יום שלישי, 29 באפריל 2014

אז איך בכל זאת לדבר אתו כשהוא מתבצר בשתיקתו ??

בשבוע שעבר כתבתי על הנטייה הטבעית שלנו
לראות באחר את הסיבה לקושי שלנו :

"... איך זה שאני מתפתחת כל הזמן ואתה תקוע במקום ?.. "
"... איך זה שאת לא רוצה לשכב איתי ? ..."
"... למה את מתנהגת ככה לאמא שלי ?..."
"... למה אתה חייב לצעוק ? אי אפשר לדבר כמו בן אדם ??... "

עולה קושי, שגורם לנו לאי נוחות,
קל לנו לראות מה האחר עשה שהכעיס/ העציב / נגע בנו כך או אחרת,
ואנחנו מוצאים את עצמנו פונים אליו בשאלות.

הבעיה עם שאלות היא שהן לא אפקטיביות,
שאלות – כך למדנו לאורך הילדות וההתבגרות שלנו,
הן התפקיד של המורה/ ההורה, שלא לומר בתפקיד הבורר..
מי שעונה הוא בתפקיד התלמיד / הילד / - כך או אחרת בעמדת נחיתות..

ואם קודם הוא הסתגר...
השאלה 'למה אתה מסתגר ?..' תסגור אותו עוד יותר..
והסיכוי שלנו התוהות לקבל תשובה הולך ונעלם..

ואז.. כנגד כל הסיכויים, ברוב המקרים
השואל מוצא את עצמו מקשה עוד יותר
ומוסיף עוד ועוד שאלות..
בתקווה לזכות בתשובה הנכספת,
אלא ש.. כדברי איינשטיין שהיה חכם ללא ספק.. –
"לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה אחרת היא אי שפיות "
ואכן – שאלות הן לא הדרך אל התשובות..
לפחות לא אלו..

אז מה כן ?


אפשר למשל לומר לו –

"שמתי לב שאתה מסתגר לאחרונה, וזה גורם לי להרגיש לבד..
אם אתה רוצה לדבר על זה, תדע שאני פה בשבילך.. "

או –

"שמתי לב שקשה לך לדבר לאחרונה, אז אני מניחה שאתה לא רוצה לדבר על זה.. אבל שתדע שאם בא לך חיבוק או סתם שאשב לידך – אני פנויה  "

או -

"אתה נראה לי כועס היום.. אם יש משהו שעשיתי שהכעיס אותך אני פה בשביל לדבר עליו.."

שיקוף על פני שאלות.
 שיקוף שמתאר בניטרליות את ההתנהגות שלו.

וככל שיהיה ניטרלי יותר, בלי לקחת צד – שמסכים או מתנגד,
גם לא מתחת לפני השטח - כלומר נטול ציניות, סרקזם וחבריהם..
פשוט ניטרלי,
כך הוא יאפשר לצד השני להרגיש ש 'וואלה, מבינים אותי ',
פשוט רואים אותי, בלי שיפוט, פשוט איך שאני,
וזו הדרך ליצירת תחושת בטחון ואמון
שיובילו אותו לשתף ברגשות ובתחושות שלו.
הניטרליות היא תנאי הכרחי ליצירת תחושת הביטחון הזו

הדרך הזו של השיקוף, היא אחד מיסודות הכלי העיקרי
של  ה'אימגו' אתה אני עובדת עם זוגות.
האימגו/ דר הנדריקס – תורה של קשר שפורסת בפנינו
את הפלונטרים של מערכת היחסים שלנו ואת המקור שלהם,
וגם יוצרת לנו נתיב של צמיחה הדדית
כך שאנחנו מעבדים את הקושי באופן כזה שלא יופיע יותר בהמשך.

ב 22.5 חמישי בערב ולמחרת 23.5 שישי מהבוקר עד הצהריים
אני מעבירה סדנה לזוגות שבה -
גם תוכלו להבין למה אתם שוב ושוב רבים דווקא על מה שאתם רבים..
וגם תעשו כמה צעדים משמעותיים אל עבר זוגיות של שותפות וחברות אמיתית.

פה בשבילך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן




יום ראשון, 20 באפריל 2014

"...שנים שאני מתפתחת והוא.. תקוע בדיוק באותו המקום.."


רגע לפני שנושא החירות יורד מהפרק ..
מביאה לכאן נושא למחשבה,
אולי אפילו תובנה, שבכוחה לשחרר מעבדות,
או לפחות ..
להפחית כמה סיבות למריבות/ חילוקי דעות/ אי נחת ביניכם ..
ולעשות את החג הזה נינוח יותר..
"שנים שאני מתפתחת כל הזמן והוא.. תקוע בדיוק באותו המקום.."
שנים ש... החזקתי בתפיסה הזו ולא ידעתי כמה היא תוקעת אותי במקום..
הייתי בטוחה בצדקתי,
כל ההוכחות היו בידי -
גם מספר הקורסים שהייתי רשומה להם,
והסדנאות..
וגם ההתנהלות שלו, יכולתי בקלות לראות איך הוא מוותר לעצמו,
איך הוא לא לוקח אחריות על החלק שלו,
איך הוא מאשים אותי בכל מה שקורה –
(למרות שיחד היינו בסדנה שהמסר העיקרי שלה היה
שלכל אחד מאתנו אחריות זהה בנוגע למה שקורה בינינו )
יכולתי לראות כמה הוא שבוי בתוך הלופים שלו,
ממשיך להתנגש בכל מי שלוחץ לו על הכפתורים,
נאחז בציניות, ובורח למקומות שנוחים לו..
מה שלא יכולתי לראות אז זה..
שגם אני..

היה לי כל כך נוח להסתכל עליו ולהעביר ביקורת,
לראות כמה הוא לא..
במידה מסוימת להאשים אותו במה שלא קורה (גם בינינו אבל בכלל)
שלא שמתי לב שגם אני.. שבויה בתוך לופ..
גם אני במקום ללכת פנימהלקחת אחריות על מה שאני תרמתי לסיטואציה,
במקום לבדוק מה גורמת לי להרגיש אותה 'תקיעות' שראיתי אצלו,
ולגלות שהיא כל כך מאיימת עלי בגלל עצמי..
בגלל עניין לא פתור שלי עם תקיעות,
שממנו אני מגיבה .. לכאורה כלפיו,
לא הבחנתי ש הוא לא באמת העניין,
אלא המקום שבתוכי שמגיב למה שהוא עושה !
המקום ההוא קרא לי וצעק אלי –
"בואי, תרפאי, תנקי, אני לא יכול יותר עם הפחד הזה והכיווץ שמעלה בי התקיעות .. "
המקום הזה- שלי !
אותו מקום שדרבן אותי בלי נשימה לרוץ לעוד ועוד סדנאות,
כי היה שם פחד מוות מתקיעות,
ואני שנוהלתי ממנו.. רצתי .
לא מתוך בחירה בוגרת ומאוזנת לאיזה, כמה ומתי ,
אלא מאותו פחד וכיווץ שלא אפשרו לי להתמלא ולהטמיע את התכנים שלמדתי
כי הם דחפו אותי קדימה אל השלב הבא,
בלי שהייה ושקט והתמלאות ..
ולא רק שאני נוהלתי מהפחד ולא השתחררתי מהתקיעות..
כל עוד הייתי שם –
אני 'עזרתי' לאיש שלי להישאר תקוע גם הוא..
כי הביקורת, האשמות והאצבע המאשימה שלי כלפיו,
במקום לדרבן אותו לצאת מהתקיעות רק תוקעת עוד יותר.
היום אני יודעת שיש לשנינו את אותו הפחד מתקיעות –
אלא שאני מדורבנת ממנו לטוס קדימה מהפחד להיתקע,
והוא מונע ממנו להתכנסות והסתגרות וייאוש שאין לו סיכוי,
וכשאני שם לוחצת- זה רק מחריף..
אותו הריטואל חוזר על עצמו אצל זוגות רבים,
השבוע שמעתי אותו מזוג שהיה בפגישה והיא סיפרה
על הלחץ שהוא מפעיל עליה ליותר
סקס -
הוא שבוי בקונספט ש'סקס בשבילו הוא ההוכחה שהיא אוהבת אותו'
מתוכו הוא לוחץ,
והיא מתוך אותו קונספט בדיוק - מהחשש שהיא לא אהובה כפי שהיא,
שהיא צריכה להוכיח, ותקבל את האישור לאהבתה רק בתנאי ש..
מסתגרת, והלחץ שהוא מפעיל רק גורם לה עוד יותר להסתגר..

מה אני רוצה לומר ??

שמה שקשה לנו ממי שאתנו (אגב לא רק בן הזוג, גם הילדים, החמות..)
הוא רק תזכורת לקושי שיש שם בפנים,
(לפחד מתקיעות, לפחד שלא אוהבים אותי ועוד ועוד...)
ואם במקום להפנות אצבע מאשימה אליו בכעס – "למה אתה שוב...??"
נפנה תשומת לב רכה ואוהבת פנימה אל אותו מקום שקורא לנו,
נגלה עולם חדש,
נוכל לשחרר ולרפא ולצאת מהלופ
ואופס..
כשאנחנו יוצאים מהלופ ומפסיקים ללחוץ (כך או אחרת) על בן הזוג..
גם לו יש סיכוי טוב לצאת מהלופ שלו.
איך אפשר לדבר על המקומות האלו ?
ארחיב בפוסט הבא.
בינתיים אני מזמינה אותך להירשם לסדנה לזוגות
שתתקיים בסוף מאי.
גם תוכלו להבין על מה באמת אתם רבים,
וגם תוכלו ללכת כמה צעדים משמעותיים קדימה אל עבר
זוגיות של שותפות וחברות אמיתית.
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום שבת, 12 באפריל 2014

מתנה - כלי עצמתי להפגת חרדה

זמנים אינטנסיביים..
בעיקר בסביבות החג,

יותר או פחות..
המציאות מפגישה אותנו עם חוסר הדיוק,
ומחייבת אותנו לדייק, לדייק ולהתכוונן
כך שנפעל על פי צו ליבנו

כבר לא מתקבל 'על יד' או 'בערך'..
מה שלא מדוייק -
או שנדייק, או שיתפרק..

זמנים של שינויים ותהפוכות...
מה שמעלה את סף החרדה.

במיוחד לשם כך הקלטתי עבורך
קטע קצרצר ובו שילוב של כלים אנרגטיים עצמתיים
שבכוחם לפוגג את החרדה.

זוהי מתנה שנוצרה עבורך באהבה

רק ללחוץ פה והשקט והשלווה מגיעים

שיהיה חג שמח,
של שקט שלווה ואהבה

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום שני, 7 באפריל 2014

איך מצאתי את החופש שלי בתוך הקשר הזוגי ??

לפני שלוש וחצי שנים נקלענו למשבר זוגי -
איום ונורא ..
השמיים נפלו עלי והאדמה התהפכה תחתי -
הוא עזב אותי..
לקח לי זמן להפנים, שהוא באמת עזב
שבאמת.. הרים ידיים
שהוא באמת - לא רוצה אותי...
הכאב שחוויתי היה בלתי נסבל,
הוא היה בכל פסיק מרמ"ח אברי
חד ובלתי פוסק..
בכיתי אותו בשקט,
בקול ,
ולפעמים – כשהייתי לבד באוטו – גם בצעקות..
איך הוא השאיר אותי לבד ??
היו לו כל מיני 'רחובות' לכאב הזה -
היה שם רחוב עם בושה, על כך שאני הולכת להיות גרושה
והיה שם רחוב עם אכזבה – מעצמי על שלא הצלחתי לשמור על המשפחה והזוגיות שלי
והיה שם רחוב ובו פחד הישרדותי
והיה שם כאב של חורבן הבית, והתפרקות המשפחה,
והילדים שחווים כזה משבר אמון (גם בגללי..)
והיתה גם סמטה עם חווית נטישה איומה

כשהרחוב הראשי שבו תמיד הייתה תנועה- היה רחוב הכעס,
ואם אדייק – זה היה רחוב של זעם,
ממש יכולתי להרגיש אותו בכל הגוף, גועש, בוער, מטיח 'איך אתה עושה לי את זה ?? '
אבל
בזכות זה שהסכמתי להם להיות -
לרגשות הללו -
הבלתי נסבלים, שבועטים וגועשים, והופכים את הבטן,
מחניקים בגרון, ומעיקים על הלב..
הם עברו התמרה,
והתפנה בתוכי מקום חדש !
(נכון.. גם בזכות זה שיומיים בשבוע, אחר הצהריים
הילדים היו אצלו, וכך גם כל שבת שנייה..
התפנה לי גם זמן ! )
וכך מצאתי את עצמי -
נזכרת בכל מיני דברים שתמיד רציתי לעשות..
למשל.. להאזין למוזיקה..
איכשהוא.. לא הגעתי לזה..
אבל עכשיו – התפנה זמן ומקום ..
והמוסיקה חזרה להתנגן ברקע.
וגם.. נזכרתי בים
שעד עכשיו בכל 16 השנים שלנו יחד
הוא כל כך אהב את היםואני כל כך כעסתי עליו,
שהשארתי את הים בשבילו,
ועכשיו – כשהתפנה לי מקום וזמן –
נסעתי אל הכחול המרגיע הזה ..
זה היה כמו להיפגש עם חברה טובה אחרי הרבה שנים
הוא קיבל אותי בשמחה, ואני יכולתי שוב להתמלא רק מלראות אותו..
בכלל - מתוך המקום והזמן הזה שהתפנו,
היצירתיות שלי התעוררה לחיים, ומצאתי את עצמי קונה צבעים
ומציירת על פיסת הבטון החשוף שנשארה מאז שהשכנים שלו בנו להם חומה
וזה היה כיף אדיר !
ממלא,
משמח,
לחיות את החיים במלואם
פתאום
אחרי 16 שנים ביחד
כאילו גיליתי את עצמי מחדש
והייתי מ א ו ש ר ת !
(הכאב עוד היה שם אבל פחת ופחת.. )
ואז –
אחרי 3 חודשים בנפרד,
הוא שאל אם אני מסכימה שיחזור.
ואני ..
היה לי ברור שכן. רציתי שיחזור,
ידעתי שיש בינינו חיבור עמוק ואיתן,
נכון שלא הצלחנו לממש את אהבתנו,
או להרגיש אותה ברוב שנות הנישואין..
אבל ידעתי שהיא שם,
ומאד רציתי לתת לקשר שלנו הזדמנות אמיתית 
שנצליח לממש את אהבתנו.
אבל..
גם פחדתי לאבד את מה שהשגתי בשלושת החודשים הללו
חששתי שנחזור לגור יחד,
ומיד יחזרו אותם ההרגלים של הביחד הלא מוצלח שהיה לנו
ומיד אני שוב אוותר על הזמן והמקום שלי,
ועל כל החלקים שכל כך שמחתי שגיליתי מחדש בתוכי..
ואז זה התברר -
אני רוצה שנחזור,
אבל - גם לא מוכנה לוותר על החופש הזה להיות עצמי
התברר לי -
שהאתגר האמיתי שלי –
הוא לשמור על החירות שלי בתוך הקשר הזוגי.
כי כשאני לבד זה לא חוכמה בשבילי,
אני עצמאית וג'דיית ונוסעת ומטיילת וחוגגת,
והאתגר שלי הוא לממש את כל היופי שבי לצד האיש שלי,
כי שם יש לי נטייה לוותר על העצמה שלי -
לכאורה לטובתו, לטובת הילדים..
אבל למעשה-
ככה כולם מפסידים
גם אני מפסידה את החלקים שלי וכך את השמחה שבתוכי
וגם מי שסביבי- לא נהנה מכולי ..
וזה באמת מה שעשינו –
חזרנו (!!)
איחדנו את המשפחה מחדש,
איחינו את הקרעים,
בנינו את האמון שנפגע (מאודדדד)
ונסכנו בטחון בקן הזוגי והמשפחתי שלנו .
(אגב הדרך ששמה אותנו בנתיב הזה היא האימגו אותה אני מלמדת ומנחה היום זוגות אחרים)
היום - אני שומרת לעצמי את החירות להיות עצמי
ולממש את החלקים שלי על גווניהם וצבעוניותם.
לא שזה קל תמיד
ופה ושם היו (ויש) מהמורות ובורות
אבל החירות הזו היא נר לרגלי .
נראה לי שאין חג מתאים מחג הפסח להביא את הסיפור הזה,
להזכיר לך שלפחות בעיני -
החירות הזו היא מה שחשוב באמת,
לאפשר לעצמך להיות את במלואך גם בתוך הקשר הזוגי
אני מאחלת לך ולבני משפחתך
חג שמח,
שתזכי לחיות בחירות ,
שיהיה בך החופש 
לממש יותר ויותר חלקים של האישיות הנפלאה והמלאה שאת.
חג חירות שמח
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

יום שלישי, 1 באפריל 2014

"תכל'ס .. איך אני מחייה את התשוקה בקשר הזוגי ? "



"תכל'ס .. איך אני מחייה את התשוקה בקשר הזוגי ? "
כתבה לי רומי אחרי שקראה את

אז הנה אני מרימה את הכפפה
וכותבת לכם צעד צעד מה תוכלו לעשות
כדי לאפשר לה לפרוח - לתשוקה

אז כן..  יש מלא סיבות טובות 
שעומדות מאחורי כיבוי התשוקה בתוך הקשר הזוגי :
שגרת היום יום,
ילדים שנולדים ודורשים את תשומת הלב  אליהם,
עייפות,
ו.. עניינים לא פתורים - שמחזיקים בינינו כעסים
מעל ו.. מתחת לשטיח.

בכלל-  הנושא הזה- 'סקס' כמו גם ׳כסף׳
עמוס מכל טוב העומס הרגשי האפשרי והלא רלוונטי
כך שלרובנו יש פה עבודת ניקיון יסודית (אפרופו פסח שמתקרב..)
בדרך לגן העדן..

למשל כל עוד האמון לא מבוסס
את עלולה למצוא את עצמך תוהה -
" הוא כל כך נחמד אלי.. מה הוא זומם ? .. "
או לקלוט פתאום ..
"עכשיו הבנתי למה הוא היה כל כך נחמד.."

אז הפעם אני לא מתייחסת לאמון שאנחנו רוצים לבסס,
ולכעסים שאנחנו צריכים לעבד,
הפעם אני מדלגת על אלה 
בהנחה שאתם דואגים להם במקביל 

ורוצה לתת לך -
3 צעדים מכווני מטרה – להחייאת התשוקה.

כי גם אחרי שאנחנו מנקים, מעבדים את הכעסים ומתקרבים,
וגם אחרי שנוצר אמון בינינו..
ואפילו נהיינו שוב חברים טובים -
אחוקים אולי גם שותפים..
עדיין זה לא מבטיח לנו שהתשוקה תחזור לחיינו

אז הנה לך כמה צעדים שיכולים לעשות
עבורך את העבודה:


שבוע סקסי ללא סקס או להתחיל ולא לסיים ..

מכריזים שהשבוע חוזרים לגינוני החיזור האהובים עלינו,
גם הרומנטיים וגם היותר מעוררים,
ומחזרים ונוגעים ומלטפים
אבל -
אין סקס !
זה ידוע ומוגדר מראש
בשבוע הזה לא חותרים למטרה הסופית הזו

הידיעה שהחיזור והחיבוק וגם המחמאה ותשומת הלב- נקיים מאינטרסים
יש בכוחה להרפות ולסובב את מפתח גן העדן

(גם האיסור כשלעצמו יש בו משהו שיוסיף ריגוש ועניין.)


צעד שני (רק בשבילך - האשה )

הנה דרך לעורר את הגוף ולהיזכר
שסקס זה עונג ולא עונש
לעורר שוב את הצורך שמכל מיני סיבות דוכא..
כי באמת מגיע לך ליהנות !

כל בוקר לפני שאת קמה
וכל ערב כשאת עולה למיטה
בעודך שוכבת על הגב
מעמידה את כפות הרגלים (הרגלים כפופות)
ומסובבת את האגן בעדינות 10 סיבובים עם כיוון השעון ו 10 נגד כיוון השעון

הנעת האגן גם לה יש הפוטנציאל להרפות ולשחרר
חסימות שונות באזור.
סביר להניח אגב, שנחסמו מסיבות טובות – אז..
אבל אם הגיע הזמן עבורך לפתוח את החסימה הזו – 
זהו תרגיל קל ונחמד שיעשה את העבודה.


צעד שלישי- eyes on pillows

מבוסס על תרגיל של דר' דיוויד שנארץ' ודר רות מורהאוס
מתוך הסדנה 'סקס וזוגיות':

באחד הלילות השבוע, כמה דקות לפני שאתם מכבים את האור,
אתם מסתובבים זה לזו,
כל אחד שוכב על הצד (על הכרית שלו) כשפניו מול בן הזוג,
ומתבוננים.
3-5 דקות.

יש משהו עצמתי כל כך בהתנסות הזו שקשה לתאר אותה במילים
העיניים – כמו שאנחנו יודעים הן כמו שער פנימה-
הן ראי הנשמה,
וכשאני שוכבת מול האיש שלי מתבוננת בעיניו,
ונותנת לו להתבונן פנימה לתוכי,
נוצרת שם אינטימיות בעוצמה מטורפת.
משהו שמחבר בינינו חיבור שאין שני לו.

התרגיל הזה לא מתאים לכולם..
אבל אם את מרגישה שלכם-  כן.. 
הרווח כולו שלך ושל האיש שלך J

בקיצור –
יחסי מין זה הרבה יותר 'יחסים' מאשר 'מין'..
כלומר השלב הראשון וההכרחי
כשאנחנו רוצים להמשיך ולהחיות את התשוקה
הוא לטפח את מערכת היחסים בינינו,
לנקות את הכעסים, לעבד את ה issues ,
לבנות ולייצב את האמון בינינו.

אחרי כן, או במקביל התרגילים שכתבתי לך כאן
יכולים בהחלט לעשות את העבודה ולהחזיר את האינטימיות
והתשוקה אליכם לקן.

בהצלחה
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.