יום חמישי, 11 ביולי 2019

למה רוב הזוגות מתגרשים?

"אני לא יכולה יותר לשאת 
את ה_______ (תסכול כל שהוא) הזה...
די, נמאס לי!
אני חייבת לעוף משם !!!..."

כשה"תסכול" יכול להיות למשל:

המריבות שלנו/
ההתעלמות שלו/
הגסות/ אגרסיביות שלו/
השליליות שלו/
זה שהוא כל הזמן קובע לי מה לעשות/
חוסר האכפתיות שלו...
ועוד ועוד..

לא שאנחנו מחויבים להישאר זה עם זו,
אין אג'נדה כזו שמובילה אותי,
לפעמים פרידה היא אכן הצעד הנכון

ובכל זאת,
לעתים קרובות הסיבה לפרידה 
לא מוצדקת 
(לפחות מנקודת המבט שלי)

למה אני מתכוונת?

אם היא { לא יכולה לשאת למשל 
את השליליות שלו,

יש מצב,
(ותאמיני לי שיותר נכון לכתוב פה "סביר להניח")
שלה במיוחד יש קושי להתמודד עם שליליות

וכשהוא } "שלילי", 
הוא } מזכיר לה את הקושי הזה
שנמצא בתוכה,
מעלה אותו על פני השטח
ואז... היא { נאלצת לפגוש את השליליות
פנים אל פנים...

לאורך השנים,
היא פיתחה לה כל מיני דרכי התמודדות יצירתיות לחיות
בלי לפגוש את השליליות,
כמו למשל להיות רק חיובית, 
(להדחיק ולהתכחש לה כשהשליליות מציצה)
כמו למשל לברוח למסכים/ ספורט/ עבודה/ עשייה/ ילדים
you name it...

חוסר היכולת שלה { להתמודד עם "שליליות",
עם רגשות קשים,
עם הכבדות שהם מביאים ומעיבה עליה
היא שלה.

כשהיא תפרד ממנו },
זה לא יעזור לה להיפרד מהקושי שלה מול "שליליות"
זה רק ירדים אותו עוד קצת
וישהה אותו לזמן מה,

ואפילו זה לגמרי לכאורה...
כי הפרידה עצמה מביאה אתה 
המוווון רגשות קשים

ובכלל,
מאחר וזה לא לטובתה הגבוהה -
לא להיות מסוגלת להתמודד עם "שליליות"
ולהיעזר בהדחקה/ הכחשה/ בריחה כל שהיא
בכל פעם שזו עולה,

החיים יפגישו אותה עם אינספור הזדמנויות 
כדי שתוכל לרפא את המקום הזה,
לשנות את ההרגלים הללו,
ללמוד איך להכיל רגשות קשים
כדי שיוכלו באמת להתפרק החוצה
ויפסיקו להצטבר בתוכה

(שזה מה שקורה באופן אבסורדי כשהיא בורחת מהם -
לכאורה יש רווחה שנעלמו
אבל למעשה לא נעלמו כלל
אלא הצטברה עוד שכבה במצבור המודחק)

זאת אומרת 
שכשהאיש שלה } מביא אתו שליליות,
זוהי למעשה הזדמנות עבורה {
לפגוש את המקום הזה בתוכה
את הקושי שעולה בה מול השליליות,
את חוסר האונים,
את הכאב, הפחד, העצב,
את התפיסה השקרית - שסוף העולם קרב,
לחשוף את דרכי ההתמודדות ההישרדותיים שסיגלה,
שאכן הצילו אותה לאורך השנים,
אבל למעשה השאירו אותה מכווצת
ואינם מספקים עוד עבורה,

אם היא פוגשת שוב ושוב את התסכול הזה,
סימן שהגיע הזמן לעבור דרכו,
(ולא בהכרח להיפרד ממי שמזכיר לה אותו)
למוסס את המצבורים הרגשיים שיש לה שם
ולצמוח לבוגרת ששליליות אינה מאיימת עליה,

נכון שאינה נעימה לה,
אבל כבר לא מבעיתה כל כך,

זה לא אומר שנעים יהיה לה 
לחיות עם מישהו שכל הזמן שלילי,
לגמרי גם לו יש עבודה פה,
כי זוהי למעשה הדרך ההישרדותית שלו להתמודד 
לרוב עם אותו הקושי שלה -

לרוב, לשניהם אותו הפצע הילדי
אך לכל אחד דרכי התמודדות הפוכות.
אף אחת מהן לא אופטימלית,
כל אחת קיצונית לקצה אחר  
(בריחה אל מול התרסה)

כשהמפגש ביניהם, 
כן, דווקא כשהוא בהתנגשויות
שהוא בעצם המפגש בין חליפות ההישרדות שלהם -

מאפשר לנושא לעלות על פני השטח,
וכשהם לוקחים את זה לכיוון של ריפוי -
הם יכולים להיפרד מהבעיות,
בלי להיפרד מבן הזוג 
(שרק מזכיר אותן)

לחשוף את הסיפורים הפנימיים,
הרגשות, ודרכי ההתמודדות 
שרק לכאורה מגנות עליהם
ולמעשה משחזרות את המצב הלא נעים שוב ושוב.

לרפא את הפצע האישי - של כל אחד מהם
ולאמץ דרכי התמודדות בוגרים ומכילים
מתוך כבוד עצמי,
נִראוּת, יחס ואהבה פנימה והחוצה

אז יוכלו גם לייצר מפגש מלב אל לב,
לא עוד התנגשויות 
של חליפות הישרדות ומנגנוני הגנה.

היופי הוא -
שנקודת הפתיחה, השער שמוביל לשם,
הוא דווקא הקונפליקט והתסכול,
אלה מחזיקים את כל התכנים הללו,
מאפשרים לנו להיווכח, לראות, להבין, להכיל,
לייצר חוסן פנימי

ולבחור לנו דרך חדשה - 
ביני לביני
וביני לבינו..

אז רגע לפני שאתם בוחרים להיפרד מבן הזוג,
בואו ללמוד איך אפשר להיפרד מהבעיות
ולהישאר עם אותו בן זוג,
אותה המשפחה
באהבה, בכבוד ובחיבור
שתמיד חלמתם לזכות בו

זה לא חלום,
זו לגמרי מציאות,
שמתרחשת ביומיים אינטנסיביים
מלאים בתובנות, טרנספורמציה ואהבה.

כבר כמה שנים טובות 
שאני עדה לנפלאות ולניסים 
שמתרחשים לנגד עיני,

בואו גם אתם להיות נס שמתרחש❣
בלחיצה פה יש עוד פרטים
על האינטנסיב הזוגי

פה בשבילך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום שישי, 5 ביולי 2019

למה בעצם קשה לנו בתוך זוגיות?


כאילו דההה..
יש הרבה תשובות שיכולות להיכתב כאן
מן הסתם,

בחרתי להביא אחת שהתנסחה לי בחדר העבודה השבוע ואהבתי במיוחד:

אתחיל בלהזכיר,
שבתחילת הקשר הזוגי,
בתקופת ההתאהבות, כזכור לכולנו
נוצר חיבור חזק בינינו
ואז ....
עם הזמן, בעיקר ככל שאנחנו מתחייבים
זה לזו,
בן הזוג (המושלם) מושלם בללחוץ לי על הכפתורים בצורה מדויקת ומתסכלת במיוחד,

מה שמעלה על פני השטח,
מציף ומתסיס את האישויים האישיים שלי שתמיד היו שם אבל היו חבויים ומודחקים

ו... מתחילים להיווצר בינינו 'ערבובים', (שמאד שכיחים במצב התודעה הקולקטיבית הנוכחית)
שמתבטאים למשל
בהרגל להאשים אחד את השני,
להשליך את התסכול ממני א(ע)ליך,
להרחיק אותך ממני כשאתה מזכיר לי כאב פנימי שקיים בתוכי,

מיני ערבובים שכאלה
שמשאירים את המיקוד שלי במי שמעורר את הכאב שבתוכי ובכעס עליו...

