יום חמישי, 10 באוקטובר 2013

רומן באמצע החיים , למה לא ??



תארי לך שפתאום, באמצע החיים..
כשברקע - ילדים, מחויבויות ושותף  (במידה כזו או אחרת..),
פתאום באמצע החיים -
את פוגשת מישהו  ..
שגורם לך לרחף..
משהו באינטראקציה ביניכם פותח לך את הלב,
מאפשר לך לרצות להתמסר,
פתאום יש מישהו להתקרב אליו,
שאת מרגישה שאת חשובה לו - מישהו שבאמת מתעניין בך..
באמת מקשיב לך,
סוף סוף למישהו ממש  אכפת ממך,
ר ו א ה  אותך !!!
פתאום זה מרגיש כמו יובלות  שלא הרגשת נחשקת ..
ואת מרגישה כאילו חזרת לחיים ..

לפני כמה שנים -
עשיתי איפור קבוע בעיניים.
(האמת די נקלעתי לזה, אם הייתי יודעת כמה זה כואב.. אין מצב שהייתי נותנת לה לגעת בי..
בכל אופן כשגיליתי כמה זה כואב כבר היה מאוחר מידי..)
במשך 3 ימים תמימים אחרי כן העיניים שלי היו נפוחות ,
נראיתי כאילו לא הפסקתי לבכות כל היום וכל הלילה

והוא..
עד כדי כך לא הסתכל עלי.. שפשוט לא שם לב.. - לא לנפיחות ולא לאיפור..
אז  - הבנתי עד כמה אנחנו רחוקים -
גרים באותו הבית .. חולקים אותו.. אבל לא באמת שותפים.

כבר סיפרתי לך עד כמה הייתי בודדה אז,
עד כמה הייתי מאוכזבת- מעצמי - שלא הצלחתי ליצור מערכת יחסים כמו שחלמתי שתהיה לי,
עד כמה הייתי מיואשת בכל פעם שהתחלנו לדבר וגלשנו לריב קטלני..

אז בכל פעם שהופיע כזה 'מתעניין', שהזכיר לי שאני 'שווה',
שכיף להקשיב לי ולהיות איתי,
שהזכיר לי איך זה מרגיש להיות 'חיה'..
בכל פעם כזו הייתה עולה הדילמה
להיסחף לפנטזיה ?  או להמשיך 'באש ובמים' כמו שהבטחתי בחופה ?

לא מעט אני שומעת נשים וגברים שמקדשים את הרגשות שעלו, ואת הליכתם 'בעקבות הלב',
שאם לא היה להם הרומן הזה היו מתים מזמן,
שזה מה שמחזיק אותם בחיים - בתחושה של חיוניות,
שלא היו מחזיקים מעמד ללא ה'אהבה' הזו..
ואני .. האמת מבינה אותם לגמרי ..

אבל.. גם הפעם באתי עם 'אבל'..
מצטערת להרוס ולנפץ את ה'אגדה' הזו.. ולשאול :

האם יכול להיות שההתאהבויות הללו הן בעיקר התאהבות בפנטזיה ?  :
ש-  "הוא- באמת אוהב אותי "
"הוא – באמת מקשיב לי"
"איתו זה יהיה אחרת, אני ממש מרגישה את זה, זה אמיתי.."

מה מבטיח לנו שאחרי תקופת ההתאהבות, לא נמצא את אותם הדפוסים מהם ברחנו ?



לא במקרה בחרתי במילים נחרצות כמו 'פנטזיה' ו'בריחה'
כי הרי נימשך אל מי שבהגדרה יהיה לנו קשה לחיות אתו,
וזאת על מנת  לתת לנו הזדמנות לפגוש את הקשיים שלנו,
והפעם – כבוגרים בקשר - לצמוח מתוכם.

אז הזוגיות המודעת אכן מאפשרת לנו לעבור תהליך של צמיחה מתוך הקושי,
אך כל עוד אנחנו לא מודעים, כל כך קשה לנו שהכי טבעי לברוח,
ולצפות שהאביר על הסוס הלבן שכל כך קשוב לנו עכשיו,
יהיה אחר מהאביר על הסוס שאתו התחתנו ..
אלא ש.. כל עוד לא צמחנו מתוך הקושי- ניפגש בו שוב ושוב.

נכון, אנחנו בני אדם, ולא נוכל לבחור את הרגשות שלנו.
אבל בהחלט – נוכל לבחור איך לנהוג, או מה לעשות איתם..

ובכל זאת - מה טוב ב'אבירים' הללו  ?
בעיני , הם באו להזכיר לנו  את מה שחסר ואם נשאל :
מה מעורר בנו אותו האביר ?
מה בעצם כל כך חסר לנו שפתאום כשהגיע על הסוס.. התפעמנו כל כך
עד כדי כך שהיינו מוכנות לעבור על הדיבר השביעי ולבגוד באמון של יקירנו ?
יכול להיות שהתשובות.. יחזירו אותנו לבית איכותי יותר ו.. בשלום .


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן


אין תגובות:

פרסום תגובה