יום ראשון, 12 בספטמבר 2021

למה זה בעצם נפלא שאנחנו רבים?

 הקשר הקרוב הראשון של כולנו היה הקשר עם אמא ואבא,

שהחל עוד כשהיינו ברחם,

ונמשך אחרי הלידה בהיותנו תינוקות חסרי אונים,

נתונים לחסדי הטיפול שנקבל מהדמויות המטפלות בנו

טיפול שבמידה כזו או אחרת היה חסר או עודף

סביב סוגיות שונות שחזרו על עצמן לאורך חיינו.


וכשאני מדברת על חוסר או עודף, אני מתכוונת לכך

שהיו לנו צרכים שלא תמיד נענו במידה המדוייקת לנו

על ידי הדמויות שטיפלו בנו -


לפעמים כי לא ראו אותנו מספיק,

למשל כי היו עסוקים וטרודים בענייני היום יום,


לפעמים כי השתיקו אותנו ולא איפשרו לנו לבטא

את עצמנו, את הרצונות שלנו, את הרגשות שלנו -

כשאלה "התנגשו" עם אלה שלהם 

ו/או עם הנורמות החברתיות המקובלות,

לדוגמא:

כשחזרו ואמרו לו "תפסיק לבכות מה אתה תינוקת?"

מסר שלימד אותו להפסיק להרגיש ולא לבטא את הרגשות שלו..


וזו רק אחת מאינספור אפשרויות לצרכים שלא נענים

ולהשפעה של כך עלינו -


ככל שהחוסר (/עודף)  חוזר על עצמו,

נמצא את עצמנו בונים מנגנון הישרדות 

שמאפשר לנו להתאים את עצמנו -

כן... תוך כדי שאנחנו מוותרים על חלקים שלנו... -

העיקר שנקבל אהבה,

שהרי - במיוחד כילדים - אנחנו תלויים בה.


למשל כשהמסר הוא 

אסור לבכות > (משמעו) אסור להרגיש (כי לאן יזרמו הרגשות אם אסור לבכות?) > 

מה שעשוי להוביל ליצירת מנגנון ניתוק, 

שכן ניתוק ושכלתנות מאפשרים לי להתאים את  עצמי להתנייה

ולִזְכֹּות (אולי) באהבה


כך אנחנו יוצאים מבית הורינו, עם מיני קונפליקטים פנימיים:

מחד עם תסכולים רבים על חוסר הקשב לצרכים שלנו, כגון:

חוסר ההקשבה/ חוסר הנראות/ חוסר הלגיטימציה להיות מי שאנחנו וכו'..

ומאידך עם מנגנונים שבנינו והתאמנו את עצמנו להסתדר לכאורה,

כלומר עם הרגלים שמשמרים את התסכולים ההם -

ולמעשה שומרים אותנו רחוק מעצמנו


כי אם אני הייתי צריכה שיראו אותי

וכשזה לא קרה סיגלתי הרגלים של הימנעות

על מנת לא לפגוש את כאב הדחיה שהתעורר כל פעם שלא ראו אותי,

כל שכן שגם היה אסור לבכות -

לכן ההרגל כולל ניתוק רגשי שמאפשר לי להמשיך להתנהל לכאורה

אך במרחק גדול מהלב שלי,

עם מנגנון כזה - אני למעשה משמרת את התסכול,

מעצם ההימנעות - אני לא רואה אותי

וגם אם רואים אותי אני נמנעת מלהרגיש,

נמנעת מלתת להיכנס לעולמי,

מה שלכאורה מגן עלי,

אך למעשה משחזר תמידית את חווית הדחיה.


מיני מנגנונים גאוניים

שאכן הצילו אותנו בשנות ילדותנו,

אך היום רק משחזרים את אותו הכאב בדיוק...


אבל.. והנה הפאנצ' (!!)

בדיוק בשביל זה התכנסנו, נפגשנו, התאהבנו זה בזו ❤


כשאנו מתאהבים, תת המודע בוחר לנו בן זוג כזה

שיודע במדויק ללחוץ לנו על הכפתורים ההם,

אפשר לומר במילים אחרות -

שחָוָוה חוסרים דומים לשלנו

רק שמנגנוני ההגנה שלנו עשויים להיות הפוכים


למשל אם אני נמנעת מקרבה,

אני עשויה למצוא את עצמי בזוגיות עם מי שמשתוקק ודורש אותה

שנינו מונעים מחווית דחייה ~ נטישה

אחד בורח כדי לא להרגיש שוב ושוב נטישה 

(כמובן שזה רק מקבע את החוויה ומשחזר אותה שוב ושוב)

והשני נאחז כדי שלא יינטש

(גם זה מן הסתם מנגנון שמשחזר ומביא סוֹפֶי סיפור ידוע מראש של נטישה)


ואז אנחנו רבים -

כל פעם שאני נעלבת שהוא לא רואה אותי -

אני מתרחקת...

(לא משנה שגם אם היה רואה לא באמת הייתי מתמלאת מזה כי אני נמנעת.. )

מה שמוביל אותו להתלונן ולדרוש עוד יותר קרבה,

דורשנות ותובענות שמתובלות בהאשמות 

שמן הסתם רק מרחיקות אותי יותר,

ואנחנו מתדרדרים מטה במדרון חלקלק ותלול...


רגע רגע, זה לא הפאנצ'...


הפאנצ' הוא 

ההבנה - שבעצם הקשר הזוגי יכול להיות גשר לתיקון שלנו


מן הסתם השלב הראשון של התיקון

הוא המצב האוטומטי שחושף את מנגנוני ההישרדות שלנו

וכל עוד אנחנו מופעלים מהפצע -

זה רק מגרה אותו וזורה עליו עוד מלח -

קרי - המריבות שלנו


אבל!

כשאנחנו מבינים,

שהמריבות שלנו בעצם מעלות על פני השטח ולו חלקיק מהכאב -

ובזכותן נחשף בפנינו שער דרכו נוכל להיכנס ולרפא


כי התסכול כמו שדר' הנדריקס אוהב לומר

הוא הצמיחה שלנו שרוצה להתרחש-


בכל פעם שאתם רבים,

בכל שיחה שמגיעה ל dead end

במיוחד באלה שחוזרות על עצמן 

(ואגב לא משנה אם המילים והנושא חוזר על עצמו

או רק המנגינה ...)

יש שכבה נוספת של אמוציות שמנהלות את המריבה

שנמצאת מתחת לשכבה המילולית

או כמו ששמעתי את ארנינה קשתן אומרת -

ישנה השיחה הלא מדוברת שמנהלת את המערכה

וזו צופנת בחובה עולם קסום ומלא בתובנות, רגשות, תחושות

שמוביל ישירות ללב שלנו

ומאפשר לנו לגעת בחלקים הרכים שמאחורי חליפת ההישרדות,

מבעד למנגנונים האוטומטים

ולהרוות את הצמא ❤


ככל שאנחנו מצליחים להגיע לעומק שלנו -

גם מתאפשר ריפוי לחלקינו הילדיים

כלומר המקומות שחוו חסך כלשהוא "מתמלאים"

וגם מעמיק החיבור בינינו לבין בן הזוג

זאת אומרת שבזכות המריבה

אם וכאשר אנחנו לומדים איך לעבור לשיח מודע,

(שזה בדיוק מה שנלמד בקבוצת הלימוד לזוגות

שתקפיץ את הזוגיות שלכם לרמה הבאה

(כן... כולל ההעמקה המופלאה הזו))

אנחנו לומדים לנהל את המצוקות שלנו,

כך שבהמשך - וזהו תהליך שלא קורה ברגע

ובכל זאת בהחלט מורגש ביום יום כבר מההתחלה -

יותר ויותר חלקים מחליפת ההישרדות מתייתרים לנו

פחות ופחות אנחנו דורכים אחד לשני על הכפתורים,

מה שאומר שהשיח בינינו הופך למכבד, ממלא, נוכח,

ו... הללויה - הלב מסכים להיפתח.


כל מריבה הינה הזדמנות לריפוי -

אישי - של מה שעלה אצל כל אחד מכם והוביל למריבה

וזוגי - של החיבור ביניכם שנוצר כשאתם מעזים לחשוף את החלקים הרכים

להבין את הקושי,

אפילו להצליח לעמוד בנעליים של האחר

ולגלות אמפטיה והתחשבות

תוך כדי השיח ובכלל.


כי בעצם,

כולנו רוצים שיאהבו ויקבלו אותנו בכל תנאי,

כולנו צמאים שיראו אותנו בעיניים טובות,

ככה, בדיוק כמו שאנחנו


ובזכות התזכורת מבן הזוג

שקיבל מסר מכאיב דומה לשלנו

וכמונו רגיל גם להמשיך ולהעביר אותו (גם אלינו)

אותה תזכורת שבאוטומט דורכת את חליפת ההישרדות שלנו,

כשאנחנו לומדים איך -

מאפשרת לנו להגיע לאותו הכאב ולרפא אותו

מאפשרת לנו להעניק לעצמנו הילדי 

מנקודת המבט של החלק האימהי שבתוכנו -

את אותה אהבה וקבלה בכל תנאי ❤


ומשם גם להעניק אותה הלאה - הללויה - גם לבן הזוג

ואיזה נפלא זה כששנינו לומדים את הדרך הזו

ועושים את המסע הזה יד ביד


ביחד כמו מקפצה

נוכל להיפרד מהזוגיות של הקבצנים 

ושבה אנחנו דורשים ותובעים מהאחר כל מה שלא קיבלנו

בתוענה לא מילולית שעכשיו לעומת הילד שהיינו - 

אנחנו חזקים ויכולים לדרוש ולהאשים -

מה שמן הסתם לא עובד לנו...

להיפרד מהקבצנות שמשמרת את התסכול


ולעלות לרמה הבאה -

לזוגיות גורמה - הללויה -

שבה יש הקשבה, קבלה, חמלה לעצמי

מה שמאפשר לי להעניק מאלה גם לאחר!


את הדרך לשם אנחנו עושים

בעזרת שני כלים מופלאים -

האחד זוגי - והוא דיאלוג אימגו

והאחר שמלמד אותנו ריפוי עצמי

שנקראת ת.ל.מ גוף נפש - מבית מדרשה של אורית כהן רז

כלי מופלא שעושה קסמים ומשחרר מאתנו

את התסכולים שמנהלים אותנו 

כשזה תכל'ס מורגש בכל הרמות -

בגוף אפשר לחוש בשחרור פיזי,

רגשות מתפוגגים ומתנקים,

דפוסי חשיבה בהירים ופתוחים יותר זמינים לנו

ואמונות מותמרות לכאלה שמשרתות אותנו.

ריפוי אמיתי שמורגש ביום יום 


ולך ולכם יש הזדמנות פז להיות חלק מזה

בקבוצת לימוד קטנה של עד 8 זוגות

בה אעביר את כל התכנים שקריטי להבין

ונעבור תהליכים מְשָנֶי חיים

כך שכל אחד מכם והזוגיות שלכם

עולה לרמה הבאה


כדי שהשנה הזו תהיה הכי טובה שהיתה לכם ever עד כה!


כל הפרטים על הלימוד בלחיצה כאן


בכל מקרה יש לכם 100% אחריות,

אם אחרי שעה מתחילת המפגש הראשון

משהו לא מתאים לכם - אתם משוחררים

ובלי שאלות או צורך להסביר - מקבלים את מלוא כספכם בחזרה!

ואני מציעה זאת כי אני יודעת מה הערך של הדרך שנעשה יחד

ויחד עם זאת - 

היא לא מתאימה לכולם,

לכן אחרי טעימה ממנה - אני משאירה את הבחירה בידיים שלכם.


כי אתם יודעים בעומק לבכם

הכי טוב מה טוב לכם,


אם יש לך תחושה שזו עשוי להיות המקפצה שלכם,

הירשמו בלחיצה כאן

ונתראה אוטוטו

כן.. כדי שהשנה הזו תהיה הכי טובה שהיתה לכם ever  עד כה!


גמר חתימה טובה

וחגים שמחים


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


יום ראשון, 5 בספטמבר 2021

איך לדבר באופן שהאחר יקשיב ??

 וגם.... איך להצליח להקשיב כשהאחר מדבר??

לכאורה 'לתקשר' זה בייסיק..

הרי למדנו לדבר כבר בגיל שנה וחצי - שנתיים...


למעשה..

במיוחד במערכת יחסים זוגית, אבל לא רק -

איך לומר ?...

תקשורת בריאה ונעימה זה לא דבר שבא לנו בטבעי, או בקלות.


אחת הסיבות לכך היא היותנו חלק מתרבות

שהתודעה הרווחת בה הינה תודעת אשמה והשלכה.

זאת אומרת שהדוגמא שקיבלנו בבתים בהם גדלנו

היתה כזו שרוויה בהאשמות, 

שבה לרוב כשמישהו מתוסכל הוא ישליך את התסכול שלו על מי שמולו,

יאשים אותו במצב, תוך שהוא נשאר בעמדת הקורבן בסיטואציה, אבל צודק (!!)

מכוסה בקוצים ובמיני מגננות -

כמו: ציניות/ סרקזם/ זעם/ כעס/ דברי שטנה והקטנה, הסברים 'איך היית צריך ל'.. וכו'..

אלה לרוב יגררו את האחר לתגובת נגד -

גם הוא על מנת להתגונן... (כמובן)

ומשם המצב לרוב רק מתדרדר ..

כל אחד מתבצר בצדקתו,

צודק צודק... אבל נשאר לבד.


במילים אחרות למדנו באופן מודע ובעיקר באופן לא מודע

איך לא כדאי לדבר

וזה מה שהוטבע בנו כהרגל אוטומטי.

לכן אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לתקשר בצורה כזו

שבאופן לא מפתיע, מובילה אותנו שוב ושוב למבוי סתום

ובעיקר משמרת את התסכול -

למרות שההשלכה שלו על האחר מבטיחה לנו לשווא שחרור ממנו...


יכול להיות שמה שיש לך לומר עכשיו

זה שמצידך ומבחינתך הכל בסדר,

זה האחר שאשם בכך שאתם לא מצליחים לתקשר,

אז אני מזכירה לך -

שאי אפשר לריב לבד...

בשביל לריב נדרשים שניים,

זאת אומרת שבכל מריבה ישנם שני צדדים שלוקחים בה חלק

ולכן כדאי ששניכם תקראו את ההמשך,

ששניכם תהיו 'באותו הדף' 

ותוכלו יחד להתרומם מהמישור של הצדק והאשמה

בו ישנה חוויה הישרדותית ותגובתיות ערה 

(אי אפשר להקשיב לא כל שכן להבין את האחר)

למישור של אהבה - שם יש הקשבה, הבנה, התרחבות ונחת


הנה לך כמה קווים מנחים לשיחה שמייצרת חיבור:

(מציעה לקרוא קודם כל עד הסוף ורק אז להתחיל)

ראשית, בואו נירגע,

שניכם צודקים.

כל אחד מנקודת מבטו

ונקודת מבטך ראויה בהחלט

בדיוק כפי שנקודת מבטו של האחר ראויה!


ישנה האמת הסובייקטיבית שלך

והאמת הסובייקטיבית של האחר

וישנה בנוסף לאלה האמת האובייקטיבית שאיננה אף אחת מהנ"ל.


לכן,

כשאתם באים לדבר זה עם זו -

חשוב שתזכרו לדבר את הדברים מנקודת מבטכם הסובייקטיבית

ולא כרעיון אובייקטיבי ומוחלט.


התחלה של משפט יכולה להיות למשל -

בחוויה שלי...

מה שאני מרגישה...

קשה לי כש...


ורגע לפני שאתם בונים את המשפט -

ההמשך שלו נדרש שיהיה במה שנקרא I Position

זאת אומרת שבמקום ההרגל להטיח באחר מי הוא ומה הוא,

וגם מה הוא לא...

למשל במקום: "אתה פשוט אטום רגשית "

שזהו משפט שגם מתאר מצב לכאורה כצורה אובייקטיבית וגם מדבר עליו,

נוכל לומר :

"כשאתה מגיע מאוחר וניגש לילדים וממשיך למקלחת בלי להקדיש לי תשומת לב,

אני מרגישה כאילו אני שקופה ומפרשת את זה כאילו לא אכפת לך ממני

ועולה בי עצב ובדידות"


זאת אומרת - והוספתי פה עוד נדבך במשפט הנ"ל שכשאני מתארת מה קורה לי -

אני יכולה להוסיף מיני רגשות שמתוארים במילה אחת

במקום לומר "אני מרגישה שאתה..." נאמר "אני מרגישה עצב"


חלק חשוב נוסף בפאזל הזה יהיה

לשחרר את הציפייה שהאחר יענה מעתה על הצורך,

כי אם אני מספרת לך עכשיו על מה שקורה לי

ואני מצפה ממך שמעכשיו תתנהג בהתאם...

המשפטים שלי יהיו טעונים באשמה ובתוכחה

ואלה לא באמת מאפשרים לתקשורת והקשבה,

אלא ההיפך  - מרחיקים ואוטמים את הלב...


זאת אומרת שבעצם -

עוד לפני שאנחנו מנסחים לעצמנו את המשפטים

כדאי לנו קודם לקחת בעלות על הרגשות שלנו,

לאסוף את עצמנו,

לברר ביני לביני מה בעצם היה לי קשה,

להיות האם הפנימית לחלקי הכואבים -

כן, נכון - ליצור תקשורת בתוך עצמי (!),

אבל גם בתקשורת הזו לא להישאר במקום המוכיח והצודק,

אלא יותר המבין והחומל,

שמביא אלי מזור ומאפשר לי הבוגרת למלא את הצורך הילדי החסר שבתוכי

כמו למשל - נראות, הקשבה, אכפתיות אהבה, חיבוק וכו'..


אחרי עיבוד הרגש ביני לביני,

אחרי שתקשרתי והבנתי והרגעתי את עצמי -

(אל תכעסי על עצמך אם את לא מצליחה..

לא לימדו אותנו לעשות זאת לכן גם את השלב הקריטי הזה

אני מלמדת בקבוצת הלימוד לזוגות פרטים למטה)

אז תהיה לי ברורה יותר וזמינה יותר הדרך לתקשר אתו

אז אוכל להביא מהלב את מה שיש לי,

שוב - ממקום אסוף שלוקח בעלות על חלקיו,

ומעז להתקרב ולפתוח את הלב מתוך החוסן הפנימי שלי

לא בתנאי שלא אפגע,

אלא למרות שהאהבה פוגעת,

פוגעת אלא שאני פה בשביל עצמי -

לדאוג, לשמור, לטפח, להציב את הגבול כשצריך

ומתוך המקום החסון הזה אני מזמינה אותו להיכנס ולהצטרף,

כך אני יכולה לשתף אותו בעולמי (על פני לשטוף אותו כשאני לא מעבדת לפני את מה שבתוכי)

מה שמאפשר לו יותר להקשיב כי 

מה שאני מרגישה זו לא אשמתו (!!)


דר' הנדריקס - אבי שיטת האימגו אומר

שכשאני מדברת זה 80-90% אודותי.

הצד השני הוא רק הטריגר לאותו התסכול שעולה בי

הוא לא אשם בתסכול הזה.

כשמגיעים כך לשיחה - זה מאפשר לצד שמקשיב

להיות מיכל נקי עבור הצד שמדבר


ופה אני רוצה להוסיף ולהתייחס ל setting -

לאיך כדאי לנו לשבת ולדבר כדי שהשיחה תהיה מחברת -


ה setting של האימגו בשיח זוגי הינו כזה בו

שני בני הזוג יושבים זה מול זו

מסתכלים זה לזו בעיניים,

בוהים עד כדי שנוצר קליק

אפשר לתת ידיים,


מתחילים בהערכה הדדית

"משהו אחד שאני מעריכה בך זה..."

כדי לאפשר לאותן מגננות וכלי נשק לנוח,

כדי להזכיר - "קודם כל אני אוהבת אותך,

יש לי קושי עם התנהגות מסוימת, או משהו שקורה,

משהו שאני רוצה לשתף אותך,

אתה לא חייב להסכים,

לא חייב לשנות שום דבר,

אני רוצה לשתף אותך בקושי שלי ויחד אתך לחקור למה זה כל כך קשה לי..."


האחד מדבר

והשני מקשיב.

השני מקשיב ואף משקף את הצד המדבר

מה שמחדד את התחושה של ההקשבה אצל הצד המדבר.

וזה המדבר מחויב לדבר ב I Position

מה ששומר על המקשיב ומאפשר לו להישאר כמיכל יציב עבור המדבר


כך נוצר חיבור בין הלב של המדבר

אל הלב של המקשיב

כך אנחנו מחזקים את הגשר בין הלבבות

~~~~~

ואני מוסיפה - 

גם אם תיקחו רק חלק מהאלמנטים בסטינג הזה -

הללויה


אז כדי שיהיה קל לזכור את עקרונות החיבור בשיחה זוגית

חיברתי להם ראשי תיבות:

    נ ר     ה ג ש מ ה

נ - נראות - מתאפשרת לנו כשאנחנו מביטים זה בעיני זו במבט רך, בעיניים טובות תוך כדי השיח

ר - רצון טוב וכוונה טהורה של הלב. לבוא עם התזכורת של מי האדם שמולי במהותו. חרף התנהגויות לא רצויות


ה - הקשבה - תפקידו של המיכל, להיות בהקשבה מהלב, בסקרנות, עם רצון לשמוע עוד

ג - גשר שעובר בין הלבבות ומחבר באופן בלתי נראה בינינו - אותו אנחנו רוצים לחזק

ש - שיתוף - הצד המדבר משתף בניסיון לחקור למה זה קשה לו כש... לרוב זה יהיה קשור לחווית ילדות חוזרת

מ - מרחב זוגי - המרחב שמתקיים בין בני הזוג, אותו אנחנו רוצים לנקות מכל מה שהצטבר ולשמור אותו נקי עד כדי מקודש

ה - הקדשת זמן ותשומת לב זה לזו. את השיחה הזו נקיים כשאנחנו פנויים זה לזו, טלפונים כבויים בצד, נדליק נר וכו'..        

~~~~~~~~

את הכלים הללו ועוד פטנטים נוספים

נלמד ונתרגל בקבוצת הלימוד לזוגות

שתעלה את הזוגיות שלכם לרמה הבאה,

אם אתם זוג שרוצה לחזק את החיבור ביניכם,

להצליח לדבר וליהנות מהביחד שלכם,

זה בשבילכם!

מצפה לכם בהתרגשות ❤

פרטים נוספים בלחיצה כאן


רגע לפני שנפרדת ממך שהרי ניפגש בפעם הבאה בשנה הבאה :-)


הנה לך עוד פטנט תקשורת שחשוב להכיר -

שהינו אפשרות נוספת שלעיתים זמינה 

במיוחד כשיש פחות רגשות ערים והיא- 

לנסות במקום להטיף מוסר, ולומר "למה את אף פעם לא..."

או "אתה תמיד..."

למצוא רגע בו התקיים בדיוק מה שרצית,

וברגע של חסד- בו את ממש יכולה להתחבר אל המלאות ההיא -

לספר לו -

"אתה יודע, אז, כשעשית כך וכך... זה היה לי מה זה כיף...

הרגשתי אז...

אז כל פעם שבא לך תדע שזה עושה לי ממש טוב..."


במיוחד כשמדובר על הגבר שלך,

כי בתרבות בה גדלנו מחנכים גברים למצוינות והצטיינות 

ובכל פעם שאנחנו באות בטענות

זו מפעיל אצלם אשמה ותחושת כישלון קשה

שמובילה לההיפך ממה שאנחנו רוצות

אז בכל פעם שזה מתאפשר -

זו אפשרות קלילה ונעימה שמובילה לשגשוג ושמחה לשני הצדדים 

~~~~~~


מאחלת לך ולבני ביתך

שנה ברוכה בחיבור ובאהבה,

שנה של לב פתוח, כנות ושמחה


אמן


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך








יום ראשון, 29 באוגוסט 2021

"קודם נשב על קפה ונדבר בינינו, אח"כ נלך לטיפול..."

 (בתקווה כמובן שלא נצטרך)


זוהי אמירה שאני שומעת לא פעם

ואני לגמרי יכולה להבין את ההיגיון שמאחוריה,

שמניח שאף אחד לא יודע טוב יותר מאתנו (בני הזוג)

מה טוב בשבילנו,

בטח לא איזה אדם שאנחנו לא מכירים,

"מה הוא כבר יכול לחדש לנו??

אם נשב ונדבר כמו שני מבוגרים, 

כל אחד יאמר מה חסר לו, מה מפריע לו,

נוכל להתקדם משם ולפתור בעצמנו את העניין..."

~~~~~

אז נכון, 

שאף אחד לא באמת יודע טוב מאתנו מה טוב לנו, 

העניין הוא שגם אנחנו - לרוב - 

מופעלים על ידי תפיסות תפוסות ומנגנוני הגנה

שמסתירים לנו מעצמנו מה אנחנו באמת רוצים

ועל אחת כמה וכמה גם/ או את הדרך לשם...


שלא לדבר על כך

שעד כמה שזה אמור להיות פשוט...

תכל'ס, אף אחד לא באמת לימד אותנו איך לדבר בצורה שאפשר להקשיב לה

מה שכן למדנו - והיטב - זה להאשים


בנוסף, גם לא למדנו להקשיב -

להיפך - בשיח הדומיננטי בתרבותנו

זה עשוי להיתפס כ"בזבוז זמן"

כי גם ככה "אני יודעת בדיוק מה אתה הולך להגיד,

הרי אני מכירה אותך יותר טוב מעצמך (האמנם???)

וחבל על הזמן - אני יכולה לענות לך עוד לפני שסיימת לדבר"


בטח ובטח אם כשהתחלת לדבר,

האשמת אותי בצורה מפורשת או מוסווית

ו -אשמה - למרות שהתודעה בה אנו חיים רוויה בה -

היא אחת האמוציות שקשה לנו לשאת

ולכן - מיד תדרוך את המערכת ההישרדותית שלנו

ונמצא את עצמנו באחת מהתגובות שלה -

Fight  - נילחם

Flight - נברח (רגשית או פיזית נקום ונלך)

או

Freeze - נקפא


כל אחת מהן רק תחמיר את אי ההקשבה שלנו

ואנחנו... שנפגשנו על קפה כדי לדבר

כבר מזמן לא נוכחים באופן שיכול לאפשר לנו

לפתור שום דבר


כי במצב הזה בו המערכת ההישרדותית מופעלת

(מה שמתבטא בדריכות בגוף, מתח, כיווץ, לעיתים גם נשמע בווליום או בסרקזם, ציניות וכו'..)

במצב הזה החלק שלוקח פיקוד על המוח 

הוא החלק האחורי שלו  - המוח הקדמון

וכשזה משתלט - אין לנו גישה לחכמה, לבינה, ליצירתיות, 

אותן מאפשרת לנו החשיבה מהמוח האנושי - החלק החושב הגבוה שלנו.

אגב זה בדיוק מה שקורה לנו בכל מריבה,

אנחנו פשוט הרבה פחות חכמים אז, (בלשון המעטה)

לכן גם נוטים לומר לא מעט אמירות שאח"כ אנחנו מצטערים עליהן..


לא פעם קורה שזהו המוד שהפך להיות ה"טבעי" היומיומי שלנו -

המוד ההישרדותי

כך שבשוטף עוד לפני שיש עניין לא פתור על פני השטח

אנחנו דרוכים ומתוחים זה לזו,

מה שמשמר את המרחק בינינו

כ"הגנה" על הלב כדי שלא ניפגע לכאורה


אלא ש... 

כמה זה נעים ואפשרי לחיות ככה לאורך זמן?

~~~~~~~


אני מסכימה שללכת לטיפול זה לא 

בשביל שמישהו אחר יגיד לנו מה לעשות,

או מה אנחנו רוצים..


ובכל זאת תהליך זוגי ראוי יכול ליצור בהירות,

ללמד אותנו לדבר באופן שאפשר להקשיב,

ללמד אותנו להקשיב,

כן, גם לְמה שאנחנו לא מסכימים איתו

(האח הידד לפריחה של השונות והיחודיות של כל אחד מאתנו!)

תהליך זוגי מאפשר לנו להבין את הצרכים העמוקים שלנו

אלה שמובילים אותנו למריבות כשהם חסרים,

אלה שהמריבות משאירות אותם נעלמים גם מעינינו

ומשאירות אותנו חסרים ומתוסכלים


ואז..

הנה עוד מכשלה... -

אף אחד לא לימד אותנו מה לעשות עם התסכול,

אלא רק להאשים את האחר במצב...

וההרגל האוטומטי להאשים את מי שמולי בכך שאני מתוסכל

כל כך עמוק שבלי משים אנחנו דבקים בו

למרות שזה בדיוק מה שמרחיק אותנו עוד יותר ממילוי הצורך...

כי מה הסיכוי שכשתאשים אותי אני אעשה מהלב את מה שאתה כל כך רוצה..???


אם כן, תהליך זוגי חשוב בעיקר כדי שנלמד איך להתמודד עם תסכול,

או איך להצליח לנהל בעצמי את התסכולים שלי,

כדי שאצליח להגיע אחרי העיבוד

אל בן הזוג ולשתף אותו (על פני ההרגל לשטוף אותו).

מה שיאפשר לנו דווקא בזכות התסכול להתקרב,

כל אחד אל עצמו ומשם גם אל האחר...


תהליך זוגי שכזה מעלה את הזוגיות שלנו לרמה חדשה,

כזו שיש בה תקשורת בריאה,

יש בה אינטימיות והיכרות מעמיקה פנימה והחוצה,

יש בה חיות וחופש להיות מי שאני,

לצד הביטחון שמאפשרים החיים ביחד

כשנכנסים אליהם הקשבה, הכלה, נראות, רכות

מה שמאפשר יותר ויותר ללב להיפתח

ולאהבה לפרוח במרחב שבינינו

אז...

כדי שהתכנים הקריטיים הללו

יהיו זמינים ונגישים ליותר ויותר זוגות,


החלטתי לפתוח בקרוב עוד קבוצת לימוד לזוגות

כדי שנוכל יחד ללמוד בדיוק את הכישורים הללו,

כדי נעבור תהליך שיקפיץ אתכם לשלב הבא שלכם,


לפני שאני עוברת לפרטים לגבי הלימוד,

אספר שבשבועות הקרובים אכתוב פוסט שבועי

בו אלמד את העקרונות הנחוצים לנו

  • איך לדבר כך שאפשר להקשיב, וגם.. איך להקשיב?
  • מה לעשות כשעולה תסכול או איך לדבר על נושאים טעונים?
  • מה חשוב לנו לדעת על כעס ועל אשמה כדי שנצליח לנהל אותם?
  • מה מונע מאתנו ואיך לעבור דרכו ולהתקרב וליצור אינטימיות?

כך שיהיו נגישים לכם גם אם לא תרצו להצטרף לקבוצת הלימוד.


למי שיבחר להעמיק ולעבור יחד את הדרך המופלאה הזו אספר -

שכרגע נראה שניפגש כקבוצה אחת לשבוע

בימי שישי בבוקר,

בזום.


אם עולה השאלה : איך אפשר בקבוצה

לעבד נושאים אינטימיים? 

אז ככה- אין חובת שיתוף אלא למי שרוצה.

במליאה הקבוצתית אביא את התכנים

ואז בזמן התרגול - נתחלק לחדרים פרטיים,

כל אחד ישב כזוג בחדר משלו,

אני אעבור בין החדרים לתמיכה וסיוע איפה שיידרש

ונחזור למליאה לסגירת השיעור השבועי.


מהניסיון שלי אני יכולה לספר

שבאופן שמפתיע אפילו את בני הזוג,

עולה רצון לשתף ויש משהו בקבוצה שתורם לתהליך האישי של כל אחד

והזוגי הפרטי של כל זוג.


מדובר ב 6 שבועות -

6 ימי שישי,

כשעתיים בכל מפגש והזוגיות שלכם עולה רמה ❤❤

העלות 180 ש"ח בלבד למפגש לזוג

אפשרי לשלם ב 3 תשלומים של 360 ש"ח לכל רצף הלימוד.


בינתיים,

שיהיה סיום חופשה בנעימים

ותחילת שנת לימודים פורייה לכל מי שזה נוגע לו,


להתראות בפוסט הבא,

בו ארחיב על איך לדבר באופן שהאחר יקשיב

ואיך להקשיב כשהאחר~ת מדבר~ת.


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


מי שכבר רוצה להירשם אפשר בלחיצה כאן

~~~~~~~~

יום ראשון, 22 באוגוסט 2021

אליפות אולימפית באהבה שבוע 4 ואחרון (תרגיל חינמי בפנים)

לכאורה לאהוב את עצמנו זה בייסיק,

למעשה?? 

הלוואי שזה היה טריוויאלי ובסיסי כל כך..


יחד עם זאת כידוע,

זה בהחלט הבסיס שיכול להיטיב את חיינו

להגדיל את מנת החיוכים, נחת הרוח ושמחת החיים

וככל שאלה מתאפשרים לנו, נוכל להעניק 

אהבה מזינה ומרחיבה ליקירינו.


הקטץ' בלאהוב את עצמנו הוא

שבכל המקומות בהם אנחנו צמאים לאהבה

הצמא מקורו בכך שלא קיבלנו מספיק

(כאילו דה... )

אבל... ופה החלק המעניין -

את מה שלא קיבלנו מספיק

אין לנו רצפטורים לקבל

(עד ש... נלמד למלא בעצמנו)


למשל: (דוגמא שטוחה לצורך הבהירות)

אם לא ראו אותי בעיניים טובות,

ולא החמיאו לי,

מצד אחד החוסר בועט בתוכי

ואמצא את עצמי מתלוננת עליו בין אם בקול ובין אם לא,

אך מצד שני גם כשיחמיאו לי

לא באמת אאמין לכך, או שלא אשמע זאת כלל.


הוא שאמרתי - שאין לנו רצפטורים לקבל

את מה שאנו כל כך צמאים לו למרות הצמא לכך


אך.. למרות שזה נשמע כמו מעגל סגור וללא מוצא

טמון פה אחד הפטנטים אם לא 'ה' -

מה שמחבר אותי לתרגיל השבועי לאהבה עצמית:


השבוע נתבונן על התלונות שלנו לסביבה -

על מה אנחנו מתלוננים שאין לנו מספיק

או יש לנו יותר מידי -

מה אנחנו משמיעות לגביו:

"למה אתה אף פעם לא.... ?"

או

מה אתה כל הזמן...?"


נכתוב לעצמנו את כל התלונות הללו

ונסיק מהן את הצרכים החסרים שלנו,


למשל:

אם התלונה "למה אתה לא מתייחס אלי כשאתה חוזר מהעבודה?"

הצורך יכול להיות בתשומת לב, בנראות, באיכפתיות...


כך נכתוב לנו מה שיעלה מתוך התלונות:

שלא ראו אותי

או לא החמיאו לי

או לא אישרו אותי

או לא קיבלו אותי כמו שאני

או לא היו אלי רכים

וכו'....


ואת כל מה שנגלה שם בתוך התלונות,

את זה בדיוק -

ניתן לעצמנו השבוע

ובמנות גדושות ❤❤

כן...

אני שומעת כבר את ההתנגדויות צועקות לך:

"למה אני צריכה בן זוג, אם אני בסוף היא זו שנותנת לעצמי אהבה..."


מכירה אותן...


אז הנה מה שתגידי לקולות הללו כשיעלו:

אנחנו לא מוותרים על האהבה ממנו },

אלא רק מייצרים ככה בסיס שיכול לקלוט אותה


ולמעלה מזה - בסיס שיכול להוביל את הקשר שלנו

מקשר של קבצנים שכל אחד מאתנו

תלוי ונזקק ל X , Y, Z מהאחר

לקשר גורמה בו כל אחד מאתנו ולו טיפהל'ה מלא

ונמצא פה מתוך בחירה באהבה.


בהצלחה!

שיהיה שבוע מקסים, 


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


נ.ב

אם בא לך לשתף באליפות האהבה שלך,

אפשר בתגובות (גם אנונימית) או במייל -

אליו אפשר להגיע בלחיצה כאן


בנוסף,

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילך במגוון דרכים:


  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים
    • בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
    • 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן



    יום ראשון, 15 באוגוסט 2021

    אליפות אולימפית של אהבה שבוע 3 ‏‏‏{תרגיל חינמי בפנים}

    האולימפיאדה מאחורינו,

    אבל אנחנו ממשיכים בשבוע ה 3 

    של אליפות אולימפית של אהבה

    היאח הידד למתמידים~ות !!

    זה ממש לא ברור מאליו, 

    אך מאחר ויש לנו עסק עם הרגלים עתיקי יומין

    שעברו מדור לדור לאורך עידנים הישרדותיים,

    התמדה ונחישות הם בהחלט שם המשחק.


    התודעה ההישרדותית ההיא עדיין רווחת בקרבנו

    למרות שרוב הזמן אנחנו לא באמת במציאות הישרדותית.


    ובהמשך לכך ולתרגיל מהשבוע שעבר -

    ההתכווננות השבועית תהיה הרחבה של זו הקודמת:


    רבים מאתנו זכו לטיפול טכני ולא נוכח מספיק,

    מה שהותיר בנו צמא וכמיהה

    לתשומת לב והתייחסות רכה,

    בעוד שההרגל שמוטבע בנו 

    הוא להתייחס אל עצמנו (ואל האחר) בדרך אגב,

    באופן טכני, 

    על אוטומט,

    לעיתים בחוסר סבלנות,

    בחוסר הקשבה ובמעט מידי תשומת לב

    כך שהצמא נשאר בעינו

    והכמיהה לתשומת לב רכה ונוכחת לא נענית


    לכן ההתכווננות השבועית (התרגול ה 3) תהיה -

    במשך היום בכל פעם שנזכרים בכך

    ואם לא רוצים להסתמך על הזיכרון שלנו...

    אז אפשר ואף רצוי לשים תזכורות בטלפון לפחות 3 פעמים ביום:

    לעצור,

    להביא את תשומת הלב

    ולמלא בנוכחות מודעת את הרגעים שבאים אחרי.

    סביר להניח שאחרי כמה רגעים נמצא את עצמנו שוב מתנהלים בהיסח הדעת,

    אז אם שמנו לב לכך נחזיר תשומת לב מלאה לעצמנו,

    ואם לא... עד לתזכורת הבאה,


    בעצם בכל רגע במשך היום

    אם כשאנחנו אוכלים,

    או מסתבנים במקלחת,

    או הולכים לאן שהוא,

    או עומדים בתור,

    כל רגע כזה עשוי להיות על אוטומט

    ואנחנו רוצים לקדש אותו,

    להחזיר אליו את הנוכחות שלנו 

    פה נזכור את הסלחנות והסבלנות,

    כיוון שלאוטומט הזה יש כאמור המון כוח

    ואנחנו כמו סוללים נתיבים חדשים במוח

    ומחזירים לחיים חיבורים נוירונים שהתנוונו,

    כך שעל מנת להחליף את הנתיב הראשי שבו יחס אגבי, אוטומטי טכני או לא נוכח

    בכזה שמלא בתשומת לב נוכחת

    נדרשת נחישות והתמדה בסבלנות וסלחנות.


    3 פעמים ביום ובכל פעם נוספת שהמודעות מגיעה בו -

    כששמים לב שאנחנו על אוטומט -

    בסלחנות לעצמנו ובעדינות נקדיש לעצמנו יחס רך ,

    קשב ותשומת לב נוכחת.


    בהצלחה ❤


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


















































    יום ראשון, 8 באוגוסט 2021

    אליפות אולימפית של אהבה שבוע 2 ‏‏‏{תרגיל חינמי בפנים}

     ממשיכים בהשראת השידורים האולימפיים המרהיבים -

    שחלקם -לפחות עבורי- עוצרי נשימה -

    לאליפות אולימפית בלאהוב את  עצמנו


    אליפות שבדומה לאולימפיאדה - גם בה יש התמדה ונחישות,

    מחויבות למטרה

    והמון מדליות בדרך לכולנו,

    בכל פעם שאנחנו צולחים עוד מהדרך

    ומוצאים את עצמנו יותר אוהבים לעצמנו


    כי ככל שאני יותר אוהבת אותי,

    יותר טוב לי בלב

    ו... יותר טוב לכל מי שסביבי.


    מאחר ו "אהבה" זו מילה גדולה,

    יצאנו יחד לתרגולים השבועיים הללו,

    משהו קונקרטי,

    כך שבכל שבוע יהיה לנו צעד קטן נוסף

    ולאט לאט אבל בטוח...

    נמצא את עצמנו יותר פתוחות~ים באהבה


    בשבוע שעבר התחלנו עם האפשרות

    להחליף כל שיפוט/ ביקורת/ כעס עצמי

    ב: סליחה,

    כלומר כל פעם שאנחנו יורדים על עצמנו או כועסים,

    לבדוק האם נוכל להחליף זאת בסליחה לעצמנו,

    מתוך הבנה שלא רק שלא יכולנו אחרת

    (הרי אם כן, היינו נוהגים כך מלכתחילה),

    אלא גם שלהתנהגות שלנו היה רווח משני כלשהו עבורנו,

    תמיד אני נותנת את הדוגמא הזו -

    אם אני מוצאת את עצמי צועקת על הילד שלי

    ואני לא אוהבת את זה

    ולא אותי כשאני נוהגת כך,

    כשאני כועסת עלי שצעקתי

    ואז מצליחה להביא סליחה

    מתוך הבנה שכנראה כאב ההתעלמות 

    (שחוויתי כשלא ענה לי - מה שמלכתחילה הוביל לצעקה שלי)

    היה כל כך גדול... שהצעקה נפלטה ממני אוטומטית,

    כשאני ממש מצליחה להבין אותי

    ולהרגיש את הכאב...

    משהו משתנה שם,

    חלק ממנו זה שחרור של אותו הכאב

    כך שבפעם הבאה האוטומט יהיה חלש יותר ולו במעט


    (לעומת הכעס שרק מגדיל את הכאב,

    כי שאני כועסת עלי ההתעלמות ממני רק גדלה...)


    אין הכוונה להסכים לכך שאמשיך לצעוק,

    אלא לקבל את עצמי כעת עם הצעקה,

    קבלה שהיא הבסיס לשינוי.


    אז זה היה התרגיל השבועי הקודם,

    אותו כמובן עלינו להמשיך הלאה

    גם בשבועות הקרובים עד שיהיה ההרגל החדש שלנו -

    יותר ויותר סלחנות וקבלה של עצמנו.


    והתרגיל השבועי החדש שלנו

    הינו פשוט ופרקטי לכאורה,

    יחד עם זאת כשאנחנו טוענים אותו בהתכוונות -

    הוא הופך מאד משמעותי:


    וההזמנה היא: 

    להקדיש כמה דקות לעיסוי כפות הרגלים

    רצוי עם טיפת שמן קוקוס או שקדים או כל שמן אחר למסז',

    כשההתכוונות היא למלא אותי דרכן באהבה,

    ראשית, זה פשוט כיף

    שנית,

    כפות הרגלים מחזיקות את ההשתקפות של כל איברי הגוף

    וכשאנחנו מעסים אותן כאילו קיבלנו מסז' מלא

    ובעיקר-

    כשאנחנו בהתכוונות להביא אהבה, טיפוח והתייחסות לעצמנו

    דרך המסז' הזה ובכלל

    משהו נוסף מתמלא


    לא מעט מאתנו קיבלנו בילדותנו 

    טיפול טכני, או לא נוכח מספיק 

    ומאז... אנחנו נוהגים ככה כלפי עצמנו

    (ומן הסתם גם כלפי אחרים)

    יחד עם זאת, 

    מתקיימים בנו צמא וכמיהה עמוקה לנוכחות

    לנראות, להתייחסות


    אז ההתכוונות בדקות הספורות הללו דרך העיסוי,

    היא לקדיש אותן לחיבור אלי,

    תשומת לב, התייחסות, נוכחות פה ברגע אתי,

    ברכות, באהבה, בעדינות אלי,

    תוך הקשבה לצורך - גם בפיזי - למשל אם לעיסוי עמוק יותר, 

    אולי למגע עדין יותר, 

    גם ברגשי - אם עולה משהו, להיות קשובים

    ואם אפשר - גם להיענות לצורך.

    דרך הדקות הספורות הללו

    אנחנו ממשיכים למלא את מיכל האהבה שלנו

    ומבססים את הכיוון 

    לתשומת לב, הקשבה, רכות ועדינות אלי


    כל אותם הצרכים

    שלא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מתלוננים 

    אל בן הזוג שהוא לא נותן לי..,

    אגב זו דרך טובה להיזכר מה הצמא שלי -

    דרך התלונות שלי למה שאני לא מקבלת מן החוץ..

    אחרי שנזכרנו -

    להעניק אותן לעצמי


    לא ממקום שיכול להסתדר בעצמו בהישרדות

    ו"לא צריך אף אחד"

    אלא מתוך הדואליות המתקיימת -

    שבה ישנה אם פנימית בתוכי

    שמעניקה באהבה למקום ילדי צמא.


    כך אנחנו מייצרים קולטנים שיכולים לקבל זאת

    גם מן החוץ, אך כבר מגיעים לשם ולו טיפ טיפה מלאים יותר,

    לא עוד מהמקום הקבצני המתלונן, החסר,

    אלא ממקום שיש לו ולו מעט

    ופתוח לקבל עוד ולהתרחב


    לחיי האהבה

    בהצלחה!


    פה בשבילך בלחיצת כפתור כאן

    ניתן להגיע ישירות אלי למייל

    אם יש רצון לשתף או לשאול, או כל דבר אחר,


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    ~~~~~~~~~~~~~~~~

    פה בשבילך בעוד מגוון דרכים:


  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים
    • בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
    • 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן





    יום ראשון, 1 באוגוסט 2021

    אליפות אולימפית של אהבה - מי מצטרף? (ללא עלות)

     עד לא מזמן היא היתה קבצנית של אהבה,

    הסתובבה בעולם בחיוך תמידי

    מנסה לצוד פרורים של אהבה


    בכל פעם שהיה נזרק באוויר פירור שכזה,

    גם מכיוונם של כאלה שלא פעם איכזבו,

    בלי לחשוב פעמיים,

    תוך שנמחקים באחת כל אותן חוויות מאכזבות,

    בלי להיזהר,

    ממקום ילדי, חשוף ונאיבי - 

    היתה נעמדת דום, פורצת את ליבה,

    רק תנו לה אהבה

    וגם פירורים זה טוב...


    כצפוי...

    כל פעם כזו הביאה אתה עוד אכזבות

    ובכל פעם שנפגעה 

    נסגר לה הלב קצת יותר מקודם

    והיתה חוזרת להתנהל בלב סגור שוב.


    כך - 

    מחד נעה עם לב סגור,

    עד שהיה נזרק סימן לפירור של אהבה >

    הלב היה נפרץ >

    היתה מגיעה אכזבה ופגיעה >

    הלב היה נסגר >

    וחוזר חלילה...


    לאחרונה,

    אחרי שנים שהיא מְתָרגלת אהבה לעצמה -

    משהו אחר התאפשר שם,

    היא מצאה את עצמה מגיעה ממקום אסוף

    גם כשנזרקו פירורים באוויר 

    היתה שם בחיבור לעוצמה שלה,

    בהחזקה שלה בלב פתוח ויחד עם זאת קשוב ונוכח,

    כך שלפני שהפגיעה הגיעה -

    יכלה לקום וללכת.

    ומאידך -

    לא היתה צריכה להמשיך להסתובב בעולם בלב סגור

    כי הלב שלה פתוח אך לא פרוץ,

    פתוח ומוחזק,

    מה שמאפשר לגבול להיות יותר ברור

    בינה לבין האחר,

    בין מה שנכון למה שפחות


    כעת כשמיכל האהבה שלה

    מלא דיו, היא כבר לא קבצנית,

    יותר ויותר היא מסתובבת בעולם ממקום מלא באהבה

    וזוהי... חווית חיים אחרת לגמרי.

    ~~~~

    בהשראת תחרויות האולימפיאדה המרהיבות,


    חשבתי שיכול להיות מועיל לכולנו

    לקחת ברצינות את עצמנו -

    רצינות אולימפית כזו -

    ולהיכנס למשמעת של אהבה.


    בשבועות הקרובים אתן תרגיל

    או התבוננות,

    או התכווננות,

    חלקם עמוקים יותר חלקם פחות,

    שבמשך שבוע שלם תלווה אותנו

    ותמלא ולו במעט יותר

    את מיכל האהבה שלנו מאתנו לעצמנו'


    בלי להירשם,

    בלי לדבר אתי,

    בלי תחרות, כי פה כולם מנצחים...

    וככל שישנה מחוייבות לעצמך -

    פשוט לתרגל בינך לבינך בהתאם לתרגול השבועי.

    (אני בלחיצת כפתור פה בשבילך אם עולה שאלה או צורך)


    כי הרי זהו הבסיס לאהבה שלנו את האחר.


    ככל שמיכל האהבה שלנו ריק

    נעניק אהבה ריקה או חסרה לסובבים אותנו.

    כן..

    כי אם אמא שלנו לא היתה מחבקת,

    נוכל להיות או בדיוק אותו הדבר -

    אֵם לא מחבקת כמוה,

    או בדיוק ההיפך - אֵם מחבקת מידי -

    שגם זה... בדיוק אותו הדבר,

    כי החיבוקים של זו האחרונה מביאים אתם חוסר -

    "רק שלא תרגישו כמו שאני הרגשתי את הכאב שבאין אהבה"

    או משהו דומה שלא נאמר

    ובכל זאת הוא התוכן הלא מילולי של החיבוק הזה.


    אנחנו יכולים לתת רק מה שקיבלנו

    ומעבר לזה-

    מה שאנחנו ממלאים את עצמנו בו.


    אז... הנה הזדמנות שכזו

    למלא את  עצמנו באהבה ❤


    מתחילים?

    יאללה


    התרגיל לשבוע הקרוב:

    בשבוע הקרוב

    בכל פעם שאנחנו יורדים על עצמנו

    ברגע שנשים לב -

    נאמר שוב את המשפט שאמרנו -למשל:

    "איזה גרוע אני"

    ונוסיף לו "נקודת מבט מעניינת, יש לי נקודת המבט הזו"


    נשים לב לתחושה בגוף,

    אם יש שינוי אחרי שהמשפט עם ההסתייגות ממנו נאמרים,

    כי זוהי רק נקודת מבט,

    של מי אגב? אולי אינטואיטיבית תעלה תשובה,

    ובהחלט שווה בדיקה אם האמירה הזו באמת נכון,

    או סתם נקודת מבט מעניינת...


    אפשר ורצוי בשלב הזה לבדוק -

    האם אפשרי לך להחליף את הכעס/ הביקורת על עצמך

    בסליחה,

    מתוך הבנה (שבהתבוננות פנימה יכולה לעלות)

    שכנראה לא יכולת אחרת,


    למשל אם צעקת על הילד שלך

    וזה דבר שמכעיס אותך כשקורה לך,

    אז ההרגל יהיה בצורה מילולית או לא

    לומר לעצמך "איזה גרוע/ה אני"


    בשלב הזה נוסיף את ה "נקודת מבט מעניינת"


    וכשנהיה מוכנים נתקדם לשלב הבא

    בו נוכל להביא במקום שיפוט -

    סליחה,

    מתוך הבנה עמוקה שכנראה הפרשנות של ההתעלמות

    של הילד ממני שהביאה לצעקה,

    היתה כל כך כואבת שלא יכולנו אחרת..


    לא,

    אנחנו לא מסכימים לכך שנמשיך לצעוק

    אבל מקבלים את זה שכרגע זה המצב,

    כי קבלה של מה שיש כרגע היא הבסיס ההכרחי לכל שינוי.

    ~~~


    לסיכום התרגיל השבועי באולימפיאדת האהבה שלנו הוא:


    בכל פעם שעולה שיפוט/ ביקורת עצמית

    להוסיף למשפט המבקר:

    "נקודת מבט מעניינת, יש לי נקודת המבט הזו"


    ואז,

    לבדוק אם אפשר להחליף את הביקורת בסליחה לעצמי

    מתוך הבנה כנה שרואה אותי ומקבלת אותי כמו שאני

    ומניחה שהתסכול הפעיל כאב גדול מכדי שיכולתי לנהוג אחרת,

    לתת לכאב להיות ולהתפוגג.


    בהצלחה!


    המשך קיץ נעים באשר את~ה


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    נ.ב

    אם מרגיש לך שיכול לחזק את המחויבות שלך -

    ניתן לכתוב בתגובות או במייל אלי שאת~ה מצטרף~פת ❤❤




    יום ראשון, 25 ביולי 2021

    3 הבדלי תקשורת קריטיים נשים ~ גברים (ג'ורדן גריי)

     3 הבדלי התקשורת המשמעותיים והקריטיים בין גברים ונשים 

    +

    5 דברים שאפשר לעשות בנידון כדי שהתקשורת תהיה חלקה וזורמת יותר

    (תרגום סימולטני מתוך וידאו מאת ג'ורדן גריי -

    מאמן זוגי ומיני אמריקאי 

    שמביא את נקודת המבט הגברית לשולחן

    באופן מאיר עיניים)

    ~~~~

    גם אם לא כל ההבדלים יהיו נכונים לגביך

    וגם אם אצלכם זה בדיוק ההיפך,

    בכל זאת - אומר ג'ורדן גריי - שברוב המקרים

    הוא מצא שאלה 3 הנקודות הכי משמעותיות

    בכל מה שקשור לתקשורת בין נשים לגברים:


    הבדל מס' 1 :

    התשוקה הזכרית לריקנות ושקט

    לעומת התשוקה הנקבית למלאות ושלמות

    הצד הזכרי (אצל כולנו) רוצה להביא דברים לסיום -

    מן רצון לסיים את המשימה,

    גבר עם צד זכרי חזק  למשל ישתה לשוכרה

    כי הוא משתוקק לריקנות שמגיעה אז,

    גבר בתשוקה הכי בסיסית שלו יהיה מונע במרוצה אל האורגזמה

    כדי שיוכל להגיע אל ריקנות המודעות שמתאפשרת לו שם -

    מעין היעדר עצמיות במיינד שלו.

    עוד דוגמא היא השכיחות של החלום הגברי "לעשות מכה" כלכלית

    כדי לייצר המון כסף כך שיוכלו לנוח ולא יצטרכו להמשיך לעבוד,

    זהו החלום האולטימטיבי הגברי -

    לעשות כל כך הרבה כסף

    כך שלא יצטרך לדאוג לכך יותר לעולם.


    אותה איכות של לסיים ולגמור עם זה,

    שמתבטאת בהמון רבדים בחיים,

    למרות שמן הסתם הינה אשלייתית,

    הרי אין כזה דבר לייצר כל כך הרבה כסף כך שלא יהיה אישיו יותר בחיים..

    כי גם אם יהיה לו מיליארד דולר, זה יביא אתו את  הדאגות בילט אין...

    זאת אומרת - הדאגה שאותה אשליה מספרת שתפתור, לא באמת נעלמת..

    ועדיין, המניע הזכרי יהיה כזה שיוביל לעשיית דברים

    כדי שלא יצטרכו לעשות אותם שוב ושוב.


    אם את מרגישה ממנו - מה שאת עשויה לפרש

    כחוסר סבלנו כשהוא מקשיב לך,

    הרצון שלו ש"תגיעי לנקודה" בעצם נובע מהמקום הזה

    ששואף לסיום המשימה, לאותה נקודה סופית,

    אותה ריקנות שלכאורה נמצאת שם  בסוף.


    זאת לעומת ההשתוקקות הנקבית הטבעית ההפוכה -

    לרְצות להמשיך ולהעמיק, להתרחב עוד ועוד לכדי מלאות

    (בדיוק ההיפך מהשאיפה שלו לריקנות)

    למשל היא תשתה כדי להתמלא ולהוסיף עוד קסם לרגע הזה

    או לתקשר רק לטובת הביטחון של הקשר 

    (ללא נקודה סופית אליה ישנה חתירה)


    הבדל מס' 2 בתקשורת בין נשים לגברים:

    זהו הבדל פשוט אבל חשוב

    (וגם די נובע מההבדל הראשון)

    להיבט הזכרי יש מודעות נקודתית (single pointed awareness)

    בעוד שלהיבט הנקבי ישנה מודעות מפוזרת

    זו הסיבה שלפעמים תרגישי 

    שהוא מתקשה לעקוב אחריך בשיחות

    בהן את עוברת מנושא לנושא,

    הוא ירצה שתישארי מפוקסת על מסלול ממוקד אחד

    ולהגיע לפואנטה מוקדם ככל האפשר,

    אנחנו חושבות ומתקשרות אחרת..


    הבדל מס' 3 בתקשורת בין נשים לגברים:

    יהיה ישיר אל מול לא ישיר 

    או:

    מסר אל מול משמעות

    גברים נוטים להתבטא באופן ישיר,

    לא לוקחים בחשבון מה ההשלכות של דבריהם

    אלא יותר יגידו את האמת שלהם,

    לעומתם נשים אולי באופן טבעי ,

    אולי מההרגל לדאוג לאחרים

    ואולי כי חונכו כך -  נוטות לדבר 

    באופן שיש שכבות שונות של משמעות מתחת למילים.


    למשל לא פעם אנחנו שואלות שאלה

    למרות שאנחנו רוצות לשמוע רק תשובה אחת,

    במקום לומר - "ככה אני רוצה, זה בסדר לך?"

    ~~~~~~


    אפילו רק המודעות לקיומם של ההבדלים הללו,

    מאפשרת לנו להסתכל ולפרש את החלק שלו בתקשורת,

    ממקום יותר מקבל ופחות שיפוטי,

    גם אם בן הזוג שלך מתאים לכל המאפיינים הללו וגם אם רק לחלקם או לאף אחד מהם,

    בכל מקרה חשוב להיות מודעים

    להבדלים הללו בין ההיבטים הזכריים לנשיים

    שהינם הבדלים מאד משמעותיים באופני התקשורת השונים.

    בכל אופן,

    על מנת לייצר תקשורת בריאה ונעימה יותר,

    הנה לך 5 דברים שכדאי לעשות:


    1. התחילי בלבדוק אם הוא פנוי

    לפני שאת צוללת לתוך השיחה,

    כי מאד יכול להיות שהוא מרוכז במשהו עכשיו,

    מתוך ההרגל הטבעי המנטלי הזכרי,

    בין אם זו מחשבה או משהו שהוא עושה,

    גם אם זה משחק או תכנית שהוא צופה בה.

    לכן להתחיל שיחה אתו בלי קודם לאסוף את תשומת הלב שלו 

    עשוי להוביל להמשך פחות מוצלח מאשר 

    אפילו סתם לקרוא בשמו ולומר - 

    "אני רוצה לדבר אתך כמה דק', אפשר עכשיו?"

    מה שמאפשר לו מעבר של תשומת הלב שלו אליך.


    2. כשהוא אומר משהו - האמיני לו

    חבל על בזבוז של אנרגיה מיותרת על ניסיון להבין מה היתה הכוונה בדבריו,

    ב 9 מתוך 10 פעמים,

    אם את עם מישהו אמין שאת סומכת עליו

    ושהוכיח לא פעם שהוא מאחוריך לאורך הזמן שאתם יחד,

    פשוט האמיני למה שהוא אומר לך,

    חבל אל בזבוז אנרגיה מיותר בלחפש משמעות שלא נמצאת שם.


    3. אחרי שסיים לדבר, חכי 30 שניות.

    לא פעם יראה כאילו הוא סיים לדבר ואמר את עיקרי דבריו

    אבל בגלל הנטייה המנטלית להיות ממוקד,

    יכול להיות שסיים נקודה אחת והוא רוצה לעבור לאחרת שקשורה,

    או ללעוס קצת את המחשבה הזו,

    הוא זקוק למרחב נשימה קצר אחרי מה שיראה כסיום דבריו,

    כאפשרות להמשיך אם יש שם עוד משהו.

    במיוחד כשהשיחות רגשיות או עמוקות.


    4. תני לו את רשימת הדברים שאת אוהבת

    כדי שיוכל להיות בחווית ניצחון אתך,

    רשימת הדברים שאת אוהבת היא למעשה

    הזמנה אליך לשבת ולכתוב לך 30-50 אולי יותר

    מחוות שבהן את מרגישה אהובה

    ואחרי שאת כותבת אותן את יכולה לתת לו את הרשימה הזו

    כך שיש לו את ה"קוד הסודי" המדויק

    והוא יודע איך לנהוג באופן שאת תחווי כאהבה

    מעין דיבור ישיר אליו.

    שמאפשר לו לדעת איך את יכולה להיות מאושרת,

    דברים קטנים כגדולים.

    ככה שניכם מרוויחים כי גם מבחינתו -

    כמה שפחות לנחש יותר טוב

    והוא יכול לשמח אותך באופן שגרתי בקלות.


    5. כשאת רוצה ליצור מתח במיוחד בהקשר המיני,

    אמרי מה את רוצה כשאת מדברת מתוך הלב שלך,

    דברי את הרגשות שלך.

    ג'ורדן גריי מדבר על קוטביות כאלמנט הכרחי המתקיים

    כמתח מיני או כמרחב אנרגטי רומנטי,

    כמו זה שמתקיים בין 2 קצוות שונים של מגנט,

    אותו המתח שממלא ומביא את הקשר לשגשוג

    מתח שאפשר ורצוי לטפח באופן מודע.


    אחת הדרכים לטפח את המתח הבריא הזה

    היא במקום לומר למשל - "תן לי את המעיל",

    כדאי לומר "אוי.. מתחיל להיות לי קר..."

    על ידי כך שאת מדברת מהרגשות ומהתחושות שלך,

    שזה לא הוראה או אפילו בקשה,

    זה נותן לו את האפשרות "להיכנס בדלת שפתחת" ,

    להיות הגיבור ולהציל אותך.

    כמו נותן לו בעיה לפתור.


    כמובן שאפשר לבקש בכל דרך שרוצים,

    ורצוי כאמור בסעיפים קודמים לומר את הדברים ישירות ובאופן ברור.

    יחד עם זאת כשרוצים לייצר או לטפח את המתח הזה,

    אותו מתח בריא שמשאיר את הקשר חי,

    דיבור רגשי שכזה שמאפשר לו לפתור את הבעיה

    יכול להוביל גם לכך שהצרכים שלך מתמלאים,

    גם הוא יוצא הגיבור שלך

    והקשר נטען במתח הבריא והמחייה הזה

    אותה קוטביות - נקבית זכרית מרנינה.


    לחיי תקשורת זורמת ונעימה,

    שיש בה קבלה של האחרות של האחר,

    הקשבה בסקרנות

    האפשרות לראות ולהיראות,


    אמן!


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך.


    ~~~~~~~~~~~~~~~~

    פה בשבילך במגוון דרכים:


  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים
    • בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
    • 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן





    יום ראשון, 18 ביולי 2021

    "זה מעיק עלי אבל אם אדבר אתו על זה סתם נריב"

    כמה פעמים עצרת את עצמך מלדבר

    על משהו שמציק לך כדי להימנע ממריבה,

    או כדי לא להעמיס עליו -

    מתוך מחשבה ש:

    "מה הוא יעשה עם כל העומס הרגשי הזה? למה להכביד עליו?

    גם ככה אין לו מה לעשות עם זה..."


    ואז...

    הצטברו אצלך עוד ועוד עומסים,

    עד ש... התפרצו החוצה על משהו פעוט לכאורה

    באופן שנראה על פניו לא פרופורציונלי לסיטואציה..


    כי אותה התפיסה שלא רוצה להכביד עליו

    ומשתיקה את הרגשות הלא נעימים שגואים בך כלפיו,

    היא זו בדיוק שמשתיקה אותם גם בתוכך

    וכמו סיר שממלאים במים עד גדותיו

    ככה גם המיכל שלך.


    ולמרות שהיא מספרת לנו -התפיסה הזו-

    שעדיף לא לגעת,

    עדיף להתרחק,

    לחשוב על משהו טוב במקום,

    למרות זאת..

    הכיוון הזה -

    גם אם זה עובד לפרק זמן מסוים... -

    באיזה שהוא שלב יוצר את ההיפך


    והאמת היא שעוד לפני כן -

    כשאני מחזיקה משהו בתוכי

    שלא מדובר בינינו -

    זה כשלעצמו תורם לחומה שנבנית בינינו.

    בכל פעם שישנם עניינים לא סגורים,

    בכל פעם שאני ממסכת את פני,

    גם אם ממש אתאמץ להראות פנים של "עניינים כרגיל",

    העניינים הלא פתורים שמתקיימים שם - יש להם חיים משלהם

    ובדרך כלשהיא מרעילים את המרחב שבינינו.

    זה יכול להתבטא בריחוק,

    או ברדידות של החיבור, 

    או באגרסיות - פאסיביות או אקטיביות,

    או בצורה אחרת...

    בכל מקרה בִּמְקום שזה ישמור על שלום במרחב שלנו

    זה...

    בדיוק ההיפך מההבטחה של האיפוק...

    מְקָדם אלינו את המערכה הבאה...


    רגע, שנייה אל תרוצי,

    אני לא אומרת שמיד צריך לשפוך ולדבר,

    אני רוצה רגע שנתייחס למישור הרגשי,

    לפני שאנחנו נוקטות בפעולה כלשהיא


    לא פעם אנחנו רצים מיד לעשות עם זה משהו

    אלא שכל עוד אין בשלות רגשית,

    או - כל עוד הפעולה נעשית עם אותה מערכת אמונות,

    וסביר להניח באחד מה Fים  (FIght/Flight/Freeze)

    התוצאה תוכיח לנו שצדקנו מלכתחילה והיינו צריכים לשתוק


    למרות שזו בהחלט לא האמת...

    אז מה כן?


    מה אם נצליח לתת לגיטימציה לרגשות שלנו

    מה אם לא נפחד מהם?

    מה אם ניתן להם לעבור התמרה,

    תיווצר בהירות,

    ונצליח להביא את האמת שלנו ראשית בפני עצמנו?

    ואחרי כן,

    אחרי שלקחנו בעלות על שלנו

    נוכל לשתף במה שנכון לנו את בן הזוג

    אז, 

    כשלומדים איך לעשות זאת -

    לא רק שלא מסכנים את הקשר -

    אלא מעמיקים את חיבור דרך זה שעיבדנו את הקושי

    ומאפשרים לנו יותר ביטחון,

    יותר אמון,

    יותר שותפות..

    ~~~~~


    מה אם נזכור

    שאנרגיה (emotion= energy in motion) לא נעלמת

    ויחד עם זאת ישנה האפשרות של התמרה שלה,


    במילים אחרות

    שבקצה השני של כל רגש לא נעים

    יש רגש אחר נעים, מזין, מרגיע וממלא


    למשל כשמתמירים פחד ואשמה

    הם הופכים לנדיבות, יציבות, שלום וקרקוע.


    כעס מותמר לטוב לב


    כל רגש והנפלאות שלו,

    אם רק... ניתן לעצמנו באמת להרגיש אותו


    זאת אומרת

    שקודם כל, נבחין בין 

    המישור של הפעולות ~ למישור של הרגשות

    ונזכור שלמרות השם הלא טוב שיצא לזה האחרון

    והזלזול שאנחנו נוטים להפנות כלפיו במשפטים כמו:

    "טוב תכל'ס מה אני עושה שם, עזבי עכשיו רגשות.."

    בעצם הרגשות הם הם המניע העיקרי של הדברים

    כמו הקרחון הענקי שנמצא מתחת

    לקצה הקרחון של הפעולות (עם כל הכבוד ויש..)

    לכן אליהם עלינו לפנות קודם כל...


    ואז

    נלמד לתת לרגשות להיות,

    (כי העיבוד שלהם הוא הדרך שלנו להשפיע)

    שזה בדיוק אבל בדיוק ההיפך מההרגל שהושרש בנו עמוק כל כך,

    ופה יש באמת בור קטן שיש להיזהר לא ליפול בו

    כי הכוונה היא לא להדחיק (להשתיק, לברוח מ, להעביר נושא) מחד

    אך בהחלט גם לא להזדהות מאידך

    אלה שתי האפשרויות הילדיות שנותרו לנו 

    כשלא היתה לנו הכלה ממי שטיפל בנו..


    זאת אומרת שמילה אחרת ל"לשהות עם הרגש"

    תהיה הכלה -

    תהליך טרנספורמטיבי שמתרחש

    כשאנחנו בעמדת החווה צופה -

    גם מרגישים את הרגש וגם מחבקים את החלק הילדי המרגיש

    (בזמן הזה אני גם הילדה שבתוכי וגם האם הפנימית עבורה)


    כי אז...

    משהו מופלא קורה בהמון היבטים 💗 

    כמו למשל -

    נוצר שקט בגוף,

    מגיעה התבהרות, (כולל אפשרויות מדויקות לפעולה - עכשיו הגיע תורה),

    מתנקה המקום חסר האונים שחווה את הסיטואציה עד כה כקורבן,

    ויחד אתו מתנקה האשמה וגם ההאשמה !

    אפשר אפילו לזהות את המסרים המקטינים (שלרוב שקריים ושווים בדיקה)

    שהוטבעו בנו כילדים ולראות איך לאורך כל החיים

    המשכנו בעצמנו ללכת לאורם

    ואפילו - לשחרר אותם וכך -

    לחולל שינוי משמעותי ומרגש מעתה והלאה...


    כן.. כל זה מתחיל בלהסכים להרגיש..

    נכון,

    זה לא קורה ברגע,

    ויש הבשלה והכלה והתרחבות לשם

    ובכל זאת -

    אפילו שזה רק באופק ויש התכוונות לשם -

    איזה כיף זה לחיות את החיים בסקרנות ופתיחות

    שלא רק שלא חוששת מרגשות קשים -

    אלא מקבלת אותם בהתרגשות

    עם אותה הידיעה שבצידם השני -

    אחרי ההתמרה שלהם -

    מחכה לנו כל טוב שכזה


    אני יודעת..

    זה ההיפך ממה שהתרגלנו,

    עד כדי כך שזה עשוי לעורר חלחלה..

    אבל מה כבר יש להפסיד?

    הרי כשאנחנו מדחיקים ומתכחשים לרגשות שלנו

    אנחנו ממשיכים להיצמד אליהם 

    וממילא הם מלווים אותנו ומכבידים עלינו,

    מקסימום זה לא יצליח ונישאר עם זה..


    אבל מה אם כן ??

    מה אם... בכבוד והקשבה,

    בקצב שנכון לך, תביאי סקרנות

    ותראי אם יש שם הסכמה לנשום

    נשימה אחת (או יותר) אל הכאב (ולא ממנו)


    נסי ❤💝


    אני פה בשבילך,

    סקרנית לשמוע מה זה מעלה בך

    ואם מה שעולה זה רצון להעמיק לשם בליווי שלי, לחצי כאן, כתבי לי מייל קצר ונתקדם משם,


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך



    יום שני, 5 ביולי 2021

    ומה אם יש משהו ששנוא עלי אצל בן/ת הזוג?

    אז רציתי לכתוב פוסט יום הולדת, 

    (ציינתי ביחד עם ארה"ב ביום א' שעבר :-)

    ולחגוג בו עם כמה חלקים אבודים וחלקים מוכחשים שלי

    שאספתי אלי בשנים האחרונות


    ואכן התיישבתי לכתוב, 

    אבל.. 

    איכשהוא משהו לא זרם לי,

    עצרתי, חזרתי, המשכתי לכתוב

    ושוב, סגרתי את המחשב והתרחקתי


    ככה במשך כמה ימים...


    עד שקלטתי (!)✨ שזה בעצם לב העניין..

    שיש פה אנקדוטה שמחזיקה בקטן - עולם ומלואו 

    של חלקים מוכחשים ואבודים שחזרו אלי

    והרי זה בדיוק מה שבעצם רציתי לכתוב עליו..


    { על רגל אחת -

    ב "חלקים אבודים" אני מתכוונת לאותן האיכויות

    שהקסימו אותי בו כשהתאהבתי בו

    (כמו זה שהיה מחובר לרצון שלו והגשים חלומות)

    שאז הייתי בטוחה שרק הוא כזה ואני לא,

    חלקים שאמנם לא היו בביטוי שלי בהשפעת "ככה לא מתנהגים" למיניהם

    אך בעצם התחבאו בתוכי ,

    כך שההתפעמות ממנו היתה קולו של הגעגוע שלי 

    אל האיכויות החבויות הללו בתוכי.


    הדרך של ההתפתחות שלנו להזכיר לנו אותם

    מתחילה בלהימשך למי שמבטא אותן (לרוב בהגזמה)

    וממשיכה כשאותן האיכויות בדיוק הופכות (כשמתחייבים זה לזו) 

    מנפלאות >> להכי מעצבנות בו,

    כך למשל "מגשים חלומות" הופך ל >> "עושה מה שבא לו בחוצפה"

    וההתפעמות בהתחלה >> הופכת לתסכול בהמשך.

    זו וגם זה הם מעין פעמוני תזכורת עבורנו להחזיר לביטוי (מאוזן) 

    את האיכויות האלה שאי שם חבויות בתוכנו,

    כי כן, גם בתוכי התחבא לו החיבור אל הרצונות שלי,

    יכולת המימוש וההגשמה, הנינוחות והנוכחות, חיבור אל הלב וכו'.

    (איכויות שמאז שהבנתי זאת, אני מביאה ומביעה יותר ויותר

    והיו חלק בהשתהות עם הפוסט הזה והדיוק שלו)


    ובחלקים מוכחשים אני מתכוונת למשהו דומה,

    אלא שהפעם אלה איכויות ששנואות עלי

    ובכל פעם שהוא } מבטא אותן - למשל:

    כשהוא מתלהם >> אני סולדת ממנו

    כשלמעשה בלי לשים לב... אני סולדת ממני, או מחלקים שלי,

    מוכחשים אבל שלי,

    כן, למרות שלא הייתי מודעת לכך.. מידי פעם..

    לא נעים לגלות.. הייתי גם אני מתלהמת.

    וכן.. תמיד... מה שאני שונאת או סולדת באחרים...

    איכשהוא מתקיים גם בי..

    וזו בהחלט חוויה מכוננת הגילוי הזה.


    בשני המקרים ההתפתחות שלנו שואפת לאיסוף החלקים

    ליצירת אני שלם וחי יותר,

    ככל שהם פחות מוכחשים/אבודים, כך אני יכולה לנהל אותם

    ופחות הם מנהלים אותי (פחות מתפרצת לי בלי שליטה ההתלהמות)

    ומן הסתם ככה אנחנו }{ פחות רבים כי אנחנו פחות בהשלכה  }


    אז נכון, שבין היתר אני רוצה לטפוח לעצמי על השכם...

    על איסוף החלקיקים הזה ולחגוג את היותר שלמה שאני..

    בכל זאת, יום הולדת...

    אבל (!)

    לא רק בגלל זה אני כותבת.. 

    בכל אופן לא רק בגלל זה אני כותבת לך,

    אני כותבת לך כדי להפריך שוב את האמונה

    שאני שומעת שוב ושוב ש  "אנשים לא משתנים"

    ולעומתה להפיץ עוד ועוד את הבשורה

    ששינוי, כל שינוי שאנחנו כמהים לו 

    לא רק שהוא אפשרי,

    הוא הוא הדבר שבאנו לעשות פה -

    יקראו לזה 

    תיקון

    הסרת קליפות, 

    צמיחה, 

    התפתחות,

    ליטוש היהלום שבתוכנו,

    whatever...

    כך או כך - זה אפשרי (!)

    והנה אני חוזרת לסיפור 

    שיבהיר את הנקודה:


    פעם, גם כשהייתי נתקלת בקירות,

    הייתי ממשיכה דוך,

    ואני לא אומרת, יש לזה לפעמים יתרונות,

    נחישות היא תכונה חשובה שעזרה לי לא מעט בחיים,

    רק שלפעמים.. זו לא היתה נחישות שם,

    אלא כוח דוחף מתוכי שחסר את היכולת להקשיב, להתבונן

    ולראות את התמונה הרחבה יותר

    ואני של פעם - גם אתמול - הייתה ממשיכה דוך,

    למרות הרחשים הפנימיים שהרגישו שמשהו לא מדויק…


    ואולי במקרה של פוסט כזה או אחר המחיר לא נוראי,

    אלא שההרגל הזה ניהל אותי לכל הרוחב

    ביום יום ובחופשות, במערכות יחסים עם הילדים ועם בן הזוג,

    חוסר יכולת להקשיב, להיות נוכחת ולהתקדם בכיוון הנכון לי.


    עבורי זהו אחד הדברים אם לא 'ה' 

    שראוי, אבל ממש ראוי לחגוג אותם אפרופו יום הולדת.


    כי האוטומט שלי היה שם כ"כ חזק,

    בניסיון (שווא מן הסתם) להוכיח שאני מספיק,

    בעשייה ועשייה ועשייה ללא סוף והתחלה

    כי "מי שלא עושה לא שווה"

    היה אחד המסרים החזקים שהובילו אותי בחשיכה

    (ובמאמר מוסגר אוסיף שהאמונה הזו היתה נותרת שם

    כטעם קבוע  שליווה אותי

    בכל מצב ולאורך כל הדרך ולא באמת היתה נרגעת מתי שהוא,

    מן הרגל שמביא אתו מחד הבטחת שווא - שכך ארגיש ראויה

    ומאידך תופעות לוואי כגון -

    אין הפסקות, אין שהייה, אין הקשבה, התעלמות מאינטואיציה,

    נטישה של עצמי, ויתור על עצמי ועוד ועוד)


    והנה - אני מוצאת את עצמי תוך כדי כתיבה - 

    עוצרת, 

    מקשיבה לרחשים,

    ערה לקולות

    ומדייקת בהתאם.

    זוהי מן התרחבות כזו שמתקיימת בי לאחרונה יותר ויותר ומביאה אתה 

    הקשבה לי ומקום למנעד ההתרחשויות שבתוכי, 

    שעד לא מזמן הייתי נוהגת להתעלם מהם. 


    גדלתי בשנה (במניין שלבי הצמיחה בספירה כלשהיא

    שהיא - אצלי בכל אופן - יותר משנת אדם :-)

    ואני ערה ומודעת, קשובה ונוכחת יותר

    אלי

    ואל מי שמולי


    אחד הביטויים הכי כיפיים של השינוי הזה בעיני

    היא שאני נוכחת שוב ושוב

    שבמקום הביקורת השיפוטית והמקטינה -

    בין אם היתה מושלכת על האחר או על עצמי -

    מתקיים בי בסיס רחב יותר של קבלה וסקרנות


    ובמקום למשל לחוות נטישה, להיפגע ולהתרחק -

    בכל פעם שהוא } מגיע מסוגר ונמנע,

    מתאפשרת בי סקרנות לְמָה בעצם קורה לו (!)

    ורצון לגעת במקום הפגיע שלו בְּרָכּוּת.

    מן חוסן פנימי שלי שמחזיק אותי ראויה מעצם היותי

    ומביא אתו יכולת לעבור באמת את הגשר אל עולמו שלו


    עד לא מזמן הייתי כל כך עסוקה ומופעלת מתוך המקום הפגוע שלי,

    שלא יכולתי לראות,

    לא אותי ולא אותו.

    האוטומט הפעיל מיד את מנגנוני ההגנה

    שסגרו עוד ועוד את הלב

    כשמאותה נקודת מבט צרה - המציאות הוכיחה לי שוב ושוב שמוטב כך..

    כי לב סגור הוא לב מוגן מפני הפגיעה..


    האמנם ??


    עכשיו כשאני יותר נוכחת וערה למה שמתרחש,

    אני יכולה לשים לב למקום הנטוש שעולה בי,

    לנשום, להכיל, להרגיע

    ופתאום נפתח בי מרחב עם אפשרויות נוספות,

    ואת הפרשנות הישנה של "הוא לא אוהב אותי"

    "אני לא מספיק", העצב, חווית הנטישה, "אני לא ראויה..."

    שלרוב היו מגיעים ללא מילים אלא כעננה מכבידה,

    מחליף תרגום שנותן מקום לאפשרויות נוספות

    שבכללללל לא קשורות אלי

    ובטח שלא מאיימות על חווית הראויות שלי.


    ואז - כשאני רגועה ומוחזקת על ידי,

    אני יכולה לדבר אתו

    ולבדוק אתו מה שלומו באמת

    ומה קשה לו,

    ומה הוא מרגיש

    וכשאני מגיעה רכה וקשובה אלי (ואליו)

    הוא מתרכך

    ומעז להיפתח

    והרי זה מה שמלכתחילה באמת רציתי..


    ואיזה חי ומרגש ומפעים

    זה שם מעבר לחומות הלב,

    כשיש גישה לרכות ולרגישות שלי

    שמפלסת את הדרך אל זו שלו

    וכמה עונג מתאפשר כששנינו מסכימים להרגיש!


    אם סתם ככה הייתם שואלים אותי לפני 15 שנה

    'מה אני מרגישה?'...

    אפילו לא היה לי אוצר מילים שמאפשר לי לענות

    על השאלה הלכאורה פשוטה הזו..

    עד כדי כך הייתי מנותקת ממני...


    נו..

    אם זה לא שינוי אז מה כן??

    ~~~~~


    לא רק שזה אפשרי,

    זה הכרחי 

    ואפילו אם לא.. למה לנו לסבול... 

    אם אפשר לחיות את החיים כשחיוך קבוע משוך לנו על הפנים?

    ואפרופו חלוף השנים ויום הולדת -

    לזכות בקמטי חיוכים במקום בקמטים של דאגה..


    אני פה בשבילך,

    אם זה הזמן שלך ליהנות מהכלים המופלאים שבאמתחתי,

    שמובילים לשם די בקלות ואפילו די מהר (!)

    זה אפשרי בתהליכים אישיים  (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

    או בתהליכים זוגיים שבועיים אותו הקישור שלעיל↑, 

    או בתהליך זוגי אינטנסיבי ייחודי - פרטים נוספים בלחיצה כאן

    וגם בתהליכים מוקלטים מראש עוד פרטים בלחיצה כאן


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך







    יום שני, 28 ביוני 2021

    למה אנחנו רבים שוב ושוב את אותן המריבות? 💥💥

     אחד התסכולים הגדולים אם לא 'ה'...

    עולה מהחזרה של המריבות על עצמן,

    כשאנחנו נוכחים בכך שעניינים שכבר היינו בטוחים 

    שנמצאים מאחורינו...

    שוב עלו על סדר היום (!)


    אותה המריבה בדיוק!

    עד כדי כך ששניהם יודעים לחזות מראש 

    בדיוק מה הוא יגיד

    ומה היא תענה

    ולכאורה זו מריבה לגמרי מיותרת!


    זה יכול להיות מ:

    "למה אתה שוב שם את הסמרטוט בצד ימין של הכיור?? "

    ועד :

    "למה אני תמיד צריך ליזום ?

    אולי את לא באמת אוהבת אותי??"


    אחרי שכבר 'השלמנו' בפעם שעברה -

    וזה לא משנה אם נכנענו או הוכנענו,

    או אם "שמנו את זה בצד" בתקווה שאם נעבור לסדר היום

    זה יישאר מאחורינו -

    אחרי פרק זמן כזה או אחר,

    שוב מגיח לו אותו ריטואל מהדלת האחורית או מתפרץ מהקדמית

    ואנחנו מחדש באותה הסאגה

    זה יכול לקרות לנו גם בהיבטים אישיים

    אז המריבה היא עם עצמי והכעס מופנה אלי,

    כמו למשל:

    "איך שוב דיברתי בלי לחשוב?

    למה אני לא יכולה לחשוב לפני שאני מדברת?

    מה אני בכלל מתערבת?"

    שאלות שכל עוד נשאלות בשיפוטיות וביקורת,

    סביר שיוותרו ללא תשובה אך יותירו טעם חמוץ

    של אשמה, בושה וחרטה

    ויביאו אתן מן עננה שמרחפת מעל

    שמחזיקה שם בעומקה זיכרונות קשים.

    כך או כך,

    תמיד, זהו שיח פנימי שמוכר לנו זה מכבר

    מימי ילדותנו - נערותנו,

    אותו הריטואל, אותם הרגלים (או בדיוק ההיפך שזה בדיוק אותו הדבר)

    עם אותו הטעם החמוץ


    ואז, בהתאם לתרבות שאנחנו חלק ממנה

    אנחנו מדחיקים/ 

    מחכים שזה יעבור/

    מעבירים נושא/

    חושבים מחשבות חיוביות 

    או משהו דומה...

    ובעצם.. מתנתקים רגשית מאותן אמוציות שנכלאו בתוכנו

    שוב ושוב, כשבכל פעם כזו, נוספת עוד שכבה של -

    אשמה, בושה, חרטה, פחד וכו'..

    בהנחה (שגויה מן הסתם) שככה זה יעבור -

    שמה שהיה היה ו.. מחר הוא יום חדש.


    אלא ש...

    האמת היא .. שההיפך הוא הנכון (!)

    כי אותן אמוציות מתקבעות בנו ובאיזה שהוא אופן

    ממגנטות אלינו עוד ועוד מצבים 

    ב ד י ו ק מאותו ה'טעם'


    דרך נוספת להסביר זאת תהיה להסתכל על הדברים ממבט על -

    לפחות מנקודת המבט שאני חיה על פיה -

    כל אחד מאתנו הוא חלקיק נשמה 

    שהגיע לכאן על מנת להתפתח דרך השיעורים שלו.

    (האנשים שאנחנו פוגשים בחיים

    הם שותפים לדרך ההתפתחותית שלנו

    בין אם אנחנו מודעים לכך וצומחים למערכת יחסים מודעת ובין אם לא)


    התסכולים שעולים בחיינו אם כן,

    הם למעשה תזכורות לאותם המקומות בנו שרוצים להתפתח.

    כל עוד אנחנו מדחיקים -

    לא עברנו את השיעור רק שמנו אותו בצד

    ובכך הוספנו שכבה והפכנו אותו אינטנסיבי ומציק יותר,

    כך שהוא יחזור שוב כדי לתת לנו הזדמנות נוספת לריפוי.


    ככל שנלמד ונתמיד להיכנס דרך שער התסכול,

    לעבד ולנקות את אותם התכנים הקדומים בהם נוגע התסכול הנוכחי -

    כך הוא פחות ופחות יופיע בחיינו,

    או פחות ופחות יפעיל אותנו

    ונוכל להגיב עניינית (אם בכלל) אם וכאשר 

    אותם האירועים יתרחשו שוב במציאות,

    רק שהפעם לא יפעילו אותנו אמוציונלית,

    יקבלו תרגום מציאותי על פני פרשנות מחלישה

    ונוכל מתוך שקט למצוא בתוכנו איך ואם נכון להגיב.


    זאת אומרת - אם אני חוזרת לדוגמא שלעיל -

    שהוא } יהיה פחות ופחות תלוי בהוכחות חיצוניות

    (כמו היוזמה שלה למפגש אינטימי) וירגיש ראוי לאהבה מעצם היותו 💓

    והיא { מצידה, תוכל בקלות רבה יותר לבטא את אהבתה,

    אחרי שניקתה את פחד הנטישה ששמר אותה רחוקה ו"בטוחה"

    אבל לבד,

    ביטויי אהבה שיתנו לו } פּוּש נוסף 

    ולה { חיבור אל הראויה שהיא לאהבה בטוחה.


    כך הם עוברים ממצב בו דרדרו אחד את השניה ושיחזרו את הפצע,

    למצב בו תוך כדי הריפוי וההתפתחות האישית של כל אחד מהם,

    הם תומכים זה בריפוי של זו

    ומייצרים להם מרחב זוגי בטוח ואוהב.


    כי המתנה הגדולה ביותר בתהליכי ההתפתחות הללו,

    כשאנחנו שוב ושוב נכנסים דרך התסכול

    (על פני בריחה ממנו במגוון אינסופי של אפשרויות מפתות) 

    היא החזרה אל עצמנו - המקום הגדול שיודע את עצמו

    ומתקיים אצל כל אחד ואחד מאתנו,

    כי אז נוצר חוסן פנימי, 

    מתאפשרת הקשבה, כבוד לעצמי, (וממני החוצה)

    רכות וסליחה אלי (ואז גם ממני החוצה)

    מן שדרוג חווית החיים מכזו שמתרחשת במוד הישרדותי

    אל ידיעת החיים באיכות -

    חיים ששלובה בהם יותר ויותר הנאה ועונג לצד שקט ובטחון.


    זאת אומרת שהריפוי האישי מעבר לרווחה האישית,

    משפיע ישירות ומשדרג  גם את מערכות היחסים שלנו


    והבשורה הנפלאה היא שלא רק שאפשרי להגיע לשם,

    יש לי מקפצה שמובילה לשם זוגות ביומיים (!!)

    זה קורה באינטנסיב הזוגי (בלחיצה כאן פרטים)


    זאת אומרת שעד שהתסכול לא נפתר,

    או עד שהצורך הלא מסופק שמניע את התסכול לא סופק -

    ואני מתכוונת גם לתסכול הזוגי 

    וגם למקום הלא פתור אצל כל אחד מבני הזוג

    שהמריבה מציפה על פני השטח -

    הצמיחה שלנו תדאג להעלות אותו בקרוב שוב

    כדי לתת לנו הזדמנות חוזרת לריפוי


    ולכן חשוב

    במקום להשתמש בכלי המלחמה - שזה להתקיף/ לברוח ו/או להיכנע,

    במקום להפנות אצבע מאשימה החוצה,

    כדאי לנו להביא סקרנות וחקר פנימה,

    וככל שכל אחד מאתנו יבין וירפא את שלו

    כך הוא יהיה שלם ושמח יותר

    ומערכות היחסים יהיו נעימות יותר, רכות, בשילוב זרועות

    ו.. אוהבות עם פחות ופחות תנאים 💓💓


    אמן!


    פה בשבילכם 

    כדי ללוות אתכם לשם בדרך בטוחה ומהנה!


    אפשר בתהליכים זוגיים (אינטנסיביים או אחת לשבוע)

    ואפשר גם בתהליכים אישיים. 


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך



    יום רביעי, 16 ביוני 2021

    איך לצאת מלופ~ים זוגיים ##💓💓 + תרגיל בפנים

    נניח שהיא { ממש צריכה תשומת לב,

    כי כשהיא לא מקבלת התייחסות (אוהדת),

    זה מתפרש אצלה כהתעלמות והיא נורא נפגעת


    ונניח שהיא { גם ביקורתית,

    כן, היחס שכבר כן קיבלה מאמא שלה היה שיפוט וביקורת,

    מה שהותיר בה כאב מחד ומאידך הפך להרגל (מגונה מן הסתם) שלה


    ונניח שהוא } ממש, אבל ממש (!) רגיש לביקורת

    נכון, כי גם היחס שהוא קיבל היה בעיקר ביקורתי

    ונמאס לו להוכיח שהוא מספיק טוב כל הזמן


    ואז...

    כשהוא } חוזר הביתה מהעבודה ולא מסתכל עליה (למשל)

    היא { מפרשת זאת כהתעלמות ו "שהיא שקופה בעיניו"

    ו... מגיבה בביקורת.

    הוא } כבר אמרנו שממש אבל ממש קשה לו עם ביקורת,

    ולכן מתכנס ומתרחק - כך לימד את  עצמו להתמודד מול ביקורתיות -

    אמממה...

    ההתרחקות שלו, מן הסתם... רק מגבירה עוד יותר את תחושת ההתעלמות 

    וגם את התגובות הביקורתיות שלה

    מה שדוחף אותו.. אכן.. עוד יותר להתכנס..

    והמצב רק הולך ומסתבך...


    זו דוגמא ללופ זוגי תפוס

    שכל עוד הם שבויים בו -

    היא { במקום הפגוע שלה ובתסכול מהצורך הלא מסופק בהתייחסות 

    והוא } במקום הפגוע שלו - אכן... שדומה להפליא לשלה וצמא לעיניים טובות -

    כל עוד הם שבויים בלופ

    הם מגיבים באוטומט - מתוך הפצע.

    שם - אין הרבה אפשרויות אחרות,

    כי כשנוגעים במקומות הפגועים שלנו,

    מופעל אוטומט הישרדותי שלא בשליטתנו

    שמְסָפֶּר לנו שהוא בא להציל אותנו -

    אך כמו שכבר ברור לך... עושה בדיוק את ההיפך.

    בכל אופן מתוכו אנחנו מגיבים ב Fight/ Flight/ Freez


    זה לא שמשהו בנו לא בסדר

    ובעיקר - אף אחד מאתנו לא אשם (!!) גם לא הוא~יא :-)


    האוטומטים הללו מקורם בתקופות של חוסר האונים,

    אז אימצנו אותם כדי להציל אותנו,

    לא היתה לנו ברירה, עשינו על מה שיכולנו כדי להגן על עצמנו,

    לא משנה כמה הילדות שלנו היתה אומללה או נפלאה

    ו... זה משפיע עלינו עד היום.

    ולמרות שהיום אנחנו לא חסרי אונים -

    אנחנו ממשיכים להשתמש במגננות ההן כאילו אנחנו כן

    מה שיכול לעזור לנו לצאת מלופ~ים זוגיים

    הוא ריפוי של אותן החוויות הילדיות שיאפשר לנו

    להתפכח אל כך שהמגננות הללו לא באמת נחוצות לנו

    (לא מספיק להבין בשכל אלא הפנמה ברבדים עמוקים ותת מודעים)

    ולעבור ממוד של הישרדות למוד של איכות


    שהרי בסופו של דבר מה שכולנו כמהים לו

    זה להרגיש שאנחנו מספיק טובים,

    אהובים מעצם היותנו

    וששמחים בנו

    ואת זה אנחנו הכי רוצים לקבל מהמבט של בן הזוג


    העניין הוא שעד שאנחנו לא נלמד לתת לעצמנו את המבט הזה

    לא נוכל באמת להתרווח אפילו אם בן הזוג שלנו 

    יתבונן בנו בעיניים טובות ואוהבות

    ולא שזה קל להגיע לשם כי גם הוא יש לו דרך לאהוב את עצמו 

    כי רק אז יוכל להפנות אלי אהבה בכל תנאי :-)

    אבל אפילו אם וכאשר הוא יצליח,

    אם אני לא מספיק אוהבת ומקבלת את עצמי -

    לא אאמין למבט שלו ולא אוכל לקחת אותו פנימה

    או שגם אם אקח, זה לא ימלא לי את הבור,

    שישאר כְּבּוֹר ללא תחתית.

    אפשר לומר שהתחתית - היא האהבה שלי לעצמי

    כשאני ממלאה אותה -

    הוא יוכל לתת לי פוש -

    ובכל פעם שיתבונן בי באהבה 

    היא תיקלט ותמלא אותי כ"תוספת" לאהבה שלי אלי.


    לאהוב אותי זה לא ברור מאליו

    כי ברוב המקרים - ההורים שלנו גם הם לא אהבו את עצמם

    כי גם להם היו הורים שלא קיבלו אהבה בכל תנאי

    והתנאים הללו לאהבה - עוברים מדור לדור

    בצורה של.. בין היתר ביקורת ושיפוט,

    הקטנה, ביטול, התעלמות, עד כדי ביזוי במיני צורות.


    אבל!

    אנחנו פה בשביל לקטוע את השרשרת הזו

    ובמקום להמשיך להעביר אהבה מכאיבה,

    אנחנו יכולים להתחיל לאהוב את עצמנו אהבה מזינה

    ואותה להעביר הלאה 💓


    זה מתחיל בדברים הכי בסיסיים  כמו

    הקשבה לעצמי

    ומסז' לעצמי בכפות הרגליים,

    מגע עדין,

    התענגות על ריח של ורד בגינה,

    התייחסות לעצמי ברכות ובכבוד,

    מבט אוהב וסולח (לעצמי גם כשאני לא מרוצה ממני)

    והעמקה וניקוי של כל המסרים המקטינים 

    שהשתרשו בי כאילו הם האמת

    עד כדי כך ששכחתי את הגדולה והראויה -

    חלקיק הנשמה שאני באמת.


    המילים הללו נכתבו ממני למרות שזה לא מה שתכננתי לכתוב,

    והנה התרגיל שהבטחתי כבר למטה פה

    ובכל זאת אם מהדהד לך ומרגיש לך נכון להיכנס לתהליך התמרה שכזה,

    בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי 

    ולפתוח לך דף חדש בו השמיים יותר כחולים והלב יותר פתוח 💓

    והנה לכם תרגיל התבוננות אישי קטן 

    שתוכלו לשתף זה את זו בתובנות שיעלו אחרי שתסיימו אותו

    ויאפשר לכם להתקדם לעבר שחרור מהלופ.

    אז...

    בחרו לכם לופ שלכם, אפשר לקחת את המריבה האחרונה וצאו לדרך

    כשאתם ממשיכים (רצוי אינטואיטיבית) את המשפטים הבאים:


    משהו אחד שאני מעריכה בך הוא...

    וזה משמעותי לי כי.....

    האופן בו לפעמים אני מתנהג/ת ששובר את החיבור בינינו זה ....                         

    איך שאני מתארת לי שההתנהגות הזו משפיעה עליך זה.....                                

    והרגשות שיש בי מתחת להתנהגות הזו הם.......                                             

    ומה שהרגשות הללו מזכירים לי מהילדות זה...                                               

    הדרך שבה הגבתי והתגוננתי אז כילד/ה אל מול המצב הזה....                            

    הסיפור שרץ לי בראש כילד/ה בהקשר הזה היה.....                                              

    והסיפור שרץ לי היום בראש לגביך זה 

    (מה שעכשיו אתה יכול להבין שלא באמת קשור אליך , זה קשור למה שהיא זקוקה לו כדי להרגיש בטוחה, מנקודת המבט הילדית הפגועה ההיא)

    סיפור אחד חדש שאני יכולה לספר עלי.....                                                                                        

    סיפור אחד חדש שאני יכולה לספר עליך (בן/ת הזוג).....                                                                          

    וסיפור אחד חדש שאני יכולה לספר על היחסים שלנו.....                                                                              

     ~~~~~~~~~~~~~

    בהצלחה!

    ספרו לי מה עלה בחכתכם,


    פה בשבילך ובשבילכם


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך