גלית אליאס

איך להוציא את העוקץ מהמריבות הללו וליהנות מהחיים? ככל שאני נינוחה, ככל שהגרון פתוח, ככל שאני נוכחת - כך הצליל של החליל נקי יותר לפני כמה חודשים התחלתי ללמוד לנגן על חליל צד ואני נפעמת בכל פעם מחדש כמה אותם העקרונות הינם גנריים ומתקיימים ופועלים עבור כל דבר : שנים הייתי עם רשימות של מטלות, בניסיון אין סופי לסמן V ולגמור אתן סוף סוף, ניסיון שגם אם לעיתים העלה סיפוק, לרוב השאיר אותי במן תחושה של פספוס, גם אם סיימתי הכל,  מצאתי את עצמי לא פעם  במוד כזה של פול גז בניוטרל כאילו המנוע ממשיך לנוע בתוכי גם כשכבר סיימתי הכל ואין לאן ובנוסף עם טעם מר ולא מוסבר של "לא מספיק" זה כל כך נפוץ בתרבות שלנו, כמעט סטטוס קוו לקדש את העשייה , לגנות את השהייה, המנוחה, ההפסקה... עד כדי כך, שאנחנו לפעמים מוצאים את עצמנו  בתוך המרוץ כשלגמרי שכחנו  לאן בעצם אנחנו רצים... כי כשאני מחכה ש"הרשימה תיגמר עם V..." והרי באופן הזה החיים נראים כרשימה אינסופית כזו... באופן אבסורדי אמצא את עצמי ממשיכה וממשיכה עד שלא

*משאילה את השם בלי (ואולי עם?) קשר לסדרה  שלא צפיתי בה. ~~~~~~~~~~~~~~~~~ כמה פעמים התעצבנתי כל כך על מישהו אחר. הייתי לגמרי צודקת ובטוחה בעצמי עם אג'נדה סדורה ומשכנעת שכך, ובכל זאת, עם כל הצער בלהרוס  את הכיף שבלהיות צודקת... אני מביאה הפעם  נקודת מבט שמוציאה מיד את העוקץ ומאפשרת משהו אחר לגמרי: אפשר לומר, ש כל מה שמעצבן,  מתסכל, מקשה עלינו  או מפעיל אותנו באיזה שהוא אופן, הוא למעשה שיקוף של עולמנו הפנימי. אם הוא } למשל מעצבן אותי  כשהוא מאשים אותי בכל דבר, זה כנראה בגלל שיש בתוכי מקום שמרגיש אשֶם, נכון, אני יודעת שאני לא אשמה (בראש) אבל כנראה שישנו מרבץ רגשי של אשמה ש ההַאַשַמָה שלו הצליחה לגעת בו ולכן התעצבנתי. או: אם מקפיץ אותי כשהוא } יושב ונח על הספה, זה בגלל שכילדה הופנם בי באופן לא מודע המסר "מי שלא עושה לא שווה", מסר שעיצב בי דפוס התנהגות של נמלה חרוצה לצד תסכול על חוסר הלגיטימציה שלי לנוח ואז כשהוא } נח, עולה בי אותו תסכול מחד שמתנגש מאידך עם המסר של "ככה לא עושים" והפקעת הזו מושלכת עליו } ש"העז" לנוח.

האמת... שלשאלה הזו יש כמה תשובות אפשרויות, יש מיני גורמים שיכולים לעמוד  בפני הצלחה  של תהליך זוגי... אחת שעולה לי כרגע, אם כי לא עליה התכוונתי לכתוב, היא התנגדות של אחד מבני הזוג לתהליך, אם אחד (או שני בני הזוג) מתעקשים למשל להישאר בעמדת המאשים, ולחכות שהאחר ישתנה או ישנה , או " יבין סוף סוף.. ." זה עשוי להקשות על התהליך ו... אפילו להכשיל אותו.. ההסכמה לאמץ את נקודת המבט ששנינו כאן בתוך הקשר הזה כמקפצה להתפתחות אישית הינה קריטית להצלחה ולשגשוג שלנו כזוג ובכל זאת, רציתי להרחיב על מכשול אחר שעומד בדרך להצלחה זוגית מכשול  מאד משמעותי, שמצליח להכשיל שוב ושוב תהליכי צמיחה בכלל וזוגיים בפרט והמכשול הזה הוא לא אחר מה שֶ כֶ  ל   שלנו. כמה פעמים הבנת משהו  ושום דבר לא השתנה בחייך??? עד כדי כך שלפעמים זה רק יותר מעצבן, כבר עדיף לא לדעת... ככה לפחות את לא מאוכזבת מעצמך ופטורה מאשמה ותסכול מצטבר... שלא תביני לא נכון, אני לא חלילה ממליצה לוותר על הידיעה, ההבנה חשובה לנו מאד והיא חלק משמעותי מהשינוי, אלא שהיא חלק ממנו, ואי אפשר לחולל שינוי על י