גלית אליאס

בשבועות האחרונים אני מקליטה ועורכת סדרת סרטונים חדשנית, כזו שתלווה אתכם כזוג בתהליך עצמאי שתוכלו לעבור בסלון שלכם -  בזמן הפנוי שתקבעו לעצמכם, בלי לצאת מהבית, בלי לצרוך דלק, בלי להכניס אותי לתמונה כשבכל זאת אני מלווה אתכם צעד צעד בדרך לריפוי ושחרור לופים ומנגנונים שאחראים לכך שהחיוך דוהה לכם מהפנים.. בקיצור בתהליך הייחודי הזה – החיוך יחזור לככב גם בהקשר הזוגי ! מאחר ואני בעיצומן של ההקלטות, ויש לפני עוד כמה מאד ישמח אותי,  אם כבר אני מייצרת תכנים שכאלה למלא אותם בתוכן הכי מועיל עבורך. לשם כך יש לי שתי שאלות בשבילך  : ·          מה התסכול הכי גדול שלך בהקשר הזוגי ? ·          מהי הכמיהה הכי גדולה שלך בהקשר הזוגי ? גם אם השאלות / בקשות שלך לא בדיוק מתאימות לנוסח שלי, אני מזמינה אותך לכתוב לי כך שאוכל לתת ערך באופן הכי שווה שאפשר. אבל..  מה יוצא לך מזה ?? נכון שהמוצר כולו יהיה כרוך כסדרה של ספרונים דיגיטליים, וגם.. יהיה כרוך בתשלום, אבל הנה ההבטחה שלי : בעצם 2 הבטחות : ·          חלק לא מבוטל ממנו אני מעניקה במתנה !    2 מתוך

שנים שהייתי מנותקת מעצמי . ומה שבעיקר עצר אותי מלהתקרב אל עצמי היה פחד.. פחד מהלא נודע.. סביר להניח שזה שלא לימדו אותי כילדה לבטא את הרגשות שלי, שניסו להסות כל בכי ב "ששש... אל תבכי " תרם לא מעט לניתוק שלי מרגשותיי ושההשתקה שהחזיקה את חוסר האונים אל מול הרגשות שלי צפנה בחובה את הפחד מהם כאילו הסתירו חיה בלתי נשלטת .. ה ניתוק אכן יוצר בנו אשליה של הגנה הרי מהצד השני אורב הפחד מן ה'מפלצת הרגשית' אלא שלניתוק הזה יש מחיר כבד . תמורת האשליה של ההגנה שהוא מעניק אנחנו מוותרים לרוב על חלק ניכר מה חיוניות שלנו, על ה רצונות שלנו , מן הסתם לרוב - כי אנחנו פשוט לא יודעים מה הם כחלק מהניתוק.. , על שמחת החיים.. הניתוק שם אותנו במן מצב של חיים דהויים , אנחנו חיים כאילו מתוך חלום , מן ערפל שמטשטש ומכהה את החושים ולוקח את הויטאליות שלנו זה כמו לחיות על יד . מאז שמצאתי את הדרך - הכל נראה אחרת ברור, בהיר, חיוני ומשמח, והכי חשוב, זה בשליטה שלי כי יש לי כלי אתו אני יכולה לעבוד כשעולה קושי. היום הבנתי שמחובתי לחשוף

לו קוראים ירון, והוא איש מחשבים, נשוי לרינה כבר עשור.. זה כבר כמה שנים שהוא מוצא את עצמו נשאב לעבוד שעות על גבי שעות בעבודה.. שם יש לו שקט. כל כך מבאס לו בבית שאם היה אפשר היה עובד 24/7, בכל פעם שהיה רק חושב על לחזור הביתה מיד היו צצים עוד ועוד נושאים לעבוד עליהם כאילו מנסים לדחות את הקץ, כי הרי כשיגיע.. כמו תמיד , יתקבל בפרצוף חמוץ מצד אשתו, ואז כשהיא כבר תתייחס אליו, כל מילה שלה  תהיה מתובלת בהאשמות .. כאלה שיפעילו את ייסורי המצפון שממילא גועשים בקרבו ויגרמו להם לעבוד שעות נוספות .. גם הילדים שכבר כמעט לא מכירים אותו.. ומרגישים את המתח, גם הם מתרחקים ממנו, והוא מרגיש כל כך לבד .. אבל.. את האמת יש לתאר משני צידיה : גם היא לא מאושרת .. היא מרגישה בודדה כבר שנים, מזמן שאין ביניהם קשר הרבה מעבר לתיאומים מי יקח מי יחזיר ואם להביא חלב או קוטג׳.. ולרוב הוא לא לוקח חלק ו משאיר אותה לבד עם הילדים .. כשהוא נשאר בעבודה היא מרגישה מוזנחת ואוכלת את עצמה ככל שהדקות עוברות .. ה כעס שמצטבר אצלה שכבות על גבי שכבות נאגר בשתיק