"מה בסך הכל ביקשתי? למה קשה לך לחבק אותי?"

"מה כבר ביקשתי?

כל היום אני מטפלת בכולם,

חוזרת מהעבודה, מחייכת כאילו לא עובר עלי כלום,

מרגיעה את כולם, למרות שבעצם

גם אני זקוקה להרגעה,

עובדת על אוטומט,

סוף סוף הגיע הערב,

אני יכולה להוריד את המסכה ולנוח,

איך אתה לא רואה שזה מה שאני צריכה??

מה כל כך קשה לך לחבק אותי???"

היא { שגידלה את עצמה,

כי אביה היה עסוק בלהביא פרנסה

ואמהּ מסורה לטיפול באחיה הקטנים -

מה שלא השאיר לה שום מקום להישען עליו

ופיתח בה סוּפֶּר עצמאות ומסוגלות -

למדה להיות "מסתדרת לבד ולא צריכה אף אחד" - 

אבל באקסטרים,

כזה שפיתח בה אוטומט עד כדי רובוטיות

שמתפקדת.

שוכחת מעצמה בגדול....

אבל מתפקדת.

מצב שמצד אחד הניח את דעתה -

כי כולם מקבלים מה שהם צריכים

אך הוביל אותה למצבי קיצון פיזיים

של תפקוד במצב שכמה רופאים בחייה הרימו גבה

ולא האמינו שהמצב בו הגיעה לטיפול אפשרי בכלל...

אממממה...

בתוך התפקוּדיוּת הזו...

התקיימו להם גם מרמור ותסכול

שהלכו וגדלו -

סביב אותה הכמיהה למילוי הדבר שאף פעם לא היה לה -

חיבוק להינמס לתוכו

הוא } מאידך -

שראה בילדותו את אמא מתלוננת בלי סוף על אבא -

אתו הזדהה -

לא יכול לשאת תלונות,

אלה הן כמו תמרורי אזהרה עבורו

ומרגע שנשמע צליל תלונה

או אפילו רק מורגש תדר שכזה באוויר -

הוא } מיד נדרך ונאטם.

והרי לכם 'ריקוד זוגי' :

היא { צמאה לחיבוק,

מתלוננת למה הוא מחבק אותה,

הוא } שומע תלונה

ומתרחק עוד יותר -

מה שמגדיל את התסכול שלה ויחד אתו את התלונות -

מה שמרחיק אותו עוד יותר

וכו וכו'...

בעצם היא משליכה עליו את התסכול שלה,

אותו תסכול ילדי -

שלא היה לה מקום להישען, להיעזר, להיתמך בו,

כשהאמת היא שאפילו אם היה רוצה לתמוך בה

הסיכוי שהיתה מאפשרת לו ולעצמה להיתמך 

קלוש עד כדי אפסי

היא הרי למדה על בשרה 

להסתדר לבד,

ויחד עם זאת שזה מתסכל אותה...

זהו ההרגל שלה.

כל עוד ההתנהלות הזו לא מודעת 

ומתרחשת מתוך המקומות הפצועים

הם מסתבכים בתוך הלופ יותר ויותר

ומתרחקים כשחומות נבנות ביניהם

אבל... (!)

זה ממש לא חייב להישאר ככה.

להיפך, התסכול שהולך וגואה 

מטרתו להוביל אותם לצמיחה מתוך הלופ הזה

ולריפוי -

היא { של החוסר שלה

הוא } של החוסר שלו

כך שהיא { תוכל לבקש חיבוק אם תרצה,

במקום להתלונן על כך שאיננו:

כשהבוגרת שבה אחראית לאותם החלקים הילדיים שלה

ומתוך כך לה האפשרות למלא ולו שכבה ראשונית

כך שהיא חווה פחות ופחות חוסר

ויותר ויותר מלאות

וממקום ולו טיפה מלא יותר 

תוכל להזמין אותו לחיבוק

במקום לדרוש אותו

הוא } מצידו יוכל לחזק את המקום הילדי שבו,

לשחרר אותו מהסבל של אבא ואמא

שהתקבע בו ומשחזר את עצמו דרכו,

הוא יוכל לשמור על הילד הזה כך

שאם משהו לא נעים לו - הבוגר שבו יוכל להציב גבול

וממילא כשהבוגר פה,

הרבה יותר אפשרי להכיל מיני סיטואציות

לא מתוך מקום שמזדהה אתן.

ריפוי כזה שבמסה קריטית

יאפשר להם להתקרב יותר ויותר,

ליהנות מחיבוק, משיחה, מאינטימיות

ומהחום שמתאפשר כשהלב פתוח

~~~~~~~~~

בטעות,

שמאד רווחת ונפוצה בתרבותנו -

אנחנו נכנסים לקשר זוגי - ובמיוחד לשלב המחייב

ואומרים ללא מילים:

"עכשיו, אתה /את תתן לי כל מה שלא קיבלתי כילד/ה (!!)"

"למה??"

"ככה !!"

"כי התחתנתי אתך!!"

"ואם לא תתן לי...

אני אדרוש, אתלונן על כך ואאשים אותך,

שלא לומר אעניש אותך!"

זאת אומרת שבטעות (אותה אחת התרבותית הרווחת)

אנחנו מתייחסים לקשר זוגי 

כאל מערכת יחסים לסיפוק צרכים

"אחרת למה התחתנתי אתו?"

"אם הוא~יא לא י~תחבק אותי אז מי כן?"

"אז למה בכלל??"

וכו'...

וזה המקום לשאול:

האמנם??

האמנם כשאני מצפה, דורשת ומתלוננת כשאין..

האמנם זה באמת עושה חשק למישהו להיות חלק מהקשר הזה?

ועד כמה זה באמת מאפשר רווחה ונחת??

יותר מזה...

כפי שכתבתי לעיל,

גם אם הוא יספק לי את הצרכים בצורה הכי מושלמת,

מה שכנראה יכול להתקיים באגדות,

אבל נניח שכן -

גם אז -

אם אני מגיעה עם חווית חוסר

אין לי באמת אפשרות לקלוט את המילוי הזה מן החוץ 

ולחלופין -

זה יישאר ריק, כמו בור ללא תחתית -

עד ש...

אתחיל למלא מבפנים

כל אחד מאתנו נכנס לקשר

עם הקערות הריקות שלו

ועם ציפייה שהאחר ימלא אותן

פוזיציה שמובילה לקראש ותסכול מתמשך

וזה המקום להציע אפשרות אחרת:

נכון, יש דרך לעבור כדי שזה יקרה,

ובכל זאת, לפחות לצייר בדמיוננו את האופק ולהתכוונן לשם:

כמה כיף ומשחרר זה לזכור

שהוא לא חייב לי שום דבר (!)

אנחנו מחויבים זה לזו

אבל הוא לא חייב כלום.

וכל פעם שאני שומעת בתוכי נימה מאשימה,

שיפוטית, צדקנית, מוכיחה..,

כל פעם שאני מרגישה תסכול

זהו הצוהר דרכו יש לי הזדמנות פז לריפוי

או במילים אחרות למילוי הקערות הריקות שלי ממני..

כי..

הנה עוד נקודה למחשבה -

לרוב... 

בדיוק מה שאני מתלוננת עליו שהוא } לא עושה,

אני יכולה להוסיף בסוף המשפט "כמוני"

ולגלות שאופס... גם אני מתנהגת ככה לעצמי...

אבל היופי פה, הוא - 

שכשאני מתחילה לתת לעצמי את כל מה שאני דורשת ממנו... }

ראשית אני מרגישה הרבה יותר טוב ומלאה

ושנית - פתאום מתחוללים ניסים קטנים וגם הוא מצטרף לחגיגה..

כך במקום להשליך עליו את התסכולים שלי,

אני מעבדת אותם

ואח"כ -

במקום לשטוף אותו,

אני יכולה לשתף אותו...

ואז, כשעולה תסכול -

ואתו פוטנציאל של קומה בחומה שבינינו...

אם אני מעבדת את התסכול -

לא רק שלא נוספת קומה בחומה,

יורדות כמה (!!)

והחיבור שבינינו הולך ומשתבח

אז..

הוא נזכר כמה הוא מתגעגע אליה

והיא.. כמה אהבה והערכה יש לה בליבה אליו

אז..

החיבוק מגיע בספונטניות

משניהם

והוא מזין וממיס עוד כמה קומות בחומה

וממלא את הלב עד גדותיו...

לחיי האהבה ❤ 

אמן  ❤❤

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

פה בשבילך במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן

אהבה בימי קורונה סדרת סרטונים

המצב הזוי בהחלט
ומן הסתם מעלה את סף המתחים

אם היו כאלה שהודחקו,
או כאלה שהיו מתחת לפני השטח -
המתח שבאוויר בתוספת השהייה הממושכת בבית,
מייצרים להם נתיב פריצה חופשי..

לי זה מרגיש כמו יד מכוונת
להתכנסות פנימה,
לשינוי ההרגלים,
שבראש ובראשונה מאפשרת לנו
לייצר לנו דרכים חדשות
להתמודדות עם תסכולים

לא עוד FIGHT
לא עוד FLIGHT
לא עוד FREEZE

אלה כבר לא עובדים לנו,
ועכשיו זה ברור כשמש

אני מוצאת את עצמי שוב ושוב
בהתבהרויות פנימיות
אל דגמים שאני בוחרת לשחרר

חלקם מתאדים כבר,
חלקם בתהליך.

מה שבטוח -
שבתוך התהליך הזה
בעוד שההרגל שלנו הוא
להשליך את התסכול שלנו,
זה עשוי להגביר את המתחים שבינינו.

לכן התחלתי לצלם סרטונים קצרים
שבכל אחד מהם אני מתייחסת לסוגיה אחת
ומלווה בהנחייה קצרה לעבר שינוי,
כדי שנוכל לשמור על האהבה שלנו
ולטפח אותה דווקא בימים טרופים אלה

לפני הלחיצה על הסרטונים'

אני מזמינה אותך לכתוב לי 
על כל סוגיה או קושי שעולה אצלך/כם
בימים אלה,
כך שאוכל להתייחס לתכנים שרלוונטיים לכם
בסרטונים הקרובים.

ניתן לכתוב למייל שלי: galitel2@gmail.com

ובינתיים,
הנה הסרטונים הראשונים:

הסרטון הראשון והשני כבר פה -
הראשון ובו הקדמה שחשוב להקשיב לה

השני - מתייחס לנושא הכעס
ואיך אפשר להתמודד אתו אחרת מלהשליך
אותו על מי שמולנו
מה שממילא לא פותר את הבעיה אלא רק מחריף אותה...

מה לעומת זאת -
הוא כיוון שיכול להוביל לפתרון אמיתי ?
כיוון אפשרי נמצא בלחיצה על הסרטון:

אמשיך להעלות סרטונים נוספים בכל יום,

בינתיים מאחלת לך
ימים טובים,
עם התבהרויות ודיוק
שיאפשרו לכל אחד מאתנו
ברמה האישית והגלובלית
לחזור לנתיב המדויק והנכון לנו

עוד סרטונים יועלו בימים הקרובים
לערוץ היוטיוב שלי
בלחיצה כאן מגיעים לשם

הפלייליסט הרלוונטי הוא
"אהבה בימי קורונה"

ימים טובים
בריאות איתנה,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

איך זה שלמרות שדיברתי בשקט עדיין המשיך הריב?

את המשפט הזה בכל מיני וורסיות,
אני שומעת הרבה פעמים...

כמעט כל זוג שאני פוגשת
מסָפֶּר שהתקשורת ביניהם לקויה,
שאם רק ישפרו אותה, כל הבעיות ייפתרו...

שלמרות שהיא מדברת בשקט... 
השיחה בכל זאת מיד מתלקחת למריבה...

למה זה קורה?

אנחנו נוטים לשכוח שאנחנו הרבה יותר
מאזניים ועיניים,
אנחנו יצורים חושיים
שחשים את מה שקורה מתחת לפני השטח

לרוב, 
המטען שנמצא תחת המילים
לא יחמוק מאתנו
ויהיה הרבה יותר חזק מהמילים עצמן.

לא שאני מקטינה בחשיבותן של המילים,
בהחלט גם למילים יש כוח,
אלא שהמטען שהן נושאות,
הינו בעל השפעה אפילו רבה יותר.

ואז גם אם אני מנסחת יפה יפה 
את מה שאני רוצה לומר,
ואומרת את זה בווליום נמוך במיוחד,

אם המילים נושאות אתן אשמה, כעס, תסכול, עלבון
או כל אמוציה אחרת,
סביר להניח שתיווצר התנגדות בצד השני
והשיחה לא תגיע למחוזות רצויים.

כשאנחנו מופעלים רגשית
גם אם זו אני המדברת שמגיעה טעונה
וגם אם זה מי שמולי שמטען שלי הפעיל אותו,

מה שקורה זה שמיד
אנחנו מתכסים בתוך חליפת ההישרדות שלנו,
נשלפים קוצים
(או נדרכים בהיכון)

אנחנו נכנסים למוד הישרדות
ומה שזה אומר זה
שהחלק של המוח הדומיננטי ברגעים אלה
הוא המוח האחורי -
ההוא שנקרא המוח הקדמון
שמערכת התגובות שלו הן
Flight/ Fight/ Freeze

וזה אומר שרוב הדם במוח מתנקז לחלק האחורי,
מה שאומר שהחלק התבוני שלנו
כמעט לא פעיל
ותכל'ס אנחנו הרבה פחות חכמים ברגעים הללו...

זה גם אומר
שאין מצב שהלב נפתח במצב הזה

זהו מצב הישרדותי כשכל המערכת בתצורת התגוננות/ התקפה
והלב מוגן מאחורי החומות הללו

כך ששיחה מקדמת,
ממש לא יכול להתרחש בתנאים הללו....


אז מה כן?

הדרך הבטוחה בכלל לחיים שלווים :-)
ובפרט לשיחה שמובילה לחיבור,
היא קודם כל למצוא איך
לפרק את המטען האמוציונלי האישי שלך,

כן,
לפני שאת יוצאת החוצה לדבר את מה שעל ליבך,
ראשית,
למצוא את הדרך להגיע "נקייה אמוציונלית"
כך שתוכלי להביא את הדברים
בצורה עניינית, רכה מהלב

איך עושים את זה?

מאחר ואנחנו עדיין בתודעת אשמה,
נמצא את עצמנו באופן אוטומטי
יוצאים החוצה - אל מי שמולנו
בהשלכה של התסכול ע/אליו

הכיוון הרצוי הוא קודם כל פנימה,

פנימה,
לחוש,
להרגיש,
לזהות את הדפוסים,
את הצורך, את הכמיהה העמוקה,
למלא אותה ממך אליך

ורק אז כשהתמלאת ולו בטיפה,
רק אז - 
לבטא את מה שעל ליבך,

כי אז כשאת מגיעה ממקום רגוע ומלא
אז - הלב יכול להיפתח
וכשהלב שלך פתוח
יש הרבה יותר סיכוי שגם הלב שלו יהיה שם

ובמקום התגוששות של חליפות הישרדות
תזכו להתפעמות של הלבבות ❣❣

את זה 
ועוד תכנים נוספים
שקריטי לדעת על מנת להצליח לדבר
ובנוסף-
תהליך מופלא שמלווה אותך לשם צעד צעד
הקלטתי עבורך בהדרכה המוקלטת
"איך להצליח לדבר }{ בלי לריב?"

העלות של ההדרכה הטרנספורמטיבית הזו
היא 246 ש"ח בלבד,
בערך כמו ארוחה זוגית טובה

רק שהיא משאירה אתכם שבעים 
הרבה יותר מכמה שעות :-)

ההדרכה הזו,
שבכוחה לשנות את השיח ביניכם
ולהחזיר את הלבבות שלכם לפעום ברכּוּת,
נמצאת ממש במרחק קליק מיידי שלך ממש כאן

מאחלת לכם 
הרבה שיחות רכות מלב אל לב,

פה בשבילך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

"לא מעניין אותו שאני כל הזמן עם הילדים והכל אני עושה לבד!"

"כל היום אני עם הילדים,

מתזזת אתם בין החוגים, שיעורי בית, מקלחות,

על תקן של נהג מונית, בשלנית ו- חדרנית !

בלחץ מטורף,

לא רק שהכל נופל עלי,

בלי שאף אחד מתקרב ללהעריך את זה

אני עוד מגלה

שהוא מצפה שאהיה אסירת תודה

על הבישולים שלו בשישי...

הוא לא עושה כלום חוץ מזה!

זה כל כך מכעיס אותי שכואב לי בבית החזה,

וממש קשה לי לנשום!..."

כך כתבה לי ר.

כחלק מהמענה לשאלון ששלחתי אליה

אחרי שנרשמה לסדנה

"איך לדבר מבלי לריב,

תוך כדי שאת משתחררת מהכעסים"

במהלך הסדנה,

היא יכלה להבין בין היתר

מהו הצורך האמיתי

שיושב מתחת לכעס שלה,

כי כל כעס מסתיר תחתיו עולמות צפונים של אינפורמציה

וגישה ישירה לריפוי

לו רק קיבלנו את המפתח...

כל עוד אנחנו מבוצרות בכעסנו,

המידע החשוב הזה נשאר נסתר מאתנו,

ואנחנו רק מחמירות את המצב

גם אם אנחנו צועקות את התסכול

וגם אם אנחנו שותקות אותו.

(כן, השתיקה הרועמת הזו... מכירה?)

במצב הזה,

כל שיחה שלנו מובילה מהר מאד לפיצוץ...

לעומת זאת,

כשאנחנו מקבלות את המפתח אל הצופן,

יש לנו גישה ישירה לשינוי המצב!

ואז גם פחות ופחות נכעס

(בריאות!)

וגם נוכל לדבר באופן כזה שהוא יקשיב,

ולהקשיב לו

וביחד למצוא אינספור פתרונות למצב,

אגלה לך בסוד,

שהרבה פעמים

מה שבאמת חסר לנו הוא שיראו אותנו.

כל עוד אנחנו מגיעות טעונות בכעס,

משליכות האשמות ושיפוטיות

הסיכוי שנרגיש נראות קלוש שבקלושים

(גם כי אני לא רואה את עצמי במצב הזה

אלא עסוקה במי שמולי

וגם כי מי שמולי חש איום וחייב להתגונן)

אבל,

כשאנחנו לומדות איך לנטרל את המטען

וזה עוד דבר (אם לא ה') שאת מקבלת בהדרכה הזו -

הכל נראה אחרת!

את מגיעה לשיחה ממקום נקי ורגוע,

את יכולה לשתף אותו מעומק ליבך

את כבר מרגישה נראית מעצם זה שאת ראית את הקושי בתוכך

וגם,

באופן הזה בו את מדברת (כשיש לך גם הכלים שאת מקבלת בסדנה)

הסיכוי שהוא יראה אותך ויבין ללבך גדל פלאים

וזה כבר חלק גדול מהפתרון.

מפה למצוא פתרונות ענייניים זה כבר piece of cake...

ו...

אל תתפלאי אם למחרת יחזור הביתה ב 17:00..

:-)

לקבלת ההקלטה של הסדנה

שבה יש כל מה שצריך לדעת ולעשות על מנת

להצליח לדבר במקום לריב

תמורת 123 ש"ח בלבד!

יש ללחוץ כאן

פה בשבילך,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

איך { השתחררה מהכעסים על הבגדים הזרוקים במקלחת?

"אני נטרפת מזה..."

היא אמרה כשהכעס ניתז מעיניה והמשיכה-

"מה הוא חושב לעצמו כשהוא זורק את הבגדים במקלחת
ולמי הוא בדיוק חושב שהוא משאיר אותם שם?
מה אני המשרתת שלו???"

כבר כמה שנים שהם נשואים
והנושא הזה לא פתור,

היא לא רוצה לזעזע את המערכת,
גם ככה המצב דליק...
אז עד שהם מצליחים לעלות לאיזו ישורת של נינוחות..

היא מנסה בכוח להשתיק את הכעס שעולה בה
בכל פעם שהיא נכנסת למקלחת ההפוכה,

אבל בתוכה הכעס בוער
ומן הסתם כשהיא כועסת,
גם אם היא לא מסבירה לו למה...
נוצר ריחוק
ששומר עליה מלהתפרץ
ששומר עליו מהכעס שנמצא באוויר
גם כשזה לא מודע ולא מדובר...

וככה הם מסתובבים במעגלים..
שנים...

עד לא מזמן...

אבל עכשיו היא במקום אחר:

מה שהסתבר לה כשבדקנו את העניין לעומק,
זה שבעצם,
מתחת לכעס ישנו תסכול 
על הזלזול שהיא חשה ממנו.
זלזול שטמון בפרשנות:
"הוא משאיר לי את הבגדים
כמי שתלך אחריו ותרים אותם"
(אף שלא זו באמת היתה הכוונה שלו)

הזלזול הזה
הוא כמו נורת אזהרה שנדלקת בה,
מדליקה בה כמו הר געש
שבשניות עלול להתפרץ

כילדה,
לא קיבלה חיזוק וחיבוק מאבא (במיוחד).
חיזוק שכל כך היתה צמאה לו,
שכל כך היתה זקוקה לו
וכשהיה חסר,
נוצר כמו "בור" בחווית הערך העצמי שלה

לא רק שלא היה שם בשבילה,
במעט התקשורת שהיתה לו אתה,
לא פעם היא חוותה ממנו בוז וזלזול.

כדי להימנע מכך
וכדי לזכות בתשומת ליבו ובאהבתו,
גדלה להיות מוצלחת 
עד כדי מצטיינת בכל דבר שעשתה
כשלנגד עיניה -
הרצון העמוק שיראו אותה ויתפעלו ממנה

לכן,
עד היום כשהאיש שלה היה משאיר את הבגדים במקלחת,
(מה שהיא פירשה כזלזול)
זה היה בלתי נסבל עבורה.

למעשה פעלו בתוכה שני חלקים:
חלק אחד שיעשה הכל כדי שיתפעלו ממנו
חלק שני שמתוסכל מכך שהיא צריכה להוכיח שהיא ראויה
ושהיא צריכה לעשות כל כך הרבה
בשביל שיראו..

הקונפליקט שביניהם
הזין את הכעס וליבה אותו.

הבגדים במקלחת היו כמו נפט
שנוסף אל הגחלים
שכבר לוהטות ממילא.

היום,
כשהיא קיבלה גישה ישירה
אל המקום הצמא ההוא,
ולמדה להביא את הקול של הבוגרת שהיא
אל הילדה,

היום,
כשהיא מצליחה ממש "לגעת" בה,
להרגיע,
לראות,
להתפעם ממנה,

היום מתחולל שם ריפוי.
ה"בור" מתמלא,
הקונפליקט מתאדה,
נוצרת בהירות וידיעת הערך שלה
(לא בראש, אלא בתוך תוכה)

וכשיש חיבור אל הערך שלה,
אף אחד ובטח שלא הבגדים במקלחת
לא יכולים לאיים עליו..
ואז...
הפלא ופלא..
כבר אין כעס..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זו דוגמא לאיך זה עובד
וזה בדיוק מה שנעבור יחד בוורקשופ לעיבוד כעסים,
"איך לדבר כך שהוא יקשיב }{ ?"



** גם נבין את התמונה הרחבה,
    בין היתר-
    למה נמשכנו דווקא לבני זוגנו,

** גם נבין למה התקשורת שלנו מלאה מוקשים
    ומהם המוקשים
    כדי שנוכל לנקות אותם מהדרך

** וגם נעבור תוך כדי שידור
    תהליך של עיבוד הכעס
    וכל התכנים שהוא מסתיר מתחתיו

כדי שאותו הדבר שמפעיל אותך
יהיה שקוף עבורך,
לפחות רגשית לא יפעיל אותך
ותוכלי לבחור בצלילות איך להגיב לגביו:

להשאיר לו את הבגדים/
לקחת אותם לסל הכביסה/
לבקש ממנו - לא ממקום מטיף ונוזף - פשוט לבקש/
ועוד אינספור אפשרויות
שהכעס כשהוא בוער בנו,
מעוור ומסתיר אותן מפנינו..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מדובר בסדנא אינטרנטית קצרה
(כשעה וחצי)
בה רואים ושומעים אותי בשידור חי
(ויש הקלטה למי שלא נוכח)

לא רואים את המשתתפים האחרים 
כך שהיא אנונימית עבורכן
יש אפשרות לשאול לפני/ תוך כדי/ אחרי הסדנה
ולקבל ממני התייחסות

חלקה אינפורמטיבית,
חלקה תהליכית עם הנחייה 
כולל שאלות כאלה שהתשובות עליהן
יובילו לפענוח המפה האישית שלך
סביב כעס

• מה (במיוחד) מעורר אותו?
• מה נמצא מתחתיו?
• מה ה patern  הישן?
• ומהו הנתיב החדש אותו את רוצה לאמץ?

כל זה
בשעה וחצי
מלאה בתוכן
ובתהליך עצמתי וטרנספורמטיבי.

אגב-
אם את לא יכולה להיות נוכחת ב 5.2.19 ב 21:00,
אין שום בעיה!
ההקלטה תהיה לך אפקטיבית בדיוק באותה המידה.

נרשמים כאן!

מיד אחרי ההרשמה,
תקבלי שאלון שיאפשר לָסְבָךְ סביב הכעס
להתחיל להיפרם

מחכה לך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן