יום ראשון, 28 ביוני 2020

"אני מעדיף לשתוק כי דיבורים יובילו לפרידה..."


כך נפלט לו תוך כדי ששוחחנו 
על אירוע שתסכל אותו לאחרונה

הוא } בן להורים גרושים,
שנפרדו כשהיה בן 6
ולמרות שהוריו הגרושים חברים עד היום
ולמרות שתהליך הפרידה היה מלווה באנשי טיפול,
עדיין, (מן הסתם) פרידה היא דבר כל כך כואב עבורו -
(עבור כולנו ועל אחת כמה וכמה עבורו שחווה כזו על בשרו)
שלהיפרד לא בא בחשבון מבחינתו.
עד כדי כך שהוא מוכן אפילו לוותר על עצמו -
העיקר שלא תהיה אפשרות כזו באוויר.

הנחת המוצא (ששווה בדיקה) המסתתרת בדבריו
היא: כשאני מביא את דברי
זה בהכרח מוביל למריבה ואי הסכמות
שעלולות בסופו של דבר להוביל לקרע כזה...
שיוביל לפרידה.
(!)


אלא ש...

יש אפשרויות נוספות (!)
מלבד -
"או שאני אדבר וניפרד"
"או שאשתוק..."

אפשרויות שסיפור חייו
והפחד מהאפשרות להיפרד
לא איפשרו לו לראות
עד הפגישה שלנו..

ישנה האפשרות לדבר כך שהיא תקשיב
ולהקשיב כאשר היא מדברת
כאשר השיחה לא רק שלא מעכירה את האווירה,
השיחה מייצרת חיבור אמיתי!

כי לא..
זה לא חייב להיות: או היא או הוא
אלא גם היא וגם הוא

וזה לא בהכרח: אחד ינצח והשני יפסיד
אלא שניהם מרוויחים

כי כשיודעים איך לדבר,
כשמגיעים ממקום משתף,
שמצליח לעשות את ההפרדה בין מה שעולה אצלה {
למה שהוא } עשה,

כשמבינים שהוא } לא אשם במה שעובר עליה {,
אלא רק עורר תחושות שמתקיימות אצלה מלכתחילה,

כשלומדים להפסיק להשליך את התסכול הפנימי על האחר,
משהו חדש מתאפשר בשיחה...

כן... נדרשת כנות
וגם הסכמה לוותר על המקום שמתעקש להיות צודק...
לא בגלל שהיא (או הוא) לא צודקת
אלא בגלל שהצדק לא רלוונטי
כי גם אם היא תצא צודקת בסוף,
היא תישאר צודקת ולבד...
אז מה עשינו בזה?

והאמת היא ששניהם צודקים 
כל אחד מנקודת מבטו הוא
וכשמסכימים לעלות מהמישור של הצדק
אל המישור של הלב, של האהבה,
אז... השיחות נשמעות ומרגישות אחרת לגמרי

הן נקיות מהטחות, מתוכחה, מאשמה והאשמה

ונוצרת בהירות בתוך הנפרדות -
מה ששלה ומה ששלו.

נכון, שהריקוד הזוגי שלהם-
במסגרת נפלאות הבריאה-
מצליח לעורר את העולמות הפנימיים שלהם
בצורה הכי מדויקת (וכואבת) שאפשר,

אך, כשמבינים שזה כך -
לצורך ריפוי ושחרור התפיסות התפוסות
שהתקבעו לאורך השנים וממשיכות לנהל אותם }{
שלא לטובתם -
דרך חליפות הישרדות,
בהתנגשויות דרך הכעס,
בהסכמה מועטה (אם בכלל) להרגיש 
ובחוויית תסכול מתמשכת של בדידות
שמתקיימת למרות הביחד...

כשמסכימים להבין שמטרת התסכול
היא לאפשר לאותם תכנים פנימיים לצוף על מנת להתנקות,
לרפא מקומות כואבים ולשחרר את הכאב -
אז... מגיעה רווחה אמיתית לשניהם,
אז... מתאפשר החיבור המיוחל

כי כשהוא יגיד לה במקום:
"למה עוד פעם את מאחרת??.." (בנימה נוזפת)

למשל:
"את יודעת, אני יכול להבין 
שבעצם בכל פעם שאת מאחרת עולה בי פחד
ומחשבה מסתננת גם אם לא הגיונית- שלא תחזרי
שמאיימת להציף אותי עצב כל כך גדול
שהדרך שלי להימנע מכך היא לכעוס עליך,
כך אני לכאורה מוגן מהעצב..
אבל בעצם מה שאני באמת רוצה
זה לומר לך שאת חסרה לי ואני כָּמֶהָ לחיבור..."

טוב... גם אם יגיד לה רק חלק מזה...
ויותר מזה -
השינוי יתחיל אפילו כשהוא(/היא) רק יבין את זה
גם אם ישתף ואפילו אם לא.

למשל אם רק יביא את הרצון שלו
ממקום שלוקח בעלות על רגשותיו
ולא משליך אותם עליה בהאשמה,
סביר להניח שלא רק שהיא תקשיב לו...
יהיה לה הרבה יותר קל להתחשב בו ולוּ לפעמים,
או לתָקשר אתו כשהיא עומדת לאחר

ואז -
היה תסכול,
הוא ביטא והביא את עצמו,
ומעצם השיחה על התסכול התחזק החיבור שלהם!

(בניגוד לתפיסה שאם אביא את התסכול שלי > נריב > ואז ניפרד)
~~~~~~

בסופו של דבר,
יש לנו עסק עם מוח הישרדותי
בעל ניסיון של מליוני שנים,
שישמור אותנו מכווצים מאחורי מנגנוני ההגנה שלנו
אל מול בני הזוג שלנו - 
כאילו היו אריה טורף

ופה נשאלת השאלה: האם?
האם זו האמת?

והנה עוד שאלה ששווה לשאול:
האם אני מוכן/נה להסתכן באהבה למרות שהיא פוגעת
ולא בתנאי שלא אפגע?

על מנת שנוכל להעז להיפתח לאהבה,
על מנת שהלב שלנו יעז להיפתח
נדרשת התחזקות של המקומות הילדיים שבתוכנו,
וצמיחה מהמקום ההישרדותי
אל המקום הבוגר, שיותר ויותר מכיל את חלקיו
תוך שהוא משתף ושותף במסע האהבה הזוגי

וברוח הדברים הללו, הנה משהו שמצאתי השבוע בשיטוטי:

Imagine what the world would be like

 if we all listened to each other with care and regard.

You'd feel heard, respected, and loved.

It's so incredible to feel truly heard.

And it feels equally great when you've listened

 to someone else with that kind of care and attention.

Listening with love is the foundation of truly enjoyable relationships, .

~Heaven

ובתרגום חופשי:

תארו לכם איזה עולם היה לנו לו היינו מקשיבים זה לזו בכבוד,
היינו מרגישים נראים, נשמעים, אהובים, שמכבדים אותנו..
זה כל כך נפלא להרגיש שמקשיבים לי
וזה לא פחות נפלא להצליח להקשיב לאחר מאותו מקום מכבד.
הקשבה אוהבת היא הבסיס למערכת יחסים מהנה
~Heaven

נכון שנמצא שזה רעיון יפה
אך לא פשוט ליישום...
 
כי מה שעומד בדרכנו לשם
הם ההרגלים ההישרדותיים
שמשאירים אותנו בהתגוננות/ התקפה
כשהמקומות הילדיים הלא פתורים שלנו מוצפים

לכן עיבוד של אותם התכנים שעולים
הוא זה שיאפשר לנו גם לדבר בכבוד
ובסופו של דבר לא רק שלא נוותר על עצמנו...
נרוויח פי כמה גם את האחר.

הקץ' הוא שכשאנחנו שם - 
התפיסות התפוסות מסתירות לנו,
אנחנו שבויים בתוכן וקשה אם בכלל אפשרי
לצאת משם בעצמנו,
נדרש מישהו "שיודע את הדרך"
שילווה אותנו לדרך המלך שלנו

והבשורה המשמחת היא
שבשביל זה אני פה ❣
במגוון דרכים:
פה בשבילך 
אם זה הזמן עבורך
לעבד את אותם התכנים ההישרדותיים
שלא מאפשרים לך להעמיק את החיבור -
לראות ולהיראות,
להשמיע ולהקשיב מתוך כבוד הדדי

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממני אלי.



יום ראשון, 21 ביוני 2020

איך להיות מאהב אקסטרא-אורדינרי - במיוחד בשבילךָ

ואם את הקוראת,
זה אחד הפוסטים שכדאי להעביר לו }

מבוסס על ריאיון של ג'ים בנסון את שרי ווינסטון
סקסולוגית אמריקאית ידועה
שהיום מלמדת את מיניות האישה - אנטומיה גוף נפש
וכתבה כמה ספרים בנושא:

מה שחשוב לדעת - כדי להפוך למאהב נפלא הוא -
כך היא פותחת את הריאיון -
שברוב המקרים נימָשֶך למי שהפוך מאתנו -

וכן, שברוב המקרים 
הוא } יביא אנרגיה מתפרצת - יאנג ית
והיא { אנרגית יין

לכן.. לרוב מה שעובד לךָ... (מהיר ולעניין)
יהיה בדר"כ ההיפך ממה שעובד עבורה.. (לאט ומסביב)

רובנו נימָשך - כמו מגנט - להפכים
לכן ממש חשוב לךָ - 
אם אתה רוצה להיות מאהב אקסטאאורדינארי -
יהיה ללמוד מה עובד בשבילה
ולתת לה את מה שהיא { צריכה ולא את מה שאתה צריך
זוהי תפיסה הפוכה ממה שאנחנו רגילים לה

זה לא תמיד המקרה,
מן הסתם ישנם יוצאי דופן
ובכל זאת זה המצב השכיח.

נכון שבכולנו גם איכויות זכריות וגם איכויות נקביות -
כלומר גם אנרגיה יאנג ית וגם אנרגיה יינית

יחד עם זאת, באָרֶנָה המינית -
כשזה קשור לאנרגיה המינית - 
אנחנו נוטים להיות יותר קוטביים.

אז אם האנרגיה המינית שלךָ יותר זכרית
הנטייה שלךָ תהיה להיות יותר אקטיבי, זה שעושה
והאנרגיה תִטֶה להיות מפוקסת מהר יותר באזורים הגנטלים
לכן לְרוב הגברים יהיה מאד מתאים להתחיל ישר ולעניין -
זוהי האנרגיה - האש היאנגית

רוב הנשים לעומת זאת,
גם אם האנרגיה שלהן נוטה ליאנג,
בהקשר המיני יהיו יותר ב יִין -
ו "ישר ולעניין" ייתפס עבורן כמציק 
ויוביל להיסגרות.

האנרגיה המינית צריכה להיבנות אצל נשים,
(לעומת גברים אצלם היא "זמינה" יותר)
לכן רוב הנשים צריכות קודם להתחבר
כי האנרגיה הזו נמצאת במרחב שבינינו
וככל שהיא { תרגיש מחוברת, 
בטוחה, כך האנרגיה תיבָּנה והיא { תהיה "מוכנה"

מאהב נפלא יהיה כזה שיודע לנצל את האנרגיה היאנגית שלו
לשם התכווננות אל היִינית שלה,
להיות קשוב לקצב שלה
לסימנים שהגוף שלה נותן ויתקדם בהתאם

כשהוא } קשוב אליה {,
יהיה ברור לו מה השלב הבא,
הגוף מדבר.
והקֶשֶב יאפשר לו להבחין בסימנים ולנוע בהתאם

כך יוכל לנצל את הבהירות שהאנרגיה הזכרית היאנגית ניחנה בה
לצורך התכוונות לקצב שמתאים למי שמולו

זה אומר גם
שכיוון התנועה ש"בונה" אנרגיה, 
יהיה מן החוץ אל הפנים,
כלומר נכון יהיה להתחיל לגעת תחילה באזורים ש"ליד",
לאט לאט 
ובהתאם לסימנים שהגוף שלה נותן - לנוע.
ככל שהאנרגיה המינית תיבנה -
הגוף שלה "ידבר" ויכוון אותך לאזור הבא  

אין מפה מדוייקת ודרך בטוחה
ויחד עם זאת ישנן הרבה נקודות ואזורים
מעבר למוכרים לנו,
שלא הנשים ולא הגברים מודעים להן
שתוך כדי הריקוד הזוגי -
תוך כדי מגע דווקא באזורים הרחוקים מהגנטליים -
תוכלו לגלות מחוזות קסומים חדשים.

מן החוץ אל הפנים.

רובנו מכירים את האזורים הרגישים,
בעוד שרובנו לא מכירים 
את הרקמות הרכות באזורים שמסביב להם.

לפני שמגיעים לנקודות המפתח,
יהיה חשוב לזהות שהגוף מוכן

וכאמור.... -
הגוף מדבר,
בתנועות, בקולות 
וגם - כשהאנרגיה המינית נבנית,
ניתן להבחין בעוררות -
בדיוק כמו האיבר הגברי גם הנשי גדל כשהוא בעוררות
וזה סימן מצוין להתקדם פנימה.

זה אומר...
שלא תמיד רטיבות היא סימן למוכנות
למרות שנשים וגברים לרוב מתרגמים אותה כך

בגלל שגדלנו בתרבות מוכוונת עוררות גברית,
אנחנו חושבות שאנחנו אמורות להיות מוכנות 
לתת לכם להיכנס,
אבל האמת היא שזה יהיה הרבה יותר טוב
אם נאפשר לעצמנו את הבשלות המלאה-
לאפשר לאנרגיה המינית להיבנות במלאות

כאמור -
מבחוץ - פנימה, בגירוי האזורים שמסביב
לפני שאפילו מניחים אצבע בפתח המרחב המקודש

ותוך כדי -
להיות קשובים לצלילים ולתגובה הגופנית
אם אין התרחבות ו "אהההה" ברור...
כדאי לחזור לפריפריה 
סימן שזה עוד לא הזמן..

עוד שחשוב לדעת- שאם התקדמנו מהר מידי
זה עשוי להחזיר אותנו 3 צעדים לאחור ולא צעד אחד

כיוון שאנחנו מדברים על מנגנון חייתי,
הגוף עשוי להידרך ולהיסגר
ואז יידרש שוב הזמן לבנות את הביטחון.

לכן יותר טוב יהיה אם מראש תתקדם לאט,
בהקשבה לקצב שלה למרות הקצב שלך,

מראש תניח את היד שלך 3 סמ' רחוק 
מהאזור שבו היית רוצה לגעת :-)
ו - תבדוק את התגובה שלה

כך תוכל ליצור מצב שהיא ממש ממש רעבה למגע שלך,
כך המאהב המאסטר פועל.

כמעט כל אישה חוותה לפחות פעם אחת 
חדירה מוקדמת מידי
וככל שאתה תהיה סבלני עד שהיא ממש צמאה להתקדמות שלך
כך תהיה מאהב אקסטראורדינרי עבורה

ככל שתחזיק את האנרגיה שלך מאחור
ותהיה סבלני לקצב שלה -
כך הריקוד המיני יהיה מספק יותר לשניכם

במילים אחרות - תשומת לב מכוונת.
מן הסתם אין מרשם קבוע,
אלא תשומת לב לאחר היא זו שתכוון את הקצב במדויק

יותר מזה חשוב לזכור שאין נוסחא קבועה
למרות העקרונות הללו שלרוב יהיו נכונים...
ולא רק שיש הבדלים בין אישה לאישה,
גם אותה האישה יכולה יום אחד להיות כך ולמחרת אחרת.
תשומת לב והחזקת האנרגיה היאנגית להתכווננות
יהיו הסמן 
לאורו כדאי להתקדם

ואם נחוץ ומתאים, אפשר לדבר, לשאול, לכוון..
גם פה, חשוב לזכור
שהיא לא תמיד תדע...
ועדיפות שאלות קצרות ומכוונות

הרבה פעמים יהיה לה קשה לבטא מה היא צריכה
כדי להימנע מלפגוע באגו שלך,
או מצד שני היא עשויה להגיב בחוסר סבלנות
כי "כמה פעמים כבר אמרה לך שלא כך ... וכו'.."

ככל שתוכל לבדוק איפה שיש לך ספק- 
זאת אומרת שאם לא שמעת ממנה תגובה ברורה לעונג,
אפשר לכוון ולשאול למשל:
"האם כבר מתאים לךְ או שמוקדם לךְ ש..."

מאחר וכל מה שקשור למיניות מופעל מהמוח הפרימיטיבי שלנו,
אנחנו לא רוצים להפעיל עם השאלות שלנו את המוח החושב,
כי זה עשוי לקחת אותה 5 צעדים לאחור,
אלא שאלות פשוטות של כן/ לא,
"את מוכנה ל...? כן או לא?"
ושוב-
יכול להיות שהיא לא תדע..

זהו ריקוד. 
ככל שתהיה הקשבה לגוף שלה
והחזקת האנרגיה שלך במיקוד להתכווננות, 
כך תהיה התקדמות בקצב המתאים
והאנרגיה המינית תוכל להמשיך להיבנות
למעשה אהבה מענג לשניכם.

רוצו לנסות :-)
באהבה ❤

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן





יום שבת, 13 ביוני 2020

תסכול = משאלה בתחפושת + תרגיל זוגי פשוט ליישום

כשמשהו מתסכל אותנו,
לרוב נמצא את עצמנו -
תוך שאנחנו נשלטים על ידי הרְגָשוֹת הנלווים לתסכול -
מדברים (שלא לומר צועקים) על מה שלא טוב לנו,
מאשימים את מי שמולנו בכך,
כשהדברים שלנו טעונים בשיפוטיות וביקורת
ובשביל הפינלה - מביאים נחרצות וביטחון 
כי מבחינתנו זוהי 'ה'מציאות האובייקטיבית (!!)

בינינו...
למרות שלא פעם היינו שם,
כולנו כבר מבינים
שכשכך אנחנו מביעים את מה שעובר בתוכנו...
המצב לא באמת משתנה
ו"הגאולה" רק מתרחקת...

כל אחד מהמרכיבים הללו,
על אחת כמה וכמה השילוב ביניהם
מייצרים התנגדות בצד השני,
צורך להתגונן ולהדוף את האשמה
ואף טיעוני נגד עם האשמות חזרה

כך שהתסכול לא רק שאינו מתפוגג...
ההיפך,
הוא רק מתעצם..
כי נוסף עליו תסכול מכך ש"לא מבינים אותי"
וגם... תחושת אין-מוצא

יחד עם זאת שזוהי דרכנו האוטומטית
להתמודד עם תסכולים,
ושכך למדנו בבית,
שכך מתנהגים סביבנו...

יחד עם זאת...
ישנן דרכים אחרות
כאלה שמאפשרות לנו בסופו של דבר
למלא את המשאלה שנמצאת מאחורי התסכול

כי בעצם,
כל תסכול הוא משאלה בתחפושת

לו רק נזהה אותה,
לו רק נוכל להתבונן מנקודת המבט המודעת שלנו
על מה שמתחולל בתוכנו,
אז...
נוכל להבין:
- מה בעצם אנחנו צריכים,
- למה זה כל כך קשה לנו כשזה לא קורה -
  (לרוב זה יושב על צורך לא מסופק מהילדות)
- ואיך נוכל למלא את הצורך

ואז... תוך כדי שאנחנו מנקים את הצדקנות :-)
ממקום רגוע יותר, בחיבור אל הלב
נוכל לבטא ולשתף במה שעבר עלינו

וכשאני כותבת "לשתף",
אני לא מתכוונת לשיתוף מהמקום שתובע מהאחר
שימלא את הצורך זה..
ולא מהמקום שמאשים אותו ש"הוא אף פעם לא..." 
או "כל הזמן כן... "

כיוון שהפנטזיה הרומנטית שאנחנו שני חצאים משלימים,
ש"אתה תתן לי כל מה שלא קיבלתי וחסר לי
ואני אתן לך את מה שחסר לך"
מביאה סיפור יפה אבל לא בר יישום...

כי כל מה שהיא { לא קיבלה כילדה
ויוצר חוסר שמתרעם כתסכול 
(גם) כשהוא } לא מספק אותו,
לא באמת יכול להתמלא ממנו
אלא אם היא מילאה ממנה ולו מעט

אחרת זה כמו בור ללא תחתית
שלעולם יישאר חסר, כואב ומתלונן.

למשל :
אם היא { לא קיבלה מספיק חיזוקים כילדה,
היא עשויה להיות מתוסכלת (עם או בלי מילים)
בכל פעם שהוא } לא יפרגן לה,

(אגב- סביר להניח שהיא תימשך במיוחד 
למי שיתקשה לפרגן לה (!),
זה התסכול מחד אבל ההרגל מאידך,
אותו הרגל שאנחנו רוצים לשנות והפוסט הזה
עוסק באיך זה אפשרי)

אלא ש... גם כשהוא } יחמיא לה מידי פעם -
היא { לא תאמין לו... 
היא תחשוב למשל ש "אולי הוא אומר סתם",
"אולי הוא צריך ממנה משהו..."

כאילו אין לה הרצפטורים לקבל מחמאות.
אין בה מקום שמאמין שהיא ראויה להן
כיוון שזהו ההרגל שהוטבע בה. 
(לצד תסכול כמובן)

רק כאשר היא תיצור הרגל חדש 
כאשר היא תעניק לעצמה 
מתוך החלק הבוגר שלה - האם הפנימית
אל החלקים הילדיים שצמאים לכך -
נראות, הערכה, קבלה, אהבה...
אז...
תהיה התמלאות אמיתית לאותו הצורך
ומהמקום המלא.. ולו במעט,
היא תוכל להזמין אותו }
(כן... זה כבר יישמע כהזמנה ולא דרישה)
להוסיף עוד קצת ממנו.

מהמקום המלא ולו במעט,
יהיה לה הרבה יותר קל
לנסח את דבריה באופן חיובי,
ומשתף מהלב 
(על פני באופן תובעני, מאשים ומקטין)

למעשה שניהם צריכים וכמהים לאותו הדבר..
כל עוד התסכול מנהל את השיחה -
שניהם מתרחקים מלמלא את הצורך
ונשארים מתוסכלים.

לעומת זאת -
כשכל אחד מהם לוקח בעלות על עולמו הפנימי,
שוהה ומבין את הצורך,
ממלא אותו ולו במעט
ומגיע ממקום טיפה יותר מלא -
הבוגרים שהם, יכולים לנהל את השיחה
וזוהי כבר שיחה שנוגעת -
מהלב שלו } ללב שלה {

והחוויה היא שהמשאלה - (זו שהיתה בתחפושת לתסכול)
מתמלאת ומסופקת.

הפלא זה פלא -
כמה מרגש -
שדווקא כשהתחילו לשוחח על תסכול -
נוצר חיבור בין הלבבות
על כך נאמר -
התסכול הוא השער לחיבור,
השער לצמיחה שלנו שכמהה להתרחש.
~~~~~~~~~~~

הנה לכם נוסח לשיח קצר
שאפשר בתורות לנהל שיחה כזו,
אחרי ששניכם קראתם את הנ"ל,
בדקתם פנימה, הבנתם וגם מילאתם ולו במעט:

צד אחד משתף:
"התנהגות שלך שנותנת לי תחושה של חיבור היא...
ואחרי שמפרטים לגביה, ומה היא מאפשרת להרגיש,
ולמה זה משמעותי עבורך...

מוסיפים:
"משהו שאני צריך/כה ממך כדי להרגיש שמחה ושבעות רצון מהקשר שלנו זה..."

❣ זוכרים !!  -
זוהי לא תביעה או דרישה, אלא בקשה,
זאת אומרת שיכול להיות שהתשובה תהיה "כן",
וגם יכול להיות שהיא תהיה "לא"...

❣❣
לרוב מה שהיא { תצטרך ממנו },
קשה יהיה לו לתת ויחד עם זאת...
זה נמצא בנתיב ההתפתחותי שלו 
לכן כאן הצד שמקשיב יאמר:
"כשאצליח לתת לך את מה שאת מבקשת ממני,
איך שזה יצמיח אותי כבן אדם זה.."

יש לו/ה פה הזדמנות למתוח שריר ולהפוך להיות הגדול שהוא/יא

ואז מתחלפים.
~~~~~~

סוד כמוס:
ככל שמי שמשתף בתסכול מספק לעצמו את הצורך,
כך יוכל להביא את דבריו ממקום שמשתף,
פחות ממקום שתובע,
ממקום שמלא ולו במעט
שישמח לקבל עוד קצת מהאחר
אבל כבר לא תלוי בכך,
ואז... בהפוך על הפוך
זה יאפשר לאחר לתת הרבה יותר בקלות (!!)
ומכאן -
הדינמיקה הופכת ממאבק של כוחות
לשילוב ידיים וצמיחה משותפת.

בהצלחה!

פה בשבילך
אם יש משהו לא ברור,
או שהיית רוצה לשתף,
אפשר להגיב בתיבת התגובות (גם באופן אנונימי)

ומעבר לכך,
פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן




יום שישי, 5 ביוני 2020

פערים בתשוקה - מה אפשר לעשות כשהיא { רוצה פחות ממנו ?

כל ערב, הם מכבים את הטלויזיה,
ארגונים אחרונים של היום לקראת מחר,
מכבים אורות,
מצחצחים שיניים,
נכנסים למיטה

היא { :
נזכרת ששכחה להפעיל את המייבש,
וגם שמחר צריך לשלוח את הילד בחולצה לבנה לביה"ס,
ומה עוד היא חייבת להספיק בבוקר...
הראש שלה לא מפסיק לעבוד,
כל הגוף מותש מהעומס שהיה עליה היום,
נמסה בנוחות בתוך הפיג'מה החמימה
עוצמת רק לרגע את עיניה
כשמחשבה עוברת במוחה:
הוא ירצה סקס הערב?
ואז... מתכרבלת ועושה עצמה ישנה

הוא } :
יושב במיטה עם הלפטופ פתוח על ברכיו
בוהה בערימת המיילים שטרם פתח
מתוסכל, לא יודע מתי יספיק להגיע ולטפל בהם...
מעיף מבט על אשתו,
רואה שהיא בפיג'מה
ותוהה... האם זה סימן שלא יהיה סקס הערב...?
~~~~~

זוהי סיטואציה טיפוסית ושכיחה..

אז מה ניתן לשנות
כאשר היא {
רוצה פחות ממנו } ?
כאשר יש פער לכאורה ...

ככלל, נשים בשונה מגברים
מאד מוצפות מאינפורמציה
וחוויות שנאספות במהלך היום

וכשאנחנו הנשים "מלאות" בחוויות/ מטלות האלה,
כאילו אין מקום לשום דבר אחר "להיכנס"

בגלל שאסטרוגן שוטף לנו את המוח,
יש לנו כנשים מודעות מפוזרת
שמשמעותה שאנו קולטות ואוגרות
אינסוף מידע ואינפורמציה
הרבה יותר ממה שקורה לגברים,
אצלם זה מאד ממוקד,
הם "מוגנים" על ידי "פילטר" שמשאיר אותם ממוקדים.
אנחנו ללא הפילטרים הללו
וקורה שאנחנו כל כך מלאות
שהדבר האחרון שהגוף שלנו ישתף אתו פעולה
הוא הגוף של בן הזוג :-)

אלא ש...
בעוד שזה המצב הטבעי והשכיח בימינו העמוסים,
אין זה אומר שזה חייב להישאר כך,
שכן זה לא לטובתנו הנשית,
לא לטובתו ובהחלט לא לטובת הקשר שלנו.

כמה נפלא אם כן, שכשמבינים שכך הם פני הדברים
יש כיוונים שונים שיכולים לשנות את המצב
והנה אחד פשוט כל כך ליישום
שמביאה  Elison Armstrong
בריאיון שהתקיים עם Helen Hillix:

Elison Armstrong
מציעה להתחיל את המפגש
ב"לרוקן את הסל"
ככל שהוא } יקשיב לה,
יאפשר לה { "להתרוקן" כך יווצר ספייס
והיא תוכל להכיל משהו אחר במקום -
כמו למשל אותו :-)

כלומר לעודד אותה לספר,
לשאול אותה איך היה היום שלך,
לתת לשטף הדיבור לזרום ולהתרוקן ממנה,
וכשזה נרגע,
לשאול בסקרנות (לא בציפייה ל"לא")
האם יש עוד משהו שקרה לך היום?

כלומר היא מרוקנת את "הסל" שלה,
והוא "מחזיק" לה את כל מה שהתרוקן,
מאפשר לה לרוקן.

עבור אישה זה כמו לומר לה "אני אוהב אותך"
עבורה זה משחק מקדים
ככל שאשה מדברת הסרטונין שלה עולה,

וזו מוטיבציה נפלאה לגבר להקשיב לה,
כגיבור שמציל אותה מכל המיותר
ותיכף...
גם יהיה מקום לעוד משהו, לו ולהם.

נהוג לומר שנשים צריכות להרגיש חיבור
כדי להעז להיות באינטימיות
וגברים מתחברים דרך אינטימיות

אלא שהאמירה הזו מובילה לאין מוצא -

לגברים יש סוויץ' שהם יכולים להפעיל,
אבל אז היא עשויה להיפגע,
ואז היא לא יכולה להיות באינטימיות כי יש ניתוק ואין חיבור.
מצדו - אם גבר חש חוסר כבוד או זלזול -
הוא לא יכול להתחבר

ומה שקורה הרבה -
כשהוא מנתק - מה שנובע מהמנגנונים שלו -
היא עשויה לפרש זאת כ"לא אכפת לי ממך"
וכשהיא מגיבה מהמקומות שלה
הוא לרוב יפרש זאת "את לא מכבדת אותי"
ופה נוצר פלונטר
ואז, במקום הזה...
מיניות ובטח שמיניות מקודשת
לא ממש יכולה להתקיים...

מה שיכול לגשר על הפער הוא האפשרות
ל ש ו ח ח,
להסכים להיפתח ולתאר מה קורה איתי עכשיו
לא מהמקום המאשים את האחר
גם לא מהמקום שמצפה שהאחר יפתור את העניין,
אלא מהמקום שלוקח בעלות על מה שמתחולל בתוכו
ומשתף את האחר בכך
שיתוף מהלב.
כך מתאפשרת יותר שקיפות,
יש פחות מקום לפרשנויות שגויות
ונוצר ומעמיק החיבור
~~~~~~~~

❣❣
רעיון מקסים נוסף של אליסון ארמסטרונג
הוא להוסיף בשיח הזה
שאלה חשובה לגבר:
"מה הסקס מספק לך ?"
ולאפשר העמקה וזיהוי בינו לבין עצמו
ואח"כ גם בינו לבינה -
מהו הצורך הרגשי שיש שם עבורו

שאלות מחזקות לנשים:
"איך התחושה בשבילך כש..."
מתנשקים/ אני מלטף לך את הגב/ ...

אצל נשים בשונה מגברים שיתוף של איברים שונים
מוסיף ומשנה את החוויה
ודרך הוספת עוד איברים או אזורים לחגיגה
החוויה מתרחבת.
או שאלה כמו:
כשמתחילים ככה... איך זה משנה לך את החוויה כולה
יכול ליצור שינוי מבורך
~~~~~

בהצלחה!

שיהיה שבוע מבורך
ומלא רכות הקשבה ואהבה

פה בשבילך במגוון דרכים:
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן