גלית אליאס

כבר מהשבוע שעבר אני מסתובבת ביני לביני עם  "על מה לכתוב" שמנקר בי ... ולמרות ותוך שמתגלגלים להם במוחי  רעיונות מפריצות דרך שעברו אנשים בפגישות שלנו השבוע, לא מצליחה להתמקד באחד שרלוונטי ומדויק... ובמקום למהר ולהתחיל לכתוב מתוך ה over doing כפי שסביר שהייתי עד לא מזמן, הפעם זכרתי לשהות עם הגלגול המוחי הזה, כמה שהוא תזזיתי ולא נוח, אני כבר מכירה את זה.. ואותו  ופחות ופחות מזדהה אתו, כך שפחות מופעלת ממנו אוטומטית ובמקום לנוע לעשייה על עיוור, מסכימה לשהות, עם חוסר הידיעה, חוסר הוודאות והדחף לתנועה, עד שמשהו מתבהר בי, כזה שנובע מהלב גם הפעם, הוא הופיע...  מן גלינג משמח ומפעים - כצליל פעמונים מרענן - ואתו הרעיון - להביא הפעם תרגיל קליל ומשמעותי להתכוונות אישית ו/או זוגית לשנה הבאה. אז יצאתי אני וצילמתי בעצמי, כדי שהתרגיל יהיה ברור מה שהפעים בי עוד יותר את ההתרגשות - והיה לי סימן שזה בדיוק הדבר: רגע לפני שמעלה את הצילום שלי, כותבת את ההנחיה : קח/י/ו לכם כמה דקות , (רצוי לקראת ערב אבל אפשר מתי שבא) צא/י/ו לצלם (אפשר בנייד) מה הייתם רוצים לעצמכם בשנה הקרובה כלומר, לצלם משהו שמייצג א

 ואיך אפשר להפסיק לשחזר טראומות בינדוריות  ולהתחיל לכתוב מ ח ד ש את סיפור חיינו (וזוגיותנו בפרט)? אם אתחיל בתשובה לשאלה שבכותרת , אזי - 8 (!), 8 דורות אחורה נישאים הלאה ומקודדים כאינפורמציה בגנים שלנו, עם דגש על טראומה כתוכן שהוטבע עמוקות - כך ע"פ דר' פרנצ'סקה פונדס בהרצאה על הביולוגיה של טראומה בינדורית. אנחנו נולדים לקשר, נפצעים בקשר (כחלק משחזור סיפורי הדורות הקודמים) ויש לנו האפשרות להירפא בקשר (בכלל וזוגי בפרט) תת המודע מושך אותנו למי שיתן לנו אהבה מוכרת ואני מתכוונת ב"מוכרת" ל - דומה לזו שקיבלנו בילדותנו - זאת אומרת שבני הזוג יזכירו לנו באהבתם אלינו את אהבת ילדותנו - שלא פעם היתה חמוצה משהו.. לכן, הקשר הזוגי באופן טבעי יעלה על פני השטח את 'ה'תסכולים ו'ה'כאבים שלנו, אלו שחווינו כילדים, תוך שאנו בעצמנו משתתפים בריקוד הזוגי  באמצעות דפוסי החשיבה וההתנהגות ההישרדותיים שסיגלנו לנו כילדים. כך באופן טבעי נמצא את עצמנו לא פעם במאבקי כוח סוּפּר מתסכלים שחוזרים על עצמם בלופים, על אותם הנושאים הכואבים. ובעוד שהציפייה היא שבבית - עם בן הזוג יהיה לנו מקו