרחקתי יותר ויותר מהלב שלי ובעוד שמתקיימת בי הידיעה של המהות הבסיסית הזו שלי, שיש בה רגישות רבה, אינטואיציה וחיבור למהות... הרי שהגישה אליה נהייתה סבוכה יותר ויותר עם השנים. כך שנים התנהלתי בריחוק. ממני ומהזולת. ריחוק שלכאורה הגן עלי מפגיעה, מלהרגיש את עוצמת הרגשות, אך באות

כל מי שנמצא בזוגיות ארוכת שנים נתקל בתופעה הזו שאין מתסכלת ממנה - שכאילו משכפלת את המריבות באופן כזה שאותם הסיפורים חוזרים על עצמם שוב ושוב - אותן המילים שלה ובתגובה אותן המילים שלו, אותה הוויברציה המוכרת שלו  שמפעילה את הוויברציה המוכרת וחוזרת ונשנית שלה, שניהם נשמעים כמו תקליט שרוט שהמחט נעצרה על השריטה ומתנגן לו אותו הניגון שוב ושוב, אלא שהוא פחות ניגוני.. ויותר צורם ובעיקר מאוס על כולם ולמרות שזה נדמה לנו שהסיפור שלנו הוא יחיד ומיוחד, האמת היא שלרוב נוכל למצוא שהוא תואם למדי לאחד מתוך 4 דינמיקות גנריות  כל לופ זוגי משתייך לאחת מהן יותר מאשר לשאר והכרה בלופ הזוגי האישי שלכם ובחלק של כל אחד מכם בתוכו יכולה להיות בהחלט צעד משמעותי ליציאה ממנו נכון, שלא פעם אנחנו שבויים בתוכו, לפעמים בעיוורון זמני שמסמא את עינינו ומקשה על הזיהוי (בעיקר על הצד שלנו שבלופ 😉) ונכון שיש עוד דרך של הבשלה רגשית שיש ללכת בה כדי להשתחרר מהלופ  ובכל זאת, ההכרה והזיהוי הן צעד מאד משמעותי בדרך לשם, לכן בחרתי להביא אותן בקצרה לכאן: לופ #1 הוא זה שבין בן הזוג הנצמד לבן הזוג הנמנע (כשבאופן מופלא שמטרתו לאפשר ריפוי