"נמאס לי אני לא יכולה לשאת את זה יותר..."

 ככה היא { פתחה ואז הוסיפה -

"אני ממש פסימית, 

אני יודעת שאני לא אמורה לרְצות לשנות אותו

ורוב השנים שלנו יחד קיבלתי אותו עם הטוב ועם הפחות,

כי אני אוהבת אותו, אבל... גדשה הסאה 

ואני פשוט לא יכולה יותר!, אני חייבת שהוא ישתנה ..."

הוא } 

שגדל בבית שבו לא דיברו רגשות 

וכמעט שלא דיברו בכלל, 

לא רגיל לשאת עומס רגשי 

ובטח שלא כזה שאומר ׳נמאס לי ממך׳ ...

ולכן מיד נסגר והכין את עצמו לגרוע מכל

(מעבר לכך שזו אמירה שהיתה לא קלה לרובנו)

העניין הוא שלא רק בפגישה - אלא בכלל -

הדרך שלו להתמודד כשעולה אצלה תסכול (ואצלו אשמה ופחד) 

היא לברוח, להיסגר ולהיות ציני וסרקסטי.

ואז...  כצפוי...היא חווה אותו עוד יותר רחוק,

ואם הדבר שהיא בעצם צריכה זה חיבור, רכות ונראות, 

הרי שההסתגרות שלו רק מעצימה את החוסר 

ויחד אתו את התסכול שלה

ש... מושלך עליו בכעס ובהאשמה

ואז הוא... מסתגר עוד יותר,

כי הוא מעדיף לא לדבר על הדברים,

כי אם ינסה - הכעס ישתלט עליו והוא יאבד את העשתונות

ו... הם בלופ..

היא לא יכולה לדבר על מה שקשה לה,

כי הנטייה הטבעית היא להאשים,

ואז הוא שומע שהוא לא מספיק טוב בשבילה,

מסתגר, מתרחק פיזית ורגשית ושולף ציניות

אז היא מתאפקת, מנסה להשתיק את התסכולים שלה ולהמשיך הלאה,

אבל... מתי שהוא הסאה גודשת 

וזה "מרגיש בלתי אפשרי, חסר תקווה ומייאש" במילים שלה.

ככה התחלנו את הפגישה.

אבל, 

ככל שהיא סיפרה את התסכול שלה,

כשהמיקוד הוא אודותיה,

היא וגם הוא יכלו להבין שבעצם מה שהיא רוצה

זה שותפות, חברות וכנות

היא גם יכלה לראות איך למרות שזה הרצון שלה,

היא משתתפת בעצמה בריקוד הזוגי הלא רצוי שלהם

ונמנעת מקרבה אליו מתוך הפחד להתאכזב,

מתוך התפיסה שמתייחסת אל האפשרות להיות בלב פתוח כ - חשופה.

ככל שנוצרה בהירות,

ככל שהאמוציות התאדו כשהיה להן אישוש,

לא בגלל שהוא אשם והיא צודקת, או להיפך,

אלא בגלל שלכל אחד מהם החוויה הסובייקטיבית שלו,

שיש לה מקום והיא "הגיונית" וטבעית

והן מתקיימות במקביל, כששניהם "צודקים"

ומנוהלים על ידי דפוסים הישרדותיים תפוסים

שמקבעים אותם בתסכול ובמעגלים סגורים,

ככל שהיתה הכלה, יותר ויותר התאפשרה התפכחות. 

כזו שמשחררת מתפיסת הקורבן

המאשימה את האחר במה שאני מרגישה

ומאפשרת לצרכים הבסיסיים מילוי מהחוסן הפנימי שנוצר בתוכנו.

כי מה שהיא מתלוננת שהיא לא מקבלת ממנו...

היא הרי גם לא מקבלת ממנה...

יש לנו נטייה תרבותית רווחת לתלות באחר את התסכול שלנו

כיוון שפעם - בילדותנו - אכן היינו תלויים בדמות שטיפלה בנו.

ואז בקשר הזוגי שאינו מבוסס מילוי צרכים במהותו -

אנחנו מוצאים את עצמנו באופן אוטומטי מתנהלים מאותו המקום,

עד ש...

אנחנו נמצאים בתהליך ריפוי שכזה שמאפשר לנו 

לפקוח את העיניים ולחוש ביטחון, חוסן פנימי

ובגרות מיטיבה לעצמנו ולאחר.

ככל שהיא תהיה בחיבור לעצמה,

החוסן הפנימי שלה יאפשר ללב שלה להיפתח

(בין היתר כי היא כבר לא תלויה באף אחד ותהיה פה עבורה)

