יום ראשון, 22 בנובמבר 2020

"את כל הזמן נותנת לי הוראות.. אפילו לא מילה טובה אחת."

 זו היתה התלונה העיקרית שלו,

שהעיבה עליו והכבידה כל כך...

שהוא מצא את עצמו מתרחק ממנה יותר ויותר

מה שְמִן הסתם הֶעֶצים את ההערות שלה

ואז... עוד יותר את ההתרחקות שלו,

עד ש... הם הרגישו כמעט זרים

והפרשנות שלהם למצב היתה ש: האהבה נגמרה


אבל...

כשרק התבוננו לכיוון הנכון,

מהר מאד התבהרה תמונה אחרת לגמרי...


בכל פעם שהיא { מעירה לו, 

או מבקשת ממנו שיעשה משהו

כמו למשל להכין בקבוק לתינוקת, 

לקום להרגיע אותה כשהיא בוכה,

או להרים את המסיכות שפזורות בכמה מקומות בבית..

הולכת ונוצרת מעליו } עננה

שמכבידה ומעיקה באזור הלב והגרון,

עננה שמביאה אתה תסכול ועצב 

כאלה שלרוב הוא לא מודע להם

ויחד עם זאת מעיבים עליו,

תסכול שהמילים שלו -

"לא רואים אותי,

לא מתייחסים למה ומי שאני באמת.."


תסכול שמביא אתו כאב ישן

שלמעשה הוא } מכיר 

עוד הרבה לפני שהכיר אותה {


תסכול שמעלה את הכעס והעלבון גם יחד:

הכעס שהרגיש כלפי אבא שהיה מקטין את אמא ומבטל אותה,

והעלבון של אמא שנתנה לזה לקרות שוב ושוב

שכילד הזדהה אתה וכָּאָב את הביטול שחווה מנקודת מבטו

מה שהוביל אותו להבטיח לעצמו ללא מילים -

"לי זה לא יקרה.."


אלא ש...

באופן שאינו תלוי בנו,

מה שספגנו כילדים -

גם (ואולי בעיקר) אם תסכל אותנו -

הוטבע בנו באופן שהתסכול חוזר על עצמו

בעיקר בקשרים משפחתיים וזוגיים

ומוביל אותנו - שחיים בתודעה השלכתית -

להשליך את התסכול ולהאשים את בני הזוג שלנו 

ש"בגללם אני כל כך עצבני/ מתוסכל/ לא יכול יותר.. "


כשלמעשה...

בזכות זה שהם מעוררים את התסכול,

יש לנו האפשרות וההזדמנות לרפא את אותם המקומות,

לשחרר את אותם התסכולים שנכלאו בתוכנו

כך שאנחנו ממגנטים אלינו ולוקחים חלק פעיל

בחוויות חיים שמשחזרות את אותם התסכולים בדיוק

ובלי להתכוון - אם אנחנו לא מנצלים את ההזדמנות לריפוי -

אנחנו מעבירים בדיוק את אותם התסכולים לילדים שלנו.


אז - כשאומרים לי - בדיוק בגלל זה אני רוצה להתגרש...

אני מזכירה, שזה שארחיק ממני את מי שמעורר את התסכול

לא באמת ישחרר את הפלונטר האמוציונלי שמתקיים בי

ותהליך ריפוי ושחרור של אותם המקומות הפנימיים

שהמצבים המשבריים בזוגיות רק מעוררים

הוא קריטי והכרחי בדרך לחיים טובים יותר

(והוא גם מייתר לרוב את הרצון להתגרש)


כי אותו הפלונטר מכיל בתוכו בין היתר 

גם דגמים התנהגות והרגלים הישרדותיים

שפוגעים באיכות החיים בהיבטים שונים נוספים

ובגדול משאירים אותנו ב ה י ש ר ד ו ת

(כמובן שהתמונה מורכבת יותר ואני פה מביאה וקטור צר שלה על מנת להסביר)


ככל שאנחנו מסתכלים על המציאות בכלל

ועל מה שקורה לנו בזוגיות שבפרט

מנקודת מבט שזוכרת ששנינו נפגענו לרוב באותם הֶקְשֶרים,

רק שלכל אחד מאתנו מנגנון הישרדותי הפוך,

כך נוכל פחות להישאר בעמדת הקורבן,

פחות להילחם או לרצות לברוח

ויותר להתייחס לסיטואציה כהזדמנות להשתחרר 

מכבלי התפיסה בהם אנחנו שבויים.


היופי הוא שכשעובדים עם הגוף,

אנחנו יכולים ליהנות מחכמת הגוף ובינת הלב  -

להם יכולת הרבה יותר רחבה מהשכל,

ובעזרתם נוכל להשתחרר מהתפיסות התפוסות שהשכל ייצר...


נכון שברחנו לשכל וזה "הציל אותנו" לכאורה

במנגנוני הישרדות ותפיסות שגויות למיניהן,

אלא שלמעשה, אלה משאירים אותנו במצב הישרדותי

ועם לב סגור שמְסָפֶּר לנו ש: "ככה לא ניפגע"


לכאורה,

כשהלב סגור פחות נרגיש את הפגיעה,

אבל אז... גם פחות נרגיש רגשות נעימים,

פחות שמחת חיים, פחות א ה ב ה.


כילדים חסרי אונים כנראה שלא יכולנו אחרת,

אבל היום - בעזרת החיבור לרובד הפיזי והרגשי,

אנחנו יכולים לבסס חווית האונים

שמאפשרת לנו להעז לפתוח את הלב

לא בתנאי שהאהבה לא תפגע בנו...

אלא למרות שהיא פוגעת


כך שכבוגרים שלומדים ומסוגלים להכיל תסכול

אנחנו יציבים יותר, בטוחים יותר,

מבטאים את עצמנו מתוך שקט פנימי,

מבטאים את הצרכים שלנו

ופועלים יותר ויותר בנאמנות לעצמנו.


וכל זה קורה בזכות התסכולים הזוגיים

שמעוררים את המקומות הלא פתורים לנו

כדי שנוכל לפתור אותם!