מה שמחמיר מן הסתם את המצב
כי כשאני כועסת עליו שעשה כך וכך,
סביר להניח שיתעורר בו כעס נגדי
ואנחנו במעגל ההסלמה.

(זאת במקום שאתמקד בכאב שלי ואביא פנימה מזור ומתוך חיבור ושקט פנימי
אוכל בין היתר לשתף אותו בצורך שלי.)

הערבוב הזה הוא ההרגל הקולקטיבית,
זה מה שלימדו אותנו,
זה מה שקורה אפשר לומר לכולנו.

ואז, (לכאורה)
החיבור החזק ההוא מתחיל להיסדק
בעוד שלמעשה,
מצד אחד נוצרים ערבובים מקשים
ומצד שני נוצר בינינו ניתוק וריחוק.

במילים אחרות יותר ויותר יש 'דיבור' בין מנגנוני ההגנה שלנו,
לרוב דיבור הישרדותי ולא נעים

ופחות ופחות יש דיבור בין הלבבות שלנו שזה- לו התקיים -
היה מזין את החיבור הזוגי לו אנו כמהים.

אז מה עושים?
אם נסתכל ממעוף הציפור,
למעשה מה שאנחנו עושים בתהליך זוגי,
זה מצד אחד פורמים את הערבובים,
מחזירים כל אחד לשלם היציב שהוא,

בין היתר לומדים להסתכל על מה שקורה במבט פנימה,
ממלאים את הצורך,
מפסיקים להאשים
ויותר ויותר משתפים אחד את השני
במקום לשטוף אותו שבגללו ככה וככה...
אז מצד אחד פורמים את הערבוב

ומצד שני
בונים מחדש את הגשר שבין הלבבות,
מייצרים את החיבור הרך, העדין, לו אנו כמהים כל כך.

כי זוגיות בריאה מתקיימת בין שני שלמים,
לכן עלינו לחזור להיות השלם שאני שלא מתערבב ומערבב ומשליך את תסכולי עליך.
ומתוך השלם והשלמה מייצרים את החיבור המזין שבין הלבבות.

כן... אני שומעת את התהייה:
רגע, אבל הוא החצי השני שלי...

אז... בניגוד לתפיסה הרומנטית לפיה אנחנו שני חצאים שמשלימים זה את זו
שהיא תפיסה שמאד מפתה לאחוז בה,
אלא שהיא פוגעת בנו כיוון שהיא משמרת כל אחד מאתנו כחסר תמידית (מעצם היותו חצי) ומהווה את הגחלת למריבות בינינו,
חשוב שנזכור שאנחנו למעשה שלמים, ושנאפשר לעצמנו לחיות ככאלה.

ככל שאנחנו לומדים לעשות את ה U turn
לחזור פנימה, להקשיב לרגשות, להיות ברכות עם המקום הפגיע שעלה על פני השטח,
לקבל, לחבק, לרפא,
למלא את הצורך-
ראשית ביני לביני ואז גם מהאחר,
כך נמצא את עצמנו פחות במוד הישרדות, יותר באיכות חיים,
כך מציאות חיינו תהיה מלאה ועשירה יותר,
כך נחווה יותר חוסן פנימי ונהנה מהאני הגדול והמרהיב שאני,

כך גם נוכל ליצור בינינו חיבור אמיתי כזה שמתקיים באגדות
For ever and ever

כשאנחנו מחד מפרידים את הערבוב
ומאידך מחזקים את הגשר שבין הלבבות כשלמים, 
נוכל לחיות ממש כמו באגדות
בחיבור זוגי שמתמשך לעולמי עד באושר ועושר.

זה נכון שמעטים הזוגות שנמצאים שם
אבל ככל שהידע והכלים נפוצים יותר
כך יותר ויותר זוגות זוכים להגשים את החלום הזה

אם זה החלום שלך ושלכם
בואו לקבל את הכלים וללמוד איך להגשים אותו

וזה יכול לקרות תוך יומיים אינטנסיביים
בלחיצה פה כל הפרטים

פה בשביל ללוות אתכם אל הגשמת החלום,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן