גלית אליאס

הי, בימים האחרונים אני מופצצת במיילים מכל מיני כיוונים על  הנחות ענק חסרות תקדים  שיחולו בשישי הקרוב לא ש אני בעד מבצעים להיפך  - בתהליכי האימון הכלכלי שאני מלווה - אני ממליצה להימנע מהם, כי בלשון המעטה הם  לא  - (בהכרח)  משקפים את הרצונות  שלנו ו כן  -  מובילים אותנו לבזבז כסף ובכל זאת אם ממילא את רוצה  לחולל שינוי בזוגיות שלכם ו להעלות אותה על דרך המלך יש לי הצעה יוצאת דופן בשבילך: הרי גם אני הייתי שם, בתסכולים של זוגיות מבאסת, מנוכרת ועצובה. זה היה לפני שידעתי ועברתי אל מה ומי שאני ואנחנו היום. גם אני  אז -  לא ראיתי מנוס מפרידה , לא ידעתי שיש גם אפשרות אחרת, שהמצב ניתן לשינוי.. אבל היום - כשאני מבינה מה קורה, ונוכחת ביכולת (שלי ושל זוגות אחרים) לשנות את המצב אני מרגישה צורך לצעוק : רגע ... !! יש גם אפשרויות אחרות ! הנה -  היום  אנחנו חברים, אוהבים, שותפים, יש בינינו אינטימיות, ותשוקה.. ! אם הייתי מספרת את זה לעצמי אז - לא הייתי מאמינה.. ובוער בי להנגיש את התכנים הללו ליותר ויותר זוגות, כדי שעוד ועוד זוגות יוכלו ליהנות מה'נס' הזה, לכן,  התיישבתי לכתו

כך נשאלתי השבוע, והיתה שם תוספת : " ... אני נורא רוצה לעבוד על הזוגיות שלי..       אני רוצה לדעת איך נותנים חופש לבעל מבלי להילחץ ולקנא מכל דבר. נורא קשה לי עם זה . " ואני הייתי רוצה להרחיב את השאלה ל : איך יוצרים ומשמרים מרחב זוגי של שותפות, חברות אמיתית,  צמיחה הדדית ואהבה כשאלה לא רק שלא דועכים.. אלא הולכים ומתגברים מיום ליום ?  בכלל איך אפשר להחיות ולרענן את הביחד שלנו ? שנצליח לדבר, (לא רק על מי לוקח את הילדים..) אלא לדבר באופן שנחווה את החיבור בינינו את הידיעה והביטחון - שהוא שם בשבילי, אני לא לבד, אנחנו י ח ד ! שאלתי ואני גם עונה : אז ככה, קודם כל צריך לזכור שכל הזמן מתקיימים בינינו בני הזוג ריטואלים שחוזרים על עצמם. מן דו שיח – גם אם הוא במילים וגם אם ללא מילים.. ואם אנחנו לא אוהבים את מה שיש עכשיו.. מה שאנחנו יכולות לעשות זה לצאת מהריטואל הזה, או מהלופ , למצוא את הדרך שמאפשרת לנו לא להיות יותר  חלק מאותו דו-שיח שמושך אותנו מטה בסחרור אינסופי, כן, אני שומעת את גלגלי החשיבה שלך.. שמכינים לו ליסטה של מה הוא צריך להפסי

מי לא מכיר את התסכול הזה, שלמרות שאנחנו מבינים,   למרות שנשבענו לעצמנו ש " את זה – לא נעשה שוב ! בחיים !!! ", אנחנו מוצאים את עצמנו  שוב ושוב באותם הריטואלים  : שוב היא מתפרצת על הילדים בערב לפני השינה... למרות שאתמול ייסר אותה המצפון, כי הרי זוהי מן שעה כזו, שבה באופן מסתורי הם פתאום נפתחים ומספרים לה ממעללי היום, הזדמנות מעולה לחבק אותם, להקשיב להם – סוף סוף הם מוכנים לדבר.. אבל למרות זאת, בשעות הללו, כשהיא כבר סחוטה, חסרה לה הסבלנות והיא רק מחכה שיירדמו כבר... אז אפילו שהבטיחה לעצמה לא פעם, לעשות זאת אחרת, שוב, היא מצאה את עצמה מתפרצת, שוב לא הצליחה להיות שם בשבילם. או שוב כשהוא מאשים אותה, היא מוצאת את עצמה  מתגוננת בתוקפנות ויוצאת מכליה, היא פשוט לא מצליחה להנמיך את הקול, תוך שבריר שנייה היא  מאבדת את זה .. ונמאס לה. נמאס לה לאבד את עצמה. זה לא שהיא לא מודעת - היא למדה, וקראה, והבינה לגמרי מה קורה לה, אבל זה לא עזר. השינוי המיוחל לא הגיע . אז במיוחד לשם כך... כדי שנוכל לחולל בעצמנו את השינוי לו אנחנו מייחלים, מתקיים ' הכנס הוירטואלי הארצי לריפוי מ