גלית אליאס

 אני לא יודעת איפה אני פוגשת אותך עכשיו, יכול להיות שברגעים אופטימיים בתוך תקופה מאתגרת, או ברגעים מאתגרים בתוך תקופה אופטימית, או בקומבינציה אחרת... כך או כך, אני מניחה  שישנם תחומים בחיים שהיית רוצה לשדרג.. בכלל.. ובהקשר הזוגי בפרט - שהרי אנחנו יצורים מתפתחים ששואפים ליותר ויותר טוב מעצם היותנו... בין אם האווירה בבית נעימה וטובה ובין אם פחות, מעצם העובדה שאנחנו משתנים כל הזמן ... מידי פעם נכון לנו לדייק ולכוונן בהתאם והנה,  רגע לפני שהשנה האזרחית החדשה נפתחת, זו הזדמנות (למעשה כמו בכל בוקר חדש :-) לשנס מותניים ולעשות את הצעד הנחוץ לעבר החלום הזוגי שלכם כפי שהוא מצטייר ברוחך היום (גם אם לא הגעת לצייר אותו עדיין :-), ואם כך הדבר - המייל הזה במיוחד בשבילך) נכון... כגודל הכמיהה ככה גודל הפחד... לכן לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו נמנעים מלנוע לשם, ונותרים מתוסכלים מן הפער בין איפה שאנחנו נמצאים לאיפה שהיינו רוצים להיות.. ונכון..  שההרגלים שלנו (חלקם/ כולם תוצאה של הפחד הזה) יעשו הכל כדי להשאיר אותנו במקום ולהימנע מתנועה.. וגם נכון שלא ממש לימדו אותנו בטח שלא קיבלנו דוגמא ראויה  ל: איך לחיות

 (תרגום סימולטני להרצאת טד של אסתר פרל, קישור למקור בתחתית) " למה אנחנו בוגדים? למה אנשים מאושרים בוגדים? וכשאנחנו אומרים "בגידה" למה בדיוק אנחנו מתכוונים? לסטוץ חד פעמי? לסיפור אהבה? למין בתשלום? לצ'אט ? למסז' עם happy endings? מדוע אנחנו חושבים שגברים בוגדים מתוך שיעמום ופחד מאינטימיות, אבל נשים בוגדות מתוך בדידות ורעב לאינטימיות? האם רומן הוא תמיד סופה של מערכת יחסים? ~~~~~~ לאורך העשור האחרון, בו נסעה ברחבי העולם ונפגשה עם מאות זוגות שנפגעו מבגידה, גילתה דר אסתר פרל שיש אקט אחד פשוט של פשע שיכול לשדוד זוג מהיחסים שלהם, מהאושר שלהם ואפילו מהזהות שלהם - והוא רומן. ועדיין האקט הכל כך נפוץ הזה -  כל כך מעט מידי מובן, לכן - היא מקדישה את ההרצאה הקצרה הזו - לכל מי שאהב בימיו. ניאוף הומצא מאז שהנישואים הומצאו וכך גם - הטאבו שאוסר עליו למעשה לניאוף יש יכולת הישרדות שמוסד הנישואין יכול רק לקנא בה, עד כדי כך שהאיסור על הניאוף הוא היחידי שמוזכר בתנ"ך פעמיים! פעם אחת איסור על המעשה ובפעם השנייה אפילו על המחשבה על כך! אז איך אפשר להסביר זאת שמה שאוניברסלית אסור, בכל

הרגשתי מחנק בגרון.. וחוסר אונים עז שהשאיר אותי כמה שניות בלי מילים.. היא שאלה אם אני יכולה ללוות אותם בתהליך זוגי באנגלית ואני שאנגלית איננה שפת אמי, יודעת שזה לא מתאים, לכן אמרתי לה "לא" אבל הרצון לעזור... ואולי נכון יהיה יותר לומר: הקושי להשיב אותה ריקם - חוסר האונים שעלה בי אל מול חוסר האפשרות שלי להקל עליה, צעק בתוכי והוביל אותי לעבור בין אלם לחזרה על אותן המילים שוב ושוב - " לא, אני יודעת שזה לא מתאים ..." הפעם, לעומת מקרים דומים בעבר יכולתי ממש להיווכח  בחוסר האונים הזה שסער בתוכי תוך כדי הסערה ולנהל את עצמי בתוך הסיטואציה. (וכן, יש לי עוד עבודה להמשיך ולנקות עוד מאותו חוסר אונים) בעבר - כשהייתי פחות מודעת למתחולל בתוכי הוא היה מניע אותי ובלי שהייתי מודעת לכך הייתי עשויה לומר לה "כן"  (העיקר לא להרגיש את חוסר האונים הזה) למרות שזה לא היה בהכרח מה שנכון לי ולהם וכך לא פעם הובלתי את עצמי "על עיוור" לשבילים לא רצויים... ככל שהמתחולל בתוכנו מתחולל לו באחורי הקלעים - באופן לא מודע - כך נמצא את עצמנו פועלים מתוך אחד ה Fים ולרוב לא בהצלחה זה קורה