איך להתמודד עם האשמות ותלונות??

בתפיסה התרבותית שאנחנו חיים בה,

למדנו - שלא לטובתנו - 

להתלונן ולהאשים כשמשהו לא מסתדר לנו 

או לא עונה לציפיות שלנו

בכלל..

בתפיסה הזו - כשאנחנו מתחתנים

(או נכנסים לקשר מחייב באופן אחר)

אנחנו אומרים זה לזו 

במודע או שלא במודע ולרוב לא במילים:

"מעכשיוווו... את~ה תתן~ני לי כל מה שלא קיבלתי בילדות (!!)

ואם לא... אני אתלונן על כך, אאשים, אדרוש ואתבע זאת ממך !"

למשל אם לא ראו אותי,

אמצא את עצמי עם תלונה תמידית על כך

שהוא } לא רואה אותי...

העניין הוא,

שתת המודע שלנו מלכתחילה ימשוך אותנו

אל אנשים שלצידם נרגיש בבית,

כלומר שבאיזה שהוא אופן יאהבו אותנו בצורה דומה לזו

שאמאבא אהבו אותנו...

כן, כן, מנגנון משוכלל יש לנו -

תת המודע יודע מראש שהאיש הזה

אף שבתקופת ההתאהבות הכל מושלם לצידו,

בהמשך הדרך - כשניכנס למחוייבות בינינו

ידרוך לנו בדיוק על המקומות הלא פתורים שלנו

ולמעשה יתן לנו אהבה מוכרת -

אותה אהבה שקיבלנו בבית הורינו

אלה, בהיותם בני אנוש ולא מלאכים,

אהבו אותנו גם באופנים שהיו לנו נעימים

וגם .. החסירו מאתנו פה ושם

כך שאנחנו יוצאים מבית הורינו עם חוסרים כאלה ואחרים כמו:

"לא ראו אותי"

"הייתי שקוף"

"הרגשתי לא מספיק.."

"הרגשתי לא שייך"

"כעסו עלי"

"הרגשתי לא אהוב >> מה שהוביל לאמונה שאני לא ראוי לאהבה"

וכו' וכו'...

עם החוסרים הללו אנחנו מסתובבים בעולם

ונמשכים... כן... 

אל אותם האנשים שיתנו לנו אהבה מוכרת

זאת אומרת אל אותם האנשים שיתנו לנו אהבה מכאיבה (גם)

כי ימשיכו להחסיר מאתנו את מה שאנחנו כל כך צמאים לו

משמע -

התפיסה הזו

ש"מעכשיו אתה תתן לי כל מה שלא קיבלתי כילדה"

בהגדרה משאירה אותי מאוכזבת

כי רוב הסיכויים שבחרתי במי שבאוטומטים שלו

לא יתן לי זאת

(את האוטומטים אנחנו כמובן רוצים להתמיר

ולהגיע למצב בו כולנו נהיה מרוצים

אבל זוהי אפיזודה אחרת)

וגם אם תגיד/י "אבל אני בחרתי בדיוק ההיפך.."

כשנתבונן מקרוב נוכל לגלות

כמה גם אז - התסכול שלך מוכר לך כבר מילדות,

כי לא פעם "בדיוק ההיפך" מחזיק את אותו העניין מקצהו השני

ואז אנחנו מתחילים להתלונן..

וכשהוא מתלונן, 

גם אם זה באופן ברור וגלוי וגם אם סמוי,

אני מיד מרגישה אשמה

ולמרות שאנחנו חיים בתודעת אשמה

ונוהגים להאשים בטבעיות..

למרות זאת, להרגיש אשמים

זה אחד הדברים שקשים לנו -

כאילו זרקו אלינו את הפחם הלוהט

שבלתי נסבל עבורנו להחזיק

ומיד...

אנחנו מחזירים אותו לזורק

מצטדקים,

נלחמים,

מתגוננים,

מתנערים,

מאשימים בחזרה

ו... השיח בסחרור.

מה שבטוח זה שמפה... אף אחד לא באמת יִצֶא מסופק

גם אם נצא צודקים,

נישָאֶר עם טעם חמוץ, רחוקים ולבד...

אז, לעניינו -

איך אפשר אחרת?

נכון,

האוטומט יהיה להגיד

"הוא } צריך ללמוד להפסיק להאשים.."

העניין הוא שכל עוד אני מחכה שהוא יפסיק ל..

והוא מחכה שאני אפסיק ל...

אנחנו די תקועים

ועוד עניין הוא -

שכל עוד זה מפעיל אותי אמוציונלית

מעבר לזה שזה מחמיר את הלופ שבינינו

זה סימן בשבילי שיש לי הזדמנות לנקות משהו שלי

כי נכון שאני רוצה שהוא } לא יאשים,

אבל אני הכי רוצה שגם אם הוא יאשים

אני לא אכנס למגננה,

לא אדרך למוד הישרדותי 

(לטובתי הגבוהה)

ומתוך שקט אוכל להתייחס עניינית

ואפילו אפילו -

לראות את הצורך האמיתי שלו

שנמצא מעבר לתלונה, לתסכול, להאשמה,

את המקום הרך, הפגיע שצמא ליחס/ חיבוק/ נראות

ומכוסה בקוצים שלכאורה מגנים עליו

אך למעשה רק מחמירים את המצב

בשביל שאני אוכל לראות אותו,

מבעד למגננות שלו,

עלי להתחיל בלראות אותי..

ולשם כך -

לא משנה מאיפה מתחילים -

כי גם עכשיו כשאני מתגוננת

כשהוא מאשים -

זוהי נקודת מוצא מצויינת

וכשהמודעות מגיעה

ואני שמה לב - גם אם בדיעבד -

שאני מתגוננת/ מתקיפה... -

וסימן זיהוי מצוין לזה יכול להיות

המקום הצדקני, הכועס,

המטיף והמוכיח או לחלופין המתכנס והמסתגר -

כך או כך אני יכולה לחוש בדריכות ובנוקשות שאוחזות בי-

ואז-

כשהמודעות מגיעה ואני נוכחת שכך -

אני יכולה להביא אלי מקום רך וקשוב,

לשים לב למה בעצם היה לי קשה,

אני יכולה להעז להרגיש את הקושי,

לשהות בְּרָכּוּת ובחיבוק פנימי

עם אותו המקום הפנימי שמרגיש מואשם ולא מספיק טוב (למשל)

עד שמשהו בתחושה משתנה...

ואז..

במקום להצטדק, להתגונן או לתקוף חזרה,

אז...

אותה הרכות שממני אלי

מאפשרת לחוסן פנימי להתקיים בי

ומשם מתקיימות אפשרויות של חיבור:

אז,

אני יכולה לראות מה הוא בעצם היה צריך,

ואם לא לגמרי - אני יכולה לשאול בסקרנות,

אני יכולה להרגיע במבט, או בחיבוק

כך שהרכות הזו שממני אלי

שמזכירה לי את החוסן הפנימי שלי

מזכירה לו את הרכות והחוסן הפנימי שלו

וכמו קסם -

כל המערך המגננתי הזה מתייתר

שם יש חיבור בין הלב שלי ללב שלו

בִּמקום שכל אחד מאתנו יהיה מרוכז ומכונס בפצע ובתסכול שלו -

מה שקורה כשאנחנו בתוך המאבק -

כשאני רואה את עצמי וממלאת את הצורך שלי

שעולה כשהוא מאשים אותי,

משהו נרגע בי

וכאילו מתאפשר בי בטחון 'להציץ החוצה',

אז אני יכולה לראות אותו

או את המקום הרך והפגיע שלו

שרק מכוסה בקוצים אבל בעצם צמא לחיבור

ומשם כל המערך ההישרדותי הזה מתייתר ונמס

החיבור הזה כשאנחנו מגיעים אליו בלב פתוח

הוא אחת החוויות הממלאות שיש אם לא 'ה'

והנה לנו זווית אחת לראות דרכה

כמה קשר זוגי ארוך טווח- כשהוא מודע -

לא רק שאינו דוהה,

אלא בעיקר משתבח עם השנים.

לחיי האהבה

והמודעות אלי ולאחר ❤

גלית אליאס, 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

פה בשבילך במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן

איך כדאי לו לבטא את התסכול שלו } ממנה { ?

"מצד אחד, אם אני אגיד,

היא תתעצבן, או תיפגע

וזה יעכיר את האווירה בינינו...

מצד שני כשאני לא אומר כלום -

התסכול מצטבר והולך ואני מתעצבן

וגם אז... האווירה מעכירה בינינו.."

~  לופ ללא מוצא ~

(לכאורה)

שמקורו בקושי שלנו להכיל תסכול

ובערבוב התרבותי בינינו 

שמניח ש"אם אני מתוסכל > את אשמה"

כלומר מביא אתו את האשמה בילט אין

ואת הציפייה הלא מודעת שמטילה על האחר

את התפקיד להציל אותו } מהתסכול הזה

כשמשהו שהוא } צריך או רוצה לא מתקיים,

עולה בו תסכול,

כאמור - אף אחד לא לימד אותנו להכיל את התסכול,

אבל התסכול כל כך קשה לנו - שמיד -

אנחנו משליכים אותו על מי שמולנו בתלונה והאשמה

+ ציפייה מובנית ש: "היא תשנה משהו אצלה

כדי שאני לא אשאר מתוסכל"

אמממה...

אוקי... העברנו את התסכול לצד השני

רק שמִן הסתם גם היא...

לא ממש יודעת איך להכיל תסכול..

כי כולנו גדלנו באותה החברה שלא מלמדת זאת (עדיין)

ויותר מזה - מקדשת את הביקורת כדרך ל"שיפור"

מה שרק מעצים את הקושי..

ואז מתחיל הפינג פונג של השלכות והאשמות

שרק מחמיר את התסכול של שני הצדדים.

מה שעושה את זה כאילו יותר קל,

זה שעכשיו... לפחות יש את מי להאשים.. :-(

ואנחנו מתבצרים בכעס ובצדקנות

אבל התסכול.. עדיין בועט בתוכנו..

~~~~~~~

נתחיל בלהבין מה קורה אצלה } 

(או ליתר דיוק אצלי :-)

כשהוא מתלונן ומאשים:

מחר אני מופיעה בקונצרט קטן,

ואני מתכוונת באמת קטן,

מן קונצרט סוף שנה, כתלמידה לחליל צד בקונסרבטוריון, 

התלמידים הילדים ו.. אני :-)

ולמרות שזה לא ביג דיל,

למרות שהקהל יכלול את בני המשפחה של המופיעים -

קהל אוהד לכל הדעות..

למרות זאת, המחשבה על כך מרעידה אותי

למרות שזו לא הפעם הראשונה

ולמרות שאני יודעת לנגן די טוב את היצירות שלי,

עדיין.. ככל שזה מתקרב, מידי פעם, בלי שאני שמה לב,

מתגנב לו הפחד ומדהיר את הלב שלי

ואני מוצאת את עצמי מתאמנת על יצירה

שאני ממש ממש יודעת לנגן,

רועדת,

מנותקת מהלב שלי, מהחיבור אל המוסיקה,

והפספוס לא מאחר להגיע,

זה לא רק הפספוס בצליל או בתווים,

אלא גם זה - 

שבמקום ליהנות אני רק מחכה שזה ייגמר...

ומתפספס בעיקר -

מה שאני יכולה להעביר כשאני מנגנת בחיבור

שנשאר קפוא בתוכי

זאת אגב, למרות שיש לי ניסיון בעמידה על במה

מגיל שנה וחצי,

ואף שאומרים שהייתי כוכבת אז.. :-)

משהו השתנה..

כי כנראה שקצת אחר כך,

כשהתחלתי להביע את מי שאני ומה שאני רוצה

ונתקלתי בחוסר שביעות רצון ממני,

התחיל להתבסס בתוכי אותו התסכול - עם:

הפחד שאני לא אהובה

הבושה על מי שאני

כאב הדחייה

ומאז מקננת בי התלות באישור

תלות שהתקבעה לאורך השנים,

תוך שפיתחתי מחד יכולת זיהוי משוכללת

ל: מהו מבט אוהד ואיזה הוא ביקורתי ודוחה

ומאידך פיתחתי העדפה אוטומטית 

להימנעות,

לצד נטייה לרָצוֹת כדי לקבל אהבה

כי הסיפור שרץ לי בראש באופן לא מודע הוא-

שאם אהיה כמו שאני

ולא יהיו מרוצים ממני -

ולצורך העניין - מספיק שהמבט שיופנה אלי לא יהיה אוהד -

הכאב יהיה כל כך גדול..

עד כדי שהוא נתפס בעולמי הפנימי כבלתי אפשרי

(כל עוד זה חשוך ולא מעובד)

על אחת כמה וכמה, כאשר מופנית כלפי 

האָשָמָה ברורה 

שמחזיקה את "אני לא מרוצה ממך" בגלוי...

הסיפור הזה בכל מיני צורות

מתקיים אצל רבים מאתנו..

ואז -

אותו הכאב שעבור הילד/ה שהיתה היה over welming

מציף אותה כשהוא } מתוסכל

ומשליך עליה את התסכול שלו

כן.. אותו כאב באותן העוצמות (!) למרות שהיא כבר לא ילדה.

מן התרחשות לא מודעת שמתחוללת

בכל פעם שמישהו כולל היא { לא מרוצה מעצמה..

(נכון כמובן גם בלשון זכר)

זה כבד, ואפרורי,

זה חמוץ ועטוף בבושה

והיא רק רוצה לברוח מזה ולהיעלם

בין אם לעשייה,

או לשינה, או לסדרה,

רק שתעבור העננה הזו... 

בריחה שמן הסתם לא באמת מעלימה את הקושי

אלא רק דוחקת אותו לעומק

עד הפעם הבאה שתחוש "לא מספיק" 

מתוך חווית כישלון/ חוסר סיפוק/ חוסר אישור...

כך מנגנוני ההגנה שלנו  -

ושלי - בין היתר - ההימנעות 

ברבדים שונים ובתקופות מסוימות

הם "הפתרון המושלם" לכך

מנגנונים שלכאורה מצילים אותנו מהאפשרות

שזה לא יצליח :

ההימנעות כאילו מקטינה את סיכויי המפגש

ומכאן את הסיכוי שלא יהיו מרוצים ממני -

ואז ארגיש שאני לא מספיק

כשלמעשה הם עובדים עלינו בעיניים כי

כשאני נמנעת, לא נוכחת ולא אותנטית,

יש יותר סיכוי שלא יהיו מרוצים ממני..

וגם.. כי אותם המנגנונים באותה הנשימה מונעים מאתנו

את אפשרות הפז... שזה אולי דווקא כן יצליח...

אז איך אפשר לצאת מהלופ הזה ?

שכבר הבנו שלמרות שהוא מספר לנו שהוא מציל אותנו,

הוא למעשה מייצר בדיוק את ההפך ומחמיר את התסכול...

אז זהו... -

בדיוק ההיפך מההרגל לברוח (!)

ככל שנצליח להסכים להרגיש,

לעשות u-turn מההשלכה החוצה אל האחר,

גם אם זו כבר נעשתה,

ברגע שמגיעה המודעות,

אם ניקח כמה דקות, 

ננשום פנימה אל הגוף נהיה עם התסכול,

נוכל להבחין בשינוי -

ככל שאני נותנת לתסכול להיות,

כשאני מפרידה בין מי שהעלה את התסכול

לבין התסכול עצמו ומתמקדת בזה האחרון,

שוהה, מעזה להרגיש אותו, לחוש את הביטוי שלו בגוף...

משהו מתחיל להשתנות,

מתפרקים ומתמוססים אותם הרגשות הקשים שהצטברו בי,

הפחד, הבושה, חוסר האונים,

שלא באמת קשורים למי שהזכיר לי את התסכול

לכן ההשלכה כלפיו לא מוצדקת 

ובטח שלא יכולה לפתור את העניין אלא להיפך...

ככל שאני מכילה את התסכול,

משהו מתנקה, מגיעה התבהרות

והתפיסה נפתחת לאפשרויות חדשות 

אט אט נוצר חוסן פנימי כזה 

שמחזיק את הידיעה שאני כמו שאני זה נפלא,

שאני כבן אדם טועה לפעמים כשאני מתנסה

והאמת.. שיש בזה אפילו משהו חינני

ויותר ויותר אני מוצאת את עצמי 

מעזה להתנסות כשאני עוברת דרך הפחד לטעות

תוך שאני מזכירה לעצמי שאותה החוויה של סוף העולם

שייכת לילדה שהייתי 

והיום... אני הבוגרת איתה..

אז...

אני גם יכולה לחזור אליו }

ולשתף אותו במה שעבר עלי,

(על פני לשטוף אותו בתסכול שלי),

אני יכולה לספר לו מה הצורך שלי

ב I Position: מה אני צריכה, רוצה...

זה לא אומר שהוא מחויב לספק לי את זה, (!)

אבל כשאני פה בשבילי 

והוא - אם וכאשר יצליח לתת לי פוש - יתן...

זה כבר סיפור אחר לגמרי

ועברנו מקשר של קבצני אהבה

שדורשים ומתלוננים כלפי האחר שאין לי... ואין לי...

לקשר גורמה

בו יש לי,

בזכות זה שאתה הזכרת לי שאין, 

(חוסר שהתקיים בי עוד הרבה לפני שהכרתי אותו)

ואני עיבדתי, הכלתי, ומילאתי קצת ממני אלי

ועכשיו אני פה ממקום בוגר יותר

ומעז יותר ויותר להסתכן באהבה

למרות היא פוגעת

ולא מסתפקת בלהיות כמעט פה בתנאי שלא אפגע... 

ככל שאנחנו מצליחים לעשות את ההפרדה הזו,

כל אחד מאתנו u-turn לעולמו הפנימי,

להכלה ועיבוד של אותם התכנים הגועשים,

כך אנחנו פחות מופעלים מהתסכולים ההם,

ויותר מצליחים להיות בחיבור 

ובתקשורת כנה על מה שעובר עלינו.

הללויה!

לא, זה לא תמיד פשוט...

(אולי יותר מתאים לכתוב שלרוב זה לא פשוט)

ומאד מפתה להמשיך להשליך ולהאשים...

יחד עם זאת, זה אפשרי!

ככל שיש מחויבות לצמיחה וריפוי, להתפתחות,

כשהבחירה היא בחיבור אלי,

שמניעה את ההתמדה והנחישות -

יותר ויותר מתאפשרת אינטימיות עם עצמי 

וזו... מאפשרת לי כזו עם האחר...

וזה - עבורי אחד מתענוגות החיים אם לא ה'...

לחיי האהבה ❤

והיכולת שלנו להתקרב זה אל זו

ולהרגיש אהובים בדיוק כמו שאנחנו

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

פה בשבילך במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן

מה הכי גרוע לעשות כשמישהו כועס?

בטח את מכירה את זה- שאת כועסת,
אש יוצאת לך מהאוזניים,
מסבירה לכולם למה זה ברור שאת צודקת,
למה (למשל) זה לא מתקבל על הדעת
שסיכמתם משהו ולגמרי במקרה
את מגלה שהסיכום הופר באלגנטיות -
שהילדים מטופלים היטב
אבל במקום שהוא } יהיה אתם,
הזכות ניתנה לשמרטפית כלשהיא

והזעם על כך שהוא מרשה לעצמו
שוב ושוב לשים את התענוגות שלו בראש הרשימה
מה שאת בחייייייים לא היית עושה...

*(זו אגב "תופעה" שמקורה בסוציאליזציה שלנו כנשים
בעידן הזה ושלהם כגברים.
בעוד אותנו מחנכים להיות אחראיות - אולי בעודף,
אותם מחנכים לקדש את שאיפותיהם.
לא שופטת, אולי ארחיב על כך בפעם אחרת)

בקיצור הזעם הזה,
מאיים לצאת מכל הנקבוביות בגופך
ולהותיר אבק אחרייך

בשלב הזה את כל כך בטוחה שאת צודקת
(ואם תשאלי אותי :-) אז בצדק :-) :-)
שאת מצליחה לנסח את טענותייך
בחריפות, בשנינות ובנחרצות יתרה

ואז...
הדבר הכי גרוע יהיה...
אם מישהו יאמר לך:
"טוב, תירגעי... זה לא בריא לכעוס..."
או
"בסדר, אבל למה את צועקת??"

עוד רעיון גרוע פה יכול להיות
להסביר למה גם הוא צודק...

או כל ניסיון שהוא
שמטרתו לסלק את הזעם והגיצים
של הכעס מהמערכה.

מוכר לך?
~~~~~~~~~~

מה שבעצם קורה פה,
אם נסתכל רגע מהצד -

הכעס הוא אנרגיה מאד מאיימת.
שעשויה לעורר חוסר שקט עד כדי בהלה
אצל מי שכלפיו היא מופנית,

אנרגיה תוקפנית שרובנו
גם מתקשים אם בכלל יכולים להכיל
וגם רגילים תרבותית לנסות להשתיק

כי זה מה שראינו -
כך נהגו ונוהגים סביבנו,
מתוך הקושי להתמודד עם כעס -
בדר"כ אם מישהו כועס - מיד מנסים להסות אותו.

כך נהגו כלפינו כילדים כשכעסנו,
כך נוהגים סביבנו כלפי מי שכועס
ו... כך אנחנו בעצמנו נוהגים..

אנחנו משכפלים שוב ושוב
ניסיון לא מוצלח להתמודד עם הסערה
(בכלל ועם כעס בפרט)
ולמרות שזה לא עובד,
מאחר ואין לנו משהו אחר שכן -
זה הרגל שכל כך נפוץ סביבנו.

אפשר להסביר למה זה לא עובד
בכל מיני צורות,
אחת מהן תהיה להיעזר בחוק השני של ניוטון :

השתקה של מישהו כועס,
הִנָה התנגדות לכעס שלו,
והרי כל דבר שנתנגד לו, יתנגד לנו בחזרה,
באותה העצמה רק בכיוון ההפוך,
משמעו  שהשתקה רק מלבה את הכעס...

רגע, רגע,
אל דאגה,
זה לא שאני עומדת להמליץ לך לתת את הלחי השנייה
ולעודד את הכועס להוציא את כעסו עלינו,...

לא, כיוון שזוהי הקיצוניות השנייה (!)
ושני הקצוות (מלחמה / כניעה)
מנוהלים על ידי אותו מוד הישרדותי
שלרוב לא יוביל אותנו לשקט המיוחל.

אז מה כן?

כעס הוא השלכה שלא לומר השפרצה
של הסערה הרגשית שמתחוללת בקרב הכועס.
אנרגיה מתפרצת, תוקפנית,
מכלה ומחלישה את הגוף,
בעיקר את הכבד לפי הרפואה הסינית

ולרוב כשנחוש חוסר אונים -
רגש שהינו מנת חלקנו מעצם היותנו יצורים תלויים
בגילאי הינקות והילדות,
בכל פעם שנפרש התנהגות כזלזול, הקטנה, התעלמות
או שנחוש לחיצה אחרת כלשהיא
על אחת מנקודות התרפה שלנו,

יגיע הכעס, לכאורה על מנת להגן עלינו מפני המזלזל
ואולי.. על מנת להגן עלינו מפני התחושה הקשה
של חוסר האונים שעולה בנו (!)
כיוון שהכעס (לכאורה) מעלים אותה בשנייה.

מנגד,
לרוב אצל מי שעומד מול הכועס
מתחוללת סערה פנימית גדולה לא פחות
ועל מנת להגן על עצמו
סביר שיגויס בדיוק מאותו המוד ההישרדותי,
דפוס אוטומטי כלשהוא,
תוקפני לא פחות (גם אם מוסווה),
וגם אם יהיה מאד הגיוני
ויסביר שהכעס ממש לא בריא...
וחבל ש"סתם את כועסת...אולי תירגעי?"
זה לא יעבוד
וישאיר את המשתתפים במרחב
דרוכים, טעונים ובהיכון
גם אם זה נראה כלפי חוץ וגם אם לא..

אז מה כן?

אני שמה לב שכבר כתבתי את השאלה הזו קודם
והמשכתי לכתוב מה לא :-)

אז ככה,
ככל שנצליח להגיב מתוך בחירה,
כלומר ככל שלא נהיה מופעלים 
מהכעס של האחר,

אבל באמת (!)
לא רק נֵרָאֶה כלפי חוץ אדישים,
ככל שנצליח להגיע למצב בו המערכת שלנו
לא נדרכת אל מול כעס של אחר,
כך נמצא את הדרך הכי נכונה להתמודד
אל מול הכועס:

השיא יהיה כשנצליח להכיל בחמלה,
ממש להביא אמפטיה (!)

אבל עד שנגיע לשם...
:-)

זה יכול למשל להתחיל בזה,
שמתוך יכולת חיבור למרכז שלנו,
נוכל לעשות הפרדה בין מה ששלו למה ששלי,
לשים גבול ולומר -
"אופס, התבלבלת, אני רואה שחזרת עצבני מהעבודה,
אני לא חלק מזה..
בוא נירגע ונדבר אח"כ"...

או - למשל לשתף - ש "ככה ממש קשה לי להקשיב,
וזה לא מכבד אותך ולא אותי
ואני מאד רוצה להקשיב,
אז בוא נירגע ונחזור שוב לדבר על זה מתוך שקט.."

לפעמים זה יהיה פשוט שקט פנימי שלך שלא נסחף
לריקוד ההישרדותי, מה שיחליש את הכוח
של הכעס של האחר ויפוגג אותו,

או כל דרך אחרת שהשקט הפנימי שלך פותח
כשהשפעת אדי הכעס מתפוגגת,
ומופיעה התבהרות.

כי כשאנחנו במוד הישרדות,
פזיולוגית רוב הדם זורם מהחלק החושב, היצירתי של המוח,
אל החלק ההישרדותי, הפרימיטיבי
ואז אנחנו פשוט פחות חכמים  (בלשון המעטה)

בקיצור,
הכעס הוא אנרגיה עצמתית
שסוחפת אתה את כל מי שבאזור
לתוך סערה פנימית וחיצונית.

ככל שנצליח להפריד את עצמנו מהסערה,
וזה מתחיל ביצירת שקט פנימי,
כך נוכל יותר ויותר להרגיע את הסערה
זו שבתוכנו וזו שבחוץ.

איך מצליחים ליצור שקט פנימי?
יש כמה אפשרויות בסוף המייל
שאפשר לבחור מתוכן את זו שהכי מתאימה,

אבל רגע לפני שאני נפרדת ממך
חשוב לי לציין
לפחות שני מוקשים שעומדים בפנינו
במערכה מול הכעס:

*
לפעמים תהיה השתקה עצמית שתתחזה לשקט
ואז... זה לא יעבוד...
יחד עם זאת, ככל שתצליחי להביא את דבריך מתוך שקט,
שיגיע מההרגעה אמיתית שלך את עצמך,
מהתייחסות לסערה הפנימית המתחוללת בקרבך
ועיבוד שלה -
ככה יש סיכוי גדול יותר שזה יעבוד
(אפשרויות ללמוד איך כאמור
ממש תיכף בסוף הרשומה)

**
מוקש שני שקריטי להכיר במצב הזה-
הוא להבין שהזמן כשלעצמו לא מפרק את הכעס,
ואם לא נעבד את הכעס,
אפילו אם יעבור קצת או הרבה זמן,
הוא עשוי שוב להתלקח
ושוב לא נצליח לדבר...

לכן - ישנם פה 3 שלבים קריטיים והכרחיים:
1. לפרוק את הכעס פיזית מהגוף -
למשל בצעקה בים, או בטבע,
או במקלחת,
אולי לצאת לריצה בהתכוונות לפורקן

2. וזה חלק חשוב מאד
לנסות להבין מה בעצם הכעיס אותי,
לזהות את הצורך שלא נענה -
כי כמו שארנינה קשתן אומרת בגאונותה הרבה:
מאחורי כל צרחה יש צורך לא מסופק

3. אחרי שזיהיתי -
למצוא את הדרך למלא אותי ממני אלי.

כלומר אם זיהיתי למשל שכעסתי
כי לא ראו אותי,
הצורך שלי היה נראות,
אז אני מוצאת את הדרך יותר ויותר לראות את עצמי.
(אגב כשאני עושה את זה אני כבר רואה את עצמי
ומכאן העצמה הטמונה בהתייחסות פנימה אלי)

בשלב הזה של העיבוד,
הכעס כבר איבד הרבה מכוחו המתפרץ
ועכשיו יכול להיות בטוח לשוב ולדבר.
~~~~~~~~~

כמו שאת רואה הדברים מתייחסים
לשני הצדדים,

גם כי כולנו נעים ביניהם,
פעם ככועס ופעם כמי שהכעס מופנה אליו

וגם, כי ככל ששנינו ניקח חלק בשינוי -
כך נמצא שבמקום כעסים ומריבות
אנחנו מצליחים לדבר (!)

וגם אם משהו הפעיל אותנו,
וסביר להניח שיהיו עוד ועוד הפעלות...

יש לנו "חומרי גלם וכלים" לבנות מהם את הגשר
ולחזור להבין, להתחבר,
ליהנות מביחד שמאפשר לנו להתבטא בחופשיות
ולצמוח יותר ויותר אל האני השלם והגדול
שמנהל את מה שמתחולל בקרבו
ופחות ופחות מנוהל משם.

אני מברכת אותך בשבוע של שקט פנימי נפלא,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

איך להצליח לייצר שקט פנימי?
הנה לך כמה אפשרויות
ללמוד ולצמוח לשם ביחד -

ממש בקרוב נפתחת קבוצה לנשים
שרוצות להתחבר לעצמן:

שביל אל הלב

מתחילות ממש אוטוטו,
רצף של 8 מפגשים מופלאים,

אחת לשבועיים

בימי שיש בבוקר

לחצי פה לכל הפרטים ושמרי את מקומך 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואפשר גם לקבל עוד העמקה
בליווי של תהליכים אנרגטיים מוקלטים:

בהדרכה המוקלטת 

שיש בה כל מה שצריך לדעת

כדי להצליח לדבר }{

בלי להגיע לפיצוץ,

להבין מהם 3 החסמים 

שמונעים מאתנו תקשורת אוהבת

ולעבור דרכם

בעזרת תהליך מוקלט שמאפשר להבשיל רגשית

(כדי שזה לא יישאר תאורטית

כי ידע יש לרוב באינטרנט),

אלא יאפשר ממש לחלחל ולחולל שינוי אמיתי

בלחיצה כאן פרטים נוספים ואפשרות רכישה

או בתהליכים אישיים/ זוגיים:

אפשר בתהליך אישי

להגיע להתמרה וריפוי, כזה שקשור לזוגיות

או לכל נושא אחר

בלחיצה כאן את מגיעה למייל שלי

galitel2@gmail.com

ומשם כבר נתאם לנו את ההמשך

~~~~~~~~~~~~~~

ומן הסתם.. הכי שווה ביחד עם בן/בת הזוג:

באינטנסיב הזוגי

יומיים אינטנסיביים

שמקפיצים את הזוגיות שלכם לרמה הבאה

לחיצה פה לפרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~

להתראות!

איך לצאת בעצמך מלופ של תסכול? סט שאלות בפנים

"אני רוצה שתאהב אותי.."
"אני רוצה שתראה לי שאתה אוהב אותי..." (כך ארגיש אהובה (האמנם?)
אני רוצה שתישאר אתי (כך ארגיש אהובה ((האמנם???))
"אני רוצה שתתן לי ספייס"
"אני רוצה שתפרגן לי"
"אני רוצה שתהיה רך אלי"

וכו' וכו'

אינספור "אני רוצה...." 
שכל אחד מהם לגיטימי ונפלא כשלעצמו,
אם...
הוא לא משאיר את כל הכוח 
בידי מי שאמור לכאורה למלא את החסר בי

כל עוד הציפייה היא שהוא ימלא את החסר שבי,
כל עוד החסר מנקר בתוכי,
לא רק שהבקשה (גם אם היא מדוברת וגם אם לא)
תעורר התנגדות בצד השני ותכביד עליו,
אלא שגם כשהוא ימלא את בקשתי,
לא אוכל באמת להתמלא ממנה

הדוגמא הכי נפוצה ומוכרת היא 
הבקשה "תפרגן לי" בכל מיני צורות שהיא מגיעה,
בעיקר כ "למה אתה לא מפרגן לי??..."

ואז,
כשהוא כן, מניחה שכל מי שהיתה שם תסכים אתי,
שאז, מתחילים להגיע קולות הספק:
"הוא בטח לא התכוון לזה..."
"אולי הוא ליד מישהו לכן נחמד כל כך..."
"הוא בטח צריך ממני משהו..."
הקולות המבוססים על חוסר האמון 
שהיא באמת ראויה למחמאות הללו
מתחילים לנקר ולא מאפשרים לה באמת להתמלא מהן.

לעומת זאת-
כש "הקערה" שלה מלאה ולו חלקית,
כשהיא לא מגיעה מתוך חוסר ותלות בזה שהוא....
אז, תוכל לקבל ממנו פּוּש נוסף,

אבל כל עוד היא ריקה,
הוא -זה לא הכיוון ממנו תוכל להתמלא,
ובנוסף לרוב זה רק יחמיר את התסכול
(מהכבדות שהבקשה מביאה אתה ומחוסר הסיפוק שמחמיר)

אז מה כן?

בלי לוותר חלילה על הרצונות למיניהם ממנו,
הדרך להתמלא מתחילה בי (!)

בלהעניק לעצמי את מה שאני כמהה לו ממנו,
לנימי נשמתי,
להרוות את חלקים הצמאים שבתוכי.
ממני אלי.

בסימן עצמאות,
כתבתי לך כמה שאלות שיכולות לכוון אותך לשם
והנה הן עבורך:

הקדישי לעצמך זמן ומרחב נוח
עם משקה מזין שערב לחיכך,
תוך נשימה מזינה שמביאה רכות וקבלה פנימה,
עני עליהן אחת אחת.

שימי לב לתחושות, לרגשות, לתכנים שעולים,
תני להם לצוף, להתבהר,
למיותרים לך - הקולות המקטינים והמכווצים- להתפוגג, 
ולרווחה להתרחב בתוכך:

הדבר שמתסכל אותי וחוזר על עצמו לאחרונה זה

.....................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................

מחשבות שעוברות לי בראש בהקשר הזה

.....................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................

רגשות שעולים בי  (רגש = מילה אחת)

.................................................................................................................................................

לתת לרגש להיות תוך כדי ומעכשיו והלאה עד שמתפוגג

האמונה שמחוברת אצלי למצב המתסכל הזה: (לענות אינטואיטיבית בלי לחשוב)

......................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................

מאיפה שאימצתי את האמונה הזו (סיטואציה/ גיל/ מישהו אחר שממנו שמעתי...)

....................................................................................................................................................................................................................................................................................................

איך שאני רגילה להגיב כשזה קורה:

....................................................................................................................................................................................................................................................................................................

איך שהתגובה הזו עוזרת לי ומגנה עלי:

....................................................................................................................................................................................................................................................................................................

איך שהדרך שלי להגיב פוגעת בי ובעצם מקבעת אותי במקום ששוב ושוב מחזירה ומשחזר את התסכול:...........................................................................................................................

......................................................................................................................................

האם ברור שהדגם מספר לי סיפור שהוא false?

......................................................................................................................................

מה שאני בעצם ממש ממש צריכה זה ....................................................................................................................................................................................................................................................................................................

דרך אחרת בה אני יכולה למלא את הצורך הזה ממני אלי היא:

....................................................................................................................................................................................................................................................................................................

מאחלת לך חג עצמאות שמח

תוך חיבור רך, מכבד ואוהב

שהולך ומעמיק ממך אליך

וככל שמעמיק גם ממך לסובבייך

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

מזכירה לך שיש לי כמה כלי עזר עבורך:

הדרכה מוקלטת

"איך לדבר }{ בלי לריב?"

הכוללת גם את כל מה שצריך לדעת

וגם תהליך טרנספורמטיבי מוקלט

שאת יכולה להשתמש בו שוב ושוב

ו... היא עולה רק 123 ש"ח 

היא נמצאת בלחיצה פה עבורך

אפשרות להקפיץ את הזוגיות שלכם

מקפצה ענקית קדימה:

פרטים על האינטנסיב הזוגי -

תהליך ייחודי ובו ביומיים (!)

אתם קופצים אל עבר ביחד משמח

בלחיצה פה

אם כרגע זה מה שנכון לך,

אפשר כמובן בתהליך אישי -

לחצי פה ולהגיע ישירות אלי למייל,

משם כבר נמשיך ונתאם.

איך לפרק כעסים דרך סקס

" יש לנו קונפליקט -

בוא ניקח את זה לחדר השינה שלנו.

נתייחס לחדר השינה כחדר הטיפולים
ונוכל לפרוק את הכעסים דרך הגוף תוך מעשה האהבה..."

כך ממליצה Jamie Elizabeth Thompson
בריאיון מרתק ששמעתי אתה השבוע

ואני מביאה אותו בתרגום סימולטני

בדומה (כמעט :) למה שאני מלמדת בסדנה
"איך לדבר }{ במקום לריב"
כעסים גועשים ברמה הפרמייאלית
ומוטבעים בגוף שלנו
בחיבור רגשי לאישויים מסויימים שמפעילים אותם

לכן על מנת לעבד ולפרק אותם
הגישה אליהם הינה דרך הגוף.

ג'יימי שאינטימיות וחיבור 
הם אחד הדברים החשובים לה ביותר בחייה האישיים

כמו גם זהו המיקוד שלה בעבודה מול הזוגות בהם היא מטפלת,

רואה את הסקס כאבן היסוד דרכה ניתן לפתור אישויים בכלל

היא מתייחסת לחדר השינה

כאל מגרש המשחקים שלנו

כשעל הדרך זה מעמיק את החיבור בינינו

אבל בעיקר מאפשר לעבור דרך הקונפליקטים 

ולָסקס להיות הכלי לעיבוד שלהם.

כשנשאלה:

איך לקחת את הנגטיביות לחדר השינה?

הרי לרוב כשהוא מעצבן אותי
זה המקום האחרון אליו אני מוכנה ללכת...

ענתה ג'יימי: "בהחלט,

זה אכן דורש הכוונה נכונה

אי אפשר לעבור בבת אחת ממצב בו חצי שנה לא עשינו אהבה

ואנחנו רבים כל הזמן

למצב שבו נוכל לעבור בקלות לחדר השינה 

כדי לפתור בו דרך מעשה האהבה את האישיויים שלנו..."

ובכל זאת היא נותנת את הכיוונון

לפיה הוא מחולק ל 4 קטגוריות

בהן כל הפוטנציאל של התשוקה

והדרכים האפשריות ל "הדליק" את התשוקה

על מנת שנוכל להשתמש בה
ולעבד את הקונפליקטים שלנו דרך סקס.

באופן כללי היא מזכירה

שכעסים למשל ואמוציות בכלל הינן פרימיאליות,

זה לא משהו במישור השכלי

שניתן לפתור בשיחה בלבד,

יש אנרגיה ברמה הפיזית שהצטברה עם הכעס

והדרך לפרוק אותה נכון שתהיה ברמה של הגוף

הקטגוריה הראשונה הינה זו הפרימיאלית-
הסקס יכול להיות דרך נפלאה

להתחבר לעומק הרגשי והפיזי שיושב בבסיס הקונפליקט

ומתוך החיבור אליו - לפרוק אותו.

אפילו לא חייב להיות מעשה אהבה שלם

אבל כן דרך להתחבר אל החלק החייתי שלנו. 

כדי שנוכל לפרק את הכעס

שמייצר לרובנו כמו קליפה נוקשה

שמעבר לה נמצאים חלקים פגיעים שלנו,

עלינו לגשת ולהתחבר לגוף,

לתת לאנרגיה לנוע, 

תוך מגע עם החלקים החייתיים שבתוכנו

(בדרך דומה למה שאני מלמדת בוורקשופ התודעתי

"איך לדבר אתו מבלי לריב")

"אפילו סתם שתהיה שם ואני אוכל לדחוף אותך

כדי שיהיה לי דרך מי להוציא את הכעס" (בעדינות ובחיבור)

בעוד שהקטגוריה הפרימיאלית בתפריט שלה בתפריט

מקבילה ליסוד "אדמה",

הקטגוריה הבאה, שמקבילה ליסוד ה"רוח"

הינה- ההתמסרות.

לפעמים אפילו סתם בנשימה מחוברת של שנינו

נוצר חיבור אל הגוף וגישה אל מערכת העצבים שלנו

שמאפשרת פורקן למתחים

לא בהכרח דרך מעשה אהבה וסקס שלם

ובכל זאת בחיבור גוף - רגש כששנינו נוכחים

להגיע לבסיס נוכחות כזה שיאפשר למה שהצטבר בגוף

לקבל מבט חם, מקום רגוע ומכיל מבן הזוג

מצע בטוח למיותר להתפרק מהגוף

הקטגוריה השלישית בתפריט של ג'יימי הינה

זו הרומנטית,

מקבילה ליסוד המים.

לפעמים אנחנו פשוט צריכים שמישהו יחבק אותנו

לפעמים יש שם תחושה פיזית שלא צריכה לדחוף

אלא זקוקה לרכות ולחיבוק

לנרות

לפרחים

משהו פיזי רך, רומנטי

כמובן שעלינו להיות ברורים -

מה אנחנו זקוקים לו כעת?

לברר ראשית עם עצמנו (התפריט הזה יכול לעזור)

ולבטא את הצורך הנוכחי שלנו,

כדי שבן הזוג יוכל להיות שם בשבילנו בדרך המדויקת לנו כעת

הקטגוריה האחרונה שמקבילה ליסוד האש

הינה ה"טאבו".

לפעמים אנחנו כנשים כל כך מממשות את הגבריות שלנו

בעבודה, בעסקים, בניהול של החיים בכלל

ולפעמים כל כך זקוקות לרכּוּת

ומרוב שהגבריות מושלת בחיינו,

המעבר לשם נהיה קשה ורחוק

אז זו דוגמא 

למשל "תחזיק אותי ותן לי להרפות"

גם אם זה טאבו עבורי בשאר חלקי היום והחיים שלי

או כל "טאבו" אחר עבורי,

אם זה משחק תפקידים של שולט/ נשלט,

או כל מה שבגדר פנטזיה לעומת החיים האמיתיים

ויכול לשמש לי מעבר לפירוק הכעס/ אמוציה אחרת ששאבה אותי.

כדי שנוכל להעמיק את היחסים שלנו

עלינו להרשות לעצמנו להביא את המקומות הפגיעים שלנו לפרונט.

למרות שלרוב בדיוק ההיפך קורה

כי לרוב אנחנו מתביישים בהם ומסתירים אותם.

אז ההמלצה שלה היא להיות ערים לזה

וכשאני מרגישה מנותקת ממנו

לבדוק רגע עם עצמי:
רגע, מה אני ממש לא רוצה לומר עכשיו?

       מי אני ממש לא רוצה להיות?

       במה אני מתביישת או מנסה להסתיר?

ודווקא את זה לשתף (!!)

כי כל כך הרבה מהיופי והעצמה שלנו

נמצאת בדיוק מאחורי הבושה הזו

ודווקא על ידי כך שנחשוף אותה,

נסיר את הבושה ונראה את החלקים הפגיעים הללו,

דווקא אז נזרח באור גדול יותר.

כך אנחנו בעצמנו נוכל למצוא עוד ועוד חלקים שלנו

שלא ידענו עד כמה זוהרים הם

וכך נוכל לשתף בהם את בן הזוג ולהעמיק את החיבור בינינו

מאד יכול להיות שזה יהיה קשה,

כי זה בדיוק הקושי

ולא סתם הצל נמצא שם לאיים עלינו

אבל עצם זה שאנחנו  מרשים לעצמנו

להיראות באור זרקורים דווקא בצללים שלנו

זה כשלעצמו מאד עצמתי.

ולזה הנה עוד המלצה ממש ממש חמה ממנה -

"אני אשתף את בן הזוג שלי במשהו שאני ממש מתביישת בו על עצמי

ואז אבקש ממנו לעשות אהבה לחלק הזה שבי"

היא מציעה ומסבירה:

"גם אם זה חלק פיזי

כמו הידיים המידלדלות שלי

וגם אם זה משהו רגשי אישיותי...

על הדרך הבושה מתאדה

והרגשות הקשים שהצללים מעיבים על היהלום שבתוכנו

מתפוגגים מהמערכת

ולא רק שאנחנו זורחים באור גדול יותר

כך גם מערכת היחסים שלנו"

וואוו זה כל כך יפה

וכל כך מרגש אותי 
אפילו רק להקליד את המילים הללו!

...............................

כמובן שיש עוד דרכים רבות שג'יימי לא תיארה,

אבל -

היא אומרת - 

בגדול

אם זו התפיסה החדשה אותה נאמץ:
לבוא לקראת

בדיוק באותם הרגעים שהכי בא לי להתרחק

זהו מפתח שמחזיק הכל בתוכו.

מפתח מופלא שמאפשר לחיים 
להיות מספקים וממלאים יותר
ולו רק מההתרגשות והפחד לעשות כן :-)

עכשיו את-

ספרי לי לאן זה לוקח אותך?
ואם הצלחתם לעשות ולו פיסונת מתוך אלה

פה בשבילכם

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

חדש על המדף:

איך לדבר }{ במקום לריב?

ועל הדרך להשתחרר מכעסים!

סדנא מוקלטת עם כל מה שצריך לדעת

ולעשות כדי שזה יקרה ובקלות!

איך לדבר }{ במקום לריב? ועל הדרך להשתחרר מכעסים.סדנא מוקלטת עם כל מה שצריך לדעת ואפשר לעשות לשם כך!
לרכישה יש ללחוץ על התמונה

בקרוב...
המשך בטרילוגיה-
וורקשופ תודעתי להשתחרר מאשמה
וורקשופ תודעתי לחיות באמון מלב אל לב

לרכישה של כל הטרילוגיה (כולה אינטרנטית + הקלטה)

במחיר מופחת יש ללחוץ כאן ולגלול עד למטה