איך להצליח(!) לדבר על משהו שמציק/ מעצבן אותי?

מה שבטוח - וכל מי שהתנסה בכך (ומי לא??...) ידע לומר -

זה שכשאני עודני עצבנית, 

או: כל עוד הדבר מציק לי,

או: כל עוד יש בי שיפוטיות וביקורת עליו... -

לא משנה מה אעשה...

כל דרך שאנסה לדבר בה על כך - תוביל למריבה או ריחוק בינינו...

בין אם הגעתי בווליום נמוך או גבוה,

גם אם אני בטוחה שאני מדברת "יפה"

וגם אם הטיעונים שלי ממש אבל ממש הגיוניים...

כל עוד אני טעונה על הדבר,

ה"עטיפות" היפות הללו לא עושות את העבודה,

הצד השני מרגיש את ההסתייגות שלי (וחווה אותה כהסתייגות ממנו)

הסתייגות שאפשר לחוש בגוף כ'מתח' -

שמעלָה אוטומטית את המתח בגוף של האחר 

ומשם הדרך להסלמה סלולה ובטוחה...

ומה שבטוח זה שכך- הקשבה, הבנה וחיבור לא יהיו שם..

ואז.. לא פעם קורה שמאחר ואנחנו כבר יודעים לאן הדברים יתגלגלו...

אנחנו נמנעים יותר ויותר מלדבר על מה שמציק לנו

אבל גם הכיוון הזה מעצים את הריחוק בינינו

ומשאיר אותנו רחוקים ממימוש הכמיהה שלנו לחיבור.

על פניו אין מוצא.

והתסכול שהולך וגדל מחזק את האופציה להיפרד 

כדרך היחידה לצאת מהפלונטר,

פתרון לכאורה... שלמעשה מייצר אינספור בעיות נוספות

ובהחלט לא פותר את הבעיה -

אז איך בכל זאת אפשר לדבר על משהו שמציק לי 

באופן שהאחר יקשיב, יבין והעניין המציק ייפתר ?

אבל רגע לפני האיך, עוד כמה מילים על

למה זה לא  מאפשר לנו 

לשוחח כשאני מגיעה עם ה"מתח" הזה -

(בין אם זה כעס/ שיפוטיות/ צדקנות/ או דומים לאלה..)

המתח הזה יוצר חייץ רגשי,

ביני לביני - לרגשות הפגיעים הרכים יותר שמתקיימים מתחת למתח

וגם.. ביני לבין האחר

ואז... אמנם אני רוצה שהוא יבין אותי,

אני רוצה חיבור,

אבל.. אני מגיעה עם ניתוק...

מעצמי 

וממנו...

הניתוק הזה מיד מעלה את הצורך של האחר להתגונן -

ובמילים אחרות את המתח שלו שמייצר ניתוק גם אצלו,

שלו מעצמו

ושלו ממני

והנה שנינו,

כל אחד מתבצר בעמדתו,

שלרוב היא מאד הגיונית ומשכנעת

ובכל זאת... אין מוצא...

(למרות אגב... שלרוב... בכלל אין לנו ויכוח על הדבר,

כלומר - ואני עושה פה ספויילר -

כשאנחנו מצליחים לדבר, לרוב אנחנו יכולים להגיע בקלות רבה להסכמה)

ושלרגע לא ישתמע מכך

שהכוונה שלי היא לוותר על עצמי, על התסכול שלי,

על הרגשות או הצרכים שלי,

חלילה...ואף ההיפך הוא הנכון...

הכוונה היא רק להצליח לוותר על המתח 

(להגיע למקור שלו ולענות על הצורך שיש שם כך שהמתח יתייתר, אפרט בהמשך)

כי כל עוד אני מגיעה מתוחה, עם כלי המלחמה שלעיל,

(בין אם אני "התחלתי" ובין אם אני ממשיכה בתגובה)

אני לוקחת חלק פעיל בשדה המלחמתי הזה

ובמלחמה כידוע.. זה או אני או הוא,

ובעיקר... כולנו מפסידים...

(זאת אומרת שככה אני בהפוך על הפוך מבטיחה לעצמי שלא אקבל את מבוקשי...)

אז מה כן?

בהחלט יש אפשרות אחרת.

כזו שנמצאת בקומה שמעל לשדה הזה...

אלא שהיא דורשת ממני 

(ורצוי שגם מבן הזוג אבל אפילו אם רק אחד מתחיל, אפשר להגיע לשם יחד)

לעבור דרך המתח למה שמאחוריו,

לזהות את הרגשות הרכים שלי, 

ו ל ה כ י ל (בעצמי את מה שמתחולל בי)

להיות בחיבור אלי, אל החלקים שבי שזקוקים ל... 

נראות, הבנה, הקשבה, אמפטיה, תשומת לב, אהבה וכו וכו...

וכמו להשקות את החלקים הצמאים שבי 

ולמלא אותם באלה בעדינות וברכות.

בשלב הזה - כאשר הוא קורה במלואו -

מתרחשת טרנספורמציה,

וזה כבר מרגיש כמו נס גלוי,

עוד לפני ובטח אחרי שאחזור לשיחה עם האחר.

הללויה... 💝

נכון.. 

שלא תמיד יהיה לנו קל לוותר על הכעס...

כי זה מצידו ינסה לשכנע אותנו שהצדק אתנו

ואנחנו חייבים להילחם עליו,

כי אחרת לא נשיג את מבוקשנו

והוא כזה פתלתל ממזר.. 

כי כך כאמור, הוא משאיר אותנו בדיוק במקום המתוסכל ללא מבוקשנו..

ועדיין... בפתיינותו... דורך אוטומטית את המערכת שלנו..

אז כחלק מלקיחת שרביט הניהול עליה,

הנה עוד זווית שמאפשרת לראות יותר מהתמונה הגדולה,

היא זו שמזכירה לנו שהכעס -

למרות שהוא מוצדק והגיוני והכי הכי טבעי שנרגיש אותו,

עדיין,

כשאנחנו אוחזים בכעס -

אנחנו נאחזים ומתבצרים במקום.

(לעומת האפשרות לשינוי שנפתחת כשעוברים למה שמתחת לו)

וסביר להניח שנמשיך להרגיש את אותו התסכול 

חוזר על עצמו שוב ושוב בחיינו.

(גם אם זה רק בתוך הקשר הזוגי - כי שם זה הכי קרוב לבית שאפשר,

עדיין יהיה שחזור של התסכול בלופים... 

ולא... פרידה מבן הזוג הזה לא באמת פותרת את העניין הזה לפחות)

אם כן, האפשרות היחידה לשינוי,

כזה שיאפשר לנו לדבר במקום לריב,

להקשיב, להבין, להגיע להסכמות ולהרגיש את הביחד נעים ומחזק,

מתחילה בשחרור של העומס הרגשי הזה, שנמצא מתחת לפני השטח

ומנהל את העניינים 

ואותנו מהתפיסה שמשאירה אותנו במקום.

זה מה שנקרא הכלה -

שהינה במהותה תהליך טרנספורמטיבי,

בו אנחנו שוהים בהתבוננות וחיבוק מהאם הפנימית שבנו

כלפי החלקים והרגשות הפגיעים

וכשזה קורה - כאמור זה כמו נס -

הרגשות הקשים משתחררים מהמערכת

ויש לנו גישה יותר ויותר

לאותו חוסן פנימי וחיבור למסוגלות ולעוצמה שלנו

ומשם אנחנו יכולים לנוע מאהבה

(על פני תנועה מתוך הפחד כאשר אנחנו במוד הישרדותי)

אני לא אומרת לא לכעוס, או לא לשפוט,

(לכעס יש תפקיד חשוב כשהוא מזכיר לנו את הגבולות שלנו

ומסתיר מאחוריו תסכול על צורך שלא מסופק - אליו נכוון)

אני רק אומרת לא להשליך את אלה על האחר,

או לפחות לא לצָפות להקשבה כשזה מה שאנחנו עושים..

וגם... אחרי מיצוי מסויים- 

לעבור לשלב הבא של הכלת הרגשות שמאחורי ומתחת לכעס.

ונכון, שזהו האוטומט שלנו - להישאר בכעס ולהשליך אותו -

כי ככה גדלנו, 

כי זה מה שקורה סביבנו,

כי זה עדין השיח הרווח בתודעה ההשלכתית שאנחנו חלק ממנה...

אבל...

זה שייך למוד הישרדותי של תקופה הישרדותית

שבמובנים מסויימים תמה. 

היום אנו חיים בתקופה שכבר לא באמת הישרדותית, 

לפחות לא כמו פעם.

לכן השיח הזה כבר לא מתאים ובין היתר...

לא מאפשר לנו לממש את הכמיהה העמוקה ביותר שלנו כבני אדם -

להיות בחיבור

ולנוע מאהבה 💖

לסיכום-

כשמשהו מציק לנו, או מכעיס, או מתסכל,

כדאי שנתחיל בחיבור לעצמנו,

משמע  לעבור אל מאחורי ומתחת לכעס

ולהסכים להרגיש את הפגיעות,

כשבו זמנית נוכח בנו גם החלק הבוגר שמכיל אותם -

וכשאנחנו ממש מצליחים להרגיש מנקודת המבט של הצופה החווה...

מגיעה אותה הקלה פיזית ורגשית (טרנספורמציה)

ולרוב גם התבהרות מנטלית ואתה מגוון אפשרויות לפתרון

שאינן מהסוג של "או אני או אתה".

אז.. וכדאי רק אז...

(כשהמטען הרגשי שלי התנקה ולו במעט)

לגשת אל האחֵר ולדבר.

זאת אומרת שנגיע עם פחות שיפוטיות, פחות כעס, פחות תסכול... פחות מתח,

מה שמגדיל לאין ערוך את הסיכויים 

לכך ש(גם) הוא יקשיב, יבין ויהיה אתנו ביחד בדבר

~~~~~

ועכשיו... קצת טכניקה:

כדי שיהיה קל לזכור,

שמתי בראשי תיבות את מה שלמיטב הבנתי 

הם העקרונות הראשיים בשיח אימגו זוגי 

והנה הם פה בשבילכם:

נ . ר    ה . ג . ש . מ . ה (לגמרי במקרה מתאים לחנוכה)

נ - נראות - התבוננו זה לזו בעיניים תוך כדי השיחה

ר - הביאו רצון טוב והתכוונות להגיע בלב פתוח זה לזו. בואו בעיניים טובות

ה - הקדישו זמן לשיחה. זמן בו שניכם פנויים.

ג - היו ערים לגשר שעובר בין הלבבות שלכם

     כשאחד מכם - המקשיב, עובר אל עולמו של האחר - המדבר

ש - שיתוף - מי שמדבר מגיע בהתכוונות לשתף את האחר 

      ולא לשטוף אותו:-), לשתף מנקודת מוצא של חקירה פנימית,

     כשמי שמדבר מביא את דבריו ב I Position כלומר מהחוויה הסובייקטיבית שלו,

     לא כאמת אבסולוטית שכן אלו הם פני הדברים: כל אחד חווה סובייקטיבית

     ואין אמת אחד צודקת יותר. שנינו צודקים באותה המידה

מ - היו בתשומת לב ובכבוד למרחב הזוגי המתקיים ביניכם בכלל ובפרט תוך כדי השיחה  

ה - הקשבה - המקשיב מגיע כאורח, בסקרנות ובלב פתוח לשמוע את החוויה האישית של מי שמדבר,

     וזוכר את הנפרדות שביניכם. בשיח אימגו המקשיב משקף את דברי ה'שולח'. 

     חוזר עליהם ונותן לו 'הד'.

אלו הם העקרונות שכשמצליחים ליישם אותם

אפשר לדבר על הכללללל....

ואז קונפליקטים - לא רק שלא מרחיקים ביניכם -

אלא אף מאפשרים קרבה וחיבור מלב אל לב  ❤❤

בהצלחה! 

וחג חנוכה מלא בניסים משמחים!

~~~~~

אם אתם מרגישים שזה קשה לכם ליישם לבד,

אין דאגה 💕

אפשר גם להגיע לפגישה אחת של 3 שעות (אפשר גם בזום)

בה אנחנו לומדים בדיוק את זה -

איך לדבר ולא רק לא להגיע לפיצוץ...

אלא לשמור על האהבה שלכם מלבלבת ושמחה..

עלות פגישה כזו 680 ש"ח בלבד

לתיאום יש לפנות אלי :

במייל galitel2@gmail.com 

או בטלפון 052-8892401

פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

 

"אנחנו זה מקרה אבוד..." (+ נוסחא ליציאה מכל מריבה זוגית)

"אנחנו זה מקרה אבוד..."

היא אמרה

ואני, שיודעת שלרוב זו לא האמת,

למרות שאני לגמרי מכירה את ההרגשה הזו... 

ביקשתי שתספר לי עוד קצת..

והיא המשיכה:

"הוא לא מקשיב לי, אנחנו בכלל בכלל לא מדברים,

כשאני מנסה לדבר אתו, הוא מיד נאטם, 

מתגונן ואיכשהוא מתחמק ממני,

אנחנו כאילו מדברים בשפות שונות,

בכלל, הוא עושה הכל כדי לא להיות אתנו -

ולא רק שהוא מגיע מאוחר מהעבודה, גם אז הוא כל הזמן בטלפון שלו..

אין לי מושג מה קורה אתו,

אנחנו כבר כל כך רחוקים... בכל כך הרבה מובנים שזה מרגיש כמו הסוף...

אני לא יודעת בשביל מה אני צריכה את זה,

זה רק מתסכל ומעצבן אותי כל יום מחדש

ומרוב שאני עצבנית עליו, אני מוציאה את זה על הילדים

ומסתובבת עם פרצוף חמוץ.

האמת?... אני חושבת שאנחנו בכלל לא מתאימים,

תאמיני לי עדיף שניפרד... "

~~~~

ואני... לגמרי מכירה את זה..

את הניתוק והריחוק שנוצר לאורך השנים

כשהמריבות, אי ההבנות והתסכולים מצטברים בינו לבינה...

ואם אביא דוגמא פצפונת אבל מייצגת -

אז שנים שהייתי בטוחה שאני מדברת יפה וברור,

עד שיום בהיר אחד... 

יכולתי לפתע להבחין (כאילו מהצד) במעטה המוכיח שהיה עוטף את דברי

ולא רק שלא איפשר לאיש שלי אז להקשיב,

אף היה מנתק אותו כל כך, שבכלל לא שמע אותי

ובאופן לא מפתיע.. נשארנו תקועים באותה הנקודה...

אבל מאז...

עברו המון מים בנהר..

והיום - שנים רבות אחרי שלמדתי איך,

והנחיתי עשרות זוגות, בני ובנות זוג

אני יודעת לזהות את הרחשים התת קרקעיים

ולאפשר להבנה עמוקה ומדויקת להתרחש.

כל אחד את עצמו

ואז... גם את האחר

שם מתרחש הנס שממיס את החומות הבצורות שנבנו ביניהם

ומאפשר מפגש כנה, קרוב ואמיתי.

נכון שעל פניו כל אחד שונה

וכל זוג מביא את הסיפור הייחודי שלו,

עם התפאורה השונה והבלבדית שלו,

אבל מתחת לפני השטח... ישנם כוחות דומים שמפעילים אותנו

וכשיודעים להקשיב לשפה הבלתי מדוברת,

מבלי להתבלבל מזו המדוברת שמרחיקה אותנו מהפתרון,

מתחילים להיסגר מעגלים, נוצרים חיבורים,

מתאפשרת הבנה כזו שמדליקה שוב את הניצוץ בעיניים.

כי האיש של רוני (שם בדוי כמובן) מהסיפור שבפתיח 

בסך הכל רוצה שיראו אותו בעיניים טובות

(ומי לא???)

וכשהיא כל הזמן מתלוננת על מה שלא עשה

וכמה הוא מאכזב אותה ואת הילדים...

די הגיוני... שהוא מעדיף בכלל לא להגיע הביתה.

לא בגלל שלא אכפת לו ממנה,

לא בגלל שהוא לא אוהב אותה,

לא בגלל שהוא לא איש משפחה,

(למרות שבפרשנות שלה כל אלה מתקיימים גם יחד 

ומעלים את סף התסכול שלה והביקורתיות ממנה)

אלא רק בגלל שהוא לא יודע איך להתמודד 

עם התסכול והכאב שהוא פוגש בבית שמופנה כלפיו בהאשמה...

הוא לא אשם...

ולא...

גם היא לא אשמה בכך.

~~~~~~

אנחנו מגיעים לתוך קשר עם כלים הישרדותיים

שלא מתאימים לקשר האוהב והמיטיב לו אנחנו כמהים..

כחלק מתודעה השלכתית 

למדנו בעיקר להאשים את האחר,

אף אחד לא לימד אותנו לדבר בצורה שמקרבת,

נכון שזה מה שאנחנו הכי צריכים

אבל לרוב מה שקיבלנו כילדים היה ההיפך - וזה מה שנצרב לנו ב"דיסקט"

על מנת שנוכל לחיות באופן שאנחנו רוצים,

עלינו להתאים לכך את התכנים שצרובים בתת המודע שלנו,

את ההרגלים האוטומטיים.

ולהחליף אותם באחרים שמשרתים אותנו,

להחליף את התכנים שתואמים תודעה הישרדותית

בכאלה שמאפשרים לנו רווחה ואיכות.

וזה שיפט תודעתי

שהזוגיות - ודווקא הקונפליקטים שלה

מדרבנת אותנו לעבור.

למשל אני יכולה לומר עד מחר שאני רוצה קירבה

ולהתלונן שהוא לא מפרגן לי ואיך זה שהוא לא רואה אותי,

אבל כל עוד לא קיבלתי את זה כילדה -

זה כאילו אין לי הרצפטורים לקבל זאת מבחוץ

וכשהוא יפרגן לי, ממילא אני לא אאמין לו, 

או שאהיה בטוחה שהוא צריך ממני משהו...

אם אני מתלוננת ודורשת ממנו משהו... 

סביר להניח שלא קיבלתי זאת או שקיבלתי יותר מידי - 

ואז לא נבנה בי החוסן הפנימי במובן שאני בחוויה של תלות בחוץ -

כאילו אני מסתובבת עם "קערה ריקה" של הצורך הזה..

וכשאני מגיעה מהמקום הקבצני שדורש ותובע ומתלונן...

אני רק משחזרת שוב את החוסר בתוכי

ובמקביל... מייצרת התנגדות אצל האחר להעניק לי את זה בדיוק...

אז מה כן??

את השיפט התודעתי הזה אנחנו עוברים ביחד 

בתהליכים הזוגיים והפרטניים שאני מלווה,

זו המומחיות שלי להעביר אנשים ובני זוג במיוחד,

מתודעה הישרדותית לתודעת רווחה.

אבל בינתיים, כדי שתוכלו לעשות צעד משמעותי בעצמכם,

הנה כמה שאלות התבוננות שיאפשרו לכם לצאת מכל מריבה ולהשלים:

אז קחו לכם איזושהיא מריבה שחוזרת על עצמה,

ושבו כל אחד רגע לחשוב ולענות על השאלות הבאות,

כל אחד לעצמו:

1. כשאת מתבוננת על התלונה שלך במריבה, 

מה בעצם את~ה צריך~כה ? מה הצורך הלא מסופק שלך כאן?

מה שנמצא מתחת או על פני השטח שאת~ה בעצם צריך~כה זה...

מעבר לכעס, לצדקנות, לתסכול, אי שם קרוב ללב שלך - מה שאת~ה צריך~כה זה...

(למשל: התחשבות, תשומת לב, חום, נראות, שקט, ביטחון, הקשבה, הבנה, אכפתיות וכו'...)

על הצרכים אין לנו ויכוח.

2. עד כמה הצורך הזה נענה בבית בו גדלת?

    (לרוב או שלא נענה, או שנענה בעודף, בכל אחד מהמצבים

     לא נוצר מצב בו התמלא בך)

3. עכשיו, נסו לראות איך אתם יכולים למלא אותו עבורכם בעצמכם,

כן, אני יודעת שזה עשוי להישמע מוזר ולא הגיוני,

אבל כמו בדוגמא שנתתי, אנחנו צריכים לייצר "רצפטורים לקבל",

להגיע עם קערה שמלאה ולו במעט כדי שנוכל לקבל עוד מזה.

איך תוכל~י למלא ולו במעט? להעניק לעצמכם. 

למשל: לתת תשומת לב, חום, רכות, קבלה, התחשבות וכו'.

(עצם ההתבוננות הזו, ממלאה גם היא) 

~~~~~~

ככל שתסכימו לענות לעצמכם מתוך המקום הפגיע,

מנבכי הנפש, מהלב,

כך תגדילו את הסיכויים שהמריבה הזו תתאדה,

וכשזה קורה - זה כמו נס שמתרחש מולכם באחת,

המחשה לעוצמת הרכות..

אחת הסיבות שעומדות מאחורי החשש הטבעי להיות בפגיעות,

נובעת מהפחד להיכנע 

אבל... זה בדיוק העניין -

שאנחנו כבר לא במלחמה... לא רוצים להכניע ולא להיכנע,

יש מקום לשנינו,

זה לא או אני או אתה,

אלא גם וגם, win-win!

אם איעזר בדימויים מעולם החי,

בתוך מריבה זוגית אנחנו לפעמים כמו זאבים זה לזו,

וכשאני מדברת על להרשות לפגיעות לדבר,

אין הכוונה להפוך לטרף - ככבשה...

אלא...

להגיע לחוסן פנימי כזה שמרגיש כלביאה ואריה

ומתוך החוזק להעז להביא את הרוך שבמעמקי הלב.

ופה אנחנו מגיעים לשלב 4 - השיתוף:

עם התובנות שעלו, ומתוך התכוונות לרכות של לביאה,

פנו זמן ומרחב לספר זה לזו מה הצורך,

על איזה חוסר הוא יושב,

איך אתם מתכוונים להמשיך למלא אותו בעצמכם

ואם מתאים לשני הצדדים - אפשר להוסיף בקשה קטנטנה מבן הזוג למילוי.

למשל :

הצורך שלי בנראות מעלה בי תסכול גדול,

שעולה בכל פעם שאני חווה או מפרשת התנהגות של הזולת כהתעלמות ממני.

זה יושב על חוויות ילדות שלי (אפשר לפרט)

ולכן אני מתכוונת להיות יותר בעדינות אל עצמי.

יהיה לי נחמד אם בכל פעם שנחזור מהעבודה

ניקח לנו דקה לחיבוק נוכח.

~~~~~

נכון, התמונה מורכבת

ואני מנסה לתאר חלקים שלה ומן הסתם מצליחה חלקית...

אבל כשאנחנו עושים תהליך כזה, זה מה שקורה...

יחד אנחנו מצליחים לעשות את השיפט הזה

ולעבור ממוד הישרדות לאיכות,

מתודעת קורבן שמתלונן על המצב ומאשים,

(זה בהחלט דורש מאתנו לוותר על להיות צודק

ולהיפתח לאפשרות ש... כולנו צודקים ויותר מזה... שזה לא באמת מה שמשנה)

לתודעה של שגשוג!

יחד אנחנו מצליחים להבין לעומק מה קורה אצל כל אחד,

מה מייצר את המריבות ומהם הצרכים העמוקים -

שכשאלה מתמלאים...  הלב מתמלא בשמחה!

והזוגיות הופכת מזוגיות של קבצנים,

לזוגיות גורמה!

אין הרבה זוגות כאלה, 

כי זה דורש מאתנו לוותר על הפנטזיה 

שכשהי~וא י~תשתנה הכל יסתדר...

אבל זו... אפילו באגדות לא מתקיימת

ולעומת זאת החלופה - מאפשרת באמת איכות חיים נדירה ❤

אז אם אתם מהזוגות הנדירים הללו

יש ל בשבילכם דרך ייחודית 

שמתחילה ביומיים אינטנסיביים שעושים את הפתיח המשמעותי לשיפט

וממשיכה בעוד 8 שבועות של שחרור מהמריבות

וסוללת את הדרך לביחד מחוייך :-)

פרטים נוספים בלחיצה כאן

פה בשבילך במגוון דרכים נוספות,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך.

נ.ב

נותר מקום אחרון בסדנה הנשית הרגשית בצילום ותמונות בשישי הקרוב

~~~~~~~~~~~~

אפשרויות נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

 

איך לחולל ניסים ב 8 השבועות הקרובים? רגע לפני חנוכה...

לכל אחד מאתנו אישיו כזה או אחר

שאנחנו פוגשים שוב ושוב בחיים,

מן "The story of my life",

שלפני שאנחנו מתחילים את דרכנו ההתפתחותית

משאיר אותנו במעגלים סגורים -

שבויים בתוך הסיפור -

שמסמא את עינינו ולא מאפשר לנו לראות את 

התמונה הרחבה יותר -

בה מתקיימות אפשרויות רבות לשינוי המצב

וליציאה מהתסכול.

וכאילו זה לא מספיק...

בעוד שזה קורה לכל אחד מאתנו

הרי שבתוך הזוגיות זה מכפיל, משלש ומרבע את עצמו

תוך שהפלונטר הולך ומסתבך..

העניין הוא שכשאנחנו בתוך הסיפור

הוא כל כך משכנע,

שלא לומר מפתה להאמין לו -

שאי אפשר לצאת ממנו בעצמנו,

כדי להצליח לשנות -

יש דברים שעלינו להבין ברמה הקוגניטיבית

ובעיקר...

ישנה בשלות רגשית שעלינו להגיע אליה

רק אז יכול להתחולל שינוי

וכשזה קורה - והשינוי המיוחל מתרחש בחיינו ...

זה נחווה כלא פחות מ - נס  (!)

~~~~~

אני יודעת שלא פעם להגיע לטיפול נתפס כמשהו מאיים

לפחות לאחד מבני הזוג..

לכן, כדי שבכל זאת זה יהיה לכם אפשרי 

לחולל לעצמכם ובעצמכם את הנס הפרטי שלכם,

הקלטתי וצילמתי כל מה שקריטי לדעת - 

ברמה של הידע

וצירפתי הקלטות, תרגילים וכלים כאלה

שמייצרים את הבשלות הרגשית הנדרשת

כך שתוכלו במו עצמכם לייצר לכם את הנס 

ולפחות להתחיל לשנות את הסיפור שעוצר אתכם

מלקום בחיוך זה אל זו בכל בוקר.

הקורס המעשי לזוגות שרוצים לחייך זה לזו בכל בוקר

במיוחד לקראת החנוכה,

כשהשיח על ניסים נמצא באוויר 

ואפשר לתפוס עליו טרמפ -ולהמריא יחד אל השינוי המיוחל

וכן...

יש מחיר מוזל כי אני כל כך מאמינה בדרך הזו

ולא רוצה שהכסף יהיה מה שיעצור אתכם מלחייך זה אל זו :-)

וגם אחריות יש !,

אם לא מתאים לכם אחרי שבועיים -

כספכם מוחזר במלואו!

מכאן אתם יכולים רק להרוויח..

אז הנה זה -

כל הפרטים בלחיצה כאן

פה בשבילכם!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן 

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

אם את מעוניינת ללכת בדרך אישית לשינוי משלך

חשבתי גם על זה :-)

והכנתי לך רצף של הדרכות מוקלטות 

ובהן תרגילים טרנספורמטיביים במגוון כלים ייחודיים,

ומובילות ישירות אל השינוי לו את מייחלת ב 21 ימים!

כל הפרטים נמצאים בלחיצה כאן

נ.ב 2

אם עוד לא שמעת 

הסדנה הנשית הרגשית לנשים בפוטוראפיה

חוזרת  שוב ותתקיים ב 9.12!

נותר בה מקום אחד אחרון חביב

אולי הוא שלך?

פרטים והרשמה בלחיצה כאן

                                                   קצת מאיך שזה נראה בסדנאות קודמות:

תכל'ס, איך אפשר להיות מהזוגות האלה שכיף להם?

הנה שני סיפורים של זוגות

שחוזרים על עצמם שוב ושוב בפגישות זוגיות

באופן שכיח למדי:

זוג אחד :

שכל פעם שהיא } רק מתחילה לדבר,

הוא { שסופר רגיש לָביקורת ששומע ממנה.. 

(ו.. לגמרי אין עשן בלי אש..)

מיד מגיב בתסכול אמוציונלי,

כי היא תמיד מאשימה אותו בכל מה שקורה.

גם במילים שלה וגם במטען שלהן...

ומיד הם נכנסים לריקוד הזה בו

היא } מאשימה והוא { מתגונן

כשתוך כדי... הוא { מאשים ואז היא } מתגוננת

וחוזר חלילה כשהם שבויים בלופ -

בו כל אחד מנסה להוכיח שהוא צודק 

ולהרחיק את האשם...

אך לשווא...

וזוג טיפוסי שני במחול די דומה,

בו כל אחד עסוק במה שהשני "עושה לו"

תוך שהוא~היא  מתארים 

כמה קשה ובלתי אפשרי להיות במצב שלו~ה

והכל נכון,

זה באמת מתסכל ובלתי נסבל

כשנמצאים בתוך הלופים הסבוכים הללו

שמפתים אותנו להעמיק עוד ועוד אל הצדקנות

ש... משאירה אותנו לבד ובתסכול,

דרוכים,

מתוחים,

כשהצרכים שלנו להקשבה, לנראות, לביחד 

שוב ושוב לא מתמלאים,

בחווית חוסר אונים וחוסר אמון, (לעיתים עד כדי יאוש)

תוך שאנחנו משליכים את עולמנו הפנימי -

שכולל את התסכולים ואת האשמה על בן הזוג

ויחד עם אלה משליכים עליו גם...

את העוצמה והיכולת שלנו לשנות את מציאות חיינו -

~~~~~~~

לזוגות הללו אין בעיה של התאמה

(כפי שמאד רווח לומר)

גם לרוב אין להם בעיה של אהבה זה לזו,

הם פשוט (?) שבויים בתוך התפיסה ההשלכתית הרווחת סביבנו,

תודעת האשמה ומוד ההישרדות שמנהל את רובנו.

אבל... כשיוצאים מהשבי של התפיסה הזו,

אז...  אפשר:

לקחת בעלות על המתחולל בנו, 

להכיל,

וליהנות מהטרנספורמציה 

שנושאת אותנו מעלה אל רמה אחרת (!)

בה שנינו צודקים,

בה אני פה, מוגנת ונותנת אמון בי ומתוך שכך גם בך ובעולם,

מחוברת לעוצמה שלי,

אוהבת אותי ומתוך חיבור אלי 

יכולה ליצור חיבור עמוק ויציב גם אליך

רמה בה מתאפשרת באמת אהבה בטוחה.

איך מגיעים לשם?

אני יודעת, זה לא קל, 

זה דורש גם להבין מנטלית, וגם להבשיל רגשית ❤

להכיר ולהבין תכנים שלא מספיק נפוצים סביבנו,

לעבור דרך הבלבול של התפיסה הרווחת,

להתנקות מעומסים רגשיים שכבר לא משרתים אותנו

ולצמוח אל מקום בו ההכרה זמינה לנהל את עולמנו הפנימי.

ו... במיוחד בשביל זה (!)

בניתי את האינטנסיב הזוגי בשילוב תראפית הצילום,

יש יתרון עצום באינטנסיביות של התהליך

במיוחד כשמדובר בתהליך זוגי,

כי כשמגיעים לפגישה אחת לשבוע,

בשבוע שבין הפגישות יש המון זמן והזדמנויות

להתנגדויות שלנו להופיע ולחָבֶּל במה שהצלחנו להשיג בפגישה.. :-(

אז לפעמים זה מה שיש, ומוטב זאת מאשר בכלל לא,

אבל הנה אפשרות ייחודית 

לעקוף את ההתנגדויות הללו -

מעצם האינטנסיביות והמבנה של התכנים -

כשאנחנו לומדים את התכנים הענייניים

ועושים עבודה רגשית במסה קריטית,

באופן בה מאורגנים התכנים והתרגילים באינטנסיב -

האגו (זה שאחראי להתנגדויות לעלות) -

לא מספיק לשים ולב והופס אנחנו מעבר למתרס,

מה שפותח לנו אפשרויות חדשות שבאופן הזה 

זמינות לנו הרבה יותר בקלות.

מעבר לכך, שאנחנו לא צריכים להתמודד 

עם האכזבה שמגיעה בכל שבוע,

כשאנחנו בתהליך של פגישות שבועיות

וההתנגדויות פעילות...

כמובן שזה יכול להיות גם גב לתהליך שבועי שכזה

ולתת לנו קפיצה משמעותית בתוכו.

כדי שיהיה גם כיף וקליל -

תראפית הצילום נכנסת פה בכמה אופנים -

משימות הצילום קצת מאפשרות לשכל ולשליטה להרפות,

מה שמשחרר את היצירתיות שלא פעם רדומה בנו -

אמרתי - כיף :-)

וגם - שולפת מנבכי תת המודע שלנו

תכנים שאין סיכוי לשכל - 

עם כל הכבוד ומי כמוני יודעת שיש לכבד אותו -

להעלות בעצמו.

בקיצור,

גם כיף 💖

וגם מקפצה לשינוי משמעותי

וזאת כחוויה זוגית (!) 💞

זה לא מסובך -

לא דורש שום ידע קודם (גם לא בצילום)

התכנים ברורים ופשוטים ליישום,

זה לא מחייב חשיפה בפני הקבוצה,

ממילא זו קטנה - ומכאן שהיחס ממני כמעט אישי,

זה כיף (כבר אמרתי ?),  משחרר

ומייצר חיבור וקרבה ביניכם!

אז יאללה, אין למה לחכות,

אם הלב שלך אומר לך שזה בשבילכם - ההרשמה בלחיצה כאן!

(יש אפשרות - כרגע בהתלבטות סופית שבחמישי גם ניפגש בבוקר ולא בערב,

כלומר בוקר חמישי ובוקר שישי, 9:00-14:00 ואולי טיפה מעבר)

ו... למצטרפים עד ה 11.11.22 !

יש גם מחיר מוזל  (!)

וגם..

בונוס :

קורס לזוגיות כזו שקמים בה עם חיוך כל בוקר -

בשווי של 480 ש"ח

קורס דיגיטלי בן 8 מפגשים שבועיים

שילווה אתכם אחרי הסדנה ויסייע בהטמעת התכנים והתרגילים.

הצטרפות ופרטים נוספים בלחיצה כאן

מצפה לקראתכם בהתרגשות!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

האם יש סיכוי שהוא } ישתנה?

כשעולה בנו תסכול, בִּילט אִין מתקיים לצידו הדחף לשנות את המצב.

בגדול כדי שהתסכול ייפָּסק .

בין אם דרך זה שהוא } ישתנה, (לשם לרוב מופנית תשומת הלב שלנו)

ובין אם בדרך אחרת, העיקר שהתסכול והרגשות הקשים הנלווים יפסקו.

(מה ששכיח סביבנו הם ניסיונות שנעים בין fight - להילחם, ל flight לברוח מהתסכול בניתוק, הדחקה וכו')

אבל לפני שאני מתייחסת למוטיבציה לשנות אותו }

ועד כמה זו יעילה...

אני רוצה להתייחס בכלל ל: אפשרות לשינוי.

האם אנחנו בדיוק כמו שאנחנו וזהו?

או שיש מקום לשינויים?

ואני לא מתכוונת להכנעה, למניפולציות שמכריעות שינוי וכאלה,

אלא לשינוי אמיתי מן השורש,

כזה שנשאר אתנו לאורך זמן.

לשם כך אתחיל בסיפור אישי:

כשהייתי בכיתה ז' קיבלנו לחופשת סוכות

חוברת עבודה מלאה בתרגילים בחשבון.

הייתי תלמידה חרוצה כבר אז 

אבל בחשבון הציונים שלי היו סביב 70.

בכל אופן חרוצה כאמור הייתי, 

ישבתי ופתרתי את כל התרגילים כמו ילדה טובה

וערב לפני החזרה מהחופשה נתתי לאבא שלי לבדוק לי אותה.

בהתחלה ישבתי מולו וראיתי את ההסתייגויות שלו מהפתרונות שלי,

באיזה שהוא שלב אני פרשתי לישון 

והוא המשיך לתקן לי את הפתרונות עד חצות.

למחרת קמתי רעננה ליום חדש,

לקחתי את החוברת (שכמעט את כולה אבא שלי תיקן) 

והגשתי אותה למורה.

קיבלתי 97 !

אפילו יותר מלילך קמפפר שתמיד קיבלה את הציונים הכי גבוהים בכיתה 😀

ולמרות שכמעט 100% מהקרדיט הגיע לאבא שלי

מאותו היום, הפכתי להיות מצטיינת בחשבון.

מה שהוביל אותי בהמשך ל 5 יחידות מתמטיקה, פיזיקה וכימיה בבגרות,

לתואר שני במנהל עסקים

ובעיקר... 

לכך שלא רק שאני לא מפחדת, אני ממש אוהבת מתמטיקה.

מוסר השכל:

לא תמיד מה שאנחנו רואים, מתנהגים ונראים הוא כל התמונה

הכל טמון באמונות ובתפיסת העצמי העמוקה שלנו, קרי:

בחוויות העבר שעיצבו אותנו 

ובמכלול התחושות, הרגשות, המחשבות, 

האמונות ודפוסי החשיבה וההתנהגות שלנו - 

אלה שמהווים את התפיסה שלנו את עצמנו.

לכן אם אני מאמינה שאני גרועה בחשבון

לא מספיק יהיה שאגיד לעצמי: "את טובה" כדי להצטיין

אבל כשאני מצליחה להגיע לאותם העומקים

 בהם יש לי גישה לתפיסה שלי את עצמי -

ובעצם לכל הרבדים שלעיל מהם היא מורכבת -

הרי שזוהי ברת שינוי.

לפי נקודת מבט זו - התשובה לשאלה שבכותרת הינה "כן!"

שינוי לא רק שאפשרי, יותר מכך -

יש שיגידו שמהותו של תהליך התפתחות

הוא שחרור מהתפיסה המגבילה שלנו את עצמנו

והתפכחות לכזו שמחוברת למי שאנחנו באמת

ומאפשרת לנו לזרוח את האני האמיתי שלנו בעולם

למעשה מדובר פה בשינוי שבעצם מקרב אותנו יותר לעצמנו המהותי

ומאפשר לנו להיפרד מאמונות, הרגלים ותפיסות 

שמרחיקות אותנו מהמהות שלנו.

אגב לרוב מה שאני ארצה שהוא } ישתנה בו,

נמצא בנתיב ההתפתחותי שלו,

לדוגמא אם אלחץ עליו שיפסיק לצעוק -

זה לטובתו הגבוהה להיפרד מהצעקות

שבמוד ההישרדותי נותנות לו אשליה של אונים

אבל מקבעות את תחושת חוסר האונים.

חשוב לזכור שגם לי יש פה שיעור - כשהוא צועק..

וככל שאני אעבוד על החלק שלי,

כבר יתחיל השינוי

וגם אוכל לבטא את הצורך שלי באופן שיהיה יותר בר הקשבה מצידו

אבל על זה כתבתי רבות ולא ארחיב על כך הפעם.

מה שכן חשוב לזכור זה...

שבהתאם לאמונה ולתפיסה את עצמי -

המציאות תמיד תוכיח לי שאני צודקת

כשאני בטוחה שאני גרועה בחשבון, סביר שאכשל במבחן,

יהיה לי בלק אאוט, ומחסומים שונים יקשו עלי,

או:

כשאני בטוחה שאני לא ראויה לאהבה

אהיה כפופה ומכווצת, פחות אצור חיבור אותנטי,

סביר שתהיה לי נטייה לתחושת נחיתות / עליונות

שתיהן עשויות להרחיק ממני אנשים -

והופס - הנה לי 'אישור מהמציאות' שאני לא ראויה לאהבה

בלי שאני שמה לב שיש לי חלק בעניין.

אבל!! וזוהי הבשורה המשמחת פה,

ישנם כלים ותרגולים שונים

שמאפשרים לנו גישה לאותו מקור שמחזיק את התפיסה העצמית

באופן כזה שמאפשר לנו לקלף ולמחוק את השקרים שלמדנו להאמין להם

ואז... לפרוח להיות מי שאנחנו באמת.

זה נכון בהיבט האישי וגם בהיבט הזוגי,

שכן בזוג - כל אחד מאתנו מביא את עצמו

וככל שנצליח להביא את עצמנו ממקום קרוב יותר לעצמנו

נוכל להתקרב יותר ובאמת לבן הזוג.

אם עוברת לך מחשבה בראש שמתייחסת לסיפור בספק כי הייתי ילדה בכיתה ז'...

אוסיף ואומר, שנכון שעד לאחרונה, 

חוקרים האמינו שהמוח מתפתח רק במהלך הילדות,

כלומר שעד גיל מסוים יש התפתחות וזו נפסקת בבגרות.

אבל, מחקרים מהעשור האחרון מראים שהמוח יכול להשתנות לאורך כל החיים.

מדברים על 'המוח הגמיש', 

על גמישות שמתקיימת ומאפשרת לנו בדיוק את השינוי הזה לו אנחנו צמאים.

אלא שמאחר ואנחנו בתודעת שֶכֶל

כל עוד אנחנו מנסים שכלית, 

לרוב נתאכזב לגלות שזה לא עובד

ושוב אני מזכירה -

ישנן דרכים מופלאות 

שלא רק שמובילות לשם,

עושות זאת ברָכּוּת, באהבה ובנעימים 💓

אני משלבת כמה מהדרכים הללו יחד במן שילוב מנצח,

באינטנסיב הזוגי בשילוב תראפית הצילום

שילוב שמאפשר גם להבין מה בעצם קורה ולָמָה

וגם לחולל במו ידינו את השינוי -

להתקרב יותר לעצמנו

וממקום שקרוב אלינו, להתקרב אל האחר

וזה... לא פחות מתענוג צרוף,

במיוחד כשאנחנו משלבים פנימה צילום 

ככלי ביטוי ישיר של תת המודע שלנו.

אז,

אם ישנה בליבך קריאה לקרבה וחיבור

זוהי הזדמנות נפלאה 

שבזמן קצר יחסית אנחנו עושים שינוי משמעותי כל כך

בלחיצה כאן יש כל הפרטים

לאינטנסיב הזוגי בשילוב תרפית הצילום

(אם מעניין אותך לעבור סדנה כזו לנשים,

עוד לא נפתח תאריך, חזרי אלי במייל galitel2@gmail.com ונהיה בקשר)

פה בשבילך 💓

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

"עדיף שאשתוק... כי אם אגיד משהו המצב רק יחמיר"

היא לא הצליחה (באמת) לדבר על מה שהפריע לה, 

ממילא הוא לא היה מקשיב לה 

וכך כל קונפליקט הגדיל עוד ועוד את המרחק ביניהם

למשל כשהיה מבטיח שיחזור מוקדם..

כי כבר הרבה זמן שהיא מבקשת את הנוכחות שלו,

גם כדי לחלוק בנטל ובעיקר כדי שירגישו משפחה..

ולמרות זאת.. הזמן חלף,

כבר החזירה את כולם מהחוגים ומהחברים,

ארוחת הערב כבר היתה מוכנה על השולחן

ובמקום שהדלת תיפתח, הטלפון צלצל 

כשהוא מודיע לה שהוא לא מצליח להקדים גם הערב...

~~~~~~

מה קורה לנו ברגעים כאלה?

לחלקנו נטייה אוטומטית להסתגר, להתרחק 

ובכך לחזק את החומה שבינינו לבין בן הזוג,

(מה שנקרא פאסיב אגרסיב)

לחלקנו אוטומט אחר שמשליך החוצה את התסכול 

בצעקה/ האשמה/ ציניות/ תלונה וכו'..

וגם בכך... מחזק את החומה שבינינו לבין בן הזוג... :-(

(יכול להיות אגב - אם אני לרגע עוברת לצד שלו - 

שהוא ממש רצה להגיע, 

אבל אילוצי העבודה השאירו אותו שם יותר מהתכנון

ואז כשהיא 'מענישה' אותו באחד מהאופנים הללו,

גם הוא הרגיש תסכול ואכזבה שעטופים באשמה, 

גם הוא הרגיש לא מובן ולא מוערך

וגם הוא... היה מתרחק. )

כך או כך לא נסגר מעגל ביניכם,

הם לא הצליחו לדבר על הדברים ובטח שלא לפתור את העניין

והתסכול של שניהם הצטבר לעוד שכבה על פלונטר התסכולים הקיים

והוסיף עוד קומה לחומה שנבנתה ביניהם..

~~~~~

והרי מעצם היותנו שניים בזוג,

סביר להניח שיהיו אי אילו מקרים בהם הוא } לא יענה על הציפיות שלה,

ואחרים בהם היא { לא תענה על הציפיות שלו..

הרי כל אחד מבני הזוג הוא ישות נפרדת..

אך כל עוד זו הדרך היחידה שלנו לבטא את עצמנו זה מול זה,

בשלב מסוים החומה הזו נהיית בלתי נסבלת 

והופכת את הטעם הכללי של הקשר לחמוץ עד מריר.

אז, אגב, יש סבירות גבוהה עוד יותר

שלא יצליח (/ירצה) להגיע לארוחות הערב

וכל אחד מהם ימצא לו פתחי מילוט משלו

כדי לא להיות במגע עם החמיצות המרירה הזו..

העניין הוא...

שזה ממש לא חייב להיות ככה (!!)

והמצב יכול להיראות אחרת לגמרי

כשאנחנו מבינים (ולא רק בשכל) את התמונה הרחבה יותר

ולומדים איך להתמודד בתוך קונפליקטים באופן שמפוגג אותם.

כי בתרבות שלנו, מאיך שלמדנו לתפוס את הדברים - 

היא { מבינה-

שאם היא { תגיד לו שזה מבאס אותה שהוא מאחר,

מיד הוא } ירגיש אשמה ו/או צורך לרָצוֹת אותה

מה שיעלה התגוננות מצידו שתעצים עוד יותר את התסכול שלה

כי הוא גם לא מקיים את ההבטחה 

וגם לא מבין ואמפטי לתסכול שלה

החלק שלה בפלונטר הזה מגיע מהאוטומט להאשים,

שיתבטא במטען הרגשי של הדברים שלה, 

שמתובל בשיפוטיות ובשביל הכיף גם בתוכחה,

לעיתים בתוספת של תיוגים ושמות גנאי

ואולי גם ניסיונות מניפולטיביים אחרים לשינוי המצב,

מה שמעודד עוד יותר את הנטייה השכיחה כל כך 

של האשמה והצורך להתגונן להופיע מן הצד השני כתגובה -

שזה החלק שלו בריטואל.

זה כל עוד אנחנו שבויים בתפיסה הרווחת

שמשאירה אותנו קורבן של המציאות,

צודק מול אשם,

מוצפים בתסכול וברגשות קשים 

שמנהלים אותנו במקום שאנחנו ננהל אותם...

אבל (!)

כשאנחנו לומדים איך לקחת בעלות על המתחולל בתוכנו,

ובין היתר נותנים לרגשות הקשים להיות,

בלי לנסות לפוגג אותם,

בלי להיכנע להם ולמלא את הציפייה,

בלי להשתיק אותם בהתגוננות מצד שני

פשוט נותנים להם להיות ושוהים,

בלי להזדהות אתם, אך עם הסכמה להרגיש אותם,

ראשית בינינו לבין עצמנו

ובהמשך גם כשאנחנו משתפים את האחר במה שהרגשנו,

לא בשביל שישנה את המצב,

לא בשביל שירגיש אשם,

לא בשביל שנהיה צודקים,

אלא רק מתוך הרצון לחיבור והבנה,

מתוך הסכמה לפתוח בפניו את הלב,

להיראות מולו בפגיעות שלנו

(פגיעות מוחזקת ובכל זאת פגיעות..)

אז,

מתאפשר חיבור בין הלבבות  

הוא רואה, היא נראית, 

שם יש שקט וביטחון אמיתי.

(שקט וביטחון שממנו אח"כ ניתן גם למצוא 

פתרון מוצלח לרוב לקונפליקט ברמה הפרקטית)

וזה -

ההיפך מהניתוק שהולך ומתחזק באופן הרגיל בו אנחנו מדברים.

זאת אומרת שזה טבעי, לגיטימי והגיוני שהיא תרגיש תסכול ואכזבה,

זה לא אומר שהוא אשם,

בטח שזה לא אומר שהוא חייב לשנות את המצב

רק כדי שלא תרגיש תסכול,

זה אומר פשוט שהיא מרגישה תסכול 

וככל שהיא תיקח בעלות על התסכול שלה

ותשהה עם הרגש ותיתן לו להיות

והוא לסירוגין יקח בעלות על המתעורר בתוכו (במקרה הזה אשמה למשל)

ככל שיתנו להתרחשות הרגשית הזו לנוע בתוכם

מנקודת המבט הצופה במתחולל אך לא מזדהה אתו

יוכלו לחוש ברגיעה,

תופיע התבהרות

ותתאפשר להם שיחה שבה היא תוכל לספר לו למשל

שהיא ממש מבואסת שהוא לא מגיע כי כבר ממש ציפתה לכך,

שהיא מבינה שהוא לא יכול להגיע בגלל האילוצים אבל עצוב ולבד לה

והוא יוכל למשל לענות לה שהוא רואה אותה, וכואב לו התסכול שלה

ושהוא שולח חיבוק ונשיקה והם ייפגשו מאוחר יותר וימצאו פתרון

(או אינספור אפשרויות אחרות שנגלות לפנינו כשעוצמת האמוציות נרגעת)

ואז,

הוא משוחרר לפעול לפי צו ליבו,

היא משוחררת להרגיש ולבטא את מה שעולה בה (תסכול ולא רק)

vice versa

ובכל פעם שעולה תסכול כזה

לא רק שהוא לא מרחיק ביניהם,

הוא מייצר הזדמנות לחיבור חזק עוד יותר בין הלבבות

ועוד תאים וחיבורים נוירונים קמים לתחייה בחלק החושב של המוח

מתוך המעבר מהמוח ההישרדותי לזה החכם בו ניחנו כבני אדם.

~~~~

איך עוברים לשם?

זאת ועוד כלים מופלאים לזוגיות מחוייכת -

זה בדיוק מה שנלמד יחד

באינטנסיב הזוגי בשילוב תראפית הצילום 

בדרך שמקלילה ומאפשרת שחרור מהמרירות שהצטברה

ורוקמת בעדינות את השבילים בין הלבבות

אני בונה את הסדנה באופן שמאפשר 

לעקוף את ההתנגדויות ולסלול לכם דרך חדשה ומהנה לצעוד בה זה לצד זו.

פרטים נוספים בלחיצה כאן.

מהרו לשריין את מקומכם,

מספר המקומות מוגבל ל 5 זוגות בלבד!

מתרגשת לקראתכם 💝

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

מהי הסכנה #1 לקשר הזוגי? ואיך להינצל ממנה??

ובכן.. אני מניחה שישנם כמה מתחרים ראויים,

שכל אחד מהם יכול לזכות בְּכָבוֹד בָּתוֹאַר העונֶה לשאלה הזו..

(ביניהם רצף כזה צפוף של ימי חג.. 😅)

אך ללא ספק במקום מכובד בראש הרשימה נמצאת:

מי אם לא - ה - תגובתיות.

תגובתיות תופיע -

בכל פעם שאנחנו מופעלים על ידי טריגר כזה או אחר,

כאשר הפרשנות שלנו למצב מספרת לנו סיפור

שמעליב אותנו, 

מעצבן אותנו, 

מזלזל בנו, 

לא סופר אותנו וכו'...

ואנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים אוטומטית 

בין אם בהתפרצות החוצה על בן הזוג,

ובין אם בהתפרצות 'פנימה' בשתיקה רועמת,

או ב acting out כזה או אחר -

ובמו התגובתיות שלנו (התגובה הבלתי נשלטת/ בלתי מנוהלת/ ושלא מתוך בחירה) 

לא רק שאנחנו לא מצליחים לתקשר,

אנחנו מוסיפים לבנה לחומה שהולכת ונבנית בינינו לבין האחר,

שמסתירה הלוך והסתר את הלב

ומעמעמת את תחושת האהבה והביטחון בקשר שבינינו.

תגובתיות אם כן, הינה כזו כאשר אנחנו פועלים:

בלי לחשוב,

מתוך כעס ואמוציות,

מתגוננים ~

ו/ או  

בטוחים שאנחנו צודקים ונלחמים על צדקתנו,

גם כאשר אנחנו מתנצחים ורוצים להחזיר לאחר על שפגע בנו

ועוד כאלה ..

~~~~~~~

האמת היא שכל אחד מאתנו מאותגר 

ומופעל על ידי טריגרים במידה כזו או אחרת,

השאלה היא -

מאחר והתגובתיות - ככל שתהיה אוטומטית יותר -

הינה אחת מהסכנות לכל קשר באשר הוא -

(גם לזה עם עצמנו)

מה ניתן לעשות כדי להיות פחות ופחות תגובתיים?

נכון שישנם אינספור פיתויים שינסו לשמר אותה, 

לכאורה על מנת להגן עלינו-

ויצדיקו את התגובתיות שהגיעה "בעקבות" התנהגות האחר,

משהו שאמר או עשה וש "לא היתה ברירה אלא להגיב אליו.."

ופה נשאלת השאלה: האמנם??

אז אם אנחנו רוצים להישאר צודקים -

יכול להיות שכן..

אלא שאז.. אנחנו בעיקר נשארים לבד..

גם אם ישנה מתיקות מסוימת של הצדק.. (ואני די בספק לגביה..)

היא מגיעה עם מרירות רבה של 'לבד'..

כשאנחנו בהתגוננות ובתגובתיות

אנחנו לא יכולים (באמת) להקשיב למה שבן הזוג מנסה לומר,

ואם מלכתחילה היה מתוסכל ממשהו

ולכן ביטא את התסכול באופן שהפעיל אותנו,

כשאנחנו נופלים במלכודת הזו ומגיבים בתגובתיות אוטומטית,

אנחנו מסלימים עוד יותר את המצב

ומלבים את התסכול של כל אחד מאתנו..

שם נכנסת הצדקנות,

המאבק וההאשמות,

שם נבנה וגדל החיץ בינינו,

שם מתערער הביטחון במרחב שבינינו

ואיפה שאין ביטחון...

האהבה מתקשה לפרוח.

אלא ש... 

יחד עם זאת שזוהי תמונת נוף מאד שכיחה סביבנו...

ישנה אפשרות אחרת (!)

אולי יש לומר- ישנו מישור אחר, 

שמתקיים מעל המישור של האשמה והצדק,

מעל למישור של המלחמה בה יש מנצחים ומפסידים,

בה יש 'הילחם' או 'היכנע'..

מישור אליו אנחנו מגיעים ככל שאנחנו 

משתחררים ממוד ההישרדות 

בו אנחנו חווים את החיים יותר ויותר ברווחה, בביטחון,

בו יש Win-Win,

בו מתאפשרת תקשורת בינינו גם כשעולה קושי או תסכול,

אז אנחנו מצליחים לווסת את התסכול ולהירגע,

תוך שאנחנו לוקחים בעלות על המתחולל בתוכנו

ובלי קשר או תלות במה שהאחר עושה או לא,

אנחנו ערים לעולמנו הפנימי,

מכילים

ויכולים לבחור איך להגיב.

זאת אומרת שהתגובה כבר לא אוטומטית

ומן הסתם הרבה יותר תבונית, חברית ואמפטית.

ככל שאנחנו פחות תגובתיים

אנחנו כבר לא חווים את המציאות כסכנה, או הישרדות,

יש הרבה יותר סיכוי שנצליח להיות בהקשבה,

ראשית כאמור למה שקורה בתוכנו

ולאחר מכן, לאָחֶר,

החוסן הפנימי שלנו זמין לנו

ושם... בטוח ללב שלנו להיפתח.

לא בתנאי שהאחר יעשה או לא יעשה משהו..

אלא כי עבורנו - 

כשהלב פתוח החיים יפים יותר

לא כי ניצחנו,

לא כי הפסדנו או נכנענו,

אנחנו במישור שמעל למישור ההישרדותי,

בו כולנו מרוויחים, בטוחים, צודקים ומוגנים באהבה.

אז איך נוכל להיות פחות תגובתיים?

השלב הראשון מן הסתם, 

יהיה לזהות את האופן שבו זו מופיעה אצלך:

האם יש לך נטייה להתפרץ?

אולי להסתגר ולהתרחק?

ומה לגבי להעניש באופן כלשהוא את בן הזוג?

(אם כן, שווה לשים לב אם ואיך העונש הזה פוגע בך לא פחות..)

אולי להגיב באופן אחר שמורגש כבלתי נשלט ?

כזה שמנהל אותך ..

רק לשים לב, בלי שיפוט, אך בכנות.

השלב השני 

יהיה לנסות ולהתחקות אחרי הפרשנות שמקפיצה לתגובתיות:

מה הסיפור הפנימי שרץ לך בראש?

מה התפיסה מספרת לך סביב הטריגרים הללו?

לרוב זה היה סיפור שחוזר על עצמו.

גם בשלב הזה להיות ערניים לשיפוטיות ולומר לה 'לא תודה',

להישאר בסקרנות ובהתבוננות נקייה על הסיפורים.

* משהתבהרו אלה

ולמרות שהם מאד משכנעים..

זוהי הזדמנות לשים סימן שאלה, לבדוק האם זו האמת באמת?

השלב השלישי והקריטי-

מחייב אותנו לצרף לפן המנטלי שהתבונן עד כה,

את ההסכמה שלנו להרגיש.

תוך כדי שְהִיָיה עם מה שאנחנו מרגישים שם -

כשהפרשנות מפעילה אותנו -

אנחנו כאילו מאווררים, מייצרים מרווח,

שאט אט ממיס את האוטומט.

נשימה ושהייה עם הרגשות שעולים

מנקודת המבט של 'הצופה החווה'.

חשוב לזכור שהמערכים הללו

מוצפנים בתוכנו בארבעה רבדים בו זמנית -

ברמת התחושות,

ברמת הרגשות,

ברמת המחשבות

וברמה האנרגטית -

ולכן כדאי להיות בחיבור לכל הארבעה תוך כדי השהייה,

מה שיאפשר המסה משמעותית יותר.

בנוסף, נזכור שהם רב שכבתיים 

ולכן כדאי ונחוץ יהיה לחזור שוב ושוב,

להסכים להרגיש, לשהות עם מה שעולה

ולהמיס עוד ועוד שכבות.

צילמתי בתערוכה: אבן סגולה, ביפו.

לצורך העניין -

כל פעם שהטריגר מופיע ומקפיץ שוב,

היא כמו קריאה פנימית עבורנו לעיבוד והכלה נוספים,

לאִוורוּר ושחרור מהתפיסה ומההכבדה שלה עלינו,

מה שמן הסתם ישחרר אותנו באותם 4 רבדים -

נוכל להרגיש יותר ויותר הקלה -

פיזית, ברמת הגוף,

רגשית, 

מנטלית מחשבתית

ואנרגטית,

לצד ההקלה הזו נמצא את מציאות חיינו מיטיבה אתנו

ובמילים אחרות -

ככל שנמצה את העניין -

ה'שיעור' הזה פחות ופחות רלוונטי לנו ופחות ופחות אם בכלל יופיע בחיינו.

~~~~~~

הימים האלה של תחילת השנה

והצפיפות של החגים והאינטנסיביות המשפחתית

מביאים לפתחנו תזכורות חוזרות ונשנות לריפוי,

שמאפשרות לנו לצאת מלופים מתסכלים

ולגלות שהקונפליקטים - לא רק שלא בהכרח מרחיקים בינינו,

מטרתם לאפשר לנו להתקרב ולהעמיק את החיבור

מה שמתאפשר ככל שאנחנו עוברים מתגובתיות לבחירה.

וכדי שהשנה הזו תהיה טובה עוד יותר,

כתבתי לך מעלה את הדרך לשם ב 3 שלבים פשוטים.

מאחלת לך בהצלחה רבה!

ושתהיה שנה מבורכת ושמחה 💓

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

זה בעצם מה שאנחנו עוברים 

בתהליכים אותם אני מלווה פרטנית וזוגית -

תוך כדי שהתמונה מתבהרת,

אנחנו רואים את הלופים והתפיסות 

ומשתחררים מהם יותר ויותר.

כאמור -

הבחירה בשינוי ונחישות והתמדה הם המפתח!

ואם יש לך הרגשה שנכון יותר עבורכם כעת לקבל עזרה,

הנה כמה אפשרויות לכך:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

למה אני תמיד מרגישה אשמה? ואיך לסלוח לי באמת??

אולי... 

זה מתחיל בכך שאני הבת הבכורה לאבא (תהי נשמתו צרורה בצרור החיים ויהי זכרו ברוך) 

שהיה מוטרד תמידית -

לפחות בתקופת ילדותי המוקדמת -

כשעמל וטרח לייצר פרנסה ולבנות בסיס כלכלי יציב לכולנו.

מבחינתו, הוא עשה הכל (וגם הצליח במובן זה בגדול) כדי להבטיח- 

שלא לשחזר את המצוקה שחווה כילד 

כשראה את הקושי שהיה לאבא שלו סביב פרנסה.

בכל אופן כשאני עוד הייתי קטנה

ואבא שלי היה צעיר בתחילת דרכו -

הטרדה והדאגה - לא רק שהיו נסוכות על פניו,

הן חתמו אותן.

לימים, יכולתי להבין שהפרשנות שלי (הלא מודעת אך מאד נוכחת) לכך

היתה שכנראה שמשהו בי לא בסדר,

שאני לא מספיק,

כי אם הייתי... הוא היה שמח

והוא היה מחייך אלי ומקבל אותי כפי שאני.

~~~~

אולי... זה גם בגלל אמא שלי, שתִיבָּדֶה לחיים ארוכים ושמחים,

או יותר נכון האימהות שלנו כולן -

אותו קולקטיב נשי שנוסך בנו הנשים את המחוייבות כערך עליון,

קודם לאָחֶר,

ורק אחרי שכוווולם יסיימו,

רק אז- 

אם נותר בי כוח,

רק אז -

אם עוד לא שכחתי אותי-

מגיעה אני..

מה שמתבטא בכל התנהלות ושלי ושל לא מעט נשים...

ואף מקבל חיזוק בפיזיולוגיה שלנו -

גם פה - כשאנחנו בהיריון, יש לעובר עדיפות ראשונה,

למשל כשהוא צריך ברזל,

הוא יקבל או ייקח ממני בלי תלות במצבי שלי,

כלומר גם אם מחסני הברזל שלי מרוקנים,

המעט שיש יסופק לעובר..

כך שההרגל הזה להיות אחרונה מושרש בנו בעומק העומקים שלנו

והוא כמובן לגמרי מוצדק ונחוץ כשאנחנו אמהות לילדים..

השאלה היא אם ומתי אנחנו חוזרות לעצמנו.

עם ההרגל הזה מגיעה האשמה

כשפתאום עולה רצון למשהו.

(בהנחה שכבר העזתי להקשיב ולשמוע אותו..)

ואז,

אני מתחילה לשמוע מהסביבה החיצונית

תזכורות לאותם הקולות שבתוכי: 

ש"מה פתאום?? " וְ "איך בכלל חשבת על זה??"

כאילו "אין לך זכות" וְ "אבל מה אתנו??"

לפעמים מגיע גם ה: "תעשי מה שאת רוצה" 

שבעצם מתכוון בדיוק לההיפך...

קולות שמגיעים מיקיריי, 

שהם.. מן הסתם מעין מָגְבֶּר לקולותי הפנימיים,

שלמרות שהעזו לומר את רצונם...

כנראה עוד לא לגמרי השלמתי אתו, עם הרצון, 

או שאני לא לגמרי שלמה לגביו,

או לא באמת מרגישה שאני ראויה לכך.

אולי..

זה קשור לציפייה ממני -

שגם היא ציפייה קולקטיבית לנשים שבינינו -

להיות ילדה טובה, שקטה, לא מפריעה ועושה מה שמצפים ממנה,

אולי זו שארית של דורות אחורה של דיכוי,

אולי של חווית ערך עצמי נמוך..

ואולי יש עוד ועוד סיבות לכך שאני מרגישה אשמה...

כך או כך,

אם פעם כלל לא הייתי ערה להם -

המאבקים בין הרצונות לבין הקולות שמתנגדים להם

כבר נמצאים על פני השטח

ו... מבחינתי הגיע הזמן להשכין בי שלום

כי לגמרי מגיע לי להיות אני,

בלי להתבייש באף צדודית שלי,

בלי להצטדק או להתנצל,

בלי להסתיר

ואולי בעיקר - בלי לפחד...

בלי לפחד שאם לא אענה על הציפיות.. 

אחוש דחייה,

או תגיע נטישה.

הגיע הזמן שאנצור בליבי את הידיעה

שאני פה בשבילי

לא נוטשת,

לא דוחה,

מקבלת אותי.

פה נכנסת לתמונה הסליחה..

כי האוטומט יעלה לרוב שיפוטיות וביקורת

ואלה הם בדיוק ההיפך מסליחה..

ולמעשה משחזרים ממני אלי את אותה דחייה והנטישה

ומשמרים את אותם הפחדים והתסכול והאשמה

ואת אותן ההתנהגויות ה.. נכון, מדכאות.

ואני מזכירה לעצמי לסלוח לי גם (!) 

כשאני לא מצליחה לעשות את זה בדיוק...

אני סולחת לי על האוטומט שתעתע בי שוב

והצליח להערים עלי ולבלבל,..

ומקשיבה לכל המתחולל בתוכי 

באהבה כמו אמא ואבא מיטיבים.

אני נושמת פנימה

ונותנת למאבק להישמע בתוכי,

לא בהכרח במילים..

למשל, אני שמה לב לכיווץ שבמצח ומרפה אותו בצורה מודעת

ומנכיחה את הנשימה לאורכו ולרוחבו של הגוף

ושוהה

בלי ידיעה,

בסקרנות והקשבה למה שרוצה להישמע,

אולי כזיכרון,

אולי כתחושה,

אולי כאמונה,

אולי כרגש

או שילוב כזה או אחר

ומתחילים לעלות קולות שמזכירים לי את התפיסה

שכל פעם שקרה משהו שלא רציתי,

מיד אתו עלתה הפרשנות שזו אשמתי,

שאם הייתי טובה זה לא היה קורה...

תפיסה שבחגיגיות של ראש השנה 

אני מביעה התכוונות עמוקה להתנקות ממנה...

ואז מצטרף מחנק בגרון,

זה שאני מכירה,

שאסף אליו את כל הפעמים בהם השתקתי אותי

כי "אני לא מספיק"

ואז אני פוגשת את הילדה הזו

המתוקה שהייתי

וסולחת לה על כך ששוב ושוב

התבלבלה כשציפתה מעצמה להיות מושלמת

והרגישה אשמה על כך שלא..

ומזכירה לה במבט רך ומנצנץ 

שככה בדיוק היא היתה צריכה להיות,

שאני מקבלת אותה בדיוק כמו שהיא

בדיוק ככה עם הנאיביות והפגיעות,

גם (!) כשהיא הופכת לתוקפנות שמבטיחה לשווא להגן,

וגם על כל הפעמים שוויתרה על עצמה

כי באמת באמת האמינה לפחדים ושזה מסוכן לה..

ומנקה ומקלפת את הציפיות שמציבות לי רף בלתי אפשרי

עם תנאים לאהבה

ועוד לפני שאני עוברת לבחירה, למימוש כזה או אחר,

אני מביאה סליחה וקבלה שלי אותי

מנקה גם תפיסה שאומרת : "זה יותר מידי.. הגזמת.."

ואת ההרגל לוותר על עצמי

ולהתאים את עצמי אל האחר באשר הוא מתחלף אליו

ולרגע שלא אבלבל... -

זה לא שאני מתנערת מאחריות,

אבל בהפוך על הפוך -

ככל שאני מחניקה את הצרכים והרצונות שלי,

יהיו כוחות נגדיים ש"יאזנו" את התמונה באופן שלא תואם את המציאות

ודווקא אז יש סבירות גדולה יותר שאחטא ליקיריי (ולי)

אז עוד לפני שאני בוחרת או מממשת את הרצון,

אני רק נותנת לי לגיטימציה לרצות אותו,

מנקה את הקולות המדכאים,

נוכחת עם הרגשות באשר הם

ושוהה...

עד שמשהו נפתח ומשתחרר

ומאפשר לי לראות את התמונה בבהירות 

ומתוך הבהירות הבחירה טבעית וברורה יותר.

בכל ליבי אני מאמינה שכשמשהו נכון ללב שלי,

זה תמיד לטובתם הגבוהה של כולם.

אלא שההרגל שלי הסית את תשומת הלב שלי מהלב אל השכל

לכן, אני לומדת להחזיר אותי אל עצמי, אל הלב,

והדרך לשם נסללת עם הסליחה..

(אגב.. גם כשאני לא מצליחה..

אני מזכירה לעצמי שוב לסלוח לי, 

מתוך הבנה שכנראה שהמערכת של עדיין זקוקה למגננות,

לא שאני נעצרת פה,

כי אני לא מסכימה למצב,

אבל מקבלת אותו ואותי כרגע.

ומתוך הקבלה מתאפשר ריכוך נוסף של מנגנוני ההישרדות

ואני מתקרבת עוד יותר אל הלב...)

משם מן הסתם הסליחה אל האחר אפשרית הרבה יותר

ויש לומר שאף מתייתרת כי מלכתחילה

ככל שאני בחיבור אל המרכז, אל הלב שלי

אני יותר מדויקת אלי ואל סובבי..

אבל בקשת סליחה מהאחר זה כבר נושא לפעם אחרת..

ובינתיים,

מאחלת לנו גמר חתימה טובה,

חגים שמחים ובכלל...ימים יפים 💕

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~

חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה שביניכם

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~

פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

איך לעבור בשלום את ארוחות החג?

או:

מה קורה כשהדברים לא מסתדרים 
ואיך להפוך קונפליקט מבעיה לפיתרון,
מגורם מרחיק לאפשרות להעמיק את החיבור?

.

הנה לך כמה עקרונות חשובים שיש לנו נטייה לשכוח

לצד קווים מנחים לשיח שמקרב בין הלבבות:

בפתחו של החג שפותח רצף של עוד חגים ואת השנה כולה,

לצד החגיגיות וההתרגשות מזו החדשה שבפתח,

ישנו האתגר הקולינרי,

ובמיוחד זה המשפחתי שמסביב לקולינריה..

בין אם זו הגיסה, או החמות,

האח, או הילדים של...

בתוך המשפחה יש לנו לא מעט "שליחים של התפתחות"

או במילים פחות מְפָתוֹת -

כאלה שמותחים לנו את הקפיץ 

או מקפיצים לנו את הפיוז,

כך או כך, מעבירים אותנו למוד הישרדות

שם לא תמיד הדברים נשארים בשליטתנו..

אז הנה לנו (עוד) הזדמנות לקחת את המתח הבָּלוּם הזה

ולהיעזר בו כבמקפצה להתפתחות שלנו -

מקפצה שכשיודעים איך להיעזר בה,

תכל'ס... משדרגת לנו את איכות החיים..

.

מה קורה לי שפלוני לא מפסיק להתפאר בילדים שלו?

או כשפלונית מתלוננת בלי סוף,

או כשפלונית אחרת לא נוקפת אצבע כשכולנו מתרוצצים מסביב? 

מתי ומול מה אני מאבדת את זה?

(אגב, אם אני באוטומט שלי מרָצָה,

סביר להניח שבהתחלה תהיה לי נטייה להתעלם, או לטשטש,

מה שעשוי להעצים את התגובה שלי בהמשך,

כי בשלב מסוים המתיחות של הקפיץ תהיה כזו שתתפרץ החוצה)

אז מדוע זה קורה לנו?

ובעיקר -

האם ואיך אפשר אחרת?

הנה לך כמה קווים מנחים שיעזרו לנו לחולל את השינוי

ולצלוח (גם) את ארוחות החג ובכלל את החג(י)ים בשלום ואולי אפילו בשלווה:

אספקט ראשון יהיה להתבונן ולהבין למה זה מקפיץ אותי -

תחילה נברר מה באחר (הגיסה~ החמות~ הילד~בן הזוג...) מפעיל אותי.

אפשר לומר בתמציתיות אם כי שערורייתית למדי :-) :

שמה שמפעיל אותי אצל האחר,

לרוב, (אם לא תמיד -) קשור למשהו לא פתור בתוכי,

אחרת זה היה עובר לידי ולא היה 'נוגע' בי.

כשאנחנו זוכרים את הרעיון הזה,

גם אם לא תמיד מיד,

ובכל זאת כשההכרה מגיעה ונזכרנו בו -

זו הזדמנות נפלאה לברר מהו המקום הלא פתור שלי

ו... לרפא :

לפעמים זה יהיה סביב משהו שאנחנו לא מעזים לעשות

והאחר בלי לחשוב פעמיים "מרשה לעצמו"...

גם אם זה "לעוף על עצמו" 

ומהצד השני גם אם זה להתלונן בלי סוף,

גם אם זה שהוא מרשה לעצמו לנוח,

או כל דבר אחר שנכנס למסגרת הזו,

יהיה כתזכורת עבורנו לזהות אילו חלקים "הקפאנו" 

ולמדנו להאמין שאין לנו,

כך שאנחנו לא מאפשרים להם ביטוי חופשי אם בכלל,

כי כך תורבתנו, במסגרת ה"ככה לא מתנהגים".

כאילו הצמיחה שלנו שמבקשת עבורנו שנאפשר לנו ביטוי חופשי ומאוזן,

מזכירה לנו את ההקפאה הזו על ידי האחֶר שנמצא בקיצוניות השנייה.

את התזכורת היא נותנת לנו כאמור -

דרך האוטומט שימתח לי את הקפיץ עם אותו הנוסח בו תורבתתי -

ה "ככה לא מתנהגים" ששמעתי כילדה:

"איזה חוצפנית..."

"מי היא חושבת שהיא..."

ועוד נוסָחים דומים שמעלים שיפוט כלפי האחר,

שיפוט שמסתיר אי שם געגוע לאיכות הזו שאין לי לכאורה גישה אליה

כאמור,

כשההכרה מגיעה, נוכל לבדוק :

מהו המקום בתוכנו שרוצה לחזור למידותיו הטבעיות.

להבין שאם זה מפעיל אותי, זה סימן שגם אם אני בטוחה שלא -

כנראה יש לי היכולת / איכות/ אפשרות הזו 

אלא שהיא קפואה מתוך ההרגל

ו... להתחיל להתאמן בלהפשיר אותה

~~~~~~

לפעמים זו תהיה תכונה שאנחנו שונאים אצל האחר

לרוב זה יתבטא בתחושת דחייה עזה/ גועל/ רצון שלנו להרחיק ולהתרחק.

גם פה, אם כי לא נעים..  

ברגע של כנות, כשיגיע, 

נזכור שזו איכשהוא כנראה מתקיימת גם בנו, 

לרוב אגב באופן מוכחש, אז שווה לבדוק היטב. 

למדנו שההתנהגות הזו כל כך נלוזה ולא רצויה 

שנעשה הכל על מנת להרחיק אותה,

נכון... דרך האחר.

כלומר אם למשל אני נגד תוקפנות באופן נחרץ (עד כדי תוקפני)

כשתהיה מולי תוקפנות אעשה הכל על מנת להרחיק אותה,

אחוש גועל, דחייה, בוז וכו'..

כאשר לרוב לא אהיה מודעת לאותה התוקפנות בדיוק שמתבטאת ממני

לעיתים אפילו תוך כדי ההרחקה של האחר ה"תוקפן".

גם כאן יש לנו הזדמנות פז,

דרך הבוז/ דחייה/ גועל 

שאנחנו חשים כלפי מישהו אחר,

להבחין איפה גם אצלנו אותה התכונה אולי מתקיימת

ולרפא ולרכך 

כי כל עוד אנחנו מתכחשים לה, 

התכונה הלא רצויה הזו מנהלת אותנו ומתבטאת 

ללא שליטתנו ולעיתים ללא תשומת ליבנו.

קבלה שלה תאפשר לי להיות השלם שאני על כל חלקי

וגם לנהל את אותן התכונות שאם קיבלתי -

זה לא סתם, אולי מתישהוא יהיו לי נחוצות, 

כי כמו ששמעתי פעם וזה נאמר באנגלית אז אשאר נאמנה למקור:

God didn't give us spare parts 

כלומר, בהפוך על הפוך,

אם יש בי תוקפנות והיא מוכחשת, היא תתפרץ ממני בלי שאשלוט בכך,

אבל ככל שאהיה ערה לה,

היא תהיה פחות אימפולסיבית

ואני אוכל לנהל אותה אם וכאשר אדרש לה.

~~~~~

כאמור תחת ההתניות החברתיות שעיצבו אותנו,

מחד איבדנו חלקים מעצמנו שהבנו שלא נזכה לאהבה אם נתנהג אותם 

ומאידך אימצנו התנהגויות הישרדותיות שונות שלאורך השנים הצילו אותנו.

אבל אלה ואלה משאירות אותנו רחוקים מעצמנו.

ההסתייגות האמוציונלית שיש לנו מהאחר,

אינה אלא סָמָן ותזכורת לאותם החלקים שקוראים לנו לריפוי,

כדי לחזור להיות יותר ויותר האני השלמה.

כשאנחנו מזהים מה מתחולל בתוכנו מאחורי הקלעים,

(נכון, דרך זה ששמתי לב לשיפוטיות האמוציונלית 

שיש לי לכאורה כלפי אחרים והחזרתי את תשומת הלב אלי)

יש פחות צורך אם בכלל להשליך את התסכול על האחר,

הרבה יותר אמפטיה ויכולת ליהנות בחברתו ובכלל,

הרבה פחות מריבות ומתח עם החוץ

ובעיקר -

הרווחנו ולו עוד קצת השלמה ושלום פנימי.

~~~~

במקרים רבים אחרי העיבוד הפנימי

נוכל לחוש בריכוך האווירה ולא יהיה צורך לדבר את הדברים

אך יהיו מקרים בהם יהיה חשוב לנו לסגור מעגל,

אז הנה כמה קווים מנחים לשיח על מה שלא קל לדבר,

באופן שמקרב בין הלבבות:

בין היתר אנחנו נוטים להימנע מלדבר

כדי "לא לפגוע"

כדי לא לריב,

כי הדרך בה למדנו לדבר עמוסה 'כל טוב' של :

האשמות, 

תלונות, 

טענות, 

דורשנות, 

שיפוטיות, 

ביקורתיות, 

תוכחה

ועוד שכאלה..

מה שיכול לאפשר לנו לשנות את האוטומט הזה

ולרוב זה יהיה מן הסתם בדיעבד

כי זה אוטומט..

אבל ברגע שאנחנו מבחינים שהחנקנו רגש,

ראשית עלינו לברר עם עצמנו מה אנחנו מרגישים,

ו...

'אני מרגישה' זה לא:

"אני מרגישה שאתה מעצבן.." :-)

אלא:

אני מרגישה + הרגש (עלבון, עצב, תסכול, בדידות, חוסר אונים... וכו')

אחרי שזיהיתי מה הפעיל אותי,

חשוב להתחיל בעיבוד עם עצמי 

ורק אז, לדבר על כך,

אבל עוד משהו שקריטי לזכור ולהיות ערים לו לפני שניגשים לשיחה- 

הוא מה שמעבר למילים.

חשוב לשים לב למטען שלהן,

כי אם אומר את המילים הנכונות

כאשר הן טעונות בשיפוטיות וביקורת,

הסיכוי שנצליח לדבר שואף לאפס 

והגישה אל הלב שלי ושל האחר כלל לא מתאפשרת.

ובכל זאת,

אם קודם ביררתי עם עצמי,

ובדקתי מה מאחורי הכעס - 

אילו רגשות חשופים וכואבים לי שם,

הייתי עבורי, 

היכלתי ולו חלק מהכאב,

אז...

אני יכולה לשתף את מי שמולי ולא לשטוף אותו

אז, יש סיכוי טוב יותר לשיחה.

נכון זה דורש צד שני בהקשבה,

כי האשמה עשויה להציף אותו

ולהעביר אותו למוד התגוננות שלא באמת קשוב אלי

נהיה ערים לכך

ונעשה את המירב מצידנו -

ניצור בהירות בתוכנו מה בעצם הקפיץ,

ננשום פנימה להכלה של הרגשות הרכים והפגיעים

נשהה אתם מהמקום הבוגר שמביא 

את האיכות של האם הפנימית המיטיבה עבורם

וכשמורגשת הקלה,

סביר להניח שתהיה התבהרות או יגיעו תובנות,

אז, אם יהיה צורך -

ניגש אל האחר,

נשאל אם הוא פנוי לשיחה,

נתבונן לו בעיניים

ונספר את מה שמתחולל בתוכנו בשיתוף אישי

שמסביר את מה שעבר עלי ולמה זה קשה לי

ועדיין מחזיק בבעלות את הרגשות שלי

(ולא משליך אותן בהאשמה כלפיו)

~~~~

לא תמיד זה פשוט,

האוטומטים שלנו עשויים לקחת אותנו לכיוונים הפוכים שיקשו עלינו

אבל אלה הם קווים מנחים שכשנצליח ללכת בהם,

יסייעו לנו להעלות את החיבור והקשר על דרך המלך

בהצלחה!

ושיהיה חג שמח ❤

מי יתן ונזכה כולנו

לשנה בה המודעות וההכרה שלנו

מאירות לנו את הדרך,

שנה של ברכה, שפע, שגשוג וא ה ב ה!

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~

פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

איך לשדרג את החוויה המינית שלכם? (ולא ע"י אביזרים)

האנרגיה המינית היא אנרגיית החיים -

היא האנרגיה החזקה ביקום.

בזכותה ממשיכים להתקיים המינים ואנחנו בכללם.

לצד אמירה זו ומנגד לה,

עומד לו אפקט קוליג' -

עליו כתבתי גם בפוסט הקודם- 

בגינו נחלשת התשוקה לבן הזוג ככל שהוא נהיה לנו מוכר..

ובכל זאת,

אנחנו רוצים להישאר יחד בקשר משגשג לאורך זמן.

בין אם כי בחרנו זה בזו וזהו רצוננו,

בין אם כדי לשמור על התא המשפחתי,

ביו אם כדי להזדקן כחברים טובים יחד,

כולם יחד או מכל סיבה אחרת.

מיניות בריאה ומשגשגת היא מנת חלקה של זוגיות כזו,

אחרת אנחנו במקרה הטוב שותפים לדירה...

איך אם כן ניתן להתגבר על האתגר המובנה הזה ?

או במילים של דר' סיידה דזילטס:

מה מעבר לטכניקות ולטיפים בנוגע לסקס

יכול לשדרג את החוויה המינית שלכם

ולהעמיק את החיבור ביניכם?

ומפה אני מתרגמת בתרגום סימולטני מאמר של דר' דזילטס בנושא:

"

לא פעם אנו מתרחקים זה מזו ומהאפשרות לשדרג את החיבור המיני

כיוון שאנו שוכחים להתייחס לחתיכה חסרה משמעותית אחת:

מהי המשמעות העמוקה של מיניות עבורך?

ובמקום זאת, נוהגים להתייחס למיניות כאל 'סחורה'.

התייחסות למיניות כאל סחורה, כעסקה,

על מנת לקבל משהו מהאחר כגון:

אהבה,

הזדמנויות,

עונג,

אורגזמה,

חיבה,

תשומת לב,

שחרור מתח,

חיזוק הקשר הזוגי, (כמטרה)

פיוס בן הזוג,

וכו'...

לרוב מלווה במעט מאד הנאה יחסית,

גם אם לעיתים זה עשוי להרגיש מאד מספק

במיוחד כשלא מכירים אפשרות נוספת. (זו שהיא מתייחסת אליה בהמשך)

הסוג הזה של סקס כל כך נפוץ שאנחנו טועים 

ומתייחסים אליו כאל הנורמה,

גם אם לא בכוונה מודעת, בהחלט בהתנהגותנו.

במחקרים בנושא מיניות נקודת מבט שכזו נקראת

המודל הפונקציונלי של סקס:

"עשה כך על מנת לקבל זאת בתמורה"

ועדיין המיניות שלנו הינה הרבה מעבר לשימוש בטכניקה / תנוחה/ אביזר זה או אחר,

שלא לדבר על כך שלמידה של טכניקות מסוימות 

עשויה להוביל אותנו לפיצוי יתר,

כל עוד אנחנו מתעלמים מהאספקטים העמוקים של הטבע האירוטי שלנו.

כאשר אנחנו מתחילים להבין שסקס יכול להיות גם

חלק אינהרנטי ממי שאנחנו,

אנחנו מתחילים לגעת במודל המשמעות של המיניות,

שם משמעויות עמוקות יכולות להתגלות

סקס יכול להיות שער לריפוי עמוק,

ביטוי פראי,

ויופי נשגב.

סוג כזה של מיניות כולל תחום רחב יותר של תחושות,

לאור המשמעות שאנחנו מעניקים להן.

זה קורה כשאנחנו מתחילים לגעת במיניות דרך הפן הפסיכולוגי

ומתייחסים לאינטימיות מינית ולחוויות של התעלות דרך המיניות

ולא רק לאספקטים הפיזיים שלה.

אינטימיות מתחילה בחיבור אינטימי עם עצמך.

משם אפשר 'לצאת' לחיבור אל האחר.

ככל שאדם מעז להיות בחיבור ולהעמיק 

אל התשוקה שלו,

אל הלב שלו,

אל התחושות והחושניות שלו

ו... למשמעות של מיניות ואירוטיקה עבורו,

תתאפשר לו אינטימיות שכזו. 

לא פעם ישנם מחסומים, מודעים ולרוב שאינם מודעים,

שמגבילים את האפשרות שלנו ליהנות ממיניות חופשיה ובריאה,

בין אם מדובר במסרים שקיבלנו כילדים -

על מיניות כדבר מלוכלך או אסור

ובין אם מדובר בחוויות שחווינו סביב ותוך כדי חיבור מיני

(באופן אישי או דרך בני משפחה).

ככל שנחשוף ונגלה את המשמעויות וההקשרים שנקשרו למיניות,

נוכל להחליפם במשמעויות מיטיבות.

כך אם למשל כנער, הוא } התוודע למיניות שלו

כמשהו אסור ומבייש,

אך גם מענג באופן יוצא דופן,

הוא עשוי למצוא את עצמו בדיסוננס מתסכל,

ובמאבקים פנימיים שיכולים להוביל לאובססיה או לחלופין לניתוק מהמיניות שלו.

בהירות לגבי המשמעויות שהוצמדו למיניות בעולמנו הפנימי

מתוך נקודת המבט הילדית, שמוצפת ברגשות לא נעימים 

והחלפה שלהן במשמעות שמשרתת אותנו 

תאפשר שחרור של חסימות ופלונטרים

ואפשרות ליהנות מעומקים משמעותיים יותר ממיניות ומהחיבור דרכה.

(ולרוב תוך כדי שחרור ממרדף עד כדי אובססיבי שמשאיר אותנו בתחושת חוסר תמידית)

כולנו יצורים מיניים במהותנו - sexual beings, 

אומרת דר' סיידה ומוסיפה -

הרבה יותר מאשר אנחנו sexual doings.

זאת אומרת שמיניות היא הרבה מעבר לאקט המיני עבורנו

וכאמור - לעיתים ההקשרים שנקשרו סביבה 

מעכבים אותנו מליהנות ממנה במלוא העוצמה.

לכן - 

זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת לשיחה ביניכם

או לחקירה אישית שלך עם עצמך -

מהי מיניות עבורך?

מה המשמעות של זו בשבילך?

כדאי לקחת דף נייר, לפנות לך כמה דקות ולתת לדברים להיכתב מעצמם.

אשמח לשמוע ממך 

אם יש לך רצון לשתף, לשאול, או להביע את דעתך בנושא

כאן עבורך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה שביניכם

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~

פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן