יום ראשון, 3 ביולי 2022

איך להגן על הילדים ולא בתוקפנות? ~ איך לצאת מלופים זוגיים? (משולש הדרמה)

"הוא, יש לו פתיל קצר.." היא אומרת ומוסיפה

אז כל פעם שמשהו לא בדיוק כמו שהוא רוצה

הוא מתפרץ עליהם (הילדים) וצועק

והם ילדים (!) חסרי אונים (!),

אז אני חייבת לגרום לו להפסיק

ואני אעשה כל מה שאפשר כדי שהוא יפסיק

מצידי אצעק עליו עד השמיים, 

העיקר שאני אציל אותם והם יישמרו..."

~~~~~~

היא סיפרה לי בכאב, בנימה מצטדקת שמחזקת את עמדתה..

מה שהוביל אותי לכתוב הפעם על משולש הדרמה ע"פ סטפן קרפמן

או משולש הקורבן ע"פ לין פורסט

מודל יפהפה שמפשט את פני הדברים

ומראה לנו בבהירות את מחול השדים בו רובנו מתחוללים

וגם.. איך לצאת ממנו.

* התכנים הבאים בנושא משולש הדרמה מתבססים ברובם על מאמר באתר מקום מאת אילנה סובול. תודה!


במשולש הדרמה - יש מושיע ~ תוקף ~ קורבן

ע"פ משולש הדרמה בסיפור שהתחלתי אתו -

הוא } מתחיל כתוקף, כשהוא צועק על הילדים

והיא { מתחילה כמושיעה כשהיא רוצה להציל אותם,

אבל אז, היא { הופכת להיות התוקף כשהיא תוקפת אותו

והוא } - עובר לעמדת לקורבן 

מעניין יהיה לצלול לתוך הדינמיקה הזו,

כי היא מאד רווחת בתרבות שלנו

כך שרובנו שבויים בתוך המשולש הזה בסיטואציות רבות

ו - הנה לנו עוד דרך להבין את פני הדברים

ולהשתחרר מלופים זוגיים ~ משפחתיים תקולים.


לרוב בתוך סיטואציות אמוציונליות

נוכל למצוא את עצמנו באחד מתוך ה 3 התפקידים הללו:

המושיע    ~   התוקף   ~   הקורבן

אפשר לומר - שבתוך מערכות יחסים 

יש לנו הנטייה הטבעית להיות באחד מתוך התפקידים הללו,

למרות שכפי שאפשר להבין, אנחנו נעים ביניהם כל זמן

ולמעשה 3 התפקידים כולם מחזיקים את עמדת הקורבן בבסיסם:

(בטרמינולוגיה שלי - כולם נמצאים בשדה ההישרדות)


מן הסתם הקורבן שחווה עצמו כתלוי באחר ולא מסוגל לבדו,


המושיע שלרוב כשהיה ילד, לא ראו מספיק את הצרכים שלו

כך שלימד את עצמו להיות מכוונן לצרכים של אחרים,

מתוך תקווה (לא מודעת ואשלייתית) שמתי שהוא, אם ידאג להם מספיק, ידאגו לו בחזרה

(אשלייתית כי זה פרדוקסלי מצידו של המושיע לצפות 

לקבל בחזרה דאגה ממי שלא דואג לעצמו - הקורבן...)


וגם התוקף הינו למעשה קורבן במהותו, 

למרות שכלפי חוץ הוא עשוי להיתפס כאגרסיבי וחזק,

הוא למעשה רגיש ופגיע שכתוצאה מחוויה של התעללות בו כילד -

כך טוענת לין פורסט - ומתוך הרגל להדחיק את רגשותיו (כך התוקף הטיפוסי)

ינסו להסתיר את פגיעותם מאחורי זעם וריחוק מאחרים

ולרוב יעדיפו להזדהות עם החזק על מנת לא לחוות שוב את חוסר האונים של הקורבן שהיו אז.

~~~~~~


לכל אחד מאתנו בהתאם לביוגרפיה שלנו,

תהיה הנטייה התואמת להזדהות עם אחד התפקידים

ש(לכאורה) משרת אותנו כל עוד אנחנו כאמור במוד ההישרדות.


המושיע -

רואה את עצמו כעוזר ומטפל ולרוב ימצא את עצמו קרוב

למי שיוכל להציל (שבתפיסתו העצמית יהיה קורבן)

כך ירגיש המושיע בעל ערך.

זוהי כאמור הפרצה שמזכירה לנו שגם המושיע -

הוא בעצם קורבן כיוון שכל ההתנהלות שלו נובעת מחווית חוסר ערך

וניסיון למלא אותו דרך הושעת האחר.


התוקף -

רואה את עצמו קודם כל כקורבן 

ולרוב נמצא בהכחשה מוחלטת ומחוזקת על ידי הצדקה נמרצת של התוקפנות 

שלכאורה משמת להגנה (עצמית ושל האחר)


והקורבן 

חווה את עצמו ככזה וכחסר יכולת וערך,

אך תוך כדי תנועה מפתח טינה והתגובה אינה מאחרת להגיע

והוא הופך לתוקף בעצמו.

בצורה אגרסיבית או בפאסיב אגרסיב


כל השחקנים כך או אחרת משנים עמדות תוך כדי תנועה

אך זוהי תנועה במעגל סגור

שמשאירה אותם שבויים בתפיסת הקורבן

אשמים ~ מאשימים ~ מנטרלים ומקטינים את  העצמה הפנימית

ומקבעים ומתקבעים בעמדה הקורבנית


מעגל שמשמר את התסכול, 

את המאבק ונושא תמידית את טעם האכזבה.


תחילת הדרך ליציאה מן המשולש

היא הבנה שאנחנו נמצאים בתוכו :-)


אז עוד כמה מילים על כל תפקיד יוסיפו קצת אור ובהירות:


המושיע מביא את הצל האפל של האימהות.

לרוב יהיה מי שכילד לא היתה התייחסות לצרכים שלו,

ואז כבוגר הצרכים שלו גם בעיני עצמו יהיה נחותים משל האחר 

והוא פונה כבוגר לדאוג לצרכים של האחר (לא פעם בעודף גוננות)

לרוב המושיעים גאים להיות מטפלים ודואגים לאחרים ואף מתוגמלים על כך


התוקף מביא את הצל האפל של האבהות

בעוד שתפקידו הבריא של האב להגן,

ישתמש התוקף לצורך ההגנה במניפולציות ובברוטליות.

הוא יתגבר על חוסר האונים והבושה על ידי הכנעה של האחרים

לרוב חייב להיות צודק, יאשים, יטיף, ישא דרשות מתישות.

כפי שהמושיע זקוק למישהו להציל,

התוקף זקוק למישהו להאשים.

לתוקפים מאד קשה לקחת אחריות

ותמיד תהיה שם הצדקה ש"אילצה" אותם לתקוף


כך גם המושיע וגם התוקף זקוקים לקורבן

כדי לשמר את התפיסה שלהם על העולם


הקורבן - מביא את הצד האפל של הילד הפצוע ע"פורסט

והוא פועל מתוך חווית חוסר אונים וחוסר אמונה ביכולת שלו לדאוג לעצמו

ישנה בתוכו אמונה איתנה שאיננו יכול להסתדר בעצמו,

מתוך חוויות ילדות ששיקפו לו שהוא לא טוב מיסודו,

מה שמוביל אותו לחפש מושיע


לכאורה 3 תפקידים שמשלימים זה את זה,

אבל אם לרגע חשבת אחרת -

אף אחד בתוך המשולש הזה איננו מרוצה,

גם אותו הקורבן שמצא לו מושיע vice versa


כל עוד הם שבויים במשולש הדרמה -

הם באשליית קורבן, בחווית חוסר ערך

ולא בחיבור לעוצמה ולגדולה שלהם כאדם.


אבל.. אנחנו לגמרי יכולים לצאת ממעגל (או משולש) הרשע הזה!


אז כאמור -

ראשית זה דורש מאתנו את הכנות להיווכח איפה אנחנו

או איך אנחנו לוקחים בו חלק


היווכחות תהיה השלב הראשון.

גם אם היא כואבת, שווה להתפקח לאמת :-)

במיוחד כשזהו השער ליציאה שלנו מהשבי בתפיסה הזו.


אפשר להציג את הדברים בדרך נוספת

ולומר שבעצם אנחנו כבוגרים בכלל וכבני זוג בפרט

נדרשים לעשות שיפט

שלמעשה אף אחד לא מלמד אותנו איך

ויותר מזה - אף אחד לא מסב את תשומת ליבנו לכך

שלהתבגר זה אומר לעבור ממוד של קורבן -

בו כולנו היינו כילדים ותינוקות שבמהותנו כבני אדם תלויים במטפלים בנו,

למוד של בוגר אחראי שמחולל ויוצר את מציאות חייו


לכאורה ברור מאליו

למעשה... לא ממש :-(


אולי בגלל שהשיפט הזה לא מספיק שיקרה במודע,

לא מספיק שנבין בראש שגדלנו בכך וכך שנים,

אלא נדרש שינוי והטמעה שלו בעומקי התודעה


ולא פעם בתוך השינוי הזה

נדרש חיווט מחדש או רישום מחדש של אמיתות

והחלפה של אמונות מחלישות

כגון: 

אני לא מסוגל,

אני לא שווה,

אני לא מספיק...

אני לא ראוי~ה לאהבה..


לאמונות שמשרתות אותנו ומפעמות בתוכנו

ומחברות אותנו יום יום דקה דקה

לגדולה שמתקיימת בנו.


את התהליך הזה של רישום מחדש,

שִכתוּב המסרים הלא מודעים השקריים שבנו

לכאלה שמשרתים אותנו,

אנחנו יכולים לעבור באופן פנטסטי

בעזרת הכלי המופלא שאני עובדת אתו

שנקרא ת.ל.מ גוף נפש


אפשר בפגישות אישיות או זוגיות

ואפשר גם בקורס און ליין שבו אני לוקחת אותך

צעד צעד אל השינוי שאת כמהה לו:


יש כזה קורס אישי ובו תוך 21 יום

של תרגילים משני חיים (הקלטות של פחות מ 20 דקות)

השינוי שאת כמהה לו מתרחש בחייך,

בלחיצה כאן יש עוד פרטים


ויש כזה קורס לזוגות 

ובו לאורך 8 שבועות אתם צועדים יד ביד

(כשאני מולכם בהקלטות שעל המסך)

לזוגיות כזו שכל בוקר אתם קמים זה אל זו בחיוך!

כך תוכלו לעבור את הקיץ בקלות בשלום :-)

בלחיצה כאן יש עוד פרטים


ובנימה אופטימית זו -

כששלל האפשרויות הזה פרוס לפניך~כם,

מברכת אותך בשבוע נפלא


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


* כאמור התכנים בנושא משולש הדרמה מתבססים ברובם על מאמר באתר מקום מאת אילנה סובול. תודה!


נ.ב

מתכננת לקיים סדנת צילום לזוגות סביב טו' באב 

ביום שישי 12.8.22.

אם יש לכם עניין - כתבו לי ל מייל בלחיצה כאן: galitel2@gmail.com

~~~~~~~~~~~~~~~




               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות אתי:
  • פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  



יום ראשון, 19 ביוני 2022

האם אנחנו יצור מונוגמי ע"פ הביולוגיה שלנו?

או "קיצור תולדות האהבה" / דר' ליאת יקיר


את הפוסט הזה אני כותבת כתקציר לפודקסט שהאזנתי לו בהנאה רבה,

בו שחר כהן מראיין את דר' ליאת יקיר,

בהמשך לספרה החדש "קיצור תולדות האהבה".

ברור... כבר הזמנתי לי ממנו עותק :-)

ורק למען הסר כל ספק, אין לי פה שום עניין אישי,

מלבד להעביר אליך ולו קצת מהריאיון המרתק הזה -

שרוב הדברים שנאמרו בו היו חיזוק לתפיסת העולם דרכה אני רואה את הדברים -

אף שהגיעו מזווית אחרת - ביולוגית..

ותמיד זה מרתק אותי (וגם כיף לי) לראות איך האמיתות מתכנסות להן

מכל מיני כיוונים, לא תמיד צפויים.


אז..

אחת הכותרות לריאיון היא: 

איך לשמר את התשוקה ביחסים מונוגמיים? - אם אפשר 

ואם אנחנו - בני האדם - בכלל מונוגמיים? 

שזו סוגיה שנמצאת בוויכוח ישן בין מדענים..


מנקודת המבט הביולוגית - היא מוסיפה -

רוב היונקים הם לא מונוגמיים. כולל קופי האדם שהכי קרובים אלינו,

רק 3% מן המינים הם מונוגמיים.

זאת אומרת שכאשר מתייחסים למונוגמיה לכל החיים - 

היא כמעט לא קיימת בטבע -

12 יצורים בלבד מתוך 8 מיליון מינים,

מה שנחשב בגדר טעות סטטיסטית.


ואכן לאורך ההיסטוריה גם האנושות לא היתה מונוגמית

בחברות מאטריארכליות היה ריבוי בני זוג,

ובחברות פטריארכליות - היתה לרוב פוליגמיה, 

כלומר גבר אחד עם כמה נשים.

(והרי גם לנו 3 אבות ו 4 אימהות...)


לפיכך, ליתר דיוק הויכוח בין המדענים הוא 

האם האדם הוא יצור פוליגמי או מונוגמי סדרתי.

לגבי מונוגמיה לכל החיים יש הסכמה שבני האדם אינם בטבעם הביולוגי.


ובכל זאת, לא להיבהל, היא ממשיכה ומוסיפה -

שאמנם המחקרים מתבססים על משפחת היונקים,

אבל אנחנו -בני האדם אמנם יונקים - אך מן הסתם יותר מורכבים

ומושפעים לא רק על ידי נוירונים והורמונים,

אנחנו יצורים מאוד חברתיים.


לאורך ההיסטוריה כאמור היו מערכים שונים של זוגיות

ומי שיצר את המונוגמיה כפי שאנחנו מכירים אותה -

עם הטבעות והנדרים ו"לכל החיים" הם הרומאים.

המטרה שלהם היתה להצליח לשלוט ביתר קלות 

(מאחר ובחברות פוליגמיות הנאמנות של הגבר הינה לחמולה יותר מאשר לשלטון)

על זה בהמשך ההיסטוריה, הדת הוסיפה משלה, 

בטיבול עשיר של אשמה ובושה -

ומסרים רבים שמדכאים מיניות,

על מנת לשמר את החברה כמונוגמית למרות מה שנקרא "אפקט קוליג' " -

שהינו אפקט שגורם לתשוקה לרדת לאורך הזמן.

(איסורים אלה אגב, כנראה בין היתר יצרו לאורך הזמן את האובססיות למין - מנגד.)

ובכל זאת - גם אם בטבענו הביולוגי אנחנו לא יצורים מונוגמיים -

למונוגמיה יש היתרונות שלה 

אגב- פה היא מוסיפה ומדברת על השונות הגדולה בין בני האדם

בין כאלה שהנטייה הטבעית שלהם תהיה למונוגמיה,

לכאלה שהנטייה הטבעית שלהם לריגושים מאד חזקה ולכן לרוב פחות יסתפקו בבן זוג אחד.


בכל זאת - כאמור -

למונוגמיה יש היתרונות שלה -

גם המשפחתיים, הכלכליים

וגם כמסגרת שמאפשרת חָבֶרוּת יציבה, תמיכה ובטחון

שותפות למסע החיים ו... אפשרות להזדקנות ביחד.

~~~~~


זהו ההסבר הביולוגי שהיא מביאה למה שאנחנו מרגישים באהבה:

כשאנחנו מכירים אדם,

מסתכלים לו בעיניים, מלטפים, מתקרבים...

מופרש הורמון האהבה - האוקסיטוצין

והוא יוצר התניה במוח בין הפיזי - מה שחשים,

לבין ההרגשה הטובה, הביטחון, 

אז מופעלת מערכת הרגיעה 

ונוצרת התניה שגורמת לנו לרצות להיות עם אותו האדם

כדי שהטוב הזה ימשיך...

כולל הרצון לוותר על הרצון האנוכי ועליה של הרצון והצורך לעשות למען האחר.


החיים מתחילים באוקסיטוצין

שמופרש ברמות הגבוהות ביותר 

בלידה

בהנקה

ובאורגזמה

אהבה הורית לכן מאד חזקה

ואהבה זוגית תהיה חזקה יותר אחרי וככל שבני הזוג עשו אהבה

מאשר שני אנשים שרק נפגשו ודיברו זה עם זו.

מבחינת כמות האוקסיטוצין שתופרש, 

היא בערך פי 10 בזמן אורגזמה לעומת דייט בבר למשל.

ככל שמופרש יותר אוקסיטוצין - כך נרצה להישאר קרובים לאותו אדם.


כיציר הגנים -

רמת העונג הגדולה ביותר בזמן אורגזמה -

כי האינטרס של הגנים הוא שהמין האנושי ימשיך להתקיים.


כיצור חסר אונים - אנחנו כבני אדם -

כמו שהתינוק עד גיל שנה תלוי טוטאלית באם,

כך גם מנגנון ההתאהבות מחזיק כשנה.

המנגנון ההורמונלי הזה מחזיק אותנו כבני זוג קשורים

בצורה כזו שאנחנו מרגישים שאי אפשר אחד בלי השני

(במיוחד בהתחלה עד כדי רכושנות וקנאה)


בדומה לתינוק -

אחרי שנה בערך (במקרה הטוב - בו הקשר יציב ונבנה בו בטחון מסוים)

מתחילה כמות האוקסיטוצין לרדת 

והרצון להישאר "דבוקים" פוחת.


הסטטיסטיקה מראה שסביב 3 שנים אחרי הילד הראשון,

מתחילות חריקות בקשר.

גם זה - מוסבר בהסבר ביולוגי -

המוח מתוכנת לכך על ידי הגנים,

שעבורם מונוגמיה היא לא אינטרס  -

כיוון שמנקודת המבט ההישרדותית, כמה שיותר עותקים

ומאותה נקודת מבט ששואפת להישרדות האנושות -

מוטב "לפזר סיכונים" קרי שהילדים יהיו מכמה שיותר בני זוג.

הגנים מטרתם לשמר את המין האנושי.


במילים אחרות -

הגנטיקה לא מעודדת לאהבה לנצח נצחים...


הדרך לראות את האינטרס הזה 

אחרי תקופת מה - לרוב כאמור עד 3 שנים - 

הגירוי מבן הזוג כבר פחות מענג יחסית להתחלה של הקשר

הוא שנקרא כאמור - אפקט קוליג'.

אפשר לראות את המנגנון הביולוגי הזה בטבע על בעלי חיים

ולהיווכח שהגירוי עולה חזרה כשיש נקבה/ זכר אחר.

~~~~~


לכן,

במיוחד כשאנחנו מבינים שזה לא בטבע שלנו - 

אם אנחנו רוצים לשמר את הקן, את הבית, את הקשר -

המונוגמיה דורשת מאתנו עבודה.


זאת אומרת בין היתר -

ללמוד ולפתח יכולת תקשורת ושיח בין בני זוג,

אבל לא רק (!)

חשובה בעיקר ע"פ דר' יקיר - עבודה על המיניות,

העמקה וחיבור דרך המיניות,

כדי שיהיה אפשר להתגבר על אפקט קוליג'.

ולמרות הנטייה הטבעית להפחתה במשיכה

(שאגב תופיע בכל קשר זוגי שלנו כך שגם אם נסיים את הקשר הזה,

אותו הדבר צפוי לקרות בקשר הבא ...)

אפשר יהיה לשמור על החיבור ואף להעמיק אותו.


עצם זה שאנחנו מכירים בכך

שהרוויה המינית תגיע מתי שהוא

שמה שהיה בהתחלה כ'פיצוצים' בינינו

מתי שהוא ידעך - כי ככה אנחנו בנויים,

יאפשר לנו גם להבין שזה בסדר, במובן שזה טבעי,

זה לא אומר שמשהו לא בסדר בו או בה, או בזוגיות שלנו...

וכך נוכל - נקִיים מאשמה - לפעול לחיבור ולחיזוק הקשר

לחיבור מיני חזק יותר

ובין היתר דרך המגע להחיות את האוקסיטוצין.


זאת בנוסף לחיבור רגשי שככל שנשמור עליו ונעמיק אותו

יוכל לתמוך בנו 


גם כשקשה זה אפשרי לשמור על חיבור רגשי ופיזי

כשהחיבור המיני יתרום לרגשי והחיבור הרגשי יתרום למיני.


נכון... שלנשים זה עשוי להיות מאתגר -

בגלל שאצלנו הנשים יש הרבה יותר קשר 

בין המצב הרגשי לעוררות המינית


לא פעם, במרוץ החיים,

כשאנחנו לא מצליחים לבטא את הרגשות שלנו,

לדבר על מה שקשה לנו ולעבד את התסכול

ובנוסף סוחבות עלינו תכתיבים חברתיים הכוללים

כל מיני ציפיות מאתנו כמו לספק את הצרכים של כולם..

נוצרים מחסומים שלא מאפשרים חיבור מיני שבאמת מענג

ואז במקום שהמגע המיני יאפשר הרגעה, 

הוא רק הופך להיות נטל שאנחנו מנסים להימנע ממנו


הנה עוד פיסת מידע מהמדע שמסבירה

ובעיקר מאפשרת לשחרר מהאשמה ולחולל שינוי בנושא -

במחקר שעשו ובו סרקו את המוח של גבר ושל אישה תוך כדי גירוי מיני,

ניתן היה  לראות בבירור את השוני ביניהם -

האונה המצחית זו שאחראית בין היתר על הסרטס, על המחשבות המדאיגות,

השיפוט, הביקורת העצמית, הוויסות -

נכבית הרבה יותר מהר אצל הגבר מאשר אצל האישה -

למעשה ברגע שהגבר מגורה מינית - האונה המצחית שלו נכבית. 

זה הגיוני במובן ההישרדותי - שוב מנקודת המבט של המשכיות האנושות -

כיוון שהזכר ממוקד מטרה וצריך להרבות את זרעו.

האישה לעומתו - חייבת לקחת בחשבון את ההשלכות - באוטומט ההישרדותי שלנו -

שכן זה- משמעותו לפחות בהבנה של הגנים - פוטנציאל לצאצא -

לכן אצל האישה האונה המצחית נכבית רק ברגע האורגזמה.

זו הסיבה שלנשים קשה יותר להגיע לאורגזמה.

על אחת כמה וכמה בהינתן אפקט קוליג' -

שממילא מקטין את הריגוש מבן הזוג.

והרי לנו הבדלים משמעותיים שמבלי להבין אותם -

יכולים להתפרש בטעות כדחייה אצל בן הזוג

("איך את עסוקה בדברים אחרים ולא בקצב שלי...")

~~~~~


בנוסף, ישנו הפרולקטין -  אותו הורמון שמופרש בנו כשיש סביבנו ולנו ילדים -

שבא לשמור על הדור הצעיר ולוודא שאנחנו הבוגרים עסוקים בהם ולא בעצמנו... 

כך שבין היתר הוא מדכא מיניות.

שוב- מסיבות הישרדות האנושות - כדי שהיא תהיה "אמא טובה יותר"

והוא אבא מסור.

~~~~~~


ככל שאנחנו מבינים את המצב - בחיזוק ההבנה הביולוגית,

ברור יהיה לנו - שמלכתחילה happily ever after נשאר באגדות

ולכולנו - צפויים להיות צמתי משבר

כי ככה אנחנו בנויים...

וזה קורה לכוווולם...


ככל שנבין זאת וניקח זאת בחשבון,

הרי שנוכל ראשית לא להיבהל כשאלה יופיעו,

לא להרגיש אשמים או לחשוב שמשהו לא בסדר

לא בבן או בת הזוג וגם לא בזוגיות שלנו...

כך נוכל גם לפעול בהתאם, על מנת להישאר ביחד בחיבור מיטיב ומזין לשנינו.


תשוקה וסטרס לא הולכים ביחד,

מזכירה לנו דר' יקיר,

לכן חשוב ללמוד להרגיע אחד את השני,

מאז שהגענו לעולם היתה שם עבורנו אמא שעירסלה אותנו

לכן נמשיך לחפש כל החיים מישהו כזה שיהיה המיכל עבורנו.

גם שזו הציפייה מבן הזוג, 

סביר להניח שלא באמת יוכל למלא אותה - אבל כן יוכל -

ללמוד לראות אותנו, להיישיר במבט, 

לחבק, 

להקשיב, 

לתמוך,

למשל באופן כזה שיקח את הצד שלי כשאני מספרת לו על משהו שקשה לי,

וכו'..


נכון - זה לא קל,

נכון - אף אחד לא לימד אותנו ולא הכשיר אותנו לכך,

יותר גרוע  - הבטיחו לנו שהאהבה- כשהיא אהבת אמת 

שומרת עלינו באושר ועושר לנצח נצחים...

הבטחת שווא כאמור..


יחד עם זאת,

זה בהחלט יכול להיות אפשרי,

כשנלמד איך...


בהינתן הביולוגיה שלנו,

אם אנחנו בכל זאת רוצים לשמר את הקן הזוגי והמשפחתי -

אלה הם (חלק מ)גורמי הצלחה שבכוחם לעזור לנו בכך:

נוכחות,

חיבוק,

הקשבה,

תמיכה,

אמפטיה..

כל אלה במישור הרגשי והמיני.


חשוב לזכור בין היתר שכשאנחנו כועסים -

זה המנגנון שלנו לפרק את המתח שהצטבר עלינו

ותמיד מאחורי הדברים ישנו תסכול וצורך בחיבוק, בערסול,

ככל שנצליח להיות המרגיע אחד עבור השני

כך ייווצר בטחון 

ובין היתר המפגש המיני יכול להתקיים על בסיס יציב יותר.


עם השונות הרבה בינינו,

מוסיפה דר' יקיר  - חשובה התפתחות אישית -

שמאפשרת אותנטיות ונאמנות לעצמי -

זו יכולה להיות גורם נוסף שמחזק כל אחד מבני הזוג וגם את הקשר הזוגי.


היכולת לצמוח יחד כבני זוג - וכל אחד לחוד בתוך הקשר,

כך שכל אחד צומח אל הגדול שהוא,

לצד תקשורת בריאה המאפשרת חיבור תומך,

יאפשרו לכל אחד מבני הזוג להיות שמח, מלא ומסופק יותר

ולמרות הביולוגיה שלנו -

להישאר ביחד  happily ever after :-)

~~~~~~


עד כאן חלק מהדברים שמצאו חן בעיני ובחרתי לשתף אותך בהם,

מקווה שנהנית!,


פה בשבילך, 

עם כלים מופלאים שבכוחם להוביל לאיכות חיים בכלל

ולזוגיות מיטיבה בפרט!

בין היתר גם בקורס דיגטלי עצמאי ובמחיר שווה לכל נפש- 

פרטים בלחיצה כאן


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~

אגב חיזוק התקשורת והחיבור-

יש לי מחשבה אם כי עדיין בוסרית -

לקיים סדנת צילום לזוגות סביב טו' באב

אם יש לכם עניין - כתבו לי ל מייל בלחיצה כאן: galitel2@gmail.com

~~~~~~~~~~~~~~~


               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות אתי:
  • פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  


יום שבת, 11 ביוני 2022

מהי אינטימיות עבורך?

 "יצאתי מאד פגועה מהנישואין שלי.."

היא סיפרה (בין היתר) תוך כדי ששוחחנו 

על הניסיונות הנשנים וחוזרים - שלא משביעים את רצונה מאז -

לבנות מערכת יחסים מיטיבה עבורה.

כבר שנים שהיא בתוך החיפוש הזה

וכל פעם מחדש היא נפגעת,


תמיד יש משהו שלא מספיק טוב לה,

פחות מידי או יותר מידי,

מן טעם של פספוס 

והיא כבר כמעט על סף ייאוש. 


כשהביטה על תמונת הילדות שהביאה כמה שבועות לפני, 

אמרה שהיא רואה בילדה שבתמונה את היכולת לקבל שהיתה לה אז,

את הפתיחות והנגישות הפשוטה ללב.

ומה שהיתה רוצה להחזיר לעצמה - זו היכולת ההיא להיות בנוכחות ובחיבור

שהיתה לה כה זמינה כילדה,

כך שתוכל כבוגרת ליצור חיבור וקרבה בעיניים פקוחות -

אינטימיות.


ולמרות שזהו הרצון שלה, 

המציאות מפגישה אותה עם אכזבות חוזרות ונשנות...

~~~~~~~


לרוב, כאשר מתקיים פער בין הרצון שלנו

לבין מה שקורה לנו במציאות -

זה סימן שישנו דיסוננס פנימי,

כלומר מחד - רצון ל X

ומאידך - אמונה פנימית שמשוכנעת שהרצון הזה "מסוכן" לנו.


למשל אם ניסיון החיים שלה

לימד אותה על בשרה כבר מהילדות

שקשר קרוב יכול להיות נעים אבל הוא גם מסוכן...

כי הקירבה הזו מאפשרת לָאחֶר גישה

וזה יכול מאד לפגוע.. (כשהוא לא רוצה/ כועס/ הולך...),


בהמשך לכך, יכול מאד להיות שיִיבָּנֶה מנגנון פנימי כזה

שיְיָצֶר מצבים בהם "מערכות יחסים ייכשלו",

למשל על ידי כך שתמצא את עצמה נמשכת לאנשים שאינם נגישים,

מצבים כאלה ואחרים ש "יגנו עליה"

בכך שלא באמת תתאפשר שם אינטימיות.


כך בעצם לצד האמונה הפנימית הזו שאינטימיות מסוכנת לה,

מתקיימת בה כמיהה עמוקה לקשר.


בעוד שהאמונה הזו השתרשה בזמנים בהם היתה חסרת אונים -

כלומר באמת הפגיעה נתפסה כסכנה כי אכן היתה כזו,

כל עוד היא מופנמת בה- היא ממשיכה לנהל אותה באופן לא מודע 

למרות שהיום היא בוגרת ומעצם כך בעלת אונים. 


כל עוד התכנים הללו סמויים,

וגם אם גלויים -

כל עוד הם חיים ובועטים בנו -

סביר להניח שהתסכול יימשך


יחד עם זאת,

ככל שתתיר את הקשרים הללו,

ככל שיִיוָוצֶר חוסן פנימי ש"יבין" שהיא בעלת אונים -

בוגרת שמנהלת את העולם הפנימי שלה,

תפשיר מחדש האפשרות להביא את עצמה גלויה ונגישה

ותיווצר הסכמה להיות בתוך קשר בלב פתוח

למרות שהאהבה פוגעת

ולא בתנאי שלא תיפָּגָע...

~~~~~


הפעם יצאנו לתרגיל צילום 

בו נדרשה להרשות לעצמה להרגיש את הכמיהה שלה לאינטימיות

ולצלם אינטואיטיבית מה ש"קורא לה"


זו היתה התמונה הראשונה שצילמה:


"זה היה פה גם בפעם הקודמת? "

היא שאלה בפליאה כשיצאנו לחצר ו.. צילמה.

כשהתבוננו בתמונות הסבירה שהגדר הזו מייצגת בעולמה הפנימי 

את המחסום שמונע חיבור,

כובלת מאד בהרגשה שלה,

מה שלא מאפשר עבורה אינטימיות.


יחד עם זאת יכולנו לראות תנועה

וגם שיש בגדר הזו מעברים בין המוטות

אותם היא שואפת להרחיב 


המקלות האלה גם מייצגים את סימני השאלה והספקות הרבים שלה, הוסיפה

"אוהב?" /  "לא אוהב?"

את הצורך באישור הסביבה והחיפוש התמידי שלה בקולות החיצוניים.

עברנו לתמונה השנייה:


עליה אמרה: "זה ההיפך מאינטימיות."

כאן הם (הצינור במשל ובני הזוג בנמשל) מטילים צל אחד על השני,

יש פה הסתבכויות - כל אחד עם עצמו וכל אחד עם האחר

וכל זה על מצע של יובש וצחיחות.

משהו סטטי ולא מתפתח.

זו התמונה ב 3 שצילמה:

גם בה אין אינטימיות.

יש כפייה,

אחד חותך את השני

אפילו אלים בתחושה שלה

הצילום הזה מבטא את החשש שלה

ממצב בו תאבד את עצמה בתוך קשר,

מביטול עצמי.

כזה שהתעוררה ממנו כמתוך חלום בלהות כשהתגרשה

עד שאספה את עצמה חזרה אליה..

כל כך בטבעיות אנחנו - בעיקר הנשים אך לא רק -

מבטלות את עצמנו בתוך קשר זוגי..

וזו - איננה אינטימיות

על מנת להיות באינטימיות עם האחר -

עלינו להיות ראשית באינטימיות עם עצמנו

מה שביטול עצמי מן הסתם לא מאפשר...


תמונה 4: 

בה צילמה את ערימת העלים הזו

שמייצגת - כך אמרה - את בליל המחשבות שלה אודות אינטימיות.

ערבוב והטעיית התפיסות

שמייצרות חוסר בהירות לגבי מהי באמת אינטימיות

ומהו באמת הרצון שלה?

הכמיהה שלה להיות באינטימיות -

לא מתוך פחד להיות לבד,

לא כי צריך או מקובל,

לא מתוך החוסר...


ואז הגיעה התמונה ה 5:

זו שמיד כשהוקרנה על המסך,

נפתח לי משהו בלב,

כאילו קורנת ממנה שמחה, כך הרגשתי אני.

והיא תיארה:

זו אינטימיות.

יש פה קרבה,

מגע, (משיק ולא מתערבב)

הישענות הדדית - של תמיכה

קָשיבוּת

זה - להיות בחיבור.

מה שנותן לה תחושה של בטחון והגנה.

~~~~~


כך, בצילום אינטואיטיבי של 5 תמונות 

נפרס בפנינו עולמה הפנימי

5 תמונות שבכוחן ליצור בהירות ויזואלית רגשית

שעזרה למילים להישלף ולהתנסח לְרעיון,

שמחליף את התפיסות המעכבות 

בכאלה שמקדמות אותה לעבר הכמיהה לחיבור

אמן!

~~~~~~


סדנת תרפיה באומנות הצילום

מאפשרת למשתתפים לספר את סיפורם

ונותנת הזדמנות להבעת רגשות ומילים

באמצעות צילום ותמונות בשילוב כלים טרנספורמיביים נוספים,

מעבר לכך שכל זה קורה בעונג צרוף...

~~~~~~~

והנה הצצה אלי:


זה מה שצילמתי אני אתמול, 

בתוך תהליכי העיבוד של האובדן האישי שלי,

שמלווה בעצב ובגעגועים

השזורים בפחד מהסוף - זה שהראה את עצמו בלי שהייתי מוכנה לו...

(אם זה משהו שאפשר להיות מוכנים לו בכלל...)

~~~~~


ומכאן בברכת ימים יפים

ושנצליח לייצר לנו יציבות יחסית בתוך תנועת החיים,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם




יום שלישי, 31 במאי 2022

למה זה שהוא } לא מרוצה משום דבר, זה בדיוק מה שהיא { צריכה ?

(סיטואציה שחזרה על עצמה כמה פעמים בימים האחרונים וכאילו ביקשה להיכתב:)

 

הוא ישב מולי עם רשימה שהכין מבעוד מועד

ועבר מסעיף לסעיף,

על כל אחד מהם פתח ואמר ש'הוא באמת מעריך ושמח על מה שיש...',

ותוך כדי שהמילים הללו כאילו מכינות את המצע ל"אָבָל" שבפתח...

זה... אכן לא איחר להגיע בתוספת הטעם החמוץ של החֵסֶר

שמילא את האוויר ככל שהתקדם בדבריו. 


ככל שהוא המשיך והוסיף

ולמרות שלא היה לה ויכוח אובייקטיבית עם הנאמר

ולמרות שידעה שהכוונה שלו היא לטובתם,

שהוא אוהב אותה ושמח בה ובהם

ושהוא מעלה את הנקודות הללו כדי שיהיה להם עוד יותר טוב,


למרות כל זאת - 

יכולתי לראות אותה הולכת ומתכווצת במקומה.

~~~~


האמת היא שהסיפור הזה מאד נפוץ בקרבנו,

זה משהו מאד תרבותי שמתחבר מכיוון אחר 

להרגל הרווח להיות בשיפוט וביקורת,

זה חלק מתרבות הסטרס שאנחנו חיים בה

שהכתירה את הביקורת כדרך לשינוי,

תרבות שעדיין נושאת טעם וגוון הישרדותי

למרות שכבר כמה עשורים אנחנו לא באמת בהישרדות.


זה כאילו נשארנו עם אותה התודעה ההישרדותית

למרות שהמציאות השתנתה.

ומכאן - 

הניסיונות שלנו להתנהל ולפעול במציאות

עם הכלים ההישרדותיים 

(כמו להתלונן על מה שחסר, או לשפוט, או להביא ביקורת וכו'..) 

לא רק שאינו אפקטיבי,

הוא משאיר אותנו עם אותו הטעם המר של החֶסֶר.

אותו הטעם שממנו התלונה מלכתחילה מנסה להתנער..


יחד עם זאת,

הדרך לשינוי התודעה

היא דרך היש. דרך מה שיש כעת

גם אם זה טעם מריר של חוסר


אך לא מעמדה שמתנגדת וטוענת ומתלוננת על המצב

אלא ממקום שְעֶר לתסכול, מסתקרן לגביו, שוהה בו

ונותן לו מקום ואפשרות לעיבוד ולטרנספורמציה


ובהמשך לכך -

תת המודע ימשוך אותנו אל בני זוג

שיעלו בנו את אותם המקומות הכואבים

כדי שנוכל לעבור דרך מה שיש 

(ואז גם אם אנחנו רגילים להדחיק, 

התסכול שבן הזוג יעורר יציף את התכנים על פני השטח 

כך שנוכל לעבור דרך מה שיש ולעבד (אם רק נזכור ונדע איך))


זאת אומרת שהיא נמשכה אליו }{

שבהרגלים ההישרדותיים שלו בין היתר ההרגל לראות ולהתלונן על מה שחסר,

כי לה { יש ההרגל ההישרדותי שמנגד - לקחת על עצמה את האשמה,

או להרגיש תמידית לא מספיק.


הרגל שמלווה אותה מאז שהיא זוכרת את עצמה

ואמנם היה הדרייב להתקדמות שלה לא פעם,

אבל הוא כבר מכביד עליה יותר מאשר מקדם

ומוציא את כל הכיף, 

כי גם אם היא משיגה את מבוקשה,

נשאר הטעם הלא מספיק וממרר את האווירה...


והנה להם - הזדמנות מופלאה (גם אם לא נעימה בתחילתה) 

שהמפגש הזה בין ההרגלים ההישרדותיים שלהם מייצר -

לריפוי ושינוי של אותם ההרגלים

לכאלה שמאפשרים רווחה -

כאלה שמאפשרים לו להתרווח וליהנות ממה שיש

ולה להתמלא וליהנות ממי שהיא וממה שיש בה ובכלל.

~~~~


כן... 

אני שומעת את ההתקוממות שעשויה לעלות פה

ולכן מדגישה - 

אני לא מתכוונת להסתפקות במה שיש!


אני מתכוונת לשינוי תודעה כללי:

מטעם של חוסר, כיווץ, סטרס וכו'..

לטעם של מלאות, נינוחות, הנאה כאילו החיים מחייכים אלינו בכל רגע


מתוך ההסכמה לשהות עם תחושת החוסר -

משהו אחר נוצר

ובין היתר מתאפשרת התרחבות ליש


מן טעם שאמנם מתחיל בתוכנו - בתהליך פנימי רגשי,

אבל בכוחו לא רק לאפשר לנו לחוות את המציאות אחרת,

אלא אף לייצר מציאות חדשה.


זאת אומרת שלעומת הניסיונות שלנו 

למלא את הטעם החסר משינויים בחוץ -

הכיוון שיאפשר למלאות הזו להגיע יהיה קודם כל מבפנים 


כי גם אם היא { תמלא את כל הבקשות שלו 

ותבשל כל הזמן,

ותחמיא לו מהבוקר עד הערב

ותשתוקק תמידית למגעו,

אין לה סיכוי למלא את הבור של החֶסֶר שבתוכו.

(בטח אם היא מגיעה לשם מתוך המקום המְרָצֶה שבה, שמרגיש לא מספיק)

אלא אם... הוא קודם כל עושה עבודה פנימית

וממלא בינו לבינו ולו במעט.


תחשבו על זה -

אם זה היה יכול להצליח שהיא תמלא את כל מבוקשו

והכל יסתדר -

זה בעצם מקבע את המצב בו הוא קורבן ותלוי בה

וזה כשלעצמו מעצם הגדרת המצב שלו כתלוי בה -

מגדיר הישרדות.

ומנוגד בבסיסו לחווית מלאות ורווחה.


לעומת זאת, ככל שהוא לוקח על עצמו את מילוי החסר הרגשי שבו,

והיא לוקחת על עצמה את מילוי החסר שבה בתפיסת עצמה ובכלל

הם יכולים לחוות יותר מלאות,

הם יכולים לחוות את החיים מתוך תפיסת היש

ואז - הנה עוד דרך להסביר זאת -

ה'יש' גדל,

כי הרי כל מה שאנחנו ממוקדים בו גדל.


איך ממלאים מבפנים?

זה נושא לפוסט בפני עצמו,

אולי לפוסט הבא ❤

~~~~~


לחיי ההתפתחות האישית והזוגית!

וההסכמה לראות

שכל מה שקורה לנו (גם אם הוא לא נעים) קורה בשבילנו

ומאפשר לנו התרחבות וצמיחה

~~~~~


אפרופו מה שקורה לנו,

אני מוסיפה פה כמה מילים על מה שעובר עלי:

כאילו חזרתי לשגרה,

אלא שזו שגרה בגוון אחר.

אבא שלי כל הזמן אתי, מלווה אותי,

לא פעם אני מרגישה שהוא ממש שומר עלי

ובאופן לא צפוי, אני מרגישה אליו קרובה יותר מאי פעם

ומכאן... גם יותר ויותר קרובה אלי.

עצב וגעגוע שמהולים בהתרחבות גדולה.

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם



יום רביעי, 25 במאי 2022

אבא שלי הכי חזק בעולם

כבר כמה ימים שאני מחפשת-

מחפשת מקום,

מחפשת את הזמן המתאים

ואת המילים שיצליחו לתאר

מה שאני עוברת בשבועות האחרונים.

מאיפה להתחיל ואיך להסביר

מה שבעצמי אני עוד לא ממש קולטת...


אחרי שלושה שבועות של אשפוז,

בהם סירבנו להעלות על דעתנו את האפשרות הזו -

אבא שלי הלך לעולם שאני מנסה להתנחם בכך שכולו טוב.


שלושה שבועות של עליות וירידות,

של תסכול וחוסר אונים מול רופאים ואחיות

שלא פעם נוכחתי בקהות חושיהם,

כשאנחנו אמא שלי, אחי ואחיותי - לא הסכמנו לראות,

כי לפני רגע - ממש ממש שבוע לפני שאושפז -

הוא היה לגמרי חי, וכמעט שלא ניכרו בו 78 שנותיו.

לפני שנדבק בקורונה (כן, כן..) היה משכים כל בוקר

שותה קפה לצד פרוסת עוגה עם אמא שלי  -

אליה אהבתו הלכה והתעצמה עם השנים -

והולך לעבודה.

בין אם מול המחשב בבית שהפך למשרד שלו מאז שהקורונה פה 

ובין אם פיזית לעבודה שכל כך אהב- אחד ממפעלי חייו.

והיו לא מעט כאלה מפעלי חיים שזכו לאדריכל כמוהו להגשימם.


תמיד היה כל כך חי וחזק בעיניים שלי

וככה - יישאר חקוק בזיכרוני,

מוטבע בנימי נפשי

כשלא מעט קווים לדמותו מופנמים בקרבי.


3 שבועות של כאב בטן לופת ולא מרפה,

שטעון בפחד אימתני

ובחוסר אונים מוחלט מול מי שאמונים היו על בריאותו

אלה שכאילו ידעו, או ויתרו מראש על אפשרות אחרת מ.. סוף


אולי כי ראו את הנולד דרך הבדיקות שעשו

ואולי כי לא ראו את אבא שלי כאיש החי והחיוני כל כך שהיה רגע קודם,

אלא כפי שהגיע - חלש ודואב.


לא שאני מחפשת אשמים,

אני רוצה להאמין שיש כוחות גדולים מאתנו 

(ביניהם הנשמה שלו שנראה שבחרה לה את הזמן הזה)

שלוקחים חלק בפאזל הזה והרופאים רק עשו את שלהם.


יחד עם זאת...

זה לא מקטין מעוצמת חוסר האונים שחווינו

גם לא מעוצמת הכאב שמפלח את הלב

ומתחלף לסירוגין שוב ושוב 

עם התהייה ׳איך זה יכול להיות ??׳ 

והציפייה שתיכף יפתח את הדלת ויחייך את החיוך המבויש והעניו שלו.


בור של כאב בלב

שמתפרץ מידי פעם בהתייפחויות דומעות

שנובעות מהמעמקים שכאילו לא ידעתי שקיימים בי.

עצמה של כאב שקשה לתאר במילים.
~~~~~

יחד עם זאת ולצד הכאב הזה - 

היתה ועדיין נוכחת רכות אינסופית.

כזו שכאילו לא יכלה להתקיים קודם,

או שלא היתה לי גישה אליה לפני,

אילולא הכאב הזה שפתח לו ממני אליה חריץ. 


רכות וחסד. 

שמתקיימים במקביל ולצד הכאב.


לצד כאב הבטן המכווץ שביטא

את אי המוכנות שלי לשחרר אותו ללכת,
 
זכינו כולנו - אם כי אדבר בשם עצמי -

להיות לצדו בשבועות האשפוז סביב השעון,

לסעוד, לטפל, לחזק נפשית, לעודד, 

והוא - גם אם בלית ברירה - היה שם בשביל לקבל

ברכות ובהתמסרות.

זכינו לגישה ללב הרך שהיה לו -

שברוב שנות חייו הסתתר מאחורי מעטה ולא תמיד היה נגיש

כאב ורכות מופלאה

שמתקיימים להם יחדיו

שצבעו לנו את השמיים בצבעי ובצורות מלאכים.


אותה הרכות שהתאפשרה גם ברגעים האחרונים של חייו

שכאילו חיכה שכולנו נהיה סביבו

ורק אז 'כיבה את הגוף' ועזב.

כאילו הקפיד לשמור עלינו מאוחדים, 

כאילו העביר לנו את המסר שכולנו שווים, 

כולנו חשובים לו באותה המידה,

כולנו אהובים.


מה שאיפשר לשבעה להיות שבוע של אהבה ורכות.



רכות וחסד שהורגשו כאילו רוחו החזקה והבוטחת

מלווה אותנו במן חיבוק מנחם

שמחד מאפשר להרגיש את הכאב

ומאידך מרופד ברכות ובאהבה.

ואז...

בסוף השבעה, כשיצאנו להליכה לכיוון הים,

נגלתה לנו קשת מהמממממת בשמיים

שאם אחי ואחיותי לא היו עדים לה אתי

הייתי בטוחה שאני מדמיינת

כי משום מה המצלמה קלטה רק את זה:


אולי זה רק חיזוק לכך שזה היה ד"ש ישיר וייחודי אלינו :-)

ומאז אינספור סימנים קטנים מזכירים לי

אותו

ואת החיים

על הרגעים הקטנים והלא ברורים מאליו שלהם



ומאז...

הלב שלי מלא באהבה.


נסיבות חיים שמעלות קושי 

שקשה לעכל את עצמתו 

ובכלל להרגיש אותו

ויחד עם זאת,

מביא אתו אוסף של מתנות וחסדי חיים.
~~~~~


חיבוק ואהבה,

גלית אליאס.

   




















































יום ראשון, 1 במאי 2022

למה בעצם זה **טוב מאד** שאתם רבים... ?!

 הם }{ נשואים כבר 16 שנים,

זוג מקסים עם 3 ילדים מהממים.

אבל... הם כבר לא ממש מדברים ביניהם.


כן, בפרקטיקות - הם מנהלים בית לתפארת,

נקי, מסודר, הכל קורה בול בזמן,

יש להם פרנסה ברוכה שמאפשרת רווחה כלכלית וכו'...


אך ביניהם ניצבת מעין חומה סמויה - 

בלתי נראית אך מורגשת היטב.


שנים שלא הסתכלו זה לזו בעיניים,

החיוכים והצחוק שהיו נשמעים לרוב - הולכים ופוחתים,

הם לא מדברים על מה שקורה להם באמת בלב

יש ניתוק,

שממה.

ואלה, לצד כמיהה עמוקה וצמא גדול לחיבור ואהבה.


פעם, בהתחלה - הכל היה מושלם.

היה להם חיבור מהשמיים.

הצחוק היה חלק בלתי נפרד, 

חיוכים,

מגע, 

הם יכלו לשבת ולדבר שעות

על כל מיני דברים

הם הרגישו יחד, מלאות, חיבור,

נו.. אהבה ❤❤

אבל עם השנים, 

במיוחד אחרי שהקשר הפך למחייב,

היא { יותר ויותר משתגעת (בין היתר) מזה

שהוא מתרחק ונעלם לה

בתוך עצמו, מסתגר שם בכעס

משתגעת מזה שאין לה גישה אליו והיא נשארת לבד..


והוא }.. (בין היתר) יוצא מדעתו 

בכל פעם שעולים על פני השטח

הרגלי הסדר, הניקיון והניהול הקפדני שלה את העניינים.

"היא אישה של חוקים ואני כבר לא יכול לסבול את זה"

הוא אמר כשנפגשנו.


כך הם מצאו את עצמם בשלב מסוים עייפים מהמריבות 

והריחוק היה להם למוצא נוח,

כל אחד בעיסוקיו, כך שלפחות אין מריבות.

נכון שזה לא פותר את הבעיות -

אבל ממילא כשהיו מנסים לדבר על מה שמפריע להם

זה היה מגיע למריבה ולא רק שלא היה נפתר כלום -

הפלונטר רק הסתבך יותר..

אז הוא הקפיד באדיקות לצאת לרכיבות באופניים שלו

והיא נצמדה לענייניה ולבית

מן שקט תעשייתי

שתחתיו אדמה גועשת.

~~~~~~~~


האמת היא,

שאף אחד לא לימד אותנו איך לדבר..

אבל לדבר באופן שנוכל גם להקשיב 

ו - ממש להבין אחד את עצמו ואת השנייה


ועוד אמת היא...

שעד שלא נלמד.. 

לפלונטרים יש נטייה רק להמשיך ולהסתבך..


אלא ש...

אפשר אחרת!

והנה אני מסבירה איך:


מאחר והתמונה מאד מורכבת

אתייחס כרגע לפיסה קטנה ממנה -

לאותו תסכול שלו שמופנה ממנו } כלפיה עם החוקים שלה.


למעשה התסכול שלו הוא זה

שכיוון אותנו להעמיק אל החוקים שלה,

לטובתה ולטובתו הגבוהה:


כשהתחלנו לדבר באופן כזה שהם היו גם בהקשבה,

היא יכלה להבין שבעצם,

כשאבא שלה הלך לעולמו כשהיתה בת 12,

היא נדרשה לקחת את המושכות לידיה,

ולא רק שאיבדה את הגב שלו, את ההגנה מאביה האוהב,

היא היתה זו שהיתה צריכה ללמוד מעתה להעניק את ההגנה הזו 

גם לעצמה וגם לאחיה הקטן.


מה שעזר לה אז - כן, עשיתי פה ספוילר.. -

היה שהיא פיתחה בתוכה מערכת נוקשה 

עם חוקים וכללים ברורים

שיעזרו לה לשרוד.


כשהסיפור הזה עלה עם עוצמת הרגשות שהיו כלואים בתוכה עד כה

גם היא { וגם הוא  } יכלו להבין פתאום,

כמו אסימון שנפל ופקח לשניהם את העיניים


הם יכלו לא רק להבין.. אלא גם להרגיש - מה בעצם עבר עליה

ומה הסיבה המאד מוצדקת לחוקים שהיא דבקה בהם.


נכון, שהיום החוקים הללו בעיקר מציקים לו, (וכנראה שגם לה)

נכון שהיום לא פעם הם לא מתואמים עם המציאות

ובכל זאת ברגעי השיח, כשהקשיבו בסקרנות לעולמה הפנימי

היה ברור כמה היו הכרחיים עבורה כילדה.


כך, שניהם יכלו להיות סלחניים ואמפטיים

כלפי אותם חוקים - 

בדיוק אותם החוקים עליהם רבו לא פעם...


וזה שלב קריטי.

בו אנחנו מצליחים להיות סלחניים לאותם ההרגלים ההישרדותיים שלנו,

אלה שמתסכלים אותנו,

ולכבד ולהוקיר את המערכת השלמה שלנו

שהיא.. לא פחות מגאונית !


מן נקודת מוצא שזוכרת שתמיד, תמיד,

יש סיבות מוצדקות לכל מה שעובר עלינו,

גם כשהוא מתסכל אותנו,

גם כשאנחנו רוצים לשנות אותו,

גם כשהדרייב מגיע מזה שהוא מפריע לבן הזוג-


השלב הראשון אם כן, הוא להבין את המניעים,

את מה שבנה את ההרגלים הללו,

בסקרנות, בסלחנות ובאמפטיה לעצמנו.


(וכאמור לעיל - המריבות על כך - 

כי זה מפריע לאיש שלה בעיקר -

הן מה שדוחף אותנו להעמיק לשם)


השלב הבא הוא כמובן לחולל שינוי -

כלומר להגיע לחיזוק אמיתי של אותם המקומות הפנימיים

שאימצו חיזוקים חיצוניים כמו למשל חוקים,

ולייצר חוסן פנימי שמאפשר לחליפת ההישרדות להינמס ולהתייתר.


חוסן כזה נוצר בתהליכי הריפוי שאנחנו עוברים יחד.

אלה מאפשרים לנו להיות בחיבור ל 4 הרבדים:

הגוף (התחושות), 

הרגש, (הרגשות והאמוציות)

המיינד (המחשבות ודפוסי החשיבה)

והרוח (שם מוטבעות האמונות).


כיוון שבאופן הזה הוטבעו בנו הדפוסים ההישרדותיים

גישה דרך 4 הרבדים הללו מאפשרת לשינוי אמיתי להתחולל

וטרנספורמציה שמתרחשת

ומצמיחה חוסן פנימי אמיתי,

כזה שההרגלים ההישרדותיים הופכים מיותרים.

והמערכת שלנו שהיא- גאונית - כבר אמרתי :-)

יודעת להתמיר את המיותר ולשדרג אותו.


למעשה אנחנו עוברים ממוד הישרדותי

בו פעיל בעיקר החלק הפרימיטיבי של המוח - מוח הזוחלים,

למוד איכותי בו יש יותר חיבורי נוירונים במוח החושב

מאוטומט לבחירה.


(אגב,

ישנו גם הצד שלו - שם הריפוי שלו

למקום שכל כך משתגע מהחוקים הללו,

אך זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו.)


ככל שהם מדברים באופן שמאפשר הקשבה והבנה,

ככל שהם מעבדים את אותם המקומות התפוסים

ומתמירים אותם

לא רק שהקשר שלהם משנה פנים וחוזר להיות קרוב ואוהב,

כל אחד מהם צומח לגדול יותר שהוא

וחווית החיים משתדרגת!


אז למה זה טוב מאד שבני זוג רבים בעצם?

כיוון שהמריבה מכוונת אותנו לצמוח ולרפא,

(כשיודעים איך לתעל אותה לשם ולא נתקעים במי צודק ומי אשם..)

להגיע לאותם המקומות הכואבים מהם נבנו דפוסי ההתנהגות שלנו,

בהם הוטבעו תפיסות תפוסות -

אלה שהצילו אותנו אי אלו שנים אך כבר לא משרתות,

להגיע, לרפא ולצמוח אל האני השלם והגדל שאנחנו 💓

~~~~~


אז... 

לחיי הבחירה באיכות!

במיוחד אפרופו יום העצמאות שבפתח ❤


פה בשבילכם,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


נ.ב

ברגעים אלה בהם אני כותבת לכם,

אבי היקר, שתמיד היה עבורי סלע יציב וחזק מאין כמוהו,

שוכב בבית חולים עם קורונה קשה.

אני נעזרת במחשבה עליכם הקוראים שנמצאים אי שם

ושולחת לו ברכות וחיזוקי בריאות איתנה ומהירה. תודה!

אמן כן יהיה רצון!

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם




 

יום שלישי, 19 באפריל 2022

על עוד דרך לקבל תשובות כשיש חוסר בהירות

 זה התחיל כסדנה "להפוך מִמְרָצָה למְרוּצָה".

נפגשנו כולנו בבוקר מימי חול המועד,

חמושות במצלמות הסלולר ותו לא..

והגענו לעומקים שהפתיעו אפילו אותי ...

לטובה כמובן 😊


זו הפעם הראשונה בה הנחיתי סדנה כזו בפוטותראפיה,

אז גם בי קיננו קצת חששות,

אם כי בעיקר הייתי נרגשת

כאילו משהו בתוכי ידע שזה הולך להיות מעניין...

~~~~~~~~

הדרך להפוך ממרָצָה למרוּצָה,

למיטב הבנתי עובר בין היתר

בחיזוק חווית העצמי,

הערך העצמי,

הלגיטימציה להיות מי שאני

וקבלה שלי את עצמי בזרועות פתוחות.


לכן תרגילי הצילום היו כאלה שבאו לחשוף את עולמנו הפנימי

ומה שעלה לגמרי הפעים את הלבבות שלנו. 

כמה חֹכמה נמצאת בתוכנו 

ועד כמה ישנה ידיעה פנימית ברורה,

שרואה את טובתנו הגבוהה וזוכרת את היותנו ראויות לאהבה.


כילדות קיבלנו אינספור מסרים

(נכון, גם כילדים)

שהרחיקו אותנו מעצמנו,

שלימדו אותנו שאנחנו צריכות להיות "כמו שצריך"

לרוב בשונה ממה שאנחנו,

שאנחנו כמו שאנחנו זה לא מספיק,

שצריך להוכיח שאנחנו מספיק טובות

ואת זה - נשיג בעבודה קשה ואינסופית


מסרים שבאופן מודע ולא מודע

יצרו בנו תבניות ודפוסי חשיבה והתנהגות

בהן אנחנו פועלות בניגוד לעצמנו,

כאלה שממקדים את הקשב בחוץ - 

למה נחשב בעיני האחרים,

למה הם יגידו,

למה הם חושבים,

תוך שאנחנו מאבדות את החיבור 

אל החכמה הפנימית האינסופית הקיימת בתוכנו


מה שבין היתר... 

מוביל אותנו לְרָצוֹת.

כך שקודם כל כווווולם יהיו מרוצים

ואח"כ... אם ישאר לי כוח... מגיעה אני.

התרבות שלנו לימדה אותנו להיות ילדות טובות

וגם... שאנחנו אחרונות בתור,

לא מספיק,

לא ראויות וכו'


אבל... כמו שאני לא פעם ראשונה כותבת...

כשאני מְרָצָה... אף אחד לא מרוּצה!


מי שאני מרצה אותו מרגיש את הזיוף

ולרוב אינו מרוצֶה מכך,

כי אין זה רצון שנובע מליבי אלא מה"צורך" שלו (לפחות לכאורה)


ובטח שאני לא מרוצָה...

כן... בדיוק מאותה הסיבה..


כך, אנחנו הולכות ומתרחקות מעצמנו..

ולא פלא,

שאנחנו מותשות,

מנותקות מעצמנו,

בפיצוי רגשי כזה או אחר - קניות/ אכילה/ התמכרות אחרת...

בחוסר בהירות לגבי חיינו, 

לגבי הרצונות שלנו,


כשבמקביל לכל אלה,

מתרעם בתוכנו אותו קול פנימי על הוויתור עלינו

ו... מסלים את המצב.

~~~~

אבל...

הנה לנו דרך מופלאה,

קצרה באופן לא צפוי

ישירות לעולמנו הפנימי

שיודע , אבל מה זה יודע לבטא את עצמו

בלחיצת כפתור - 

קליק 

והתמונה על המסך.

כל אחת מהבנות יצאה עם מרבד מרענן של צילומים

שמשקפים את עולמה הפנימי בדיוק מפליא,

על גווניו הרבים,

על רבדיו וכמיהותיו

ועם תובנות שיצרו בהירות ונתנו כיוון הלאה

כך שהלב התמלא בתקווה ובאופטימיות

אל מול החששות והדכדוך אתן חלקן הגיעו,

ומן טפיחה על הכתף שמזכירה לכל אחת

את הגדולה שהיא באמת

(בניגוד לסיפורי התפיסה שמקפידה לספר ש"היא לא מספיק")




הלא מודע שלנו מדבר בצורה די ברורה בתמונות

כך לדוגמא נשלפה אינטואיטיבית המצלמה

לצילום של הסולם הזה עבור מי שבחששות לקראת הצעד הבא

אל ההגשמה שלה,

כאילו בא להבטיח לה שיש לה דרך בטוחה.

שהוא פה בשביל להוביל

ושתמיד היא יכולה לרדת ולנוח אם תרצה - על הספסל שליד.


אצל אחרת נלחץ הקליק מול הלבלוב הזה:

כאילו כדי להרגיע
את אותו החשש הפנימי שמספר לה כבר שבועות שהיא לא מתקדמת...

מתוך סדרת התמונות שצילמה היא יכלה לראות
שמדובר במן מופע של שלכת,
תקופת התכנסות זמנית למנוחה והתחדשות
והנה... האביב בפתח!

~~~~~~

מדויק, מרגש ומחזק

ובעיקר עושה חשק לעוד!


הסדנה הקרובה יוצאת לדרך בשישי הראשון של חודש מאי,

לה יהיו 3 מפגשים כך שנוכל להעמיק עוד יותר

ולהטמיע את הדרך אל השינוי המיוחל

פרטים נוספים בלחיצה כאן


בואי!
זה כיף גדול!

המשך ימים וחגים שמחים 💗💗


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם