גלית אליאס

כך נפלט לו תוך כדי ששוחחנו  על אירוע שתסכל אותו לאחרונה הוא } בן להורים גרושים, שנפרדו כשהיה בן 6 ולמרות שהוריו הגרושים חברים עד היום ולמרות שתהליך הפרידה היה מלווה באנשי טיפול, עדיין, (מן הסתם)  פרידה היא דבר כל כך כואב עבורו - (עבור כולנו ועל אחת כמה וכמה עבורו שחווה כזו על בשרו) ש להיפרד לא בא בחשבון מבחינתו. עד כדי כך שהוא מוכן אפילו לוותר על עצמו - העיקר ש לא תהיה אפשרות כזו באוויר. הנחת המוצא (ששווה בדיקה) המסתתרת בדבריו היא: כ שאני מביא את דברי זה בהכרח מוביל למריבה ואי הסכמות שעלולות בסופו של דבר להוביל לקרע כזה... שיוביל לפרידה. (!) אלא ש... יש אפשרויות נוספות (!) מלבד - " או שאני אדבר וניפרד " "או שאשתוק ..." אפשרויות שסיפור חייו והפחד מהאפשרות להיפרד לא איפשרו לו לראות עד הפגישה שלנו.. ישנה האפשרות לדבר כך שהיא תקשיב ולהקשיב כאשר היא מדברת כאשר השיחה לא רק שלא מעכירה את האווירה, השיחה מייצרת חיבור אמיתי! כי לא.. זה לא חייב להיות: או היא או הוא אלא גם היא וגם הוא וזה לא בהכרח: אחד ינצח והשני יפסיד אלא שניהם מרוויחים כי כשיודעים איך לדבר, כשמגיעים ממקו

ואם את הקוראת, זה אחד הפוסטים שכדאי להעביר לו } מבוסס על ריאיון של ג'ים בנסון את שרי ווינסטון סקסולוגית אמריקאית ידועה שהיום מלמדת את מיניות האישה - אנטומיה גוף נפש וכתבה כמה ספרים בנושא: מה שחשוב לדעת - כדי להפוך למאהב נפלא הוא - כך היא פותחת את הריאיון - שברוב המקרים נימָשֶך למי שהפוך מאתנו - וכן, שברוב המקרים  הוא } יביא אנרגיה מתפרצת - יאנג ית והיא { אנרגית יין לכן.. לרוב מה שעובד לךָ... (מהיר ולעניין) יהיה בדר"כ ההיפך ממה שעובד עבורה.. (לאט ומסביב) רובנו נימָשך - כמו מגנט - להפכים לכן ממש חשוב לךָ -  אם אתה רוצה להיות מאהב אקסטאאורדינארי - יהיה ללמוד מה עובד בשבילה ולתת לה את מה שהיא { צריכה ולא את מה שאתה צריך זוהי תפיסה הפוכה ממה שאנחנו רגילים לה זה לא תמיד המקרה, מן הסתם ישנם יוצאי דופן ובכל זאת זה המצב השכיח. נכון שבכולנו גם איכויות זכריות וגם איכויות נקביות - כלומר גם אנרגיה יאנג ית וגם אנרגיה יינית יחד עם זאת, באָרֶנָה המינית - כשזה קשור לאנרגיה המינית -  אנחנו נוטים להיות יותר קוטביים. אז אם האנרגיה המינית שלךָ יותר זכרית הנטייה שלךָ תהיה להיות יותר אקטיבי, זה שעוש

כשמשהו מתסכל אותנו, לרוב נמצא את עצמנו - תוך שאנחנו נשלטים על ידי הרְגָשוֹת הנלווים לתסכול - מדברים (שלא לומר צועקים) על מה ש לא טוב לנו, מאשימים את מי שמולנו בכך, כשהדברים שלנו טעונים בשיפוטיות וביקורת ובשביל הפינלה - מביאים נחרצות וביטחון   כי מבחינתנו זוהי 'ה'מציאות האובייקטיבית (!!) בינינו... למרות שלא פעם היינו שם, כולנו כבר מבינים שכשכך אנחנו מביעים את מה שעובר בתוכנו... המצב לא באמת משתנה ו"הגאולה" רק מתרחקת... כל אחד מהמרכיבים הללו, על אחת כמה וכמה השילוב ביניהם מייצרים התנגדות בצד השני, צורך להתגונן ולהדוף את האשמה ואף טיעוני נגד עם האשמות חזרה כך שהתסכול לא רק שאינו מתפוגג... ההיפך, הוא רק מתעצם.. כי נוסף עליו תסכול מכך ש"לא מבינים אותי" וגם... תחושת אין-מוצא יחד עם זאת שזוהי דרכנו האוטומטית להתמודד עם תסכולים, ושכך למדנו בבית, שכך מתנהגים סביבנו... יחד עם זאת... ישנן דרכים אחרות כאלה שמאפשרות לנו בסופו של דבר למלא את המשאלה שנמצאת מאחורי התסכול כי בעצם, כל תסכול הוא משאלה בתחפושת לו רק נזהה אותה, לו רק נוכל להתבונן מנקודת המבט המודעת שלנו על מה

כל ערב, הם מכבים את הטלויזיה, ארגונים אחרונים של היום לקראת מחר, מכבים אורות, מצחצחים שיניים, נכנסים למיטה היא { : נזכרת ששכחה להפעיל את המייבש, וגם שמחר צריך לשלוח את הילד בחולצה לבנה לביה"ס, ומה עוד היא חייבת להספיק בבוקר... הראש שלה לא מפסיק לעבוד, כל הגוף מותש מהעומס שהיה עליה היום, נמסה בנוחות בתוך הפיג'מה החמימה עוצמת רק לרגע את עיניה כשמחשבה עוברת במוחה: הוא ירצה סקס הערב? ואז... מתכרבלת ועושה עצמה ישנה הוא } : יושב במיטה עם הלפטופ פתוח על ברכיו בוהה בערימת המיילים שטרם פתח מתוסכל, לא יודע מתי יספיק להגיע ולטפל בהם... מעיף מבט על אשתו, רואה שהיא בפיג'מה ותוהה... האם זה סימן שלא יהיה סקס הערב...? ~~~~~ זוהי סיטואציה טיפוסית ושכיחה.. אז מה ניתן לשנות כאשר היא { רוצה פחות ממנו } ? כאשר יש פער לכאורה ... ככלל, נשים בשונה מגברים מאד מוצפות מאינפורמציה וחוויות שנאספות במהלך היום וכשאנחנו הנשים "מלאות" בחוויות/ מטלות האלה, כאילו אין מקום לשום דבר אחר "להיכנס" בגלל שאסטרוגן שוטף לנו את המוח, יש לנו כנשים מודעות