יום שני, 12 בפברואר 2024

האלמנט החסר שקריטי לשינוי וצמיחה (ולהחזרת האהבה הביתה)

לא פעם, אנחנו מתעלמים ממנו

והוא חסר בהתייחסות שלנו בכלל

ובפרט תוך כדי תהליכי הצמיחה...


ד״ר נאדר בוטו (שהוא בין היתר קרדיולוג) אומר

ואני כותבת אותו במילותי שלי:

" אם כואב לנו משהו בגוף

הרפואה מתייחסת  לפן הפיזי- 

לגוף ולמערכות ממנו הוא בנוי, במקרה הטוב גם לקשר ביניהן


אם מלווה אותנו כאב רגשי

הפסיכולוגיה מביאה נקודת מבט שלוקחת בחשבון

את חלקי האני, דפוסי חשיבה והתנהגות 

ורגשות קשים שעלו בתקופת חוסר האונים ומלווים אותנו עד היום


את השכל בהחלט איננו שוכחים :-) 

הוא לגמרי נוכח עד כדי משתלט בתודעה הקולקטיבית ובטח במערבית, 

אם כי כשהוא כזה - 

הוא פחות מסייע לנו מאשר כאשר הוא תודעה ערה - 

מה שמתאפשר ככל שאנחנו מכירים באלמנט החסר-


הרפואה לא לוקחת בחשבון את הנפש (היום כבר יותר ויותר כן) 

וגם הרפואה וגם הפסיכולוגיה לא לוקחים בחשבון אף אלמנט נוסף שלא רק שהוא חלק מהתמונה, 

אלא גם שדרכו אפשר להבין אותה אפילו יותר -

והוא... המימד הרוחני או הנשמה "


ד״ר נאדר בוטו ממשיך ואומר שההגדרה של בריאות 

על פי ארגון הבריאות העולמי היא: 

״היעדר של מחלה פיזית או נפשית״ 

והוא (דר' נאדר) מרחיב אותה ל: רווחה פיזית נפשית ורוחנית 


היום הפיזיקה הקוואנטית כבר יודעת לספר לנו על 

קיומן של השפעות אנרגטיות שאינן מוחשית לנו ב 5 החושים - 

הראייה, השמיעה, חוש הריח הטעם והמישוש, 

כאלה שניתן לחוש בחוש השישי- 

זה שלכולנו.. במידה כזו או אחרת יש, 

כי כולנו … הרבה מעבר לבני אדם :-)


אני גם מאמינה שכולנו במידה כזו או אחרת 

מודעים לכך שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר - 

ניצוץ של הנשמה העוצמתית שאותה באנו לגלם בחומר 

תוך שאנו עוברים את שיעוריה.


בתוך המצוקות והמשברים שאנחנו עוברים 

לרוב אנחנו שוכחים זאת 

ומזוהים לחלוטין עם הכאב וחווית חוסר האונים שמלווה אותנו מילדות 


ככל שאנחנו מפנימים את הרחבת נקודת המבט על הדברים,

ערים לכך שאנחנו לא באמת קורבן של הנסיבות

 אלא לוקחים חלק ומתנסים בשיעורי נשמה -

(וזה נכון לפן האישי והן לקולקטיבי) -

הדרך קלה יותר לעיכול,

שלא לומר נעימה, מרווחת ואף משמחת.


נקודת המבט הרחבה יותר שמתאפשרת לנו

כשנלקחים בחשבון שיעורי הנשמה שבאנו לעבור, 

מאפשרת לנו להתרחק ולו ס״מ מהסיפור 

ולהיות בפחות הזדהות  - מה שמסייע לנו לשחרר את האחיזה 

ולצמוח אל מעבר לסיפורים,

אל האני המהותי שאנחנו 

שהוא מן הסתם הרבה מעבר לאני השקרי שלמדנו להאמין שהוא אני.


כולנו נולדנו עם הידיעה שאנחנו אור, 

חלק ממשהו גדול יותר 

ויחד עם זאת כבני אדם - 

אנחנו נולדים חסרי אונים ותלויים במטפלים שלנו 

וכשהצרכים שלנו כילדים לא נענים - כל אחד והסיפור שלו - 

מתחיל להיווצר ספק - ש... אולי אני לא באמת .. 

ואיתו מתחילים להיווצר ולהיות מוטבעים בנו תפיסות ודפוסים 

בהתאם לספקות ולחוסר 

(ובעצם בהתאם לשיעורי הנשמה שבחרה את בית הגידול הזה כדי לעבור אותם)

הפחדים

האשמה

הבושה

והשכל ומנגנוני השליטה שלו

הלא הם - הכלים של האגו - 

ישאירו אותנו כמה שאפשר מתבוצצים בעמדת הקורבן,

מנסים (לשווא) להבין בשכל מה נכון ומזוהים לחלוטין עם הקושי.


בעוד שבמקביל אנחנו גם נשמה (!)


זאת אומרת ששני הכוחות הללו פועלים עלינו בו זמנית -

האגו מחד, לו התרגלנו להאמין, להיכנע לפחדים ולהיות מוצפים באשמה,

שיעשה הכל כדי שנישאר במקום, 

ישכנע שהפחדים ושליטה ואחיזה מצילים אותנו


ומאידך - הנשמה

שמזכירה לנו את המהות האבולוציונית שאנחנו - 

שבעצם, באנו לעבור שינוי וטרנספורמציה.


מאחר ונולדנו חסרי אונים והתפיסות והדפוסים

"מסתירים לנו", לא תמיד נהיה ערים לגדוּלה הזו שבנו,

כאילו שכחנו ממנה כשנולדנו.


יחד עם זאת,

ככל שאנחנו לוקחים בחשבון - (ולא רק בשכל, אלא מפנימים)

לא רק את נקודת המבט הזו 

אלא דרכה רואים ונעזרים בכלים ומתייחסים לרוח,

כך הדרך נפתחת לפנינו.


אנרגית הילינג וריפוי למשל מסייעת לתהליכים

כשהיא נושאות אלינו את תדר האהבה. 

זה בדרכו המופלאה מחולל ניסים 

שהשכל צר מלהבינם, אבל לא יכול להתווכח עם המציאות

כשהם מתחוללים בה.


לאחרונה התוודעתי לשיטת טיפול אנרגטית

מופלאה במיוחד שהעשירה עד מאד את עולמי,

נקודת המבט שלי והיכולות לנוע ולהניע לריפוי,

הלא היא הביואורגונומי


וזה קצת מרגיש לי כמו לצאת מהארון,

כי למרות שאני חיה ונושמת רוח,

לא עשיתי זאת באופן גלוי ממש,

התחבאתי לא פעם מאחורי התואר השני שלי במנהל עסקים

והאיכויות האנליטיות בהן ניחנתי,


אבל מי אמר שזה סותר ??

:-)

 לא רק שזה לא סותר,

זה אף משלים ומרחיב ומעצים עד מאד את האפשרויות:


כך נער בן 15 שסירב לישון לבד,

התחיל אחרי טיפול אחד ללכת לישון בעצמו ובמיטה שלו,


כך אדם שהיה שקוע בדיכאון עמוק,

הרים את הראש וראה שוב את אור השמש,


כך עבר כאב ברכיים באופן פלאי וקסום,


ואפילו זוג שהיה שקוע במריבות עקשניות,

מוצא את עצמו מדבר על הדברים,

עם הרבה הרבה הרבה פחות אמוציות

באופן שמאפשר חיבור אמיתי 

גם כשהם לא מסכימים

ולאהבה להיות מורגשת ביניהם יום יום!


ואם אלה לא נסים, אז מה כן?

נכון שזה לא בהנפת שרביט ולא תמיד בן רגע,

ובכל זאת כל תנועה אל מחוץ לבוץ של כבלי האגו

היא נס בעיני -

מעצם היותה יציאה ממקום של תקיעות אל תנועה


ומשם עם התמדה ובנחישות מתאפשרת יותר ויותר הפנמה של החדש

שכרוח גבית מעצימה את התנועה

עד שהתפיסות התפוסות האוטומטיות

מתחלפות בהרגלים חדשים שמשרתים אותך

ותואמים את האני המהותי שבך 💗


ישנם עוד אינספור סיפורי פלאים קטנים כגדולים

שהתחוללו מול עיני משילוב הכלים שברשותי

עם הביואורגונומי

ואני לא פחות מנרגשת מלשתף עוד ועוד בהם

ולהרחיב את מעגל הניסים


בימים אלה התפנו לי 2 משבצות ביומן

לתהליכים חדשים.

אם הלב שלך קורא לך,

זה זמן מושלם ללחוץ כאן ולהגיע לתיבת המייל שלי

ומשם..

נתקדם יחד אל עבר הנסים הפרטיים שלך


נרגשת לקראתך ולקראת הבאות,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך



💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות אישיות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓










יום שני, 5 בפברואר 2024

הודו- הרבה מעבר למה שציפיתי+ מה לזה וליחסים?

לפני יומיים חזרתי ארצה משבוע בגואה.

נסעתי לבקר את הבת שלי ב'טיול אחרי צבא' שלה,

שקורה בדיליי בגלל הקורונה.

הרוויחה את שביל ישראל - אז

ועכשיו הודו. 

שתי חוויות משנות חיים ~ ותודעה

ו.. הרווחתי גם אני, בזכותה... 

כי הוזמנתי להציץ לכל אחת מאלה בביקורים קצרים

ויחד עם זאת, לא אגזים אם אומר - מטריפי חושים.


אז, הבשילו התנאים,

כשכבר ממש הייתי חייבת הפסקה מהמתח פה

והנסיבות הסתדרו כולן כך שיכולתי לפנות לי שבוע כזה,

כולל זה שיום ההולדת שלה חל באמצע השבוע בדיוק

ועוד כל מיני ניסים קטנים שעבורי היו סימן שאני בדרך הנכונה -

החל מגילוי 'מקרי' שבוע לפני הטיסה שאני צריכה ויזה,

דרך זה שהצלחתי לעבור את שלל המכשולים הביורוקרטיים - אינטרנטיים להנפקתה,

ביניהם מציאת הדרכון הישן וציון מספר הויזה הקודמת (מלפני 33 שנה!),

גם זה שלמרות שקניתי כרטיס שכתוב בו במפורש שמותר לעלות למטוס תיק של עד 5 קג',

הצלחתי כאילו כנגד כל הסיכויים אבל בסוּפּר פשטות -

להוסיף לי מזוודה של 20 קג', 

(כדי שאוכל להחזיר ארצה ציוד שהצטבר לה כך שתוכל להישאר מינימליסטית)

ועוד ניסים קטנים כאלה של מפגשים ומציאוֹת

עם אנשים, מאכלים ונקודת טעינה לאייפון למרות שהמטען שלי עם חיבור שאיננו USB!...

כל אלה עוד לפני שהגעתי לגואה :-)


אבל,

זה לא סתם יומן מסע, 

למרות שיש לי מלא תמונות שכל כך נהניתי לצלם שבא לי לשתף, כמו אלה למשל:




הביקור הזה העלה בי מחשבות ותהיות 

שמאד רלוונטיות לנו ואולי במיוחד על רקע המתח הגדול פה בארץ -

בלטו לי במיוחד,

ולא, כאמור, זו לא הפעם הראשונה שאני בהודו,

אמנם הפעם הקודמת היתה לפני כמה עשורים, 

אבל התוודעתי במידה מסוימת לתרבות ולצבעים כבר אז 


ובכל זאת, הפעם היתה לי חוויה מופלאה, שאולי היתה מודגשת 

על רקע מה שקורה בארץ והפער בין זה -

לבין השקט והנינוחות האינסופיים שמתאפשרים שם,

ה"שאנטי" שמוריד את המתח

ומאפשר להיות בנוכחות ובשקט פנימי

במן קבלה של מה שיש בשמחה ובהוקרת תודה,

באמון שהכל לטובה, גם אם עקבה,

מלווים בחיוכים מאירי פנים שפגשו אותי מכל כיוון,

השפע שקיים ולא בחומר,

בטח שלא במרדף אחריו,

אולי ההיפך - בנטייה למינימליזם,

הטעמים הלא פחות ממענגים, של המאכלים המקומיים -

מעדן לחיך ולגוף כולו - טעים, מזין ובריא,

ושוב אני מוסיפה את הפנים המאירות בכל פינת רחוב,

מכל רוכל שיצא לי לדבר אתו ולו לרגע או לרכוש ממנו משהו, מתי שהוא,

זכיתי לקבל חיוך למחרת ובכל פעם נוספת שעברתי במקום,

כאילו היינו חברים קרובים שנים רבות.

מן אינטימיות וטוּב שזמינים וניתנים לך בלי כל תנאי,

שפותחים בעדינות את הלב ומרככים את המחסומים שנבנו שם לאורך השנים.

מחוץ לבית של הבת שלי, הנוף מהמרפסת :-)

חוף הים אגונדה

כאן הייתי בשיעור יוגה! לא מטורף?

וכל הזמן התהייה שמרחפת במוחי -

למה אנחנו לא יכולים גם?

הרי גם אנחנו כאומה - כך אני מאמינה -

אנשים טובים, צמאים להתפתחות וריפוי,

מה שנקרא 'עם סגולה', שוחר שלום,

מה עומד בדרכנו ולא מאפשר לנו פשוט ליהנות מהחיים?


אז נכון, שהמלחמות סביבנו מאלצות אותנו להישמר מחוספסים, מוכנים לקרב,

על אחת כמה וכמה עכשיו כשהוא ממש לחימה פעילה,  ובכלל...


אולי זו ההישגיות שדוחפת אותנו קדימה כדי להשיג עוד,

שמחד מניעה את ההתפתחות הטכנלוגית, (ולא שבהודו היא לא קיימת) כאומת הסטארט אפ שאנחנו 

 אך מאידך משאירה אותנו בתוך מרוץ אינסופי 

ששוטף אותנו באדרנלין שמשאיר אותנו 

מתוחים, בסטרס, נוחים לכעוס, בחוסר סבלנות,

פחות בחיבור אל הלב,

יותר עם שכל, שהוא הפן הצר והמוגבל של התודעה הערה

שיכולה להיות עבורנו כחלק המנטלי 

כאשר 4 המישורים בהם אנו מתקיימים מאוזנים -

הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני.


והלוואי - כך חשבתי לי - שהיינו יכולים לקיים במקביל -

מן מוגנות שכזו מול אויבינו,

ופתיחות אל מול אהובינו.

כמו לפתוח את הריצ'רץ' ולאפשר ללב הפתוח להיות 


לתת ולא בתנאי,

הרי זו התפיסה המגבילה שמספרת ש'מי שנותן מפסיד כי הוא פראייר',

כי כשהנתינה היא בלב שלם,

מתוך חיבור לעמוד השדרה, למרכז,

ואני נותנת בהקשבה אלי מתוך מה שיש לי לתת

ובהתחשב בנסיבות, אני לגמרי מתמלאת 

וגם מי שמקבל.

הלוואי שיכולנו להתמיד לחייך מתוך הכרת תודה על מה שיש,

ו... ישששש! תמיד יש על מה להוקיר,

זה רק עניין של גישה לחיים והיא ברת התמרה,

גם אם ספגתי גישה הפוכה ואימצתי אותה שלא במודע.


גם, שנזכור שאף אחד לא עושה שום דבר נגדי,

גם אם זה נחווה ככזה, 

כקו מנחה יהיה נכון לומר לפחות מאיך שאני מבינה -

שזה תמיד נובע מנקודת המבט הצרה ההישרדותית של האחר - שמספרת לו שזה לטובתו.

למשל אם הוא לא מחייך אלי כשאני נכנסת הביתה

ואני נעלבת כי "הוא לא רואה אותי"

זה יהיה מצוין אם אזכור שזה לא באמת קשור אלי,

(ובנוסף לכך שיש לי עיבוד לעלבון שעלה  - בזכות התזכורת הזו)

זה הקושי שלו מסיבותיו המצוקתיות להסתכל עלי ולחייך.

כשאני זוכרת שכך, אני לא מתערבבת 

ואפילו... יכולה להביא סקרנות למה עובר עליו

ולהפוך את אותה הסיטואציה שהיתה יכולה להרחיק בינינו

להזדמנות לחיבור.

(כמובן שהדוגמא שטוחה ויש עוד רבדים שמרכיבים אותה במציאות שיש לקחת בחשבון)


הלוואי שיכולנו לתת אמון,

לזכור שכל מה שקורה הוא לטובתנו הגבוהה,

אם הוא מעורר אמוציונלית, לנצל את ההזדמנות לריפוי מה שעלה

וככל שאנחנו מעבדים את אותם החלקים הפגועים בנו,

זמינה לנו האינטואיציה שעוזרת לנו להבחין

במי לתת אמון ועד כמה

ומאפשרת לנו ממקום חזק ויציב לתת אמון בעיניים פקוחות,

אמון בוגר שמאפשר לנו לפתוח את הלב,

לא בתנאי שלא אפגע, כי הרי האהבה עשויה לפגוע...

אלא למרות שאני עשויה להיפגע.

אבל - אני פה למקרה שזה קורה

וככל שהלב פתוח אני יותר חיה את החיים במלואם


כי החיים מתרחשים בעיקר במישור של הלב


ככל שאנחנו במישור השכלי הצר,

הלב סגור, הגוף מתוח, אנחנו במריבות ומאבקים,

גם אם צודקים, לבד ובחוסר סיפוק.


ככל שהלב פתוח (ומן הסתם יש דרך לעבור כדי להגיע לשם)

החיים נינוחים, 

משמחים, 

מלאי הפתעות וחיוכים,

התרגשות והתלהבות

וגם כשמשהו כואב - עולים רגשות ואנחנו פה בשביל להכיל אותם,

לרפא,

ולצמוח אף יותר מעלה אל הגרסה העוד יותר חיה שלנו


מן התפתחות אינסופית

שבין היתר טומנת בחובה 

את האפשרות לחיות עם אותו בן זוג לאורך שנים,

כי מעצם הצמיחה וההתפתחות הזו,

כל אחד מאתנו נמצא בשינוי אינסופי, מרתק וחי


ואולי משהו מזה נדרש מאתנו בימים טרופים אלה,

כך שככל שיתקיים בינינו לבין עצמנו, ובינינו שלום פנימי,

הוא ישתקף אלינו גם מן החוץ.


ו... זה נכון שזה לא מספיק כרעיון, להוביל לשינוי שכזה במציאות,

שלא לדבר על אם עולות התנגדויות שמבטלות את ההיתכנות הזו,


אכן, יש דרך להבשיל, להטמיע כדי להנכיח זאת ביום יום,

כמו לחווט מחדש את החיבורים הנוירונים,

ולהחליף מערכת הפעלה מהמוח ההישרדותי אל המוח החכם האנושי


ומאחר והמערכת הקיימת יושבת על אוטומטים הישרדותיים,

לנסות את זה לבד - זה כמו ללכת בחושך, בערפל, 

כשאנחנו שבויים בתוך התפיסות שכבר לא משרתות אותנו,


לכן עכשיו יותר מתמיד, על מנת להיחלץ מהן

ולהחליף אותן בדפוסים שמזינים ותואמים לרצונות הגבוהים שלנו,

נדרשת יד מכוונת, ליווי רגשי מקצועי שיוביל לשם


אז אם יש בלב שלך קריאה לשם,

זה הרגע ללחוץ כאן, להגיע לתיבת המייל שלי ו... להתחיל לנוע


פה בשבילך,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות אישיות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓






יום שני, 15 בינואר 2024

איך להשתחרר מרשמים טראומטיים בקלות?....... ~טכניקה חדשנית ומהירה~

רוב השיטות המוכרות לטיפול בטראומות

ובמצבי דחק פוסט טראומטיים,

מחייבות את האדם לשחזר שוב ושוב את הטראומה.


לפעמים זה בלתי נסבל,

עד כדי כך שיש לא מעט אנשים

שנמנעים מלנסות לטפל במצב,


מה שכמובן לא באמת מצליח...

כי ההשפעה של הזיכרון הקשה הזה -

אף אם מנסים להדחיק אותו,

ניכרת בצורות שונות 

שמכבידות על היומיום,

לפעמים מקשות על ההתנהלות

ולפעמים מלוות עם טעם קבוע של משהו מעיק ומכביד.


גם אם הולכים לטיפול, לא פעם זה מסב קושי עד כדי סבל רב...


בימים הקשים שכולנו עוברים מאז ה 7.10,

כל אחד מאתנו עם מה שהוא פוגש,

בין אם הוא במעגל הנפגעים הראשון, השני,

או במעגלים הרחוקים יותר -

המצב הכל כך סוער הזה, לא יכול שלא להפעיל 

את העולמות הפנימיים שלנו,

מה שמעלה את הצורך בשחרור מהרשמים הקשים - אף יותר..


אבל אני לא כותבת כדי לדכא אף אחד,

להיפך,

אני כותבת כדי לספר על טכניקה מופלאה

שלמדתי ממש לאחרונה

טכניקה שנקראת פלאש,

ומאפשרת להפחית במהירות את ההפרעה

של זיכרון מטריד,

אגב - גם למקרה חד פעמי -

כמו במצבי מלחמה:

אובדן של אהוב, 

מראה קשה או מחשבה מציקה שלא מרפים וכו'

וגם במקרה שישנם עניינים לא פתורים

שמציקים שוב ושוב.


טכניקת ה flash עושה זאת עבורנו

בדרך קלה, מהירה, ומה שעושה אותה יוצאת דופן ומופלאה במיוחד,

זה שהיא עוזרת להתנקות מהרשמים המטרידים

ללא כל צורך לחשוב עליהם,

ויחסית במהירות רבה - מורגשת הקלה בעוצמת ההפרעה.


הפרקטיקה של הטכניקה הזו,

מצליחה להגיע אל תת ההכרה שלנו,

לפני שמנגנוני ההגנה קולטים זאת

ולשחרר אותנו מהכאב/ כבדות/ מהעוצמה האמוציונלית.

ממש מרגיש כמו מן קסם שכזה.

אז אם את~ה מכיר~ה מישהו~י שזה יכול לעזור לו,

תשלח~י לו את הפוסט הזה,

אפשר גם לכתוב לתיבת המייל שלי בלחיצה כאן

ונתקדם ביחד אל עבר השחרור 💓


כאמור זה מתאים לאירועי ה 7.10 והמלחמה שמאז,

וגם לאירועים שחוזרים על עצמם,

מיני עניינים לא פתורים שמטרידים ומציקים.

** אפשרי גם בזום :-)

מדובר בטיפול קצר מועד, 

עלות פגישה 300 ש"ח בלבד!


פה בשבילך במגוון שיטות וכלים נפלאים אחד אחד,


גלית אליאס

מומחית החזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓









יום שני, 8 בינואר 2024

איך הלב יסכים להיפתח אחרי שכל כך נפגענו?

חלק מהלב שלי שבוי בעזה.

מאז ה 7.10 - עם החטופים והנפגעים

ומקצת אחרי כן - עם החיילים.

הבומים ששומעים מהמקום בו אני גרה,

משאיר את החטופים והחיילים פועמים לי בלב תמידית

וגם אם קצת יש חזרה לשגרה, 

באופן טבעי וברור - שאני מאמינה שמוכר לרובנו -

היא לא חוזרת לגמרי, אלא עם מעטה בעובי משתנה

של כבדות ומועקה שמרחפות להן מעל...


ובמקביל, בשכבות האחרות של המציאות,

אני במודעות לחלקים הערים בתוכי,

מחפשת את אותם חלקי האגו המנסים לשלוט,

אם במנגנוני ההישרדות, 

או במניפולציות שמוּנָעוֹת מדחפים, פחדים ואשמה

ולומדת לנהל אותם,

להוביל אל השלום שבתוכי,

מתוך אמונה שזו הדרך לשלום, לאחווה ולרווחה שבחוץ.


והן כל כך מניפולטיביות דרכי האגו הללו,

שכמעט והצליחו להערים עלי, כך שרק בדיעבד שמתי לב -

שכיבו משהו בי וצמצמו, 

מצאתי את עצמי יחסית לעצמי מכונסת ונמנעת יותר מהרגיל,

מעבר להתכנסות והצמצום הטבעי שכן היה לי ברור.


עד אתמול.


אתמול (נכון לכתיבת הפוסט) הייתי בסרט המופלא "הנהג של מדלן",

וואוו,  איזה סרט! לרוץ לרוץ לרוץ לצפות..

גם אליו כמעט ולא הגעתי, 

לולא הודיתי ב"תודה, אבל לא תודה"

לקולות הפנימיים שניסו שוב להשאיר אותי בבית...

ויצאתי בנחישות אל הקולנוע.


אז, לא רק שלא הפסקתי לבכות -

לא בטוחה שבשבילך זו המלצה :-) 

אבל מבחינתי זה 'ה'סימן שזה נגע לי ישר בלב

וחוץ מזה שזה סרט צרפתי ואני מתה על סרטים צרפתיים,

וחוץ מזה שהם מסתובבים ברחבי פריז והניחוחות... 

מממ... מגיעים אל מעבר למסך,

גם הנהג וגם מדלן פשוט נתנו לי תזכורת לחיים.


מידי פעם אני צריכה כזו, מניחה שכולנו,

יש לנו נטייה לשקוע, להיכנס לאפרוריות של השגרה,

כמו להירדם, בתוך הלחץ מחד והשחיקה של היומיום מאידך,

אבל,

המפגש הכנה והאמיתי ביניהם, שממש צללתי לתוכו

תוך כדי צפייה בסרט - שעה וחצי של מציאות מקבילה -

והעוצמה של סיפורי החיים שמדלן מחָייה תוך כדי הנסיעה -

וואוו!. 

ואני לא רוצה לעשות ספויילר,

אז אשאר ב: וואו! ורוצו לראות!


