חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות מודעות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מודעות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 9 ביולי 2022

לאן אני רצה? ועד כמה אני מרוצה?

 אחד האישויים שמעסיקים אותי - בהיבט ההתפתחותי

(בנוסף לאישיו הדחייה ואפשר לומר שזוהי למעשה זווית נוספת שלו)

הוא המְרוּצָה - תרתי משמע :-)


מהרגע שאני פוקחת את עיני בבוקר

- גם אם אינני ממשכימי הקום בקלות -

קול רודֶה בתוכי דוחף אותי אל הדבר הבא,

במן משימתיות שמשאירה אותי מכוּוְנֶנֶת עשייה

(גם שאני שמחה להודות שהשינוי ניכר וזה הולך ונהיה נוח יותר:-)

פן אמצא את עצמי בוואקום - של "כלום",

שמפעיל פעמוני אזהרה בתוכי, שבלי מילים, מזהירים מחוסר משמעות.


גדלתי לאורו של הרעיון : "מי שלא עושה לא שווה"

לא בהכרח מילולית, אבל בהחלט באווירה שמקדשת את העבודה

ואף בָּזָה לבטלה.


כמי שחווית הערך העצמי שלה לא היתה בשמיים,

מה שמקשר לחווית הדחייה דרכה פירשתי את המציאות לא פעם -

מצאתי לעצמי דרך "בטוחה" בעשייה - שלא לומר עשיית יתר,

שהבטיחה לי - לכאורה כמובן -

את החיבור לערך שלי בחזרה..


לאורך השנים התקבעו להם דפוסי עשייה נונ-סטופ

כשלצדם פיתחתי נחישות והתמדה, מצליחנות ושקדנות

שבזכות אלה אמנם זכיתי להערכות,

אבל... 

הם לא באמת הצליחו להשיב לי את חווית הערך


היום אני מבינה שאלו שני מושגים שונים -

ערך אול מול הערכה


הערכה אפשר לקבל מעשייה - doing

ערך קשור להוויה - being


לכולנו 'ערך' מעצם היותנו פה,

אך לא כולנו מחוברים לחווית הערך שלנו 

ועל מנת להתמודד עם זה, 

מצאנו לנו כל אחד בדרכו, 

דפוסים שהבטיחו לנו להחזיר אלינו את חווית הערך שלנו,

כאמור - הבטחות ריקות שמשאירות אותנו

רצים אך לא בהכרח מרוצים...


אגב

הדפוסים יכולים להיות גם הפוכים (לכאורה) -

ולקחת אותנו לחווית חוסר מסוגלות ~ בלבול וקושי בהתארגנות,

אך גם זו יכולה להיות התמודדות עם אותו האישיו -


במקום להילחם בו ולהוכיח שאני כן שווה

הרי שפה ניכנע לו ונאמין שאנחנו באמת לא


כאמור בשני המקרים אנחנו מאמינים שאנחנו לא באמת שווים

או במילים אחרות -

כל עוד התגובות שלנו מונעות מאחד מה Fים - Fight/ Flight/ Freeze

אנחנו באותם מעגלים סגורים -

שבויים בתפיסות שמשאירות אותנו עם התסכול

וכמו במרוץ עכברים -

ממשיכים עם עוד מאותו הדבר -

רצים אך לא מרוצים...

אז.. איך אפשר לצאת מהמרוץ הזה?

ולשנות כיוון כך שנהיה יותר ויותר מרוצים?


זה בדיוק מה שנלמד 

בסדנת הצילום הרגשית -

מִמְרָצָה למְרוּצָה

בה נמוסס את המנגנונים ולו במעט

בתרפיה בצילום ובתמונות

שמאפשרת לנו גישה ישירה לתת המודע -

שם ממילא נמצא המפתח לשינוי

אל האני השלמה שמרוצה מעצמי :-)

זוהי סדנת יום בת 5 שעות

(3 המפגשים חוברו לאחד ארוך וקולע :-)

שתתקיים ביום שישי ה 29.7


(למעדיפים ביום חול -

המועד הבא לאותה הסדנה הוא ה 8.8.22 - יום שני.)

עצם ההרשמה שלך היא כבר

הפתיח של היציאה מן המרוץ :-)

והגישה לשם היא בלחיצה כאן

להתראות ❤❤


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך




יום שלישי, 2 ביולי 2013

סיפור על האביר שרצה להגשים את הפנטזיה של חיי ..

אמנם קרה לי לפני כמה שנים..
אבל עלה בזכרוני השבוע בעקבות פגישה טיפולית שהנחיתי :

הייתי בדרכי לתל אביב, אחר הצהריים,
הכביש היה די עמוס, נסעתי לי בנתיב השמאלי (מן הרגל מגונה.. לא תמיד זוכרת לחזור..)
בזווית העין הבחנתי בטנדר גדול,
הוא היה בצבע תכלת, 
מאובק כזה שרואים שעבר עליו הרבה,
ואני מוצאת את עצמי מרחפת על כנפי הדמיון..
בטח יושב שם אביר חלומותי  (הייתי אז פרודה- מותר לי לחלום.. לא ?? )
ואני מדמיינת אותו.. מסוקס, מה שנקרא 'מגולח למשעי',
זיפים סקסיים כאלה,
שרירי, חזק, אולי אפילו 'איתן' זה התיאור המתאים לו,
בקיצור הוא הוא-  מלח הארץ !
.
והוא - כך זה היה על כנפי הדמיון - ממש הוא רוצה בדיוק אותי !
הוא בא במיוחד בשביל לקחת אותי איתו !
הוא בא להציל אותי !
ו.. הוא סוחף אותי להרפתקנות שמזמן שכחתי שהיתה לי..
בתחושה זה היה כמו ממש לעוף עם כנפיים..
ואני כולי התרגשות מטורפת - באו להציל אותי !!!!
זה לקח אולי כמה דקות.. וכבר הייתי באוסטרליה..
ואני שם ב high  מטורף,
מלאה חיוניות, התרגשות, שמחה וצהלה,

ואז... הגיע הוואוו :
פתאום הבנתי: (כל זה בכמה דקות בכביש העמוס לתל אביב..)
זה לא הוא שבא להציל אותי...
זו אני !!!

והרגע הזה.. התובנה המ ד ה י מ ה הזו,
שאני לא תלויה באף אחד ולא צריכה לחכות לו, היממה אותי !

ולא.. זה לא שלא חשוב לי להיות בחברה..
שהרי אנחנו יצורים חברותיים ו- שותפותחברות ואהבה הם ברמת צרכים שלנו..
אבל אני בהחלט לא תלויה באף אחד !
וקודם כל אני מוזמנת להציל את עצמי !

וגודל הגילוי שחשתי שם.. היה הרבה מעבר למילים ..
זו היתה הבנה ברמ"ח אברי - כן ! זו אני שאחראית למציאות שלי,
ואני היא מי שיכולה לשנות אותה- גם ברמה הפיזית וגם ברמת האושר שלי,
אני היא המצילה של עצמי !

והערך המוסף שהיה שם - שהוא לא פחות חשוב..- 
היה העובדה שכשאיפשרתי לעצמי את תחושת היש הזו  - מבפנים (!),
סוף סוף יכולתי להתחיל לראות ולהרגיש אותה גם מבחוץ..
לפני כן היא פשוט היתה נופלת על אוזניים ערלות.
.
וככה ליתר בטחון..  חשוב לי לומר זאת שוב :
חדוות הקיום שלי אינה תלויה באחר,
היא מתחילה קודם כל מבפנים, ו'הוא' יכול רק למלא עוד יותר ..
.
שיהיה המשך שבוע מעולה 

הטעות שרוב הזוגות עושים כשהם מנסים לפתור מריבות...

או: על המהפכה ההיסטורית בהבנת הסבל והדרך לחיבור מחדש: (מבוסס על הספר החדש של דר הנדריקס - Doing Imago Relationship Therapy) אם נסתכל אחורה ע...