איך להצליח(!) לדבר על משהו שמציק/ מעצבן אותי?

מה שבטוח - וכל מי שהתנסה בכך (ומי לא??...) ידע לומר -

זה שכשאני עודני עצבנית, 

או: כל עוד הדבר מציק לי,

או: כל עוד יש בי שיפוטיות וביקורת עליו... -

לא משנה מה אעשה...

כל דרך שאנסה לדבר בה על כך - תוביל למריבה או ריחוק בינינו...

בין אם הגעתי בווליום נמוך או גבוה,

גם אם אני בטוחה שאני מדברת "יפה"

וגם אם הטיעונים שלי ממש אבל ממש הגיוניים...


כל עוד אני טעונה על הדבר,

ה"עטיפות" היפות הללו לא עושות את העבודה,

הצד השני מרגיש את ההסתייגות שלי (וחווה אותה כהסתייגות ממנו)

הסתייגות שאפשר לחוש בגוף כ'מתח' -

שמעלָה אוטומטית את המתח בגוף של האחר 

ומשם הדרך להסלמה סלולה ובטוחה...

ומה שבטוח זה שכך- הקשבה, הבנה וחיבור לא יהיו שם..


ואז.. לא פעם קורה שמאחר ואנחנו כבר יודעים לאן הדברים יתגלגלו...

אנחנו נמנעים יותר ויותר מלדבר על מה שמציק לנו

אבל גם הכיוון הזה מעצים את הריחוק בינינו

ומשאיר אותנו רחוקים ממימוש הכמיהה שלנו לחיבור.


על פניו אין מוצא.

והתסכול שהולך וגדל מחזק את האופציה להיפרד 

כדרך היחידה לצאת מהפלונטר,

פתרון לכאורה... שלמעשה מייצר אינספור בעיות נוספות

ובהחלט לא פותר את הבעיה -


אז איך בכל זאת אפשר לדבר על משהו שמציק לי 

באופן שהאחר יקשיב, יבין והעניין המציק ייפתר ?


אבל רגע לפני האיך, עוד כמה מילים על

למה זה לא  מאפשר לנו 

לשוחח כשאני מגיעה עם ה"מתח" הזה -

(בין אם זה כעס/ שיפוטיות/ צדקנות/ או דומים לאלה..)


המתח הזה יוצר חייץ רגשי,

ביני לביני - לרגשות הפגיעים הרכים יותר שמתקיימים מתחת למתח

וגם.. ביני לבין האחר

ואז... אמנם אני רוצה שהוא יבין אותי,

אני רוצה חיבור,

אבל.. אני מגיעה עם ניתוק...

מעצמי 

וממנו...


הניתוק הזה מיד מעלה את הצורך של האחר להתגונן -

ובמילים אחרות את המתח שלו שמייצר ניתוק גם אצלו,

שלו מעצמו

ושלו ממני


והנה שנינו,

כל אחד מתבצר בעמדתו,

שלרוב היא מאד הגיונית ומשכנעת

ובכל זאת... אין מוצא...

(למרות אגב... שלרוב... בכלל אין לנו ויכוח על הדבר,

כלומר - ואני עושה פה ספויילר -

כשאנחנו מצליחים לדבר, לרוב אנחנו יכולים להגיע בקלות רבה להסכמה)


ושלרגע לא ישתמע מכך

שהכוונה שלי היא לוותר על עצמי, על התסכול שלי,

על הרגשות או הצרכים שלי,

חלילה...ואף ההיפך הוא הנכון...

הכוונה היא רק להצליח לוותר על המתח 

(להגיע למקור שלו ולענות על הצורך שיש שם כך שהמתח יתייתר, אפרט בהמשך)


כי כל עוד אני מגיעה מתוחה, עם כלי המלחמה שלעיל,

(בין אם אני "התחלתי" ובין אם אני ממשיכה בתגובה)

אני לוקחת חלק פעיל בשדה המלחמתי הזה

ובמלחמה כידוע.. זה או אני או הוא,

ובעיקר... כולנו מפסידים...

(זאת אומרת שככה אני בהפוך על הפוך מבטיחה לעצמי שלא אקבל את מבוקשי...)


אז מה כן?

בהחלט יש אפשרות אחרת.

כזו שנמצאת בקומה שמעל לשדה הזה...

