מה מחזיק אותך ? חוק רבני או צו הלב ??

כן..  כ מ ע ט  שהם התגרשו,
טיוטת הגט כבר הייתה מוכנה לחתימה,
הבוקר והלילה שלהם היו מלחמות וכעסים איומים,
תחושת האובדן שמלווה כשהבית על סף חורבן,
והכאב, על הפספוס, ההחמצה, השבר ו.. הילדים היו
א י ו מ י ם..

אבל.. רגע לפני ..
בתהליך שעברו יחד כזוג זכו להבין –
שהקשר הזוגי שלהם הציף קשיים ובעיות,
אבל באותה המידה אפשר היה לראות אותן כהזדמנויות לצמיחה
לא בכדי לריב עליהם ובכך לפספס אותן –
אלא בכדי לקחת אותן בשתי הידיים..
לנשום עמוק, להסתכל להן בעיניים,
ולראות...

הם יכלו לראות עד כמה הכעסים שחשו זה כלפי זה עיוורו אותם,
כמה הם ראו דרך משקפיים מעוותים אחד את השני
מה שגרם לו מן הסתם לראות אותה יותר ויותר כשוטרת,
ולה להיפגע יותר ויותר מכך שלא ראה אותה באמת...

התהליך שעברו יחד עזר לכל אחד מהם להבין הרבה דברים
על עצמם,
ועל האחר,
והם זכו לגלות את הרכות והכמיהה לאהבה שהיתה שם תמיד מולם,
רק לא נתנו לה מקום לדבר..

נוצרה ביניהם קרבה כזו שלא הייתה אף פעם,
גם לא בימי טירוף החושים הראשונים שלהם יחד.
כמו ברית חדשה שנכרתה ביניהם,
אך הפעם - לא על פי חוק רבני או אחר,
הפעם על פי צו הלב.

כדי שאוכל לעזור לזוגות ליצור ברית חדשה כזו ביניהם,
ייצרתי סדנה זוגית בה כל זוג יעבור תהליך משל עצמו.
כל אחד יוכל לפגוש מקומות שהזניח,
אצלו ואצל בן הזוג שלו,
מקומות שאליהם יביא ריפוי.

אני מזמינה אותך ואותו לצאת גדולים ולהירשם !
פרטים על הסדנה בלחיצה כאן.

איתך במעלה נתיב הצמיחה בקשר הזוגי,
גלית אליאס, מומחית בהחזרת אהבות למקומן,

עכשיו אני רוצה לשמוע אותך,

מה מחזיק ביניכם בקשר היום ??

דבר אחד שחשוב לך מאד שיש לו/ לה 

שנים שלא הצלחתי לשתוק ונסחפתי למריבות בערבי חג.. עד שלמדתי..

הנה לך תסריט אפשרי לערב הפסח:

ערב חג , השולחן ערוך ומקושט, עמוס במאכלים חגיגיים,

כל המשפחה יושבת סביב,

חמותך, וחמך, גיסתך וגיסך בקיצור תענוג צרוף..

מקריאים את ההגדה בסבב, כל כמה משפטים הקול מתחלף..

יש כמה זאטוטים שמשחקים בסלון, לא משתתפים בחגיגה,

אחד מהם האחיין שלך בן ה 3

ואמא שלו שהיא גם גיסתך, לא מפסיקה להציק לו :

"הההההההא, (השתנקות)  תיזהר  ! "

"צ'וקו, שלא תיפול !!"

לא עוברת דקה ושוב "חמודי אתה נזהר נכון ??"

ואז .. ברור.. הוא נופל ... מתייפח

והיא : "אמרתי לך להיזהר, נכון חמודי ??"

בקיצור, יותר משהוא מתזז לו,

אמא שלו מעלה את רמת החרדה בחדר, עד שממש מרגישים אדים של חרדה,

הכל רוטט ומבעבע..

והנה לך נקודת החלטה גורלית ומכרעת..

להתערב ולהעיר לה  שהוא נפל רק בגלל שהיא מפריעה לו ,

שהיא מלחיצה, שאי אפשר להתפתח ככה, שתיתן לו ספייס...

או להתאפק, להחזיק חזק חזק ופשוט לסתום את הפה,

כדי לשמור על שלום בית ולעבור את החג בשלום ??

הרי בינינו, עם הפיעפוע שיצרה אצלך כמה שתנסי.. זה לא יצא טוב..

אז איך נעבור את החג הזה בשלום?

שנים של ארוחות חג ושבת שבהן מצאתי את עצמי

מתערבת "בעל כורחי" בכל מיני מקומות מועדים..

התערבויות שבלשון המעטה לא תרמו לשיפור היחסים שלי עם הסביבה..

יכולתי לשים לב לכך- רק רטרואקטיבית-  כשחל בי שינוי, (לשמחת כולם..)

לאחר שנים של עבודת התפתחות,

חיזוק האני , הייחוד שלי, והרעפת אהבה וקבלה עצמית..

נוכחתי בשינוי-

מצאתי את עצמי יושבת רגועה, הם מדברים  , על כל מיני נושאים..

ואני- איזה כיף.. יכולה לבחור- אם אני רוצה להתערב בשיחה או לא,

האוטומט שהיה שם וגרר אותי פנימה מתוך המקום של חוסר הערך,

מתוך המקום שלא רואים אותי אז אני חייבת להיראות ולהישמע,

מתוך מקום של חולשה-

(אף על פי שכלפי חוץ היה נחווה כמשתלט ותוקפני..)

האוטומט ההוא- נעלם, ונאלם..

אז אני לא מתיימרת לומר שהנה יש לי  נוסחה של קסם עבורך,

זה לא קסם וגם לא בר שינוי כהרף עין -

תוך כדי קריאה של מאמר זה או אחר,

אבל- אני יכולה להתוות כיוון,

ואז אולי עם האינטנסיביות של העידן הנוכחי כבר בחג הקרוב תוכלו לחוות בשינוי..

אז בגדול, הכיוון הוא להרגיע,

להרגיע את המקום החלש, חסר הערך,

זה שהשתיקו כל השנים,

שהצליחו לשכנע אותו שהוא לא טוב מספיק,

שהצליחו להשתיק אותו מלבטא את הייחודיות שלו,

ומהמקום המהוסה הזה נוצר צורך הישרדותי לדבר,

מתוך הפחד שאם לא אדבר- לא יראו אותי (עד כמה שאני אני..)

שהוא באיזה שהוא מקום פחד קיומי,

ולכן הכיוון הוא להרגיע,

הכיוון הוא לקבל את עצמי כפי שאני, עם מה שיש היום,

גם אם זה רק חלק מה'אני' בגלל כל ההשתקות..

ומה שאני יכולה לתת פה – ככלי - מעל דפי הרשת,

הוא הצעה למחווה קטנה ויומיומית לעצמכם:

כל לילה לפני שאתם עוצמים את העיניים,

נסו להיזכר ביום  שעבר עליכם,

ותמצאו 10 דברים שעליהם את מודים וקשורים לכישורים שלכם,

למשל – "תודה על זה שלא כעסתי על ההוא שחתך אותי",

או : "תודה על שחיבקתי את הבת שלי "

דברים קטנים שהיו,

כי מתוך קבלת היש, יתאפשר עוד ועוד יש,

כך מעצם זה שתראו לעצמכם את מה שיש לכם להודות עליו,

יהיו עוד ועוד דברים עליהם תוכלו להודות מיום ליום,

ומעצם הגדילה של אותו החלק שהשתיקו בך,

הוא כבר לא יצטרך לצעוק "תראו אותי"

כי הוא – יראה את עצמו.. וזה מה שחשוב באמת....

שיהיה חג שמח .
גלית אליאס מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נהנית לקרוא ?

לקבלת כל תוכן חדש שלי למייל האישי שלך,

ניתן להירשם ב "צור קשר".

בלחיצה כאן למעבר לדף הפייסבוק שלי