גלית אליאס

 אחד התסכולים הגדולים אם לא 'ה'... עולה מהחזרה של המריבות על עצמן, כשאנחנו נוכחים בכך שעניינים שכבר היינו בטוחים  שנמצאים מאחורינו... שוב עלו על סדר היום (!) אותה המריבה בדיוק! עד כדי כך ששניהם יודעים לחזות מראש  בדיוק מה הוא יגיד ומה היא תענה ולכאורה זו מריבה לגמרי מיותרת! זה יכול להיות מ: "למה אתה שוב שם את הסמרטוט בצד ימין של הכיור?? " ועד : "למה אני תמיד צריך ליזום ? אולי את לא באמת אוהבת אותי??" אחרי שכבר 'השלמנו' בפעם שעברה - וזה לא משנה אם נכנענו או הוכנענו, או אם "שמנו את זה בצד" בתקווה שאם נעבור לסדר היום זה יישאר מאחורינו - אחרי פרק זמן כזה או אחר, שוב מגיח לו אותו ריטואל מהדלת האחורית או מתפרץ מהקדמית ואנחנו מחדש באותה הסאגה זה יכול לקרות לנו גם בהיבטים אישיים אז המריבה היא עם עצמי והכעס מופנה אלי, כמו למשל: " איך שוב דיברתי בלי לחשוב? למה אני לא יכולה לחשוב לפני שאני מדברת? מה אני בכלל מתערבת? " שאלות שכל עוד נשאלות בשיפוטיות וביקורת, סביר שיוותרו ללא תשובה אך יותירו טעם חמוץ של אשמה, בושה וחרטה ויביאו אתן מן עננה שמרח

נניח שהיא { ממש צריכה תשומת לב, כי כשהיא לא מקבלת התייחסות (אוהדת), זה מתפרש אצלה כהתעלמות והיא נורא נפגעת ונניח שהיא { גם ביקורתית, כן, היחס שכבר כן קיבלה מאמא שלה היה שיפוט וביקורת, מה שהותיר בה כאב מחד ומאידך הפך להרגל (מגונה מן הסתם) שלה ונניח שהוא } ממש, אבל ממש (!) רגיש לביקורת נכון, כי גם היחס שהוא קיבל היה בעיקר ביקורתי ונמאס לו להוכיח שהוא מספיק טוב כל הזמן ואז... כשהוא } חוזר הביתה מהעבודה ולא מסתכל עליה (למשל) היא { מפרשת זאת כהתעלמות ו "שהיא שקופה בעיניו" ו... מגיבה בביקורת. הוא } כבר אמרנו שממש אבל ממש קשה לו עם ביקורת, ולכן מתכנס ומתרחק - כך לימד את  עצמו להתמודד מול ביקורתיות - אמממה... ההתרחקות שלו, מן הסתם... רק מגבירה עוד יותר את תחושת ההתעלמות  וגם את התגובות הביקורתיות שלה מה שדוחף אותו.. אכן.. עוד יותר להתכנס.. והמצב רק הולך ומסתבך... זו דוגמא ללופ זוגי תפוס שכל עוד הם שבויים בו - היא { במקום הפגוע שלה ובתסכול מהצורך הלא מסופק בהתייחסות  והוא } במקום הפגוע שלו - אכן... שדומה להפליא לשלה וצמא לעיניים טובות - כל עוד הם שבויים בלופ הם מגיבים באוטומט - מתוך ה

  אבל רגע לפני... למה לנו בעצם מונוגמיה? מן המפורסמות (וחֶבֶל מושלם להיתלות עליו) הוא  שבני אדם אינם מונוגמיים מטבעם.. "זה לא בא לנו באופן טבעי.." כותבת (גם) דר' ליפטון בספרה ומוסיפה - שמעט מאד בעלי חיים מקיימים אורח חיים מונוגמי וכל השאר - חיות כבני אדם נוטים לקיים יחסים פוליגמיים כדי להתרענן ולשפר את הגנים של צאצאיהם. כך - היא מוסיפה - הבגידה המינית נמצאת במקום השני  בסולם ההתנהגויות האובססיביות בקרב בני אדם. אז, יש זוגות שמוצאים להם נתיב אפשרי ב: יחסים פתוחים, או מצטרפים לקהילה הפוליאמורית, או הולכים למסיבות להחלפת זוגות ועוד פתרונות יצירתיים אבל... אם כבר ניסיתם זאת וזה לא עבד לכם, או לא סיפק את הצורך באמת, או שהייתם רוצים להצליח - לכאורה כנגד כל הסיכויים - ליהנות ממערכת יחסים מונוגמית  שהיא מספקת, עמוקה וממלאה כדאי לך לצפות בסרטון הזה ( קודם יש להיכנס לקבוצת הפייסבוק "סגר של אהבה" כי רק אחרי אישורכם הקישור זמין ) ולא, לא יוצא לי שום דבר מזה,  (למעשה אף אחד מהם לא מכיר אותי) חוץ מהידיעה שתוכלו ליהנות ולהרוויח מצפייה בו הנאה והשראה. בסרטון הזה שי אביב ואשת