היום בתוך תהליך רגשי בקבוצת הלימוד שאני חלק ממנה,

היה המשך מופלא לכך,

הלב שלי נפתח אפילו עוד קצת,

לצערי המילים דלות מלתאר את הרכות וההתרגשות

מהתפעמות החיים שמורגשת ברטט הזה של הלב,

התרחבות שהיא גם פיזית כמו משהו מתמלא בתוכי

וגם רגשית... עד דמעות כמובן :-)


אז, נוצרה בי גם התבהרות שכזו -

וזה קורה לי במפגשים עם הלב -

שם התבונה של הלב כמו מרחיבה את זווית הראייה -

ויכולתי להבחין בבהירות בנטייה שלי 

לנוע בין הקצה הפתוח, שלא לומר פרוץ - 

המנסה ליצור חיבור בחוץ -

מתוך חוסר אמונה בעצמו, 

ואוחז, 

וחווה שוב ושוב דחייה,

אל הקצה השני המסתגר, הנמנע, 

שכָּמֶה לחיבור אבל כואב כל כך את כאב הדחייה

שמוכן לוותר על החיבור, לזמן מה...

עד ש... 

שוב מתגייס אל הקצה הראשון

וכך שוב ושוב חוזר חלילה - אך משאיר את הלב סגור...

ככה הייתי נעה כילדה ובחלק ניכר מחיי הבוגרים....


היום כבוגרת (יותר :-) שלומדת לאהוב את הילדה ההיא שהייתי,

שיותר ויותר מאמינה בראויות שלה לאהבה

ובמיוחד בימים סוערים אלה,

כשהאנרגיה הזמינה לנו מאפשרת מקפצות של התפתחות,

היא זמינה לי יותר ויותר -

האהבה שלי לעצמי.

אתמול והיום - ספיציפית קיבלתי תזכורת נפלאה -

לחייך אותי החוצה מתוך חוסן,

לא כדי לקבל את האהבה החסרה בי,

אלא יותר ממקום שקורן את זו שהלב שלי מלא בה.


אז למה אני כותבת ומשתפת אותך?

גם בגלל שכשהלב שלי גואה, הרצון המיידי שלי הוא 

לשתף ולפזר עוד ועוד מהטוב הזה ..

ואולי בעיקר כי אני רוצה להזכיר שבכל אחד מאתנו קיימת 

האפשרות הזו לחיבור והתעלות,

על אחת כמה וכמה בימים טרופים אלה,

אף שהם לא פעם נחווים כאוטיים,

כולנו נולדנו לב רך ופועם עם אינספור אפשרויות למימוש,

שנסגר עוד קצת ועוד קצת כתוצאה מחוויות החיים -

אם כתוצאה מנוקשות שהופנתה כלפינו,

מחוסר שביעות רצון מאתנו,

או מביקורת, האשמה ואולי אף יותר מאלה..


לאורך החיים, טריגרים חיצוניים מזכירים לנו שוב את הכאב הזה

וכל אחד מגיב עם מנגנון ההישרדות שמצא לנכון לאמץ לו -

בין אם הוא ריצוי, הימנעות, חוסר ערך, עליונות וכו',

מנגנון שלכאורה מגן עלינו.. אך למעשה...

משאיר ומעמיק את הפער המתסכל 

בין מי שאנחנו באמת, במהות שלנו,

לבין מי שלמדנו להאמין שאנחנו ומצמצם לנו את האפשרויות


אז הנה לנו הזדמנות, כן,

כי כגודל רעידת האדמה - כך ולמעלה מכך - גודל התקומה והריפוי -

להתנקות מהאמונות המגבילות,

לשחרר כאבים ישנים ותפיסות תפוסות

ולפרוח להיות מי שאנחנו באמת,

להיפתח אל החיים ולאפשר ללב להאיר.


אז, אם גם הלב שלך קורא לך -

זה זמן מעולה להתחיל או להמשיך להתחבר אליו

בפגישות בזום ו/ או לסירוגין פיזיות

בהן נשלב טיפול אנרגטי ורגשי עם כלים מופלאים

שיעשו לך שמח ופתוח בלב 💗💗

כי כשלך טוב, כוווולם מסביבך מרוויחים 💝

לתיאום פגישה אישית ניתן ללחוץ כאן

ולהגיע ישירות לתיבת המייל שלי.

מאחלת לנו שהשמחה השלמה תחזור במהרה,

ביחד עם כל השבים והחיילים שישובו שלמים ובריאים

אמן כן יהי רצון


פה בשבילך,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓













יום שני, 25 בדצמבר 2023

7 ההסכמות~בקשות שלנו מ ואל בן הזוג - ואיך למלא אותן לקראת 2024

לקראת השנה החדשה שבפתח, 

כהזדמנות להתבוננות על מה יש אל מול מה שהיינו רוצים

והתקדמות ולו בצעד אחד בכיוון ההגשמה של עוד מהרצוי,

אני מביאה היום את 7 ההסכמות ~ בקשות שיש לנו באופן מודע ו/או לא

מול בני הזוג שלנו ולהם מולנו, 

אותן בקשות שכאשר אינן נענות -

מהוות מקור למתח בין בני זוג ואכזבה.. 

אפילו עד כדי פירוק.


את התוכן הזה אני מביאה מתוך קורס במערכות יחסים 

של המכללה לביואורגונומי שנכתב על ידי @נוגי גזית

ומוסיפה לתכנים הללו ממני על הדרך לשינוי ומימוש:


7 ההסכמות הללו מוגדרות בראי 7 המרכזים האנרגטיים - הצ'אקרות:


הסכמה ~בקשה 1- להענקת בית בטוח,

בקשה זו, משויכת למרכז הבסיס - 

ולצורך ביציבות, בבית שנותן תחושה של שורשים,

מקום ממנו אנו יוצאים ואליו חוזרים

ומעניק לנו את הצרכים הבסיסיים -

מקום ללון בו, לאכול, להיפגש אחד עם השנייה ועם חברים,

להקים בו משפחה. 

בסיס כסלע היציב בחיי.


ההסכמה ~ בקשה 2 - יצר תשוקה ויצירה

שתהיה בינינו תשוקה מינית ותשוקה להיות זה עם זו,

שתהיה יצירה של פרי האהבה המשותפת - ילדים או אחרת

וגם יצירה אישית של כל אחד בתחום עיסוקו.

שתהיה תחושה שהחיים מענגים, נעימים, מפנקים.

שתהיה ההנאה והחופש ליצור


ההסכמה ~ בקשה 3 - שייכות לחברה

הרצון בחברים, שנוכל לשמור על החברים של כל אחד מאתנו,

שנוכל לשלב חיי זוגיות וחיי חברה,


ההסכמה ~בקשה 4 - שייכות למשפחה, אהבה וחמלה

עוסקת במשפחתיות, באהבה וברצון להרגיש את האהבה במשפחה.

קירבה, אחווה, שותפות וביחד

שאיפה לחיות בלב פתוח ללא חומות הגנה,

מאופיינת בהיגדים כמו:

"אני מרגיש שאוהבים אותי כמו שאני",

"שאומרים לי תודה על התרומה שלי למשפחה ומעריכים אותי ואת מעשי".


ההסכמה ~בקשה 5 - ביטוי, עבודה, לימודים

עוסקת בצורך שלנו בביטוי חופשי ומאידך בהקשבה,

מאפיינת בהיגדים כמו:

"אני מביע את עצמי בחופשיות ומקשיבים לי מלוא קשב",

יש חופש לבטא את הפחדים, התסכולים, הרצונות,

החוויות היותר והפחות נעימות, מבלי שנחווה שיפוטיות,

כלומר ישנה קבלה וסקרנות שמאפשרות לנו מקום בטוח לביטוי.


ההסכמה ~בקשה 6 - מחשבה חופשית, רעיונות

החופש לחשוב, לעוף עם הרעיונות שלי,

לדמיין, להמציא, לחלום רחוק,

מאופיינת על ידי הגידים כמו:

"כשאני מעלה רעיון - תן לי תמיכה ולא ביקורת",

"כבד את דרך החשיבה שלי ואל תעצור אותי מלממש את רצונותי"


ההסכמה ~בקשה 7 - הכרת תודה על הקיים, חיבור אל המֶעֶבֶר

הצורך להרגיש את האהבה האלוהית,

האהבה ללא תנאי, את החיבור לבריאה,

שלמות בשילוב בין החומר לרוח

והכרת תודה על כל הטוב בעולמי

ועל מקומך בחיי

~~~~~~~~


ישנם שימצאו את עצמם חסרים ביותר הסכמות ישנם שבפחות,

אך כיצורים מתפתחים סביר שלפחות נזדהה עם חלקן

כחסרות אצלנו.

המרכזים האנרגטיים מתבססים לאורך ההתפתחות הפסיכולוגית שלנו -

ולכן מאד יכול להיות שההסכמה בה אני מרגישה חסר,

תהיה כזו שיש לי בה שיעור אישי משלי (שמתבטא גם בזוגיות)

ומאחר ואנחנו נמשכים לאנשים עם שיעורים תואמים,

אנו עשויים למצוא את עצמנו מתוסכלים (גם) מאותו החוסר.


למשל:

יכול להיות שהיא { 

תתלונן על הביקורת שהיא חשה ממנו,

ועל כך שהוא לא מקשיב לה,

בו בזמן שהיא בעצמה לא מקשיבה לו

כלומר שניהם יחושו חוסר והזדהות עם ההסכמה החמישית.


מה שחשוב לזכור הוא,

שבעוד שהדברים הכתובים מעלה מופנים כבקשה אל האחר

ויחד עם זאת שזוהי הפנטזיה והכמיהה שלנו - 

שהאחר ימלא את הצרכים הללו -

הרי שכדי שנוכל להיות מסופקים בצרכים הללו,

עלינו ראשית ללמוד לספק אותם לעצמנו


כל מה שאנחנו מרגישים כחוסר -

משמעו שלא קיבלנו ממנו במידת הצורך כשהיינו ילדים

ומכאן אין לנו 'רצפטורים' לקבל אותו מן החוץ -

למרות שאנו עשויים להתלונן על כך שוב ושוב..


והנה דוגמא שטחית לצורך המחשה -

אם לא ראו אותי בעיניים נוצצות כילדה

וחווית הערך שלי נמוכה,

אני יכולה להתלונן, להיעלב ולכעוס בכל פעם שהוא } לא מחמיא לי,

אבל גם אם יחמיא לי -

אני לא באמת אאמין לו, לא אקלוט את המחמאה פנימה,

עד... שאתפכח לחווית הערך שלי,

ואז, כשאני לומדת לקבל, לכבד, להעריך ולאהוב אותי -

(ובעצם נותנת לי מחד ומקבלת ממני מאידך)

אז... כבר לא אהיה תלויה בחיזוקים ממנו,

ויחד עם זאת אוכל לקבל אותם בשמחה.


במילים אחרות -

7 ההסכמות הללו הן כמו מפה של הצרכים שלנו,

בתוך זוגיות ובכלל.

אפשר להסתכל על המפה, למפות איפה חסר לנו יותר או פחות,

ממה היינו רוצים יותר

ואז -

לשים 💓 למה לא:

לא ליפול לפיתוי להאשמות, תלונות, דרישות ותובענות מהאחר


ויחד עם זאת להביא את 

תשומת ה💝 למה כן:

לשתף ברוח טובה ולנסח התכוונויות לשנה החדשה. 


לזכור, שהדגש הוא על למלא אצלי את החוסר!

כלומר:

אם אני שומעת את עצמי מתלוננת על כך שהוא לא מקשיב לי,

זה סימן עבורי לבדוק: איפה אני לא מקשיבה לי,

ולהתנסות בהקשבה ללב שלי,

וגם סימן עבורי לבדוק איפה אני לא מקשיבה לו

ולהתנסות גם בכך

אזהרת אגו :-) - זה עשוי להיות מאתגר!,

אבל שווה כל צעד ושעל 💓💓


אני מסיימת בתפילה 

לחזרתם של כל החטופים שלמים ובריאים

במהרה בימינו,

ולהגנה ושמירה על כל החיילים באשר הם,

מי יתן שישובו אלינו ימים יפים ורגועים

ושנזכה לאחדות בתוכנו ובינינו,

אמן!


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓




יום שלישי, 12 בדצמבר 2023

איך למוסס אמונות מגבילות? (הגשמה שלב 2)

 או: איך לחולל את המציאות הרצויה?

(בנוסף להגדרת החזון מהפוסט הקודם)

בדרך כלל מול רצון שטרם מומש ישנו פחד

ו~או אמונה מגבילה או פלונטר אמוציונלי

שמתנגשים עם הרצון.


כשאני כותבת רצון, אני מתכוונת להחל מרצון קרוב ונקודתי -

כמו איך להרגיש עכשיו טוב יותר -

אם משהו מציק לך - מה הדרך לשחרר?,

ועד רחוק יותר -

איך להגשים רצונות, משאלות וחלומות?


אתחיל בהסתייגות מהדברים עוד לפני שאני כותבת אותם:

כמו מזכירה לי ולנו שהמילים צרות מלתאר את המורכבות

ובטח שברשומה קצרה שכזו,

אז סליחה מראש על אי דיוקים או אפשרויות נוספות שלא נכתבות להן

ותודה מראש להשראה שתכוון אותי לדייק עד כמה שניתן:


ראשית כמסגרת,

לפחות כך אני רואה את הדברים -

נזכור שישנה התמונה הגדולה ובה מרכיבים נוספים

מעבר לאלה שאנחנו רואים,

כך שאנחנו פועלים בתוך המרחב שלנו -

ובו מתקדמים כמיטב יכולתנו (ותיכף אפרט על כך)

תוך שאנחנו מזכירים לעצמנו שמעבר למרחב שלנו,

ישנם כוחות תבוניים שרואים תמונה רחבה יותר

ויכולים לסייע לנו להתקדם להגשמה כשאנחנו בדרך הנכונה,

או לסמן לנו לדייק - למשל על ידי כך שהם סוגרים בפנינו דלתות.


כשדלתות נסגרות לי -

כבר למדתי - זה אף פעם לא נגדי. זה תמיד בעדי,

בין אם כהזדמנות לעוד ריפוי לחווית ה - נטישה~דחייה  -

אם עולה בי כזו (או אחרת) כשדלת נטרקת לי בפרצוף,

בין אם כסימן לשנות את המניע ממנו אני נעה,

(כמו זה שנדחף בחירומיות להציל אל מול חוסר אונים וייאוש,

שכבר ממש לא משרת אותי ואגב גם לא את מי שאני לכאורה 'מצילה')

בין אם כדי ללמוד משהו נוסף, או לרפא חלק שצמא לריפוי

ובין אם... כדי לסמן לי לשנות כיוון.


מה שיפה ומשמח הוא -

שכך או כך, הדרך המובטחת יחסית קלה להגדרה :-)

כשכיוון ההסתכלות הנכון יהיה תמיד פנימה, 

בחיבור אל הרגש שמעבר לאמוציות שמסתירות ושהייה בו.

שככל שנשהה עם מה שיש (בתחילה אמוציות כמו חוסר אונים, כעס, תסכול, עלבון וכו'..), 

יתאפשר עיבוד שלהן שיפזר את הערפל להתבהרות.

(לפעמים זה כבר הדיוק, שמאפשר להמשך שינוי להתרחש עבורנו)


אמנם כאמור קל יחסית להגדיר, אלא שיש פה קאץ' קטן,

המילים הללו קונקרטיות ועשויות להגיע לשכל בלבד,

בעוד שהשינוי מתרחש רק שאנחנו מעזים להרגיש

מעמדת הצופה החווה.


אז, נוכל לפגוש ברגע ההווה - בו מתקיימות אינספור האפשרויות -

את הרגש, לא האמוציה, אלא הרגש הראשוני שמעבר,

כשאנחנו בחיבור אל הלב.


בעוד שהשכל עסוק במה שעבר ובמה שעתיד להיות,

הלב נוכח בהווה.


במציאות, בזמן הווה כאמור

ישנן אינסוף אפשרויות. זהו שדה האפשרויות הבלתי מוגבלות,

בעוד שאנחנו - ככל שנהיה מוצפים באמוציות,

ככל שנהיה בניתוק רגשי ונתנהל מהראש,

ככל שאנו מופעלים מהדחפים והאוטומטים -

כמו קשורה לנו מטפחת שמסתירה לנו את העיניים

ומובילה אותנו בעיוורון:


כשחלקנו ימשיך לדהור - לרוב לא בכיוון הנכון,

(מי מאיתנו שה fight  הוא האוטומט שלו)

וחלקנו האחר יתייאש וירים ידיים כשיתקל במכשול הראשון שמופיע

(מי מאתנו שמנוהל יותר מ flight או ה freeze)


כך או כך נעצרנו -

לוחמי ה fight עם תסכול מבעבע בתוכם ובתנועה או לא

ולוחמי ה freeze בחָרַאקֶה קולני יותר שְבּוֹלֵם.


וזה לא משנה אם זה כשהוא } שוב עשה או לא עשה מה שרציתי,

או שמשהו אחר לא מתקדם בקצב שאני רוצה,

או כל תסכול אחר,

כך או כך -

במקום האוטומט שלך שם -

זה הזמן לעצור ולשנות כיוון:

לקחת כמה נשימות אל הלב,

לשים לב לפיתוי להאשים,

זה שמשאיר אותנו צודקים~ות,

עד כמה שניתן - לא להתפתות לו,

גם לא להילחם בו,

רק להתבונן.

לאפשר להכרה לקחת פיקוד ולנהל אותי ואת מה שמתחולל בי -

ותוך כדי נשימה להיות בערנות לחלקים הנאבקים בתוכנו.


אגב, אם מלכתחילה הכמיהה הגיעה מהלב,

יש לו - ללב - את התבונה לכוון אותנו למימוש,

יש לו כוחות מיגנוט ומימוש בילט אין.

אלא שאנחנו מוזנים מכל כך הרבה תבניות תרבותיות ומוסכמות,

שהרחיקו אותנו מהלב ומהידיעה הפנימית הנקייה הזו


לכן, התסכול למעשה עושה לנו טובה :-),

הוא רק מזכיר לנו לנקות עוד שכבה,

להיווכח בעוד תפיסה שמגבילה אותנו

להתקרב לעצמנו ולדייק.


כשאנחנו מעזים לשהות עם התסכול, (כשם כללי לאמוציה שמציפה)

עולם שלם נגלה לפנינו, כמו מתקלפים הצעיפים שהסתירו לו את הדרך -


אם התסכול הוא על העייפות שמלווה אותה לאחרונה,

היא עשויה לגלות שזה חלק ממנגנון הגנה שבנתה

שמגן עליה מפני רגשות קשים, או יותר נכון תוצאה שלו,

מנגנון ש'מעיף' ממנה את הקושי, ומשאיר אותה 'מוגנת' בניתוק

מרגשות קשים שעבור הילדה שהיתה היוו איום וסכנה.

טשטוש וניתוק שהצטברו לעייפות וחוסר חיוניות.

אבל כשההכרה מגיעה והיא נוכחת במנגנון - כבוגרת שהיא היום,

היא יכולה אט אט להיות המרחב המכיל עבור החלקים הילדיים שבה,

בתוכו להעז להרגיש ולאפשר לעומסים הרגשיים שהצטברו להתנקות, 

עד שנוצר חיבור אל הלב שמאפשר לה לחיות בלב פתוח את מה שקורה עכשיו.

היא כבר לא הילדה שסערת הרגשות היתה מטלטלת ומסכנת עבורה,

אלא בוגרת שמכילה את רגשותיה

ומכאן חייה את המחיים במלואם, 

מה שמאפשר לחיונית למוסס את העייפות.


או:

אם התסכול מתחיל בקנאה שהיא מרגישה,

ככל שהיא מרשה לעצמה להרגיש את הקנאה,

לא להזדהות אתה, אבל לשהות בה 

תוך שהיא מחבקת את החלק הילדי שמרגיש אותה,

היא עשויה לפגוש את החלק בתוכה שמרגיש לא מספיק,

לאמץ אותו לליבה, מה שאט אט מאפשר לאמון להיווצר

ולידיעה הפנימית שהיא ראויה מעצם היותה - להתפזר בגוף.

ידיעה שמחליפה את הקנאה במלאות ושמחה ולו על עצם הרגע הזה.


אני נוכחת יום יום באינספור סיפורי מפגש ~ התמרה שכאלה

וזה בכל פעם מרגש אותי מחדש

ובכל פעם אני רואה עד כמה הפיתוי להאמין לסיפורי ההשלכה גדול :

"זה הכל בגללו.."

"אין סיכוי ממילא שום דבר לא ישתנה.."

"אבל את לא מבינה זה אובייקטיבית נכון.."

"אבל אצלי זה אחרת.. אני אמת במצב לא פתיר.."

ובמיוחד:

"אצלי הכל בסדר, זה הוא שצריך לעשות עבודה..."

ועוד ועוד אמירות של תפיסות מגבילות

שכשאנחנו מאמינים להן - ובעצם נשארים עם המבט פונה החוצה -

תלוי באישור / שינוי מהחוץ - 

אנחנו מתרחקים מהמזור...


לפחות מניסיוני בכל פעם שלמרות הסיפור המאד משכנע ובלי להתווכח עם אמינותו,

שינינו כיוון - והפננו את תשומת הלב פנימה -

היה מפגש מרגש, היתה התמרה מפכחת

וצעדנו צעד נוסף לכיוון הרווחה והמימוש.


ככל שאנחנו בהתמדה חוזרים שוב ושוב להתרת הפלונטרים של האני השקרי,

מתנקים השקרים והמגבלות שהחזקנו על עצמנו,

מתנקים החסמים בינינו לבין הרווחה בחיים בכלל

ובינינו לבין הגשמת רצונות ומשאלות בפרט.

ואנחנו מתפקחים אל האני המהותי שאנחנו.


וכמו כדי לחזק את אינספור האפשרויות הקיימות כרגע -

ממש תוך כדי שאני כותבת - 

התחלפו כאילו בבת אחת השמיים מאביביים שטופי שמש,

(בחיי עמדתי ונהניתי מחמימותה המלטפת לפני כמה דקות)

למכוסים באפור כבד, בעננים מרעימים ושופעי גשם.. :-) 

ואלה מלפני יומיים, ללא עריכה

אז...

אם נכון לך לעשות צעד שכזה אל עבר עצמך,

אני במרחק קליק אחד (פה) בשבילך, (מגיע ישירות למייל שלי)


וגם אם בא לך רק לכתוב מה זה מעלה בך -

פה בשבילך 💝


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓💓

יום שלישי, 5 בדצמבר 2023

ואם היה מגיע קוסם... מה היית מבקש~ת ??...

או בטרמינולוגיה של חנוכה וברוח החג הקרב -

לאיזה ניסים את~ה מפלל~ת?

בוא~י נקרב אותם יחד (פירוט מטה צעד צעד) עד כדי מימוש:


עבורי, ראשונים הם - השבים,

אלה שנותרו בעזה, אותם - ואני מרשה לעצמי לדבר בלשון רבים ולומר -

אנחנו משתוקקים לראות חוזרים בריאים ושלמים בגוף ובנפש,

עבורם ועבור אלה שכבר שבו - נישא תפילה להחלמה פלאית מהירה ומלאה,

לצדם החיילים - שמורים ומוגנים בחזית

ובבוא העת חוזרים הביתה, נקיים מרשמים משדה הקרב,

בריאים ושלמים פיזית ונפשית, חוזרים לשגרת המשפחה,

נוסיף את מדינת ישראל שמתפתחת, משגשגת, בטוחה ומוגנת,

ובה פורח עם ישראל מאוחד ושטוף באהבת חינם

ולאלה... 

נוסיף עוד חלומות~רצונות אישיים - כל אחד משלו.


זוהי דוגמית מתמונה של מציאות נכספת כשהיא ממומשת.


כדי שנוכל לממש את התמונה הזו במציאות במהרה בימינו,

עלינו ראשית לזכור שאמנם אנחנו חווים את המציאות 

דרך 5 החושים - בעזרתם אנחנו קולטים את האפשרויות,

אך... ישנן אינספור אפשרויות נוספות.

לעומת התפיסה שלנו - זו שנעזרת ב 5 החושים ומבוססת

על העבר - שמגדיר עבורנו הווה דומה ומייצר עבורנו שחזורים לעתיד,

כשהמנצח על אלה הוא החלק השמאלי של המוח - אותו חלק אנליטי -

הרי שבשדה הקוונטי - מתקיימות אינספור אפשרויות עתידיות (גם עבורנו),

אלא שעל מנת לממש אותן - עלינו להשתחרר מהתפיסות המגבילות שסיגלנו בעברנו,

להיווכח בשדה הפוטנציאלים - באינסוף האפשרויות הקיימות בשדה האינסופי הזה

ולאפשר להן להתממש.


ובמילים ארציות -

כל דבר שאני רוצה ועוד לא מתקיים בחיי -

מסתיר פחד או אמונה מגבילה מפני הדבר שאני רוצה,

למשל:

אני יכולה לומר שאני רוצה שיהיה לי הרבה כסף,

ואם אין לי, זה סימן שיש לי פחד שכשיהיה לי כסף

(למשל) ייקחו לי אותו 


אני יכולה גם לומר שאני רוצה אינטימיות בקשר הזוגי שלי,

ואם אין לי... 

יש מצב שאני מתה מפחד מאינטימיות..

כי אולי כשמישהו יהיה קרוב אלי ממש -

הוא לגמרי יראה אותי וזה נורא מפחיד..

כי ארגיש חשופה,

או כי אני לא מרגישה ראויה וכשתתקיים אינטימיות, 

הוא ממש יראה שאני לא מספיק

וכו' וכו'.


בקיצור אין דבר העומד בפני הרצון (!!)

מלבד... עצמנו, או האמונות המגבילות ~ הפחדים שלנו,

שכשנעבד ונתנקה מהם -נוכל לממש את בחירותינו ובקלות.


כן, אני שומעת את הספקות שמתעוררים בך

ואולי אומרים - אז אם זה כל כך פשוט למה יש כל כך הרבה סבל בעולם?

איך זה שיש עוולות כאלה?

איך זה שלא שבו כל השבים הביתה..??


ההסבר שלי לספקות והדרך שלי להרגיע אותם,

היא להזכיר לעצמי שישנה תמונה רחבה יותר,

עם המון מרכיבים שלא ידועים לי,

לדבוק באמונה שהכל לטובתנו העליונה

ויחד עם זאת למצות את המאמץ מצידי

למה שקורה ב ד' אמותי 

(שקשור לענייני הפרטיים והקולקטיביים)

וחוץ מזה,

אני מרגיעה את הספקות השכלתניים הללו גם בזה

שאני אומרת להם - סבבה, אולי יש ספק,

אבל אני עושה את המאמץ

ו מקסימום זה יצליח!


אז איך מתקדמים מפה?

איך נוכל לקבל גישה למציאות הקוונטית הזו?

ותכל'ס מה עושים?


אם אני אעשה את זה קונקרטי וטכני -

מתחילים להתאמן בלהרגיש איך זה כשזה מתממש

תוך שאנחנו בגלי אלפא - אותם גלים שבהם מוח ימין מופעל. (הנחיה בהמשך)

וכשצצות ההתנגדויות - פחדים, אמונות מגבילות וכו'..- מעבדים ומתנקים מהם,

מה שמאפשר לנו לשהות ולהאמין להגשמת הרצונות

ובהמשך... להגשמתם במציאות.


אז ראשית מקדישים כמה דקות

ומגדירים מה אנחנו רוצים -

בתחום המשפחה, הזוגיות, הבריאות, המימוש העסקי, חווית החיים הכללית וכו'

מנסחים בלשון חיובית,

ועולים לגלי אלפא (כאמור תיכף תגיע הנחיה) 

שם בכוח הדימיון חווים את התמונה הזו

ושוהים בה באופן הכי מחושי שניתן


שוב ושוב, כל בוקר או זמן נוח אחר

ו... נדהמים לגלות כמה אפשרי עבורך עוד בחיים :-)


דגשים לניסוח:

כאמור בלשון חיובית ובזמן הווה,

אבל אם אכתוב יש לי הרבה כסף בבנק בעוד שאין לי...

עשוי להיווצר בי דיסוננס שיְחָבֶּל ביכולת שלי להאמין בתמונה וביצירתה,

על מנת להימנע מכך נשתמש בניסוח כמו:

"יש לי יותר ויותר כסף בבנק"

או:

"אני רואה בדמיוני את השבים חוזרים הביתה,

רשת מסועפת של נסיבות קוסמיות פותחת אפשרויות לשובם,

הם שמורים ומוגנים על אף שוביהם 

ובניסי ניסים חוזרים הביתה"

ואני ממש רואה בדמיוני את השמחה על פניהם 

ומרגישה אותה ואת ההקלה בנימי נפשי...


אוקי,

אז בואו נתחיל: - איך להגשים חלומות 💓

אחרי שכתבתם לכם ולו בנקודות את המשאלות למימוש,

פנו לכם זמן נוח ושקט,

אפשר ורצוי להדליק נר, או להניח פרח באגרטל לידכם,

משהו שיקדש את המרחב,

נשב בנוח, נרפה את הגוף,

נעשה סריקה מלמעלה למטה עם התכוונות להרפיה,

תשומת לב לנשימה,

נאפשר לה להתארך

ולגוף להיות יותר ויותר נינוח

ונתחיל לספור מ 100 לאחור עד 1 

תוך שאנחנו חשים יותר ויותר כמו אין~כבידה,

כאילו אין משקל לגוף

כשהגענו ..

ניווכח שהגענו לשדה הפוטנציאלים האפשריים,

במרחב הזה הכל אפשרי...

נתבונן סביב, נחוש ב5 החושים איך זה מרגיש שם,

אולי נראה מראות, נריח ריחות, נשמע צלילים...

נתיישב לנו בנוחות על ספסל שנמצא עבורנו במרחב הזה

ונבחין במסך קולנוע ענקי מולנו,

נרים מעט את המבט (כשהעיניים עצומות והמבט מורם בכ 20 מעלות מעלה)

ותיכף נתחיל להקרין את התמונה של הגשמת המשאלות שלנו על המסך,

המסך נדלק, אולי קצת מסנוור בתחילה,

אך אט אט הפרטים מתבהרים והמשאלות המוגשמות נראות מולנו,

שם נשהה,

נראה,

נאזין,

נחוש,

נריח,

נטעם,

נאפשר לעצמנו לקלוט מסרים בכל חוש וחוש..

ובעיקר,

ליהנות, להתרווח אל הוקרת התודה על האפשרויות של המימוש המיוחל,

כשאנחנו ממש מדמיינות אותו קורה ומתגשם בפרטים,

כאמור כמה שיותר חושים ובאופן הכי מוחשי שניתן,

נתמסר אליה בחיוך שממלא כל תא ותא בגוף

במשך כמה דקות.

💗💗💗

וכשהמסע מסתיים,

אט אט נספור מ 1 עד 5

ונחזור לעכשיו כשאנחנו בהתכוונות להיות בחיבור לאותה שמחת המימוש,

כשאנחנו זוכרים שהיא תמיד פה בשבילנו

ומיום ליום עדים להגשמתה במציאות 💜


נחזור בהתמדה על התהליך ולו בימים הקרובים 

(רצוי מעבר לכך, תוך עדכון ושינוי מה שרוצים).

* אם עולות התנגדויות ~פחדים בדרך, נדרש עבורם עיבוד,

אם פגשתם כאלה, מוזמנים לשתף ואכתוב על פי השיתוף (באנונימיות) בהמשך.


ובינתיים,

בתפילה להגשמת חלומות,

לחזרת השבים בבריאות

והחיילים בריאים ושלמים הביתה,


פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓💓


יום ראשון, 19 בנובמבר 2023

השאלה שיכולה להציל את הזוגיות (ואותנו מכל משבר)

בעוד שהמחשבות על החטופים ומה שעובר עליהם

ולצידן הדאגה לחיילים שמכווצת לי את הבטן -

מדירות אותי מהכתיבה, כי איך אפשר להמשיך להתייחס ל'זוטות' שכאלה

שהיו ועדיין חלק מהחיים שלנו - המעגל השלישי והרביעי -

כשכמעט 250 ילדים וילדות, נשים ואנשים נמצאים בשבי, 

ומאות ואולי אלפים של חיילים לוחמים בחזית... 


ולמרות זאת, בחרתי, תוך כדי שאני שולחת להם נון סטופ תפילות 

לשיבה מהירה כשכולם בריאים ושלמים,

לשבת ולכתוב לנו - המעגל המרוחק יותר

שממשיך לפגוש את החיים בועטים, 

על מה שבפרופורציות לזוועות עשוי להיות זוטות -

ואני מקווה שכל מי שאלה הם פני הדברים עבורו - יסלח לי על כך -

אבל עדיין מאד מאתגר... 


ובמעבר חד הנה הדברים:


נקודת מבט שהיא נר לרגלי ומאפשרת לי לחיות את החיים יחסית בשלום,

היא זו שמזכירה לי - על עצמי ובכלל -

שכל אחד מאתנו - הוא חלק מנשמה עוצמתית.

כל אחד מאתנו הגיע לכאן על מנת להתפתח מתוך השיעורים שלו

ומאחר והמפה ההסכמית - זו שבה כתובים השיעורים- 'פורחת מתודעתנו' כשאנחנו נולדים,

הנשמה של כל אחד מאתנו בוחרת את המשפחה אליה תיוולד,

ככזו שתזכיר לנו את השיעורים לאורך תקופת חוסר האונים שלנו (הילדות) -

דרך התסכולים שנחווה בפרק הזמן הראשון בחיינו,

כלומר דרך החוסרים עד כדי חסכים שלנו.

אלה, יכתיבו את המשך חיינו - וכמו ישחזרו במעגלים סגורים את האישוים שלנו

 עד... שנתחיל בתהליך של צמיחה וריפוי -

כלומר עד שנסכים להתפתח דרך השיעור - ונשתחרר מהתפיסה המגבילה.

(זה קצת סכמטי ושטוח לצורך הפשטה)


למשל: 

אם אחד השיעורים שלי הינו שיעור של ערך עצמי,

הגיוני שנולדתי למשפחה ש'סייעה' לי להיזכר בכך -

על ידי כך שראשית כשנולדתי - אבא שלי מאד התאכזב שאני לא בן... :-( -

צ'פחה ראשונה של חווית דחייה ומסקנה מוטבעת בי ש 'אולי אני לא מספיק טובה' -

(מה שלאורך ילדותי פיתח בי דפוס מרצה שקדן, מצטיין שמנסה להוכיח שאני דווקא כן)

ואז אחרי שנתיים, נולד לי אח, כן, בן,  (מהמם, נשמה שאני מאד אוהבת 💗)

ואז, גם אם כבר זכיתי לאיזה גן עדן של התלהבות ממני בשנתיים הראשונות לחיי

ובאמת שהייתי מהממת :-), נדחקתי לגמרי החוצה מהפריים,

כי הוא פשוט שבה את הלב של כולם,

(צ'פחה שנייה)

ועוד ועוד אירועים קטנים כגדולים שהקליטו בתוכי חווית דחייה,

מתוכה פיתחתי דפוסי התנהגות שרק העצימו את הדחייה יותר (כמו כל מנגנון הישרדותי) -

כשבנוסף לריצוי ולניסיון הבלתי נדלה להוכיח שאני מספיק -

התקבע גם צורך עמוק באישור מבחוץ.

דפוסים שכאמור רק השאירו אותי עם ההיפך - מתבוצצת בביצת הדחייה

ושזורים כחוט השני בתהליך הצמיחה שלי אל הגדולה שאני.

ומתנקים ככל שאני פוגשת, מרפאה, מעבדת ומתפכחת למי שאני באמת.

~~~~~


אנחנו נולדים חסרי אונים - כקורבן של המציאות,

מעצם היותנו תלויים במטפלים בנו

ומכאן מצב תודעתנו בבסיס הינו מצב של קורבן.

אך בתהליכי צמיחה, כשבין היתר אנחנו מקבלים את נקודת המבט שלעיל -

ומצליחים להתרחק סנטימטר במקום להזדהות עם הסיפור -

נפתחת בפנינו תמונה גדולה יותר 

שטמונה בה האפשרות להשתדרג ממצב תודעתי קורבני - הישרדותי - מאבקי,

למצב של בוגר המחולל את מציאות חייו - ומשגשג.


זה כמובן תהליך רגשי שאיננו לינארי והוא רב רובדי,

שנע כמו ספירלה שעולה מעלה כשאותו האישיו של הערך שלי

פוגש אותי שוב ושוב בחיים, אך בפחות ופחות עוצמה

כלל שאני מעבדת ומכילה את האמוציות הכלואות בי

ואני יותר ויותר ערה ומחוברת לחווית הערך שלי

ומתוך כך יותר ויותר מתנהלת ממקום פתוח ויציב, מה שמשתקף במציאות חיי.


שאלה אחת פשוטה שעוזרת לנו והיא כמו מקפצה בין המצבים,

עבוּר כל תסכול או משבר - היא:

מה המצב הלא נעים הזה בא ללמד אותי?

מה הוא מזכיר לי שאני מכירה עוד קודם להיכרותי עם מי שכרגע מתסכל אותי

ובמקום להאשים את האחר במה שקורה -

איך אני יכולה לנצל את ההזדמנות הפעם לריפוי?

(ככל שאני מעבדת את הרגשות הקשורים לתסכול, אני 'עוברת' את השיעור)


השאלות הללו ונקודת המבט הזו בכלל,

מייתרת את הנחות היסוד שמחזיקות אמוציות ובמיוחד אשמה,

ומעוררות אותנו לעובדה ש: אף אחד לא אשם, גם לא אני! 

ותוך שאני מעבדת את הרגשות שבפלונטר האמוציונלי הזה

ובמיוחד את האשמה, אני נחלצת מהבִּיצה

ומחווית הקורבן ש'עשו לו' ו'חמוץ לו' מאשמה,

לחווית הבוגר שמנהל את חייו ומחולל את המציאות,

בוגר שנמצא בבחירה ובחיבור אל הלב

ומתוך כך בין היתר יכולה להיות חלק מקשר מספק יותר,

מעצם השינוי שאני עושה.


ולמה אני כותבת על זה דווקא עכשיו?


בשבועות האחרונים אני מוצאת את עצמי במן חירוף נפש

מחויבת להסברה הישראלית -

אמנם אני לא בפייסבוק מעל חודש, כי פרצו לי לחשבון, 

אבל מנסה באינסטרגם עם ה 360 בקושי עוקבים שלי,

לשתף כל תוכן שפוקח עיניים ושם את הדברים במקומם,

כשאני מתוסכלת ואפילו אפשר לומר במצוקה לא קטנה,

מהיחס שאני חווה כאטום בעולם כלפינו,

"איך זה יכול להיות שהם קוראים לעצמם "פרוגרסיבים"

והם לא רואים את התמונה המלאה??"

נוכחת בתדהמה כָּמָה שנאה מופנית כלפינו כעם,

כשאני מאמינה בכל ליבי במוסריות הבלתי מתפשרת שלנו.

אטימות שמעלה בי חוסר אונים שמתרעם בתוכי.


השבוע ניסיתי להבין למה בעצם זה כל כך מטלטל אותי,

(ואני מתכוונת מעבר למצב הקשה אוביקטיבית בו אנחנו נמצאים)

כי זה ממש לא אופייני לי להיות כל כך מטולטלת 

ובטח שלא להיות פעילה ברשתות החברתיות בענייני 'אקטואליה'...


ובבת אחת היתה לי התפכחות מרעישה כשזיהיתי...

איך לא... בדיוק את אותו הטעם שזועק לאישור מן החוץ,

שדוחף אותי בחירומיות להראות ולהסביר לכולם שאנחנו בסדר...

וכמו להתחנן לאישור מהם...


זה לא אומר שאני צריכה להפסיק להעלות חומרי הסברה,

אולי בכל זאת הם יגיעו ולו למישהו אחד מהמתנדנדים,

שיהיה מעוניין להקשיב וישנה דעתו..


זה רק אומר שיש פה עוד משהו - שכבה נוספת ופנימית

שהנטייה התרבותית הרווחת שלנו תהיה לרוב-

במקום להתמודד אתו ולטפל בו בתוכנו,

להוציא אותו החוצה, מה שמשאיר את התסכול בועט בתוכנו

ואותי - במקרה הזה - בשלב המעגלים הסגורים 

בשיעור של ריפוי הערך שלי והצורך שלי באישור...


כשנוכחתי שזה העניין, פניתי פנימה לתוכי,

וכמו נפרשו בפני אינספור המקרים בהם זהו המניע שלי - לקבל אישור מבחוץ..

ולא.. אני ממש לא גאה בכך.. אבל זה מה יש :-)

הפעם, שָהִיתי עם המצוקה הילדית, תוך שאני מחבקת את הילדה שהייתי

ובעצם... עם החיבוק כמו נותנת לה את האישור הנכסף,

עד שמשהו נרגע בתוכי. כמו שכבה נוספת התנקתה.


ככל שאני מרגיעה את הצורך הזה אני יכולה לבחור אם וכמה לחזק את ההסברה, (ובכלל להגיב)

אבל לא מתוך הצורך באישור אלא מתוך המרכז היציב ולו במעט יותר שלי -

מה שלרוב יניב פירות מוצלחים יותר

ובכל מקרה ישאיר אותי מלאה ולא עם הטעם החסר ההוא. 


לא פעם אנחנו נופלים לפח הזה ומרגישים קורבן של האחר,

בגלל שהוא... או היא... עשו ככה או לא עשו אחרת...

ואז, או שאנחנו נלחמים או מנסים לברוח משם,

ושוב - בלי להתייחס למה נכון לעשות -

כל עוד אני מוּנעת מהחסך -

סביר שאשאר עם החסך הזה גם אחרי שנלחמתי/ ברחתי מהמצב...

כי הוא ב ת ו כ י .


לכן,

אם יש תסכול כלשהוא בחייכם, בהקשר הזוגי ובכלל,

נסו את השאלה הזו -

מה זה בא ללמד אותי? 

ואיך אני יכולה לנצל את ההזדמנות הפעם לריפוי ?

והריפוי - אני מזכירה - הוא קודם כל פנימי (!)

ורק אחר כך, 

רק מתוך המלאות יהיה נכון להמשיך אל הפעולה שבחוץ (אם בכלל)

אשמח לשמוע מה זה מעלה בך,

וגם לכוון לריפוי וצמיחה בדרך מופלאה ומלאת חסד.

מאחר והכיוון אפשר לומר שהפוך ממה שהאוטומטים שלנו יגידו,

זה קריטי לקבל ולו כהתחלה - כמו פנס ותרגול מלווה,

אשמח להיות בשבילך בדרך המרגשת הזו של הצמיחה

במיוחד בימים אלה


ועוד 'במיוחד'.. כי רכשתי כלי מדהים שנקרא ביואורגונומי,

שמאפשר למוסס חסמים בכלל ובזוגיות בפרט,

גם אם רק אחד מבני הזוג מגיע לטיפול!

אז אם בן הזוג לא מעוניין אבל את כן.. - בואי!

זה מדהים!! (לחצי פה ותגיעי לתיבת המייל שלי)


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓💓