חפש בבלוג זה

יום ראשון, 28 באפריל 2013

על הקשר בין המדורות של ל"ג בעומר לאהבה שלך .. ועל איך אפשר ליהנות ממנו ??


הנה... ל"ג בעומר כבר פה
ואחרי 33 ימים של 'תקופת בצורת'
מתחילה לה עוד עונת חתונות :

חתן וכלה,
שמלה לבנה מתנפנפת..,
הבטחות ל 'בטוב וברע'.. 'באש ובמיים',
'לנצח נצחים' ..
ועוד מיני קלישאות שברגעי החופה נשמעות הגיוניות מאין כמותן..

ביום הזה שפותח את העונה החמה' -
אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים סביב המדורה,
אוכלים תפוחי אדמה ומרשמלו צלוי,
עם ילדים או חברים, בניחותא
או עם סמארטפון זה או אחר בהיכון..

אך בעצם.. איך קשור המנהג להדליק מדורה
לחתונות שבפתח ??

היה זה רבי עקיבא שהתייחס לאיכות הקשר הזוגי באמרה :

"איש ואישה, זכו – שכינה בניהם;
לא זכו – אש אוכלתם. "(מסכת סוטה דף י"ז).

ר. עקיבא משתמש בסימבול של האש כמייצג את חיי הזוג שמתחתן-
האם תדלוק בקשר אש כזו שמלבה ושומרת על הגחלת ? 
או שתהיה זו אש מכלה ??

לגמרי לגמרי קטונתי ,
ובכל זאת אני רוצה להוסיף על דבריו ולומר :

יש בידינו היכולת לשלוט בכך –
לא להניח למה שיש כאילו זה הוא וזהו, 
אלא - לדעת שביכולתנו לווסת את האש, 
ומצד אחד לשמור עליה כגחלת, לפחות,
כי רצוי שתהיה קצת בעירה.. לפחות מידי פעם,
ומצד שני לשמור על גובהה שלא תשרוף את הגשר בינינו,
שלא ליצור נתק ביני לבינו.

גם ככה.. הקשר בינינו כל כך עדין ורגיש,
כל אחד מאתנו בא עם עולמו הפנימי,
היא צריכה שקט ומקום נינוח וביתי,
הוא מעדיף שקט בלי לטעת שורשים עמוקים מידי..
הוא מפליג בחלומות,
היא כלואה בתוך מה שצריך..
הוא אומר כל מה שבא לו..
היא מקשיבה נבוכה כשהוא חוצה את הגבול שלה..
מחפשת מקום לקבור את עצמה..
ו.. יש עוד אינסוף כאלה..

וזה רק הבסיס למדורה- עוד לפני שהצתנו את האש..

אבל כדי שהאש תהיה מחממת, שהגחלת תנעם לנו , 
שתהיה גם בעירה נינוחה ועם זאת מדליקה.. 
אבל לא עד כדי שתעכל או תאכל אותנו ואת הקשר.. 
מתחילים בבסיס יציב, 
בסיס יציב שכזה יכול להתבסס למשל על תקשורת פתוחה,
על לדעת איך לדבר באופן שאפשר יהיה להקשיב לך.
על גבי בסיס יציב כזה נצית את אש האהבה.

אז לגבי ההצתה -

בעוד שבועיים אפרסם פוסט שבו המלצות
של מומחים בטיפול זוגי להגברת האינטימיות והתשוקה בקשר הזוגי.

ולגבי הבסיס היציב-

הנה פה קישור למאמר קודם שלי "כשאת אומרת... למה את מתכוונת .." 
ובו אני מדברת על דרכים להביע את עצמי באופן שהאחר יוכל להקשיב.

והנה שוב ההדרכה החינמית "איך לדבר כך שגם יקשיב ולא רק ישמע??" 
(לא צריך למלא פרטים רק ללחוץ ולצפות).

שיהיה חג שמח,
שהמדורה שלכם תהיה עם בסיס יציב,
ובה בעירה חמימה כגחלת ,

איתך במעלה נתיב הצמיחה בקשר הזוגי,
גלית אליאס- מומחית בהחזרת אהבות למקומן,

נהנית לקרוא ?
לקבלת כל תוכן חדש שלי למייל האישי שלך,
ניתן להירשם ב "צור קשר".


יום שלישי, 23 באפריל 2013

אבל למה תמיד 'הוא' יוצא אצלך ה 'רע' ??



"איך זה שתמיד יוצא מהסיפורים שלך שהגבר הוא הרשע והדביל ..?"

כן..
אלו רק חלק מהתגובות שקיבלתי אחרי הפוסט האחרון..
והאמת –
הם ממש צודקים..
הנה גם אני נפלתי במקום הזה שמאשים :
" אתה – לא מבין אותי.. "
"אתה לא מקשיב לי..."
"אתה מאשים אותי בכל מה שקורה.. "
"אם רק היית מקשיב, מבין ומפסיק להאשים ... הכל היה טוב.."
אחלה נפילה בפח,
בדיוק מה שאני מזהירה מפניו כל הזמן... - קרה לי פה בעצמי..

אז נכון שלטנגו צריך שניים,
ונכון שהיה רצוי ששנינו נתחיל ביחד -
להקשיב, להבין ולהפסיק להאשים אחד את השני ..
אבל-
אין צורך לחכות לכך שהוא יתחיל קודם להקשיב,
או שהוא יפסיק קודם להאשים..

ולמה ??
כי העבודה ממילא היא שלי. 
לכל אחד מאתנו יש העבודה שלו,
ולו רק אוכל להסתכל פנימה בכל פעם שקשה לי
(לא משנה אם מולו או מול מישהו אחר .. אבל להסתכל פנימה !)
לא לצאת החוצה ולראות מה הוא לא עושה טוב, _ 
כמה הוא לא מקשיב, _ 
כמה הוא כל הזמן מאשים אותי,

אלא – 
להיכנס פנימה ולשים לב- מה זה מפעיל אצלי.. ??
כשהוא לא מקשיב לי ,
מה קורה לי בגוף ? - מה קורה לי בתחושות ? -
אולי מתכווצת לי הבטן?, אולי אני חשה מחנק בגרון? _
אולי בא לי לצרוח ??? רותח לי הדם ??
איך אני מרגישה – מהם הרגשות אם עולים ?
אולי אני מרגישה חוסר אונים ?? שלא מבינים אותי ? שלא רואים אותי?
אופס.. זה מוכר לי ההרגשה הזו שאף אחד לא מבין אותי ..
אני מרגישה לבד בעולם הזה, מוזרה וזרה ,
והתחושה הזו של הבדידות מנקרת לי בכל הגוף ודוקרת לי בגב.._

ואז אני עשויה להיזכר שגם כשהייתי ילדה- הרגשתי ככה לפעמים,
שאין לי עם מי לדבר , כי גם ככה לא יקשיבו ולא יבינו,
ואפילו לא ניסיתי,
כי לא מצאתי את המילים המתאימות שדרכן היה לי סיכוי להסביר
אז ... נשארתי לבד.

והיום כשהוא לא מקשיב לי, או לא מבין אותי-
בעצם אותו ה'לבד' הוא שצועק,
אבל היום 'הוא' (ה'לבד' הזה) הוא כבר לא רק 'אני הילדה',
אמנם יש לי תחושות של הילדה בגוף, ורגשות מאז שקיימים ורוחשים,
אבל יש גם אני הבוגרת שיכולה לחבק את הילדה שלבד לה.

ולהציל אותה מהתחושה של ה'לבד' שמסתתרת שם בפנים-
בנבכי נשמתה, שכל כך קשה לי לשאת אותה,
התחושה של ל חוסר האונים, והבדידות.
אותם הרגשות שכאשר ארשה לעצמי לחוש ולהרגיש,
יוכלו להרפא.

רגע מנוחה לטובת האני החוקר : 
איך זה קורה ???
מעצם זה שארשה לעצמי לחוש, ולהרגיש את הרגשות הילדיים –
אני למעשה מדברת בשפה שלהם והם מקבלים 'מענה'.

הרגשות הללו מאוחסנים בחלק של המוח שנקרא המערכת הלימבית,
וזו- לא מדברת במילים.. השפה שלה היא שפת התחושות.
ולכן- כאשר אנחנו רוצים לרפא תחושות ורגשות ילדיים,
השפה שנכון יהיה להשתמש בה היא זו-

וכשנרשה לעצמנו – כבוגר/ת שאני היום- (מעמדת צופה שחווה )
לחוש את הרגשות והתחושות הללו, הן יתמלאו ויבואו על ריפויין.

ואיך שזה יתבטא זה- שבפעם הבאה כשלא יקשיב לי/ לא יבין אותי,
לא יעלה שוב חוסר האונים ככעס או כאכזבה,
כיון שקיבלו מרפא,
ולכן - ממקום רגוע ונינוח אוכל לבקש ממנו עניינית –
שיקשיב לי כי זה חשוב לי עכשיו,
או שיפנה לי זמן כי אני רוצה שינסה להבין אותי.

תם דו שיח ההאשמות, 
תם עידן הצודק והטועה שמדברים בכעס זה אל זה, 
הגיע העת לדבר אהבה. 
לדבר את שעל ליבי, את הרגשות שלי 
ולא כשאני מטיחה ומשליכה אותן על האחר, 
אלא מתוך גילוי לב כנה ואותנטי.

אמן.

אז מה אני מציעה לך בעצם??
בפעם הבאה שעולה קושי שיכול להתבטא בכעס, בכאב, באכזבה וכו'..
אני מזמינה אותך להביא את תשומת הלב פנימה,
לנשום 3 נשימות מלאות (לפחות)
להיות עם התחושות, ו"לחבק אותן".
לשים לב- למה שעולה, ולהיות שם פנימה ב"חיבוק" ובהקשבה.

ו-אני - פה מחכה לסיפורים - איך היה לך..


איתך במעלה נתיב הצמיחה בקשר הזוגי,
גלית אליאס- מומחית בהחזרת אהבות למקומן,


יום שני, 1 באפריל 2013

איזה מזל שתמיד יש את מי להאשים, ועד כמה אפשר לייחס את זה לחווה ??


אז מה ??
שוב אני אשמה .. מה ??
לא רק כשהג'ינס לא מכובס- כי אז ברור שזו אשמתי..
לא רק כשנגמר החלב.. (למרות שאני בכלל שותה סויה..)
בכלל – כל מה שקורה בינינו,
ובעיקר- מה שלא קורה (!)
הכל    ב א ש מ ת י .

"את – תלכי למישהו , תפתרי את הבעיות שלך ואז הכל יסתדר
התסביכים שלך הם הסיבה לכל הבעיות שלנו"

מוכר לך ?
מסתבר שאת לא לבד ..
שומעת כל הזמן נשים שזה מה שהאיש שלהן אומר להן,
לכן מן הסתם אין טעם לגרור אותו לשווא לשום מקום ביחד,
אין מה לקחת אותו להרצאה, בטח לא לסדנה,
וחלילה – על טיפול זוגי בכלל אין מה לדבר,
כי למה שהוא יבזבז את הזמן ??
הרי ממילא כל העבודה היא שלך..
ואך ורק לך יש מה לשפר ולתקן..

(תוך כדי שאני כותבת פתאום הבנתי שיש מצב..
שחווה היא זו שיצרה את התקדים הזה...
ומאז שהיא התפתתה לנחש ונגסה בתפוח..
מאז אנחנו לדורותינו אשמות..
ולהם תמיד יש את מי להאשים .)


אז רגע לפני שהתיישבתי לכתוב,
פניתי לאיש שלי, ושאלתי אותו-
תגיד, מה גרם לך לשינוי ?, איזו תובנה היתה עבורך שם ?
אז בהתחלה.. הוא אמר לי : "אבל גם אני אומר לך שאת זו שצריכה לשנות"
מה שנכון..  חחחחח,

"אבל בכל זאת, משהו היום הרבה פחות "באשמתי" מבעבר.." הקשיתי..
"טוב.." הוא הוסיף הזכיר לי בפשטות את המשפט הסיני העתיק והידוע :
Nobody is perfect""

כי באמת הרי אף אחד לא מושלם..
ויכול להיות שבפשטות הזו נעוץ הפתרון,
כי הרי לנו ברור שלטנגו צריך שניים,
שאין אשם בלי מאשים, נעלב בלי מעליב, מדוכא בלי מדכא וכו'..
נכון שלפעמים אנחנו מכניסים את מי שמולנו לתפקיד הנדרש
כדי שיהיה לנו קל ונוח 'לשחק' אותו,
אבל אם לא היה שם משהו ולו פיצי
שמאפשר לו להיכנס לתפקיד הזה..
הוא לא היה נכנס אליו,

אם הוא באמת סוג של 'בודהא' ,
או נאור כמו ה'דלאי למה',
הרי שהיה יכול לחבק אותי כל פעם שקשה,
לעזור לי לצאת מהדרמות הללו ולא לצלול איתי לתוכן,
הוא לא היה מתעצבן, כועס  ובכלל לא היתה פורצת שם מריבה..
כי הדלאי למה כמי שקרוב ל'מושלם' באמת , אינו חלק מהטנגו, באשר הוא.

בקיצור מה שאני רוצה לומר זה –
שאם אנחנו ב'ריקוד טנגו' כזה או אחר..
לכל אחד מאתנו יש בו תפקיד,
משמע לכל אחד מאתנו יש מקום שצועק לריפוי,
וזה אומר שתהליך זוגי יכול לעזור לשנינו
להיות במקום אחר בפעם הבאה..

לאפשר לכל אחד מאיתנו  לרפא מקום כואב משלו,
לשחרר אוטומטים שאינם בשליטתנו,
ולהיות במצב של בחירה בפעם הבאה שעולה סיטואציה דומה,
ופה יש לי אפילו הבטחה גרנדיוזית .. :
אולי – בכלל לא תהיה פעם הבאה לאותה הסיטואציה.. כי אנו כבר לא זקוקים לה..

אז אם היית רוצה לעבור לשלב הזה,
שבו כל אחד מכם מכיר באחריות שלו,
ואפילו לצעוד כמה צעדים קדימה של ריפוי לכמה issue ים שחוזרים,
בואי אתו לסדנה הזוגית ב 11.4 וה 12.4
כל הפרטים בלחיצה על הקישור.

ובינתיים, להתראות,
איתך במעלה הצמיחה בקשר הזוגי,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.




נהנית לקרוא ?
לקבלת כל תוכן חדש שלי למייל האישי שלך,
ניתן להירשם ב "צור קשר".




אני תמיד צודקת!

השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...