גלית אליאס

ככה המשיכה השיחה שלהם: " הוא יודע שזה כל כך חשוב לי ובכל זאת... הנה- עוד יום נישואין בלי כל התייחסות ממנו, כלום ! נאדה! תקראי לי חומרנית, אבל אם הוא לא מביא לי מתנה אני מרגישה שלא אכפת לו ממני, שהוא לא אוהב אותי באמת.." היא סיפרה כשרגליה המסוכלות מופנות לעבר הרחוק ממנו, כאילו שפת הגוף שלה מספרת את הפגיעה ושומרת עליה רחוקה וסגורה. והוא – מסתכל עליה במבט מופתע מהצד ומנסה להצטדק " אבל אמרתי לך – שאני לא בקטע של תאריכים, אפילו לא יודע אם אני השנה בן  40  או  41, לא מייחס חשיבות למועדים, מבחינתי זה עוד יום.." נשאלת השאלה - אם זה כל כך חשוב לה... והוא יודע את זה כי לאורך  12  שנות נישואיהם היא חזרה והסבירה לו כמה זה חשוב לה... למה הוא לא קונה לה פאקינג מתנה ? תשובה מעניינת לכך אפשר למצוא ב  " 5  שפות לאהבה"  של דר' גארי צ'פמן. דר' גארי צ'פמן, שליווה זוגות רבים, מצא שיש חמש שפות לאהבה, כשכל אחד מאתנו 'מדבר' בשפתו, כלומר זקוק לגילויי אהבה בשפה זו, ורק כשאלה מגיעים הוא יכול להרגיש באמת אהוב אז מה הן  5  השפות ? •  מילות חיבה  –

החג מאחורינו והפעם, הכְּאוֹס לא פָּסַח על בתים רבים, יש משהו מאד שברירי ב'אוויר' ואישויים לא פתורים מרימים את הראש ולא נותנים מנוח.. " כל מה שאני אגיד, הוא יצליח להפוך איכשהוא ולהתעצבן .. " היא מספרת לי בחוסר אונים, " אין לי סיכוי.. גם אתמול כשסוף סוף 'באתי בטוב', רגועה ושאלתי אותו אם קיבל תשובה שחיכינו לה, הוא מיד התפרץ וכעס שאני שוב לוחצת עליו ולא מניחה.. ." עד כמה היא באמת באה ממקום 'נקי'? עד כמה הוא מסוגל לשמוע את דבריה? עד כמה אנחנו מדברים ממקום נקי ? או שמא דברינו נגועים ב שיפוטיות? בביקורת? בהאשמה? במניפולציה רגשית כלשהיא? אם הוא רגיש לניסיונות של לחץ , שמתפרשים אצלו כ השתלטות, עד כדי כך שאי אפשר לנסות לשכנע אותו (כי מבחינתו יש פה דחיקה שלו לפינה שמלחיצה אותו וגורמת לו להיכנע ולהסכים ללחץ, כניעה שמגיעה עם התמרמרות מרה כך שהצד השני מצטער שלחץ מלכתחילה...) כל שאלה בשנית מצדה, תיתפס בעיניו כניסיון השתלטות. כילד, היה חסר אונים במצבים כאלה, ונכנע

רגע לפני שהפסח מגיע ואנחנו מתיישבים לשולחן המשפחתי, בחרתי לכתוב לך מסר שקשור לאינטראקציות המשפחתיות שלפעמים, איך לומר (באנדר סטייטמנט)- טעונות משהו... מסר שיאפשר לך להבין ולהגיב אחרת מהרגיל, כדי שהחג הזה יהיה עוד יותר שמח! יש אנשים שמולם אני מרגישה בנוח, מביאה את עצמי בפתיחות, את האופטימיות שבי, את ההתלהבות, עד כדי כך שאני מצליחה להדביק אותם בכיף הזה ולהשפיע ממני אליהם. ככה למשל אני מרגישה מול אחותי. היינו יחד בברלין בטמפרטורות לא שפויות ולמרות זאת מצאתי את עצמי חיובית ואופטימית, שמחה ומתלהבת לרגע לא נתנו למינוס 7 מעלות להרוס לנו את החופשה. לעומתם, יש אנשים שמולם אני קופאת. לפעמים זה כי אני כל כך רוצה להיות בסדר, לקבל אישור, שמהפחד, אני כל כך מכווצת - שיוצא לי בדיוק ההיפך... ואני מביאה את עצמי בקטנותי.. יש לי מורה אחת שזה מה שקורה לי מולה. ואז כשאני רוצה לקבל את דעתה לגבי משהו, אני מביאה אותו כל כך מכווץ וקטן, שלרוב, אישור זה הדבר האחרון שאני זוכה לו... זה קורה גם לא מעט בקשר הזוגי שהתחושה היא שבן הזוג "מכבה אותי" או "מקטין אותי&qu