גלית אליאס

רגע קט לפני הסגר, הנה לכם צידה לדרך שבכוחה לא רק להפיח תקווה, אלא ממש להתוות כיוון ודרך בה בניגוד לקולות המספידים אותה - זוגיות לאורך זמן יכולה לגמרי להיות כזו ש הולכת ומשתבחת עם השנים , דרך 3 הגורמים הללו: אכן, כולנו גדלנו על:  " והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה ..." מן חלום כמוס שמלווה אותנו במודע או שלא ומוביל אותנו בטעות להניח ש: " אם אנחנו כל הזמן רבים .... זה כנראה לא זה .." האמנם? מנקודת המבט דרכה אני רואה את פני הדברים - " לא בהכרח "  תהיה תשובה שהיא understatemet ל " ממש לא ! " מי שחי בזוג תקופה כזו או אחרת בחייו בטח כבר גילה שה "אושר" הזה לא מגיע מעצמו וגם אם סיפור האהבה היה מבטיח בתחילת דרכו הוא משנה פנים לאורך זמן. יש לכך סיבות טובות, עליהן לא אתעכב הפעם, מה שכן - אפשר בהחלט לומר שככל שהחיבור הראשוני - מרגיש כ התאהבות - יש לנו V על הגורם הקריטי הראשון שנדרש לזוגיות מאושרת. בו זמנית אגב - קראש התאהבותי מבטיח לנו  שלב מסוים של דרך חתחתים, כי אנחנו נמשכים באופן לא מודע - אל מי שאחרי שההתאהבות מתפוגגת נגלה שהכי לוחץ לנו על

 ואני לא מתכוונת בהכרח בהקשר הסקסואלי.. למרות שלא באמת נדרשת הבחנה ובכל זאת לצורך הפשטות אתייחס ל מה שמדליק ו מה מאפשר להישאר דלוקות - בהיבטי היום יום כי במילים אחרות זה: לחיות את החיים או לתת להם לעבור ואנחנו לא רוצות שזה יקרה... הרבה פעמים אני יכולה להבחין בהבדל דווקא כשאני לא בחיבור לתשוקה שלי, לאש שבתוכי, אולי אגיד ללב שלי, אז - מתגנבת לה תחושת חוסר סיפוק, החמצה, משהו כבד שמעיק עלי, לפעמים מודע ולפעמים באחורי התודעה, אז, אני יודעת שאני לא בחיבור. זה קשור אצלי לא פעם לניסיון לקבל אישור שנמצא שם תמידית - וגם כשאני עובדת על המקום הזה עדיין יש שאריות שנכון שהן חלשות יותר אבל... עדיין מצליחות להשתחל ולנהל אותי עד שתשומת הלב שלי מגיעה (לרוב בדיעבד לצד המועקה) בכלל סטרס הוא מנגנון ניתוק משוכלל :-) כך שכל דבר שילחיץ/ יטריד/ יפחיד וכו', יוביל להפרשת הורמוני הסטרס, המערכת ההישרדותית תופעל, וכהרף עין נבנות חומות בינינו לבין הלב.   ברגעים בהם אני בחיבור - לעומת זאת - אני בחוויות שלמות ושקט פנימי שלא תלוי בדבר, בטח לא במשהו או מישהו חיצוני יש שם יש נקודה. סימן קריאה. זו מן תחושה עילאית ב