יום ראשון, 28 בפברואר 2021

מה הציל אותי כשהציפו אותי חרדות? (וכל קושי אחר)

פעם זה היה קורה לי בתדירות גבוהה -

בסיטואציות מסוימות היתה מציפה אותי חרדה

והייתי נותרת קפואה, חסרת אונים מולה,

בחוסר תפקוד טוטאלי,

מחכה שזה רק יעבור...


רגשות קשים אחרים גם היו 'בני בית' אצלי,

בכל פעם שמשהו העלה בי את ה 'אני לא מספיק טובה' -

וככל שהייתי תלויה באישור הסביבה -

פיתחתי מומחיות לפענח חוסר שביעות רצון מבחוץ

או להמציא כזה שנבע מתוכי -

עלו בי שיפוט עצמי ובושה,

פחד נטישה וחווית דחייה


פעם - זה היה הטעם השולט בחיי..


לא פלא שהיתה לי נטייה עזה להדחיק,

כי לא קל להסתובב תמידית עם טעם מר של חוסר סיפוק

ואשמה על כך שאני לא מספיק.


כל אלה מן הסתם מבוססים על פרשנויות

ולא בהכרח היו מחוברים למציאות,

אך נבעו מהפרספקטיבה ההישרדותית דרכה חוויתי את חיי.


כל עוד לא היתה לי דרך להתמודד עם הקושי,

כל עוד לא למדתי להכיל אותו,

הדחקה היתה בלתי נמנעת...

כי זו איפשרה לי להרים את הראש מעל המיים

ולהמשיך לחיות במובנים רבים,

אך תמיד מתחת לפני השטח רחש הטעם ההוא


מן הסתם היו להרגל להדחיק גם תוצאות לוואי פיזיות,

כי כשאנחנו מתעלמות מהקושי...

הוא לא באמת נעלם...


מה גם שדפוסי ההתנהגות שלי

רק החמירו את המצב,

כיוון שנבעו מנקודת מבט מוטעית

ומפרשנות מחמירה, מקטינה ולא אוהבת את עצמי 

(וזה... באנדר סטייטמנט)


אבל!

מאז שלמדתי איך להכיל את התסכול -

כן, לא להדחיק מחד,

אבל גם לא להיות מוצפת מאידך -

אלא איך להכיל -

תהליך שמחולל טרנספורמציה -

כי מתנקה בו כל המיותר 

והופך למשהו אחר בו זמנית 

כמו למשל: כעס מותמר לטוב לב,

ופחד ליציבות ונועם


מאז שלמדתי להכיל 

חיי השתנו.


זה לא משהו שעשיתי בעבר ונגמר,

אלא כזה שמלווה אותי ומאפשר לי לחיות חיים נעימים יותר

בלב פתוח יותר

מתוך הסכמה להרגיש -

כי מתקיימת בי הידיעה הפנימית

שגם אם יעלו רגשות קשים -

זה לא סוף העולם - כך זה נחווה קודם -  

ישנה האפשרות להכיל אותם - לעבור דרכם.


יותר מזה היום אני יודעת לומר

שאותם רגשות שמוצפים בי 

לכאורה מאינטראקציה חיצונית -

מטרתם לאפשר לי להכיל ולנקות עוד ועוד

שכבות של זיכרונות עבר מקטינים ומקבעים

שנשארו במערכת שלי, מגבילים אותי

ומשאירים את הטעם המר - כטעם השולט בחיי.


במקום ההרגל להדחיק שמנציח את הסבל,

האפשרות להכלה  וטרנספורמציה

הפכה ההרגל הטבעי שלי

ואז למשל כשהילדים משאירים בגדים מלוכלכים על הרצפה במקלחת -

מה שבעבר היה מעלה בי כעס גדול

כי הפרשנות לכך היתה שהם מזלזלים בי,

מאחר והיה בי חלק שמאמין שאני לא מספיק טובה 

(קרי ראויה לזלזול)

לצד חלק שהתקומם על כך -

היום - ככל שהכלתי את מגוון הרגשות שהיו עולים,

התנקה מתוכי יותר ויותר אותו חלק שמאמין שאני לא מספיק,

כך שהיום כשאני רואה מצבים דומים

זה כבר לא לוחץ לי על הנקודה הרגישה ההיא,

שלמעשה כבר לא קיימת

ואני יכולה להגיב כאמא שמלמדת אותם באהבה איך לשמור על הניקיון.

ויותר מזה - על הדרך :-) -

אני מרגישה לא רק מספיק... ויותר ויותר אוהבת את עצמי.

~~~~~~~

הדרך הזו בה אני מכילה ומנקה ממני עוד שכבות -

היא גם הדרך בה אני מלווה תהליכים פרטניים וזוגיים

והיא מחוללת קסמים !!

 

ויחד עם זאת היא לא מספיק מוכרת,

כך שבימים האלה שדוחקים בנו 

ומעלים עניינים רגשיים לא פתורים בצורה אינטנסיבית -

אני שומעת מסביבי שוב ושוב אנשים שהתרגלו ליאוש,

שהרימו ידיים ומקווים שאם ינסו מספיק חזק -

הדברים ישתנו..


זו הסיבה שאני מתחילה הערב ב 18:00

ללוות קבוצה אינטימית של נשים (בפייסבוק לייב)

איך לעבד עניינים רגשיים,

לפתוח פלונטרים ולקלף שכבות,

21 ימים רצופים של תהליכים ותכנים יום יום

בהם נטמיע את האפשרות להכלה כהרגל הראשי

ונעבור ממוד הישרדות למוד איכות.


תקבלי כלים שישארו אתך לתמיד

ויאפשרו לך לחיות יותר ויותר כמו שבאמת היית רוצה 


אם חפצה נפשך - עוד אפשרי להצטרף בלחיצה כאן

(ההתייחסות בקישור הינה ללופים זוגיים אבל התהליך בהחלט מיועד

לכל שינוי שרוצים ליצור)

 

וגם אם זה לא מתאים לך,

חשוב היה לי לטעת את התקווה -

שבאמת זה אפשרי להשתחרר מעומסים רגשיים

ולחיות חיים רגועים, נעימים ומספקים!


פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחי בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


יום ראשון, 21 בפברואר 2021

למה אנחנו לא מצליחים לצאת מלופ-ים זוגיים?

מי לא מכיר את המצבים הללו,

בהם את מסבירה את עצמך כל כך יפה,

שנראה לך שאי אפשר לא להבין ולהסכים אתך

ואפילו לרגעים זה נראה שהוא ממש מבין

ואז הוא עונה לך תשובה שכל כך מוציאה את דבריך מהקשרם...

ואת לרגע נאלמת..

ואז מנסה להתייחס לדברים שאמר

ובלי לשים לב הנושא של השיחה משתנה להסתעפויות 

שאין להן כל קשר (לפחות מבחינתך) לנושא אתו התחלת

ו... לכי תוכיחי שאין לך אחות

בתוך הערבוביה המתסכלת הזו...


כן...

לא לימדו אותנו לדבר,

הכי בסיסי וטריוויאלי... ולמרות זאת - 

את השיעור החשוב הזה לא מלמדים...


מה שכן - לרוב ספגנו 

ולמדנו דרך חיקוי 

בעיקר איך לא כדאי לתקשר -

דרכים מניפולטביות, אמוציונליות 

ולרוב לא ממש נעימות לתקשורת

שהתוצאה שלהם היא שיחות מתסכלות שכאלה

אם בכלל אפשר לכנות זאת כ"שיחה".


יכול להיות שברבדים מסוימים או בתקופות מסויימות

השיגו את התוצאה הרצויה -

כי אם היא { עושה לו 'רִגְשִי' , הוא } (אולי) יעשה מה שהיא רוצה...

אבל (!) 

א. זה סופר לא נעים 

ב. זה לא יחזיק מעמד לאורך זמן

וג. בשלב מסויים הוא רק ירצה לברוח משם -

אז אולי הוא יעשה מה שהיא רוצה, אבל לא באמת יהיה שם.


זאת אומרת שכדי שנוכל להצליח לתקשר

שזהו הבסיס לחיבור אמיתי - 

כזה שאנחנו מצליחים לבטא את שעל ליבנו באותנטיות -

עלינו ללמוד לא רק טכניקה לאיך מדברים

שהיא מן הפה אל החוץ,

אלא ממש לעבור שינוי ב state of being שלנו

(בכוונה לא מסתפקת בסטטייט אוף מיינד כי זה באמת לא מספיק)


כי בשיחות/ א -שיחות הללו,

מתחת למילים יש אמוציות רוחשות

שבעצם הן אלה שמנהלות את העניינים

וכל עוד אנחנו לא מודעים להן,

כל עוד אנחנו לא מנהלים אותן -

די אבוד לנו והטכניקות יישארו לא ברות ביצוע...


כשאנחנו לומדים איך -

להבין מה קורה לנו שם,

להכיל את הסערות הרגשיות הללו,

נהיה לנו שקט, מצטרפת בהירות

ואנחנו מצליחות לנהל את המצב

ובין היתר - ל ש ו ח ח...


זה בראש ובראשונה התפתחות פנימית

אל מקום בוגר שלוקח אחריות ובָּעָלוּת

על המתחולל בתוכו בהכלה,

שלומד להזין, לטפח ולאהוב את עצמו

ובשילוב עם כלים מופלאים -

נחזור להיות האטרקטיביות שאנחנו

ולא נצטרך למשוך אותו... כי הוא פשוט יימשך אלינו :-)


מאחר ומדובר בשינוי דיסֱקֶט,

ויחד עם זאת יש לי כמה כלים "מחוללי קסמים",

ומאחר וזה כבר ממש בוער בי

להפיץ את האפשרויות המופלאות שהם מחוללים -


אני מזמינה כל מי שרוצה

לצאת מלופים זוגיים תקועים,

או להיפרד מהרגלים תפוסים שכבר לא משרתים

כל מי שרוצה להתמיר

כעס >> לטוב לב ואדיבות
פחד >> ליציבות ונעימות
דאגות וחרדות >> לחיבור לשורש ולמרכז

להצטרף ל 21 ימים רצופים של תכנים, תרגילים וטרנספורמציה

בקבוצת פייסבוק סגורה שלנו,

באווירה תומכת ומכבדת,

מן מקפצה אל מעבר ללופ, מעבר לתסכול

כי החיים יכולים באמת להיות יפים וממלאים

וזוגיות כשהיא מודעת - ועם הכלים הללו -

הולכת ומשתבחת עם הזמן !


זה הולך להיות כך:

בתוך הקבוצה הפרטית שלנו יהיה מקום לשיתופים של כולן,

אני אעלה לייב של עד 21 דקות כל יום,

בימים א-ב' ב 18:00,

בימים ג-ה' ומוצ"ש ב 21:00

ובשישי ב 08:00

(בכל מקרה אפשר יהיה לראות בשידור חוזר את הסרטון היומי)


נלמד תכנים שקריטי להכיר,

נעבור תהליכים בחיבור ל 4 הרבדים,

כדי שנוכל למוסס הרגלים ישנים 

ולאמץ לנו הרגלים שישנו לנו את החיים

לכאלה שתענוג לחיות אותם ❤

והעלות - סמלית

בעיקר בשביל המחוייבות שלך לעצמך -

10 ש"ח ליום = 210 ש"ח בסה"כ

ואפשר לשלם ב 2 תשלומים.


בואי! הצטרפי גם את לחגיגה!

עוד פרטים ואפשרות להירשם בלחיצה כאן


מלאת התרגשות ❤😎


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך



יום ראשון, 14 בפברואר 2021

"אני מבטיחה לעצמי שזו פעם אחרונה שאני צועקת (!).."

כמה פעמים הבטחתי הבטחות כאלה לעצמי

בכל מיני הקשרים, בכל מיני מצבים,

לרוב ביתר תקיפות - כאלה שנשמעים יותר כמו:

"בחיים (!!) אני לא אתן לזה לקרות לי שוב.."


בין היתר זה היה מכוון לנטייה האוטומטית שלי 

לצעוק כשאני כועסת,

מה שלאורך השנים - ככל שהעמקתי ולמדתי את עצמי -

הבנתי שהיה קורה לי בעיקר כשהפרשנות שלי

היתה של התעלמות ממני,

בין אם זה קרה כשביקשתי מהילדים שוב ושוב משהו והם... בשלהם

ובין אם הוא } אמר או עשה, או בעיקר לא עשה משהו -

שעבורי התפרש כהתעלמות.


בכל פעם כזו היתה מתפרצת ממני צעקה

שמן הסתם רק החמירה את המצב

ואולי הובילה להתייחסות... רק לא כזו שהייתי רוצה.


והרי כעס אמנם מורגש כמאיים כלפי חוץ,

אבל הוא רק מכסה

שנותן לנו אשליה של אונים

ולמעשה מסתיר תחתיו מכלול רגשות

ששייכים לחוויות חוסר האונים -

כמו תסכול, כאב על התעלמות, עלבון, עצב, אשמה, פחד...


כל עוד החוויה הפנימית לא השתנתה -

ההבטחות שלי לעצמי ולאהוביי כמובן היו לשווא

ומצאתי את עצמי שוב ושוב מתפרצת בצעקה

ללא שליטה.


פה חשוב להזכיר מרכיב נוסף במנגנון הכעס - 

הרי הוא הצדקנות -

שמשכנעת אותנו באותם הרגעים שזה לגמרי מוצדק

לכעוס, לצעוק ולהילחם על שלנו,

בעוד שהדרך האוטומטית הזו - כמו כל מנגנון הישרדותי באשר הוא -

ממש ממש ממש לא מובילה אותנו לחוף מבטחים

ולגמרי משאירה אותנו במעגלים חוזרים ונשנים

של חוויות חוסר אונים ותסכול באין מוצא.


זוהי רק דוגמא למנגנון אוטומטי

שאגב יכול להיות כזה בו הכעס בלום, בפאסיב אגרסיב

ולמרות שבווליום יש הבדל גדול בינו לבין האגרסיב,

הרי שלמעשה הם בדיוק בדיוק אותה אנרגיה רעילה

שמזיקה לכולנו, בו זמנית שהיא מספרת 

למנגנוני ההישרדות שהיא פה על מנת להציל.


דוגמא נוספת היא ההרגל לקחת עלי את האשמה,

גם אם בראש אני יודעת שאני לא אשמה,

אני מוצאת את עצמי - לרוב נמשכת אל מי שיש לו נטייה להאשים -

ואז - בכל פעם שהוא מאשים -

אני "משתפת פעולה" עם המניפולציה של האשמה

ומתנצלת/ נלחמת אבל בעיקר... נשארת לבד.


אוטומט נפוץ נוסף הוא ההרגל להימנע,

שבבסיסו סביר להניח שיש פחד להיפגע, פחד מדחייה, או נטישה

שמשמעו בין היתר פחד מאינטימיות

ולמרות הכמיהה לחיבור וחיבוק וביחד,

נוכל למצוא את עצמנו נמנעות ומרוחקות,

או לחלופין - נתלות בְּנִידִיוּת על האחר.

כך או כך - כאמור כמו כל מנגנוני ההישרדות -

גם זה משיג את ההיפך - ולמרות שהוא מספר לנו שכך לא ניפגע -

אנחנו נשארות עם הפגיעה לאורך כל הדרך...


לא משנה מהו האוטומט שלך,

אם יש כזה שמאסת בו - כדאי לך להמשיך לקרא:


העניין הוא...

שלמרות שכשלא יודעים איך- זה מייאש ומרגיש חסר סיכוי,

זה ממש לא חייב להישאר ככה!


נכון שכל עוד אנחנו שבויים באותו דגם הישרדותי -

נמצא את עצמנו מסתובבים במעגלים...

אבל !

כשאנחנו מוצאים את הדרך לעבור מהישרדות לאיכות -

אז - אנחנו מתחילים להשתחרר מהדגם 

ולנוע בספירלה כלפי מעלה,

כשבכל פעם אנחנו פחות ופחות מופעלים מהאוטומט

עד לשחרור המיוחל - לפחות במסה קריטית -

שמתבטא במציאות ביכולת שלנו לבחור איך להגיב -

כלומר שההרגל הישן התחלף בחדש שמשרת אותנו.


בעצם יש פה שני דברים שחשוב להבין:

ראשית - יש דרך כזו שיכולה לשחרר אותנו מהרגלים 

שכבר לא משרתים אותנו 

למרות שהם הישרדותיים ומושרשים בעומקינו,

ושנית - נדרשת נחישות והתמדה בדרך הזו אל החופש


כדי שנוכל להתמיר בין היתר:

כעס: לטוב לב, אדיבות וקבלה עצמית

פחד: ליציבות, חמימות, רוגע ונעימות

אשמה ובושה: לסליחה וקבלה עצמית בדיוק כמו שאנחנו

ולצמוח בספירלה הזו אל אני אוהבת ואהובה, רכה ונעימה יותר,

שנהנית יותר ויותר מהחיים -

כי זה לגמרי אפשרי ונמצא פה מעבר לפינה בשבילנו ❤


וכדי שהפינה הזו תהיה ממש אפשרית וזמינה לנו -

החלטתי להרים את הכפפה

ולצאת ל 21 ימים של שחרור מאוטומט לבחירה.

מדובר בתהליך יומיומי, במשך 21 ימים,

בהם נצעד יחד בקבוצה (פרטית בפייסבוק),

ניפגש יום יום על גלי הרשת בשידורי LIVE בפייס,

כל יום שידור במשך 21 דקות


נשתמש בכלים טרנספורמטיביים

כאלה שמחוללים שינוי שמפעים אותי בכל פעם מחדש

נלמד ונבין לעומק תכנים שקריטי להכיר כדי לחולל שינוי

וגם נתמיד יום אחר יום,

במשך 21 ימים,

כל יום 21 דקות בהן אהיה ב LIVE בקבוצת פייסבוק סגורה

ויחד - לקראת האביב שבפתח -

נצא לחירות משיעבוד התפיסות והדגמים

שכולאים אותנו בהרגלים הישרדותיים ש.. די !,

הגיע הזמן להתקדם מהם !


ואם את שואלת כמה הקסם הזה עולה?

אז כדי שזה יהיה זמין לכל מי שחפצה

ומחויבת לעצמה ולהתפתחות שלה -

העלות היא 10 ש"ח בלבד ליום ,

זאת אומרת 21*10= 210 ש"ח בסה"כ,

אפשר בשני תשלומים של 105 ש"ח


אז אם יש לך הרגל כזה,

שכבר לא משרת אותך והגיע הזמן לשחרר -

בואי, הצטרפי לחגיגה -

הרשמי בלחיצה כאן


מחכה לך מעבר לקליק

ומתרגשת לקראתך ולקראת השינויים שנחולל יחד,

לחצי כאן ונתראה בקרוב !


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך!

יום ראשון, 7 בפברואר 2021

איך לגרום לכך שהוא } ישתנה ? [כולל תרגיל‎]

 האם בכלל אנשים משתנים?

אחד המניעים העיקריים של זוגות שמגיעים לתהליך

הוא שהאחר ישתנה.

הוא } מגיע כדי שהיא תשתנה

והיא { כמוהו, מגיעה כדי שהוא סוף סוף יבין ויודה בטעותו ויתחיל או יפסיק ל...


מצד שני, הרבה פעמים מה שמונע מזוגות ללכת לטיפול,

היא האמונה הרווחת מאד - שאנשים לא באמת משתנים.

אז ממילא חבל על הזמן ואם "כשהיא ככה אני מתוסכל..",

הפתרון היחידי הוא פרידה.


האמנם?


במקרה... :-)

הגיע לידי השבוע הפרק "מערכות יחסים" 

מתוך הספר הנפלא של לואיז היי "אתה יכול לרפא את חייך"

שעונה על הסוגיה הזו בצורה כה מדוייקת,

כמו שלואיז היי יודעת, אז בחרתי

להעתיק אותו לכאן מילה במילה כמעט במלואו עבורך,

ולהוסיף את שלי אחרי הציטוט:


"נראה כי החיים כולם מורכבים ממערכות יחסים.

אנו מקיימים מערכות יחסים עם כל דבר. 

ברגע זה אתה מקיים מערכת יחסים אפילו עם הספר 

אשר אתה קורא ואתי ועם מערכת המושגים שלי.


מערכות היחסים שאתה מקיים עם חפצים ועם מאכלים,

עם מזג האוויר ועם התחבורה ועם אנשים משקפות כולן

את מערכת היחסים שלך עם עצמך.

מערכת היחסים שלך עם עצמך מושפעת במידה ניכרת

על ידי מערכות היחסים אשר קיימת עם המבוגרים סביבך בהיותך ילד.

האופן בו הגיבו אלינו מבוגרים בתקופה זו, הנו, לעיתים קרובות

האופן בו אנחנו מגיבים אל עצמנו כיום הן לחיוב והן לשלילה. 


חשוב למשך רגע על המילים בהן אתה משתמש כאשר אתה נוזף בעצמך.

האם אין אלה אותן המילים בהן השתמשו הוריך כאשר נזפו בך?

באילו מילים השתמשו כששיבחו אותך?

אני בטוחה כי אתה משתמש באותן המילים כדי לשבח את עצמך.

יתכן כי לעולם לא שיבחו אותך ולכן אין לך מושג כיצד לשבח את עצמך

וסביר להניח כי אתה סבור שאין בך דבר הראוי לשבח.

אינני מאשימה את הורינו, מאחר שכולנו קורבנות של קורבנות.

לא היתה להם שום אפשרות אחרת ללמד אותך משהו אשר הם עצמם לא ידעו.

....

עד אשר נטהר מערכת יחסית זו (הראשונית בחיינו) 

לעולם לא נהיה חופשיים ליצור בדיוק את אשר אנו רוצים

במערכות יחסים.


מערכות יחסים הן מראות של עצמנו.

האנשים שאנו מושכים אלינו משקפים תמיד תכונות הקיימות בנו,

או אמונות שיש לנו בנוגע למערכות יחסים. 

כלל זה תקף בין אם מדובר במעביד, בעמית לעבודה,

בשכיר המועסק על ידינו, בחבר, במאהב, בבן זוג או בילד


התכונות אשר איננו אוהבים באנשים 

אלו הם דברים אשר אתה עצמך עושה או היית רוצה לעשות,

או דברים שבהם אתה מאמין.


לא היית מושך אנשים אלה אליך או מכניס אותם אל חייך 

אילולא השלימו בדרך כל שהיא את חייך שלך.


תרגיל אנחנו נגד "הם":

התבונן למשך רגע במישהו בחייך המטריד אותך.

תאר שלושה דברים בקשר לאדם זה, אשר אינם נושאים חן בעיניך,

דברים אשר היית רוצה כי ישנה.

~~~~~~~~~~~~

~~~~~~~~~~~~

~~~~~~~~~~~

רק אחרי שסיימת לכתוב תשובה מלאה לנ"ל, (!!) יש להמשיך:

כעת הבט עמוק אל תוך עצמך ושאל את עצמך:

"מתי אני מתנהג בצרה כזו ומתי אני עושה את אותם הדברים?"

עצום את עיניך והענק לעצמך זמן על מנת לעשות זאת.

לאחר מכן שאל את עצמך האם אתה מוכן להשתנות.

כאשר אתה מסלק דפוסים, הרגלים ואמונות אלה מחשיבתך ומהתנהגותך,

האנשים עליהם חשבת ישתנו או יעזבו את חייך


אם יש לך מעביד ביקורתי אשר בלתי אפשרי לרצותו,

הבט אל תוך עצמך. ייתכן כי אתה בעצמך ביקורתי במידה מופרזת ברמה כל שהיא, 

או שיש לך אמונה כי "מעבידים הם תמיד ביקורתיים ובלתי ניתנים לריצוי."


אם אתה מעסיק אדם המסרב לציית או אינו ממלא את משימותיו כהלכה,

חפש את התחומים בהם אתה בעצמך נוהג כך וטפל בבעיה.

קל מידי לפטר מישהו. אין בכך התמודדות עם הדפוס שלך.

.....

.....

אם אהובכם נוהג בקרירות ואינו מפגין אהבה,

הביטו לראות האם ישנה אמונה בקרבכם הנובעת מהתבוננות בהוריכם

בתקופת ילדותכם וקובעת: "אהבה היא קרה ואינה כוללת הפגנת רגשות"


אם בן זוגכם מפריז בדרישותיו ואינו תומך בכם -

חיזרו שוב אל אמונות ילדותכם:

האם היה לכם הורה אשר היה תובעני ולא תמך בכם?

האם אתם נוהגים כך?


אם יש לך ילד בעל הרגלים שמרגיזים אותך

אני מוכנה להבטיח לך כי אלו הם הרגלים שלך.

ילדים אינם לומדים אלא על ידי חיקוי המבוגרים שסביבם.

טפל בהרגלים הללו בעצמך ותגלה כי גם ילדיך ישתנו.


זוהי הדרך היחידה לשנות אחרים.

להשתנות תחילה בעצמנו.

שנה את דפוסיך שלך ותגלה כי גם "הם" השתנו.  "                                    

~~~~~~~~~~~

מתוך "אתה יכול לרפא את חייך"/ לואיז היי. פרק 10 "מערכות יחסים"


כן, כן, מניחה שלא כל הדברים מרגישים מדויקים

ומיד עולות התנגדויות, מנומקות היטב

ללמה זה לא נכון ואיפה לא מתאים...

אני בהחלט מכירה אותן, הייתי שם לא מעט

והנה לנו הזדמנות מופלאה להתייחס להתנגדות כהתנגדות:


התנגדות היא חלק בלתי נפרד מתהליך צמיחה,

מן הסתם אל מול מערך התפיסות שלאורן (או לחושכן :-) חיינו,

פתאום מגיעות נקודות מבט חדשית

שגם כשהן נשמעות מעניינות או נכונות,

לא תמיד ברורות לגמרי

וזהו מצע נפלא לספקות והתנגדויות.


כמו שלואיז היי מוסיפה בפרק שלה על התנגדויות:

"מודעות היא הצעד הראשון לשינוי או לריפוי."

התנגדות למצב הנוכחי משרתת אותנו בדרך לשם.


אחת הסיבות לכך שהדברים גם כשהם נאמרים בבירור

נותרים לא לגמרי נהירים לנו -

היא שאנחנו מנסים להבין אותם דרך השכל.


זוהי הדרך בה התרגלנו בעידן בו אנו חיים להבין דברים.

אבל השכל - עם כל הכבוד ויש כבוד... - מוגבל.

יותר מזה  - ככל שאנחנו מכווני שכלתנות -

זה מותיר אותנו מנותקים מהגוף ומהרגש... 

ובעיקר מהתבונה והחכמה שלהם.


מאחר וגדלנו בתרבות המקדשת את השכל מחד

ומעודדת חשיבה חיובית בפרשנות שגוייה שלה מאידך

לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מנותקים או מוצפים

בבלבול, חוסר בהירות כשהרגלים הישרדותיים מנהלים אותנו 

ולא אנחנו אותם.


וזה אומר - לפני שרצים לעשות משהו,

רק לשהות עם מה שיש.

ואם מה שיש עכשיו זו התנגדות אז לשהות עם ההתנגדות

גם אם זו ביקורת או כעס או תסכול, מה שזה.

כי להיות עם מה שיש זוהי מהות הדבר

היא- השהייה - תוביל אותנו אל הבהירות 

ומשם נוכל לבחור פעולה כזו או אחרת

שהייה עם ההתנגדות ולא הזדהות אתה וכניעה אליה,

כי ההתנגדות טומנת בחובה אינפורמציה חשובה

שאינה זמינה לנו אלא אם נשהה עם מה שיש


ולכן הנה התרגול המלא אותו אני מציעה:

נתחיל עם התרגיל שלעיל מתוך הספר של לואיז היי :

  • לכתוב 3 דברים שמפריעים לי בו
  • אחרי שסיימת (!), לבדוק איך תוספת של המילה "כמוני" עבור כל אחד מהם הגיונית ונכונה . 

         (למשל "הוא לא רואה אותי" + כמוני = גם אני לא רואה אותי .. וגם אותו..) 

  • נשהה עם מה שיש, ערות להתנגדויות, רגשות, אמונות שעולים,

          תשומת לב לגוף, שהייה עם הרגש. ממש הסכמה להרגיש בלי לדחוף רק לתת לזה להיות

          עד שמשהו משתנה. את הטרנספורמציה אפשר להרגיש. לרוב כהקלה

  • מתוך ההתבהרות משהו אחר מתאפשר ונוכל לבדוק פנימה -
          איך אני יכולה להתחיל לשנות - ולמשל אם התלונה "הוא לא רואה אותי", כמוני...

          לבדוק איך אני יכולה ראות את עצמי באור חיובי יותר ויותר.

~~~~~~~~~~~~


מזכירה שיש לנו עסק עם מוח הישרדותי 

שיש לו ניסיון של מאות ואלפי שנים,

לכן גם כשהשינוי זמין יחסית כשהולכים בדרך הזו,

נדרשת מחוייבות, נחישות והתמדה,

כי ישנו נתיב מאד רחב במוח של האוטומט

ואנחנו סוללים נתיב חדש שככל שנצעד בו שוב ושוב

יהפוך להיות העורק הראשי ויחליף את האוטומט.


מן הסתם ליווי מקצועי בדרך הזו הינו אלמנט קריטי,

כיוון שכשאנו שבויים בתפיסות התפוסות

כמעט בלתי אפשרי לנו לראות ולהיווכח במציאות ללא ליווי כזה

שגם מאפשר לנו לסלול את הנתיבים החדשים הללו

גם מזרז את התהליך 

וגם מאפשר להרגלים החדשים להיטמע

תוך שהם מחליפים את הישנים שכבר לא משרתים אותנו.


מניסיון של מעל עשור בליווי של מאות אנשים

אני יכולה לספר כמה שינוי בהחלט מתרחש!

יכולה להעיד על עצמי,

ומעדויות של אלה שצועדים אתי בדרך המופלאה הזו -

לא רק שאפשרי לחולל שינוי,

מנקודת מבטי זוהי מהותנו כבני אנוש -

להתפתח תוך שינוי ופרידה מהמקומות ההישרדותיים שאימצנו

וחזרה לעצמנו האותנטי והמקורי.

אני גם כמובן יכולה לספר כמה זה מפעים ומרגש

כל פעם מחדש כשמתקלפת עוד קליפה 

ומתקרבים עוד יותר אל המהות - 

שם היופי והרכות נחשפים וזמינים לנו יותר ויותר.


אז...

אם זה הזמן שנכון לך להתקלף מהקליפות הללו,

להיפרד מהרגלים הישרדותיים שכבר לא משרתים אותך

ולהתקרב אל המהות, החיונית השמחה שבקרבך -

לחיצה כאן תוביל ישירות לתיבת המיל שלי, (galitel2@gmail.com)

נתאם לנו זמן ונצא לדרך!


עדכון חשוב:

בקרוב נצא יחד בתהליך קבוצתי של 21 יום -

להתמרה ושינוי הרגל שכבר לא משרת אותך

21 יום כשכל יום נעבד, ננקה ונתמיר

כך שנצא בתום התקופה כשאנחנו מנהלות את העניינים

ולא הם אותנו..

נשחרר דפוסים תפוסים,

ונתמיר בין היתר:

כעס   >>  לטוב לב, אדיבות וקבלה עצמית

פחד   >>  ליציבות, חמימות ושלום

לחץ דאגות וסטרס >> לחיבור למרכז ופתיחות

עוד אין לי טופס מוכן להרשמה,

בינתיים - אם זה  קוסם לך -

ניתן ללחוץ כאן להגיע לתיבת המייל ולהירשם!


פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך

    יום ראשון, 31 בינואר 2021

    איך מתמודדים עם התמכרויות? (לעבודה/סקס/מסכים וכו...) ע"פ 'Gabor Mate

     הגיע אלי סרטון מקסים - (ששמתי קישור אליו בסוף הרשומה הזו)

    גם בתוכן וגם באופן בו הוא מועבר

    בנושא התמכרויות,

    סרטון מבית היוצר של After school,

    הפעם מפי Gabor Mate.


    התמכרויות - נושא שלא מספיק מדובר (בעיני)

    ורווח יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב,

    ולא.. אני לא מתכוונת רק להתמכרויות לסמים ואלכוהול,

    אלא התמכרויות למין, לפורנוגרפיה,

    לריגוש, לספורט, למסכים... 

    ורשימת האפשרויות עוד ארוכה..


    בסרטון הקצר הזה 

    'Gabor Mate מסביר בצורה כל כך בהירה 

    כשקולו מלווה בציורים צבעוניים שממחישים עוד יותר -


    מהי התמכרות ?

    ממה היא נובעת ?

    ואיך אפשר להירפא ולהיגמל מהתמכרות באשר היא?


    סרטון כל כך מוצלח שחשבתי שכדאי לך גם ליהנות ממנו

    והקדשתי לו פוסט

    שזה אומר כמה שעות של תרגום סימולטני :-)

    וזהו. חבל על כל מילה נוספת, הוא לגמרי מדבר בעד עצמו

    הנה זה פה:


    "

    התמכרות הינה תהליך פסיכולוגי פיזיולוגי מורכב

    שמתבטא בכל התנהגות בה אדם :

    נהנה/ מוצא הקלה/ משתוקק למשהו שמענג 

    בטווח הקצר 

    אבל סובל ממנו בטווח הארוך

    והוא לא מוותר עליו למרות ההשלכות השליליות בטווח הארוך.


    כלומר - השתוקקות, עונג, הקלה בטווח הקצר

    עם השלכות שליליות בטווח הארוך,

    בלי יכולת להפסיק למרות ההשלכות השליליות.


    שימו לב שלא כיוונתי - הוא אומר - לשום חומרים בהכרח -

    אמרתי כל התנהגות -

    אז זה יכול להיות קשור לסמים למיניהם:

    קוקאין, מריחואנה, ניקוטין, אלכוהול,

    אך יכולה להיות התמכרות גם לסקס, לאינטרנט, לפורנוגרפיה, 

    לאכילה, לקניות, לספורט, לעבודה ועוד...


    ההגדרה הרשמית של התמכרות

    בהתאם לתרבות האמריקנית היא

    שזו הפרעה שמתחילה במוח,

    לרוב בהשפעת גורמים גנטיים

    ואני אומר - זה פשוט לא נכון!


    הגדרה נפוצה נוספת להתמכרות -

    היא שאדם בוחר, שזוהי בחירה

    אבל למה שאנשים יבחרו במשהו

    שאח"כ יענשו עליו???


    אז מה כן?


    לבני אנוש שני צרכים בסיסיים ראשוניים משחר ילדותנו:

    הצורך בחיבור, בקשר (attachment) -

    אותו קשר קרוב לבן אנוש אחר - אמאבא

    שיטפל וידאג לנו ואנחנו ניקשר אליו.

    בני אדם כמו כל בעלי החיים, הינם יצורים 

    שחיבור הינו קיומי עבורם.

    אנחנו חייבים להיות מחוברים וקשורים

    כדי לשרוד כך שהאם/ב יטפל בנו ואנחנו נתחבר אליו.

    זהו צורך הישרדותי קיומי.


    העניין הוא,

    שאותם אנדרופינים -  

    כימיקלים מרגיעים שהירואין למשל וכל השאר

    מדמים כשהם מוזרקים לגוף -

    את אותה תחושת מלאות שחשים ב attachment היקשרות וחיבור


    אם ניקח גור עכברים,

    וננתק במוח את החלק שמייצר אנדרופינים,

    הוא לא יילל ולא יחפש את קרבת אמא שלו

    ואז - סביר להניח שימות 


    וכשאנחנו חוזרים לילדות המוקדמת אצלנו בני האנוש -

    במקרים בהם התינוק במצבי סטרס וטראומה -

    אותה מערכת שמייצרת אנדרופינים לא מתפתחת כראוי

    ואז בבגרותו - הירואין נותן לו את הנחמה הזהה

    לאספקת האנדרופינים המנחמת והמרגיעה.

    אז מתפשטת בגוף הרגשה של מלאות, אהבה וחיבור,

    לכן זה כל כך עוצמתי.


    כאמור ישנו הצורך בחיבור,

    שברור שלנו כבני אנוש - היצורים שנולדים חסרי אונים

    ותלויים במטפלים בנו לאורך הכי הרבה זמן,

    אל תוך ההתבגרות ומעבר לכך -

    הינו גם קריטי והישרדותי 

    שבלתי אפשרי לנו בלעדיו


    לצד הצורך בחיבור ובקשר,

    ישנו הצורך באותנטיות -

    שמשמעה חיבור פנימה אל עצמנו -

    פשוט לדעת מה אנחנו מרגישים ולפעול בהתאם -

    כלומר - חיבור לאינטואיציה.


    אם נסתכל על ההתפתחות שלנו כבני אדם- 

    לאורך מאות אלפי שנים חיינו בטבע.

    ושם - מי שלא מחובר לאינטואיציה שלו - לא שורד,

    כלומר שהצורך בחיבור פנימה והקשבה עצמית שבין היתר

    הינה קשב לחושים שלנו - הישרדותי במקורו

    בדיוק כמו הצורך בחיבור לאחר.


    אם אתה מתחיל להקשיב לאינטלקט שלך במקום לאינטואיציה

    אתה לא שורד


    זאת אומרת שיש לנו פה 2 כוחות הישרדותיים עצמתיים -

    שני צרכים הכרחיים לקיום -

    הצורך בחיבור ובקשר

    והצורך באותנטיות - בחיבור לרגשות, לצרכים, לאינטואיציה


    אבל...

    מה קורה ...

    אם האותנטיות שלך מאיימת על הקשר שלך ?

    אם החיבור לרצונות, לרגשות, לצרכים

    בקונפליקט עם אלה של אמאבא?

    למשל - נניח שאת ילדה בת שנתיים ואת כועסת 

    כשלא נתנו לך עוגייה לפני ארוחת ערב,

    אבל ההורים שלך לא יכולים להתמודד עם הכעס,

    בגלל שהם גדלו בבתים בהם היתה הרבה מידי תוקפנות וכעס,

    לכן הם חרדים שהם יזיקו אם יאפשרו לכעס להתבטא

    ואז הם נותנים לך את המסר (באופן עקיף או ישיר)

    ש"ילדה טובה לא כועסת"


    המסר שאת מקבלת הוא 

    לא רק שילדה טובה לא כועסת,

    אלא שילדה כועסת לא מקבלת אהבה,

    כי אז הם קרים אליה, מפנים גב, ידברו אליך לא יפה,

    לא יסתכלו עליה... ילדה כועסת לא מקבלת אהבה


    הם לא מבטאים אהבה ברגעים הללו.. לא...

    אבל את חייבת לשמור על הקשר הזה..


    ניחוש... 

    מה הולך להידחק? ...

    נכון.. האותנטיות שלך !


    כך בכל פעם מחדש.. 

    וכך אנחנו מתחילים לאבד את הקשר לעצמנו,

    לרגשות שלנו, לאינטואיציה

    זאת אומרת שמהר מאד,

    מה שהיה פעם הישרדותי לנו,

    הפך להיות לא כזה בסטינג הפחות הישרדותי של היום

    שבו להישאר אותנטי זה אומר לאיים על הקשר והחיבור שלנו (להורינו)


    ניתוק שהולך ומתעצם עם השנים

    עד שאנחנו מוצאים את עצמנו בשלב מסויים

    תוהים, מי לעזאזל אנחנו ?

    ושל מי החיים הללו ?

    מי זה שחווה את זה?

    ומי אני בעצם??


    פה נוצר שוב הצורך בחיבור מחדש

    ושם... נוצר הריפוי האמיתי והממלא כל כך


    זאת אומרת שבגלל שאנו נאלצים לוותר על האותנטיות שלנו

    על מנת לשרוד בחיבור למטפלים בנו -

    אנחנו מאבדים את עצמנו.


    פה אנחנו חוזרים לטראומה -

    זה דבר אחד לזהות שהכל התחיל ומקורו בכאב ילדות 

    (חוסר כל שהוא)

    ודבר אחר לגמרי להתמיר את הכאב ההוא 

    (למלא את החוסר)

     

    אבל רגע... 

    פה עלינו קודם להבין מהי טראומה -

    לרוב חושבים שטראומה זה משהו שקרה לך -

    למשל גירושין של ההורים בגיל צעיר,

    מריבות של ההורים,

    אמא בדיכאון ולא פנויה,

    אלכוהוליזם של אבא,

    פגיעה פיזית או מינית,

    אובדן של קרוב,


    אלה אינן טראומות,

    אלה טראומטיים!


    טראומה היא לא מה שקרה לך

    אלא מה שקרה בתוכך!


    וכתוצאה מאירועים טראומטיים שכאלה,

    מה שקורה בתוכך - זה 

    שמתחיל ניתוק רגשי,

    ניתוק מהגוף,

    ומתוך כך קשה עד כדי בלתי אפשרי להיות נוכח ברגע הזה

    ומתפתחת נקודת מבט שלילית על העולם,

    נקודת מבט שלילית על עצמך

    ונקודת מבט מתגוננת אל מול האחר


    והתפיסה המחזיקה את נקודות המבט הללו

    ממשיכה להתגשם במציאות חייך,

    ולהוכיח לך שהיא מוצדקת...


    במילים אחרות -

    ההתמכרות איננה הבעיה 

    אלא ניסיון לפתור בעיה (!)


    ולכן השאלה האמיתית היא -

    ממה נוצרה הבעיה?

    מהו המקור עליו מנסה לפצות ההתמכרות


    כלומר ההתמכרות הינה ניסיון

    למלא חוסר שמקורו בילדות,

    כשלכאורה ישנו איזהשהוא סיפוק מיידי 

    שנותן אשלייה של מילוי אותו חוסר,

    ולמעשה מגדיל עוד יותר את הבור או החוסר או הבעיה -

    בטווח הארוך.


    זאת אומרת שמה שחשוב זה לא רק לזהות

    את מקור העניין - מה שקרה לפני 10/20/35 שנים או יותר,


    אלא לזהות את התופעה כפי שהיא מתבטאת בזמן הווה

    ולהתמיר אותה 

    ואפשר לעשות זאת על ידי חיבור מחדש לעצמך


    על ידי שחזור הקשר שלך 

    עם הגוף- קודם כל

    ועם הרגשות שאבדו אז

    וכשזה קורה - 

    כשהקשר לגוף ולרגשות ולעולם הפנימי נמצא שוב -

    זה מה שנקרא החלמה וריפוי,


    (ופה באנגלית יש משחק מילים -)

    מה שנקרא לעשות recovering

    זה בעצם למצוא מחדש re-cover


    זאת אומרת שהריפוי הוא למעשה לחזור לעצמנו,

    להתחבר לעצמי מחדש

    כאשר אובדן העצמי הינו מהות הטראומה


    כך שהמטרה האמיתית של טיפול בהתמכרויות

    וכל סוג של ריפוי,

    היא ליצור חיבור מחדש לעצמנו "


    והוא מסיים בציטטה שלו עצמו והנה היא בתרגום חופשי כמו כל שאר הנ"ל:


    "אנחנו אולי לא יכולים לקחת אחריות על העולם שיצר את המיינד שלנו

    אבל אנחנו יכולים לקחת אחריות על המיינד ולייצר לעצמנו עולם מיטיב."


    למקרה שלא רואים את הסרטון בצפייה דרך הטלפון

    יש ללחוץ כאן כדי להגיע אליו

    ~~~~~~~~~~~~~~~

    הדרך בה אני עובדת -

    עם עצמי ועם מי שמגיע לתהליכים הטרנספורמטיביים שאני מנחה -

    עושה את זה בדיוק -

    מאפשרת לנו לחזור אל הגוף, להתחבר מחדש אל הרגש,

    להיות בחיבור יותר ויותר יציב אל עצמי המקורי

    ולפרוח תוך שאנחנו יותר ויותר מתנקים מתפיסות תפוסות

    ומאמונות מגבילות שאימצנו לאורך השנים,


    לממש את עצמנו במלוא עוצמתנו.

    ובאמת, ליהנות מהחיים!.


    בין אם נקודת המוצא היא התמכרות

    ובין אם היא הרגל לא רצוי,

    זוהי דרך מופלאה - ובטוחה ללכת בה


    אם יש לך או למכריך כזה הרגל שהגיע הזמן להשתחרר ממני,

    בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי

    ונתחיל בתהליך קצר מועד

    כזה שהשינוי מורגש תוך כדי תנועה די מההתחלה.


    פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    יום שני, 25 בינואר 2021

    ואם הוא } אומר לה { אמירות מקטינות? (vice versa)

     "למה את תמיד כזו מקובעת??!!"

    או

    "אתה כזה קמצן ! (בליווי עווית מסתייגת וזה - באנדרסטייטמנט), למות..."


    לצערנו (!!) הנטייה הזו לשים אחד את השני בתבניות מקטינות

    מאד נפוצה,

    גם אם זו התבדחות על חשבון האחר

    וגם אם זו אמירה רצינית.


    כך או כך הנטייה הזו פוגעת בכולם -

    במי שנאמרת כלפיו - מן הסתם,

    בקשר הזוגי - שכן - היא מרעילה את המרחב הזוגי

    ומובילה להתרחקות והימנעות, (או מריבה)

    ובמי שאומר אותה וחווה דרכה ביקורת, שיפוט וביטול

    שמרעילים פנימה לא פחות מאשר החוצה


    בהינתן מצב בו רובנו נכנסים לקשר

    עם כמיהה עמוקה שיראו אותנו וישמחו בנו בדיוק כמו שאנחנו,

    (כמיהה שלרוב לא סופקה מהדמויות שטיפלו בנו

    ולא אתייחס פה להאם זה אכן תפקידו של בן הזוג)

    מעֶבֶר לתסכול שהנטייה הזו להקטין מעוררת -

    אצל מי שהיא מופנית כלפיו -

    היא עשויה לעורר ולהגדיל את הספק - "אולי אני באמת לא מספיק"

    שממילא מתקיים שם משהצורך להיראות לא סופק בילדות,

    כך שככל שמתווספות אמירות מקטינות,

    יותר ויותר מתקבעת האמונה המגבילה הזו - גם אם לא במודע -

    "אולי אני באמת לא מספיק..."


    פה אני רוצה להביא עיקרון מנחה שעשוי להרגיע ולומר

    שאם זה מתסכל אותי שמישהו אומר לי אמירות מקטינות,

    (ולא משנה אם אני מגיבה בכעס הודף או בהתעלמות וניתוק)

    זה מוכיח שישנו מאבק פנימי בתוכי:


    בין הקול שיודע שאני כמו שאני זה נפלא -

    קול ששייך לידיעה פנימית כזו מעצם היותי נשמה עצומה,

    שאמנם הולך ונדחק לפינה ככל שהיו אמירות מקטינות עם השנים,

    אך קיים שם והוא שדובר את האמת (!)


    לבין קול פנימי שנבנה מאותם הקולות החיצוניים 

    ששמעתי לאורך החיים - ש"משהו בי לא מספיק".

    והוא שדובר שקר (!)

    קול זה אגב יכול להיבנות גם רק מכך שהמבט שהיה מופנה אלי

    לא היה מבט רך, מקבל ואוהב.

    עד כאן - הבעיה,

    השאלה היא איך לעשות את ההפרדה הזו 

    ולא לקחת את מה שלא שלי?


    אז נכון -

    מצד אחד כאמור לעיל - כל מה שכבר "נכנס" -

    מזכיר לי שיש בתוכי ולו שבריר אמונה שאולי זו האמת...

    ופה - נדרשת עבודה פנימית לנקות את הספק, להתמיר את האמונה,

    לגדל את עצמי, להכיל, לקבל ולאהוב.

    (כן... זה לא לגמרי פשוט כמו שנשמע, ובכל זאת ישנה דרך שמובילה לשם)


    לצד זה,

    ההרגל להתערבב עם מה שסביבנו כל כך נפוץ,

    שְפֹּה אני רוצה לספר סיפור קצר שיכול להבהיר יותר בקלות

    איך לעשות את ההפרדה בין מה ששלי למה שלא,

    הפרדה שכאמור תתאפשר יותר 

    ככל שאני מחוזקת ומחוברת ובקבלה לעצמי:


    את הסיפור אני מביאה מתוך אחד הפרקים 

    בסדרה המופלאה CROWN,

    בה בימים אלה אני צופה בנטפליקס.

    (וואוו כמה שאני נהנית..

    הפכתי להיות מסיונרית שלה - לרוץ לראות אם טרם..)


    באחד מהפרקים מביאים את הסיפור על וינסטון צ'רצ'יל

    שלקראת יום הולדתו ה 80 הזמינו לו צייר מודרניסט שיצייר אותו.

    כל תהליך הציור היה מורכב מסיבות שלא אפרט כרגע

    ואז ביום ההולדת שהיה גם יום ציון אירוע ממלכתי במקביל, 

    וינסטון צ'רצ'יל נאם וחשף את הציור שהיה תחת כיסוי בד,

    כך שראה אותו לראשונה ביחד עם הקהל המכובד שנכח באירוע.

    הוא כל כך התאכזב, וכל כך כעס ממה שראה... 

    שלא היה מוכן לקבל את הציור.

    והנה אני מגיעה לפואנטה -

    הצייר בחר להגיע לביתו, לברר אתו מה הוא לא אהב,

    ווינסטון צ'רצ'יל אמר לו את דברו בצורה מאד נוקבת, 

    שהיתה יכולה בקלות להיתפס בעיני הצייר כמקטינה ומעליבה מאד -

    ולמרות זאת, הצייר אמר לו בביטחון שקט - משהו כמו:

    "אני מבין שמאד התאכזבת, אבל בעצם אין לך שום דבר נגד הציור או נגדי,

    העניין הלא פתור שלך הוא עם הזיקנה והרפיון שבו הגוף שלך נמצא"

    כי הציור העביר את התמונה האמיתית - (מודרניסט.. אמרנו) 

    ולא את התדמית שצ'רצ'יל היה רוצה לשדר דרכו,

    את אותה מציאות שהזקנה שצ'רצ'יל התכחש לה ניכרת בה.


    לא יודעת אם זה באמת מה שקרה במציאות,

    בכל אופן זוהי דוגמא מופלאה להפרדה 

    בין העניין הלא פתור של מי שמולי - שגם כשהוא משליך אותו עלי,

    הוא עדיין שלו,

    וככל שאני נקייה מאשמה, ומהתפיסה "אני לא מספיק..."

    ההפרדה הזו בין מה ששלו ומה ששלי - מתאפשרת

    ואני מוצאת את עצמי לא כועסת, לא נעלבת, לא מתנתקת

    ולא מגיבה באופן אמוציונלי אחר,

    כי ברור לי שזה - לא שלי. רק הושלך עלי 

    ואני יכולה להחזיר את זה באהבה וברכות לשולח.

    ~~~~~


    על זה אני רוצה להוסיף משפט שיש אומרים שהוא סיני עתיק,

    ויש שטוענים שמקורו פורטוגזי..

    בכל אופן הוא אומר בתרגום סימולטני:

    "כשאני בטוחה שאני מכירה אותך,

    אני כאילו ממיתה אותך בקרבי..."


    משפט חכם שמזכיר לנו -

    שאנחנו יצורים שעוברים שינוי מעצם היותנו בחיים,

    מן הסתם שינוים פיזיים

    וגם - ככל שאנחנו בתהליכי צמיחה והתפתחות -

    שינויים שמתאפשרים מהיפרדות מחליפת ההישרדות -

    והתקרבות ומימוש האיכויות המופלאות 

    של הנשמה העוצמתית שאנחנו חלק ממנה.

    מכאן: מה שהייתי אתמול הוא לא בהכרח מה שאני היום 

    וכשאנחנו רואים את האחר והוא אותנו

    בתוך התבניות המקטינות של מה שהיינו בעבר -

    זה גם עשוי להקשות עליו להטמיע את השינוי

    וגם לא מאפשר לבן הזוג המקטין - להכיר וליהנות מהשינוי

    ולפעמים בכלל להיות ער לו ...


    לכן,

    בנוסף לעניין ההפרדה בין מה ששלי למה שלא,

    מתווספת האפשרות לתרגל נקודת מבט חיובית -

    עיין טובה לעצמי ולאחר,

    לא ממקום שמתעלם ממה שלא מרוצים ממנו,

    אלא ממקום שרואה גם את מה שכן ונותן ולוּ מיני זרקור עליו,

    מתוך הבנה שמה שנתמקד בו יגדל

    ולכן ככל שנעריך מהלב, נוקיר, נכבד ונשמח במה שאנחנו אוהבים -

    יהיה לנו יותר מזה

    ומי פה לא רוצה עוד נחת שכזו ?


    (רגע, רגע, פה קריטי לשים לב

    ולא ליפול למלכודת של התעלמות ממה שלא מרוצים ממנו

    מתוך אשלייה שאם לא נתייחס לזה שה יעלם..

    אלא -

    היכן שמתקיימת התנהגות לה אנחנו לא מסכימים -

    נדרשת קבלה (לצד אי ההסכמה) כחלק מתהליך הריפוי, שמחולל התמרה

    והתמוססות הקליפות ההישרדותיות תוך חשיפת האיכויות הנפלאות למימושן.)

    אז...

    לחיי הרכות והקבלה

    שמאפשרות לנו באופן אבסורדי -

    דווקא מתוך זה שאנחנו מקבלים את מה שיש -

    גם כשהוא לא הרצוי..

    לגדול להיות השלם שאנחנו

    פה בשבילך במגוון דרכים:

    פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס 

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך.


    יום שני, 18 בינואר 2021

    מה אפשר לעשות כשעולה קושי ? (תסכול/כעס/פחד...)

    מי מאתנו לא מכיר את העננה הזו,

    שלפעמים מגיעה משומָקום 

    (לכאורה משומקום.. עד ש.. "רגע... מה 'הוריד' אותי?".. וגלינג.. נופל האסימון..)

    ולפעמים.. לגמרי ברור מה או מי זה שהביא אותה -

    עננה שמכבידה ומציקה עד כדי לא מניחה..


    כשזה קורה לך -

    בין אם היא יותר תסכול או כעס או אפילו חרדה -

    מהו ההרגל שלך להתמודד אתה?


    יש שבורחים לשינה,

    יש שבורחים לעשייה (מי כמוני יודעת...)

    יש שמדליקים סיגריה (כזו או אחרת)

    יש שבורחים לטיפה המרה,

    יש שמרחיקים להתאהבות חדשה

    ויש... עוד אינספור דרכים..


    בין אם ההרגל הוא כזה או אחר,

    הקטץ' הוא שכל אלה הינם בגדר בריחה


    וככאלה הם כאילו משככים את הקושי 

    עם דגש על ה "כאילו"...


    וגם... לרובם תוצאות לוואי והשלכות לא משהו


    ובעיקר - 

    הם לא באמת פותרים את הקושי

    אלא רק 'מרדימים' אותו.


    אז נכון

    שכל עוד אין פתרון אחר אפשרי באופק...

    וכל עוד אנחנו שבויים של ההרגל,

    הוא יצליח להשלות אותנו בכל פעם מחדש ש"הפעם יעזור באמת",

    כשלמעשה רק ילך וירחיב את הקרע

    ויעמיק את הנזק של תוצאות הלוואי...

    אבל אני לא באתי היום לבאס,

    כמו שפתחתי - כולנו מכירים את הלופ הזה,

    בין שאנחנו מודעים לו ובין שלא בא לנו להיות במודעות אליו..


    מה שחשוב לי היום להבהיר הוא -

    שיש דרך אחרת!

    כזו שבאמת באמת ממוססת את הקושי,

    משחררת אותנו ממנו

    ומאפשרת לנו ליצור לעצמנו חיים טובים יותר

    (עד כדי להיפטר מהקשיים ולהישאר עם אותו בן זוג

    על פני להיפטר מבן הזוג ולהישאר עם הקשיים,

    וגם כמובן בלי קשר לבן זוג...

    כן.. קשה להאמין לזה אני יודעת,

    אבל לרוב זו באמת לא אשמתו/ה :-)


    העניין הוא כזה-

    עד גיל 7 אנחנו יותר יצורים חושיים מאשר יצורים חושבים

    וככאלה - אנחנו בעיקר חשים בגוף את שמתרחש סביבנו,

    אממהה... שבדיוק בשנים הללו

    אנחנו חסרי אונים מעצם היותנו תלויים במטפלים שלנו

    וכמה שאלה יעשו כמיטב יכולתם,

    יהיו חוויות של חוסר אונים, תסכול, חוסר וכו' שנחווה

    ו...כן - ייצָרבוּ בגוף שלנו, כי הוא השדה הפעיל בשנים הללו.


    אז.. בהיותנו חסרי אונים -

    באמת בריחה היא הערוץ שמציל אותנו

    (אחד מה Fים - Fight/Flight/Freeze),

    אלא שהיום למרות שאיננו באמת חסרי אונים -

    למרות שאנחנו בוגרים שאינם תלויים באחר -

    כל עוד לא התמרנו את התכנים ההם -

    אנחנו עדיין חווים את הסיטואציה 

    מנקודת המבט הפגועה ההיא


    במילים אחרות אפשר לומר -

    שהגוף שלנו כל כך אוהב אותנו

    שהוא מחזיק עבורנו את כל הרגשות הקשים 

    והחוויות הלא נעימות במנעד של תחושות גופניות

    (בהן מוצפנים גם דפוסי חשיבה ואמונות שגויות 

    שלא אלה ולא אלה משרתים אותנו)


    וזה יכול להיות מערך שמחזיק שנים... אפילו עד יום מותנו -

    אם אנחנו ממשיכים לברוח -

    כשבכל פעם שהקושי עולה - (גם אם מודחק) 

    מתווספת עוד שכבה לתסכול

    והגוף ימשיך להחזיק (וקצת להתפרק תוך כדי מן הסתם)

    כששכבות התסכול הופכות להיות כמו מגנט

    שמושך אלינו שוב ושוב את אותם המצבים


    (כי כאמור ישנם דפוסי חשיבה ואמונות

    שמובילים לדפוסי התנהגות שמייצרים 

    שוב ושוב את אותם מצבי מציאות מתסכלים)


    למשל:

    הוא { צמא להרגיש שרואים אותו,

    צמָא שנוצר כילד שהוריו היו עסוקים מידי

    ובכל פעם שהיא } לא רואה אותו, הוא { 

    חש מחנק בגרון, 

    מרגיש עצב, עלבון, בושה, תסכול..

    עוברת בראשו מחשבה לא בהכרח מודעת: "לא באמת אוהבים אותי"

    ואוטומטית מגיב בהסתגרות

    אלא שאז... 

    היא עוד יותר לא רואה אותו 

    כי עם ההסתגרות שלו היא } חווה דחייה

    ולכן נמנעת יותר מלהתקרב -

    מה שמעצים ומגביר את התסכול שלו...


    שלא לדבר על זה שמלכתחילה

    כדי לא להסתכן בלהרגיש את התסכול 

    מהסכנה המובנית בו מילדות (ב 4 הרבדים - גוף - רגש- מנטלית - אמונה)

    ש'היא לא תראה אותו'-

    הוא מרוחק

    לכאורה כדי להגן עליו

    ולמעשה - הוא מגביר את תסכול ה"לא נראה" במו ידיו..


    זוהי דוגמא ללופ שמשאיר אותו שבוי עם התסכול

    ולכאורה מילוט לבריחה כל שהיא הוא כמו אוויר לנשימה,

    רק שזה לא באמת אוויר נקי ומזין...

    והבריחה הזו רק מקבעת את התסכול שלו (וגם שלה) עוד יותר.


    יחד עם זאת (!) 

    היופי הוא..

    שהמנגנון המופלא הזה בא עם מפתח לפתרון בִּילְט אין


    הגוף הזה שכל כך אוהב אותנו,

    יכול בקלות להשתחרר מאותם הזיכרונות שאגר

    כשאנחנו לומדים איך לאהוב אותו בחזרה,

    ולמלא את הצרכים שלא סופקו והותירו בנו חלל

    עם ציפייה כמוסה שהאחר (בן הזוג) ימלא.


    ולאהוב אותו בחזרה אומר בין היתר להסכים

    לשהות עם הרגשות והתחושות 

    עד שטרנספורמציה מתרחשת.


    כן...

    רגש- אמוציה - emotion

    הוא אנרגיה בתנועה - energy in motion

    אורך החיים של רגש כשאנחנו מאפשרים לו לנוע

    הינו 90 שניות בסה"כ (!!)

    העניין הוא שאנחנו לא. 

    כי אנחנו בעיקר בשכל, בניסיון עקר לפתור שכלית את המצב

    ואז הפלונטר - שהרגש הוא ה'פלזמה' שלו - נשאר תקוע.

    ואז התסכול חוזר שוב ושוב.

    מתסכל.. לגמרי,

    אבל גם גאוני -

    כי החזרה הזו שוב ושוב על אותו התסכול 

    עשויה להוביל אותנו להסכים לנוע בכיוון הנכון.

    התסכול הזה בונה בנו מוטיבציה והסכמה לריפוי אמיתי.

    אחרי שאנחנו מבינים ונוכחים שהבריחות לא מועילות לנו.


    עכשיו נדרשת פה רק הכוונה

    הכוונה שתאפשר לנו להעז

    לשהות בתחושות,

    לשהות עם הרגשות הקשים 

    (שעבור הילדים שהיינו היו קשים מידי לכן נוצר ההרגל לברוח) 

    שהייה שתוביל אותנו לטרנספורמציה,

    שתשחרר אותנו - איזו הקלה - מהלופ.


    נכון,

    זה בניגוד להרגל שלנו - 

    שהוא כאמור - לברוח,


    נכון,

    זה דורש נחישות והתמדה,

    זהו תהליך ולמרות הקסם שמתחולל בכל טרנספורמציה...

    שמורגש פיזית בגוף וגם בחיים,

    על מנת להטמיע אותו - עלינו לחזור שוב ושוב

    כאילו אנחנו סוללים דרך חדשה ומייצבים אותה


    ובעיקר - 

    נכון, זה כל כך מפחיד ובניגוד לאינסטינקטים,

    ולכוחות האגו - מניפולציות שכל ופחד

    ולכן ליווי מהיימן הינו הכרחי.


    עם יד על הלב, אני לא מכירה דרך 

    שמאפשרת כזו העמקה וכזה ריפוי בכזו מהירות...

    והתנסיתי בלא מעט כלים בחיי.

    השינויים שעוברים מי שאני מלווה בדרך המופלאה הזו

    מ ד ה י מ י ם!

    וכל כך חבל לי לראות ולשמוע שוב ושוב

    עד כמה ההרגל לברוח נפוץ, 

    בעיקר כי לא יודעים (/מאמינים) שיש אפשרות אחרת


    הדרך שבה אני עובדת משלבת כלים אנרגטיים עוצמתיים

    ומאפשרת למי שהולך בה 

    להשתחרר מהפלונטרים הללו שמכבידים פיזית ורגשית, 

    להתחבר למרכז הווייתו

    ממקום נקי, להשיל קליפות אגו מיותרות,

    להיזכר במהותו, ליצור חוסן פנימי

    ולהיות יותר ויותר בבחירה

    (ופחות בבריחה ובתגובה אוטומטית למצבי החיים)


    וזה כל כך זמין, אפשרי ומוגש באהבה

    שמה שנותר לי הוא להזמין אותך להתנסות.


    אם יש משהו שיושב עליך,

    איזה  story of your life 

    שהגיע הזמן להשתחרר ממנו,

    לחיצה כאן מובילה לתיבת המייל שלי, (galitel2@gmail.com)

    נתאם לנו זמן ונתחיל תהליך


    כאמור זוהי דרך ריפוי שמתבטאת במהירות בחיים,

    לכן התהליך קצר יחסית - 8-10 פגישות

    ומציאות החיים משתנה לנו מול העיניים

    למיטיבה, מזינה ונעימה יותר


    אני מתארת לי שהשכל פה עשוי להיכנס 

    ולעורר התנגדויות והסברים ל'למה לא',

    מאחר ואין אפשרות לקלוט זאת דרך השכל,

    עם כל הכבוד לו ויש כבוד...

    אם הלב שלך מרגיש שזה נכון,

    זה הרגע ללחוץ כאן ולהתנסות.


    פה בשבילך /כם במגוון דרכים:

    פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס 

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך

    יום ראשון, 3 בינואר 2021

    אם נפרדתם ויש לכם הרהורי חרטה - זה בשבילכם כמתנה הכי טובה שתוכלו לתת לעצמכם לשנה החדשה:

     (בהחלט גם מתאים למי שיש הרהורי פרידה)


    כולנו גדלנו על :

    "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..."

    סופי אגדות שהשרישו בנו את התקווה

    שְֹלוּ רק נמצא את אהבת חיינו -

    השאר כבר יסתדר מעצמו...

    מה שמוביל למסקנה המתבקשת -

    שאם נמצא את עצמנו רָבִים הרבה כזוג...

    כנראה ש "זה לא זה" ו... "עלינו להיפרד"


    כשהאמת היא,

    שלאהבה שלוש פאזות אותן כולנו עוברים -

    השלב הראשון - שלב ההתאהבות -

    אז - באמת הכל וורוד ומרגיש גן עדן,


    אלא שההתאהבות מבוססת על אשליה,

    כיוון שבשלב הזה אנחנו רואים את התמונה בצורה סלקטיבית,

    בה ברורים לנו רק החלקים שחיוביים בעינינו

    וכשאדי ההתאהבות מתנדפים...

    התמונה המציאותית מתבהרת ואנחנו מתחילים לראות 

    גם את מה שפחות סקסי בעינינו,

    עולה אכזבה ו... אנחנו מתחילים לריב -

    הרי לנו שלב מאבקי הכוח,


    אז אנחנו רבים ורבים,

    עד שנמאס לריב... ואנחנו מתחילים להתרחק

    והרי לנו שלב ההתרחקות.  


    התרבות הזו בה אנו חיים,

    זו שגידלה אותנו על happyli ever after

    לא רק שלא ציידה אותנו בכלים כדי להגיע לכזה 'אושר ועושר',

    הרי שלרוב - ההיפך - קיבלנו דוגמא 

    (ואנחנו במיוחד כילדים לומדים בעיקר ממה שאנחנו רואים)

    ל 'איך לא לנהוג',

    דוגמא ל 'איך לא לנהל מערכת יחסים' -

    'איך לא לדבר',

    'איך לא ליצור שיתוף פעולה'

    דוגמאות להרגלים שמייצרים ריחוק

    למרות שהכמיהה העמוקה של כוווולנו היא לחיבור


    זה לא מפליא..

    אנחנו אפשר לומר הדור הראשון שלא באמת חי בהישרדות אמתית,

    מאחורינו דורות על גבי דורות

    שעברו קשיי חיים אמיתיים, שסגרו את הלב.

    אנחנו הדור הראשון שלא באמת חי בהישרדות

    אבל עדיין מתנהל כאילו כן


    מה שראינו בבית -

    הוא מה שנמצא את עצמנו חיים כבוגרים,

    או בדיוק ההיפך שזה אותו הדבר -

    במובן ששניהם מחזיקים את אותו התסכול


    ומה עושים עם התסכול?

    גם את  זה אף אחד לא לימד אותנו...

    איך להכיל אותו,

    מה שכן... למדנו להשליך אותו בהאשמה על מי שמולנו

    ואכן -

    זוהי עדיין השפה השגורה סביבנו

    כזו שמפנה אצבע מאשימה

    וחיה מתוך אחד מה Fים רוב הזמן (fight/flight/freeze)


    כשאלה הם פני הדברים

    וקשה לנו בבית, (אמרנו... שלב מאבקי הכוח והריחוק)

    מתוך האפשרויות שבידינו (אמרנו האשמה)

    אין לנו אלא להאשים אותו/ה

    ולהיפרד ממנו/ה - כאילו אז תגיע הרווחה


    אם כבר נפרדתם - הרי שסביר להניח שכבר גיליתם

    שאופס... זה לא ממש עובד ככה


    לא שבהכרח לא נכון להיפרד,

    ישנם מקרים בהם זה הצעד הנכון,

    עדיין - זה לא צעד שמספיק על מנת ליצור רווחה 

    שלא לדבר על כך שבחלק גדול ממקרי הפרידה-

    היא באמת לא היתה הכרחית.


    כי מה שאנחנו רוצים בעצם זה 

    להצליח להיפרד מהתסכולים

    וזה... לא אומר בהכרח להיפרד זה מזו


    ההיפך -

    ככל שההתאהבות שלנו היתה חזקה יותר -

    אמנם סביר שנמצא את  עצמנו מתכתשים יותר -

    ויחד עם זאת אנחנו מתאימים יותר זה לזו

    למסע של צמיחה אישית זה לצד זו

    (מה שנקרא Imago matchׂ)


    כזה שגם אם בתחילתו הינו רווי מאבקים,

    נקודת המבט החדשה הזו -

    שמציבה את האחר כמי שמזכיר לי את התסכול שממילא מתקיים בי

    ולא כאשם בו -

    בנוסף לכלים שמאפשרים לכל אחד מאתנו

    להכיל, למוסס והלתמיר את התסכול -

    סוללים לנו דרך מופלאה לחיים נעימים יותר ויותר

    ו...זה לצד זו ❤


    העניין הוא שאת הדבר הלכאורה בסיסי הזה..

    לא מלמדים אותנו..

    כן.. כבר אמרתי..


    אך, לשמחתנו הידע והכלים נמצאים עבורנו

    והנה לנו הזדמנות נפלאה ליצור לנו 

    happyli ever after  אמיתי

    נכון...

    זה מחייב שניים

    כמו כל טנגו


    זה לא אומר שנצליח ב 100%,

    ובטח לא 'על ההתחלה',

    אבל כמו כל דבר שלומדים -

    ככל שמתמידים בו הוא הופך להרגל החדש שלנו


    ואם כבר נפרדתם - 

    אז בכלל יש לכם יתרון נוסף:

    כי הפחד ש 'זה יתפרק' כבר פחות מאיים,

    מה שמאפשר לראות את הדברים נכוחה,

    באופן שמפריד בין מי שאנחנו באמת

    לבין ההרגלים הלא רצויים שלנו,

    לרפא את המקומות הפנימיים שיצרו אותם

    וללמוד איך להחליף את ההרגל הישן בחדש שמקדם.


    ברור.. שגם אם הפרידה היא רק מחשבה,

    או דיבור,

    התהליך הזה מתאים 

    כי הוא מייצר בהירות,

    כל אחד צומח ומתחזק

    ומתברר יותר אם השניים מחוייבים לדרך -

    וכן.. גם את זה כבר אמרתי -

    המחוייבות ההדדית הזו הכרחית

    בין אם היא פעילה ובין אם לא

    (כלומר- אחד עושה דרך והשני לא מתנגד לה ונע בהשפעת אדי ההתפתחות)


    מה שעוד יותר יפה זה שאני מדברת

    על תהליך קצר מועד -

    כזה שתוך יומיים - סה"כ 12 שעות -

    עוברים את השלב הראשון האינטנסיבי -

    (אפשר לחלק גם ליותר מפגשים קצרים)

    כבר אז התמונה מתבהרת, 

    גם סימני השאלה מתחלפים בסימני קריאה

    וגם מקבלים כלים להמשיך ללכת בדרך הזו הלאה


    אחר כך אנחנו נפגשים בתדירות נמוכה לתקופה קצרה

    כדי לוודא שאתם מצליחים להישאר על דרך המלך הזו

    ב happyli ever after  שלכם..


    אמן ואמן!


    התקופה המוטרפת הזו בה אנו חיים

    דוחקת אותנו לדייק את עצמנו -

    הכלים בהם אני נעזרת מופלאים לשם כך

    ומאפשרים לכל אחד מאתנו להיות יותר נאמן לעצמו,

    יותר קרוב לעצמו

    ומתוך כך יותר קרוב למי שאתו


    פגישות ממשיכות להתקיים גם בימי הסגר,

    אצלי בגינה, 

    כשהירוק שמסביב והאוויר הצח נותנים לנו רוח גבית תומכת

    ואם עולה השאלה "כמה זה עולה?"

    אז ככה... 

    נתחיל בכך שהתמורה היא 

    פחות מעשירית ממה שיעלה לקחת עו"ד גירושין,


    וגם פחות מתהליך זוגי רגיל

    שפגישה ממוצעת שלו עולה בסביבות 400 ש"ח לשעה,

    אז התמורה ל 12 שעות היתה מגיעה ל 4,800 ש"ח.


    בגלל שאני לא רוצה שהכסף יעכב אתכם,

    למרות שגם הסכום הזה מתקרב לעשירית מעלות עו"ד מגרש,

    התמורה עבור האינטנסיב הזוגי

    היא לפי 200 ש"ח לשעה + מע"מ 

    כלומר 2,800 ש"ח כולל מע"מ (אפשר ב 3 תשלומים)


    ויותר מזה - מאחר ואתם לא מכירים אותי,

    אתם לא מתחייבים מראש על כל התהליך,

    מגיעים ל 3 שעות ראשונות ואם לא מתאים לכם -

    ניפרד כידידים תמורת עלות של פגישה רגילה - 400 שח בלבד


    בקיצור -

    הסיכוי שזה יצליח עולה בעשרות מונים על הסיכון...

    אז אם מחשבות על פרידה מקננות לכם

    ויש לכם ספק לגביהן -

    האינטנסיב הזוגי הייחודי הזה

    הוא הדרך הבטוחה לברר אותו


    כאן עבורכם

    גם בתהליכים אישיים

    וגם בתהליכים זוגיים,

    בלחיצה כאן מגיעים לתיבת המייל שלי ומשם נתקדם


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


     









    יום שבת, 26 בדצמבר 2020

    *** 3 גורמים קריטיים לזוגיות מאושרת

    רגע קט לפני הסגר,

    הנה לכם צידה לדרך שבכוחה לא רק להפיח תקווה,

    אלא ממש להתוות כיוון ודרך

    בה בניגוד לקולות המספידים אותה -

    זוגיות לאורך זמן יכולה לגמרי להיות

    כזו שהולכת ומשתבחת עם השנים,

    דרך 3 הגורמים הללו:


    אכן, כולנו גדלנו על: 

    "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..."

    מן חלום כמוס שמלווה אותנו במודע או שלא

    ומוביל אותנו בטעות להניח ש:

    "אם אנחנו כל הזמן רבים .... זה כנראה לא זה.."


    האמנם?


    מנקודת המבט דרכה אני רואה את פני הדברים -

    "לא בהכרח

    תהיה תשובה שהיא understatemet ל "ממש לא !"


    מי שחי בזוג תקופה כזו או אחרת בחייו

    בטח כבר גילה שה "אושר" הזה לא מגיע מעצמו

    וגם אם סיפור האהבה היה מבטיח בתחילת דרכו

    הוא משנה פנים לאורך זמן.


    יש לכך סיבות טובות, עליהן לא אתעכב הפעם,

    מה שכן - אפשר בהחלט לומר

    שככל שהחיבור הראשוני - מרגיש כהתאהבות -

    יש לנו V על הגורם הקריטי הראשון

    שנדרש לזוגיות מאושרת.

    בו זמנית אגב - קראש התאהבותי מבטיח לנו 

    שלב מסוים של דרך חתחתים,

    כי אנחנו נמשכים באופן לא מודע-

    אל מי שאחרי שההתאהבות מתפוגגת

    נגלה שהכי לוחץ לנו על הכפתורים -

    כלומר מי שהכי קשה יהיה לנו לחיות אתו (!)

    אבל זוהי רק פאזה -

    אם (!!!) אנחנו לוקחים את הזוגיות שלנו לשלב הבא (לזוגיות המודעת)


    וכאן נכנס לתמונה הגורם השני - שכבר אתייחס אליו, 

    רק אוסיף ואומר לגבי ההתאהבות -

    שאמנם הינה גורם קריטי,

    אך לא הכרחי - 

    אפשר בהחלט ליצור זוגיות מאושרת

    גם כשהקשר לא התחיל בהתאהבות,

    יחד עם זאת, אם כן היתה כזו - 

    ככל שהיתה הדדית וחזקה יותר -

    ככה יש לנו בסיס לחזור אליו

    (וכאמור ככה גם צפוי לנו שלב מאתגר ומגרה פצעים)


    ובכן,

    הגורם השני חיוני לשלב שאחרי שההתאהבות מתפוגגת -

    אז מתחילים מאבקי הכוח

    וכאמור ככל שההתאהבות חזקה - ככה אלה,

    ואז מתחילים להתרחק - כי נמאס לריב,

    עד כאן מה שקורה לכולנו באופן טבעי


    אבל (!!) -

    הגורם השני - מביא אתו אפשרות נוספת -

    והיא - לצמוח יחד לזוגיות מודעת, מאושרת וממלאת


    הגורם הזה הינו נקודת מבט חדשה

    שמזכירה לנו שבעצם בעצם,

    כל מה שמתסכל אותי, תמיד תמיד 

    במקורו של דבר קשור אלי


    או במילים אחרות:

    if it's histerical it's historical

    אם זה היסטרי, זה קשור להיסטוריה שלי

    בניגוד לתפיסה הרווחת שבה נפוצות אמירות כמו:

    "בגללה אין לי חברים.."

    "בגללו אין לנו כסף, הוא מבזבז הכל..."

    "מאז שהכרתי אותו אין לי חיים..."

    וכו' וכו'


    אמירות שמחזיקות את נקודת המבט הילדית - הקורבנית

    שתלויה בגורם המטפל שאחראי/ אשם במצבי,

    מה שהיה נכון עבורנו כשהיינו ילדים - תלויים בהורינו

    אך איננו המציאות עבורנו כמבוגרים (!)


    בניגוד לתפיסה הקורבנית הזו,

    כשאנחנו מבינים שבעצם בתוך כל הסיפורים הללו

    גם אנחנו משתפים פעולה

    יש לנו היכולת לשנות את המצב


    כשאני אומרת "משתפים פעולה" אני מתכוונת

    למשל  לזה:

    כשהוא } מתלונן ש"היא מקטינה אותו" -

    למעשה יש אי שם בתוכו קול שמאמין (בטעות) שהוא קטן

    אמונה שמתסכלת אותו } עוד הרבה לפני שפגש אותה {  

    וכשהוא נלחם/ נכנע לה בתסכול 

    הוא למעשה מדבר מהמקום שיודע שהוא גדול,

    אבל לא לגמרי בטוח בכך כי אמא/אבא/מורה/ מישהו אחר

    ערערו את הביטחון שלו כשהיה ילד רך עם לב פתוח 


    והנה לנו שני קולות פנימיים שנאבקים בתוכו -

    במאבק שמושלך החוצה אליה


    כל עוד הוא } נלחם בה - שהיא { מקטינה אותו,

    המאבק הפנימי ממשיך להתקיים בו

    ואמנם היא { יוצאת אשמה מבחינתו

    ולכאורה הוא צודק,

    אך למעשה התסכול בעינו נשאר

    והוא ממשיך להרגיש גם קטן וגם לבד...


    לעומת זאת, 

    ככל שנזכור לעשות U- turn 

    בכל פעם שעולה תסכול או קושי,

    ובמקום להשליך אותו החוצה על מי שלצדנו -

    נשכין שלום בתוכנו -

    גם הרווחנו ריפוי של המאבקים הפנימיים שלנו

    וגם חסכנו מאבק זוגי.


    (* לא התייחסתי כאן לצד שלה, 

    שברורררר שמתקיים במקביל :-)

    הרי צריך שניים לטנגו הזה ולכן גם לה יש פה הזדמנות לצמיחה -

    תלוי במניע שלה למה שבסופו של דבר מורגש מצידו כהקטנה,

    בכל אופן סביר להניח שהמניע הישרדותי וגם היא מוזמנת

    לנצל אותה לריפוי אל רווחה)


    זה נכון לגבי כל תסכול או קושי

    ככל שנהיה מחוייבים לצמיחה האישית 

    ונאמץ יחד את נקודת המבט הזו -

    כאילו נסללת עבורנו דרך המלך

    הללויה!


    אז יש לנו גורם ראשון שהוא

    הבסיס של ההיכרות שלנו - ההתאהבות,


    גורם השני שהוא נקודת מבט כזו שמזכירה לי

    שכל מה שמתסכל אותי בא להזכיר לי 

    מאבק פנימי על מנת שאשכין בו שלום -

    כך גם כל אחד מאתנו הופך שלם יותר

    וגם הולכות ומתמעטות המריבות בינינו


    וגורם שלישי שהוא

     חיזוק החיבור בינינו ❤❤

    בזוגיות האוטומטית - ככל שאנחנו רבים -

    ככה אנחנו מתרחקים.

    עם נקודת המבט שלעיל (הגורם השני) - 

    נוכל פחות לריב,

    רק שזה לא בהכרח יבטיח לנו קרבה וחיבור...


    יחד עם זאת,

    כשאנחנו לומדים לדבר את המקומות הפגיעים שלנו,

    כשאנחנו מעזים להתקרב,

    לפתוח את הלב לאהבה למרות שהיא פוגעת,

    לא בתנאי שלא ניפגע..

    אז... החיבור שבינינו לא רק שלא דוהה לאורך השנים -

    הוא משתבח ומעמיק.


    נכון, זה לא בהכרח פשוט,

    יש מנגנוני אגו עקשים שלא עושים לנו חיים קלים,

    יש הרגלים שהוטבעו בעומקנו

    ובכל זאת - זה אפשרי!


    אין זו עבודה רציונלית, ולא מספיק להבין זאת,

    זוהי דרך ללכת בה,

    כזו שהשינוי עובר דרך הגוף מאפשר שחרור

    ברמה הפיזית, הרגשית, התפיסתית והרוחנית - כלומר:

    תחושות מהגוף,

    רגשות קשים שהוטבעו ונקברו בתוכנו,

    תפיסות מחשבתיות מקובעות ושקריות

    ואמונות שגויות שכבר לא משרתות אותנו

    דרך שכשהולכים בה מציאות חיינו הופכת מיטיבה יותר.

    ~~~~~~~~~~~~


    לשמחתי, אני זוכה להיווכח בניסים שמתרחשים

    בתהליכים אישיים וזוגיים שאני מלווה,

    ואני יכולה לומר בפה מלא -

    ככל שישנה מחוייבות לעצמנו - 

    כך הניסים זמינים לנו יותר

    ההולכים בדרך נדרשים למחוייבות לעצמם

    ואני - מביאה אתי מגוון כלים מחוללי שינוי

    בין אם בתהליכים אישיים (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

    ובין אם בתהליכים זוגיים (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

    בהדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

    או בתכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים


    מאחלת לנו ימים יפים,


    גלית אליאס, 

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממני אלי





    יום ראשון, 13 בדצמבר 2020

    מה מדליק אותך ?? אפרופו חנוכה... ומה יאפשר להישאר דלוקה?

     ואני לא מתכוונת בהכרח בהקשר הסקסואלי..

    למרות שלא באמת נדרשת הבחנה

    ובכל זאת לצורך הפשטות אתייחס למה שמדליק

    ומה מאפשר להישאר דלוקות - בהיבטי היום יום

    כי במילים אחרות זה: לחיות את החיים

    או לתת להם לעבור

    ואנחנו לא רוצות שזה יקרה...


    הרבה פעמים אני יכולה להבחין בהבדל

    דווקא כשאני לא בחיבור לתשוקה שלי, לאש שבתוכי,

    אולי אגיד ללב שלי,

    אז - מתגנבת לה תחושת חוסר סיפוק, החמצה,

    משהו כבד שמעיק עלי,

    לפעמים מודע ולפעמים באחורי התודעה,

    אז, אני יודעת שאני לא בחיבור.


    זה קשור אצלי לא פעם לניסיון לקבל אישור

    שנמצא שם תמידית -

    וגם כשאני עובדת על המקום הזה

    עדיין יש שאריות שנכון שהן חלשות יותר

    אבל... עדיין מצליחות להשתחל ולנהל אותי

    עד שתשומת הלב שלי מגיעה (לרוב בדיעבד לצד המועקה)


    בכלל סטרס הוא מנגנון ניתוק משוכלל :-)

    כך שכל דבר שילחיץ/ יטריד/ יפחיד וכו',

    יוביל להפרשת הורמוני הסטרס, המערכת ההישרדותית תופעל,

    וכהרף עין נבנות חומות בינינו לבין הלב.

     

    ברגעים בהם אני בחיבור - לעומת זאת -

    אני בחוויות שלמות ושקט פנימי

    שלא תלוי בדבר, בטח לא במשהו או מישהו חיצוני

    יש שם יש נקודה. סימן קריאה.

    זו מן תחושה עילאית בה אני יודעת

    שאני אהובה כפי שאני מעצם היותי


    ולא... זה ממש לא תמיד היה זמין לי


    הקטע הוא שמה שעומד בינינו לבין החיבור ללב

    הוא חומות של מנגנוני הגנה

    שמספרים לנו שהם מגנים עלינו

    ואז מוליכים אותנו לכיוון ההפוך (!)

    מזה שיכול ליצור את החיבור


    כי כדי לפלס את הדרך אל הלב והאש הפנימית,

    עלינו לעבור דרך החומות

    בעוד שההרגל לעומת זאת

    הוא להסתובב ולברוח


    אף אחד לא לימד אותנו להכיל תסכול,

    למדנו (דרך חיקוי לרוב) לברוח ולהימנע ממנו.


    זה, אגב מסתבך עוד יותר בקשר זוגי

    כי בנוסף, כנשים, תורבתנו להיות "טובות" ומסכימות"


    ואם עולה אי הסכמה או משהו שלא תואם את רצוננו/ דעתנו,

    עולה בנו מתח ו... ההרגל לברוח ממנו

    מייצר מצבים בהם

    אנחנו לא תמיד נאמנות לעצמנו,

    לא משמיעות את קולנו,

    לא מביאות את מי שאנחנו באמת עכשיו,

    פוחדות מקונפליקט.

    (גם שחלקנו מאד תחרותיות אבל רובנו לא)


    זוהי התנייה חברתית מאד נפוצה

    שמקורה באהבה מותנית שקיבלנו מהורינו -

    כאשר לא פעם היה המסר:

    את אהובה רק בתנאי שתעשי את מה שמצפים ממך


    ואנחנו... רוצים אהבה תמיד,

    כך שמהר מאד למדנו להתאים את עצמנו כדי לקבל אותה


    אז..

    אותו הרגל לא רק שמפריע לנו ליצור מערכות יחסים כנות,

    להביא את עצמנו באינטגריטי ובאותנטיות לתוכן,

    גם מרחיק אותנו מהאש התמידית הזו שמתקיימת בתוכנו

    כי בעצם מערכת היחסים שלנו עם עצמנו

    מכילה חומות בין מי שאני מרשה לעצמי להיות לבין מי שאני באמת...


    אותן החומות שמעלות מועקה,

    אותן החומות שביני לבין הלב שלי, 

    לבין אש התשוקה לחיים שבוערת בתוכי תמידית

    גם כשאינני מחוברת אליה.


    מה הדרך אם כן להתחבר אליה?

    וכך לחיות את החיים במלואם, בחיוניות, בתשוקה,

    בחיבור אל הלב?


    בדיוק ההיפך מההרגל  :-)


    ככל שנצליח להישאר ולהיות באי הנוחות,

    בין אם זה תסכול או אי הסכמה,

    ככל שנצליח להעביר את המסר פנימה לתאים

    שאין שם סכנה אמיתית כפי שהיא נחווית,


    ככל שנתייחס לתסכול הזה כאל סימן,

    כמו שער דרכו נוכל להיכנס ולהגיע אל הליבה,

    שער שעובר דרך תכנים מודעים ושאינם מודעים

    ומחזיק מאחוריו הנחת יסוד לרוב שקרית -

    כאמונה שגויה שנמצאת שם ומנהלת אותנו בחיים בכלל,


    ככל שניקח את הזמן ונוכל לשהות במתח הזה

    ולשאול את עצמנו מה יש שם מתחת לפני השטח

    שאני מאמינה שעשוי לקרות

    שמותח אותי ומכווץ ומדליק לי נורות אזהרה כאלה?


    ואז - מאחר ורוב האמונות הללו מקורן בילדות המוקדמת -

    סביר להניח שנתפכח לאמת - שהן מוטעות

    ונוכל להתבגר אל נקודת המבט הגבוהה יותר

    (ולא.. אני לא מתכוונת להבנה שכלית אלא לשיפט רגשי)


    כך נוכל גם ללמוד על עצמנו ולהבין:

    למה במצבים מסוימים אני שותקת?

    למה במצבים מסוימים אני כועסת?

    למה במצבים מסוימים הלב מתחיל לפעום בחוזקה?

    למה במצבים מסוימים אני כן מדברת אבל לא אומרת את כל האמת שלי?


    ככל שנצליח להרגיע את תחושת הסכנה

    ולהביא סקרנות והקשבה רכה,

    כך נוכל לעבור דרך החומות ולהעמיק את החיבור פנימה,

    ומתוך כך את החיבור שבינינו


    ככל שנצליח להיות נוכחות עם התכנים שעולים,

    נתוודע לעצמנו יותר, נסמוך עלינו,

    נאהב אותנו,

    נוכל לעמוד בבהירות על הגבולות שלנו,

    כיוון שתהיה לנו בהירות לגביהם

    נכבד את עצמנו יותר, 

    כי אנחנו לגמרי ראויות לכבוד ואהבה :-)


    ובו זמנית, במקרה של אי הסכמה,

    נוכל לאפשר לאחר לספר את נקודת המבט שלו

    מבלי שהיא תאיים על זו שלנו,

    להתעניין ולהסתקרן לגבי הצרכים של האחר,

    להקשיב לו להבין וליצור חיבור כנה יותר -

    לא מתוך מקום שמשתיק את עצמנו או מוותר עלינו,

    אלא מהמקום שמכבד את עצמינו ואת האחר,


    מה שיאפשר לאינטימיות שבינינו לבין עצמנו

    ובינינו לבין האחר להעמיק ולהתבסס.


    ככל שהחומות מתפוררות

    כך החיבור אל הלב, החיוניות ושמחת החיים זמינות לנו,

    כך החיים מחייכים אלינו יותר ❤


    ימי החנוכה מביאים אתם את הפוטנציאל לניסים,

    הזדמנות מעולה לנסות להדליק את האש הפנימית

    או יותר נכון -

    לעבור דרך החומות ויותר בקלות ולהתחבר אליה !


    חנוכה שמח ומלא אור

    פה בשבילך

    עם מגוון כלים ודרכים ללוות אותך אליך,


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    יום ראשון, 6 בדצמבר 2020

    סקס - לא מה שחשבנו...

    האנרגיה המינית -

    הינה האנרגיה הכי חזקה על פני האדמה -

    היא היא זו שאחראית להמשך קיומנו כמין האנושי, 

    יחד עם זאת העמסנו עליה מטען אמוציונלי כה כבד -

    כך שנושא המיניות הוא אחד הנושאים אם לא 'ה'

    המעכירים על מערכות יחסים זוגיות.


    התרבות בה אנו חיים מזינה אותנו בתפיסות ואמונות, 

    שבונות בנו באופן קולקטיבי התניות חברתיות

    ונרטיבים תרבותיים המבוססים על 

    אמונות שגויות ורעילות כאלה -

    שבין היתר מצליחות לפגוע (גם) 

    בהנאה הכל כך טבעית בבסיסה -

    ממיניות ועונג.


    מה כדאי לכולנו לדעת אם כן, (וגם לשנות)

    כדי שנוכל להחזיר למיניות את הקלילות שלה

    ולעצמנו את האפשרות ליהנות ולהתענג עליה בפשטות?


    כתבתי על כך בהרבה פוסטים קודמים,

    הפעם אני מוסיפה עוד כמה פיסות מידע

    בהתבסס על הרצאה שניתנה ע"י אורלי וורמן

    המביאה את משנתה של Emily Nagoski

    מתוך הרצאתה: Pleasure is the Measure


    אמילי מתארת כמה עיוותים הנפוצים בחברה המערבית

    ופורסת בפנינו את התמונה הרחבה

    המסבירה ולו חלק מהעיוות, 

    כך שכשאנו נוכחים בו- יש בכוחנו לשנות את המצב:


    אחת האמונות השגויות הנפוצות מתייחסת למיניות 

    כאל צורך, כאל מניע - אומרת נגוסקי.

    אלא ש, בעוד שרעב, צמא, צורך בשינה - כולם אכן מניעים,

    הרי שמיניות איננה מניע.


    בלי אוכל/ מים/ שינה  - נמות,

    אבל... אף אחד לא מת מזה שלא היה סקס בחייו.

    לעומת זאת, נכון יהיה להגדיר מיניות כתמריץ

    כזה שדוחף אותנו לחקור בסקרנות.

    רק שזה מסתבך... כיוון שאהבה היא כן מניע,

    ידוע שללא אהבה אנחנו יכולים למות:

    מחקרים מצאו שהנזק של 15 סיגריות ליום שקול לחיים ללא אהבה

    מבחינת הסיכון למוות.

    אם כן, אהבה הינה בהחלט צורך, סקס איננו כזה.


    לצד זו, רווחת אמונה שגויה נוספת

    שמייצרת ציפייה שנמלא אחד את צרכי השנייה

    בכלל ובהקשר המיני בפרט,

    ציפייה שאחראית ללא מעט מתח בין זוגי

    (ומקור לברקסים בהקשר המיני)


    ועל אלה מתלבש נרטיב תרבותי - תלוי חינוך

    שעדיין מאד נוכח 

    המחלק את המין האנושי ל 2 טיפוסים:

    (מבוסס על גישתה של Kate Mahnne - מזהירה - 

    עשוי להיות קשה לקריאה :-)

    אבל בהחלט עושה סדר, שווה להמשיך לקרא)

    ה human beings - להם (לרוב גברים) מחוייבות מוסרית להיות מצויינים

    וידיעה פנימית שהכל מגיע להם

    וה Human Givers להן (לרוב נשים) מחוייבות מוסרית 

    לתת את מלוא אושיותם, גופם, התקוות והחלומות שלהן 

    וחייהן לטובת האחר.


    הסינדרום של הנותן האנושי מאמין שיש לו מחוייבות מוסרית

    והוא חייב להיות ער לצרכים של האחר,

    שכשזה לא קורה - זה נתפס בעיניו (ולא רק) ככישלון

    ומגיע לו עונש על כך.

    (זוהי תפיסה שמושרשת בנו דורות על גבי דורות

    מודעת ולא מודעת... כך שְאֵל מולה עשויה לעלות התנגדות נשית

    שמפעילה ברקסים בהקשר המיני - והנה לנו עוד דוגמא 

    למקור לברקס שעוצר את האנרגיה המינית ומסרבל אותה

    למרות עוצמתה)


    לעומתו הסינדרום של הלוקח האנושי - ה human being -

    עלול לייצר מצב של גבריות רעילה.

    לפי הנרטיב הזה: בנים טובים מבנות,

    בנות חייבות להיות נחמדות

    ולספק צרכים של בנים (כאן כאמור כבר עולות התנגדויות)

    בנים גדולים וחזקים, בזים למי שלומד,

    יכולים לשאת כל כאב,

    מותר להם להרגיש כעס, ניצחון וחרמנות,

    לפי הנרטיב עצב אסור בתכלית האיסור לגברים להרגיש-

    זה רק לְבָּנוֹת.

    הערך שלך כאדם  נמדד על פי כמה פעמים קיימת יחסי מין

    לכן כשמישהי מסרבת לך -

    היא שולטת בך למרות שהיא אמורה להיות פחות ממך...

    הדרך היחידה בה לבָּנִים מותר להראות אהבה 

    היא דרך חיבור פיזי בעת קיום יחסי מין

    ואם היא { לא מאפשרת, זה כאילו היא מרעיבה אותך

    וזה מסוכן (!)

    כי אם בנות {{ חלשות מבנים יש להן חובה מוסרית 

    לתת לך את מה שאתה צריך..."


    אמונות אלה מייצרות תערובת מסוכנת ביותר

    כשהגבריות הרעילה אומרת: 

    " אני צריך סקס כדי להזין את  נשמתי,

    מגיע לי, אני צריך, אחרת אמות!

    ומי ששומר על כך חלש ממני ובר שליטה 

    ולכן אני צריך לקחת את זה גם אם בכוח..."

    ~~~~~~~~


    אני רוצה להאמין שהבסיס הנרטיבי הזה הולך ומתפורר,

    יחד עם זאת, ברור לי - כמי שפוגשת זוגות -

    שעדיין מתקיימות בחברה שלנו יותר מאשר שאריות שלו,

    שמייצרות בלבול ומעכירות את המרחב הזוגי

    ולמעשה מכבידות על שני בני הזוג ומרחיקות אותם

    מליהנות ממיניות זורמת ומענגת

    ובהחלט גם זה מזו...


    לכן, ככל שנצליח לשנות את הנרטיב ולזכור :

    שלא נמות בלי מיניות,

    לעומת זאת בלי אהבה...  דווקא כן

    רק שסביר להניח שמתוך הנחות יסוד ואמונות

    המבוססות על הנרטיב שלעיל

    לא יכולה לצמוח אהבה...


    וככל שנזכור שבעצם אהבה היא הדבר לו אנו כמהים

    אותה אפשר לחוות בכל מיני דרכים,

    גם דרך סקס,


    ככל שנפנים שסקס לא באמת מה שיגדיר את הערך שלו

    או שלה {


    כך נוכל להתנקות מהתסריט הזה 

    שמייצר כל כך הרבה כאב שמוביל גברים

    להכאיב לכאורה כדי לשחרר אותו.. 

    (מה שלא באמת עובד מן הסתם..)


    ככל שנזכור שלכולנו האופציה להיות הנותן,

    לכולנו חובה מוסרית לעשות טוב לעצמנו ולאחר,

    כך נוכל לחגוג את החיים (גם את המיניות שלנו)


    ככל שנשחרר את הציפייה 

    שהאחר מחוייב למלא את הצרכים שלי -

    שמקורה בהיותנו עוּבָּרִים ותינוקות,

    ציפייה שמשאירה אותנו בעמדת הקורבן הקבצן,


    ככל שניקח בעלות ואחריות כל אחד לצרכים שלו -

    כך נוכל ליצור לנו מערכות יחסים מזינות, 'גורמה',

    כאלה שכיף להיות חלק מהן - 

    בין אם בנתינה ובין אם בקבלה בתוכן.

    ~~~~~~~


    התכנים הללו הוטבעו בנו כבני התרבות המערבית

    במשך דורות על גבי דורות

    אבל (!!)

    הגיע הזמן לנקות אותם ולהתנקות מהם!


    לחיי האהבה 💓


    אני כאן בשבילכם במגוון דרכים:


    פגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

  • תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך