רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2017

למה הוא לא ניקה את הבית למרות שזה מה שהם }{ סיכמו?

תמונה
לכאורה יש ביניהם חלוקת מטלות ביתיות. הרלוונטית לסיפור- היא האחראיות שלו על ניקיון הבית. הוסכם ביניהם שבכל שישי הוא מנקה את הבית. ובכל זאת, במקביל למוטיבציה הערה לנקות, אתה הוא קם בכל שישי בבוקר, מתחיל להישמע בתוכו קול פנימי, שכן, הוא מכיר לא מכבר, שמוצא סיבות מעולות להוסיף עוד ועוד אמתלות שתכל'ס - דוחות את הניקיון: "טוב קודם אוכל ארוחת בוקר..." "טוב, אלך לקניות ואז אנקה..." "עכשיו, אולי רק אנוח קצת..." תוך שהקולות הללו נשמעים בתוכו, הוא ער לתחבולה שלהם מחד, ונכנע להם מאידך. מפה לשם כבר נהיה לו מעייף מידי ומגיע ה "אולי מחר...??" והדחייה ממשיכה ולא פעם מתאדה לו ניקיון שבועי. והיא, מ ת ח ר פ נ ת הפיתוי למצוא להם פתרון ולשכנע למשל לקחת עוזרת היה עצום, ממש על קצה לשוני ואפילו התחלנו לנוע לשם. אבל היה לי ברור שיש פה משהו עמוק יותר שנמצא מתחת לפני השטח ו - נכנסנו לתהליך. מסתבר ש הוא מכיר את המקום שמכבה את אש המוטיבציה שבתוכו המקום ש מנסה לבדוק בהפוך על הפוך- אם יאהבו אותו ג

איך לשחרר דפוסים תפוסים בזוגיות – המשך

תמונה
אני רואה שממשיכות להירשם עוד ועוד נשים יקרות להדרכה "איך לשחרר בעונג דפוסים תפוסים בזוגיות" למרות שהיא כבר לא זמינה ( אלא בתשלום סמלי בלחיצה כאן) , אז ישבתי וכתבתי לך צעד צעד איך אפשר לשחרר דפוסים תפוסים בזוגיות בדרך נוספת. אתחיל בסיפור על מימי ומומו  } { אבא של מימי } לא היה הרבה בבית, וגם כשהיה - לא היה נוכח עבורה. כילדה, הסיקה (שלא במודע) שאם הוא לא נמצא שם עבורה ולא רואה אותה, כנראה שהיא לא ראויה בכלל ולאהבה בפרט והתפתחה בה חווית חוסר ערך מאד דומיננטית ואתה תלות גדולה באישור הסביבה. מומו { גדל בבית עם אמא מאאאאאאד מגוננת, לכל מקום שהלך חקרה, שאלה והציקה, לכן היה חייב לפתח סביבו מרחב מגן מאד רחב וספייס הפך להיות צורך קיומי עבורו, מסוכן לו קרוב מידי. אחת מהדרכים שלו ליצור לו ספייס כזה היתה 'להוריד מסך' תכל'ס מה שנהג לעשות כשהיה לו 'צפוף', היה לעצום את העיניים. לכאורה 2 דפוסים שאינם קשורים, ובכל זאת.. כש מימי } היתה נכנסת הביתה אחרי העבודה ורואה אותו שוכב על הספה, לא ישן, אבל עיניו עצומות אל