ואז - החיבור שמתאפשר בינו לבינה }{

הוא חיבור מלב אל לב

~~~~~


לחיי האהבה 

ויכולת הריפוי המופלאה שלה,


אני כאן בשבילכם במגוון דרכים לריפוי שכזה:


פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך






    יום ראשון, 15 בנובמבר 2020

    "אני לא יכולה יותר עם הצעקות שלך..."

     " אני לא יכולה יותר עם הצעקות שלךָ,

    זה מלחיץ ומפחיד אותי,

    זה פוגע בילדים,

    אני הרוסה מלראות אותם בחוסר אונים מולךָ כשאתה צורח!

    די! אני לא מוכנה לזה יותר!"


    כך פתחה רונית } את השיחה שלנו.


    אז ראשית מובן ומוסכם ללא כל עוררין

    שאלימות - גם מילולית -

    אינה מקובלת בשום מצב.


    ובהמשך לכך, בהחלט לרוני { -

    יש עבודה פנימית על חוסר היכולת שלו להכיל תסכול

    שמתבטאת בהתפרצויות מילוליות קשות


    יחד עם זאת,

    מאחר ובתהליכים אותם אני מלווה

    איננו מחפשים מי אשם ומי צודק,

    כי לא שם הפתרון האמיתי שיוביל לשינוי המצב

    ויותר מזה, 

    מאחר וברור לנו שבכל דינמיקה זוגית יש שניים -

    מה שנקרא לטנגו (כן, גם זה..) צריך שניים -


    בחרתי להביא את הדוגמא הזו כדי להדגים

    איך (אפילו) מתוך סיטואציה קשה כזו

    יש לכולם הזדמנות נהדרת לריפוי


    ולא...

    אני לא מתכוונת שרונית } אשמה בזה שהכעיסה אותו

    (נכון, כי אנחנו לא מחפשים אשמים... ו -)

    כי אפילו אם היתה מכעיסה אותו

    אין שום הצדקה לאלימות.

    אנחנו רוצים להגיע למצב שכולנו 

    מסוגלים להכיל תסכול

    כך שנוכל לבחור איך להגיב 

    וגם - אם ואיך לבטא אותו.


    אני מתכוונת לקסמים שמתרחשים 

    כשאנחנו קשובים לעולמה הפנימי של רונית

    שהתגלה לנו כשבדקנו מה החלק שלה בטנגו

    או : כשחשפנו מה זה בא ללמד או לרפא עבורה:


    כילדה - כך היא סיפרה - היא גדלה 

    עם אב שהיה נוהג להתפרץ באופן לא צפוי

    ועם אֵם שהיתה חרדה מהתפרצויותיו 

    ולקחה על עצמה להיות המגן האנושי של בנותיה מפניו כשכעס.

    באותו האופן -

    לוקחת רונית באופן אוטומטי את התפקיד הזה

    ונחלצת בחרדה לגונן על ילדיה מפני ההתפרצויות של רוני.

    אלא ש... 

    בדיוק כמו שזה לא באמת הרגיע אותה כילדה,

    זה לא מרגיע היום אף אחד, גם לא את ילדיה שלה.


    זאת אומרת, שרונית מצאה עצמה נמשכת לרוני -

    שלוֹ התפרצויות כעס לא נשלטות,

    על מנת שתהיה לה ולו ההזדמנות לרפא את הדפוס

    שאחרת יועבר גם לדור הבא - ילדיהם

    בדיוק כפי שהועבר אל רונית ורוני כשהיו ילדים.


    במילים אחרות

    אותם המקומות שבהם נפגענו כילדים

    מוטבעים בנו באופן שגורם לנו להמשיך ולהנציח אותם

    ובין היתר להעביר אותם לדור הבא

    אלא אם כן ... אנחנו מחוללים ריפוי.


    זאת אומרת שנימָשך למי ש"ישתף אתנו פעולה"

    בתוך דפוסים מכאיבים שמוכָּרים לנו

    וכל עוד אנחנו שבויים בתוכם -

    התסכול ימשיך ואף יתעצם.

    עד ש...

    נחולל ריפוי בדפוס ההוא -

    ננקה את ההטבעה ההיא,

    נביא מזור לחלק הילדי המתוסכל שבתוכי

    ונצמח להיות בוגר בריא ויציב


    ואז -

    שניהם (כן.. כי גם לה ישנן התפרצויות כאלה)

    יצליחו מחד להכיל את התסכול כאשר זה עולה

    ולהגיב באופן שאינו מתפרץ באלימות החוצה


    ומאידך לחוות פחות ופחות פחד וחרדה ויותר ביטחון

    כאשר ישנה התפרצות מהאחר

    כך שיוכלו להגיב מתוך השקט שאלה מאפשרים.


    כך - גם ילדיהם יזכו לחוויה נעימה יותר בחייהם.

    יחוו הרבה פחות חרדה ופחד והרבה יותר יציבות וביטחון

    אפילו מול מישהו שמאד כועס.

    ~~~~~~


    לרובנו ישנה נטייה להימשך למקום הצודק,

    ואז, כשאנחנו משתפים חבר/ה בקושי שלנו,

    הנטייה הזו לא רק שלא מקדמת אותנו -

    היא מרחיקה אותנו מהפתרון...


    אבל, 

    אם בכל פעם שעולה תסכול

    נציב את השאלה :

    מה זה בא ללמד אותי?

    מה יש לי פה הזדמנות לשחרר? לרפא?


    נוכל לשנות כיוון ולנוע לעבר ריפוי ושינוי אמיתי

    על ידי שחרור מאותן הטבעות שהוטבעו בנו כילדים

    שכשאנחנו שבויים בהן

    לא רק שהן מתסכלות אותנו שוב ושוב,

    הן גם מסתירות לנו פרטים חשובים מהתמונה הרחבה.


    בדרך שבה אני עובדת 

    לא רק שאנחנו זוכים להבחין ולהבין מה זה בא ללמד אותנו,

    אנחנו מנקים את הדפוסים הללו מהגוף הפיזי והרגשי -

    (מאחר ושם הוטבעו לא מספיק להבין בראש).


    זהו תהליך מרגש ומפעים

    שמאפשר לנו לעשות קפיצות התפתחותיות משמעותיות

    בזמן קצר יחסית

    כאלה שגם עוזרות לנו לשנות הרגלים שלא משרתים אותנו

    כמו לצעוק, להיות מוצף בחרדות, להיות תלוי בניקיון יתר/ להתמרד נגדו וכו'

    וגם יותר ויותר להצליח לדבר במקום לריב.


    (הכי כיף כשעוברים תהליך בשניים, 

     אם כי זה אפשרי גם אם רק אחד מאתנו הולך בדרך הזו)


    אז...

    לחיי האהבה לעצמינו

    שבסופו של דבר היא היא זו

    שמאפשרת לנו ריפוי לכל אותם המקומות

    בהם לא קיבלנו ממנה מספיק כילדים,

    כך שלמדנו להמשיך ולא להעניק ממנה לעצמינו

    ובלי משים להזין את התסכול במו ידינו.


    ועכשיו... בזכות התסכולים הזוגיים

    אנחנו יכולים להיווכח בכל המקומות בהם היא חסרה

    ו... ללמוד איך להצליח לשנות כיוון.

    ~~~~~~


    פה בשבילך/כם במיוחד לשם כך-

    כדי שתוכלו אז לחוות נחת, אהבה, שותפות וחברות

    בתוך הזוגיות שלכם ובכלל


    וזה אפשרי להגיע לשם אתי במגוון דרכים:

  • פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך




    יום ראשון, 8 בנובמבר 2020

    הסוד לחיי סקס טובים יותר / Laurin Betito

    כך Laurin Betito מתחילה את ה Ted talk שלה: (קישור אליו בסוף)


    "

    האם מישהו זוכר מי דיבר אתו (כילד/ מתבגר) על עונג מיני?

    האם אי פעם בכלל היה מישהו שדיבר אתכם על עונג מיני?

    האם למדנו זאת בשיעורי חינוך מיני?

    או שמא רק לימדו אותנו איך לא להיכנס להיריון...

    האם הורינו שוחחנו אתנו על עונג?


    כתינוקות -

    כל מה שאנחנו יודעים זה עונג,

    עונג הכי טבעי לנו -

    ומרגיש טוב,

    בכלל בלי קשר לסקס.


    עד... שמישהו אומר : "אל תיגע/י בעצמך"


    ואז אנחנו מתבגרות,

    וכשאנחנו מבטאות עניין בסקס- 

    איך מכנים אותנו? -

    "פרוצות"

     נכון?


    ובאופן מפתיע- 

    אפילו היום אנחנו עדיין שומעים הערות כאלה


    אנחנו מכתירים את הסיפוק הגברי

    אבל מביישים נשים באותו ההקשר בדיוק...


    אנחנו עדיין מקבלות מסרים שליליים

    מהמשפחה שלנו, מהתרבות, מהדת..


    ואז כשאנחנו גדלות ונכנסות לקשר זוגי,

    אנחנו אמורות באופן פלאי פשוט לעוף על זה!

    ~~~~~

    הסילוף התרבותי הזה יוצר עיוות סביב סקס

    שמעכיר על מערכות יחסים

    ועלינו כנשים שמרגישות שמשהו אתנו לא בסדר..


    היא פוגשת לא מעט נשים שמתייחסות לסקס

    כאל עבודה שגרתית,

    כמשהו שהן "צריכות לתת"

    לא כמשהו שהן חולקות,

    אפילו לא כמשהו שהן מקבלות,

    ואז - מה שקורה לרוב -

    נשים נמנעות מסקס ומאינטימיות

    זה משאיר אותן מתוסכלות, בבדידות,

    ואת בן הזוג שלהן מתוסכל ובודד

    והן תוהות - מה לא בסדר אתי??

    האם אני לא אוהבת את בן הזוג שלי?

    האם אני לא נמשכת אליו?

    אבל כמובן שכשהן חושבות על זה הן מגלות

    שהן אכן נמשכות אליו, ואוהבות אותו,

    למעשה כשהן במעשה אהבה הן בהחלט נהנות ממנו


    אז... מה הבעיה בעצם??


    ברור שאם מערכת היחסים קשה ולא נעימה

    ויש כעס כלפי בן הזוג,

    סביר להניח שלא תתעורר תשוקה אליו.


    ובכל זאת מה לגבי אלה מאתנו

    שמערכת היחסים שלנו היא בסה"כ נעימה,

    מה קורה שם?


    מה שקורה הוא שאנחנו צריכים להבין

    איך התשוקה מופעלת אצל נשים:


    ראשית - אצל רובנו הנשים

    תשוקה אינה דבר קבוע 

    היא לא סטטית שנשארת באותו הגובה,

    יש עליות וירידות 

    ולעיתים - מאד מאד דרמטיות


    בנוסף 

    תשוקה אצל נשים איננה ספונטנית

    במערכת יחסים ארוכת טווח.

    (זה יכול לקרות גם אצל גברים

    אבל אצל 75% מהנשים ואולי 25% מהגברים זה כך)


    וכשהיא אומרת מערכת יחסים ארוכת טווח

    לא משנה באיזה גיל בני הזוג

    כשמחקרים מראים שהתשוקה הספונטניות מתחילה לדהות

    בין 6 ל 18 חודשים מתחילת הקשר


    אז אנחנו מאבדים את הספונטניות הזו -

    אותה תחושה של חשק ועוררות מינית תמידיים שיש לנו בתחילת קשר

    והיא הופכת להיות מורגשת יותר בראש ובלב

    כאשר היא מופעלת בעיקר כתגובה לגירוי חיצוני -

    שזה אומר שכשבן הזוג מעורר אותנו -

    אנחנו מגיבות לכך והתשוקה מתעוררת.


    אז מה עושים?

    אנחנו חייבות להתחייב לכך -

    ולבחור במיניות

    לבחור בכך מתוך הבנה שזה טוב לנו

    מוך הידיעה שזה יוביל לעונג והנאה

    וזהו לפי Laurin Betito מאמץ מודע לבחור במיניות


    והיא נותנת דוגמא:

    מי ממש ממש אוהב ללכת לחדר כושר?

    לרובנו דרוש מאמץ לצאת לשם,

    אז השעון המעורר מצלצל, ב 5:00- 6:00 בבוקר

    ולמרות שאת יודעת שאת צריכה את האימון הזה

    בשביל היום שלך, את יוצאת מהמיטה בקושי,

    עם אוףףף צריך ללכת לחדר הכושר,

    מתלבשת- ואז כבר יותר בקלות ממשיכה לחדר הכושר.


    אז את הולכת לחדר הכושר, מתעמלת,

    זה ממש מרגיש מצוין, יוצאת משם כמו חדשה,

    רעננה, מלאת חיוניות,

    ואת אומרת לעצמך - וואו היה מצוין,

    אני חייבת לקום גם מחר בבוקר!

    אני כל כך אוהבת את זה..


    אוקי...

    למחרת בבוקר, אותו השעון מעורר באותה השעה...

    האם את תקפצי בשמחה מהמיטה??

    לא..

    למרות שכל כך נהנית יום קודם...

    אין לך תשוקה ספונטנית לחדר כושר...


    לכן - הבחירה המודעת בסקס קריטית לחיי סקס טובים יותר.

    ~~~


    הצעד הבא לשדרוג הסקס 

    הוא היכרות והבנה של הגוף שלנו:

    לרוב, נשים לא ידעו לזהות את היוני שלהם

    לו היה בשורה עם יונים רבים אחרים

    בעוד שגברים היו מצליחים בכך בקלות..


    זאת למרות שכנשים בורכנו באיבר שכל מטרתו היא עונג

    ולא מדובר רק בקצהו שאותו כולנו מכירים כדגדגן,

    מדובר במערך שלם:

    תמונה מתוך הסרטון:

    75% מאתנו הנשים,

    לא יחוו ולא יכולות לחוות אורגזמה מחדירה בלבד

    ולא משנה כמה זמן הוא ינסה,

    10 דקות או 10 שעות,

    זה פשוט לא יקרה!

    אנחנו זקוקות לגירוי הדגדגן כדי להגיע לסיפוק מיני 


    בעצם מה שהיא מנסה לומר הוא - 

    שיש 2 עובדות שאנחנו חייבים להכיר בהן -

    כדי לשפר את הסקס בחיינו:

    אחת - שהתשוקה אינה ספונטנית במערכת יחסים ארוכת טווח

    אלא מתעוררת כתגובה (לרוב)

    והשנייה ש(לרוב) נשים מגיעות לסיפוק דגדגני 

    כיוון שלרוב הנשים זוהי הדרך היחידה 

    וזה לגמרי נורמלי וטבעי


    תסכולים נפוצים של נשים שלא מצליחות כך או אחרת,

    מבוססים על אי הבנות ומסרים תרבותיים שגויים

    שמייצרים תסכולים שמכבידים על האנרגיה המינית 

    ו... מעכבים את העונג.

    ~~~~~~~


    מיניות בריאה הינה זכות אנושית בסיסית

    לפי ארגון הבריאות העולמי -

    וזה כולל עונג מיני


    ויתור על סקס פוגע בנו

    וגם במערכות היחסים שלנו -


    מחקרים מראים שמי שמקיים יחסי מין בשגרה -

    חי זמן ארוך יותר, מרגיש טוב יותר 

    וזוכה למערכות יחסים טובות יותר

    ואנחנו... בהחלט לא רוצים לוותר על זה ❤


    אם כן מהו הסוד לחיי סקס טובים יותר?

    הסוד הוא ההבנה שמיניות היא דבר משתנה,

    שעובר שינוי לאורך השנים ומתפתח,

    מה שהרגיש טוב אתמול,

    יכול להרגיש לא משהו מחר,

    התשוקה שלנו יכולה להיות חזקה ולפעמים חלשה

    התשוקה שלנו משתנה ומתפתחת -

    בתוך מערכות יחסים ובתוך עצמנו

    וזה הדבר הראשון שחשוב שנזכור.


    שנית -

    אנחנו חייבים לתת עדיפות לעונג שלנו

    זהו שיפט תודעתי 

    וזה מה שאנחנו צריכים לטובת חיי מין טובים יותר.


    כך Laurin Betito מסיימת את הרצאת הטד הקצרה שלה

    והנה היא פה למעדיפי הוידאו:

    קישור לשם בלחיצה כאן  - כי אני מבינה שבטלפון הוידאו לא זמין.


    ופה אוסיף כמה מילים ממני לסיכום ההרצאה הזו-

    העיוותים בתפיסה שלנו לגבי סקס -

    שמקורם במסרים תרבותיים שגויים -

    מכבידים ומקשים עלינו ליהנות ממיניות -

    למרות שהגוף שלנו נוצר לעונג


    ככל שננקה את המסרים הללו

    שמכתיבים לנו מה נכון ומה לא,

    מה צריך ומותר ומה לא בסדר,

    ככל שנצליח להתחבר ולהקשיב למה שנכון לנו -

    כי הגוף יודע -

    ככה נצליח לאפשר לאנרגיה המינית שהיא היא אנרגיית החיים

    לזרום בחופשיות בתוכנו

    וכוווולנו נרוויח מכך !


    לחיי העונג והאהבה

    שהינם לגמרי ברי השגה ❤

    במיוחד במערכות יחסים ארוכות טווח

    והרבה יותר בקלות ממה שאנחנו נוטים לדמיין !


    כאן עבורכם -

    כדי להוביל אתכם לשם


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך ❤❤








    יום ראשון, 1 בנובמבר 2020

    אינטימיות לה ~ סקס לו ולהיפך / Amy Color

     התגלגלתי אל ה Tedx talk הזה 

    והייתי חייבת לשתף בכל טוב הזה:


    גישה אל הסרטון נמצאת למטה,

    למעדיפים לקרוא הנה הוא מתורגם סימולטנית בידי:


    כשזה מגיע לענייני סקס כולנו זקוקים לתמיכה,

    ולכן אני כאן -

    כך פותחת Amy Color ומוסיפה

    כמו הפעם הראשונה בה פגשתי את קווין וג'קי ושאלתי:

    באיזו תדירות אתם "נפגשים" ? 

    קווין אנפף: " פפפפ.... כמעט בקושי... רק בשבתות.."

    בעוד שג'קי לעומתו אמרה: "וואוו... כל הזמן!, כל שבת!!!"


    יכול להיות שזה נשמע שהעניין פה הוא הסקס

    אבל בעצם... מדובר באינטימיות


    חוסר באינטימיות הוא הסיבה העיקרית למשברים זוגיים,

    זה החוסר באינטימיות שמוביל בני זוג להפוך לשותפים לדירה

    וככל שהמרחק ביניהם גדל, 

    הם עשויים לחפש חיבור וקשר במקומות אחרים,

    להיסגר זה לזו,

    או לקיים מפגשי לילה עם בן & ג'רי


    מערכות יחסים וחוסר סיפוק מיני

    יכולים להתבטא כהתנהגות הרסנית

    כמו זעם, דיכאון, אובססית קניות, 


    זה לא משנה אם אתם עושים את זה 

    פעם בשבוע,

    או פעם בשנה

    או כל יום...

    ללא אינטימיות אנחנו מרגישים בדידות ואשמה.


    כיוון שסקס ואינטימיות זה לא אותו הדבר


    INTO ME SEE -

    אינטימיות אמיתית - זה כשאתה מרגיש בטוח מספיק

    להיפתח ולהביא את עצמך במלואך.

    זה מה שמאפשר לך להרגיש אהוב, בחיבור,

    אפילו אם אתם לא פיזית ביחד.

    זה הלב, הבית והבסיס של מערכת היחסים.


    קווין וג'קי בעבר היו מחכים בציפייה למפגש האהבה שלהם,

    אבל, החיים קורים,

    ועכשיו במקום לעשות אהבה הם נותנים תירוצים

    (ובאנגלית זה נשמע טוב יותר:

    instead of making love they make excuses)


    והסקס שלהם הפך שגרה טכנית,

    משום שמשהו חסר -

    אינטימיות..


    רק שהמחשבה על "לדבר עלינו" מאיימת

    פן יעלו עכשיו עוד עניינים לא פתורים...


    אז... הם הולכים על ביצים,

    ומדברים על "אתה מוכן בבקשה לזרוק את הזבל?"

    במקום.


    היא מותשת,

    הוא עסוק בצפייה בפורנו...


    אז.. - איימי קולור שואלת -

    איך אם כן מחזקים את האינטימיות

    ומגבירים את הסיפוק המיני ?


    תקשורת זה חשוב, לדבר זה חיוני בהחלט,

    אבל רק דיבורים לא מקדמים את חיי הסקס שלכם מעצמם

    צריך לעקוף את המריבות ולנטרל את הטריגרים שלהן,

    לשחרר את ההתנגדויות

    ולחזור לחיבור פיזי -

    שם אתם יכולים להישען זה על זו

    כשאתם בטוחים שהכל יהיה בסדר.


    ג'קי - אשת עשייה עם רשימת  to do אינסופית,

    לא רוצה לשבת מול מטפל ולומר בפני אישהּ

    שהיא לא אוהבת את המגע שלו,

    היא לא רוצה לפגוע בו


    וקווין - הוא בכלל לא רוצה לדבר על רגשות...

    הוא ענייני, מדבר על עסקים,

    שיח רגשי איננו בשבילו.

    הוא רוצה לתקן את זה ולחזור לעניינים


    אינטימיות, חיבור וסקס 

    לא יכולות להיות מובנות רק על ידי דיבורים,

    נדרשת התנסות וחוויה


    והנה לכם דרך נפלאה לכך:


    אתם יודעים איך זה כשאתם עומדים לאכול שוקולד משובח

    לאט לאט, מריחים, מתענגים על הטעם בכל החושים,

    מְמְמְהֶהֶהֶ  

    (קשה להעביר לכתב :-) אולי באנגלית ברור יותר: mmmhhh)

      


    הצליל ובלוטות הרוק מכינים את כל הגוף

    לעונג בלתי נשכח שהוא עומד לחוות

    שמרגיש נפלא עוד לפני שטעמתם אותו


    גיליתי - כך אומרת Amy Color -

    שהצליל הפשוט והחושני הזה

    יכול גם להעלות באופן דרמטי אינטימיות, חיבור ומיניות מענגת

    מממההה


    כשאתם משמיעים את הצליל הזה יחד

    הנשימה שלכם, גלי המוח והדופק מסתנכרנים

    ועל ידי התאמת התדרים הזו 

    אתם מתכווננים ו"מדליקים"

    את "תחנת ה מממההה"


    זה הצליל של ה "אוההה כן"

    שעובר דרך מערכת העצבים שלכם

    דרך עמוד השדרה אל המוח,

    תוך שהוא מייצר תגובה פיזיולוגית -רגשית

    שזו ההגדרה של המילה "מצב רוח"


    האם אתם רוצים להיכנס למצב הרוח הזה?

    ממממהההה


    קדימה!

    תוך שאתם מניחים כף יד על בית החזה,

    ומפיקים את הממממההה הזה

    אפשר ממש להרגיש את הויברציה של בית החזה

    כשאנחנו שואפים, ועם הנשיפה - ממממהההה

    3 פעמים


    גם אם אתם לא מרגישים זאת בהתחלה,

    שווה לנסות ולהיווכח באפקט של הצליל הפשוט הזה

    כשמשמיעים אותו יחד זה מול זה


    כשג'קי מכונסת, קווין אוסף אותה אל זרועותיו

    עוטף אותה ברכות ומחבק בהחזקה נוכחת

    הוא הסופרמן שלה, היא מרגישה בטוחה

    להוריד את ההגנות שלה, את הרשימות

    ולהתרווח אל החיבוק שלו - בדיוק כמו שהיא אוהבת

    נוכח - יציב, ידיו עוטפות אותה ללא כל תנועה

    ממממההההה

    והם מתנדנדים יחד....


    קווין זורח - הם בתוך העולם הפרטי שלהם

    תוך כמה נשימות פשוטות


    החזקת הגיבור המהירה והפשוטה הזו 

    יכולה להוביל לנשיקה מענגת

    (במקום הניקור הקודם שהיה ביניהם),

    להטמיע חיבוק בטוח במקום חיבוק אגבי,

    להימנע ממאבקים אמונציונלים

    כשהם מבקשים זה מזו בצורה ברורה ומתחשבת,

    זה מאפשר לגופים שלהם לתקשר בצורה שמשרה בטחון

    שזהו הבסיס הקריטי לאינטימיות פיזית ורגשית


    ג'קי גם הבינה שקווין כמו הרבה גברים,

    מגיב כשהוא מרגיש שיש משמעות לבקשה -

    כך שהיא שינתה את הבקשה שלה ל:

    "האם אתה מוכן לזרוק את הזבל בשבילי?"


    וקווין הבין שהיא { מגיבה כשהיא מרגישה אהובה,

    אז הוא למד לומר לה :

    "אני אוהב את החיוך שלך... וגם שאת מכינה לזניה..."


    היא נהגה להתלונן שחיבוק אתו היה מוביל ישירות להתגפפות

    ומכוון כולו למטרה אחת - סקס,

    מה שבין היתר הזכיר לה במודע או שלא

    חוויות לא נעימות שחוותה סביב סקס בעברה

    והוא התלונן שהיא מעולם לא הגיעה לסיפוק מיני..


    אז עכשיו - 

    הם ארגנו להם צלוחית ממתקים ריקה

    וכשאחד מהם רצה קצת "סוכר" - הוא שם ממתק בתוך הצלוחית

    כך שכהשני מסכים - הוא מוסיף ממתק משלו.


    שוקולד משמעו - אחד ה ממממההה שלהם

    סוכריות ג'לי - מסמלות ממממההה אחר שלהם


    מן שפה ללא מילים שאפשרה להם להעלות את 

    רצונותיהם האינטימיים ולהגיע להסכמה

    באופן משחקי כך שהמשחק המקדים שלהם

    נמשך כל היום

    וכידוע - 

    הציפייה היא מעוררת התשוקה המינית הטובה ביותר

    מממההה :-)


    עכשיו...

    היא מוכנה לעוד אבל... קווין מתקשה להישאר במשחק

    לאורך זמן..

    כן...

    זה מה שקורה לרבים בתרבותנו 

    כתוצאת לוואי מעודף צפייה בפורנו


    ההבדל בין פורנו למציאות הוא

    שצפייה פורנו היא הרגל שלוקח אותך לפנטזיה

    כשרק היד ואיבר המין משתתפים במשחק,

    בעוד שהדבר האמיתי הינו

    חווית חיבור רב חושית שמעוררת את הגוף כולו.


    אתה נדרש לשתף גם את הראש..


    תאר לך שאתה צופה במשחק כדורגל,

    לבד,

    בבית

    בחושך,

    המון...

    ופתאום... אתה מנסה לשחק על המגרש עם הקבוצה כולה...


    הגיוני שהמעבר משם קשה..

    ושמידי פעם המוח שלו לוקח אותו לפנטז על סצינה וירטואלית

    שתוביל אותו לסיפוק..

    מה שלא מאפשר לו ליהנות ממה שממש עכשיו מתקיים כאן -

    חוויה רב חושית מענגת -

    לו רק מצליח להיות נוכח בה


    וכשהיא שמה לב שכך -

    היא למדה להניח את כף ידה על החזה שלו

    ולהזכיר לו מממממההההה

    כך להחזיר אותו ללא מילים להיות נוכח

    ללא אשמה, ובלי שתהרוס את האווירה

    ~~~~~


    לא פעם גיוון נתפס בעינינו כריבוי משתתפים,

    במקום זאת נוכל לזכור שגיוון מכיל את כל הכלים שלנו -

    אצבעות, לשונות, דימיון, סקרנות וצעצועים,

    הישארו סקרנים אודות מה מענג אותך

    ולעולם לא תשתעממו


    בואו נחליף את השם של סקס ל"עונג"

    כי מאד נפוצה ההתייחסות לסקס כאל חדירה

    כשהמטרה שלה היא אורגזמה

    למעשה - האורגזמה היא רק השיא של העונג המיני

    ותאמינו או לא, זו לא מחייבת זקפה.


    ישנם מספיק מקרים כדי להוכיח

    שסקס משובח מתקיים ללא זקפה כלל -

    ואני יכולה להוכיח זאת במילה אחת -

    היא אומרת ומוסיפה -

    לסביות...


    ידוע שכ 40% מהגברים בגילאי 40

    וכ 50% מהגברים בגילאי 50

    סובלים מקשיי זיקפה

    ובנוסף שמעט מאד נשים מגיעות לאורגזמה בחדירה,

    אז גברים בבקשה... 

    הפסיקו להיות כה קשים עם עצמכם

    ~~~~~~~


    אני רוצה שכל איש ואישה ידעו -

    כך היא אומרת -

    שאפילו ללא ה"כלי" המתבקש,

    יש לכם כל מה שנדרש

    על מנת להיות מאהבים מדהימים

    ולחוות חיי סקס מהנים ומענגים


    אני רוצה שקווין וג'קי וכל אחד מכם

    ירגיש בטוח מבחינה מינית,

    האם אתם מוכנים?:


    מה שהופך אותך למאהב נפלא

    הוא היכולת לקרוא את האחר - ולזהות מה מענג אותו


    ומה שהופך אותך להיות פרטנר נפלא 

    הוא הביטוי של העונג שלך כך שהאחר יבין


    כשאתם מתחילים את המפגש האינטימי

    עם הצליל ממממהההה

    אתם עולים יחד למגרש המשחקים באותה השפה


    כו שקווין אומר -

    הכל טוב, אני יודע מתי טוב לה,

    אנחנו מתווכחים פחות,

    קל לנו בהרבה יותר להתגבר על אי הסכמות,

    מאשר קודם,

    הוא מרגיש תמיכה, מקורקע ומסתבר שהוא 

    בעל הרבה יותר טוב וכך גם בוס, אבא וחבר.

    הם מרוצים בקשר שלהם,

    וגם התדירות של המפגשים שלהם גדלה משמעותית


    בגלל שגם היא מרגישה הרבה יותר בטוחה

    היא הצליחה לשחרר את הטראומה שלה,

    את הרשימות שלה,

    הם נהנים!

    הממתקים שלהם נאכלים :-)


    בארגז הכלים שלהם יש סקרנות,

    כלים נטענים למיניהם,

    חליפת סופרמן ודרך להידלק.

    כי כשאנחנו מרגישים כזה בטחון באופן בו אנחנו מייצרים חיבור,

    השמיים הם הגבול - 

    והרצונות והתשוקות שלנו ברי השגה


    הבטחון הזה מייצר את הבית, הבסיס

    לקשר ששניהם כמהים לו

    והעולם הרבה יותר נעים כשאתה מסופק.


    אינטימיות טובה יותר לה,

    סקס טוב יותר לו

    וההיפך


    דאגו לעצמכם,

    היו בחקירה סקרנית לגבי העונג שלכם,

    בכל דרך שתתאים לכם,

    הביאו אותה כמו שוקולד

    והפכו את העולם שלכם ליותר כיפי, מהנה ומענג "


    והנה הסרטון במלואו בשפת המקור

    עם הבדיחות שלא הצלחתי לתרגם כראוי לעברית:


    פה בשבילכם,
    בתהליכים זוגיים שקשורים לסקס וגם כאלה שלא,
    וגם בתהליכים אישיים


    גלית אליאס
    מומחית בהחזרת אהבות למקומן
    ובראש ובראשונה זו שממך אליך
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    הנה חלק מהדרכים שיכולות להוביל אותך ליהנות יותר מהחיים:

  • פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים












  • יום ראשון, 25 באוקטובר 2020

    איך אפשר להפסיק לריב?

    אני בן אדם קונקרטי.

    אוהבת תכלס. פרקטית. יעילה.

    נכון שיש לזה היתרונות - 

    אבל... 

    לפעמים הנטייה הזו מצרה את נקודת המבט שלי
    כשהיא כמו דוחפת אותי לעבר פינות

    ואז...
    אני כמו עיוורת לרבדים שמֶעֶבֶר
    שנותרים - עד שאני מתפכחת - נסתרים מעיני.

    היום, אני יודעת לומר שהנטייה הזו -
    (שהולכת ומתעמעמת ככל שאני מעבדת)
    מקורה במסר התרבותי הקולקטיבי וגם האישי שלי
    שספגתי בילדותי- המסר שאם אתמצת אותו
    ישמע משהו כמו "מי שלא עושה לא שווה".

    מסר שדירבן אותי כְּמְרָצָה לעשות עוד ועוד
    ואם אפשר אפילו עוד,
    בניסיון שווא אינסופי להוכיח... שאני שווה.

    ככל שאני צומחת באהבה אלי,
    מתרחבת זווית הראייה שלי,
    חווית הערך שלי מתבססת והצורך באישור נחלש

    ובנוסף אני יכולה להבחין ולהבין 
    שכל פעם שנלחמתי במשהו (או עליו)
    שלא מצא חן בעיני/
    שכיווץ אותי/
    שאיכזב אותי/ ...

    הייתי מונעת מהדרייב הצר ההוא
    או במילים אחרות - הייתי ב fight
    וזה... רק הרחיק אותי במקום לקרב אותי לאן רציתי.

    זה קורה לנו כשהפרשנות הפנימית (גם אם בלא מודע)
    הינה שמה שהמציאות מביאה
    בין אם זה שינוי/ התנגדות/ דיעה שונה וכו'
    נחווה כסכנה
    מדומה מן הסתם -
    אך בלא מודע סכנה היא סכנה
    והמנגנונים מגיבים באוטומט.

    מה שאומר שפיזיולוגית -
    הדם זורם מהחלק החושב החכם שבמוח
    אל החלק הכי פרימיטיבי - האחראי להישרדות
    כך שברגעים הללו  -
    לא זמינה לנו היצירתיות, הבִּינָה, התודעה הרחבה...
    והיכולת שלנו להקשיב - פנימה והחוצה מוגבלת.

    אגב, לעומתנו - הנאחזים - הנלחמים,
    ישנה הנטייה ההפוכה - ה flight

    אלה שבכל פעם שהפרשנות של סכנה עולה
    מיד יברחו/ יעלמו/ יאלמו/ יחתכו/ 
    או יברחו בדרך אחרת

    כך או כך שני המנגנונים הללו
    הינם מנגנונים הישרדותיים
    שלכאורה מבטיחים לנו הגנה ובטחון
    בעוד שלמעשה הם מייצרים בדיוק את ההיפך-

    מנגנונים שמשמרים מאבקי כוח וניתוק, 
    שלא מאפשרים לנו תקשורת אינטימית בריאה ונוכחת
    ולמעשה הם הזירה המרכזית במאבקי הכוח
    ובמריבות הזוגיות.

    כל עוד הם מנהלים אותנו -
    די חבל לנו על הזמן...

    לכן...
    אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מנהלים אותם (!)

    לא.. לא על ידי דיכּוּיָים,
    כי כידוע, שום דבר טוב לא קורה כשפועלים בכוח,

    אלא על ידי צמיחה 
    ויצירת מצב של חוסן פנימי.

    החיים קורים. ומביאים אתם אתגרים,
    מה שיכריע ויצבע את חווית חיינו -
    יהיה איך נתמודד עם מה שהחיים מביאים (או לא)

    כל פעם שנמצא את עצמנו מגיבים אמוציונלית -
    באחיזה או בבריחה
    נמצא את עצמנו רק מתרחקים מהתוצאה הרצויה

    לעומת זאת
    כל פעם שנצליח לעשות U- turn 
    ולהפנות את תשומת הלב אל עצמנו 
    נגלה שהמצב - באשר הוא - 
    בא ללמד אותנו משהו או לרפא בנו 
    חלקה שצמאה לאהבה.

    כולנו מונעים מצרכים שלא סופקו בילדותנו
    כל אחד מאתנו בא עם כמיהה למילוי צרכים ספציפיים 
    ובכל פעם שלא התמלאו - 
    מחד התגברה הכמיהה
    ומאידך נוצרה אמונה "אני לא ראוי לכך"

    כך נימָשֶך למי שימשיך לא לספק לנו את הצרכים
    וגם (!)
    נייצר במו ידיינו מצבים כאלה בהם נישאר לא מסופקים

    למשל :
    היא { גדלה במשפחה נורמטיבית ושמחה
    אלא שהיתה הילדה הצעירה מכל אחיה
    ושוב ושוב חזרו בילדותה חוויות בהן לא הקשיבו לה.
    זאת אומרת שהצורך בהקשבה לא נענה אז

    מאז -
    הכמיהה שיקשיבו לה מפעמת בה תמידית
    היא נמשכת לאנשים שהקשבה היא לא הצד החזק שלהם
    (אגב מאותה הסיבה בדיוק - כי גם להם לא הקשיבו,
    גם עבורם זהו הצורך שלא סופק, רק דרך ההתמודדות שלהם הפוכה)
    ובין היתר היא מייצרת מצבים שלא מאפשרים להקשיב לה -
    למשל בכך שהיא פיתחה דפוס של הינעלות -
    כשהיא מרגישה שלא מקשיבים לה,
    היא ננעלת, כועסת, מרימה את הקול ושוברת את הכלים -
    מה שמן הסתם משאיר אותה בדיוק עם אותו התסכול -
    שלא מקשיבים לה...

    זוהי דוגמא לאוטומט הישרדותי אתו אנחנו נכנסים למערכות יחסים.

    בתוך תהליך הריפוי -
    ככל שהיא לומדת להכיל-
    ולא, אין זו למידה שכלית (!)
    אלא למידה מתוך עיבוד רגשי - 
    וככל שישנה הסכמה להרגיש
    כך הריפוי יותר משמעותי
    ונוצר חוסן פנימי.
    הקערות הריקות של הצורך הלא מסופק מתמלאות >
    הצורך נחווה מסופק יותר ויותר
    והיא { יכולה להיפרד מההרגל להינעל 
    שמְסָפֵּר לה שככה ישמעו אותה
    אך למעשה, רק מרחיק אותה מעצמה 
    ומהאפשרות לקבל הקשבה מאחרים.
    ~~~~~~~~~~~

    בתוך התהליכים שאני מלווה
    אני נפעמת בכל פעם מחדש לגלות את העומקים,
    את הדיוק ואת הבהירות שנוצרת
    כשעובדים דרך הגוף
    ושמחה בכל פעם מחדש
    כשמי שאני מלווה 
    מספר לי על השינוי המיידי שהוא חש 
    וכמה הוא מורגש בתוך החיים,
    מה שמאפשר להעמיק במערכות יחסים
    ולממש את הכמיהה העמוקה שלנו לקשר.

    כמיהה שלצידה כידוע ישנו הפחד הכי גדול - להיפגע 

    השאלה היא -
    למי אנחנו רוצים לתת את הכוח
    לפחד או לאהבה?

    משברים דוחקים אותנו לצמתים של בחירה

    ובהמשך ל: איך אני מגיב אל מה שהחיים מביאים לי
    אסיים בתזכורת -
    כל משבר הינו הצמיחה שלך שרוצה להתרחש ❤

    אפשר להמשיך להילחם או לברוח
    אבל אם כבר ברור לך שזה לא עובד..

    יש לי דרך אחרת ללמד אותך / אתכם
    דרך מופלאה שמעלה אתכם על דרך המלך
    בחיים בכלל ובזוגיות בפרט

    פה עבורכם במגוון דרכים:

  • בפגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
  • בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)
  • בהדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.
  • או בתכנית הדיגיטלית הנשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים


  • גלית אליאס
    מומחית בהחזרת אהבות למקומן
    ובראש ובראשונה זו שממך אליך

    יום ראשון, 18 באוקטובר 2020

    מהו 'הריקוד הזוגי' שלכם?

     לכל זוג 'ריקוד זוגי' שייחודי לו.


    ולמרות שלמילה 'ריקוד' קונוטציות רומנטיות...

    זה לא המקרה הפעם...


    הריקוד הזוגי הוא מעין דינמיקה 

    שבה בני זוג מוצאים עצמם כבולים,

    כאילו שבויים בה,

    כמו לופ שלפעמים מרגיש כאין מוצא.


    מן הסתם,

    מלכתחילה כל אחד מביא את החבילה שלו אל הריקוד הזה

    רק שאז.. ככל שהזמן המשותף יחד עובר

    הלוּפּ מתהדק, והריקוד פחות ופחות נעים.


    זה יכול להיות ריקוד של:

    השתלטות מצדה והתנגדות לכך מצדו

    או

    תובענות וציפייה ליותר מיניות ואינטימיות מצדו

    והימנעות והיסגרות מצדה

    או

    צורך בחום, הערכה, חיבוקים וכו מצידה

    והרחקה מצידו

    או

    צורך בהבעת רגשות מצדה לעומת

    הימנעות רגשית מצדו


    וכו' וכו'...


    באשר הריקוד הספיציפי שלכם,

    חשוב להבין כמה דברים בנוסף לזיהוי שלו

    על מנת להיות יכולים לצאת מהמעגל הסוחף אליו שוב ושוב.


    ראשית וזה קריטי להבין -

    כי זה מה שיוציא אותנו ממסכת ההאשמות -

    זה ששנינו משתתפים בריקוד הזה -

    כמו שנאמר לטנגו צריך שניים.


    כן... גם אם היא }משתלטת עליו {

    מצב בו לכאורה היא } "אשמה",

    למעשה הוא { לוקח חלק כמוה בדינמיקה,

    גם אם הוא מתלונן עליה, אולי מתמרד או כועס

    אבל לוקח חלק - במובן שיש בו מקום 

    שמכיר את המצב הזה לרוב כולל התסכול ממנו

    ו'רגיל' להיות בו באופן מסוים.


    נכון שהיא האקטיבית,

    אבל זה לא מוריד מהחלק שלו בריקוד

    כי אם זה לא היה נוגע בו, לא היה כל ריקוד.


    (ולא... חלילה אני לא מתכוונת שאם הוא רוצה לשנות את המצב

    הוא צריך לשבור את הכלים וגם.. לא להיכנע (!)

    כי שתי האפשרויות הללו - fight/ flight 

    משאירות אותם בשדה ההישרדותי)


    אז מה כן?

    למעשה בכל דינמיקה זוגית טעונה

    לשני בני הזוג יש הזדמנות לצמיחה


    אם הוא רוצה יותר סקס באופן שאין לו שובע

    והיא מרגישה שהאנרגיה המינית של כבויה,


    זה יכול להיות בין היתר כתוצאה מההשפעה התרבותית

    שמעודדת ילדים בנים להתנתק מרגשותיהם -

    מי לא שמע את המשפט הזה מתישהוא בחייו:

    "מה אתה ילדה? מה אתה בוכה??"

    ואז לקראת גיל ההתבגרות הם מוצאים עצמם 

    פחות מחובקים ע"י ההורים,

    מה שבנוסף לגורמים אחרים -

    מייצר כמיהה לא מסופקת עד כדי אובססיה לסקס

    באשלייה ששם יתמלא הצורך בחיבור


    אותה התרבות שמאידך מעודדת ילדות להתנתק מהמיניות שלהן,

    כי זו נתפסת בה כדבר מלוכלך, מזוהם, לא מוסרי,

    שמי שמחצינה אותה היא זולה או בהחלפת ל/ ב נ' פחות מזה...


    תרבות שעיוותה בנו את התפיסה כלפי מיניות

    וייצרה שני מצבי קיצון

    שהדרך האוטומטית לתמרן ביניהן היא ע"י 

    מניפולציות, תובענות, דורשנות ומיני צורות תקשורת

    שמן הסתם רק מחמירות את המצב :-(


    אבל (!) הכל נראה אחרת...

    כשאנחנו מבינים ראשית ששנינו בריקוד הזה,

    (כן - לא אחד אשם, או יותר נכון אף אחד לא אשם,

    יש פה שיח בין מנגנוני ההגנה ההישרדותיים שלנו)

    כלומר שכל אחד מאתנו רחוק מהמקום הבריא לו באותה המידה

    והריקוד הזוגי שלנו בא להזכיר לנו זאת


    ובעיקר (!) כשאנחנו מבינים

    שיש לנו עכשיו הזדמנות -

    כשאנחנו נוכחים בריקוד ובתכנים שהוא מעלה

    לרפא כל אחד מאתנו את מה שהוביל אותו לקצה שלו -

    ואז גם לצאת מהריקוד הסוחף למריבות

    וגם - למלא את הצרכים שהריקוד השאיר אותם

    פחות ופחות מסופקים.



    אז איך עושים את זה?

    ראשית מזהים את הריקוד הזוגי שלנו:

    אם לרגע נתרחק מעצמנו ולו טיפה -

    נוכל לזהות על מה אנחנו שוב ושוב רבים


    יש שם לכאורה הפכים,

    והמנגנונים ההישרדותיים יוסיפו לכך שיפוטיות

    כך שהקצה שלי יהיה תמיד הרבה יותר טוב או הגיוני או בריא 

    משל האחר,

    פה המקום להיות ערים לכך ולא ליפול למלכודת הזו,

    לנסות לזהות ממקום שאינו שיפוטי,

    אלא ענייני לגמרי - מהם הצרכים שלכאורה סותרים?


    השלב הבא יהיה לבדוק טיפה יותר לעומק 

    מהו הצורך הרגשי האמיתי/ העמוק שם?


    מה הצורך הרגשי שלךָ כשאתה רוצה יותר סקס?

    (אולי חיבור, להרגיש אהוב, להיראות, להרגיש נחשק..)

    ומה הצורך הרגשי שלָךְ כשאת נמנעת?

    (לדעת שאני אהובה לא בתנאי ש..., לקבל לגיטימציה לרצונות שלי, להרגיש בטחון

    שמותר לי לומר "לא" ועדיין להישאר אהובה, לגיטימציה להקשיב לגוף...)

    או שאלות אחרות בהתאם לריקוד הזוגי שלכם.


    פה מה שעשוי להיות מאד מעניין,

    היא התגלית שכמו שכתבתי לעיל - רק לכאורה ישנה סתירה,

    זאת אומרת שבכל מקרה סביר להניח שתגלו שאין כל ויכוח על הצרכים 

    ואף יותר מזה - אתם עשויים לגלות ששניכם רוצים וצריכים את אותו הדבר

    גם אם הדרך שלכם לספק זאת היתה עד כה על פניו הפוכה.


    זאת אומרת, 

    שהריקוד הזה, משאיר אותנו בתוך מאבקי הכוח

    עד ש...

    אנחנו מזהים אותו ומבינים על מה הוא יושב

    ועד ש... 

    אנחנו לומדים לספק את הצרכים שלנו

    באופן שבאמת מצליח למלא אותם

    (ונכון שזה לא טריוויאלי להגיע לשם...

    אבל בדיוק בשביל זה אני כאן :-)

    ולא תוך ניסיונות של מנגנונים הישרדותיים

    שרק מייצרים מאבקים ומרחיקים אותנו 

    זה מזו, וגם... מסיפוק הצורך :-(


    אז??

    מהו הריקוד הזוגי שלכם?


    אשמח לשמוע ממך, בתגובה פה (אפשר גם אנונימית),

    או אם מתאים לך כתבי לי למייל galitel2@gmail.com

    מחכה שמוע ממך,

    ופה בשבילך בליווי ותהליכי ריפוי פרטניים ו/או זוגיים,


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך.




    יום ראשון, 11 באוקטובר 2020

    "זהו, זה נגמר, אני כבר לא מרגיש כלום.. בואי ניפרד.."

    אתמול - בניגוד לנטייה הטבעית שלי -

    השכמתי קום ועוד לפני שזרחה השמש -

    על מנת להישמר מהחום שהיה צפוי מאוחר יותר -

    כבר התחלתי לצעוד.

    היה מרענן ומרחיב לב 

    אבל מה שהביא אותי לכתוב הפעם, 

    זוהי תוצאת הלוואי של כך -


    אמנם חזרתי הביתה שמחה וטובת לב

    להמשך השבת הרגועה,

    אך אני שנטייתי הטבעית אינה להשכים בבוקר,

    גם לא מאלה שבקלות חוטפים שנ"צ,

    כך שמצאתי את עצמי בשעות אחר הצהרים 

    עייפה מכדי לעשות משהו

    ועירנית מכדי לישון

    ו.. כמתבקש (?) התיישבתי מול סדרה קלילה


    אז, כצפוי.. אחרי כמה וכמה פרקים 

    התיישבה עלי עננה


    (שיהיה ברור.. 

    חובבת סדרות אנוכי ואין לי כל כוונה להטיף נגדן

    להיפך - זה רק דוגמא בדיוק למה שאני כותבת עליו -)


    העָנָנָה הזו, מוכרת לי... 

    בין אם שאני מודעת לה כשהיא מגיעה

    ובין אם לווא..

    עננה שהטעם שלה - הוא מן חוסר משמעות וחוסר טעם לחיים


    ובשילוב עם הודעה שקיבלתי אודות חבר יקר

    שעבר בסוף השבוע אירוע לבבי קשה, 

    (שולחת לו איחולי החלמה מהירה ורפואה שלמה)

    פתאום... התחדד לי משהו 

    שהביא אותי לכתוב:


    כמה רווחת בקרבנו הנטייה - לקום וללכת

    בכל פעם שעולה בנו חוסר טעם/ שיעמום/ חוסר משמעות/ דכדוך..,

    בכל פעם שעולים בנו רגשות קשים

    מופעל בנו אוטומט הישרדותי להתרחק(/ להילחם)


    בהתבוננות הישרדותית הקושי הרגשי

    נחווה כסכנה ומנגנוני ההישרדות

    יגיבו ב fight או flight (הילחם/ ברח),

    כך חלקנו ימצאו עצמם נלחמים ונשארים

    וחלקנו יונעו מאוטומט הבריחה.

    אלא ש...

    במקרים עליהם אני מדברת אין זו סכנה אמיתית,

    אם כי מדומה ולכן מנגנון התגובה הזה

    איננו באמת אפקטיבי פה.


    "אוקי אם משעמם, סימן שזה נגמר והגיע זמן להיפרד..."

    מהחברה/ מהאישה/ ממקום עבודה/ מהחיים..


    אגב-  לא..

    אני לא אומרת שפרידה הינה תמיד טעות.

    בהחלט לא.

    לפעמים זהו הצעד הנכון...

    פעמים רבות אנחנו אוחזים במערכות יחסים מהסיבות הלא נכונות-

    הן אלה שקשורות למנגנון ההישרדותי fight


    אבל, כל עוד אנחנו מגיבים מתוך אוטומט הישרדותי

    בין אם אנחנו מהנלחמים ובין אם אנחנו מהבורחים,

    הוא לא יוביל אותנו למזור


    לעומת זאת.. מה אם...

    ניקח צעד אחד אחורה ונתבונן לרגע ממרחק,

    כזה שיאפשר לנו להפעיל את החלקים התבוניים במוח (להבדיל מההישרדותיים)


    כך שנוכל לראות את הצרכים העמוקים

    ולאפשר בדרך אחרת סיפוק אמיתי שלהם..


    כי בעצם..

    למרות שהרגשות הקשים הללו נתפסים כסכנה -

    שכן אכן היו כאלה מאיימים עבורנו כשהיינו ילדים,

    היום בהיותנו בוגרים -

    ככל שנעבור ריפוי ונגדיל את יכולת ההכלה שלנו,

    נוכל לבחור מה נכון לנו

    ולא לברוח/ להילחם לשווא.


    ואז.. נוכל גם להיווכח בכך שבעצם

    השיעמום/ הדכדוך/ התסכול או כל קושי רגשי אחר

    הוא רק מעין מסך (!!) שמסתיר לנו

    ולוּ רק נעבור דרכו ...

    נעבור לשלב הבא שיהיה מספק עוד יותר מהקודם

    וככל ששוב ושוב בכל פעם שהגענו לישורת,

    נעמיק פנימה -

    כך עצמת או מידת שמחת החיים והחיוניות יעלו (!!)


    זאת אומרת שלעומת הדרך הרווחת

    שמעבירה אותנו לרוחב בין איש/ה לאיש/ה,

    בין מקום למקום,

    ואז בכל פעם ההתחלה מרגשת ומעוררת את העומקים שלנו לחיים,

    אבל... זה "נגמר", החיוניות דועכת,

    חוזר אותו השיעמום וחוזר חלילה...


    יש לי הצעה אחרת:


    מה אם...

    לעומת ללכת לרוחב,

    נלך לעומק?


    כי אם היתה אהבה בתחילת הדרך,

    אם כל אחד מאתנו כָּמֶהַ ליותר ומוכן להעמיק

    ואם אנחנו מוכנים לעשות זאת זה לצד זו -

    וואוו איזה שפע מחכה לנו שם מעבר לשיעמום/ דכדוך/ תסכול...


    ובדיוק כמו שהסדרה לא אשמה בעננה שצנחה עלי,

    (סדרה נחמדה למדי ואפילו מצחיקה)

    אלא התזמון, המינון, העייפות רק לחצו על כפתור

    שעורר את העננה הזו שממילא התקיימה בתוכי


    כך גם בן זוג כזה או אחר אינו האשם בשיעמום/ תסכול וכו'

    שעולה בי

    ואם שנינו מוכנים להמשיך ולהעמיק את המסע האישי שלנו בזוג

    אז למעשה התסכולים/ המריבות/ הקושי ואפילו השיעמום

    הם רק המסוכות 

    שאם נעז ונעבור דרכן במקום לברוח מהמסלול...

    וואוו לאיזה עומקים של עניין והתרגשות זה יכול להוביל אותנו.


    זאת אומרת שכל פעם שעולה תסכול

    זוהי קריאה של העולם הפנימי שלי שרוצה להתוודע אלי

    והפוך מההרגל שמשאיר אותי עם אצבע מאשימה החוצה,

    ככל שאני מסכימה להעמיק פנימה -

    כך אני מתקרבת לאושר, לסיפוק, לשמחת החיים והחיוניות.


    מן הסתם...

    כל עוד אני נשארת עם אצבע מאשימה אל מי שמולי

    אני משאירה את העולם הפנימי שלי רחוק ממני

    ולא פלא שנשאר בי חוסר טעם/ שיעמום/ תחושה של דהוי כזה


    נכון,

    זה מאד מפתה,

    המקום המאשים, הצדקני,

    שאגב מאד משכנע והרבה פעמים גם צודק!


    אבל...

    הצדק הוא לא הדרך שלנו לרווחה,

    אנחנו יכולים להיות צודקים כל הזמן,

    אבל להישאר בחווית בדידות.


    לעומת זאת החיבור,

    ראשית פנימה אל עולמנו הפנימי,

    באהבה ורכות וקבלה

    ומשם גם החוצה... 

    מאפשר לחווית חיבור עילאית להתקיים.


    גם כשהחיבור מתחיל ביני לביני

    ואפילו רק אז... באופן מפתיע חווית החיבור נפלאה,

    מן הסתם אז גם מתרחבת חווית החיבור שמתאפשרת עם האחר.


    הבוקר כשישבתי למדיטציה

    ופגשתי את חוסר החיוניות והדכדוך שעלו בי אתמול

    לצד מה שהתעורר בי לאור ההודעה על החבר היקר

    (שב"ה ישוב לעצמו במהרה, אמן!)

    הודעה שהדגישה עד כמה שבריריים החיים מאידך,

    עד כמה כלום לא ברור מאליו

    ואיזו מתנה מופלאה קיבלתי בחיים הללו -

    זה קרה לי שוב -

    מתוך המפגש עם עולמי הפנימי והעושר שלו,

    הציפו אותי אושר עילאי, תחושת חיבור ונוכחות 

    והחזירו אותי לעצמי.

    שלא תהיה טעות.. 

    לא תמיד זו היתה חווית חיי 

    ולצערי (ובדיעבד אולי פה אכתוב לשמחתי??) 

    עברתי לא מעט משברים והתרסקויות לב,

    שבהחלט לשמחתי דרכן זכיתי להתוודע אל הכיוון הזה

    שמאפשר למעָיָין השמחה שבתוכי להמשיך "לחבק" אותי


    הדרך הזו (בה אני גם עובדת מול מי שמגיע אלי לסישיינים)

    מאפשרת לנו בחיבור דרך הגוף להגיע אל המקור.

    המערכת שלנו שבה גוף, רגשות, תודעה ערה ומערכת אמונות

    הינה מערכת גאונית !

    שמחד מאחסנת את כל המקומות הלא פתורים והכואבים שלנו

    ומאידך יש בה האפשרויות לרִיפּוּיָין


    כשאנחנו ממשיכים להתעלם מעולמנו הפנימי

    ונשארים עם האצבע המאשימה החוצה -

    התסכולים רק ילכו ויתעצמו,

    כאילו המערכת שלנו דוחקת בנו להבין שזה לא הכיוון

    (גאונית אמרתי..)


    לעומת זאת כשאנחנו לומדים את הכיוון - פנימה -

    יש לנו נתיב ידוע וברור בו אנחנו יכולים 

    להמשיך ולנקות עוד ועוד את הכאבים המוטבעים בנו,

    וליהנות מחיים יותר ויותר משמחים, מספקים

    ומרחיבים את הלב ❤


    לחיי ההקשבה אל הלב

    ואל עומקינו הקסומים שמחזיקים עבורנו

    כל מה שאנחנו כמהים לו!


    אשמח לשמוע ממך איפה זה פוגש אותך,

    אפשר בתגובה אנונימית פה מטה

    או לשלוח לי מייל בלחיצה על הכתובת: Galitel2@gmail.com


    וכמובן אשמח להיות בשבילך

    בתהליך המופלא הזה שמעמיק פנימה,

    בין אם אופן פרטני, או בזוג.


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך




    יום ראשון, 4 באוקטובר 2020

    מה לעשות כשמגיעים במריבות לאין מוצא?

    מי (שחי עם בן/ת זוג למעלה מחודש) לא מכיר את התחושה המתסכלת הזו..?


    הוא } שהיה אהובה אוהבה,

    שהבין אותה כל כך טוב -

    בלי שבכלל היתה צריכה להסביר...

    שהיה רך וכל כך מתחשב,

    עומד מולה עכשיו, נוקשה, כועס,

    מה שהיא אומרת אפילו לא נכנס מאוזן אחת,

    שלא לדבר על מה שכבר כן נכנס

    ומיד יוצא מהאוזן השנייה...

    אטום רגשית, כמו מפנה אליה עורף

    גם אם פיזית הוא מולה,

    רותח (גם אם הוא מאלה ששותקים בזמן כעס

    אפשר למדוד טמפרטורת רתיחה..)

    ואין גישה.


    לא משנה מה תֹאמָר - 

    זה חסר סיכוי,

    במקרה הטוב לא נכנס

    במקרה הגרוע רק יחמיר את המצב...

    ~~~~~~


    זמנים כאלה של חגים על אחת כמה וכמה בסגר

    עשויים להעלות עניינים ביתר אינטנסיביות.


    אז ראשית אני רוצה להרגיע ולהזכיר -

    זה טבעי ולא רק שזה קורה לכולם...

    (שלא נסתפק בצרת רבים)

    זה חלק מובנה בתהליך בשלותה של האהבה:


    בכל מערכת יחסים -אהבה- ארוכת טווח

    ישנן 3 פאזות:


    הפאזה הראשונה היא ההתאהבות.

    אז... הכל היה מוששששלם.

    אז הרגשנו כמו שני חצאים שמשלימים זה את זו,

    אז ראינו רק את החיובי שבאחר

    ובשיתוף פעולה נפלא של המערכת ההורמונלית

    זה הרגיש כמו גן עדן בכל ההיבטים.


    זהו השלב בו אנחנו טועמים את הפוטנציאל של הקשר שלנו.

    לטובת קיום המין האנושי,

    ולטובתנו אם נשכיל בשלבים הבאים

    להיזכר בכך.


    אלא שמאחר והשלב הזה הוא רק טעימה,

    בסיס הקיום שלו זמני,

    אחרי תקופה לא ארוכה ביחד

    (לרוב אחרי שעוברים לשלב המחוייבות)

    מתפזרים אדי האשלייה -

    ואנחנו מתחילים לראות את מי שמולנו במלואו -

    כלומר לא רק את מה שחיובי ומצא חן בעינינו...

    יותר מזה -

    לפעמים אנחנו מתחילים לראות את אותם הדברים

    שבתחילת הקשר נתפסו בעינינו כחיוביים,

    לפתע - כשליליים !

    (יש לזה הסבר מגניב אך לא אפרט אותו הפעם)


    ואז.. היא { מתחילה להתאכזב ממנו,

    כי "זה לא מי שהיית עד לא מזמן"

    או אפילו מטילה ספק ש"עד עכשיו הוא

    פשוט הוליך אותי שולל"

    (בעוד שלמעשה היא זו שלא יכלה לראות את התמונה כולה

    בתוך אדי ההתאהבות...)


    זוהי תחילתה של הפאזה השנייה -

    הפאזה של מאבקי הכוח.


    ואם קודם ראינו רק את החיובי זה בזו,

    מה שאיפשר לכל אחד מאתנו להיות באופן נדיר

    מי שאנחנו באמת במלואנו...

    הרי שעכשיו חיצי הביקורת והאכזבה מהאחר

    מדגישים את חוסר שביעות הרצון 

    מהחלקים שלנו שעדיין פחות יפים...

    והופס, אנחנו נסגרים שוב

    מאחורי חליפת ההישרדות שלנו,

    ביי ביי לחופש להיות מי שאני במלואי

    (עד שנעז לצאת לתהליך של מודעות - זוגי או אישי

    פרטים על אפשרויות כאלה בתחתית המייל)


    הפאזה השלישית שהאהבה הלא מודעת מובילה אליו

    הוא ההתרחקות.

    כי כמה אפשר לריב??

    בשלב מסוים שלב מאבקי הכוח מתישים אותנו

    ואנחנו מתחילים להתרחק. 

    שם הכי "בטוח"


    רק ש... זה לא באמת בטוח

    כי שם, צריך ללכת על ביצים,

    שם... עדיף לא לדבר על נושאים מסויימים,

    ושם... דוקר ובודד


    ואיפה הוא האהוב שאתו היא חלמה להזדקן בנחת? :-(

    ~~~~~~~~~


    הבשורה המשמחת היא,

    שזה לא חייב להימשך כך

    ובעיקר - שישנן דרכים לצאת מהמצב הזה 

    שמשאיר אותנו בין ריחוק ובו שקט זמני

    לבין מאבקי כוח שלא מובילים לשום מקום

    ושיתעוררו בכל פעם שבטעות אך באופן בלתי נמנע -

    נדרוך על איזו נקודה רגישה...


    ישנה האפשרות להעלות את הזוגיות שלנו

    להיות זוגיות מודעת


    כזו שבה אין אשמים,

    שנינו צודקים ויותר מזה -

    אנחנו עולים למישור שמעל צדק ואשמה,

    מישור האהבה.


    בזוגיות מודעת -

    יש שניים שמן הסתם לכל אחד מהם 

    מקומות לא פתורים שכמהים לריפוי 

    שכמהים לאהבה, לחיבור, לביטחון 

    במקביל לתשוקה והתחדשות!


    ובדרך לשם - לאהבה המופלאה הזו -

    אנחנו מרפאים את אותם מקומות לא פתורים שלנו

    משחררים דפוסים תפוסים,

    אמונות שכבר לא משרתות אותנו

    ורגשות קשים -

    כל מה שמרכיב את חליפת ההישרדות שלנו.


    כל עוד אנחנו לבושים בה -

    מאבקי הכוח הם בלתי נמנעים -

    זוהי דרך הפעולה שלנו בתוך החליפה.


    כשאנחנו עוברים ריפוי -

    בתהליך הצמיחה וההתפתחות שלנו -

    החליפה אט אט נושלת

    ואנחנו יכולים להביא את עצמנו בשלמות יותר ויותר -

    רק שהפעם - לא באופן זמני ❤

    אלא ממקום שהולך ומתייצב,

    יותר ויותר מחובר ואוהב את עצמו

    ומכאן יותר בפתיחות ויכולת לאהוב את האחר.

    ~~~~~~~~~


    לשמחתי,

    זכיתי ללוות זוגות בדרך המופלאה הזו.


    זוגות שכמעט התגרשו -

    והיום חיים בחווית רווחה בביחד שלהם,

    היום יש להם נקודת מבט חדשה

    שמאפשרת לשותפות אמיתית וחברות טובה להתקיים,

    דרך מודעת לתקשורת שמייצרת חיבור שהולך ומעמיק

    וכלים לכל מקרה וצורך שיהיה בהמשך הדרך


    לרוב זה קורה בתהליך זוגי פרטני 

    שאני מעבירה לבני הזוג ביומיים באינטנסיב הזוגי

    פרטים בלחיצה כאן

    (אגב מותר להגיע פיזית - על פי הוראות הסגר -

    עד כמה שאני מבינה אותן)

    ובנוסף... 

    מאחר ואני יודעת שבמקרים רבים 

    אחד מבני הזוג לא משתף פעולה...

    הכנתי תוכנית מוקלטת 

    שמאפשרת גם להבין מה קורה לנו בקשר הזוגי ולמה,

    כלומר גם ללמוד את הידע,

    גם לעבור תהליך ריפוי 

    (שאפשר לחזור עליו שוב ושוב כי ההקלטות בידיך)

    וגם לקבל את הכלים הנדרשים,

    על מנת להחזיר את האהבה הביתה.

    ו... לאור המצב הקורוני בו אנחנו מצויים,

    חציתי את המחיר של התוכנית המוקלטת הזו ל 2

    כך שעכשיו היא זמינה במחצית מהעלות המקורית שלה

    ובמקום ב 480 ש"ח אפשר לרכוש אותה

    ב 3 תשלומים של 80 ש"ח בלבד.

    האוצר הזה נמצא בלחיצה פה בשבילך

    אני פה בשבילך בכל מיני דרכים נוספות,

    מאחלת לך המשך ימי חגים שמחים,


    מאחלת לכם אהבה רגועה ומשמחת,

    כזו שהמרחב הזוגי שלה בטוח ונעים

    ואתם שותפים חברים לחיים.


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך





    יום שלישי, 29 בספטמבר 2020

    על הסגר, מחלות והקשר שלהן למשברים - מפי דר' נאדר בוטו

    לפני כמה ימים הגיע אלי מייל מקולגה ובו ריאיון מרתק 

    עם דר' נאדר בוטו,

    ריאיון ששווה לגמרי להשקיע בו שעה של צפייה,

    כזה שעושה סדר בהרבה הקשרים.

    מצאתי בו כל כך הרבה פנינים 

    שהיה לי ברור שאני חייבת להמשיך ולהפיץ אותו


    למקרה שלא יימצא לך הזמן :-)

    כתבתי פה חלק קטן מהדברים עליהם הוא מדבר

    וצירפתי את הוידאו בהמשך מטה:


    את הריאיון מתחיל דר' נאדר בוטו כמתבקש

    בהגדרה של 'בריאות':

    "לפי ארגון הבריאות העולמי, הוא אומר,

    בריאות זה מצב של רווחה מלאה לגוף נפש
    ולא רק היעדר מחלה"
    וממשיך:
    "רווחה היא מצב רוח בו האדם מרגיש 
    שהוא מסוגל לממש את שאיפותיו 
    עם תחושת אהבה אושר ושחרור"

    אנחנו ישות רוחנית שמשתמשת בגוף 
    כדי ליישם את שאיפותינו בחיים 
    זאת אומרת שבאנו לעשות דרך התפתחותית - 
    במילותיו השתלמות

    "החיים אינם המטרה אלא המגרש להשתלמות"

    דר' בוטו מדבר בהמשך
    על ההבדלים בינינו שיגרמו לכך
    שחלקנו נהיה חשופים יותר להידבק בקורונה ובכלל בוירוסים,
    ומזכיר את המונח חיוניות
    שככל שהיא קיימת  - 
    והוא נותן דרכים לחזק אותה -
    כך הגוף עמיד יותר בפני מחלות ווירוסים

    כאן הוא מתייחס ל"עמידות" ומסביר:
    לעומת התאים החזקים שחיים בגופנו
    ישנם תאים חלשים שבאופן הרצוי,
    כשאנחנו חולים בוירוס - הוא יתקיף את התאים החלשים
    ואז כשנצא מן המחלה - כאילו עברנו ניקוי
    כיוון שכל התאים החלשים התנקו מהגוף -
    כשהווירוס תקף אותם והם מתו
    ונותרנו עם יותר תאים חזקים ובריאים.

    (אני יכולה להעיד על כך
    שכשהחלמתי מקורונה
    ממש כך הרגשתי - זרחתי -
    הרגשתי כמו אחרי ניקוי)

    מן הסתם כשלאדם מחלות רקע
    יש לו הרבה תאים חלשים
    ולכן וירוס עשוי להיות לו מסוכן עד כדי קטלני.

    בהמשך הוא מסביר גם על תאים סרטניים,
    שהם בעצם תאים חלשים שמרבים את עצמם
    מתוך כוח הישרדותי טבעי
    שקיים בטבע -
    זאת אומרת  - הוא אומר -
    שזו לא טעות, אלא ככה זה -
    כמו שבע"ח חלשים מתרבים 
    בקצב הרבה יותר גדול מבע"ח חזקים -
    מתוך הצורך לשרוד -
    כך בדיוק גם התאים החלשים..

    הוא גם מדבר - איך לא..
    על הקשר בין הגוף לנפש 
    ומתוך כך על הקשר בין משברים למחלות

    ומסביר - שמשבר נוצר 
    כאשר יש לנו ציפייה לקבל דבר מסוים,
    המציאות מביאה לנו משהו אחר שאינו רצוי
    וכשאנחנו לא מקבלים את זה -
    נוצר דיסוננס במערכת

    לעומת זאת, הוא מסביר -
    ככל שאנחנו מבינים שה'קושי' בחיים 
    זה חלק מהחיים זה לא בעיה בכלל, 
    זה חלק מהמסע....
    כך נוכל בקלות יותר לקבל את הקושי ולעבור דרכו,
    כלומר - אני מוסיפה פה -
    לצמוח מתוך המשבר

    מי שמקבל את הקושי 'עבר את הבחינה'
    כשמתנגדים לקושי למעשה נוצר משבר.

    כי "ה'קושי' הזה בא לזכך לי את הנשמה, 
    בא ללטש את היהלום שבי..."
    את זה אנחנו עושים בעזרת הקושי
    כי בלי קושי טוב לנו 
    ולמה שנעשה שינוי? 
    הקושי דוחף אותנו לשינוי
    הוא מסביר.

    ממחקרים שעשה לאורך השנים
    כרופא שמשנתו מבוססת על הרפואה המערבית
    וגם על רפואת המזרח -
    הוא גילה בין היתר את הקשר הישיר
    בין משברים לאיברים ספיציפיים בגוף,
    איברים בהם תהיה נקודת התורפה
    שעשויים להיפגע בקלות יותר ממחלות שונות
    כמו למשל:

    נטישה >            ריאה ימנית
    פחד מביקורת >    המעי הגס
    פרידה מאדם יקר > לב
    אירוע לא צפוי שהתקשה לעכל >  קיבה
    חוסר באהבה  >     כבד

    כדי לרפא את הדיסוננסים הללו 
    שנוצרו לאורך חיינו, 
    עלינו לגעת במקור 
    ולשחרר את האנרגיות הכלואות שם

    אני כותבת את משנתו את דר' בוטו
    שאומר במילים שלו את מה שאני כל כך מאמינה בו
    כשזה מתחבר באופן ישיר
    לדרך אחרת אמנם - בה אני נעזרת
    אך שעושה בדיוק את זה -
    מאפשרת לנו לשחרר את אותם הפלונטרים
    הכלואים בתוכנו מחוויות העבר

    פלונטרים שמשאירים אותנו בלופים חוזרים ובהם:
    תחושות - בגוף הפיזי,
    רגשות למיניהם - לרוב ילדיים כנטישה, עלבון, חוסר אונים...
    דפוסי חשיבה ילדיים שהובילו
    לדפוסי התנהגות שאולי הצילו אותנו זמן רב
    אך כבר לא משרתים אותנו
    ואמונות שגויות 

    בדרך הזו בה אני עובדת
    הפלונטר משתחרר,
    וכל העומס הזה הולך ומתאדה לו
    כך שלא רק שיש הקלה פיזית ורגשית,
    אנחנו מצליחים לשנות התנהגויות
    שהיו עד כה אוטומטיות (בגלל שהיו בפלונטר)
    ונוצר מרווח שמאפשר לנו לבחור איך להגיב ולנהוג.

    ורגע לפני שאני שמה את הסרטון,
    כדי לעשות לך עוד חשק להאזין לו
    אוסיף שדר' נאדר בוטו נותן לאורכו
    הרבה טיפים והמלצות של "עשה ואל תעשה" 
    ליצירת חוסן גופני ונפשי 
    כך שהגוף יהיה יותר עמיד גם בפני הקורונה

    בין היתר הוא ממליץ לגברים 
    להימנע משפיכה 
    (הוא מזכיר שאורגזמה בטעות מקושרת בהכרח עם השפיכה ואין זו אמת)

    ולנשים הוא ממליץ 
    לחזק את שרירי האגן והפתחים התחתונים, 
    משם זולגת לנו הנשים האנרגיה.
    ~~~~~~

    אסיים בחידוד חשוב שלו כשהוא אומר:

    אנחנו צריכים אחרים 
    לא כדי שיעזרו לנו אלא כדי לאהוב אותם

    כשהאחר עוזר לי (כשאני מקבל) זה מענג  
    כשאני אוהב/ת אותו/ה (כשאני נותן) זה הופך אותי מאושר

    העונג זמני וחולף בעוד שהאושר נצחי.
    כמה יפה ומרגש.

    הנה הריאיון המלא :
    (משום מה אפשר לראות את הסרטון רק במחשב,
    אם את/ה בטלפון יש ללחוץ כאן כדי להגיע אליו)

    אני פה בשבילך במגוון דרכים
    המאפשרות לנו להשתחרר מהפלונטרים,
    ובמילים אחרות
    לצמוח מאי הנוחויות והמשברים
    ולעבור את ה"השתלמות" במילותיו של דר' בוטו בהצלחה

  • בפגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
  • בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)
  • בסדנת זוגות בזום שנפתחת מיד אחרי החגים פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • בהדרכות מוקלטות (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס,כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.


  • גלית אליאס
    מומחית בהחזרת אהבות למקומן
    ובראש ובראשונה זו שממך אליך