יום חמישי, 28 במאי 2020

על אהבה, דחייה ומיניות מקודשת

בכולנו קיימת כמיהה לאהבה
ולצידה..
יש לכולנו את אותו ניסיון ראשוני
בו לכאורה או למעשה נידְחֵנוּ

לכן,
כמעט לכולנו יש פצע עמוק של דחייה
בין אם מקורו בביוגרפיה שלנו
ובין אם בעצם הפרידה שלנו מהאלוהות
(כשהנשמה שלנו נשלחה לרדת לכאן להתנסות בחומר.
ללמידה, להתפתחות...)

זאת אומרת
שלצד חווית הדחייה (ואפשר לומר לעומתה) -
כולנו זוכרים בעומק
את היותנו אחד, את היותנו שלם,
זהו זיכרון שנמצא אי שם בתוכנו
ומלווה בגעגוע עמוק לחווית האחדות
שמפעם בתוכנו תמידית.

מצד אחד אותה כמיהה לחזרה לשם,
להיותנו בחיבור, לחווית השלם, לאהבה
ומצד שני גם זיכרון דחייה כואב,
מתוך חווית ה"סילוק מגן העדן"
כמו גם מתוך חוויות חיים בביוגרפיה האישית.

הדואליות הזו מתקיימת בתוך מנגנוני ההישרדות
שאנחנו יוצרים לאורך החיים.

אלא ש..
אותם מנגנוני ההישרדות
שמספרים לנו שהם מגנים עלינו מפני הדחייה,

הם הם - אלה שמנציחים את אותו הכאב
ומרחיקים אותנו מאותה אחדות נכספת
(ש... כן... (!) יכולה להתקיים בחיינו,
בין היתר תוך מעשה אהבה
בהמשך תהיה התייחסות לכך)

כך, רבים מאתנו ממשיכים להנציח את חווית הדחייה
במערכות יחסים (גם) זוגיות
ומייצרים מצבי דחייה הדדיים
במו ידינו
בעזרתם האדיבה של אותם מנגנוני הישרדות

למשל:
כשהיא { חוזרת הביתה היא נמנעת מלהסתכל לו בעיניים.
מנגנון ההישרדות שלה מספר לה ש:
"ככה היא שומרת על עצמה שלא להיפגע ממנו
אם הוא } לא יתייחס אליה.."
למעשה -
ההימנעות שלה עשויה לעורר בו } חווית דחייה
שניזונה מהמחשבה "היא לא רואה אותי"
וכתגובה - הוא } יסתגר
ואז מה שקורה - הפלונטר רק מסתבך,
כי ההסתגרות שלו מצדיקה עוד יותר את ההימנעות שלה
והיא יותר נמנעת
והוא יותר מסתגר...
וחווית הדחייה רק מתעצמת...

כאמור, לצד המנגנון ההישרדותי
פועמת כמיהה ילדית לחיבור ואהבה

ילדית במובן שהיא { חווה עצמה כקטנה,
שתלויה ב"מבוגר" שיתייחס אליה ויאהב אותה,
היא - בתפיסה (השגויה כמובן) - ה"קורבן", חסרת האונים

מצב כזה משאיר אותה {
תלוייה באהבה מבחוץ

אלא ש... האחר תמיד יכול ללכת,
או למות,
או לצאת באופן כזה או אחר מחייה
והפרדוקס הוא
שככל שהיא מתנהלת בתוך מנגנון ההישרדות הזה
על שני קצותיו -
הפחד מדחייה / הכמיהה הילדית לחיבור

היא רק מתחפרת ומנציחה את המצב
בו תמצא את עצמה שוב ושוב
בחווית החוסר, התסכול, הדחייה -
ותרגיש לבד גם כשהוא } נמצא.
(כמובן שלמרות הדוגמא, הסוגיה נטולת ג'נדר)

לכן תהליך צמיחה אישית כה חשוב
זה קריטי לנו לאפשר לניקוי ושחרור של כל הדפוסים הישנים
כדי לעלות לרמה מודעת יותר
כזו שמאפשרת ללב להיפתח
ולחיבור להיווצר
מתוך נקודת המבט של הבוגר,
השלם שיוצר את חייו באיכות
שאוהב ומקבל את עצמו ואת האחר -
אז...
יכול להיווצר חיבור בלב פתוח,
אז מעשה האהבה יכול להגיע לרמה עילאית,
אז כמו נחוש שחזרנו לאותו oneness
~~~~~~~~~~

פטרנים שחוזרים על עצמם שוב ושוב
לרוב מסתירים מאחוריהם דפוסים הישרדותיים
שמשחזרים את אותה החוויה המתסכלת

למרות שזה ממש נראה כאילו המציאות "קורית" לי,
למעשה
מה שקיים בתוכנו הוא שמייצר את המציאות
או
המציאות הפנימית (אמונות/ רגשות/ מחשבות)
היא זו שמקרינה על המציאות החיצונית
ולא להיפך

אנחנו לא באמת הקורבן של המציאות,
ובמקום לנסות לשנות את המציאות...,
כשנשנה את התכנים המוטבעים בתוכנו -
אז המציאות שלנו תשתנה

אנחנו רואים את העולם כהקרנה של העולם הפנימי שלנו,
זאת אומרת...
שהעולם תמיד יָרְאֶה לנו מהי העבודה שלנו

כשאנחנו מזהים את "סיפור חיינו"
שחוזר שוב ושוב ומתסכל,
זהו סימן מצוין עבורנו שיש לנו פה הזדמנות
להתמיר, לשנות ולנקות תכנים שגויים
שהוטבעו בנו לאורך השנים

חזרתיות של חווית דחייה -
הינה תזכורת לעבוד ולשחרר את הכאב ההוא
ולצמוח אל הגדולה, הבוגרת האהובה שהיא.

ככל שהיא { עובדת ומנקה,
היא תוכל להבחין שהפרשנות שלה
לעולם החיצוני פחות ופחות נחווית כדחייה.

בין השאר - זה מתאר את מה שקורה בין בני זוג
אנחנו משקפים זה לזו את המקומות הלא פתורים שלנו
בני הזוג הם כמו המורה שלנו
כל עוד אנחנו לא מודעים לכך,
אלה יהיו מוקדי המריבות שלנו.

ככל שנהיה מודעים וננצל את ההזדמנויות הללו לצמיחה-
נוכל לצמוח ביחד לרמה הבאה
ולזו שאחריה...
וזהו תהליך צמיחה אינסופי
כי לשמיים.. אין גבול :-)

כשאנחנו מבינים כמה ראויים אנחנו,
כי אנחנו חלקיקי הבריאה
אנחנו פיסה מהשלם הבורא!
הידיעה הזו שאנחנו שייכים לאנרגיית המקור,
כשאינה רק ידיעה שכלית,
מאפשרת לנו להתחבר יותר
להבנה שאנחנו חלק מהשלם
ושכל מה שאני עושה לאחר משפיע עלי
ולהיפך

ככל שנהיה השלם שאנחנו
כך נוכל להיות יותר באינטימיות

ומתוך כבוד עמוק לעצמי ולאחר
המפגש הפיזי בינינו הופך לשער
דרכו אנחנו יכולים שוב לחוות את האחדות ההיא
את החיבור לאלוהות.

אמן!

Waxela Sananda שהכתוב נלקח
מתוך ריאיון של Helen Hillix איתה,
מסיימת בהמלצה:

לשנות את נקודת המבט -
כל דבר שישנה כמיהה עבורו
במקום לקנא ולהיות במיקוד על החוסר שלו והכאב שזה מביא,
לשנות כיוון
לשנות פרספקטיבה
ולאפשר את החוויה שזה כבר קורה לך עכשיו
לתת ממש לרגשות להתקיים
ממש לדמיין לעומק מה קורה בחוויה הפנימית כשזה קורה
גם אם בדמיון,
למעשה הכל קורה באמת בעולם החוויתי
וכשאני מצליחה לחוות את זה כאילו זה קורה
זה למעשה קורה
וגם....
ממגנט אלי עוד מהדבר הנפלא הזה

ועוד היא מזכירה -
בהקשר של הפחד הקולקטיבי הרב שיש עכשיו
(סביב הקורונה - הריאיון התקיים לפני כמה שבועות)
היא מזכירה שתמיד כשהתדר של הפחד כל כך גבוה
כך גם הגובה של תדר האהבה
וזוהי בחירה שלנו לאיזה מהם להתחבר

מבוסס על ריאיון של Helen Hillix את Waxela Sananda

עם המילים המדוייקות שלה,
מרגישה שאין לי מה להוסיף,
מלבד לאחל לך וליקירייך חג שבועות שמח!

פה בשבילכם, (בלחיצה כאן מגיעים ישר למייל שלי: galitel2@gmail.com)
כי האפשרות הזו לחיות בעונג,
ליהנות מכל רגע,
קיימת ולגמרי ברת השגה.

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום חמישי, 21 במאי 2020

איך להצית את התשוקה בקשר הזוגי?

{ מתוך ריאיון עם Isiah Mckimmie }

לפני שאנחנו מציתים..
עלינו לבדוק מה בעצם מכבה
את התשוקה בקשר זוגי ארוך טווח?
כך מתחיל הריאיון עם Isiah Mckimmie

מעבר לגרסה המקובלת שמתייחסת
בעיקר לשגרה ולשחיקה בקשר הזוגי,
שבין היתר מכבים את התשוקה,

Isiah Mckimmie
מתחילה בכך שהיא מתייחסת לצד הנשי בטנגו הזה
(בנוסף להתייחסות לקשר עליה כתוב בהמשך)
ומביאה כמה סיבות היסטוריות ותרבותיות
שבסופו של דבר לוקחות חלק בכיבוי התשוקה הזוגית
אך בראש ובראשונה לא לטובתנו הנשית

אותה השפעה היסטורית ותרבותית
שכיבתה ועדיין מכבה את האנרגיה המינית הנשית
ומשפיעה עלינו באופן קולקטיבי.

חשוב לנו להיות ערות להשפעה ההיא,
כי יכול להיות שגם אם כרגע אנחנו יותר ב"חוסר חשק",
הרי שככל שננקה את ההשפעה הזו...
אנו עשויות להיות מופתעות :-)

והנה הסיבות ש Isiah מביאה שמשפיעות
על החיוניות שלנו
ועל החיבור שלנו כנשים לאנרגיה המינית:

היא מתחילה בכך שהיא מזכירה
שהתרבות המערבית (ב"ניצוח" הנצרות בעיקר)
מעבירה מסר שלילי לגבי מיניות נשית,
אישה שמיניותה מוחצנת לא פעם נתפסת כזולה,
כשלעיתים מחליפים את ה ל' ב נ'...

ופה שווה להניח את השאלה:
האם?
ולבדוק האם זה נכון עבורך להמשיך לשמר את התפיסה הזו
שמתייחסת למיניות כדבר שלילי?
~~~~

בנוסף, מה שמכבה עוד את התשוקה הנשית
הוא הנטייה הטבעית והתרבותית גם יחד
של נשים לתת עדיפות לרצון ולצרכים של האחר -

כאימהות באופן טבעי הנטייה הזו מובנית בנו
וכנשים אנחנו לומדות להיות באוריינטציה
ובתשומת לב לאחר.

ואז נוצרים מצבים בהם (גם) בעת מעשה אהבה
היא { לא תאמר לו ש X לא נעים לה,
כי היא לא תרצה לפגוע בו,
וכך תוותר על הרצון שלה
כי למשל - מחשבה נפוצה: "זה יהיה אנוכי מצידה
כדי שלא ירגיש לא טוב עם עצמו"

ואז בהפוך על הפוך.. לא רק שזה לא טוב לה
כשהיא מוותרת על מה שהיא רוצה או לא רוצה,
זה בהחלט לא טוב להם ולו,
כי במקום כֵּנוּת ופתיחות וזרימה
נוצר מיסוך ומרחק ביניהם שפוגע בשניהם...
~~~~~~~

גורם נוסף לנטייה להקטין ולכבות את עצמנו -
היא מזכירה לנו -
נעוץ עוד בתקופות חשוכות בהיסטוריה
בהן העלו על מוקד נשים חזקות
באשמת כישוף, או באישום "היותן מכשפות"

הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי הזה,
משמר את הפחד שלנו הנשים
להראות את עצמנו במלואנו.

בעוד שהאנרגיה המינית - ה'ארוס' הינה אנרגיית חיים -
כשאנחנו מכבות את העצמה שלנו,
אנחנו מכבות את המיניות באותה הנשימה.

לעומת המסרים ההם שגרמו לנו כנשים
באופן קולקטיבי לכבות את המיניות שלנו,
האמת היא -
שכשהאנרגיה המינית - אנרגיית החיים - זורמת בחופשיות -
יש לנו עוצמה כה גדולה
שאנחנו יכולות להאיר ולתת מעצמנו הרבה יותר

ככל שנהיה במלואנו -
נוכל הרבה יותר לזרוח את האור שלנו
~~~~~

זאת אומרת שכשרוצים להצית את התשוקה בזוגיות,
עלינו להתייחס גם למחסומים ולמעצורים
האישיים - קולקטיביים כגון אלה שלעיל
(כאן אמנם הוזכרו רק נשיים
אך בהחלט ישנם גם מחסומים גבריים)

וגם...
בהחלט למחסומים הזוגיים,
שקשורים למרחב הזוגי

ובאשר למחסומים זוגיים היא נותנת 3 דגשים:

ראשית נדרש מיינדסט מתאים,
כלומר -
רצון וכוונה משני בני הזוג להצית את התשוקה
אם רק אחד רוצה והשני רק עושה טובה,
בלי רצון להתחבר לכך באמת, זה יקשה על כך לקרות

זאת אומרת שהדבר הראשון יהיה
המיינדסט - הרצון והכוונה להצית את התשוקה
משני בני הזוג

פה אני מחברת את החלק הראשון
שמתייחס לנטייה לכבות את עצמנו מסיבות תרבותיות
שלא לטובתנו
וככל שתהיה בהירות שזרימת האנרגיה המינית בחופשיות
הינה לטובתנו האישית בראש ובראשונה
כך נצליח להתחבר עם בן הזוג לרצון ולכוונה,
ולהצית יחד את התשוקה.

דגש נוסף -
חשוב להתייחס למיניות כצוות.
זה אף פעם לא אשמתו של אחד מבני הזוג,
לא (!)-
לא אשמת זה שלא רוצה -
למרות שהמחשבה הזו שגוּרה מאד סביבנו

גם לא אשם מי שלא עושה
מה שאני צריכה כדי לעורר אותי
או כן עושה ההיפך וכו'.

עלינו לראות זאת כאתגר משותף,
שכצוות זו אחריות משותפת שלנו
ואנחנו פועלים ביחד ובשיתוף פעולה.

הדגש הנוסף- שלמרות שנאמר שלישי,
הינו הבסיס יהיה הקשר

לפני שנכנסים לחדר המיטות
הבסיס לתשוקה ערה הינו 
התקשורת, הכבוד, ההערכה זה לזו..

ובעיקר -
הסכמה להיפגש במקום לברוח לנתיבי המפלט שלנו

לכן מבחינת Isiah -
העבודה הזוגית תתחיל על הקשר עצמו
עוד לפני שתהיה התייחסות למיניות:
לדבר מתוך הלב - במקום להאשים,
ללמוד להבין אחד את השני,
ללמוד להבין את הצרכים של האחר...

אז לרוב מגלים שבעצם אנחנו כל כך דומים
והחיבור שנוצר תוך כדי התהליך הזה
מאפשר לבסיס להתייצב

ואז,
כשהתקשורת מכבדת וחברית
נכון יהיה לבדוק:
מה זו מיניות בשבילךָ?
ומהי בשבילך?
מה המשמעות של מיניות עבורך?
מהו הצורך שמעבר למיניות?
מהם הפחדים שמתחת לפני השטח?
וכו'...

במקרים כל כך רבים
גם בשיח הזה מגיעים לראות
שהצרכים מאד דומים בינו לבינה,
לפחות אלה שנמצאים מתחת לפני השטח

ואיך לא...
ככל שמדברים בכבוד, בחברות ובכנות... החיבור מתהדק!

ומכאן...
מגיעים ל:
איך נוכל לבנות לנו חיי אהבה
מהנים, משמחים, מלאים באהבה ובכיף?

חיי אהבה ללא החרדות, ללא המתח,
ללא השגרה, ללא הציפיות...

משם נוכל לבנות את חיי האהבה בהתאם
כאשר מעשה האהבה אינו ממוקד מטרה לפורקן,
אלא משהו רחב ועמוק יותר
שמאפשר לחיבור להעמיק
ולאהבה לפרוח.
~~~~~

בברכת אמן לרכות ולאהבה,

פה בשבילך ובשבילכם במגוון דרכים
עם תהליכים שכאלה
שמאפשרים לנקות את המיותר,
לייצר ולחזק את החיבור בין הלבבות
ולהצית את התשוקה
וגם -
ממש אוטוטו נפתחת -



גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן








יום חמישי, 14 במאי 2020

למה הוא } לא מדבר על הרגשות שלו?

מתוך ריאיון של Helen Hillix עם Kyle  Benson


"80% משיתופים של אישויים רגשיים
הנם של נשים" -
זו אחת הסטטיסטיקות שמביא Kyle Benson
בריאיון שלו עם Helen Hillix.

Kyle ממשיך ואומר שהתרבות המערבית
מעודדת ומלמדת גברים
להדחיק את הרגשות שלהם,
מקסימום כעס יהיה לגיטימי,
אבל כל ביטוי של רגש אחר
יתפרש בעולמם הפנימי
בהתאם למסרים שקיבלו כילדים
(כמו: "מה אתה בוכה?? אתה ילדה??")
כחולשה, כההיפך מגבריות,
כבעיה.

כמובן שהוא מדבר על הרוב
ישנם יוצאי דופן.
אך כחברה זה עדיין המסר שמועבר לגברים.

ואז... - הוא נותן דוגמא -
- כשהיא { אומרת שקשה לה עם ...
- הוא } עשוי לומר -
"למה את מתבכיינת כל הזמן?"
או לומר:
"אני זורם, מבחינתי הכל בסדר.."
מה שכמובן לא יחזיק מעמד הרבה זמן
אם זה בניגוד לרצונו
גם אם זה חבוי עמוק בתוכו
ואינו מודע.

מה שמעניין להבין פה
זה שהוא } לא נותן לגיטימציה לרגשות שלה {,
מאחר והוא } לא נותן לגיטימציה לרגשות שלו } (!),
כיוון שזה המסר שקיבל כילד -
שאין להם מקום.
אותו מסר חברתי קולקטיבי של התרבות המערבית

קייל מזכיר את העובדה
שכשאנחנו לא נותנים מקום לרגשות שלנו -
באופן אוטומטי כשעולה קושי -
הוא מפעיל את החלק הפרימיטיבי במוח
אותו מוח זוחלים אחורי,
שנדרך,
מופעל כאילו סכנה אמיתית מולנו
ואז אנחנו מגיבים באופן הישרדותי
ב fight/ flight/ freeze
כלומר בתגובת: הילחם/ ברח/ קפא.

כשהמוד הזה מופעל
אין שמץ של סיכוי להתחבר,
להיפך -
זהו מוד ששומר אותנו "מוגנים" בתוך הניתוק

וכל עוד אנחנו מתקשרים במוד הישרדותי כזה,
אנחנו במעגלים,
מבצבצים בתוך הביצה
מגיבים בתגובות ההישרדותיות הללו -
ללא מוצא.

עוד נפוץ לשמוע (לא רק) מגברים:
"אני לא רוצה לנבור בעבר שלי"
"אני כבר לא שם, השלמתי עם העבר, אני חי בהווה.."

אלא שכשהמוח הפרימיטיבי מופעל-
העבר הופך להיות ההווה

זאת אומרת שחשוב להבין
שדווקא כשאנחנו לא מעבדים את החוויות ההן
שהיום טריגרים אלה או אחרים
מעוררים אותן -

דווקא כשאנחנו לא מעבדים אותן,
העבר חי בקרבנו שוב ושוב

מאחר ובמוח הזוחלים אין משמעות לזמן,
אותן החוויות שלא עובדו
יֵחָווּ לגמרי כאילו הן קורות עכשיו.

למשל
אם עשו עליה חרם כשהייתה בכיתה ז'
והיא עוד לא עיבדה את החוויה ההיא,
היום כשבן הזוג שלה לא יסתכל עליה
זה עשוי לעורר את אותה תחושת הוקעה שחוותה אז
ולהפעיל אצלה מיד בריחה כ"הגנה" -
היא תתנתק רגשית ותתרחק.

כמובן שהגנה אמיתית זה הדבר האחרון
שהבריחה הזו תעשה...
ולהיפך היא רק תעמיק את חווית ההוקעה והבדידות ההיא.
~~~~~~

כל אחד מאתנו אימץ לו דפוסי התנהגות וחשיבה הישרדותיים
בעקבות חוויות לא נעימות שחווה כילד,

הרגלים ששנים רבות הצילו אותנו,
אך היום רק לכאורה מגנים עלינו
כשלמעשה הם משחזרים את חווית חוסר האונים.

אז- מנקודת המבט שלנו כילדים -
אכן היינו קורבן של המציאות
מעצם היותנו תלויים בדמויות המטפלות בנו.

היום - למרות שאיננו תלויים,
כל עוד לא ריפאנו את החוויות ההן -
אנחנו מגיבים באותם דפוסי התנהגות הישרדותיים
שלא משרתים אותנו עוד.

הדרך לחיות באמת את ההווה
ולהצליח ליצור חיבור בביחד הזוגי
(על פני להחיות שוב ושוב את העבר),

הדרך לחיות מנקודת המבט של הבוגר
שמייצר את מציאות חייו -
(לעומת הקורבן שהדברים "קורים" לו)

היא לעבד רגשית את חוויות העבר -
אלה שחוזרות ועולות בהווה
דרך הטריגרים הזוגיים
ולצמוח להיות הבוגר הבטוח השלם שאני
ומתוך הביטחון לנהל מערכות יחסים
שכיף להיות חלק מהן.
~~~~~

הוא מסיים את הריאיון בהמלצה
להביא סקרנות:

בכל פעם שאת { מוצאת את עצמך
שופטת אותו למשל :
שהוא אף פעם לא עושה כלים כמו שצריך
ו"הגיע הזמן שיתבגר..."

הביאי בסקרנות את תשומת הלב
אל עצמך וחקרי:
למה זה בעצם כל כך קשה לך?
למה זה מוציא אותך מכליך?

או אם אתה } ננעל בכל פעם שהיא {
לא מחייכת אליך,
הבא סקרנות ובדוק עם עצמך:
למה בעצם זה כל כך קשה לך?

כמובן שהחקירה אינה שכלית,
נדרשת שהייה עם התחושות,
עם הרגשות,
כך שיוכלו לעבור את העיבוד המיוחל
ולהשתחרר מאתנו,
כך שההווה שלנו יהיה מבורך
ולא עוד שחזור חוזר ונשנה של פצעי העבר
~~~~~~~~~~

עד כאן פנינים מתוך הריאיון על קייל בנסון.

לחיי צמיחה וריפוי
שמאפשרים לאהבה לפרוח

אמן!

פה בשבילך ובשבילכם במגוון דרכים:
וגם -
ממש אוטוטו נפתחת -



גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן



     

יום שני, 11 במאי 2020

איך לשחרר מערכות יחסים שאינן טובות לנו?

כמה זה קשה לנו לשחרר
מערכות יחסים, 
גם... כשברור לנו שאינן טובות לנו...

אבל רגע... 
מתי נדע שהקשר באמת לא טוב לנו ?

הרי מלכתחילה, 
אנחנו נמשכים למי שמזכיר לנו אהבה מוכרת -
תת המודע שלנו ימשוך אותנו
לאנשים שיאהבו אותנו כמו שאנחנו רגילים...  

ואותה האהבה המוכרת לנו,
זו שאנחנו רגילים לה מבית ילדותנו
היתה ולו בחלקה חסרה ומכאיבה
ויצרה את אותם התסכולים המדוברים בתוכנו,

כך ש אופס...
הקשרים הזוגיים שלנו יהיו מאתגרים בהגדרה
ומתוך הקושי שלנו לחוות תסכול 
אנחנו עשויים למצוא את עצמנו 
ממהרים להגדיר את הקשר כלא טוב לנו
ולהכריז על פרידה...
וזו... לא בהכרח תהיה הבחירה המיטבית עבורנו

אז ככה,
הזוגיות הינה בהחלט מקפצה להתפתחות אישית
וכשעולים לזוגיות מודעת,
התסכולים הופכים לשערים שלנו לצמיחה -
גם אנחנו מתפתחים לגדולים שאנחנו

אלא ש...

באופן לא מפתיע,
גם לטנגו הזה צריך שניים

וכשאחד מבני הזוג לא רוצה
או לא משתף פעולה לכיוון של צמיחה
התסכול חוזר ונשנה,
ופרידה לפעמים בלתי נמנעת..

ועדיין, לא משנה מי יזם אותה,
הצד שלא רצה בקשר
או הצד שרצה אבל נוכח בחוסר שיתוף הפעולה מהאחר,
כך או כך תהליך הפרידה קשה מנשוא
ומציף ומסעיר את עולמנו הפנימי:

בין אם זה הילדים והתא המשפחתי 
שאנחנו חסים עליהם ורוצים לגונן

ובין אם תפיסות שגויות הרווחות בתרבותנו
שמקדשות את ערך המשפחה והנישואין
כשפירוק של אלה נתפס ככישלון
(לעומת "הצלחה" להישאר בתוך קשר למרות שרע בו)

בין אם צפים פחדים מנטישה או דחייה,
קולקטיביים ו/או אישיים
שלא פעם משאירים אותנו אוחזות
גם כשברור לנו כשמש
שזה לא הדבר שנכון לנו לאחוז בו.

וכן... מתוך חווית חוסר ערך,
או אמונה פנימית של חוסר ראויות לאהבה
כך שאנו עשויות למצוא את עצמנו מוותרות
על עצמנו,
על רצונותינו,
על כמיהותינו
ולמרות שכך המצב בתוך הקשר -
אוחזות ומתקשות לשחרר אותו.

וזה לא משנה אם זה הוא רצה ללכת,
או את שרוצה לעזוב,

זה לא משנה -
אם זה קרה לפני עשור,
או לפני שנה,
או ממש בהתהוות עכשיו

הקושי לשחרר עשוי ללוות אותנו
עוד ועוד אלא אם נעבד את מה שהוא מעלה

על הרקע הזה אני פותחת עוד
קבוצת לנשים בפריח(ד)ה

שמוצאות את עצמן במצב הזה:




במישור הרגשי – אם את מוצאת את עצמך נעה בין הדחקה להצפה.
                 כילדות למדנו להתמודד עם עומס רגשי
                 באחת מתוך השלוש- הדחקה, הצפה או הכחשה.
                 כולן משאירות אותך מנותקת רגשית ותקועה, כי גם
                 אם לרגעים את מדחיקה ולכאורה הכל בסדר,
                 העומס הרגשי נמצא שם מתחת לפני השטח ויעלה שוב
                 בזמן אחר, או יחלחל ויפגע (בגוף) ויקשה עליך לפרוח.
                 
                 הכלה וטרנספורמציה -היא הדבר שמאפשר שחרור אמיתי,
                 היא הדבר הרצוי לנו, אם כי לא נפוץ ודורש לימוד. 
                 אותה אני מלמדת אותך,
                 הכלה מאפשרת הקלה אמיתית, שינוי פרדיגמות
                 ושחרור מאמונות תפוסות. תארי לך איזה כיף זה להשתחרר מהעומס הזה
                 ולצמוח אל הגדולה שאת,
                
                 מעבר לכך – תוכלי להכיל את הילדים שלך וללמד אותם הכלה!
                 מתנה לחיים.

במישור המנטלי והרוחני – אם את מוצאת את עצמך מתעסקת בו ובמה שעשה
                    ואיך ולמה ושוכחת את מרכז הכוח והעצמה שלך בעצמך.
                    בתהליך הזה תוכלי לשחרר דפוסי חשיבה שמעכבים אותך,
                    כאלה שהתקבעו לאורך חייך ומגבילים אותך בדרכך
                    ולאמץ דפוסי חשיבה ואמונות שמשרתות אותך ותומכות בפריחה שלך!

במישור הפיזי – אם את נתקלת בקשיים כמו בהקשר הכלכלי למשל,
                     אני אלמד אותך איך לנהל את הכסף כך שתמיד יהיה לך
                     מספיק כסף לכל מה שאת רוצה!

ובעלות של 100 ₪ לפגישה * 10 תשלומים

כדי שהקשר הבא שלך יהיה בריא יותר
(גם אם בסופו של דבר יהיה עם אותו האחד שעזב,
במקרה שיתאים לכם לחזור)

כדי שלא תיפלי שוב לאותן הסמטאות ללא מוצא שהובילו אתכם לשום מקום,
כדי למלא את 'הקערה שלך' במה שלא קיבלת כילדה
כדי לצמוח מהמשבר הזה ולמצות אותו לפריחה של מי שאת במלואך

מה שאת מקבלת בקבוצה הזו,
מעבר לתמיכה נשית שבכוחה להעצים ולחזק אותך
זה כלים שהולכים אתך לכל החיים
כלים לעיבוד רגשי אתם תוכלי לעבוד בכל פעם שרגשות יציפו אותך
וכך לפתור מצבים בצורה מיטבית לך
ולא מתוך עומס רגשי שמכביד על הלב וגם על התוצאות,

את מתחברת לרצון הלב שלך ומקבלת ממני תמיכה ופטנטים
שיובילו אותך לצעוד על נתיב חייך בבטחה!

אם זה נוגע לך ואת מרגישה שאת חלק מהקבוצה הזו,
שזהו התהליך שמיועד עבורך –

**
הקבוצה הזו לא מתאים לכולן,
אלא לנשים שרוצות לחולל שינוי בחייהן
ודורש מחויבות אישית לצמיחה והריפוי שלך.

פה בשבילך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה אהבתך אליך 💓💓💓


 נ.ב
יש אפשרות לעבור תהליך אישי אתי ולא בקבוצה
כתבי לי למייל : galitel2@gmail.com ונמצא את הטוב ביותר עבורך

יום רביעי, 6 במאי 2020

איך לחדש את הכימייה בזוגיות שלכם? מתוך ריאיון עם Leah Alchin Piper

התכנים הבאים נלקחו מתוך
ריאיון של Helen Hillix עם Leah Alchin Piper

Leah Piper מתחילה עם ההמלצה:
קודם כל להיות זמינים..

הרבה פעמים אנחנו שקועים במחשב/ טלויזיה... 
ואז כשבן הזוג קורא לנו, (לפעמים שוב ושוב :-)
כשאנחנו סוף סוף שומעים ... -
היא מדגישה - 
לא רק לענות חצי "כן.." 
אלא ממש להתפנות -
לסובב את המבט,
להפנות את כל הגוף ולהיות מכוונים אליו
לגמרי. 
ללא הסחות דעת מהמסך ממנו יצאנו

זמינות ונוכחות אליו.


בהמשך הריאיון Leah Piper 
מוסיפה ומדגישה 
את חשיבות העונג, השמחה והכיף

אחד הדברים שהיא עושה 
כדי לשמור על state of mind של שמחה 
הוא רשימת תענוגות.

הרשימה שלה תלויה על המקרר
ובכל פעם שמתמלא עונג שרשום בה,
היא מציינת לידו את השם שלה 
או השם של מי שמילא לה את העונג

וזה יכול להיות למשל:
עוגת פאי שהיא מאד אוהבת/ 
לדבר עם חברה/
להיזכר ברגעים קסומים בחיים/
להסתכל על תמונות/

היא מאד ממליצה
לשתף ברשימות בין החברות
כך נוכל להיזכר בעוד דברים 
ולהוסיף אותם לרשימה שלנו.
~~~~~~~~~

המצב הרגיל היא אומרת - הוא כזה
שבתחילת הקשר ההורמונים משתוללים
אנחנו בהיי ובעוררות גבוהה עד היסטרית
אבל אז... כשהשלב הזה נגמר...
כימית משתנה לנו משהו בגוף 
ומה שהיה בהתחלה...
במקרה הטוב נשאר ממנו זכר,
או במילים שלה -
מה שהיה בהתחלה הוא יותר
מכל מה שיהיה לנו לאורך הקשר בהמשכו.

יחד עם זאת(!) היא מוסיפה,
אמנם כימית משהו השתנה
אלא שמאידך לאורך הזמן 
עומק האהבה יכול לגדול.

כאן עלינו לייצר אלכימיה
להחזיר את חווית החיבור ההוא


היזכרות בימים ההם למשל
יכולה לעורר את זה שוב 
ולייצר שוב את ההורמונים הללו כימית בגוף

כימית הרמה הגבוהה ביותר אצל נשים
של הטסטוסטורון היא אחה"צ
אחרי שכבר נעשו מספיק משימות,
אחרי ארוחת צהרים, כך שהבטן לא מלאה מידי 
אבל גם לא ריקה מידי... 
יכול להיות זמן מושלם למפגש זוגי מיני
כך היא מציעה.

החשק אצל נשים לרוב מוצנע,
אנחנו לא מקדישות זמן לעורר את עצמנו
זו מן התניה חברתית שכזו
ולוקח הרבה זמן עד שההרפייה מתאפשרת,
עד שהרקמות מתרככות והגוף "נפתח".

מה שיכול לעזור,
זה אם משנים את המטרה מ "אורגזמה"
ל"מפגש אהבה",ל "חיבור"
ל"כמה אהבה אני יכולה לתת/ לקבל"
שינוי כזה עשוי להקל ולאפשר את ההרפייה 
וליצור חיבור -
"להפעיל את הכימייה".

בנוסף, טיפ שהיא נותנת -
לעשות את המפגש טיקסי,
מיוחד,
מעֶבֶר להתייחסות לאיברים המין
לשים אותם בצד לרגעים
רק להיות גוף אל גוף
בהנאה,
בחיבור.

זה יכול להרגיע את המתח 
ולאפשר לרקמות במערכת ההורמונלית 
והפיזית הנשית להיפתח.

מפגש מתוך כבוד ואהבה
גוף אל גוף

לעמעם אורות
מוסיקה נעימה
להחליף אווירה ולקדש אותה.
~~~~~~~~

עד כאן הריאיון המרתק עם
Leah Alchin Piper

בברכה
לחיבור זורם ואהבה,

פה בשבילך,
בשיחות וידאו 
ומקווה שבקרוב גם פנים אל פנים
בהן אנו מקלפים עוד ועוד שכבות
מחליפת ההישרדות
לחיי רווחה ושמחה מלאים

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן