ומה אם היא באמת אשמה במה שקרה? מה אם הכל בגללה?

שיר ושירה הם זוג מקסים ואוהב,

הם ממש מעריכים ואוהבים מאד אחד את השני,

אבל... כשהיא מופעלת ממשהו, היא נדרכת וצועקת

(כי זו הדוגמא שספגה בבית שבו גדלה)

ואז, כשהוא שומע את הצעקות שלה, הוא בבת אחת נדרך וקופא.

הוא לא יכול לסבול ולו עלִיָיה במיקרו דציבל (בשילוב של מתח כמובן)

כי... נכון... 

בבית שבו הוא גדל היה שקט. גם אם מתוח, היה שקט.

כשכבר היו מגיעים לצעקות,

זה היה ממש אבל ממש מסוכן - בחוויה הילדית שלו

והמסר הלא מילולי היה - אין מקום, בשום פנים ואופן לצעקות.

היום, בָּקֶשֶר עם שירה, מבחינתו - 

הוא שוב ושוב אומר שהיא { אשמה.

ש"זה הכל בגלל שהיא צועקת.

וכשהיא תפסיק לצעוק הכל יהיה בסדר..."

אבל, ויש לי פה כמה 'אבל'ים -

ראשית -

לא בטוח שזה נכון.. שהבעיות יגמרו כשהיא תפסיק לצעוק.. 

שנית - 

הצעקה שלה מסתירה צורך לא מסופק

וכשאנחנו משתיקים אותה הוא לא מקבל ביטוי -

מה שעשוי להגביר בה את המתח ואז.. 

נכון.. היא כנראה תצעק עוד יותר (אחרי הכל זה האוטומט שלה)

שלישית -

אלה הם אוטומטים שהוטבעו בתת המודע שלהם

והדרך לשינוי שלהם הינה תהליכית.

זאת אומרת שכשנצליח בה זה יהיה יותר ויותר, לאט לאט,

אבל ! ויש פה וואחד אבל -

התנאי להתחלה (ולהמשך) של שינוי הוא ה ק ב ל ה !

זאת אומרת שכל אקט התנגדותי כגון שיפוט, ביקורת, תיוג, אולטימטום וכו'...

עשוי לחזק את האוטומט במקום לאפשר לו שינוי...

שנייה...

אני יודעת כמה מטרגר זה יכול להיות האבל השלישי הזה,

אז כדי להקל אדגיש ואומר - שנבדיל 

בין הסכמה לקבלה.

זה לא אומר שאנחנו מסכימים לצעקות,

אבל מקבלים את זה שכרגע האוטומט חזק

ומתוך סקרנות ננסה לברר מה הוא מנסה לומר

ואז נוכל להחליף אותו בדרך אחרת של ביטוי,

לטובתם העליונה של שניהם.

קבלה, סקרנות לאורך הדרך שיהיה בה צעד קדימה,

חצי אחורה, עוד אחד קדימה,

רבע אחורה וכו'...

ככל שנצליח לקבל את עצמנו ואת הכאב שלנו ושל האחר,

ככל שנצליח להכיל לאורך הדרך אנחנו בכיוון לשינוי.

ו... ה'אבל' רביעי והעיקרי לדעתי,

הוא זה שמזכיר לנו -

שלא סתם הם נמשכו אחד לשני -

עם שני אוטומטים הפוכים...

לפחות מנקודת המבט של ההתפתחות -

יש להם פה הזדמנות מופלאה לצמיחה -

לה - ללמוד לדבר את הצורך שלה לא בצעקות

(ועוד הרבה מעבר לזה אבל אני לא רוצה לפתוח פה שביל צדדי)

ולו - להרגיע את המתח המקפיא שנחשף בו כשיש צעקות,

לא בשביל שיוכלו להיות לו צעקות בחיים,

לא כי הוא מסכים שזו הדרך לתקשר -

אלא כי יש שם בתוכו חלקים ילדיים שצמאים לריפוי,

אלה שכשהיה ילד פגשו את המתח שבפאסיב אגרסיב של אמא ואבא 

ואז עוד יותר קפאו כשפגשו את הצעקה כשהסאה גדשה והיתה התפרצות.

יש בתוכו חלק ילדי שמתקיים כמו בכולנו ב 4 רבדים:

בפיזי - בתחושות שאצורות בגוף,

(למשל מועקה בבית החזה)

ברגשי - ברגשות שכלואים ותקועים, 

(למשל פחד, בהלה, חוסר אונים, בדידות...) 

במנטלי - בדפוסי חשיבה ילדיים 

(למשל: אם אהיה ילד טוב, לא יצעקו עלי...)

וברוחני - באמונות שגויות 

כל אלה יחד מטפחים תפיסה תפוסה שלא מקדמת אותו ולא לטובתו,

תפיסה שמשאירה אותו במוד הישרדותי

מוכן לצעקה כש,אם תגיע.

(ואני לא רוצה לעצבן ולומר - ממגנט אותה... אבל לפעמים זה גם נכון)

כנ"ל לגביה.

גם בה יש חלק ילדי שצמא לריפוי,

עם צרכים לא מסופקים ואולי אפילו 

אמונה שהיא לא ראויה לקבל אותם, לצד תסכול מכך,

מה שמטפח את המוד ההישרדותי שלה שחלקו מתבטא באוטומט לצעוק

והקונפליקט הזה למעשה דוחף אותם לריפוי

(אם ידעו את הכיוון והדרך)

~~~~~~~

כשמישהו עושה משהו אקטיבי ואנחנו מושפעים מכך באופן פסיבי (לכאורה),

זה יכול להיות מאד מבלבל ולהרגיש כאילו אנחנו הקורבן,

וזה מבלבל כי כילדים אנחנו באמת תלויים בהורים שלנו,

או במילים אחרות אנחנו קורבן של המציאות...

אבל כבוגרים, במהות הבוגרת שלנו אנחנו לא קורבן.

אנחנו עשויים לחוש ככה,

עשויים להרגיש חוסר אונים, בדידות, עלבון וכו'..

אך אלה הם רגשות ילדיים שנותרו בנו מאירועי הילדות.

המציאות היום מזכירה לנו אותם כדי שנוכל להתנקות מהם 

(כאשר אנחנו יודעים איך)

כל מה שקורה לנו היום כבוגרים 

נובע מדפוסים ותכנים שהוטבעו בו בעבר

והדרך לצאת מהמבוכים הללו ולהפסיק לשחזר אותם

היא על ידי חקירה והמסה שלהם - 

על ידי הכלה רגשית של המתחולל בתוכנו

ולא (!)

ולא ע"י האשמה של האחר, שכן זו רק שובה אותו עוד יותר 

בתוך חווית הקורבן

זה נורא מפתה להישאר בהאשמה.

אולי גם בגלל ששם אנחנו צודקים. :-)

אולי כי שם האחֶר צריך לעשות את השינוי

ואולי בעיקר כי אנחנו שבויים של התפיסה

ולא באמת רואים את התמונה הרחבה.

זה בעיקר מבלבל בגלל שזה מה שחרוט בתוכנו -

אותה חוויה ילדית של תלות באחר (אנחנו באמא ואבא)

וכל עוד אנחנו שבויים בה אין מוצא.

ולא רק שאין מוצא, בתוך מבוך התפיסה -

הפעולות שנעשה רק יחמירו את המצב

וישחזרו אותו שוב ושוב.

במקום זאת,

ככל שנצליח לשים לב לפיתוי הזה,

להיות ערים לו ולכבד אותו, אבל כשאנחנו זוכרים שכבודו במקומו מונח...

ולזכור שהתהליך שלנו בהתפתחות האישית -

אחת הדרכים לתאר אותו -

היא שהוא בעצם סוג של התבגרות,

תהליך שמעביר אותנו ממוד הישרדות של תלוי וקורבן

למוד איכות של מחולל מציאות חיינו

ככל שנצליח לזכור שאנחנו יצור מורכב, בעל חלקים שונים,

כל חלק עשוי למשוך לכיוון אחר

ובמיוחד החלקים ההישרדותיים -

שכן יש להם ניסיון של מיליוני שנים וכוח קולקטיבי

כיוון שעדיין המסה הקריטית היא של 

תודעה השלכתית, של אשמה, תודעת קורבן ומקרבן.

ולמרות זאת, כחלוצי הדרך,

כמי שרוצה בשינוי,

כמי שמאמין באהבה ובאור -

(סליחה על הפאפרזה) -

 כמי שקשוב לכמיהת הלב...

אנחנו מחויבים לשנות כיוון לנוע לצמיחה.

ככל שנצליח להתרחק ולו מעט מהסיפור

שכן ההזדהות היא הכוח ששובה אותנו בסיפור ובתפיסה,

לכן ככל שנצליח לקחת בעלות על עצמנו ועל כל המתחולל בנו

ולאפשר להכרה לנהל אותנו,

אנחנו נעים לדרך המלך.

כל מה שקורה לנו קורה בשבילנו.

קורה לטובתנו הגבוהה,

הוא חלק מהריפוי והתיקון שבאנו לעשות.

נכון,

לפעמים זה בלתי נסבל וכואב שבא לנו רק לברוח או להילחם.

אז אפשר לתת לכאב הזה מקום,

לשהות בו, גם אם בהתחלה בהזדהות מלאה,

ככל שניתן לו, ככל שיתפרק ממנו קצת מהמתח,

נוכל להתרחק מעט ו... להמשיך לרפא.

אמן.

💗💗💗

מה שכן, כדאי לקחת בחשבון, 

שכאשר אנחנו שבויים בסיפור,

קשה לנו לעשות צעדים כאלה ואת הדרך הזו בעצמנו.

גם אם אנחנו קצת מבינים אותם בשכל,

הם ממש לא ברורים למערכת שלנו..

ולרוב היא תוביל אותניו בכיוון ההפוך...

לכן זה יהיה נכון להיעזר באיש מקצוע

שיודע להוביל לשם. לצמיחה וריפוי.

אם מרגיש לך נכון,

אם הלב שלך קורא לך,

אשמח להיות בשבילך ~כם בדרך המופלאה הזו,

אפשר ללחוץ כאן ולהגיע ישירות לתיבת המייל שלי.

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

💓💓 עוד בשבילך 💖💖

המרחב הירוק פתוח לקהל כמרחב עבודה משותף

בימי שני וחמישי 9:00-16:00.

עלות ליום שלם 50 ש"ח בלבד

בתמורה לשהייה במרחב המרפא הזה

להתכנסות בוקר עם הנחייה מדיטטיבית למיקוד

ותה צמחים ללא הגבלה.

(אפשרות לקפה ועוגה בתשלום סמלי נוסף)

המרחב נמצא במושב ניר ישראל שבפאתי אשקלון.

בשלב זה ההגעה בתיאום מראש ל 052-8892401

💓💓💓💓💓💓

בנוסף על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

 איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

אינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

מהי הסכנה #1 לקשר הזוגי? ואיך להינצל ממנה??

ובכן.. אני מניחה שישנם כמה מתחרים ראויים,

שכל אחד מהם יכול לזכות בְּכָבוֹד בָּתוֹאַר העונֶה לשאלה הזו..

(ביניהם רצף כזה צפוף של ימי חג.. 😅)

אך ללא ספק במקום מכובד בראש הרשימה נמצאת:

מי אם לא - ה - תגובתיות.

תגובתיות תופיע -

בכל פעם שאנחנו מופעלים על ידי טריגר כזה או אחר,

כאשר הפרשנות שלנו למצב מספרת לנו סיפור

שמעליב אותנו, 

מעצבן אותנו, 

מזלזל בנו, 

לא סופר אותנו וכו'...

ואנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים אוטומטית 

בין אם בהתפרצות החוצה על בן הזוג,

ובין אם בהתפרצות 'פנימה' בשתיקה רועמת,

או ב acting out כזה או אחר -

ובמו התגובתיות שלנו (התגובה הבלתי נשלטת/ בלתי מנוהלת/ ושלא מתוך בחירה) 

לא רק שאנחנו לא מצליחים לתקשר,

אנחנו מוסיפים לבנה לחומה שהולכת ונבנית בינינו לבין האחר,

שמסתירה הלוך והסתר את הלב

ומעמעמת את תחושת האהבה והביטחון בקשר שבינינו.

תגובתיות אם כן, הינה כזו כאשר אנחנו פועלים:

בלי לחשוב,

מתוך כעס ואמוציות,

מתגוננים ~

ו/ או  

בטוחים שאנחנו צודקים ונלחמים על צדקתנו,

גם כאשר אנחנו מתנצחים ורוצים להחזיר לאחר על שפגע בנו

ועוד כאלה ..