ובהפוך על הפוך -

תוכל להעז להתקרב אליו, לראות אותו,

ולהרגיש חיבור וקרבה ממנו.

~~~~~~~

לפחות 80% מהתוכן שבתלונה שלנו כלפי בן הזוג,

איננו באמת אודותיו, אלא אודותינו...

ככל שנסכים להביא סקרנות

ולחקור את המקור של הקושי,

לפגוש רגשית את החלקים הפגועים שנכלאו בתוכנו

כמו פלונטרים סבוכים

נוכל לאפשר להם להיפרם ולהתמוסס...

משהו אחר יתחיל להיווצר

בתוכנו

ובמרחב הזוגי שלנו

נוכל לעבור ממוד הישרדות לאיכות,

מחווית לְבָדוּת, מאשימה, צודקת או מצטדקת,

מתגוננת ונלחמת לסירוגין,

מתאפקת והולכת על ביצים,

מוויתורים, פשרות, ותסכולים

לחיבור כנה, 

שבו כל אחד לומד יותר ויותר ולאהוב את עצמו

וצומח ומתפתח אל עבר הגדול השלם שהוא

לחיי האהבה

והצמיחה האישית שהיא מאפשרת לנו

פה בשבילך

עם ידע וכלים שמובילים לשם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

איך לעבור את ארוחות החג בשלום ובחגיגיות? (בהשראת ברנה בראון)

אתחיל מתמליל של 12 הדקות האחרונות

בסרט  The Call to Courage של ברנה בראון (בנטפליקס):

"......

כשאנחנו בונים תרבות

בְּמָקוֹם בו אין סובלנות לפגיעות,

בְּמָקוֹם בו חתירה לשלמות ולבישת שריון -

נתפסות כדברים רצויים והכרחיים,

אי אפשר לנהל שיחות עומק כנות ומחברות.

בתרבות שלנו, אנחנו לא מסוגלים לייצר שיחות כנות ולדבר על הקושי

(אנחנו חלק מחברה שהתודעה הקולקטיבית שלה הינה תודעה השלכתית)

ואז אנחנו מדברים על האנשים במקום לדבר אתם...

וזה - ממש רעיל,

זה פשוט משתלט על התרבות שלנו.

.....

מתן משוב, קבלת משוב,

פתרון בעיות, קבלת החלטות וכו' -

כל אלה יכולים להיוולד בקלות כשיש גישה לפגיעות.

אני מבינה שקשה להביא את עצמנו בפגיעות,

אבל זהו מרכיב הכרחי לחיים מאושרים ומלאים.

על מנת להגיע לשם, עלינו לחשוף את הדברים שלא נאמרים.

איך נוכל לזהות את הדבר שלא נאמר?

זה דורש מאתנו אומץ ופגיעות "

איך ניגשים לפגיעות? היא שואלת ועונה:

" נקודת המוצא הטובה  ביותר הינה הפרכת המיתוסים בנושא

והיא מונה אותם (6 סה"כ) אחד אחד:

מיתוס ראשון:

'פגיעות היא חולשה'

הקדשתי זמן רב להפצת הבשורה הזו וזו התוצאה:

ההגדרה של פגיעות, בהתבסס על המידע שאספתי במחקרי - היא אומרת -

היא: אי וודאות, סיכון וחשיפה רגשית.

פגיעות היא הרגש המתעורר בנו

כשאנחנו חשים חוסר וודאות.

חשים בסכנה או חשופים רגשית.

בסקר שעשתה בקרב קהל של לוחמים שאלה: האם מישהו בקהל 

יכול לתת דוגמא מהחיים שלו לאומץ שמישהו מחבריו הפגין בחייו?

ואז הוסיפה:

דוגמא אחת לאומץ שלא היו מעורבים בה אי וודאות, סכנה או חשיפה רגשית?

והשתררה דממה בקהל.

בתום שתיקה ארוכה קם בחור צעיר ואמר:

"השלמתי שלושה סבבי שירות, גבירתי,

אין אומץ ללא פגיעות."

שאל~י את עצמך, היא מציעה לנו:

האם יש לך דוגמא למצב אמיץ בחיים שלא היתה כרוכה בו

אי וודאות, סיכון או חשיפה רגשית?

ומוסיפה: לדעתי התשובה היא: לא. 

אין אומץ ללא פגיעות

עדיין, היא ממשיכה ושואלת: כמה מכם חונכו להאמין

שאומץ הוא ערך חשוב,

שצריך להיות אמיצים בחיים?

ויחד עם זאת, כמה מאתנו חונכו להאמין שפגיעות היא חולשה?

אבל (!)

זוהי סתירה: "תהיו אמיצים אבל אל תחשפו את עצמכם".

הפרכנו את המיתוס הראשון אם כן.

מיתוס שני:

'אני לא חווה פגיעות'

ברור שכן... היא עונה,

האם מישהו מכם הצליח להגיע לשלב הנוכחי בחייו

בלי לחוות אי וודאות, סכנה או חשיפה רגשית??,

לא. (!)

כולנו חווים פגיעות!

העניין הוא כזה, יש לנו 2 אופציות:

או שנחווה פגיעות ביודעין,

או שהפגיעות תכה בנו.

אגיד לכם למה אנחנו זקוקים לזה, (להכחשה של הפגיעות הנפוצה בקרבנו).. היא מסבירה -

העניין הוא שהרבה יותר קל לגרום לכאב

מאשר להרגיש כאב

לכן אנשים לוקחים את הכאב ופורקים אותו על אנשים אחרים...

וכשאתה לא מכיר בפגיעות שלך,

אתה פורק את השיט שלך על אחרים - היא ממשיכה -

תפסיקו לפרוק את השיט שלכם על אחרים!

קורים דברים מטורפים בחיים שלכם?

זה בסדר, תצטרפו למועדון.

זה קורה לכולנו!

הדבר החשוב הוא לא לפרוק 

את התסכולים שלכם על אחרים.

מיתוס 3: 

'אעשה את זה לבד'

זה המיתוס החביב עלי -  היא אומרת ומספרת -

פעם ניגש אלי בחור אחרי הרצאה ואמר לי:

"אני אנסה. אנסה להפגין פגיעות.

אבל אנסה זאת לבד.

אראה איך ילך לי ואז אנסה לעשות זאת עם אחרים"

ועניתי לו:

"לא נראה לי שזה יעבוד...

אני לא יודעת למה אתה מתכוון.."

והוא המשיך ואמר:

"אעשה את זה לבד כמה זמן"

ועניתי לו: "אוקי, תחזור אלי.."

אי אפשר לעשות זאת לבד.

אנחנו מתוכנתים ביולוגית לקשר עם אחרים

בהיעדר קשר, אהבה ושייכות,

תמיד יש סבל.

אי אפשר לעשות זאת לבד.

אילו זה היה אפשרי,

הייתי מוצאת דרך.

כאדם מופנם ומישהי שאוהבת את האנושות,

אבל לא מתה על אנשים (:-)... אילו זה היה אפשרי לבד, 

הייתי מוצאת את הדרך..

מיתוס מספר 4:

'אפשר להיפטר מתחושות אי הנוחות

ואי הוודאות שמתלוות לפגיעות'

אני עובדת עם הרבה חברות הייטק בסיליקון ואלי וברחבי העולם

והאנשים שם מאד רוצים להיפטר

מאי הנוחות שמתלווה לפגיעות.

אחד מהם אפילו אמר לי " אנחנו עובדים על אלוגריתם

שיעזור לנו לחזות מתי אפשר להפגין פגיעות בנוכחות אחרים."

ואני עניתי: "ברגע שזה הופך נוח זו כבר לא פגיעות...,

תקרא לזה איך שאתה רוצה אבל אל תשתמש במילה הזו".

מיתוס 5: 'אמון קודם לפגיעות'

זה קשה נכון? 

קודם תרכוש את אמוני ורק אז אפגין פגיעות בפניך?

או שאפגין פגיעות כלפיך ואז אלמד לתת בך אמון?

והתשובה היא כן וגם..

זו הצטברות איטית לאורך זמן של פגיעות ואמון.

אנחנו לא חושפים את כל הקלפים על ההתחלה כמו:

"נעים להכיר אני ברנה, הסוד הכי אפל שלי הוא...

האם אוכל לבטוח בך לנצח???"

אנחנו מתחילים בקטן ובונים אמון לאורך זמן,

ככל שאשתף אותך, ואחשוף את עצמי בפניך

ואתה תכבד את החשיפה שלי.

נכון יהיה עבורנו לספר את הסיפור שלנו למי שהוכיח שהוא ראוי לכך.

כי בעצם לשמוע את הסיפור שלנו זו זכות.

לכן נספר אותו לאנשים שהוכיחו שהם ראויים לכך.

לא נספר אותו ככה סתם.

פגיעות ללא גבולות איננה פגיעות.

מיתוס 6: 'פגיעות היא חשיפה'

וזה חוזר לעניין הגבולות.

ציוצים על הורדת שיער בשעווה זו לא פגיעות.

חשיפת הפרטים האינטימיים של גירושין כואבים בפייסבוק -

לעיני הילדים שלכם, שגם להם כואב כרגע -

זו לא פגיעות. זו אולי חשיפה.

כי פגיעות ללא גבולות איננה פגיעות.

לא מודדים פגיעות לפי מידת החשיפה.

מודדים אותה לפי מידת האומץ הדרוש 

כדי לאפשר לאחרים לראות אותך.

כשאי אפשר לשלוט בתוצאה. "

את ההרצאה היא מסיימת ב:

"אני יודעת כמה מפחיד ומרגיש מסוכן להיות פגיעים,

אבל זה פחות קשה, פחות מפחיד ופחות מסוכן

מאשר להגיע לסוף חיינו ולשאול את עצמנו -

מה היה קורה לו הייתי מעז?

מה אם הייתי אומר שאני אוהב אותך?

אם הייתי קופץ למים... ???

תעזו !

הרשו לעצמכם להיראות,

היענו לקריאה לאומץ

ותקפצו למים!

כי אתם ראויים לכך. אתם ראויים להיות אמיצים!

~~~~~~~~ עד כאן התמלול מההרצאה ~~~~~~~~~

ובהשראת הדברים הללו,

שמזכירים לנו שפגיעות היא אומץ,

שכולנו בעצם פגיעים,

אלא שאם אנחנו לא מכירים בכך - אנחנו פוֹּגְעִים באחרים,

כי מחוסר היכולת שלנו להכיל את התסכול,

אנחנו משליכים אותו על מי שסביבנו (שהם יקירנו לרוב),

ובהמשך לתזכורת ש... 

ברור שזה לא קל לאף אחד להיות בפגיעות, ובלשון המעטה לא נוח..

אבל אפשרי וכדאי...

בהשראת ההרצאה המרתקת הזו -

ובמיוחד ברגעים החגיגיים האלה - ערב חג הפסח,

יש לנו שוב הזדמנות לעצור לרגע ולשים לב - 

ועד כמה שניתן - להביא התכוונות להעז להרגיש,

כך שנוכל לדבר את הרגשות שלנו 

במקום לפעול דרכם ואותם -

בין אם בפאסיב אגרסיב - בגלגול עיניים, פרצופים, הסתגרות, ניתוק כועס 

ובין אם באגרסיב קולני,

אלה וגם אלה הם תוצאה של התנכרות פנימית לפגיעות שלנו,

ובעצם לעצמנו -

התנכרות שמובילה אותנו להתעטף בקוצניות ולהתרחק מעצמנו ומהאחר,

במקום להיות בהקשבה, תשומת לב ועדינות לעצמנו ולסובבינו.

אז,

הנה לנו חומר למחשבה, להתכווננות ודיוק,

כדי שלא רק אבל גם ערב החג והארוחות המשפחתיות הצפויות לנו

יהיו נעימות יותר ויאפשרו לנו הזדמנויות לחיבור.

אמן!

~~~~~~

מאחר ולרוב הדפוסים ההישרדותיים שמובילים אותנו להשלכות הללו

כה מתוחכמים ומניפולטיביים,

זה עשוי להיות לא קל ליישום ומתסכל כשמנסים לשנות לבד,

שכן ההרגל להתנכר לרגשותינו הרכים הוטמע בנו בגילאים צעירים

ולרוב עוד לפני שהרגש נולד, אנחנו כבר נדרכים לאוטומט להגיב..

אבל, (!!)

לשמחתנו - כשלומדים איך (!) - מגלים

שיש לנו מוח גמיש ויכולת שינוי מופלאה -

כן, גם של אוטומטים עם ניסיון של שנים -

אם רק יש רצון ומוטיבציה לכך, כל דפוס הינו בר שינוי!

אז אם יש לכם דפוס זוגי או אישי

שהייתם רוצים להיפרד ממנו -

יש באמתחתי כלים מופלאים שמובילים לשם!

אפשר בלחיצה כאן להגיע לתיבת המייל שלי

ומשם נתקדם ויחד נחולל את השינוי לו אתם מייחלים!

וגם - אם יש בך קריאה להגיע לסדנת הבוטיק:

לצאת לחירות מהתפיסות המגבילות

זוהי סדנה חד פעמית,

שמועברת כמעט באופן פרטני כי נהיה עד 5 נשים מקסימום,

בה אשלב כלים טרנספורמטיביים  

שבכוחם להמיס ולהתיר קשרים והדבקות שקריות -

ניעזר בפוטותראפיה - צילום ותמונות,

להתחבר לתת המודע בדרך עוקפת שכל, יצירתית ומהנה

וכן בכלים אנרגטיים ייחודיים ועוצמתיים.

הסדנה תתקיים בניר ישראל - 

בחצר ביתי,

בחול המועד פסח ביום שני ה 10.4.23

 בין השעות 9:00-13:00 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

אם יש לך קריאה בלב -

בואי וניפגש!

בברכת חג חירות שמח,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

על מסיכות, תפקידים שאימצנו והקשר למאבקים בחיינו...

השנה הסתנן לו איכשהוא פורים 

ונפל עלי בהפתעה כשלא הייתי מוכנה לקראתו...

לא שהיו לזה השלכות קונקרטיות כלשהן,

אלא בעיקר ההפתעה שחוזרת שוב ושוב 

מתאוצת הזמן שרץ וחולף לו...

אך עכשיו כשהוא כבר כאן,

במיוחד נוכח האירועים המתלקחים סביבנו

זו הזדמנות מעולה להתבוננות וחשיבה מחודשת

על המָסֶכוֹת שאימצנו לנו ושמאחוריהן אנחנו מתנהלים,

(השמח~ הרציני ~ החכם~ הרגשני-ת~ הרציונלי וכו'..)

על התפקידים - (ההישרדותיים) שלקחנו על עצמנו לאורך השנים,

(בגדול מה שנע בין המושיע ~ הקורבן ~ המקרבן)

שלעיתים אנו מזוהים אתם עד כדי כך שהם מגדירים אותנו

על המרחק שאלה וגם אלה מייצרים מהאני האוטנטי שלנו

ו... על מידת ההשפעה שלהם על המאבקים בחיינו.

~~~~~

אנחנו יצורים חברותיים. 

נולדנו חסרי אונים לחיבוק של אמא

וככאלה אנחנו תלויים באהבתה.

כשעל זו - האהבה- מונחת ההבטחה שמקודדת באחורי תודעתנו -

במן משפט דומה ל: "אם יאהבו אותנו, ידאגו לנו וימלאו את צרכינו".

לכן נעשֶה כל מה שנִדָרֶש על מנת שיאהבו אותנו.

כילדים - ברור....

ואם לא נשנה זאת - זה ימשיך ללוות אותנו כדפוסי התנהגות גם בבגרות.

(כמסכות, כתפקידים, הרגלים, דפוסי התנהגות וחשיבה וכו'..)

מאחר והורינו בסה"כ בני אדם -

למרות שעבורנו כילדים הם אלוהאמא ואלוהאבא..

ומאחר ואנחנו חלק מתרבות שיש לה

ערכים, מוסכמות, דפוסי התנהגות מקובלים ושאינם מקובלים,

בכל פעם שנהיה ערים (במודע או שלא במודע) לציפיות מהורינו,

נמצא את עצמנו באחת משתי האופציות :

מְרָצִים ומתנהגים בתאם לציפיות

או

מתמרדים ומתנהגים בדיוק בהפוך לכך.

(משיקולי הישרדות כאמור - על מנת שיאהבו אותנו)

שתי האופציות רחוקות מהרצון שלנו,

הראשונה מכוונת למה שהם (ההורים ~ מטפלים) רוצים

השנייה מוכוונת למה שהם לא רוצים

אף אחת מהן לא מוכוונת למה שאני רוצה

בין היתר, על הבסיס (הרחוק מעצמנו) הזה, מתעצבת תפיסת האני,

כשהמסכות והתפקידים אמנם בשנות ילדותנו והתבגרותנו מצילים אותנו, 

אך לאורך זמן, מרחיקים אותנו מהאני האוטנטי המהותי.

ומהווים מצע למאבקים פנימיים שמתחוללים בתוכנו

(בין הרצון שלי לבין ההרגל להיענות או להתמרד בפרט אל הקרובים אלי)

ולמאבקים חיצוניים שאנחנו לוקחים בהם חלק.

לרוב, הקונפליקטים החיצוניים שאנחנו פוגשים בחיים,

הם השתקפות חיצונית -

כמו פרוז'קטור גדול - 

שמדגיש את המאבקים שבתוכנו.

בגדול זהו המאבק שבין האור לבין החושך,

בין האני האותנטי שמחובר למהות הפנימית שלי (הניצוץ הנשמתי),

לבין המסכות, חליפת ההישרדות והדפוסים ההישרדותיים שאימצתי. (האגו)

בעוד שהאני ההישרדותי מכיר סביבת חיים לוחמנית, 

בה, זה 'או אני או אתה',

בה נחווה עצמנו מתוך נחיתות ערך או תחושת עליונות,

נראה את החיים ככאלה בהם יש אשם או צודק,

יש מרוויח ויש מפסיד,

וככאלה בהם אחד בא על חשבון השני

וצריך להילחם כדי להצליח

(ועוד כאלה אמונות בסיס הישרדותיות)

הרי שככל שאנחנו נחשפים למהות שמתקיימת בתוכנו

אנחנו מתפכחים למציאות מורכבת יותר,

בה גם אני וגם הוא צודקים,

בה יש מקום לאחר ולשונה והשונות לא רק שלא מאיימת עלי,

היא פתח למגוון, עניין, הפריה והשראה,

מציאות בה מתקיים win win,

כי יש מקום לכוווולם....

ולכן ננהג בה בכבוד, באנושיות, בסקרנות זה לזו.

שתי האפשרויות הלכאורה מקוטבות הללו 

מתקיימות בחוץ, (מול "אחרים")

אז אנחנו ערים להן במיוחד

אבל...

וזו נקודה חשובה שפותחת פתח לשינוי -

שתי האפשרויות הללו - בעצם מתקיימות גם בפנים.

לכן, השינוי -

לא יכול להתחיל בחוץ.

הוא חייב להתחיל מבפנים.

למשל אם אני שומעת משהו לוחמני,

שקשור למצב בארץ, או למצב בבית,

(האשמה/ השמצה/ התלהמות אחרת כלשהיא) -

ככל שאגיב מתוך הפחד שיפעיל את האוטומטים,

מתוך הדפוס שאימצתי לי בין אם הוא 

מלחמה בחזרה, 

או כניעה,

ככל שתהיה בי שיפוטיות, גינוי, האשמה, ביקורת, גידופים -

אותם ספגנו כל כך הרבה כילדים ואז כבוגרים אנחנו בלי משים מתנהגים באותו האופן,

או כל מתח אחר -

לרוב המאבק החיצוני

שלמעשה משקף את המאבק הפנימי שבתוכי -

יסלים.

מאבק חיצוני שכזה טומן בחובו שכבות רבות 

של פוטנציאל לריפוי אישי של כל אחד מהצדדים.

ריפוי המקומות שספגו תוקפנות/ ביקורתיות/ הקטנה/ ביטול/ וכו'

ולמדו להאמין להן

כאשר מן הצד השני מתקיימת בתוכנו הידיעה של גדולתנו כניצוץ נשמתי

והנה לנו מאבק פנימי בין שני קולות -

זה שיודע את עצמו

וזה ששוכנע שהוא לא מספיק ומתנהל מתוך דפוסי הישרדות שמנציחים את המצב.

כל עוד נתנגד למאבק החיצוני,

אנחנו מתחפרים במאבק הפנימי ומעצימים אותו, בחוץ ובפנים.

לעומת זאת ככל שנביא את תשומת הלב פנימה להתבוננות וריפוי,

יתנקו התפיסות המקטינות, הרגשות והתחושות הקשות,

יתקיים יותר ויותר שלום פנימי

ומתוכו נוכל להגיב אחרת

חשוב לי להדגיש שאני לא מתכוונת לכניעה (!!)

שהרי גם זו הינה מושג מעולם המלחמה, מהתפיסה ההישרדותית

אלא ראשית כאמור להרגעת המאבק הפנימי,

ולאחר הריפוי והטרנספורמציה

ומתוך שקט פנימי שנוצר - אם יש רצון ובחירה בכך -

ניתן יהיה להציב גבול אפקטיבי בחוץ.

נוח לי לתת דוגמא מעולם בעלי החיים -

אם אני חווה התקפה,

במקום להתקיף בחזרה ולהיות טורף

ובמקום להישאר או להפוך לטרף,

נתחבר לעוצמה שבתוכנו -

כזו שאני יכולה לדמיין שלביאה מתהלכת ממנה

ומשם נתנהל. 

(עם או בלי פעולה, זהו בעיקר תהליך פנימי שאמנם יש בכוחו להשפיע החוצה אבל בשלב זה תשומת הלב פנימה)

וכדי שיהיה יותר ברור,

כי לשכל יש מגבלות ההבנה שלו,

הנה הצעה לתהליך קצר בן 3 שלבים

להתמודד עם לוחמנות ותוקפנות באשר היא:

(אם עולה ציניות והסתייגות-בשליחות האגו - מציעה לשים אותן בצד ולנסות,

מקסימום זה יצליח :-)

זהו עיבוד של הצעה כפי שאני הבנתי אותה

שהועברה על ידי אורית כהן רז:

שלב ראשון:

נמצא זמן ומקום לישיבה שקטה,

נביא את תשומת הלב לנשימה

וניקח 3 נשימות מלאות בהן נסרוק את הגוף

ונהיה בהתכוונות להרפיה וריכוך.

כשנחתנו בגוף,

נביא את תשומת הלב למרכז,

וננשום אל היש,

אל ההכרה ביש,

בשמחת החיים והאהבה לעצמנו על מי שאנחנו,

זו שחיה ומתפעמת בתוכנו גם אם איננה חווית החיים הערה בנו כעת -

משום שכרגע שכבות של תפיסות מעכבות מסתירות אותה,

עם זאת, זו קיימת במהותנו וקשורה לאלוהות שמתקיימת בנו

ועצם הידיעה הזו מאפשרת לנו חיבור ולו לקצה קצה של ההרגשה.

ננשום אל שמחת החיים והאהבה לעצמנו.

נזכור שאלה מתקיימות בנו כמהות משמעותית

ונשהה בהצפת האהבה הזו במשך כמה דקות,

בנשימה הכי איטית ורגועה שמתאפשרת לנו.

שלב 2

ניקוי מערכי הרגש מאשמה, האשמה, ביקורת, גינויים, גידופים וכו'

אנחנו רוצים להשמיע את קול התבונה

ולא להיסחף לשיח ההישרדותי

כי ככה אנחנו עשויים להצטרף ולחזק אותו,

בשלב הזה תוך שאנו ערים לנטייה להתנגד באופנים הללו,

אנו בוחרים להציב להם גבול כאילו אנו אומרים להם: "לא עוד".

מציבים גבול ללא הזדהות מחד וללא התנגדות מאידך

ואז חוזרים ומזכירים לעצמנו את היש,

את האהבה האינסופית הקורנת בתוכנו.

ומתוך המקום הזה נישא תפילה לזריחת אור תודעת היש סביבנו.

שלב 3

נאמר (לחלק הילדי שבנו) את ההיגדים:

"הקיום שלך בטוח",

"אני אוהבת אותך, את תמיד אתי",

"אני בוחרת בשמחה ובאהבה ומזכירה לעצמי שכולנו ראויים לה"

נמשיך לשהות בתשומת לב לתחושות ולרגשות 

עד שנחוש בשינוי.

~~~~

מניסיוני, ככל שאני בהקשבה לגוף,

בכבוד ודאגה רכה לאותם המקומות הילדיים שבי,

ככל שאני עומדת מאחורי הבחירה שלי 

לתת להכרה ולמודעות לנהל את העניינים (על פני האוטומטים ההישרדותיים של האגו)

החוויה של המלאות, של שמחת החיים והאהבה הפועמת 

זמינה לי יותר ויותר ומתקיימת ביתר רציפות.

אשמח לשמוע איך היתה החוויה שלך 💓

פה בשבילך,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

ו

איך להצליח(!) לדבר על משהו שמציק/ מעצבן אותי?

מה שבטוח - וכל מי שהתנסה בכך (ומי לא??...) ידע לומר -

זה שכשאני עודני עצבנית, 

או: כל עוד הדבר מציק לי,

או: כל עוד יש בי שיפוטיות וביקורת עליו... -

לא משנה מה אעשה...

כל דרך שאנסה לדבר בה על כך - תוביל למריבה או ריחוק בינינו...

בין אם הגעתי בווליום נמוך או גבוה,

גם אם אני בטוחה שאני מדברת "יפה"

וגם אם הטיעונים שלי ממש אבל ממש הגיוניים...

כל עוד אני טעונה על הדבר,

ה"עטיפות" היפות הללו לא עושות את העבודה,

הצד השני מרגיש את ההסתייגות שלי (וחווה אותה כהסתייגות ממנו)

הסתייגות שאפשר לחוש בגוף כ'מתח' -

שמעלָה אוטומטית את המתח בגוף של האחר 

ומשם הדרך להסלמה סלולה ובטוחה...

ומה שבטוח זה שכך- הקשבה, הבנה וחיבור לא יהיו שם..

ואז.. לא פעם קורה שמאחר ואנחנו כבר יודעים לאן הדברים יתגלגלו...

אנחנו נמנעים יותר ויותר מלדבר על מה שמציק לנו

אבל גם הכיוון הזה מעצים את הריחוק בינינו

ומשאיר אותנו רחוקים ממימוש הכמיהה שלנו לחיבור.

על פניו אין מוצא.

והתסכול שהולך וגדל מחזק את האופציה להיפרד 

כדרך היחידה לצאת מהפלונטר,

פתרון לכאורה... שלמעשה מייצר אינספור בעיות נוספות

ובהחלט לא פותר את הבעיה -

אז איך בכל זאת אפשר לדבר על משהו שמציק לי 

באופן שהאחר יקשיב, יבין והעניין המציק ייפתר ?

אבל רגע לפני האיך, עוד כמה מילים על

למה זה לא  מאפשר לנו 

לשוחח כשאני מגיעה עם ה"מתח" הזה -

(בין אם זה כעס/ שיפוטיות/ צדקנות/ או דומים לאלה..)

המתח הזה יוצר חייץ רגשי,

ביני לביני - לרגשות הפגיעים הרכים יותר שמתקיימים מתחת למתח

וגם.. ביני לבין האחר

ואז... אמנם אני רוצה שהוא יבין אותי,

אני רוצה חיבור,

אבל.. אני מגיעה עם ניתוק...

מעצמי 

וממנו...

הניתוק הזה מיד מעלה את הצורך של האחר להתגונן -

ובמילים אחרות את המתח שלו שמייצר ניתוק גם אצלו,

שלו מעצמו

ושלו ממני

והנה שנינו,

כל אחד מתבצר בעמדתו,

שלרוב היא מאד הגיונית ומשכנעת

ובכל זאת... אין מוצא...

(למרות אגב... שלרוב... בכלל אין לנו ויכוח על הדבר,

כלומר - ואני עושה פה ספויילר -

כשאנחנו מצליחים לדבר, לרוב אנחנו יכולים להגיע בקלות רבה להסכמה)

ושלרגע לא ישתמע מכך

שהכוונה שלי היא לוותר על עצמי, על התסכול שלי,

על הרגשות או הצרכים שלי,

חלילה...ואף ההיפך הוא הנכון...

הכוונה היא רק להצליח לוותר על המתח 

(להגיע למקור שלו ולענות על הצורך שיש שם כך שהמתח יתייתר, אפרט בהמשך)

כי כל עוד אני מגיעה מתוחה, עם כלי המלחמה שלעיל,

(בין אם אני "התחלתי" ובין אם אני ממשיכה בתגובה)

אני לוקחת חלק פעיל בשדה המלחמתי הזה

ובמלחמה כידוע.. זה או אני או הוא,

ובעיקר... כולנו מפסידים...

(זאת אומרת שככה אני בהפוך על הפוך מבטיחה לעצמי שלא אקבל את מבוקשי...)

אז מה כן?

בהחלט יש אפשרות אחרת.

כזו שנמצאת בקומה שמעל לשדה הזה...

אלא שהיא דורשת ממני 

(ורצוי שגם מבן הזוג אבל אפילו אם רק אחד מתחיל, אפשר להגיע לשם יחד)

לעבור דרך המתח למה שמאחוריו,

לזהות את הרגשות הרכים שלי, 

ו ל ה כ י ל (בעצמי את מה שמתחולל בי)

להיות בחיבור אלי, אל החלקים שבי שזקוקים ל... 

נראות, הבנה, הקשבה, אמפטיה, תשומת לב, אהבה וכו וכו...

וכמו להשקות את החלקים הצמאים שבי 

ולמלא אותם באלה בעדינות וברכות.

בשלב הזה - כאשר הוא קורה במלואו -

מתרחשת טרנספורמציה,

וזה כבר מרגיש כמו נס גלוי,

עוד לפני ובטח אחרי שאחזור לשיחה עם האחר.

הללויה... 💝

נכון.. 

שלא תמיד יהיה לנו קל לוותר על הכעס...

כי זה מצידו ינסה לשכנע אותנו שהצדק אתנו

ואנחנו חייבים להילחם עליו,

כי אחרת לא נשיג את מבוקשנו

והוא כזה פתלתל ממזר.. 

כי כך כאמור, הוא משאיר אותנו בדיוק במקום המתוסכל ללא מבוקשנו..

ועדיין... בפתיינותו... דורך אוטומטית את המערכת שלנו..

אז כחלק מלקיחת שרביט הניהול עליה,

הנה עוד זווית שמאפשרת לראות יותר מהתמונה הגדולה,

היא זו שמזכירה לנו שהכעס -

למרות שהוא מוצדק והגיוני והכי הכי טבעי שנרגיש אותו,

עדיין,

כשאנחנו אוחזים בכעס -

אנחנו נאחזים ומתבצרים במקום.

(לעומת האפשרות לשינוי שנפתחת כשעוברים למה שמתחת לו)

וסביר להניח שנמשיך להרגיש את אותו התסכול 

חוזר על עצמו שוב ושוב בחיינו.

(גם אם זה רק בתוך הקשר הזוגי - כי שם זה הכי קרוב לבית שאפשר,

עדיין יהיה שחזור של התסכול בלופים... 

ולא... פרידה מבן הזוג הזה לא באמת פותרת את העניין הזה לפחות)

אם כן, האפשרות היחידה לשינוי,

כזה שיאפשר לנו לדבר במקום לריב,

להקשיב, להבין, להגיע להסכמות ולהרגיש את הביחד נעים ומחזק,

מתחילה בשחרור של העומס הרגשי הזה, שנמצא מתחת לפני השטח

ומנהל את העניינים 

ואותנו מהתפיסה שמשאירה אותנו במקום.

זה מה שנקרא הכלה -

שהינה במהותה תהליך טרנספורמטיבי,

בו אנחנו שוהים בהתבוננות וחיבוק מהאם הפנימית שבנו

כלפי החלקים והרגשות הפגיעים

וכשזה קורה - כאמור זה כמו נס -

הרגשות הקשים משתחררים מהמערכת

ויש לנו גישה יותר ויותר

לאותו חוסן פנימי וחיבור למסוגלות ולעוצמה שלנו

ומשם אנחנו יכולים לנוע מאהבה

(על פני תנועה מתוך הפחד כאשר אנחנו במוד הישרדותי)

אני לא אומרת לא לכעוס, או לא לשפוט,

(לכעס יש תפקיד חשוב כשהוא מזכיר לנו את הגבולות שלנו

ומסתיר מאחוריו תסכול על צורך שלא מסופק - אליו נכוון)

אני רק אומרת לא להשליך את אלה על האחר,

או לפחות לא לצָפות להקשבה כשזה מה שאנחנו עושים..

וגם... אחרי מיצוי מסויים- 

לעבור לשלב הבא של הכלת הרגשות שמאחורי ומתחת לכעס.

ונכון, שזהו האוטומט שלנו - להישאר בכעס ולהשליך אותו -

כי ככה גדלנו, 

כי זה מה שקורה סביבנו,

כי זה עדין השיח הרווח בתודעה ההשלכתית שאנחנו חלק ממנה...

אבל...

זה שייך למוד הישרדותי של תקופה הישרדותית

שבמובנים מסויימים תמה. 

היום אנו חיים בתקופה שכבר לא באמת הישרדותית, 

לפחות לא כמו פעם.

לכן השיח הזה כבר לא מתאים ובין היתר...

לא מאפשר לנו לממש את הכמיהה העמוקה ביותר שלנו כבני אדם -

להיות בחיבור

ולנוע מאהבה 💖

לסיכום-

כשמשהו מציק לנו, או מכעיס, או מתסכל,

כדאי שנתחיל בחיבור לעצמנו,

משמע  לעבור אל מאחורי ומתחת לכעס

ולהסכים להרגיש את הפגיעות,

כשבו זמנית נוכח בנו גם החלק הבוגר שמכיל אותם -

וכשאנחנו ממש מצליחים להרגיש מנקודת המבט של הצופה החווה...

מגיעה אותה הקלה פיזית ורגשית (טרנספורמציה)

ולרוב גם התבהרות מנטלית ואתה מגוון אפשרויות לפתרון

שאינן מהסוג של "או אני או אתה".

אז.. וכדאי רק אז...

(כשהמטען הרגשי שלי התנקה ולו במעט)

לגשת אל האחֵר ולדבר.

זאת אומרת שנגיע עם פחות שיפוטיות, פחות כעס, פחות תסכול... פחות מתח,

מה שמגדיל לאין ערוך את הסיכויים 

לכך ש(גם) הוא יקשיב, יבין ויהיה אתנו ביחד בדבר

~~~~~

ועכשיו... קצת טכניקה:

כדי שיהיה קל לזכור,

שמתי בראשי תיבות את מה שלמיטב הבנתי 

הם העקרונות הראשיים בשיח אימגו זוגי 

והנה הם פה בשבילכם:

נ . ר    ה . ג . ש . מ . ה (לגמרי במקרה מתאים לחנוכה)

נ - נראות - התבוננו זה לזו בעיניים תוך כדי השיחה

ר - הביאו רצון טוב והתכוונות להגיע בלב פתוח זה לזו. בואו בעיניים טובות

ה - הקדישו זמן לשיחה. זמן בו שניכם פנויים.

ג - היו ערים לגשר שעובר בין הלבבות שלכם

     כשאחד מכם - המקשיב, עובר אל עולמו של האחר - המדבר

ש - שיתוף - מי שמדבר מגיע בהתכוונות לשתף את האחר 

      ולא לשטוף אותו:-), לשתף מנקודת מוצא של חקירה פנימית,

     כשמי שמדבר מביא את דבריו ב I Position כלומר מהחוויה הסובייקטיבית שלו,

     לא כאמת אבסולוטית שכן אלו הם פני הדברים: כל אחד חווה סובייקטיבית

     ואין אמת אחד צודקת יותר. שנינו צודקים באותה המידה

מ - היו בתשומת לב ובכבוד למרחב הזוגי המתקיים ביניכם בכלל ובפרט תוך כדי השיחה  

ה - הקשבה - המקשיב מגיע כאורח, בסקרנות ובלב פתוח לשמוע את החוויה האישית של מי שמדבר,

     וזוכר את הנפרדות שביניכם. בשיח אימגו המקשיב משקף את דברי ה'שולח'. 

     חוזר עליהם ונותן לו 'הד'.

אלו הם העקרונות שכשמצליחים ליישם אותם

אפשר לדבר על הכללללל....

ואז קונפליקטים - לא רק שלא מרחיקים ביניכם -

אלא אף מאפשרים קרבה וחיבור מלב אל לב  ❤❤

בהצלחה! 

וחג חנוכה מלא בניסים משמחים!

~~~~~

אם אתם מרגישים שזה קשה לכם ליישם לבד,

אין דאגה 💕

אפשר גם להגיע לפגישה אחת של 3 שעות (אפשר גם בזום)

בה אנחנו לומדים בדיוק את זה -

איך לדבר ולא רק לא להגיע לפיצוץ...

אלא לשמור על האהבה שלכם מלבלבת ושמחה..

עלות פגישה כזו 680 ש"ח בלבד

לתיאום יש לפנות אלי :

במייל galitel2@gmail.com 

או בטלפון 052-8892401

פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

 

"אנחנו זה מקרה אבוד..." (+ נוסחא ליציאה מכל מריבה זוגית)

"אנחנו זה מקרה אבוד..."

היא אמרה

ואני, שיודעת שלרוב זו לא האמת,

למרות שאני לגמרי מכירה את ההרגשה הזו... 

ביקשתי שתספר לי עוד קצת..

והיא המשיכה:

"הוא לא מקשיב לי, אנחנו בכלל בכלל לא מדברים,

כשאני מנסה לדבר אתו, הוא מיד נאטם, 

מתגונן ואיכשהוא מתחמק ממני,

אנחנו כאילו מדברים בשפות שונות,

בכלל, הוא עושה הכל כדי לא להיות אתנו -

ולא רק שהוא מגיע מאוחר מהעבודה, גם אז הוא כל הזמן בטלפון שלו..

אין לי מושג מה קורה אתו,

אנחנו כבר כל כך רחוקים... בכל כך הרבה מובנים שזה מרגיש כמו הסוף...

אני לא יודעת בשביל מה אני צריכה את זה,

זה רק מתסכל ומעצבן אותי כל יום מחדש

ומרוב שאני עצבנית עליו, אני מוציאה את זה על הילדים

ומסתובבת עם פרצוף חמוץ.

האמת?... אני חושבת שאנחנו בכלל לא מתאימים,

תאמיני לי עדיף שניפרד... "

~~~~

ואני... לגמרי מכירה את זה..

את הניתוק והריחוק שנוצר לאורך השנים

כשהמריבות, אי ההבנות והתסכולים מצטברים בינו לבינה...

ואם אביא דוגמא פצפונת אבל מייצגת -

אז שנים שהייתי בטוחה שאני מדברת יפה וברור,

עד שיום בהיר אחד... 

יכולתי לפתע להבחין (כאילו מהצד) במעטה המוכיח שהיה עוטף את דברי

ולא רק שלא איפשר לאיש שלי אז להקשיב,

אף היה מנתק אותו כל כך, שבכלל לא שמע אותי

ובאופן לא מפתיע.. נשארנו תקועים באותה הנקודה...

אבל מאז...

עברו המון מים בנהר..

והיום - שנים רבות אחרי שלמדתי איך,

והנחיתי עשרות זוגות, בני ובנות זוג

אני יודעת לזהות את הרחשים התת קרקעיים

ולאפשר להבנה עמוקה ומדויקת להתרחש.

כל אחד את עצמו

ואז... גם את האחר

שם מתרחש הנס שממיס את החומות הבצורות שנבנו ביניהם

ומאפשר מפגש כנה, קרוב ואמיתי.

נכון שעל פניו כל אחד שונה

וכל זוג מביא את הסיפור הייחודי שלו,

עם התפאורה השונה והבלבדית שלו,

אבל מתחת לפני השטח... ישנם כוחות דומים שמפעילים אותנו

וכשיודעים להקשיב לשפה הבלתי מדוברת,

מבלי להתבלבל מזו המדוברת שמרחיקה אותנו מהפתרון,

מתחילים להיסגר מעגלים, נוצרים חיבורים,

מתאפשרת הבנה כזו שמדליקה שוב את הניצוץ בעיניים.

כי האיש של רוני (שם בדוי כמובן) מהסיפור שבפתיח 

בסך הכל רוצה שיראו אותו בעיניים טובות

(ומי לא???)

וכשהיא כל הזמן מתלוננת על מה שלא עשה

וכמה הוא מאכזב אותה ואת הילדים...

די הגיוני... שהוא מעדיף בכלל לא להגיע הביתה.

לא בגלל שלא אכפת לו ממנה,

לא בגלל שהוא לא אוהב אותה,

לא בגלל שהוא לא איש משפחה,

(למרות שבפרשנות שלה כל אלה מתקיימים גם יחד 

ומעלים את סף התסכול שלה והביקורתיות ממנה)

אלא רק בגלל שהוא לא יודע איך להתמודד 

עם התסכול והכאב שהוא פוגש בבית שמופנה כלפיו בהאשמה...

הוא לא אשם...

ולא...

גם היא לא אשמה בכך.

~~~~~~

אנחנו מגיעים לתוך קשר עם כלים הישרדותיים

שלא מתאימים לקשר האוהב והמיטיב לו אנחנו כמהים..

כחלק מתודעה השלכתית 

למדנו בעיקר להאשים את האחר,

אף אחד לא לימד אותנו לדבר בצורה שמקרבת,

נכון שזה מה שאנחנו הכי צריכים

אבל לרוב מה שקיבלנו כילדים היה ההיפך - וזה מה שנצרב לנו ב"דיסקט"

על מנת שנוכל לחיות באופן שאנחנו רוצים,

עלינו להתאים לכך את התכנים שצרובים בתת המודע שלנו,

את ההרגלים האוטומטיים.

ולהחליף אותם באחרים שמשרתים אותנו,

להחליף את התכנים שתואמים תודעה הישרדותית

בכאלה שמאפשרים לנו רווחה ואיכות.

וזה שיפט תודעתי

שהזוגיות - ודווקא הקונפליקטים שלה

מדרבנת אותנו לעבור.

למשל אני יכולה לומר עד מחר שאני רוצה קירבה

ולהתלונן שהוא לא מפרגן לי ואיך זה שהוא לא רואה אותי,

אבל כל עוד לא קיבלתי את זה כילדה -

זה כאילו אין לי הרצפטורים לקבל זאת מבחוץ

וכשהוא יפרגן לי, ממילא אני לא אאמין לו, 

או שאהיה בטוחה שהוא צריך ממני משהו...

אם אני מתלוננת ודורשת ממנו משהו... 

סביר להניח שלא קיבלתי זאת או שקיבלתי יותר מידי - 

ואז לא נבנה בי החוסן הפנימי במובן שאני בחוויה של תלות בחוץ -

כאילו אני מסתובבת עם "קערה ריקה" של הצורך הזה..

וכשאני מגיעה מהמקום הקבצני שדורש ותובע ומתלונן...

אני רק משחזרת שוב את החוסר בתוכי

ובמקביל... מייצרת התנגדות אצל האחר להעניק לי את זה בדיוק...

אז מה כן??

את השיפט התודעתי הזה אנחנו עוברים ביחד 

בתהליכים הזוגיים והפרטניים שאני מלווה,

זו המומחיות שלי להעביר אנשים ובני זוג במיוחד,

מתודעה הישרדותית לתודעת רווחה.

אבל בינתיים, כדי שתוכלו לעשות צעד משמעותי בעצמכם,

הנה כמה שאלות התבוננות שיאפשרו לכם לצאת מכל מריבה ולהשלים:

אז קחו לכם איזושהיא מריבה שחוזרת על עצמה,

ושבו כל אחד רגע לחשוב ולענות על השאלות הבאות,

כל אחד לעצמו:

1. כשאת מתבוננת על התלונה שלך במריבה, 

מה בעצם את~ה צריך~כה ? מה הצורך הלא מסופק שלך כאן?

מה שנמצא מתחת או על פני השטח שאת~ה בעצם צריך~כה זה...

מעבר לכעס, לצדקנות, לתסכול, אי שם קרוב ללב שלך - מה שאת~ה צריך~כה זה...

(למשל: התחשבות, תשומת לב, חום, נראות, שקט, ביטחון, הקשבה, הבנה, אכפתיות וכו'...)

על הצרכים אין לנו ויכוח.

2. עד כמה הצורך הזה נענה בבית בו גדלת?

    (לרוב או שלא נענה, או שנענה בעודף, בכל אחד מהמצבים

     לא נוצר מצב בו התמלא בך)

3. עכשיו, נסו לראות איך אתם יכולים למלא אותו עבורכם בעצמכם,

כן, אני יודעת שזה עשוי להישמע מוזר ולא הגיוני,

אבל כמו בדוגמא שנתתי, אנחנו צריכים לייצר "רצפטורים לקבל",

להגיע עם קערה שמלאה ולו במעט כדי שנוכל לקבל עוד מזה.

איך תוכל~י למלא ולו במעט? להעניק לעצמכם. 

למשל: לתת תשומת לב, חום, רכות, קבלה, התחשבות וכו'.

(עצם ההתבוננות הזו, ממלאה גם היא) 

~~~~~~

ככל שתסכימו לענות לעצמכם מתוך המקום הפגיע,

מנבכי הנפש, מהלב,

כך תגדילו את הסיכויים שהמריבה הזו תתאדה,

וכשזה קורה - זה כמו נס שמתרחש מולכם באחת,

המחשה לעוצמת הרכות..

אחת הסיבות שעומדות מאחורי החשש הטבעי להיות בפגיעות,

נובעת מהפחד להיכנע 

אבל... זה בדיוק העניין -

שאנחנו כבר לא במלחמה... לא רוצים להכניע ולא להיכנע,

יש מקום לשנינו,

זה לא או אני או אתה,

אלא גם וגם, win-win!

אם איעזר בדימויים מעולם החי,

בתוך מריבה זוגית אנחנו לפעמים כמו זאבים זה לזו,

וכשאני מדברת על להרשות לפגיעות לדבר,

אין הכוונה להפוך לטרף - ככבשה...

אלא...

להגיע לחוסן פנימי כזה שמרגיש כלביאה ואריה

ומתוך החוזק להעז להביא את הרוך שבמעמקי הלב.

ופה אנחנו מגיעים לשלב 4 - השיתוף:

עם התובנות שעלו, ומתוך התכוונות לרכות של לביאה,

פנו זמן ומרחב לספר זה לזו מה הצורך,

על איזה חוסר הוא יושב,

איך אתם מתכוונים להמשיך למלא אותו בעצמכם

ואם מתאים לשני הצדדים - אפשר להוסיף בקשה קטנטנה מבן הזוג למילוי.

למשל :

הצורך שלי בנראות מעלה בי תסכול גדול,

שעולה בכל פעם שאני חווה או מפרשת התנהגות של הזולת כהתעלמות ממני.

זה יושב על חוויות ילדות שלי (אפשר לפרט)

ולכן אני מתכוונת להיות יותר בעדינות אל עצמי.

יהיה לי נחמד אם בכל פעם שנחזור מהעבודה

ניקח לנו דקה לחיבוק נוכח.

~~~~~

נכון, התמונה מורכבת

ואני מנסה לתאר חלקים שלה ומן הסתם מצליחה חלקית...

אבל כשאנחנו עושים תהליך כזה, זה מה שקורה...

יחד אנחנו מצליחים לעשות את השיפט הזה

ולעבור ממוד הישרדות לאיכות,

מתודעת קורבן שמתלונן על המצב ומאשים,

(זה בהחלט דורש מאתנו לוותר על להיות צודק

ולהיפתח לאפשרות ש... כולנו צודקים ויותר מזה... שזה לא באמת מה שמשנה)

לתודעה של שגשוג!

יחד אנחנו מצליחים להבין לעומק מה קורה אצל כל אחד,

מה מייצר את המריבות ומהם הצרכים העמוקים -

שכשאלה מתמלאים...  הלב מתמלא בשמחה!

והזוגיות הופכת מזוגיות של קבצנים,

לזוגיות גורמה!

אין הרבה זוגות כאלה, 

כי זה דורש מאתנו לוותר על הפנטזיה 

שכשהי~וא י~תשתנה הכל יסתדר...

אבל זו... אפילו באגדות לא מתקיימת

ולעומת זאת החלופה - מאפשרת באמת איכות חיים נדירה ❤

אז אם אתם מהזוגות הנדירים הללו

יש ל בשבילכם דרך ייחודית 

שמתחילה ביומיים אינטנסיביים שעושים את הפתיח המשמעותי לשיפט

וממשיכה בעוד 8 שבועות של שחרור מהמריבות

וסוללת את הדרך לביחד מחוייך :-)

פרטים נוספים בלחיצה כאן

פה בשבילך במגוון דרכים נוספות,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך.

נ.ב

נותר מקום אחרון בסדנה הנשית הרגשית בצילום ותמונות בשישי הקרוב

~~~~~~~~~~~~

אפשרויות נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

 

למה בעצם זה **טוב מאד** שאתם רבים... ?!

 הם }{ נשואים כבר 16 שנים,

זוג מקסים עם 3 ילדים מהממים.

אבל... הם כבר לא ממש מדברים ביניהם.

כן, בפרקטיקות - הם מנהלים בית לתפארת,

נקי, מסודר, הכל קורה בול בזמן,

יש להם פרנסה ברוכה שמאפשרת רווחה כלכלית וכו'...

אך ביניהם ניצבת מעין חומה סמויה - 

בלתי נראית אך מורגשת היטב.

שנים שלא הסתכלו זה לזו בעיניים,

החיוכים והצחוק שהיו נשמעים לרוב - הולכים ופוחתים,

הם לא מדברים על מה שקורה להם באמת בלב

יש ניתוק,

שממה.

ואלה, לצד כמיהה עמוקה וצמא גדול לחיבור ואהבה.

פעם, בהתחלה - הכל היה מושלם.

היה להם חיבור מהשמיים.

הצחוק היה חלק בלתי נפרד, 

חיוכים,

מגע, 

הם יכלו לשבת ולדבר שעות

על כל מיני דברים

הם הרגישו יחד, מלאות, חיבור,

נו.. אהבה ❤❤

אבל עם השנים, 

במיוחד אחרי שהקשר הפך למחייב,

היא { יותר ויותר משתגעת (בין היתר) מזה

שהוא מתרחק ונעלם לה

בתוך עצמו, מסתגר שם בכעס

משתגעת מזה שאין לה גישה אליו והיא נשארת לבד..

והוא }.. (בין היתר) יוצא מדעתו 

בכל פעם שעולים על פני השטח

הרגלי הסדר, הניקיון והניהול הקפדני שלה את העניינים.

"היא אישה של חוקים ואני כבר לא יכול לסבול את זה"

הוא אמר כשנפגשנו.

כך הם מצאו את עצמם בשלב מסוים עייפים מהמריבות 

והריחוק היה להם למוצא נוח,

כל אחד בעיסוקיו, כך שלפחות אין מריבות.

נכון שזה לא פותר את הבעיות -

אבל ממילא כשהיו מנסים לדבר על מה שמפריע להם

זה היה מגיע למריבה ולא רק שלא היה נפתר כלום -

הפלונטר רק הסתבך יותר..

אז הוא הקפיד באדיקות לצאת לרכיבות באופניים שלו

והיא נצמדה לענייניה ולבית

מן שקט תעשייתי

שתחתיו אדמה גועשת.

~~~~~~~~

האמת היא,

שאף אחד לא לימד אותנו איך לדבר..

אבל לדבר באופן שנוכל גם להקשיב 

ו - ממש להבין אחד את עצמו ואת השנייה

ועוד אמת היא...

שעד שלא נלמד.. 

לפלונטרים יש נטייה רק להמשיך ולהסתבך..

אלא ש...

אפשר אחרת!

והנה אני מסבירה איך:

מאחר והתמונה מאד מורכבת

אתייחס כרגע לפיסה קטנה ממנה -

לאותו תסכול שלו שמופנה ממנו } כלפיה עם החוקים שלה.

למעשה התסכול שלו הוא זה

שכיוון אותנו להעמיק אל החוקים שלה,

לטובתה ולטובתו הגבוהה:

כשהתחלנו לדבר באופן כזה שהם היו גם בהקשבה,

היא יכלה להבין שבעצם,

כשאבא שלה הלך לעולמו כשהיתה בת 12,

היא נדרשה לקחת את המושכות לידיה,

ולא רק שאיבדה את הגב שלו, את ההגנה מאביה האוהב,

היא היתה זו שהיתה צריכה ללמוד מעתה להעניק את ההגנה הזו 

גם לעצמה וגם לאחיה הקטן.

מה שעזר לה אז - כן, עשיתי פה ספוילר.. -

היה שהיא פיתחה בתוכה מערכת נוקשה 

עם חוקים וכללים ברורים

שיעזרו לה לשרוד.

כשהסיפור הזה עלה עם עוצמת הרגשות שהיו כלואים בתוכה עד כה

גם היא { וגם הוא  } יכלו להבין פתאום,

כמו אסימון שנפל ופקח לשניהם את העיניים

הם יכלו לא רק להבין.. אלא גם להרגיש - מה בעצם עבר עליה

ומה הסיבה המאד מוצדקת לחוקים שהיא דבקה בהם.

נכון, שהיום החוקים הללו בעיקר מציקים לו, (וכנראה שגם לה)

נכון שהיום לא פעם הם לא מתואמים עם המציאות

ובכל זאת ברגעי השיח, כשהקשיבו בסקרנות לעולמה הפנימי

היה ברור כמה היו הכרחיים עבורה כילדה.

כך, שניהם יכלו להיות סלחניים ואמפטיים

כלפי אותם חוקים - 

בדיוק אותם החוקים עליהם רבו לא פעם...

וזה שלב קריטי.

בו אנחנו מצליחים להיות סלחניים לאותם ההרגלים ההישרדותיים שלנו,

אלה שמתסכלים אותנו,

ולכבד ולהוקיר את המערכת השלמה שלנו

שהיא.. לא פחות מגאונית !

מן נקודת מוצא שזוכרת שתמיד, תמיד,

יש סיבות מוצדקות לכל מה שעובר עלינו,

גם כשהוא מתסכל אותנו,

גם כשאנחנו רוצים לשנות אותו,

גם כשהדרייב מגיע מזה שהוא מפריע לבן הזוג-

השלב הראשון אם כן, הוא להבין את המניעים,

את מה שבנה את ההרגלים הללו,

בסקרנות, בסלחנות ובאמפטיה לעצמנו.

(וכאמור לעיל - המריבות על כך - 

כי זה מפריע לאיש שלה בעיקר -

הן מה שדוחף אותנו להעמיק לשם)

השלב הבא הוא כמובן לחולל שינוי -

כלומר להגיע לחיזוק אמיתי של אותם המקומות הפנימיים

שאימצו חיזוקים חיצוניים כמו למשל חוקים,

ולייצר חוסן פנימי שמאפשר לחליפת ההישרדות להינמס ולהתייתר.

חוסן כזה נוצר בתהליכי הריפוי שאנחנו עוברים יחד.

אלה מאפשרים לנו להיות בחיבור ל 4 הרבדים:

הגוף (התחושות), 

הרגש, (הרגשות והאמוציות)

המיינד (המחשבות ודפוסי החשיבה)

והרוח (שם מוטבעות האמונות).

כיוון שבאופן הזה הוטבעו בנו הדפוסים ההישרדותיים

גישה דרך 4 הרבדים הללו מאפשרת לשינוי אמיתי להתחולל

וטרנספורמציה שמתרחשת

ומצמיחה חוסן פנימי אמיתי,

כזה שההרגלים ההישרדותיים הופכים מיותרים.

והמערכת שלנו שהיא- גאונית - כבר אמרתי :-)

יודעת להתמיר את המיותר ולשדרג אותו.

למעשה אנחנו עוברים ממוד הישרדותי

בו פעיל בעיקר החלק הפרימיטיבי של המוח - מוח הזוחלים,

למוד איכותי בו יש יותר חיבורי נוירונים במוח החושב

מאוטומט לבחירה.

(אגב,

ישנו גם הצד שלו - שם הריפוי שלו

למקום שכל כך משתגע מהחוקים הללו,

אך זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו.)

ככל שהם מדברים באופן שמאפשר הקשבה והבנה,

ככל שהם מעבדים את אותם המקומות התפוסים

ומתמירים אותם

לא רק שהקשר שלהם משנה פנים וחוזר להיות קרוב ואוהב,

כל אחד מהם צומח לגדול יותר שהוא

וחווית החיים משתדרגת!

אז למה זה טוב מאד שבני זוג רבים בעצם?

כיוון שהמריבה מכוונת אותנו לצמוח ולרפא,

(כשיודעים איך לתעל אותה לשם ולא נתקעים במי צודק ומי אשם..)

להגיע לאותם המקומות הכואבים מהם נבנו דפוסי ההתנהגות שלנו,

בהם הוטבעו תפיסות תפוסות -

אלה שהצילו אותנו אי אלו שנים אך כבר לא משרתות,

להגיע, לרפא ולצמוח אל האני השלם והגדל שאנחנו 💓

~~~~~

אז... 

לחיי הבחירה באיכות!

במיוחד אפרופו יום העצמאות שבפתח ❤

פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

ברגעים אלה בהם אני כותבת לכם,

אבי היקר, שתמיד היה עבורי סלע יציב וחזק מאין כמוהו,

שוכב בבית חולים עם קורונה קשה.

אני נעזרת במחשבה עליכם הקוראים שנמצאים אי שם

ושולחת לו ברכות וחיזוקי בריאות איתנה ומהירה. תודה!

אמן כן יהיה רצון!

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

• תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• סדנת צילום נשית רגשית "ממרצה למרוצה" פרטים נוספים בלחיצה כאן

 

למה זה בעצם נפלא שאנחנו רבים?

 הקשר הקרוב הראשון של כולנו היה הקשר עם אמא ואבא,

שהחל עוד כשהיינו ברחם,

ונמשך אחרי הלידה בהיותנו תינוקות חסרי אונים,

נתונים לחסדי הטיפול שנקבל מהדמויות המטפלות בנו

טיפול שבמידה כזו או אחרת היה חסר או עודף

סביב סוגיות שונות שחזרו על עצמן לאורך חיינו.

וכשאני מדברת על חוסר או עודף, אני מתכוונת לכך

שהיו לנו צרכים שלא תמיד נענו במידה המדוייקת לנו

על ידי הדמויות שטיפלו בנו -

לפעמים כי לא ראו אותנו מספיק,

למשל כי היו עסוקים וטרודים בענייני היום יום,

לפעמים כי השתיקו אותנו ולא איפשרו לנו לבטא

את עצמנו, את הרצונות שלנו, את הרגשות שלנו -

כשאלה "התנגשו" עם אלה שלהם 

ו/או עם הנורמות החברתיות המקובלות,

לדוגמא:

כשחזרו ואמרו לו "תפסיק לבכות מה אתה תינוקת?"

מסר שלימד אותו להפסיק להרגיש ולא לבטא את הרגשות שלו..

וזו רק אחת מאינספור אפשרויות לצרכים שלא נענים

ולהשפעה של כך עלינו -

ככל שהחוסר (/עודף)  חוזר על עצמו,

נמצא את עצמנו בונים מנגנון הישרדות 

שמאפשר לנו להתאים את עצמנו -

כן... תוך כדי שאנחנו מוותרים על חלקים שלנו... -

העיקר שנקבל אהבה,

שהרי - במיוחד כילדים - אנחנו תלויים בה.

למשל כשהמסר הוא 

אסור לבכות > (משמעו) אסור להרגיש (כי לאן יזרמו הרגשות אם אסור לבכות?) > 

מה שעשוי להוביל ליצירת מנגנון ניתוק, 

שכן ניתוק ושכלתנות מאפשרים לי להתאים את  עצמי להתנייה

ולִזְכֹּות (אולי) באהבה

כך אנחנו יוצאים מבית הורינו, עם מיני קונפליקטים פנימיים:

מחד עם תסכולים רבים על חוסר הקשב לצרכים שלנו, כגון:

חוסר ההקשבה/ חוסר הנראות/ חוסר הלגיטימציה להיות מי שאנחנו וכו'..

ומאידך עם מנגנונים שבנינו והתאמנו את עצמנו להסתדר לכאורה,

כלומר עם הרגלים שמשמרים את התסכולים ההם -

ולמעשה שומרים אותנו רחוק מעצמנו

כי אם אני הייתי צריכה שיראו אותי

וכשזה לא קרה סיגלתי הרגלים של הימנעות

על מנת לא לפגוש את כאב הדחיה שהתעורר כל פעם שלא ראו אותי,

כל שכן שגם היה אסור לבכות -

לכן ההרגל כולל ניתוק רגשי שמאפשר לי להמשיך להתנהל לכאורה

אך במרחק גדול מהלב שלי,

עם מנגנון כזה - אני למעשה משמרת את התסכול,

מעצם ההימנעות - אני לא רואה אותי

וגם אם רואים אותי אני נמנעת מלהרגיש,

נמנעת מלתת להיכנס לעולמי,

מה שלכאורה מגן עלי,

אך למעשה משחזר תמידית את חווית הדחיה.

מיני מנגנונים גאוניים

שאכן הצילו אותנו בשנות ילדותנו,

אך היום רק משחזרים את אותו הכאב בדיוק...

אבל.. והנה הפאנצ' (!!)

בדיוק בשביל זה התכנסנו, נפגשנו, התאהבנו זה בזו ❤

כשאנו מתאהבים, תת המודע בוחר לנו בן זוג כזה

שיודע במדויק ללחוץ לנו על הכפתורים ההם,

אפשר לומר במילים אחרות -

שחָוָוה חוסרים דומים לשלנו

רק שמנגנוני ההגנה שלנו עשויים להיות הפוכים

למשל אם אני נמנעת מקרבה,

אני עשויה למצוא את עצמי בזוגיות עם מי שמשתוקק ודורש אותה

שנינו מונעים מחווית דחייה ~ נטישה

אחד בורח כדי לא להרגיש שוב ושוב נטישה 

(כמובן שזה רק מקבע את החוויה ומשחזר אותה שוב ושוב)

והשני נאחז כדי שלא יינטש

(גם זה מן הסתם מנגנון שמשחזר ומביא סוֹפֶי סיפור ידוע מראש של נטישה)

ואז אנחנו רבים -

כל פעם שאני נעלבת שהוא לא רואה אותי -

אני מתרחקת...

(לא משנה שגם אם היה רואה לא באמת הייתי מתמלאת מזה כי אני נמנעת.. )

מה שמוביל אותו להתלונן ולדרוש עוד יותר קרבה,

דורשנות ותובענות שמתובלות בהאשמות 

שמן הסתם רק מרחיקות אותי יותר,

ואנחנו מתדרדרים מטה במדרון חלקלק ותלול...

רגע רגע, זה לא הפאנצ'...

הפאנצ' הוא 

ההבנה - שבעצם הקשר הזוגי יכול להיות גשר לתיקון שלנו

מן הסתם השלב הראשון של התיקון

הוא המצב האוטומטי שחושף את מנגנוני ההישרדות שלנו

וכל עוד אנחנו מופעלים מהפצע -

זה רק מגרה אותו וזורה עליו עוד מלח -

קרי - המריבות שלנו

אבל!

כשאנחנו מבינים,

שהמריבות שלנו בעצם מעלות על פני השטח ולו חלקיק מהכאב -

ובזכותן נחשף בפנינו שער דרכו נוכל להיכנס ולרפא

כי התסכול כמו שדר' הנדריקס אוהב לומר

הוא הצמיחה שלנו שרוצה להתרחש-

בכל פעם שאתם רבים,

בכל שיחה שמגיעה ל dead end

במיוחד באלה שחוזרות על עצמן 

(ואגב לא משנה אם המילים והנושא חוזר על עצמו

או רק המנגינה ...)

יש שכבה נוספת של אמוציות שמנהלות את המריבה

שנמצאת מתחת לשכבה המילולית

או כמו ששמעתי את ארנינה קשתן אומרת -

ישנה השיחה הלא מדוברת שמנהלת את המערכה

וזו צופנת בחובה עולם קסום ומלא בתובנות, רגשות, תחושות

שמוביל ישירות ללב שלנו

ומאפשר לנו לגעת בחלקים הרכים שמאחורי חליפת ההישרדות,

מבעד למנגנונים האוטומטים

ולהרוות את הצמא ❤

ככל שאנחנו מצליחים להגיע לעומק שלנו -

גם מתאפשר ריפוי לחלקינו הילדיים

כלומר המקומות שחוו חסך כלשהוא "מתמלאים"

וגם מעמיק החיבור בינינו לבין בן הזוג

זאת אומרת שבזכות המריבה

אם וכאשר אנחנו לומדים איך לעבור לשיח מודע,

(שזה בדיוק מה שנלמד בקבוצת הלימוד לזוגות

שתקפיץ את הזוגיות שלכם לרמה הבאה

(כן... כולל ההעמקה המופלאה הזו))

אנחנו לומדים לנהל את המצוקות שלנו,

כך שבהמשך - וזהו תהליך שלא קורה ברגע

ובכל זאת בהחלט מורגש ביום יום כבר מההתחלה -

יותר ויותר חלקים מחליפת ההישרדות מתייתרים לנו

פחות ופחות אנחנו דורכים אחד לשני על הכפתורים,

מה שאומר שהשיח בינינו הופך למכבד, ממלא, נוכח,

ו... הללויה - הלב מסכים להיפתח.

כל מריבה הינה הזדמנות לריפוי -

אישי - של מה שעלה אצל כל אחד מכם והוביל למריבה

וזוגי - של החיבור ביניכם שנוצר כשאתם מעזים לחשוף את החלקים הרכים

להבין את הקושי,

אפילו להצליח לעמוד בנעליים של האחר

ולגלות אמפטיה והתחשבות

תוך כדי השיח ובכלל.

כי בעצם,

כולנו רוצים שיאהבו ויקבלו אותנו בכל תנאי,

כולנו צמאים שיראו אותנו בעיניים טובות,

ככה, בדיוק כמו שאנחנו

ובזכות התזכורת מבן הזוג

שקיבל מסר מכאיב דומה לשלנו

וכמונו רגיל גם להמשיך ולהעביר אותו (גם אלינו)

אותה תזכורת שבאוטומט דורכת את חליפת ההישרדות שלנו,

כשאנחנו לומדים איך -

מאפשרת לנו להגיע לאותו הכאב ולרפא אותו

מאפשרת לנו להעניק לעצמנו הילדי 

מנקודת המבט של החלק האימהי שבתוכנו -

את אותה אהבה וקבלה בכל תנאי ❤

ומשם גם להעניק אותה הלאה - הללויה - גם לבן הזוג

ואיזה נפלא זה כששנינו לומדים את הדרך הזו

ועושים את המסע הזה יד ביד

ביחד כמו מקפצה

נוכל להיפרד מהזוגיות של הקבצנים 

ושבה אנחנו דורשים ותובעים מהאחר כל מה שלא קיבלנו

בתוענה לא מילולית שעכשיו לעומת הילד שהיינו - 

אנחנו חזקים ויכולים לדרוש ולהאשים -

מה שמן הסתם לא עובד לנו...

להיפרד מהקבצנות שמשמרת את התסכול

ולעלות לרמה הבאה -

לזוגיות גורמה - הללויה -

שבה יש הקשבה, קבלה, חמלה לעצמי

מה שמאפשר לי להעניק מאלה גם לאחר!

את הדרך לשם אנחנו עושים

בעזרת שני כלים מופלאים -

האחד זוגי - והוא דיאלוג אימגו

והאחר שמלמד אותנו ריפוי עצמי

שנקראת ת.ל.מ גוף נפש - מבית מדרשה של אורית כהן רז

כלי מופלא שעושה קסמים ומשחרר מאתנו

את התסכולים שמנהלים אותנו 

כשזה תכל'ס מורגש בכל הרמות -

בגוף אפשר לחוש בשחרור פיזי,

רגשות מתפוגגים ומתנקים,

דפוסי חשיבה בהירים ופתוחים יותר זמינים לנו

ואמונות מותמרות לכאלה שמשרתות אותנו.

ריפוי אמיתי שמורגש ביום יום 

ולך ולכם יש הזדמנות פז להיות חלק מזה

בקבוצת לימוד קטנה של עד 8 זוגות

בה אעביר את כל התכנים שקריטי להבין

ונעבור תהליכים מְשָנֶי חיים

כך שכל אחד מכם והזוגיות שלכם

עולה לרמה הבאה

כדי שהשנה הזו תהיה הכי טובה שהיתה לכם ever עד כה!

כל הפרטים על הלימוד בלחיצה כאן

בכל מקרה יש לכם 100% אחריות,

אם אחרי שעה מתחילת המפגש הראשון

משהו לא מתאים לכם - אתם משוחררים

ובלי שאלות או צורך להסביר - מקבלים את מלוא כספכם בחזרה!

ואני מציעה זאת כי אני יודעת מה הערך של הדרך שנעשה יחד

ויחד עם זאת - 

היא לא מתאימה לכולם,

לכן אחרי טעימה ממנה - אני משאירה את הבחירה בידיים שלכם.

כי אתם יודעים בעומק לבכם

הכי טוב מה טוב לכם,

אם יש לך תחושה שזו עשוי להיות המקפצה שלכם,

הירשמו בלחיצה כאן

ונתראה אוטוטו

כן.. כדי שהשנה הזו תהיה הכי טובה שהיתה לכם ever  עד כה!

גמר חתימה טובה

וחגים שמחים

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך