איך להתרומם מנפילות רגשיות?

יש ימים שמרחפת מעלי עננה...

לפעמים אני יודעת מה הסיבה,
לפעמים אני צריכה כמה דקות כדי להיזכר...
ואז לרוב אני מזהה את מה שהעיב
אבל גם אם אני לא מזהה,
העננה ממשיכה לרחף...

עם הזמן אני יודעת להגדיר
שאיכשהו ברוב המקרים,
העננה הזו קשורה אצלי לחווית דחייה

זה יכול להיות משהו מז'ורי
שמעיב ומכביד מאד
או משהו מינורי
שלמרות שהוא כזה
העננה תעיב, תרחף מעלי,
תכביד עלי ותוריד את מצב הרוח,
ואת רמת האנרגיה הכללית שלי..

ההרגל הקולקטיבי הוא להתבאס,
להזדהות עם הכבדות הזו
ולהיכנע לה,

ואז, להסתגר או לברוח לאחד מנתיבי המפלט
"כדי לא להרגיש" את המועקה הזו
כי היא כבדה ומציקה

אלא שהבריחה הזו
לא רק שלא באמת מעבירה את המועקה,
היא דוחסת אותה פנימה
ומוסיפה כמו עוד שכבה למרבץ הקדמוני
של עוד ועוד מועקות
ששוכנות במעמקינו

לכן,
למדתי לשנות כיוון -

ברגע שעולה בי המודעות למצב,
אני מגייסת סקרנות
ונזכרת שיש לי פה הזדמנות לניקוי,
כשהגוף, הרגש, התודעה ומערכת האמונות שלי
מדברות אלי ברגעים אלה בשפתן

ואם רק אצליח להקשיב...
לא רק שאבין מה עובר עלי,
אוכל גם לשחרר ולו חלק מהמטען האמוציונלי
של המועקה הזו,

שאמנם עלתה עכשיו על פני השטח
אך מקורה מוקדם וותיק
ולרוב נעוץ אי שם בגילאים בהם הייתי חסרת אונים
כילדה (כבני אדם אנחנו נולדים תלויים
ומכך חווים חוסר אונים בילדותנו)

מה שמעצים את הצורך ליצור בהירות
כיוון שרוב התפיסות שהתקבעו בנו כילדים
מבוססות על תפיסה ילדית, הישרדותית

וככל שנצליח להתבונן בהן,
לא מתוך המקום המזוהה אתן ששוקע יחד למצולות,
אלא מעמדת הצופה, הסקרנית, המתבוננת,
הקשובה ללא שיפוט לכל מה שעולה,
ומהצד יכולה לעשות סדר,
להרגיע, לחבק,
כך נוכל להביא מזור למקום הפגוע ההוא
ששב ועולה בכל פעם שמשהו היום מעורר אותו
~~~~~~~~~~~~~~

הגוף - נפש שלנו - היא מערכת גאונית!
לא תמיד אנחנו זוכרים איך להפעיל אותה,
לא תמיד אנחנו נוהגים בה
בכבוד הראוי ומזינים אותה באהבה,

אפרופו -
רק אתמול כשעזרתי לבן שלי לעשות שיעורים בתנ"ך
קראתי את דבר ה' למשה והנה זה פה:

דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, 
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  
כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא יט' פסוק ב')

ואם זה כתוב ככה בפירוש,
(סלחו לי על הפרשנות המילולית
שלקחתי לעצמי את החופש לפרשן)
מי אנחנו שנתווכח? :-)

לכן, כשהגוף (או הנפש) כואב,
במקום לכעוס עליו ולהתעצבן,
אם נזכור להביא רָכּוּת וסקרנות ולהקשיב לו,
כי (גם) ככה הוא מדבר אלינו,
נוכל להביא לעצמנו מזור אמיתי

נכון, שאנחנו חיים בעידן כזה
שהשכל הוכתר בו כמולך,
וכל פעם שמשהו מעיק
אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לחשוב
"רגע, אבל עשיתי ככה, אז מה לא בסדר..."
או מתחפרים בהאשמת האחר
ובהצדקת עצמנו...

מאחר והשכל למעשה
הוא עוד דרך לנתק אותנו,
כנתיב בריחה מהתסכול... -
כל המחשבות הללו, חכָמוֹת ככל שיהיו
לא באמת יצליחו להרגיע
ולפוגג ולהמיס את המועקה.

אז מה כן?

הנה פה כמה כיוונים משלימים
שהשילוב ביניהם
יכול להפתיע בעצמתו.

כאלה שבמקום להילחם במועקה/ כאב
מה שממילא רק מחמיר את המצב
כי כל דבר שנילחם בו
ילחם בנו בחזרה
(החוק השני של ניוטון),

יאפשרו לנו לרכך, להרגיע ולפוגג
את העומס המכביד.

אסייג את דברי ואוסיף,
שישנם מצבים בהם העומס מציף אותנו "מידי"
וכשכך, בדיוק כמו שקורה לנו
כשהראש (באמת) מתחת לפני המים -
אנחנו לא מצליחים לשמוע טוב (!)

לכן במצבים בהם העומס גדול -
נכון יהיה להיעזר באיש מקצוע
שיצליח להוריד את מפלס ההצפה
ולהחזיר את יכולת ההקשבה שלנו לעצמנו
ואת יכולת ההרגעה העצמית,
כדי שנוכל להירגע ולחוות נ ח ת אמיתית.

ולכך "שביל אל הלב"
הקבוצה לנשים שמתחברות לעצמן
(פרטים נוספים בהמשך)
יכולה להיות פלטפורמה נפלאה!

ובינתיים..
הנה כמה כיוונים באופן עצמאי: 
(כן, יש כמובן נוספים)

• 
  

להיעזר בגוף -
לצאת להליכה/ לריצה
או לפעילות ספורטיבית אחרת
ולתת לשינוי ברמת האנרגיה
להניע מומנטום של עלייה

נכון שזה כשלעצמו לא תמיד יספיק,
כי אם ישנה מועקה, לרוב
ישנו צורך בהכלה רגשית
ופורקן פיזי גם אם ירים את האנרגיה
לרוב לא יוביל להקלה משמעותית לאורך זמן

ויחוד עם זאת, זו דרך נפלאה
להתחיל את ההנעה,
לזרוק את עצמך לתוך נעלי ספורט ולצאת,
להליכה מהירה
(אם אפשר בטבע עוד יותר טוב),
או לריצה,
או אפילו סתם לקפוץ בבית במשך 90 שניות

• 
  

טבע הזכרתי בדרך אגב,

ואני מחזקת פה ומוסיפה,

לנשום אוויר של חוץ,

להיות עם ירוק מול העיניים,

או כחול - אם הולכים לים,

לאדמה, לצמחים יש הכוח שלהם לעזור לנו

לפרוק מצד אחד ולהזין בו זמנית

במשהו חדש ורענן

• 
  

בנוסף - וזה החלק הקריטי -

להיות בהקשבה למתחולל פנימה 

לתחושות - מה קורה בגוף,

לרגשות - מה התוכן הרגשי של התחושות

ו... ל ש ה ו ת 

כמילות השיר הנצחי:

Let it be

לא מתוך מקום שמזדהה,

אלא מנקודת המבט של 

החלק הבוגר שקיים בכל אחד מאתנו,

שמתבונן בסקרנות, בקבלה,

ברכות, בהתכוונות להכלה

בחלק הילדי המוצף והכואב

ובסיפור הפנימי שמציף את הכאב

לרוב,

הסיפור ההוא לא אמיתי,

הוא מבוסס על אמת עָבָרִית,

אך איננו באמת הכרח המציאות בהווה

ומן הסתם גם לא בעתיד,

אלא שכל עוד זה הסיפור הפנימי,

לפני שאני מתמירה אותו,

לפני שאני רואה את האפשרויות הנוספות,

המציאות תוכיח לי שהוא נכון,

כי כל מה שאני אאמין בו

המציאות תוכיח לי שהוא נכון

או בוורסיה אחרת,

במילים של הנרי פורד:

"אם אתה מאמין שאתה יכול, 

ואם אתה מאמין שאתה לא יכול - 

בשני המקרים אתה צודק."

מה שזה אומר בעצם,

שאם נשנה את האמונות שלנו -

גם אז המציאות תוכיח לנו שאנחנו צודקות -

או במילים אחרות -

שהתבוננות לא שיפוטית

והכלה מאפשרות להתמרה להתחולל

ותכל'ס למציאות חיינו להשתנות!

שזה מ ד ה י ם!

להבין כמה הכל בידינו...

ובר שינוי 

ושהכל מתחיל בתוכנו ❤

ובכל זאת...

למרות שכל התשובות נמצאות בפנים,

נדרשת לנו יד מלווה בצעדים הראשונים

והאפשרות הזו כמה שהיא הופכת טרוויאלית בהמשך,

אינה כזו בתחילת הדרך

אז פה מגיעה הבשורה המשמחת -

כי ממש בעוד כמה שבועות

נוכל להתחיל לצעוד לשם יחדיו -

ב 6.12 יום שישי בבוקר,

ניצה נופרבר ואני

פותחות קבוצה לנשים שנקראת

"שביל אל הלב"

ניפגש אחת לשבועיים,

בימי שישי בבוקר

ובמשך 8 מפגשים נלמד ונטמיע 

נחזור לחיות בהקשבה לבינת הלב,

לחכמה המתקיימת בתוכנו פנימה.

ורק אם זה מדבר אליך

ואם הלב שלך מתרגש מהאפשרות הזו,

לחצי כאן לשמור את מקומך!

אם את רוצה פרטים נוספים על שביל אל הלב-

הקבוצה לנשים שמתחברות לעצמן

לחצי כאן

מברכת אותך בברכת יום נפלא!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

מי אמר שחלומות (לא) מתגשמים?

כמה פעמים קרה לך,

שהבטחת לעצמך ש"זהו! ממחר אני… !!"

השלימי את החסר:

לא צועקת/

מחבקת יותר/

מתחילה דיאטה/

מתמידה בספורט…

או כל הבטחה אחרת

שנשארה מופרת, גלמודה באוויר

ורק בזכות זה שהֲגְדָרָת ה"מָחָר" 

מתחדשת תמידית,

יצא שְטֶכְנִית, לא הפרת לעצמך את ההבטחה 

אבל תכל'ס…

הרצון שלך נשאר לא ממומש...

וכן, יש מיליון תירוצים,

"אין לי זמן" לרוב נמצא במקום הראשון,

"אני לא מוצאת את הכוחות" גם הוא מככב

"לא הגעתי לזה" ודומים להם...

אבל האמת היא שלרוב, 

הסיבה לכך שאת לא מקיימת לעצמך את ההבטחה,

יושבת במקום עמוק יותר...

כשבגדול,

האשם העיקרי הוא כוחו של ההרגל הישן

או במילים אחרות -

ככל שנבין שבעצם אנחנו מתנהלות 

מ 2 חלקים שונים במוח 

ונדע להפעיל את שניהם - 

עלִינוּ על דרך המלך להגשמת החלומות

דרך שבכוחה לייצר הרגל חדש ויציב.

נכון, אני מתכוונת ל: חלק המודע-

הוא שאומר "אני רוצה שינוי"

ולעומתו לחלק הלא מודע -

הוא זה שקובע מה יקרה (!)

כל עוד אנחנו פועלות מהחלק המודע (בלבד),

אפילו אם נגדיר יעדים ברורים ונציב מטרות ראויות,

הסיכוי שלנו לחולל שינוי, 

או להגשים את החלומות שלנו

לא גדול (וזה בלשון המעטה)

בעוד שהמודע הוא כמו קצה הקרחון

ומדבר בשפת ההיגיון, השכלית הרציונלית,

הלא מודע הוא הקרחון

ומדבר בשפת הרגשות, התחושות 

ובתכנים קריטיים שנסתרים בנבכינו.

כל עוד אני אומרת ש "אני רוצה משהו"

אבל המציאות שלי שונה, 

(כלומר שהרצון לא מתבטא בה)-

סימן שישנה סתירה בין הרצון לבין

תכנים כלשהם המתקיימים בלא מודע שלי.

עד שלא אגיע אליהם,

ובנוסף אעבד אותם -

כן, לצערנו לא מספיק לדעת שהם קיימים וסותרים…

אלא נדרש "פתרון" לסתירה,

אתקשה להגשים את החלום באשר הוא.

למשל,

אם אני אומרת שאני רוצה שיהיה לי יותר כסף,

אבל מתקיים בתוכי פחד (לא בהכרח מודע)

שאם יהיה לי כסף - מישהו יקח לי אותו…

סביר להניח שהמספרים בחשבון הבנק שלי

ימשיכו להופיע בצבע אדום

כשהסימן " - " מתנוסס משמאלם..

סביר להניח שעד שאפוגג את הפחד

לא יזרום אלי כסף בקלות.

בנוסף, חשוב להבין שעצם זה 

שכשאני אומרת שאני רוצה כסף, 

אני מחזיקה את חווית החוסר בתוכי,

גם זה משמר את חווית החוסר

שתתבטא במציאות הכלכלית שלי…

וזה נכון לגבי כל תחום,

בין אם המימוש הוא פיזי ובין אם רגשי.

והנה, 

שנה חדשה עומדת בפתח...

וזהו הזמן המושלם להגדיר רצונות וחלומות

לדייק את עצמנו,

אלא ש… 

אם לא נדע איך לגשת לתכנים הלא מודעים הללו

ואם לא נדע איך להתמיר אותם,

רוב הסיכויים שנמצא את עצמנו באותה נקודת מוצא

גם בשנה הבאה…

אבל ! זה לא נגמר פה..

כי יש לי בשורה - 

והבשורה המשמחת היא,

שהכינונו מראש... :-)

בדיוק בשביל שהשנה הזו תוכלי לממש

את מה שתמיד חלמת…

אנחנו פותחות קבוצת נשים 

שבהמשך תיפגש אחת לשבועיים

למי שתרצה להמשיך,

אך הפתיח יהיה מפגש שעומד בפני עצמו

בדיוק בנושא הזה -

מפגש שיאפשר לך השנה לממש 

את מה שתמיד חלמת עליו.

סדנה לנשים שבוחרות בעצמן.

המפגש הזה, למרות שיתקיים אחרי החגים,

הינו מפגש חגיגי בו גם נגדיר את החלומות

וגם נעבור צעד סוּפֶּר משמעותי

בכיוון של הגשמתם,

כך שאת יוצאת ממנו עם כיוון ברור

וגם עם כלי למימוש

כלי שהוא אחד הכלים אם לא 'הָ' בעיניי,

כלי שאני עובדת אתו ובזכותו צולחת אוקיינוסים,

כך שהשנה החדשה תהיה כזו בה אשכרה

חלומות מתגשמים.

לא משנה אם החלום שלך קשור לגוף,

או שהחלום קשור לקשר הזוגי שלך,

או למימוש המקצועי שלך,

או לכל דבר שנפשך וליבך חפצו בו,

הסדנה הזו (בכלל והמפגש הראשון בפרט)

תמקד, תכוון, ותייצר בהירות לעבר המימוש.

אז אם יש לך חלומות

ומרגיש לך נכון להצטרף אלינו,

ניצה נופרבר - קולגה יקרה ואנוכי 

נשמח לפגוש אותך בלחיצה כאן מעבר לקליק 

ובהמשך ב 25.10.19

יום שישי בבוקר, 3 שעות בהן את בוחרת בעצמך

והופכת חלומות למציאות.

מתרגשת לראות אותך

ולהתקדם יחד למימוש בחייך

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

איך שינוי קטן מצדך, מחולל את השינוי לו את מייחלת בזוגיות שלך ?

 זו אחת השאלות שחזרה על עצמה הרבה ממתעניינות

בקבוצה הנשית "תנועי את.. הוא כבר יבוא אחריך.."

שתָהוּ, איך זה עובד..

איך שינוי שאני עושה, משפיע עליו ?

אז,  שמעי סיפור :

אחד הדברים עליהם היינו רבים פעם,

(בפרק א' שלנו, אז, כשהיינו רבים כל הזמן)

היה על כוס הקפה שלו, שהיה משאיר בכל מקום בבית.

הייתי נטרפת מזה,

וכועסת עליו, ומטיפה לו מוסר

ומסננת מתחת ומעל לשפם

והוא – בשלו.

הכוסות מונחות ברחבי הבית ומערימות בינינו עוד ועוד חומות של כעס וטינה ..

עד ש.. אני עברתי שינוי סביב הסוגיה הזו

כלומר – עד שעיבדתי את האישיו שלי שלקח חלק בדו שיח הזה עם האיש שלי

במילים אחרות :

כשבדקתי מה קורה שם אצלי  -

כשהוא משאיר כוסות ריקות של קפה ברחבי הבית,

מה מתעורר בי ?

גיליתי תחושת כעס, זלזול ותסכול גדול על כך שהוא לא מעריך אותי.

(זו היתה הפרשנות שלי לכוסות הקפה שהשאיר)

אני שכל כך מנסה ומסדרת ומנקה – והוא – לא אכפת לו...

(לא, זו לא בהכרח היתה האמת, אם כי זו היתה הפרשנות הפנימית שלי

הסיפור שרץ לי בראש כשראיתי עוד כוס קפה מונחת פה או שם)

גיליתי,

וגם עיבדתי רגשית ואנרגטית את הזלזול, והתסכול והכעס שהיו שם.

כי זה נחמד להבין מה קורה בתוכי אבל זה לא מספיק לשם יצירת השינוי,

כשמעבדים אישיו ממש מתחוללת טרנספורמציה

ומרגישים הקלה – פיזית, רגשית, מנטלית, ואנרגטית.

מה שקרה בעקבות הטרנספורמציה הזו זה –

שבפעם הבאה שמצאתי כוס קפה ריקה על השולחן בסלון

פתאום – מצאתי את עצמי – עומדת, משתאה –

"וואוו...", אמרתי לעצמי, "אני לא מתפרצת.. איזה קטע..

עכשיו אני יכולה ממש לבחור – איך להגיב.."

"אם בא לי – אני יכולה לצעוק ולהטיף לו,

אם בא לי אני יכולה לא לעשות כלום, להשאיר את הכוס שם וכלום, לא מזיז לי,

אני יכולה גם להכניס את הכוס למדיח – 10 שניות בדיוק..."

כי הרי זו לא הכוס שבאמת הכעיסה אותי אלא הפרשנות שנתתי לה

והזלזול שחשתי ועבר טרנספורמציה וכבר לא היה שם..

ואני גם יכולה לבקש ממנו – עכשיו הבקשה שלי תישמע הרבה יותר 'נקייה'

פתאום היו לי הרבה אפשרויות,

כשלפני כן – לא היתה לי שום בחירה –

זה פשוט התפרץ ממני .

חוויה מכוננת

תחושה נ פ ל א ה

שחרור...

והיופי, שזו רק ההתחלה J

נכון התחלה חשובה ומשמעותית – פחות נושא למריבה

(וכמו שאת בטח מבינה למעשה זה אומר

פחות כל הנושאים שטמנו בחובם את תחושת הזלזול)

וההמשך הנפלא כשלעצמו –

שפתאום, באורח פלא ודרך קסם,

ראיתי איך כוס הקפה עושה את דרכה למדיח !

לא, לא אני שמתי אותה שם,

לא היא לא ריחפה, אין פה קסמים מהסוג הזה..

זה הוא, שמאז מניח אותה שם אחרי שסיים לשתות !

כי הרי הבקשה שלי כבר היתה באוויר מזמן,

הוא ידע שזה מה שאני רוצה, ויותר מזה שזו דרכה של כוס קפה ..

וכשאני הפסקתי מצדי את החלק שלי ב'דו שיח' הזה,

משהו השתנה גם מצדו -

פה אני מזכירה את החוק השלישי של ניוטון

שניסח עבורנו את ההסבר לתופעה הזו –

כל דבר שנתנגד לו יתנגד לנו בחזרה באותה העצמה רק בכיוון ההפוך

בדוגמא עם כוס הקפה –

השיפוט והביקורת שלי היו התנגדות

שעודדו מצדו 'דווקא' ושיכחה..

אלא, שכשעיבדתי את הזלזול ומה שהיה שם בנוסף,

שָכְחָה ההתנגדות,

ועמה שכח הכוח הנגדי שלו  הדווקא

והנה לנו קסם פיסיקלי שכזה –

והכוס מונחת אחר כבוד במקומה לשטיפה במדיח !

וככה -

אני עיבדתי אישיו פנימי שלי מתוך הסיטואציה הזוגית

לי רווח +

המריבה סביבו – התאדתה לה +

וגם קיבלנו את התוצאה הרצויה – בית נקי מכוסות מפוזרות .

אז – ככה זה 'עובד',

ככה אני 'עובדת' בעצמי,

ככה אני עובדת עם א.נשים פרטנית,

וזה אחד הכלים שנעבוד אתו בקבוצת הנשים

"תנועי את, הוא כבר יבוא אחריך.." 

נעבד בצורה מונחית ומוחזקת אישויים אישיים מתוך אספקטים זוגיים,

ונחולל באופן דומה את השינוי לו ייחלנו

אם יש לך שאלות נוספות, מוזמנת לפנות אלי

ואם זה מדגדג לך ומרגיש לך נכון

לעבור תהליך פנימי עמוק ומרפא

דרך אספקטים זוגיים,

וכך ליהנות מצמיחה אישית ומשינוי נפלא בזוגיות שלך

זה הזמן ללחוץ כאן ולהירשם.

ההרשמה נסגרת ב 31.12,

והקבוצה כאמור מוגבלת ל 6 הנשים הראשונות שיגידו 'אני'

(ויימצאו מתאימות)

חנוכה של אור ושמחה,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נ.ב :

אם מתאים לך פחות בקבוצה,

בלחיצה כאן ישנה ערכה דיגיטלית לנשים

שמנחה אותך צעד צעד 

כיצד לחולל בעצמך את השינוי לו את מייחלת בזוגיות שלך