גלית אליאס

לפעמים הם מגיעים טעונים מאד... -           -  ״ שתביני, זה קרה אחרי שהיא אמרה ש.. ״ -           -  ״ רגע , גם אני רוצָה להוסיף משהו ..״ כל אחד מהם מוסיף עוד פרטים לתמונה הוא - בתקווה שהצדק יצא לאור והיא תודה שזה הוא שצודק,  היא מצדה מנסה להוכיח בדיוק את ההיפך.. הוא מתלונן בחוסר אונים ש היא מבזבזת ולא נשאר להם כסף מכל הנכנסות שלה - יהיו מפוארות באשר יהיו, ובשם הבזבוז הזה לא מרשֶה לעצמו לפרגן ולו במילה טובה אחת על פאר הכנסותיה, שכן הם לא זוכים ליהנות מהם (כך מנקודת מבטו) היא מתלוננת ש הוא לא מפרגן לה   ו לא סומך עליה ולא רואה אותה ולא משאיר לה ברירה אלא לפצות את עצמה בכסף על המחנק שהיא חשה בבית שלה עצמה.. ובעצם מה שהכי קשה לה זה הריחוק שלו ממנה, היא מרגישה שהיא מאבדת אותו, מאבדת שליטה, זה לא בידיים שלה ואלה - מעלים תחושת חוסר אונים נוראית , כזו שמערבלת לה את הבטן וחונקת לה בגרון ואז כמו טובעת שעושה כל תנועה אפשרית כדי להינצל, היא 'מתנועעת' בבזבוזים, בכעסים, בתלונות, ואפילו.. היא לוחשת, היא ממש מרגישה שנאה כלפי כל מי שמיי

"...  אני אומר לך את האמת אני מיואש.. כל כך הרבה פעמים נתתי צ'אנס - עם טיפול ובלי טיפול, עם החלטות שלקחתי על עצמי להשתנות - והשתניתי, והיא .. שום כלום ! נטועה בשלה עם האנטי, ההשתלטויות, וההתעמרויות שלה בי, עם ההתעלמות המעצבנת הזו שלה מקיומי - כאילו אני לא קיים, כאילו אני אוויר, אז די ! אין לי כוחות כבר להכיל עוד אכזבות , הרמתי ידיים. " זה מה שהוא אמר בתחילת הפגישה שלנו אמירה שללא ספק  מתחה עוד יותר את האווירה בחדר, שממילא לא היתה נינוחה כשהגיעו. אמירה שהערימה  עוד משוכה לעבור מעליה  – לפני שיוכלו שוב לדבר מלב אל לב כשהם מתבוננים זה בעיני זו ומוכנים באמת באמת להקשיב. כי כשהיא, (או כל אחד מאתנו) שומעת את הצד השני מבטא כך את מה שהוא מרגיש - זה מיד  מעלה את חומות ההגנה שלה עוד מטר למעלה כי  אם הוא מיואש ורווי אכזבות - מוטב לשמור חומה גבוהה בינינו, ויש  סיכוי קלוש שתעז לפתוח את הלב , זה – גורר מן הסתם תגובה אצלו - כאילו שהתמסרו בפינג פונג - ותורו אל מול החומה שנבנתה מצדה – להוסיף עוד שכבה של חומה משלו ליתר בטחון.. כל עוד אנחנו עסוקים בחומות ובמגננות , אין מצב