איך להרגיש יותר אהבה? בסימן חיזוק מרחוק להוואי

אפרופו ההתפרצות הגעשית בהוואי
והנזקים הכבדים שלה,

אני משתפת הפעם בתרגום סימולטני
מתוך וידאו קצר ומקסים של Amy Alizabeth Gordon,
בכמה מילים על: לבחור באהבה כ state of mind:

בהוואי מברכים לשלום ב "אלוהה"

למעשה "אלוהה" זה יותר מסתם ברכת שלום,
היא מחזיקה משמעויות רחבות יותר כ:
פלא, (נפלאות)
אהבה,
חמלה,
נדיבות,
חיות,
אדיבות,
חסד,

זו התחושה הזו של החלפת אנרגיה עם קרני השמש הזורחת,
זה הנצנוץ של כורי עכביש מופלאים כשהשמש מאירה אותם מאחור,
זו הברכה שנאמרת למי שנמצא בדלת,

אלוהה זה החיוך הרך והבהייה הרכה בלי מילים,

אלוהה זה סליחה,
אלוהה זה התמסרות

אלוהה זה לבחור באהבה על פני ה "בעיות"

למעשה אנחנו יכולים לבחור ב "אלוהה" 

על פני בחירה ב "בעיות" (pilikia בהוואיאנית)

בכל רגע נתון.

אלא שאיננו יכולים לבחור בהם יחד

כי אם אנחנו בוחרים בשניהם יחד - זוהי אהבה מותנית:
"אהיה שמחה אם בעלי יתנצל בפני..."
"אהיה שמחה אם הבן שלי ינהג בכבוד כלפי.."
וכו'..

איננו רוצים את התנאים הללו, 
כיוון שהם משאירים אותנו בחווית האין,

אלא להיות בשפע, או להיות השפע,
ולהיות האהבה

כאשר אנחנו הווים וחווים את האהבה הזו,
זה מהדהד מאתנו ואנחנו יכולים להיווכח שמגיבים אלינו באופן שונה
כי מרגישים משהו אחר שיוצא מאתנו
וזה משפיע על מי שסביבנו ועל התגובה שלהם כלפינו

לאהבה יש כוח התמרה לכל תא ותא מעצם היותה
על המרחב האישי של כל אחד מאתנו
ועל המרחב הזוגי שלנו

וזה בערך הכל כשמצליחים...

*
חשוב לי לציין שאהבה לעצמי 
משמעה בין היתר להציב גבולות ולתת לאחר ממקום מלא
ולא על חשבוני.

אז הנה תרגול להיום ובכלל - 

איפה נוכל לבחור באלוהה על פני pilikia?

עד כאן סימולטנית
ואני מוסיפה -

לפעמים יש מה שעומד בדרך שלנו אל הגובה הזה,
אל התדר של האהבה.

לפעמים יש שם כעסים שהצטברו,
חוסר אונים שמכווץ וסוגר אותנו,
אכזבות, תסכולים,
שלא מאפשרים לנו להיפתח אל האהבה
ולהרגיש אותה

ואני אפילו לא מדברת על להרגיש שמישהו אוהב אותנו,
אלא על להרגיש כרגע נינוחות רגועה ומכילה של אהבה
מעצמנו

להינמס אל שקט ורוגע, התרחבות ומלאות שכזו.

לפעמים זה מתאפשר בקלות.

אבל לרוב -

כל עוד ישנם דחוסים בתוכנו מצבורי תסכול למיניהם,
נתקשה להגיע לשם.

היופי מופיע - כשמבינים שכל אלה הם השער,
כשמבינים שיש היגיון בשיגעון
ועוד יותר מזה -
כשמקבלים את המפתח לעבור דרך המצבורים הללו,
לרפא, למוסס, לעבד,
אז, פתאום....
מתאפשר שם משהו אחר עבורנו
הרבה יותר מה "אלוהה",
הרבה פחות מ pilikia...

ומה שעוד יותר יפה הוא שהכלים הללו מאד זמינים לנו,
שאחרי הטמעה קצרה יחסית שלהם
נוכל להשתמש בהם שוב ושוב
לפחות חלק מהזמן בעצמנו,
כך שאנחנו לא נשארים תלויים במי שמלמד אותנו.

זאת אומרת, שתוך זמן קצר
אנחנו יוצאים לדרך בחוסן פנימי וממקום בהיר וצלול יותר
ו - עם כלים להמשך.

כיוון שהחיים ממשיכים ואִתָם עוד ועוד אישויים
עוד ועוד דיוקים,
וצמיחה וריפוי לעומקים נוספים
כי זה אין סופי - 
ממש כמו באר של משאלות.

אם את רוצה לחוות את החיים כבאר משאלות,
אם את רוצה להצליח יותר ויותר לבחור ב "אלוהה,
אני פה בשביל ללוות אותך לשם.

כתבי לי בלחיצה פה ונתקדם אל עבר ה "אלוהה"


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

"בלעדיו אני חצי בן אדם" האם זו האמת?

היא אמרה את זה כל כך מדויק שפשוט ישבתי ותרגמתי לך:

בעיני זוהי התורה כולה על רגל אחת,

לפחות החלק הרלוונטי לקשר (זוגי בפרט אך לא רק)

ובמיוחד רלוונטי לקשר בריא, מה שאפשר לקרוא – קשר זוגי מודע.

קוראים לה דר' סיידה דזילטס,

היא דר' למיניות האישה ולביצת הגיי'ד,

היא אישה מקסימה, סקסית J ומעוררת השראה

ומידי פעם אני מביאה תכנים שלה,

אז הנה זה:

מערכת יחסים...

אנחנו כל כך כמהים לה,

וכשיש לנו כזו – אנחנו מתחרפנים...

עם זאת, ישנה דרך מודעת לנהל מערכת יחסים –

דר' סיידה קוראת לה "יחסי גורמה",

לעומתה - ישנה ה"קבצנות".

בדרך הקבצנית –

אני באה אל בן זוגי כש "הקערה שלי ריקה"

ואני מצפה ממנו שימלא אותה עבורי,

בין אם כ "תפקידך להדליק אותי",

בין אם "אתה צריך להלהיב אותי",

ובין אם כ "אתה צריך להקשיב לי"

"אתה צריך לספק לי ביטחון",

אתה צריך, אתה צריך, אתה צריך....

האם את, ואם כן, באיזה אופן - קבצנית?

האמת, שכולנו עושים זאת במידה כזו או אחרת,

אנחנו מתורבתים לכך,

ככה אנחנו גדלים,

אנחנו לומדים להתמקח: "אני אתן לך את... ואתה תיתן לי בתמורה את... "

אז ראשית – על מנת לעבור מקבצנות לגורמה,

עלינו להבחין בחלק שבך שנוטה לקבץ נדבות,

זה שמצפה (שלא לומר דורש) מבן הזוג שיספק לו צורך כזה או אחר,

כשכל שנהיה מודעות לו – נוכל להתמיר אותו.

כל עוד איננו מודעות לו, הוא מנהל אותנו.

שנית –

זה השלב לבדוק איך אנחנו יכולים להעשיר את עצמנו,

למלא את ה"קערה" שלנו,

מה ילהיב אותנו,

מה יזין אותנו,

איך אני יכולה למלא את עצמי.

זה לא משהו שאנחנו לוקחים מהאחר,

לא משהו שאנחנו תלויים בכך שהוא ימלא לנו את הצלחת,

גורמה מדבר על הזנה מעצמי לעצמי,

אם אנחנו לא ניתן לעצמנו מה שאנחנו הכי צריכות..

נבוא לבן הזוג מעמדת מקבץ הנדבות.

אני למשל אוהבת לטייל,

האיש שלי לא ממש,

עד לא מזמן, הייתי מתוסכלת מזה שהוא לא רוצה לטייל אתי,

בפנטזיה שלי היו טיולים משותפים,

"זה לא שווה" אם אלך לבד,

אז ויתרתי

והיינו מטיילים מעט (יחסית למה שהייתי רוצה).

לא מזמן, הבת שלי התחילה שנת שירות,

הבית התרוקן,

נשארנו רק עם אורי (המתוק בן ה 8),

בוקר בהיר אחד יכולתי להרגיש חלל שפעור לי בלב.

בין היתר, גיליתי בתוכו את הגעגוע שלי לטיולים.

בניגוד לפעם – אז היה או שאני מכריחה אותו לטייל,

או ש"הוא מכריח אותי" לוותר,

פתאום היתה שם אפשרות נוספת,

לקחתי על עצמי את האחריות שלי למלא את עצמי במה שחשוב לי,

מעשיר ומזין אותי

וחזרתי לטייל. (רק להיזכר בזה, ממלא אותי התרגשות ושמחה!)

גורמה הוא בחירה אישית פרסונלית.

מה את יכולה להוסיף בעצמך לקערה שלך?,

אלה דברים שאינך מתמקחת עליהם,

הם נמצאים שם ואת יכולה בנדיבות לאפשר אותם לעצמך ולבן הזוג,

אנחנו רוצות יותר ויותר למלא את הקערה שלנו,

להגיע ממקום מלא שנותן בנדיבות ושמח לקבל

מקום שפחות ופחות תלוי באחר לסיפוק הצרכים שלו,

פחות ופחות ב"תן וקח".

אנחנו רוצות ללמוד ולהעז לומר "לא",

ללמוד לומר "כן",

ללמוד לבקש מה שאנחנו רוצות

בדרך שמזמינה את האחר ועושה לו חשק לתת לך,

במקום לדרוש או לפקד עליו,

במקום להיעזר במניפולציות רגשיות שיובילו אותו להרגיש אשם אם לא יתן...

מהם אותם הדברים בהם תמלאי את הקערה שלך?

בהם תטפחי את ה "גורמה".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

דמייני לרגע את המרחב שלך,

אותו מרחב שמקיף אותך שיש בו כל מה שאת.

האם את יכולה לומר שהמרחב שלך והמרחב של בן הזוג שלך:

• ·        חופפים?
• ·         האם העיגולים שלכם בולעים אחד את השני?
• ·         אולי הם מנותקים זה מזה לחלוטין?
• ·         או שמא משיקים, נוגעים זה בזה ונמצאים בשלמותם זה לצדו של זה? 

אל האחרון אנחנו רוצים להגיע.

רוב הזמן אנחנו לא שם, לרוב אנחנו באחד מהשלושה הראשונים.

את החפיפות למיניהן

אנחנו רוצים לנקות מהמרחב האישי שלנו.

נסי לזהות-

מהם הדברים בהם הוא מעמיס עליך ונכנס למרחב שלך

היי ערה לכל ההשלכות, השיקופים, הדרישות, התלונות,

הרעיונות שלו שנמצאים בתוך המרחב שלך.

אותם אנחנו רוצות לנקות באהבה.

ומן הצד השני -

היי ערה לכל השיקופים, ההשלכות, הרעיונות, הדרישות שלך

שנמצאות אצלו. אותם אנחנו רוצות להחזיר בחזרה אלינו.

למשוך בחזרה למרחב שלנו ולתת להם להיטמע אצלנו בגוף.

לקחת עליהם בעלות ולהחזיר אותם למקום.

שימי לב איך זה מרגיש.

דמייני את המרחב האישי שלך, נקי מרעיונותיו,

ואת המרחב האישי שלו, נקי מרעיונותיך

ואת שניהם נוגעים זה בזו,

לא מנותקים מחד,

ולא בחפיפה מאידך,

במקום של שקט וביטחון.

שימי לב ליופי של החוסן והעצמה שלך,

לקסם שלך כעצמאית, כבלתי תלויה שאת.

(אפשר לעשות עם כל מי שיש לנו מערכת יחסים אתו ומשהו לא נקי בה)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ 

אנחנו רוצות לשחרר את הרעיון

שאנחנו תלויות במישהו, שאנחנו לא שלמות בלעדיו.

ולזכור שאנחנו לא באמת תלויות,

גם אם זוהי התחושה שמלווה אותנו.

בדרך לשלמות שלנו, אנחנו רוצים להטמיע את הידיעה הזו פנימה.

ככל שאנחנו מחזירות את תחושת ה"בית" שלנו בתוכנו,

באופן יומיומי ורציף,

נוכל להזין את עצמנו לעומק,

למלא ולספק את הצרכים העמוקים שלנו,

ולצמוח להיות השלמות, האטרקטיביות שאנחנו

כשלעצמנו,

עם או בלי בן זוג.

כל עוד אנו נושאות את האמונה שלבדנו בפני עצמנו אין אנו שלמות,

ושאנו תלויים במישהו אחד כדי להפוך להיות שלמות,

אנו משמרות את נקודת המבט של הקבצן.

גורמה משמעו להגיע להבנה שיש לכל אחד מאתנו

מערכת יחסים מזינה, מלאה, וממלאה עם עצמו.

אני – לעולם לא אעזוב את עצמי.

נקודת מבט הגורמה מאפשרת לי להתמלא, להזין ולהעניק פנימה והחוצה.

להיות נדיבה מתוך המלאות הזו.

תוך שאני לוקחת אחריות על ההשלכות שאני עושה על האחר

ומחזירה אותן למילוי על ידי עצמי.

את המקום המיטיב הזה, אנו רוצים להזין על בסיס יומיומי.

ליצור מצב מספק שממלא את החיים.

זו המתנה הכי גדולה שיש לנו כבני אדם מודעים

ממנה אנחנו יכולים להתמלא בעצמנו ולהעניק לאחר שלצדנו.

אשמח לשמוע ממך

באשר הדברים הללו נוגעים,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.