יום רביעי, 27 ביוני 2018

מה לעשות כשהוא מתעקש: "my way or the highway" ?


כמה פעמים מצאת את עצמך 
בחוסר יכולת לשאת את האֳחרוּת של בן הזוג,
(או לשמוע תסכול דומה מצידו)

"איך אתה יכול לחשוב בכלל על לָשֵבֵת עכשיו
כשיש כל כך הרבה מה לעשות מסביב?"

וממנו }:

"את כל כך עסוקה במשימות שאת בכלל לא רואה
לא אותי ולא את הילדים..."

מתסכל ולכאורה אין מוצא..

אלא שלרוב, מה שקורה פה בעצם זה 
שלשניהם כילדים היה תסכול דומה,
רק שאחד מהם "בחר" להיות מרצה
והאחר נמשך להתמרדות.

כלפי חוץ זה נראה לכאורה כמו הפכים
כשלמעשה כל אחד מהם רחוק באותה המידה
מהמקום המאוזן שנכון לו

האחד שהתרגל לנהוג על פי הציפיות (של אמא/אבא)
והשני שהתרגל לנהוג בניגוד לציפיות (של אמא/אבא)

שניהם רחוקים מהרצון הפנימי הגבוה של עצמם.

בו זמנית,
מתחת לפני השטח מתקיימת
הפנטזיה שמלווה אותנו - וכמו מושכת באף
למימוש אותה חוויה רחמית שחווינו ברחם אימנו
של אחדות

'הַ'אחדות שנלקחה מאתנו באחת,
כשהתפקחנו אל הנפרדות שלנו מאמא
(בצורה לא מודעת או קוגניטיבית).
זה קורה בסביבות גיל שנה - שנה וחצי
כשאנחנו מבינים (לא בראש) שאנחנו נפרדים מהאם
ומאז מלווה אותנו הכמיהה הזו לאחדות סימביוטית,
כשלצידה - כשהיא לא מתממשת - בדידות ותסכול

ככל שחווינו בבית נוקשות או דוגמטיות 
מאחד ההורים או שניהם,
ככל שלא קיבלו אותנו באחרוּת ובייחודיות שהבאנו,
בהתנסויות היומיומיות שלנו,
סביר להניח שנמצא את עצמנו 
לא מקבלים את האחר באותה הנחרצות.

ואז זה יישמע כ:
my way or the highway
בעוד שבתוכנו 'צועק' מחד חוסר יכולת להכיל את האחרות הזו
ומאידך רצון עז לחיבור, אחדות ושלמות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

השאלה היא...

הכיצד ניתן לנצל את הזדמנות הפז הזו...
למלא בדיוק את הכמיהה 
לחיבור, אחדות ושלמות?

זוהי הזדמנות לרכך את הנוקשות 
להביא רכות (ראשית אל עצמנו),

לשים סימני שאלה ולהביא לבדיקה מחודשת
את כל ה "צריך"ים וה "אסור" ים

ואם לא את כולם לפחות את אלה שמתנגשים
מול בן הזוג

ובכך אט אט לאפשר לחלקי האני שאיבדנו להתבטא,
לקבל את אותם החלקים שלי שלא היה להם מקום,
לאפשר לעצמי לרצות, לחלום, להגשים חלומות,
לנוח, (ה' ישמור :-) וכו'...

מדובר בכל אותן ההתנהגויות 
שקיבלתי כילדה את המסר שאינן ראויות
אותן איכויות שחסרות לי 
במובן שמשאירות אותי לא שלמה בלעדיהן.

כל אותם החלקים שכל עוד מודרים ממני,
אני מדירה את בן הזוג ממני כשהוא מבטא אותם.

והפֶלֶא הוא -
שלוֹ } יש נטייה לבטא אותם בצורה מוגזמת!

מנקודת מבטי -
המקומות בהם יש בינינו חילוקי דעות,
הינם חלק מהנתיב ההתפתחותי של כל אחד מאתנו,

כלומר -
התסכול אינו אלא הצמיחה שלי שרוצה להתרחש
כפי שדר' הנדריקס נוהג לומר,
וכשבן הזוג כל כך מעצבן אותי כשהוא עושה X, Y, Z...
שווה לבדוק מה יש שם בשבילי.

כשיודעים איך -
לראות את הדברים מנקודת המבט הזו
ולצמוח ולרפא אל האני הגבוה יותר -
אוההה...
אז..
אפילו השמיים הם לא הגבול..
ותוך שכל אחד מאתנו הופך לשלם יותר,
רגוע, נינוח ומסופק,
הזוגיות שלנו משנה פנים למכבדת, מכילה ואוהבת.

לשם אנחנו צועדים יחד
בתהליך משנה חיים
שההתחלה שלו היא כמקפצה 
אל החיבוק שאנו כמהים לו כל כך.

עוד פרטים בלחיצה פה

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום רביעי, 20 ביוני 2018

מה לעשות כשהוא רוצה לעזוב? (או אם כבר עזב ונשמטה תחתייך הקרקע)

"... אני לא מבינה איך אני עושה את זה?
איך אני ממשיכה לחיות מכאן?
אז נכון שכבר מזמן הוא לא איתי ברוחו 
אבל הוא עדיין כאן, בבית,
חוזר לכאן בסוף כל יום..
....
זה לא נתפס,
איך זה יכול להיות? 
מה הוא באמת לא אוהב יותר?..."

אלה משפטים שאני שומעת שוב ושוב
ולאחרונה עוד יותר מתמיד.

פרידה וגירושין הם תהליכי חיים
שמרעידים את האדמה תחת רגלינו
ומעוררים את כל הצללים והשדים שבתוכנו,

בין אם אמונות שורש מעכבות כ:
"אני לא מספיק",
או
"אני כמו שאני לא ראויה לאהבה"

ובין אם רגשות קשים כאשמה, רגשי נחיתות,
תחושות כישלון,
אימת חורבן שמרחפת 
וכעס עד כדי זעם -
בין אם הוא זה שבחר ללכת,
ובין אם היא כבר לא יכולה יותר ובחרה בפרידה.

איך נפרדים ממי שחי אתנו כ 20 שנה?
זה כמעט כמו להיפרד מאיבר בגופנו.

לא עוד צלילי הבוקר המוכרים של הקפה שהוא מכין,
לא עוד צליל המים הזורמים במקלחת
כשפוקחים את העיניים

ויחד עם זאת,
בניגוד לציפייה -
אנחנו מוצאים את עצמנו עדיין כן עם אותם התסכולים,
גם כפרודים.
כי עצם הפרידה ממנו לא באמת פתרה את התסכול
שחי ובועט בתוך כל אחד מאתנו בין אם אנחנו זוג ובין אם לא.

אז מה אפשר לעשות?

איך אפשר לעכל את כל הרגשות הללו 
שצפים בתוך הכאוס המציף הזה?

איך נוכל לנצל את ההזדמנות 
כדי להיפרד גם מהתסכול?

איך אפשר להצליח להתמודד עם המציאות החדשה
בכל הרבדים?
ברובד הרגשי,
ברובד הפיזי - החל מהחלטות ענייניות ועד ניהול כלכלי מיטיב,
ברובד המנטלי - להתמיר דפוסי חשיבה והתנהגות
שהביאו אותי לפינות בחיי עד כה,
וברובד הרוחני - לפגוש את אמונות היסוד 
שנמצאות שם מתחת לפני הדברים,
ולהחליף אותן בכאלה שמשרתות אותנו.

איך אפשר לקחת את ההזדמנות הזו
על מנת לעבור את השיעורים 
שהזוגיות הזו הביאה,
שהפרידה הציפה ביתר שאת,
כדי שפחות ופחות ינהלו אותי בחיי?


במיוחד לשם כך...

אני פותחת (עוד) 


את הקבוצה הראשונה פתחתי בפברואר,
התהליך היה כל כך כיף ומפרה שהן ביקשו להמשיך
ואחרי שסיימנו את הסבב הראשון
המשכנו ברצף סבב מפרה נוסף  
ואנחנו עדות כולנו לריפוי שמתחולל
שמשמח וממלא את הלב.

לשחרור, להקלה,
להרגשה של בטחון ואיכות,
שמאפשרים שינויים משמחים בחיי כל אחת מהמשתתפות.

לאור בקשות שקיבלתי,
אני פותחת עוד קבוצה בניר ישראל
ועוד קבוצה במודיעין.

בניר ישראל המפגשים יהיו בימי שלישי בבוקר 9-12,
החל מ 3.7.18 בדיוק עד סוף אוגוסט
(9 מפגשים)

במודיעין עדיין לא סגור יום ושעה,
מפגש היכרות יתקיים ב 5.7.18 ב 17:30
עוד פרטים בהזמנה:



פה בשבילך,

גלית אלאיס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן




יום רביעי, 13 ביוני 2018

איך לדבר עם בן הזוג בלי לריב?


כמה שאנחנו כמהים לחיבור...

להינמס בתוך חיבוק,

להרפות ולנוח,

בשקט...

בידיעה שיש על מי לסמוך

שאנחנו לא לבד.
אלא ש...


כגודל הכמיהה הזו
שהינה אחת הכמיהות הבסיסיות המוטבעות בנו כבני אנוש
אם לא 'הַ'...

כך הוא גודל הפחד..

הפחד להיפגע,
להירמס,
להתמסר ולגלות ש 'הוא לא שם באמת בשבילי'...

פחד שמתגלה כמבוסס ואמיתי (לכאורה) 
כשמתפוגגים אדי ההתאהבות
כשהאשליה מתנפצת 
והאכזבות מתחילות להופיע.

"אההה הוא לא באמת כזה מושלם כמו שחשבתי..."
מתחילות לרוץ מחשבות בראש

ויחד אתן קמים לתחייה מנגנוני ההגנה שפיתחנו לאורך השנים
והלב חוזר להיסגר

אגרסיביות, בין אם תוקפנית החוצה,
ובין אם תוקפנית פנימה,
ספקנות,
הסתגרות,
הימנעות כי "עדיף שלא אתן יותר מידי -
כי אם לא יחזיר לי אהבה
ארגיש דחייה שלא אוכל לשאת,
אז אולי מוטב שמראש אשמור על דיסטנס..."

כל מיני מחשבות והתנהגויות במודע או שלא,
ששומרות אותנו מוגנים מפני הפגיעה (לכאורה)
ורחוקים ומתרחקים ממימוש הכמיהה לחיבור.

העניין הוא שרובנו נכנסים לקשר
בעודנו זקוקים למנגנוני ההגנה הללו
כלומר טרם פיתחנו חוסן פנימי כזה
שמאפשר לנו לפתוח את הלב,
שמאפשר לנו לבחור באהבה למרות שהיא פוגעת (!)
ולא 
בתנאי שלא ניפגע

כי לאהוב בתנאי שלא ניפגע, אומר
לשמור את המנגנונים בהיכון
וזה אומר,
שהם יצוצו שוב ושוב
ושלמעשה במו ידינו
נרחיק ונתרחק ממושא אהבתנו
וממימוש הכמיהה העמוקה כל כך לחיבוק.

ל ו פ .
מעגל סגור
ואנחנו תקועים כשהפחד ניצח את הכמיהה.

אז מה עושים?

ראשית מתבוננים:
האם אכן הכמיהה לחיבור נמצאת שם?
האם אכן היא מנקרת מתחת לפני השטח?
האם אכן ישנו רצון עז למימוש, לאהבה, לפתיחה?

איך אני מגיבה כדי לא להיפגע?
מהם מנגנוני ההגנה שלי?

נכון שהזיהוי שלהם לא מעלים אותם,
ובכל זאת זהו בהחלט הצעד הראשון.

בשלב הבא
בין אם בזוג ובין אם כל אחד לחוד,
נרפא את המקומות שנושאים חוסר אונים בתוכנו.
אותם המקומות שנעזרים במנגנוני ההגנה.

נצמח לחוויה של חוסן פנימי כזה
שפחות ופחות נזדקק לאגרסיביות, להסתגרות, לתוקפנות..
כזה שהלב יסכים להיפתח
(ולא בתנאי של ניפגע..)

וגם נזכיר לעצמנו
שהכעס - הוא מכסה שנותן לנו אשלייה של אונים.
מתחת לו
ישנם רגשות כמו חוסר אונים, תסכול, עצב, אכזבה,
וככל שנסכים להיות שם עבור עצמנו
ולהכיל אותם, לא נזדקק לו - לכעס.
יהיה שם ביטחון בסיסי 
שמאפשר לנו לבחור איך להגיב 
(וזה כשלעצמו - התעלות !!)

מה שמביא אותי להדגיש ולומר
שהתגובתיות היא תגובתית 
מן הסתם...

ולכן אין לנו באמת שליטה עליה כשהיא קורית,
(רגע רגע, לא להתעצבן,
זה לא אומר שאין מה לעשות..
הנה ההמשך:)

אז גם אם אנחנו לא מסכימים לכך 
שכך יישארו פני הדברים,

אנחנו מקבלים את המצב הנוכחי,
מביאים סליחה אל עצמנו 
מתוך הבנה שכנראה עדיין היינו זקוקים לאגרסיה זו או אחרת ולכן עלתה,
ורטרואקטיבית מרגיעים, מכילים, מחבקים,
כך שבפעם הבאה סביר להניח- 
שנמצא את עצמנו פחות תגובתיים.

ככל שנזהה מה אנחנו בעצם צריכים,
למה כעסנו,
ככל שנכיל 
ונמצא דרך למלא את הצורך הזה 
ולו במחוות קטנות סמליות בינינו לבין עצמנו
כך נזדקק פחות לכעס,
נסכים יותר להיפתח לאהבה.

אז... נוכל גם
לשתף את בן הזוג ב I Position,
(לקחת בחשבון שהוא לא חייב לתת לנו מה שאנחנו צריכים,
יתר על כן, לרוב כל עוד לא עיבד את האוטומטים שלו,
יהיה לו קשה אם בכלל אפשרי למלא את מבוקשנו)

ובכל זאת, נוכל להסביר למשל:
"נורא קשה לי כשאתה מאחר,
עולה בי חוסר ביטחון גדול
ואפילו פחד נטישה,
לכן אני מגיבה בצורה כזו,
אני עובדת על פחד הזה כדי שהתגובה תהיה בְּיַדָיי.
אם תוכל להודיע לי כשאתה עומד לאחר,
זה יעזור לי מאד..."

ככל שאדבר ב 'מה שאני מרגישה',
ולא ב 'למה אתה אשם בזה',
יש סיכוי גדול יותר שיקשיב,
יש סיכוי גדול יותר לחיבור בין הלב שלי לשלו.

בכל פעם אני נפעמת מחדש לגלות
את הרַכּוּת שנמצאת שם מתחת למתח
מתחת לכעסים והתלונות,
היא מופלאה
ובכוחה לחמם לבבות כבמטה של קסם. 

הדרך לרכות הזו מתחילה ממני - אלי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני זוכה להיווכח בה שוב ושוב,

בכל יום שעובר עם הזוגות שמגיעים אלי

ונמצאת פה עבור כל זוג שהגיע לרגע

בו הוא מוכן להיפתח לרכות, לחיבור,

ל א ה ב ה


שתהיה שבת של שלום,
של רכות וחיבור

גלית אליאס 
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.







יום רביעי, 6 ביוני 2018

האם אני באמת אמורה לקבל אותו ככה כמו שהוא?



"הוא כל הזמן מתייחס אלי בזלזול,
לא משנה כמה פעמים ביקשתי ממנו ולא משנה איך,
ניסיתי בכעס, ניסיתי לבקש יפה,
ניסיתי להציב גבול ברור
והזלזול נמשך, זה כל הזמן מנקר לי בראש (ובלב..)
אולי פשוט בחרתי לא נכון,
הזלזול הזה כל כך קשה לי
שנראה שהגיע הזמן שניפרד..."

לעיתים קרובות קיים קשר הדוק
בין החוויות שאנו חווים בתוך הקשר הזוגי
לבין חוויות ילדיות מתסכלות שחווינו.

בין אם זו תחושת זלזול,
או ביקורת,חווית נטישה וכו',
חוויות מתסכלות שחווינו כילדים
חוזרות על עצמן שוב בתוך הקשר הזוגי.

כאשר סוגיות הליבה הללו
חוזרות שוב ושוב מול בן הזוג,
הן לא פעם מאפילות על כל מה שטוב במערכת היחסים
ומעלות את התהייה "האם בחרתי נכון?"


בין אם כזוג טרי שמוצא את עצמו בהלם
מ- איך צנחו מרמת האהבה והתהילה
אל ביצה של חוסר תקווה וסכסוך
ובין אם כזוג וותיק שנשוי שנים רבות,
ועל אף המסע המשותף בו צעדו באש ובמים,
מוצאים זוגות רבים את ימי היין והוורדים כזיכרון עמום.

גם אם החיים בבית שלווים יחסית,
זוגות מקוננים על כך שאין להם יותר דבר משותף
וחיים במעין דו קיום מאכזב ומתסכל
בנישואי נוחות או בהסדר זה או אחר
"למען הילדים"

חלום שהתנפץ.

עם זאת...
יש תקווה !

למעשה הכאב והקונפליקטים של מערכת יחסים מחויבת,
נובעים לא מחוסר אהבה לבני הזוג שלנו
אלא מאי הבנה של התפתחות ומהות יחסי האהבה

הסכסוך בעצמו הוא הדלק עבור
הגשמת חלום האהבה שלכם (גם אם לכאורה התנפץ כבר)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

למה בכלל אנחנו מתאהבים?

כדי להבין את האג'נדה הנסתרת של מערכות יחסים,
עלינו לבחון את התהליך המורכב
של צמיחה והתפתחות אנושית:

אנו יצירי טבע שבמהותם שאיפה להתפתחות.

כולנו מתחילים את החיים במצב רגוע, פתוח אך גם שברירי.
לו קיבלנו מהורינו את כל מה שהיינו זקוקים לו
חום, הזנה, התייחסות וכו' בדיוק במידה לה היינו זקוקים,
היינו צומחים להיות שלמים ומאושרים.

אך מכיוון שגם ההורים הכי הכי,
אינם מושלמים,
(הרי גם הם יצירי אנוש שהוריהם לא היו מושלמים וכו...)
נפצענו, חווינו פחד וכאב.

מתוך חוסר האונים וחוסר היכולת שלנו כילדים
להתמודד עם הכאב הזה,
פיתחנו מנגנוני התמודדות פרימיטיביים
החל מבכי, הסתגרות, ועד כדי התכחשות לצרכים שלנו.
על זה נוספו תהליכי סוציאליזציה
של "זה אסור..." ו "כך צריך..."

והתרחקנו עוד ועוד מהאני האותנטי השלם

באיזה שהוא אופן כל אחד מאתנו נעזר
במנגנוני ההישרדות שבנה לאורך השנים
וחי את חייו מאחוריהם.

ופה אנחנו חוזרים אל הנחת הבסיס-
אנחנו יצירי בריאה עם מהות של התפתחות

על מנת שנוכל לחזור להיות השלם שאנחנו –
אנחנו מתאהבים.

אז... חוזרת התחושה של המלאות,
אז... אנחנו מרגישים שמקבלים אותנו כמו שאנחנו
ויכולים להיות הכי קרובים לאני האותנטי הפנימי.

אז... אנחנו רואים את החיים ב'טכניקולור',
אנחנו יותר סקסיים, מצחיקים, חכמים, מעניקים

וחווים מעין הקלה
שהופס, הכל הסתדר לפתע.
הגענו לנחלה.

אלא ש..
'לפתע'... משהו מתחיל להשתבש...

צעיפי האשליה מתפוגגים ונראה שבחירי ליבנו
מתגלים כשונים ממה שחשבנו.
מתברר שיש להם תכונות שאיננו יכולים לשאת,
אפילו אם את חלקן הערצנו קודם.
אנחנו נוכחים שהם לא באמת אוהבים אותנו כפי שחשבנו,
לא באמת אכפת להם כפי שהבטיחו,
החלום מתנפץ בכאב גדול.

ההתפכחות הופכת לזעם שמונַע על ידי הפחד
שללא האהבה הזו איננו יכולים לשרוד.

מאחר ובן הזוג כבר לא מוכן לתת לנו בקלות
את מה שאנו זקוקים לו, אנחנו משנים טקטיקות,
מנסים לתמרן אותו במניפולציות ככעס, בכי,
נסיגה, בושה, ביקורת, וכו, כל מה שעובד. (או לא...)

זהו שלב מאבק הכוחות.
גם כשהוא עובר לריחוק, זהו מן סטטוס קוו מנוכר
שלא חוזרת בו הרווחה הנכספת.



מה קורה כאן?

כנראה שמצאנו את שותף האימגו שלנו.

מי שלעת עתה,
לא מסוגל להעניק לנו את האהבה לה אנו זקוקים.

אלא שזה בדיוק מה שאמור לקרות (!?)

כולנו חושבים שיש לנו חופש בחירה בנוגע לבחירת בני זוג,
אלא שלתת המודע שלנו – יש ה say שלו,
יש אג'נדה שונה לחלוטין.

למוח הפרימיטיבי שלנו יש מוטיבציה
להחזיר אלינו את תחושת החיוניות והשלמות
אתה באנו לעולם.

כדי להגיע להשיג זאת,
הוא חייב לתקן את הנזקים שנגרמו בילדות,
כשהצרכים שלנו לא סופקו
ואת זה הוא עושה על ידי כך
שהוא בוחר לנו בן זוג שיכול לתת לנו
את מה שהמטפלים שלנו לא נתנו.

רגע, רגע,
אפשר להבין את המשפט האחרון
כאילו בני הזוג שלנו ימלאו בשמחה את כל החסרים שלנו.

הלוואי...

אבל למוח העתיק יש הדרך שלו,
עם רשימה משלו של תכונות נכספות
אותן הוא נושא סביב דמות בן הזוג המושלם,
מעין סינתזה מורכבת של תכונות
שנוצרה בעקבות כל הנאה או כאב שחווינו (עם דגש על כאב..)
והטביעו בנו רושם כתמונה לא מודעת
אותה אנו מנסים לשכפל בעת בחירת בן זוג.

לתמונה הזו של "האדם שיכול לעשות אותי שוב שלם"
קורא דר' הנדרי'קס "אימגו"



למרות שאנחנו מחפשים במודע רק את התכונות החיוביות,
התכונות השליליות חקוקות היטב בתמונות האימגו שלנו
משום שאותן אנחנו רוצים לרפא.

תת המודע אם כן, מושך אותנו למקום המוכר,
לאהבה מוכרת,
או במילים אחרות – למי שיאפשר לנו אהבה פוגעת
באותה המידה בה נפגענו כילדים

אז כאשר אנחנו מתאהבים
והעולם נראה לנו מקום טוב יותר,
בעצם המוח הישן אומר לנו – הנה מצאנו מישהו
אתו נוכל למלא את החסר,

מה שהוא לא מספר לנו – 
שזה לא מה שיקרה באופן אוטומטי,

ובכל זאת זה הבסיס ממנו נוכל לצמוח.
כל אחד מאתנו אל אני שלם, חיוני, ומלא יותר
ומתוך כך ליצר וליהנות מקשר אוהב, חברי ומשמח.

אבל כאן לא מסתיימות החדשות הרעות...
אנחנו נמשכים גם לתכונות שחסרות בנו
או הלכו לנו לאיבוד כי לימדו אותנו ש"זה לא יפה/ אסור/...."

כביישנית היא תימשך למוחצן,
כלא מאורגנת תימשך לרציונלי ומסודר (מידי),
אבל בסופו של דבר נמצא את עצמנו כועסים על אלה התכונות בדיוק...
(למרות הכמיהה אליהן, המסר שקיבלנו כילדים
גם אם פגע בנו, מוטבע בנו חזק והוא זה ש"מדבר")

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מדוע קונפליקט הוא דבר טוב אם כך?

להיות ערים ומודעים לעצמנו זה המפתח

כאשר אנחנו מבינים שהבחירה בבן הזוג
נועדה להציף מקומות כואבים
על מנת שנוכל לרפא אותם
כיוון שריפוי החוויות הללו הוא המפתח לאותה הכמיהה
הגנוז בתוכנו לשלמות וחיוניות –
עשינו את הצעד הראשון של המסע לאהבה אמיתית.

מה שאנחנו צריכים להבין הוא

שקונפליקט אמור לקרות

זוהי כוונת הטבע.

כל דבר בטבע נמצא בקונפליקט.

קונפליקט הוא סימן לכך שהנפש מנסה לשרוד,
למלא את הצרכים החסרים
ולהיות שלמה.

התפיסה שקונפליקט הוא דבר רע – מוטעית מיסודה.

לכן גירושין לא פותרים את הבעיה.
(הם בהחלט מעמיקים את הקונפליקט
גם אם זוהי כוונת הטבע..)
גם אחרי הפרידה,
אנחנו נותרים עם הבעיות שלנו
ועוברים אתן למערכת היחסים הבאה.

ההתאהבות כהתאהבות אמורה להסתיים, (!!)
המטרה שלה היא להדביק בין שני בני הזוג,
ליצור את הבסיס, שממנו יוכלו
לעשות את 'מה שנדרש' –
לחולל את הריפוי האישי של כל אחד מהם

הבשורה הטובה היא
שלמרות שכל כך הרבה זוגות נתקעים בשלב מאבקי הכוח,
לשלב הזה יש סוף!

לא משנה במה אנחנו נוטים להאמין,
מערכות יחסים לא נולדות מאהבה,
אלא...
אהבה אמיתית נולדת במערכות יחסים מודעות,
מתוך הבנה מה באמת קורה פה,
וצמיחה אל הריפוי האישי והזוגי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

איך להפוך קונפליקט לריפוי?

התקשורת בקרב זוגות רבים
מבוססת על חוסר הבנה,
מניפולציות כאשמה והאשמה והימנעות.

התקשורת שמאפשר דיאלוג האימגו למשל,
מניחה אט אט את הבסיס לגשר
בין הלב שלו ללב שלה,
מאפשרת לעבור מניכור לחיבור,
מהישרדות בתוך חליפות שרד
לאיכות שנובעת מחוסן פנימי.

מאפשרת לקדש ולהקדיש 
זמן ומרחב בטוח לזוגיות שלנו,
ליצור חיבור מחד
ומאידך, לגדול אל הנפרדות הנפלאה 
של כל אחד בפני עצמו,

אימרה נפוצה היא ש " אנשים לא משתנים
ושאנחנו צריכים לקבל אחד את השני בדיוק כמו שהוא."

אבל ללא שינוי אין צמיחה
אנו מוגבלים במצב כאילו היה גורלנו,
ומקובעים באומללותנו

שינוי הוא זרז לריפוי

על ידי השינוי שמאפשר לי בין היתר
לתת לבני הזוג את מה שהם צריכים,
על פני את מה שאני רוצה לתת,
גם אני - הנותן עובר טרנספורמציה וגדל.

לרוב קשה לנו לתת לאחר מה שהוא צריך
כי לאורך השנים כילדים לימדנו את עצמנו שמוטב כך.

על ידי כך שאנחנו 'מותחים שריר' 
ונותנים לו את מה שהוא צריך
אנחנו מאפשרים לחלקים נחבאים שלנו 
לצאת אל האור.

לאורך הזמן בני הזוג מרגישים יותר ויותר בנוח
להפגין אהבה זה לזו,
לומדים לקבל את החלקים הנחבאים שלהם,
ומותחים שרירים כדי למלא את הצרכים של עצמם ושל האחר.

זאת, תוך שהכאב הולך ופוחת,
תחושת חיבור ואהבה זמינה לנו יותר ויותר
תוך שאנחנו לומדים לראות את האחר באחרותו הנפלאה
ולא עוד כהרחבה של עצמנו או כפי שהיינו רוצים לראות.

לא נאמר יותר:
"אהבת את הסרט המזעזע הזה?"
אלא
"ספר לי מה אהבת בסרט הזה, מעניין אותי לדעת..."


הגענו לנחלה..
מערכת יחסים מודעת היא נתיב שמוביל אותנו הביתה,
לשמחה, לחיות, לתחושת האחדות בה התחלנו.

אנחנו לומדים להביע אהבה ולאהוב 
על כל מה שמשתמע מכך
כחלק מהיום יום שלנו.

וכדי למנוע אכזבות מיותרות,
כדאי שנזכור -

הטרנספורמציה של היחסים שלנו

לא יכולה להתבצע במהירות ובקלות,

זהו מסע לכל החיים.



אל תחילתו של המסע הזה
לזוגיות מודעת אני מלווה צעד צעד

אם חפצה נפשכם לנוע לעבר יחסים מודעים יותר
וליצור ביניכם חיבור מתוך שקט וביטחום,
בו האהבה יכולה לפרוח שוב,
סימן שהגיע הזמן שלנו להיפגש.


להתראות

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.


המאמר הינו תרגום סימולטני + אינטרפטציות קלות שלי 
על מאמר של דר' הנדריקס "?What is IMAGO"