אלא שהיא דורשת ממני 

(ורצוי שגם מבן הזוג אבל אפילו אם רק אחד מתחיל, אפשר להגיע לשם יחד)

לעבור דרך המתח למה שמאחוריו,

לזהות את הרגשות הרכים שלי, 

ו ל ה כ י ל (בעצמי את מה שמתחולל בי)

להיות בחיבור אלי, אל החלקים שבי שזקוקים ל... 

נראות, הבנה, הקשבה, אמפטיה, תשומת לב, אהבה וכו וכו...

וכמו להשקות את החלקים הצמאים שבי 

ולמלא אותם באלה בעדינות וברכות.


בשלב הזה - כאשר הוא קורה במלואו -

מתרחשת טרנספורמציה,

וזה כבר מרגיש כמו נס גלוי,

עוד לפני ובטח אחרי שאחזור לשיחה עם האחר.

הללויה... 💝


נכון.. 

שלא תמיד יהיה לנו קל לוותר על הכעס...

כי זה מצידו ינסה לשכנע אותנו שהצדק אתנו

ואנחנו חייבים להילחם עליו,

כי אחרת לא נשיג את מבוקשנו

והוא כזה פתלתל ממזר.. 

כי כך כאמור, הוא משאיר אותנו בדיוק במקום המתוסכל ללא מבוקשנו..

ועדיין... בפתיינותו... דורך אוטומטית את המערכת שלנו..


אז כחלק מלקיחת שרביט הניהול עליה,

הנה עוד זווית שמאפשרת לראות יותר מהתמונה הגדולה,

היא זו שמזכירה לנו שהכעס -

למרות שהוא מוצדק והגיוני והכי הכי טבעי שנרגיש אותו,

עדיין,

כשאנחנו אוחזים בכעס -

אנחנו נאחזים ומתבצרים במקום.

(לעומת האפשרות לשינוי שנפתחת כשעוברים למה שמתחת לו)

וסביר להניח שנמשיך להרגיש את אותו התסכול 

חוזר על עצמו שוב ושוב בחיינו.

(גם אם זה רק בתוך הקשר הזוגי - כי שם זה הכי קרוב לבית שאפשר,

עדיין יהיה שחזור של התסכול בלופים... 

ולא... פרידה מבן הזוג הזה לא באמת פותרת את העניין הזה לפחות)


אם כן, האפשרות היחידה לשינוי,

כזה שיאפשר לנו לדבר במקום לריב,

להקשיב, להבין, להגיע להסכמות ולהרגיש את הביחד נעים ומחזק,

מתחילה בשחרור של העומס הרגשי הזה, שנמצא מתחת לפני השטח

ומנהל את העניינים 

ואותנו מהתפיסה שמשאירה אותנו במקום.


זה מה שנקרא הכלה -

שהינה במהותה תהליך טרנספורמטיבי,

בו אנחנו שוהים בהתבוננות וחיבוק מהאם הפנימית שבנו

כלפי החלקים והרגשות הפגיעים

וכשזה קורה - כאמור זה כמו נס -

הרגשות הקשים משתחררים מהמערכת

ויש לנו גישה יותר ויותר

לאותו חוסן פנימי וחיבור למסוגלות ולעוצמה שלנו

ומשם אנחנו יכולים לנוע מאהבה

(על פני תנועה מתוך הפחד כאשר אנחנו במוד הישרדותי)

אני לא אומרת לא לכעוס, או לא לשפוט,

(לכעס יש תפקיד חשוב כשהוא מזכיר לנו את הגבולות שלנו

ומסתיר מאחוריו תסכול על צורך שלא מסופק - אליו נכוון)

אני רק אומרת לא להשליך את אלה על האחר,

או לפחות לא לצָפות להקשבה כשזה מה שאנחנו עושים..

וגם... אחרי מיצוי מסויים- 

לעבור לשלב הבא של הכלת הרגשות שמאחורי ומתחת לכעס.


ונכון, שזהו האוטומט שלנו - להישאר בכעס ולהשליך אותו -

כי ככה גדלנו, 

כי זה מה שקורה סביבנו,

כי זה עדין השיח הרווח בתודעה ההשלכתית שאנחנו חלק ממנה...

אבל...

זה שייך למוד הישרדותי של תקופה הישרדותית

שבמובנים מסויימים תמה. 


היום אנו חיים בתקופה שכבר לא באמת הישרדותית, 

לפחות לא כמו פעם.

לכן השיח הזה כבר לא מתאים ובין היתר...

לא מאפשר לנו לממש את הכמיהה העמוקה ביותר שלנו כבני אדם -

להיות בחיבור

ולנוע מאהבה 💖

לסיכום-

כשמשהו מציק לנו, או מכעיס, או מתסכל,

כדאי שנתחיל בחיבור לעצמנו,

משמע  לעבור אל מאחורי ומתחת לכעס

ולהסכים להרגיש את הפגיעות,

כשבו זמנית נוכח בנו גם החלק הבוגר שמכיל אותם -

וכשאנחנו ממש מצליחים להרגיש מנקודת המבט של הצופה החווה...

מגיעה אותה הקלה פיזית ורגשית (טרנספורמציה)

ולרוב גם התבהרות מנטלית ואתה מגוון אפשרויות לפתרון

שאינן מהסוג של "או אני או אתה".


אז.. וכדאי רק אז...

(כשהמטען הרגשי שלי התנקה ולו במעט)

לגשת אל האחֵר ולדבר.

זאת אומרת שנגיע עם פחות שיפוטיות, פחות כעס, פחות תסכול... פחות מתח,

מה שמגדיל לאין ערוך את הסיכויים 

לכך ש(גם) הוא יקשיב, יבין ויהיה אתנו ביחד בדבר

~~~~~


ועכשיו... קצת טכניקה:


כדי שיהיה קל לזכור,

שמתי בראשי תיבות את מה שלמיטב הבנתי 

הם העקרונות הראשיים בשיח אימגו זוגי 

והנה הם פה בשבילכם:


נ . ר    ה . ג . ש . מ . ה (לגמרי במקרה מתאים לחנוכה)

נ - נראות - התבוננו זה לזו בעיניים תוך כדי השיחה

ר - הביאו רצון טוב והתכוונות להגיע בלב פתוח זה לזו. בואו בעיניים טובות

ה - הקדישו זמן לשיחה. זמן בו שניכם פנויים.

ג - היו ערים לגשר שעובר בין הלבבות שלכם

     כשאחד מכם - המקשיב, עובר אל עולמו של האחר - המדבר

ש - שיתוף - מי שמדבר מגיע בהתכוונות לשתף את האחר 

      ולא לשטוף אותו:-), לשתף מנקודת מוצא של חקירה פנימית,

     כשמי שמדבר מביא את דבריו ב I Position כלומר מהחוויה הסובייקטיבית שלו,

     לא כאמת אבסולוטית שכן אלו הם פני הדברים: כל אחד חווה סובייקטיבית

     ואין אמת אחד צודקת יותר. שנינו צודקים באותה המידה

מ - היו בתשומת לב ובכבוד למרחב הזוגי המתקיים ביניכם בכלל ובפרט תוך כדי השיחה  

ה - הקשבה - המקשיב מגיע כאורח, בסקרנות ובלב פתוח לשמוע את החוויה האישית של מי שמדבר,

     וזוכר את הנפרדות שביניכם. בשיח אימגו המקשיב משקף את דברי ה'שולח'. 

     חוזר עליהם ונותן לו 'הד'.


אלו הם העקרונות שכשמצליחים ליישם אותם

אפשר לדבר על הכללללל....

ואז קונפליקטים - לא רק שלא מרחיקים ביניכם -

אלא אף מאפשרים קרבה וחיבור מלב אל לב  ❤❤

בהצלחה! 

וחג חנוכה מלא בניסים משמחים!

~~~~~


אם אתם מרגישים שזה קשה לכם ליישם לבד,

אין דאגה 💕

אפשר גם להגיע לפגישה אחת של 3 שעות (אפשר גם בזום)

בה אנחנו לומדים בדיוק את זה -

איך לדבר ולא רק לא להגיע לפיצוץ...

אלא לשמור על האהבה שלכם מלבלבת ושמחה..

עלות פגישה כזו 680 ש"ח בלבד

לתיאום יש לפנות אלי :

במייל galitel2@gmail.com 

או בטלפון 052-8892401


פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  


בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים


 




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אם נפרדתם ויש לכם הרהורי חרטה - זה בשבילכם כמתנה הכי טובה שתוכלו לתת לעצמכם לשנה החדשה:

איך לעזאזל מחזירים את התשוקה לזוגיות? ע"פ דר' אריאל כהן ארקין

"נמאס לי אני לא יכולה לשאת את זה יותר..."