~~~~~~~

האמת היא שכל אחד מאתנו מאותגר 

ומופעל על ידי טריגרים במידה כזו או אחרת,

השאלה היא -

מאחר והתגובתיות - ככל שתהיה אוטומטית יותר -

הינה אחת מהסכנות לכל קשר באשר הוא -

(גם לזה עם עצמנו)

מה ניתן לעשות כדי להיות פחות ופחות תגובתיים?

נכון שישנם אינספור פיתויים שינסו לשמר אותה, 

לכאורה על מנת להגן עלינו-

ויצדיקו את התגובתיות שהגיעה "בעקבות" התנהגות האחר,

משהו שאמר או עשה וש "לא היתה ברירה אלא להגיב אליו.."

ופה נשאלת השאלה: האמנם??

אז אם אנחנו רוצים להישאר צודקים -

יכול להיות שכן..

אלא שאז.. אנחנו בעיקר נשארים לבד..

גם אם ישנה מתיקות מסוימת של הצדק.. (ואני די בספק לגביה..)

היא מגיעה עם מרירות רבה של 'לבד'..

כשאנחנו בהתגוננות ובתגובתיות

אנחנו לא יכולים (באמת) להקשיב למה שבן הזוג מנסה לומר,

ואם מלכתחילה היה מתוסכל ממשהו

ולכן ביטא את התסכול באופן שהפעיל אותנו,

כשאנחנו נופלים במלכודת הזו ומגיבים בתגובתיות אוטומטית,

אנחנו מסלימים עוד יותר את המצב

ומלבים את התסכול של כל אחד מאתנו..

שם נכנסת הצדקנות,

המאבק וההאשמות,

שם נבנה וגדל החיץ בינינו,

שם מתערער הביטחון במרחב שבינינו

ואיפה שאין ביטחון...

האהבה מתקשה לפרוח.

אלא ש... 

יחד עם זאת שזוהי תמונת נוף מאד שכיחה סביבנו...

ישנה אפשרות אחרת (!)

אולי יש לומר- ישנו מישור אחר, 

שמתקיים מעל המישור של האשמה והצדק,

מעל למישור של המלחמה בה יש מנצחים ומפסידים,

בה יש 'הילחם' או 'היכנע'..

מישור אליו אנחנו מגיעים ככל שאנחנו 

משתחררים ממוד ההישרדות 

בו אנחנו חווים את החיים יותר ויותר ברווחה, בביטחון,

בו יש Win-Win,

בו מתאפשרת תקשורת בינינו גם כשעולה קושי או תסכול,

אז אנחנו מצליחים לווסת את התסכול ולהירגע,

תוך שאנחנו לוקחים בעלות על המתחולל בתוכנו

ובלי קשר או תלות במה שהאחר עושה או לא,

אנחנו ערים לעולמנו הפנימי,

מכילים

ויכולים לבחור איך להגיב.

זאת אומרת שהתגובה כבר לא אוטומטית

ומן הסתם הרבה יותר תבונית, חברית ואמפטית.

ככל שאנחנו פחות תגובתיים

אנחנו כבר לא חווים את המציאות כסכנה, או הישרדות,

יש הרבה יותר סיכוי שנצליח להיות בהקשבה,

ראשית כאמור למה שקורה בתוכנו

ולאחר מכן, לאָחֶר,

החוסן הפנימי שלנו זמין לנו

ושם... בטוח ללב שלנו להיפתח.

לא בתנאי שהאחר יעשה או לא יעשה משהו..

אלא כי עבורנו - 

כשהלב פתוח החיים יפים יותר

לא כי ניצחנו,

לא כי הפסדנו או נכנענו,

אנחנו במישור שמעל למישור ההישרדותי,

בו כולנו מרוויחים, בטוחים, צודקים ומוגנים באהבה.

אז איך נוכל להיות פחות תגובתיים?

השלב הראשון מן הסתם, 

יהיה לזהות את האופן שבו זו מופיעה אצלך:

האם יש לך נטייה להתפרץ?

אולי להסתגר ולהתרחק?

ומה לגבי להעניש באופן כלשהוא את בן הזוג?

(אם כן, שווה לשים לב אם ואיך העונש הזה פוגע בך לא פחות..)

אולי להגיב באופן אחר שמורגש כבלתי נשלט ?

כזה שמנהל אותך ..

רק לשים לב, בלי שיפוט, אך בכנות.

השלב השני 

יהיה לנסות ולהתחקות אחרי הפרשנות שמקפיצה לתגובתיות:

מה הסיפור הפנימי שרץ לך בראש?

מה התפיסה מספרת לך סביב הטריגרים הללו?

לרוב זה היה סיפור שחוזר על עצמו.

גם בשלב הזה להיות ערניים לשיפוטיות ולומר לה 'לא תודה',

להישאר בסקרנות ובהתבוננות נקייה על הסיפורים.

* משהתבהרו אלה

ולמרות שהם מאד משכנעים..

זוהי הזדמנות לשים סימן שאלה, לבדוק האם זו האמת באמת?

השלב השלישי והקריטי-

מחייב אותנו לצרף לפן המנטלי שהתבונן עד כה,

את ההסכמה שלנו להרגיש.

תוך כדי שְהִיָיה עם מה שאנחנו מרגישים שם -

כשהפרשנות מפעילה אותנו -

אנחנו כאילו מאווררים, מייצרים מרווח,

שאט אט ממיס את האוטומט.

נשימה ושהייה עם הרגשות שעולים

מנקודת המבט של 'הצופה החווה'.

חשוב לזכור שהמערכים הללו

מוצפנים בתוכנו בארבעה רבדים בו זמנית -

ברמת התחושות,

ברמת הרגשות,

ברמת המחשבות

וברמה האנרגטית -

ולכן כדאי להיות בחיבור לכל הארבעה תוך כדי השהייה,

מה שיאפשר המסה משמעותית יותר.

בנוסף, נזכור שהם רב שכבתיים 

ולכן כדאי ונחוץ יהיה לחזור שוב ושוב,

להסכים להרגיש, לשהות עם מה שעולה

ולהמיס עוד ועוד שכבות.

צילמתי בתערוכה: אבן סגולה, ביפו.

לצורך העניין -

כל פעם שהטריגר מופיע ומקפיץ שוב,

היא כמו קריאה פנימית עבורנו לעיבוד והכלה נוספים,

לאִוורוּר ושחרור מהתפיסה ומההכבדה שלה עלינו,

מה שמן הסתם ישחרר אותנו באותם 4 רבדים -

נוכל להרגיש יותר ויותר הקלה -

פיזית, ברמת הגוף,

רגשית, 

מנטלית מחשבתית

ואנרגטית,

לצד ההקלה הזו נמצא את מציאות חיינו מיטיבה אתנו

ובמילים אחרות -

ככל שנמצה את העניין -

ה'שיעור' הזה פחות ופחות רלוונטי לנו ופחות ופחות אם בכלל יופיע בחיינו.

~~~~~~

הימים האלה של תחילת השנה

והצפיפות של החגים והאינטנסיביות המשפחתית

מביאים לפתחנו תזכורות חוזרות ונשנות לריפוי,

שמאפשרות לנו לצאת מלופים מתסכלים

ולגלות שהקונפליקטים - לא רק שלא בהכרח מרחיקים בינינו,

מטרתם לאפשר לנו להתקרב ולהעמיק את החיבור

מה שמתאפשר ככל שאנחנו עוברים מתגובתיות לבחירה.

וכדי שהשנה הזו תהיה טובה עוד יותר,

כתבתי לך מעלה את הדרך לשם ב 3 שלבים פשוטים.

מאחלת לך בהצלחה רבה!

ושתהיה שנה מבורכת ושמחה 💓

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

זה בעצם מה שאנחנו עוברים 

בתהליכים אותם אני מלווה פרטנית וזוגית -

תוך כדי שהתמונה מתבהרת,

אנחנו רואים את הלופים והתפיסות 

ומשתחררים מהם יותר ויותר.

כאמור -

הבחירה בשינוי ונחישות והתמדה הם המפתח!

ואם יש לך הרגשה שנכון יותר עבורכם כעת לקבל עזרה,

הנה כמה אפשרויות לכך:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

למה אנחנו רבים שוב ושוב את אותן המריבות? 💥💥

 אחד התסכולים הגדולים אם לא 'ה'...

עולה מהחזרה של המריבות על עצמן,

כשאנחנו נוכחים בכך שעניינים שכבר היינו בטוחים 

שנמצאים מאחורינו...

שוב עלו על סדר היום (!)

אותה המריבה בדיוק!

עד כדי כך ששניהם יודעים לחזות מראש 

בדיוק מה הוא יגיד

ומה היא תענה

ולכאורה זו מריבה לגמרי מיותרת!

זה יכול להיות מ:

"למה אתה שוב שם את הסמרטוט בצד ימין של הכיור?? "

ועד :

"למה אני תמיד צריך ליזום ?

אולי את לא באמת אוהבת אותי??"

אחרי שכבר 'השלמנו' בפעם שעברה -

וזה לא משנה אם נכנענו או הוכנענו,

או אם "שמנו את זה בצד" בתקווה שאם נעבור לסדר היום

זה יישאר מאחורינו -

אחרי פרק זמן כזה או אחר,

שוב מגיח לו אותו ריטואל מהדלת האחורית או מתפרץ מהקדמית

ואנחנו מחדש באותה הסאגה

זה יכול לקרות לנו גם בהיבטים אישיים

אז המריבה היא עם עצמי והכעס מופנה אלי,

כמו למשל:

"איך שוב דיברתי בלי לחשוב?

למה אני לא יכולה לחשוב לפני שאני מדברת?

מה אני בכלל מתערבת?"

שאלות שכל עוד נשאלות בשיפוטיות וביקורת,

סביר שיוותרו ללא תשובה אך יותירו טעם חמוץ

של אשמה, בושה וחרטה

ויביאו אתן מן עננה שמרחפת מעל

שמחזיקה שם בעומקה זיכרונות קשים.

כך או כך,

תמיד, זהו שיח פנימי שמוכר לנו זה מכבר

מימי ילדותנו - נערותנו,

אותו הריטואל, אותם הרגלים (או בדיוק ההיפך שזה בדיוק אותו הדבר)

עם אותו הטעם החמוץ

ואז, בהתאם לתרבות שאנחנו חלק ממנה

אנחנו מדחיקים/ 

מחכים שזה יעבור/

מעבירים נושא/

חושבים מחשבות חיוביות 

או משהו דומה...

ובעצם.. מתנתקים רגשית מאותן אמוציות שנכלאו בתוכנו

שוב ושוב, כשבכל פעם כזו, נוספת עוד שכבה של -

אשמה, בושה, חרטה, פחד וכו'..

בהנחה (שגויה מן הסתם) שככה זה יעבור -

שמה שהיה היה ו.. מחר הוא יום חדש.

אלא ש...

האמת היא .. שההיפך הוא הנכון (!)

כי אותן אמוציות מתקבעות בנו ובאיזה שהוא אופן

ממגנטות אלינו עוד ועוד מצבים 

ב ד י ו ק מאותו ה'טעם'

דרך נוספת להסביר זאת תהיה להסתכל על הדברים ממבט על -

לפחות מנקודת המבט שאני חיה על פיה -

כל אחד מאתנו הוא חלקיק נשמה 

שהגיע לכאן על מנת להתפתח דרך השיעורים שלו.

(האנשים שאנחנו פוגשים בחיים

הם שותפים לדרך ההתפתחותית שלנו

בין אם אנחנו מודעים לכך וצומחים למערכת יחסים מודעת ובין אם לא)

התסכולים שעולים בחיינו אם כן,

הם למעשה תזכורות לאותם המקומות בנו שרוצים להתפתח.

כל עוד אנחנו מדחיקים -

לא עברנו את השיעור רק שמנו אותו בצד

ובכך הוספנו שכבה והפכנו אותו אינטנסיבי ומציק יותר,

כך שהוא יחזור שוב כדי לתת לנו הזדמנות נוספת לריפוי.

ככל שנלמד ונתמיד להיכנס דרך שער התסכול,

לעבד ולנקות את אותם התכנים הקדומים בהם נוגע התסכול הנוכחי -

כך הוא פחות ופחות יופיע בחיינו,

או פחות ופחות יפעיל אותנו

ונוכל להגיב עניינית (אם בכלל) אם וכאשר 

אותם האירועים יתרחשו שוב במציאות,

רק שהפעם לא יפעילו אותנו אמוציונלית,

יקבלו תרגום מציאותי על פני פרשנות מחלישה

ונוכל מתוך שקט למצוא בתוכנו איך ואם נכון להגיב.

זאת אומרת - אם אני חוזרת לדוגמא שלעיל -

שהוא } יהיה פחות ופחות תלוי בהוכחות חיצוניות

(כמו היוזמה שלה למפגש אינטימי) וירגיש ראוי לאהבה מעצם היותו 💓

והיא { מצידה, תוכל בקלות רבה יותר לבטא את אהבתה,

אחרי שניקתה את פחד הנטישה ששמר אותה רחוקה ו"בטוחה"

אבל לבד,

ביטויי אהבה שיתנו לו } פּוּש נוסף 

ולה { חיבור אל הראויה שהיא לאהבה בטוחה.

כך הם עוברים ממצב בו דרדרו אחד את השניה ושיחזרו את הפצע,

למצב בו תוך כדי הריפוי וההתפתחות האישית של כל אחד מהם,

הם תומכים זה בריפוי של זו

ומייצרים להם מרחב זוגי בטוח ואוהב.

כי המתנה הגדולה ביותר בתהליכי ההתפתחות הללו,

כשאנחנו שוב ושוב נכנסים דרך התסכול

(על פני בריחה ממנו במגוון אינסופי של אפשרויות מפתות) 

היא החזרה אל עצמנו - המקום הגדול שיודע את עצמו

ומתקיים אצל כל אחד ואחד מאתנו,

כי אז נוצר חוסן פנימי, 

מתאפשרת הקשבה, כבוד לעצמי, (וממני החוצה)

רכות וסליחה אלי (ואז גם ממני החוצה)

מן שדרוג חווית החיים מכזו שמתרחשת במוד הישרדותי

אל ידיעת החיים באיכות -

חיים ששלובה בהם יותר ויותר הנאה ועונג לצד שקט ובטחון.

זאת אומרת שהריפוי האישי מעבר לרווחה האישית,

משפיע ישירות ומשדרג  גם את מערכות היחסים שלנו

והבשורה הנפלאה היא שלא רק שאפשרי להגיע לשם,

יש לי מקפצה שמובילה לשם זוגות ביומיים (!!)

זה קורה באינטנסיב הזוגי (בלחיצה כאן פרטים)

זאת אומרת שעד שהתסכול לא נפתר,

או עד שהצורך הלא מסופק שמניע את התסכול לא סופק -

ואני מתכוונת גם לתסכול הזוגי 

וגם למקום הלא פתור אצל כל אחד מבני הזוג

שהמריבה מציפה על פני השטח -

הצמיחה שלנו תדאג להעלות אותו בקרוב שוב

כדי לתת לנו הזדמנות חוזרת לריפוי

ולכן חשוב

במקום להשתמש בכלי המלחמה - שזה להתקיף/ לברוח ו/או להיכנע,

במקום להפנות אצבע מאשימה החוצה,

כדאי לנו להביא סקרנות וחקר פנימה,

וככל שכל אחד מאתנו יבין וירפא את שלו

כך הוא יהיה שלם ושמח יותר

ומערכות היחסים יהיו נעימות יותר, רכות, בשילוב זרועות

ו.. אוהבות עם פחות ופחות תנאים 💓💓

אמן!

פה בשבילכם 

כדי ללוות אתכם לשם בדרך בטוחה ומהנה!

אפשר בתהליכים זוגיים (אינטנסיביים או אחת לשבוע)

ואפשר גם בתהליכים אישיים. 

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

לזה כל איש~ה חייב~ת להאזין ו... לשדרג את המיניות

אמנם לפנינו יום הבחירות,

וכמעט מיד אחריו חג החירות,

אבל בלי קשר ואולי עם...

הגיע אלי הריאיון המרתק של איל דסאו צפריר מ"קול הגבר"

את ניסים לוי,

"למה אנחנו לא מצליחים לקבל את הסקס שאנחנו רוצים בזוגיות שלנו?"

שדי פותח את רוב הפלונטרים שמבחבשים אותנו

בתקשורת המינית שלנו עם בני הזוג

כתבתי לי כמה משפטים שדליתי משם

רק כדי שלא יהיה מצב שזה יתפספס לך...

ולא.. אגב- לא יוצא לי שום דבר מזה,

אני לא מכירה אף אחד מהם,

אבל התכנים בריאיון הזה כל כך חשובים

שהיה לי ברור די מההתחלה -

שאני חייבת להפיץ אותו וכך לאפשר לכמה שיותר פלונטרים להיפרם

אני יכולה לומר בפירוש,

שאם התכנים הללו היו נהירים לי לפני כמה שנים,

זה היה חוסך ממני המון אשמה ותסכול שליוו אותי לאורך הדרך

ולגמרי היה פותר לי לא מעט עניינים...

אז הנה כמה משפטים שדליתי מהריאיון,

כדי לעשות לך חשק להיכנס ומיד:

"אישה רוצה לקבל לדבר אחד ממעשה האהבה 

ואז הוא באמת ייחשב ככזה -

אישה רוצה לקבל את הידיעה שאנחנו יחד..."

זוהי כמיהה גם אם לא מודעת שקיימת אצלנו הנשים

הם גם מדברים על: איך לצאת ממעגל הרשע

שמשאיר את שני בני הזוג רעבים ולא מסופקים,

מהמצב בו הוא הצייד והיא מרגישה כאיילה נטרפת

מה שסוגר אותה עוד יותר

ומשאיר אותו עוד יותר רעב

ועל:

איך לצאת מהמקח וממכר: "הנה שטפתי את הכלים... עכשיו מגיע לי..."

ואם נדרשת עוד דחיפה...

זה מה שכתוב בדף הכניסה לריאיון:

"

זה תמיד נוכח וחזק בזוגיות שלנו הגברים

לא משנה כמה היא תיתן אתה תרצה עוד

ותמיד אנחנו רודפים

אני לא מכיר אף גבר שממש ממש מרוצה מהמין בזוגיות שלו.

תמיד זה לא מספיק

תמיד זה לא מה שציפיתי או שאמרו לי שככה זה צריך להיות

האם אנחנו באמת מכירים את האישה שלנו ומה שהיא רוצה?

האם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים במעשה האהבה שלנו?

האם "משחק מקדים" הוא באמת מקדים? מקדים למה? לסקס ? 

ואם זה לא סקס אז מה זה היה כל מה שעשינו עד לחדירה?

 

בפרק הזה אירחתי שוב את ניסים לוי.

מורה למיניות קשובה ולזוגיות, 

מחבר הספר מיניות קשובה ומייסד "קרובים" – בית הספר לזוגיות.

ניסים בעיני הןא שמאן לנשים "

זה ועוד פנינים נדירות

נמצא בלחיצה כאן בשבילך ❤

סמוכה ובטוחה שהאזנה לריאיון הזה

על אחת כמה וכמה אם שניכם תאזינו לו -

תאפשר לחג הזה להיות חג חירות עוד יותר שמח 

ובנימה אופטימית זו,

מברכת אתכם - שיהיה חג נפלא!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כאן בשבילכם במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן

מהו 'הריקוד הזוגי' שלכם?

 לכל זוג 'ריקוד זוגי' שייחודי לו.

ולמרות שלמילה 'ריקוד' קונוטציות רומנטיות...

זה לא המקרה הפעם...

הריקוד הזוגי הוא מעין דינמיקה 

שבה בני זוג מוצאים עצמם כבולים,

כאילו שבויים בה,

כמו לופ שלפעמים מרגיש כאין מוצא.

מן הסתם,

מלכתחילה כל אחד מביא את החבילה שלו אל הריקוד הזה

רק שאז.. ככל שהזמן המשותף יחד עובר

הלוּפּ מתהדק, והריקוד פחות ופחות נעים.

זה יכול להיות ריקוד של:

השתלטות מצדה והתנגדות לכך מצדו

או

תובענות וציפייה ליותר מיניות ואינטימיות מצדו

והימנעות והיסגרות מצדה

או

צורך בחום, הערכה, חיבוקים וכו מצידה

והרחקה מצידו

או

צורך בהבעת רגשות מצדה לעומת

הימנעות רגשית מצדו

וכו' וכו'...

באשר הריקוד הספיציפי שלכם,

חשוב להבין כמה דברים בנוסף לזיהוי שלו

על מנת להיות יכולים לצאת מהמעגל הסוחף אליו שוב ושוב.

ראשית וזה קריטי להבין -

כי זה מה שיוציא אותנו ממסכת ההאשמות -

זה ששנינו משתתפים בריקוד הזה -

כמו שנאמר לטנגו צריך שניים.

כן... גם אם היא }משתלטת עליו {

מצב בו לכאורה היא } "אשמה",

למעשה הוא { לוקח חלק כמוה בדינמיקה,

גם אם הוא מתלונן עליה, אולי מתמרד או כועס

אבל לוקח חלק - במובן שיש בו מקום 

שמכיר את המצב הזה לרוב כולל התסכול ממנו

ו'רגיל' להיות בו באופן מסוים.

נכון שהיא האקטיבית,

אבל זה לא מוריד מהחלק שלו בריקוד

כי אם זה לא היה נוגע בו, לא היה כל ריקוד.

(ולא... חלילה אני לא מתכוונת שאם הוא רוצה לשנות את המצב

הוא צריך לשבור את הכלים וגם.. לא להיכנע (!)

כי שתי האפשרויות הללו - fight/ flight 

משאירות אותם בשדה ההישרדותי)

אז מה כן?

למעשה בכל דינמיקה זוגית טעונה

לשני בני הזוג יש הזדמנות לצמיחה

אם הוא רוצה יותר סקס באופן שאין לו שובע

והיא מרגישה שהאנרגיה המינית של כבויה,

זה יכול להיות בין היתר כתוצאה מההשפעה התרבותית

שמעודדת ילדים בנים להתנתק מרגשותיהם -

מי לא שמע את המשפט הזה מתישהוא בחייו:

"מה אתה ילדה? מה אתה בוכה??"

ואז לקראת גיל ההתבגרות הם מוצאים עצמם 

פחות מחובקים ע"י ההורים,

מה שבנוסף לגורמים אחרים -

מייצר כמיהה לא מסופקת עד כדי אובססיה לסקס

באשלייה ששם יתמלא הצורך בחיבור

אותה התרבות שמאידך מעודדת ילדות להתנתק מהמיניות שלהן,

כי זו נתפסת בה כדבר מלוכלך, מזוהם, לא מוסרי,

שמי שמחצינה אותה היא זולה או בהחלפת ל/ ב נ' פחות מזה...

תרבות שעיוותה בנו את התפיסה כלפי מיניות

וייצרה שני מצבי קיצון

שהדרך האוטומטית לתמרן ביניהן היא ע"י 

מניפולציות, תובענות, דורשנות ומיני צורות תקשורת

שמן הסתם רק מחמירות את המצב :-(

אבל (!) הכל נראה אחרת...

כשאנחנו מבינים ראשית ששנינו בריקוד הזה,

(כן - לא אחד אשם, או יותר נכון אף אחד לא אשם,

יש פה שיח בין מנגנוני ההגנה ההישרדותיים שלנו)

כלומר שכל אחד מאתנו רחוק מהמקום הבריא לו באותה המידה

והריקוד הזוגי שלנו בא להזכיר לנו זאת

ובעיקר (!) כשאנחנו מבינים

שיש לנו עכשיו הזדמנות -

כשאנחנו נוכחים בריקוד ובתכנים שהוא מעלה

לרפא כל אחד מאתנו את מה שהוביל אותו לקצה שלו -

ואז גם לצאת מהריקוד הסוחף למריבות

וגם - למלא את הצרכים שהריקוד השאיר אותם

פחות ופחות מסופקים.

אז איך עושים את זה?

ראשית מזהים את הריקוד הזוגי שלנו:

אם לרגע נתרחק מעצמנו ולו טיפה -

נוכל לזהות על מה אנחנו שוב ושוב רבים

יש שם לכאורה הפכים,

והמנגנונים ההישרדותיים יוסיפו לכך שיפוטיות

כך שהקצה שלי יהיה תמיד הרבה יותר טוב או הגיוני או בריא 

משל האחר,

פה המקום להיות ערים לכך ולא ליפול למלכודת הזו,

לנסות לזהות ממקום שאינו שיפוטי,

אלא ענייני לגמרי - מהם הצרכים שלכאורה סותרים?

השלב הבא יהיה לבדוק טיפה יותר לעומק 

מהו הצורך הרגשי האמיתי/ העמוק שם?

מה הצורך הרגשי שלךָ כשאתה רוצה יותר סקס?

(אולי חיבור, להרגיש אהוב, להיראות, להרגיש נחשק..)

ומה הצורך הרגשי שלָךְ כשאת נמנעת?

(לדעת שאני אהובה לא בתנאי ש..., לקבל לגיטימציה לרצונות שלי, להרגיש בטחון

שמותר לי לומר "לא" ועדיין להישאר אהובה, לגיטימציה להקשיב לגוף...)

או שאלות אחרות בהתאם לריקוד הזוגי שלכם.

פה מה שעשוי להיות מאד מעניין,

היא התגלית שכמו שכתבתי לעיל - רק לכאורה ישנה סתירה,

זאת אומרת שבכל מקרה סביר להניח שתגלו שאין כל ויכוח על הצרכים 

ואף יותר מזה - אתם עשויים לגלות ששניכם רוצים וצריכים את אותו הדבר

גם אם הדרך שלכם לספק זאת היתה עד כה על פניו הפוכה.

זאת אומרת, 

שהריקוד הזה, משאיר אותנו בתוך מאבקי הכוח

עד ש...

אנחנו מזהים אותו ומבינים על מה הוא יושב

ועד ש... 

אנחנו לומדים לספק את הצרכים שלנו

באופן שבאמת מצליח למלא אותם

(ונכון שזה לא טריוויאלי להגיע לשם...

אבל בדיוק בשביל זה אני כאן :-)

ולא תוך ניסיונות של מנגנונים הישרדותיים

שרק מייצרים מאבקים ומרחיקים אותנו 

זה מזו, וגם... מסיפוק הצורך :-(

אז??

מהו הריקוד הזוגי שלכם?

אשמח לשמוע ממך, בתגובה פה (אפשר גם אנונימית),

או אם מתאים לך כתבי לי למייל galitel2@gmail.com

מחכה שמוע ממך,

ופה בשבילך בליווי ותהליכי ריפוי פרטניים ו/או זוגיים,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך.