"מה בסך הכל ביקשתי??"

 " את בזוגיות, נותנת את הלב והנשמה,

מתרוצצת כל היום סביב הבית והילדים 

וזה במשמרת השנייה, אחרי שאני חוזרת מותשת מהעבודה,

ולא שישנתי בלילה..,

מה בסך הכל ביקשתי????

שיתן יד, שיהיה אתי בתוך הדבר הזה.. שיתייחס, טיפה...

והוא?? לא.. זה לא אמיתי...

הוא יושב ומשחק שחמט עם השכן בסבבה שלו

ואז... מה שיש לו לומר זה  - כמה רעש אתם עושים... 

נו?? תגידי לי את... זה אמיתי???  "

היא מספרת לי בכאב ומוסיפה -

" ולא תגידי שאני שותקת, אני אומרת לו בצורה מפורשת

מה אני מצפה ממנו,

מה אני צריכה,

הכי ברור שאפשר  ו ב נ ו ע ם (!),

אתמול למשל אמרתי לו "אני צריכה שתתיחס אלי יותר",

אבל גם זה לא עוזר,

הוא בשלו, כאילו חומה חוצצת בינינו והוא מהעבר השני

ולי כבר כל כך קשה עם הבדידות הזו..."

~~~~~~~~

ואז... 

כשאנחנו מסתכלות שוב על מה שקורה ביניהם

כשהיא מצפה ומתאכזבת ממנו שוב ושוב,

היא יכולה להיווכח במאבק הכוחות שמזין את המצב...

היא יכולה לראות בכמה תוכחה ושיפוטיות טעונים דבריה אליו,

"נועם" זו הגדרה רחוקה מאד מהתחושה שהדברים שהיא אומרת

כנראה מעלים בו,

בלי להקטין מחשיבותם, בלי להקטין את הכאב שלה,

ובכל זאת, 

כל עוד היא מבטאת את התסכול שלה כשהיא בנבכי התסכול - 

באופן בלתי נמנע - דבריה יהיו טעונים אמוציונלית

ולא משנה מה יהיה הווליום שלהם,

סביר להניח שהתוצאה תהיה הפוכה מהרצויה -

והמצב רק יחמיר.

במיוחד בהיותו הוא }.

גברים בחברה שלנו מחונכים להצטיין,

ומתוך כך מוּנָעים לקבל ציון טוב.

כשהם נתקלים בהאשמות, תלונות, שיפוטיות וביקורת,

הם מיד נסגרים.

(לא שזה נעים לנו הנשים, אבל לגברים על אחת כמה וכמה.)

ואז אנחנו - לא משנה כמה חכמה היתה בדברינו,

גם אם היתה והדברים באמת מוצדקים -

נשארות עוד יותר לבד

והתסכול רק גדל -

כי כשזה קורה - היא כועסת עוד יותר

והוא נסגר ומתרחק עוד יותר

והם }{ שבויים בתוך לופ שהולך ומתהדק

לכיוון שלא רואים ממנו את האור 

~~~~~~~~

העניין הוא, שהם לא רואים את האור... 

משום שהמנהרה שהאור בקצֶהָ, נמצאת בכיוון השני :

נתחיל בזה שאני יכולה להניח שכשהיא מגיעה טעונה אמוציונלית,

פיה לא באמת מפיק מרגליות...

נועם - זה בהחלט לא - כבר אמרנו

ומעבר לכך היא מגיעה עם ציפייה כמוסה ולא מודעת

שהוא } ימלא לה צורך

שלרוב יש לה חסך בו משחר ילדותה.

עכשיו, בטעות אנחנו מביאים אל הקשר הזוגי שלנו,

את אותם החסכים עם הציפייה הכמוסה הזו

שאתה כבן הזוג - תפקידך למלא לי את כל הצרכים שלא סופקו לי בילדותי,

למה? ככה ! כי התחתנתי אתך

(כמובן שזה הדדי ולא רק מצידה)

למרות שהקשר הזוגי איננו מערכת יחסים שנועדה לסיפוק צרכים,

או במילים אחרות -

כל עוד אנחנו מתייחסים אל הזוגיות כאל מערכת לסיפוק צרכים -

היא נדונה לכישלון,

כי סביר שנישאר עם ציפיות ואכזבות, האשמות ותסכולים

שיובילו למריבות בלתי פוסקות וחוסר סיפוק,

שנרצה רק להתרחק זה מזו

ונישאר עם ציפיות גבוהות ואולי אף בתחושת ה"צודקת", אבל לבד..

בעוד שהאמת היא...

שאת אותם הצרכים שלא סופקו לי בהיותי ילדה,

הוא } לא באמת יכול לספק לי,

עד שאני אתחיל למלא בעצמי וממני את הבור...

זה כאילו שאין לי הרצפטורים לקבל אותם,

נכון שקיים התסכול על החוסר,

אבל יחד אתו זהו ההרגל שהוטבע בי (עד שאחולל בו שינוי)

את התסכול הזה אני כל הזמן מתלוננת על זה שאין... 

בהאשמה אליו שלא נותן לי

ואגב- הוא } כמובן לא מהאו"ם...

כי באופן לא מודע אמשך למי שיתן לי תחושה של בית...

ובבית שלי.. כזכור.. אאוצ'...

לא קיבלתי את האהבה הזו ולכן אני כל כך צמאה לה..

זאת אומרת שבמילים אחרות - 

אמשך אל מי שלא יוכל לתת לי את מה שאני כל כך כמהה לו

ופה נכנסת גם ההזדמנות שלו לצמיחה,

אבל על הצד שלו אכתוב פוסט אחר

אז... אני חוזרת אליה -

כי המפתח לצאת מהלופ הזה-

לשנות לכיוון המנהרה עם האור בקצה -

כרגע בידיה -

(האמת שבידי כל אחד מהם, אלא שהיא זו שיושבת מולי בפגישה)

והיא... נוכחת בכך שלמרות שהיא מתלוננת תמידית ש:

הוא } לא נותן לה חום...

האמת היא... שהיא לא ממש יכולה לקבל,

הוא שאמרתי - כאילו אין לה רצפטורים לכך

אבל אז,

כשהיא מסכימה לשהות בכאב הזה,

שמכווץ לה את הלב 

וממש ממש נותנת לכאב להיות עם כל מה שהוא מביא,

עם העננה השחורה שמעיבה,

עם העצב והבדידות,

עם האמונה שמסתתרת בו כמו זו -

שהיא { לא באמת ראויה לאהבה,

שהיא לא מספיק,

אז, כשהיא מרשה לעצמה הבוגרת, 

שוב לטעום את הטעם המר ההוא,

היא נזכרת בילדה שהיתה ובחוויה הזו שליוותה אותה,

אלא שהפעם - היא האם הפנימית פה עבורה,

יכולה לתת לה בדיוק את מה שהיא זקוקה לו -

את החיבוק החם הזה שאוהב בכל תנאי,

מבט חם ומקבל וידיעה פנימית שהיא אתה תמיד...

ואז...

כמו קסם...

משהו מהעננה הזו מתפוגג,

יש הקלה בגוף, העומס הרגשי נעלם

ומתחלף בתחושת ביחד, בנראות באהבה כנה ויציבה

ממנה הבוגרת לחלק הילדי שבתוכה.

מהמקום הזה,

ככל שהיא ממלאה את הקערות הריקות שלה,

היא יכולה להגיע למרחב שביניהם מלאה יותר

ובמקום להיות חלק מזוגיות של קבצנים,

שבה כל אחד מצפה מהאחר למלא את צרכיו,

במקום להיות בזוגיות של קבצנים אליה מגיעים כדי לקחת...

הקשר הזוגי שלהם יכול להיות קשר גורמה

שכל אחד מהם מגיע עם מה שיש לו לתת,

וכל אחד מהם מכיל את החלקים הילדיים שבתוכו

ומהמקום הנפרד והבוגר

הם יכולים להתקרב באמת

בלי תנאי,

עם פחות ופחות מנגנוני הגנה,

כשהילדים הפנימיים של כל אחד מהם אסופים בתוכם,

בטוחים ואהובים בדיוק כפי שהם צריכים 

וכשעולה השאלה:

"אז רגע, אם אני פה לעצמי... לשם מה אני צריכה זוגיות?"

מגיעות תשובות מגוונות וביניהן -

ראשית,  על מנת להזכיר לנו את החסכים 😊

זה מה שקורה בשלב בו אנחנו מצפים מהאחר שימלא אותם,

ואח"כ - כדי שנוכל לצמוח משם

וככל שאנחנו עושים את ה U- turn וממלאים,

ככל שנוצרת נפרדות בריאה

בה כל אחד לוקח בעלות על החלקים שלו,

ככל שהקערות שלנו טיפה מתמלאות -

כלומר ייצרנו לנו רצפטורים שמאפשרים לנו גם לקבל מבחוץ -

אז, ממקום מלא וגדול יותר,

אנחנו יכולים לבקש באופן שיעשה לאחר חשק לתת

ולהזמין אותו לחגיגת החיבור אתי

אז... אנחנו יכולים לקבל ולתת מהשפע שמתאפשר בתוכנו.

זה לא במקום לקבל את זה מהאחר

אלא על מנת שנוכל לקבל עוד ועוד.

~~~~~~~

מי כמוני יודעת כמה מתסכל זה יכול להיות,

המצבים הללו בהם ער בתוכי צורך שצריך הכרה, חום, רכות, קבלה,

והאחר עדיין לא במצב שהוא יכול לתת לי מאלה,

לרוב כי הוא לא נותן מהם גם לעצמו,

מי כמוני יודעת כמה הצדקות והיאחזות יש בסיפור

שהוא } - תפקידו לתת לי מאלה ואם לא, זה לא שווה כלום!

וכמה מניפולציות אגו מתוחכמות עלינו לעקוף כדי לצאת משם...

יחד עם זאת,

לשמחתי הרבה, אני עדה גם לקסמים שנוצרים,

כשאנחנו מצליחים לחצות את חליפת ההישרדות שמחזיקה את התפיסה הזו

ולהביא לעצמנו פנימה חום, קבלה, אהבה, רכות...

כמה ואילו אפשרויות מופלאות נפתחות ...

וזה... מחמם את הלב

ובעיקר אפשרי!

נכון,

זה דורש שניים הטנגו הזה,

ורצון ונחישות הדדית,

עם הבנה שמניפולציות האגו חזקות ומתוחכמות

והדרך לא בהכרח תהיה קלה,

יחד עם זאת כשמתייחסים לקשיים שעולים

כאל אותם החלקים הפנימיים שבנו שקוראים לנו לרפא אותם,

כשנחושים לרפא, להביא אהבה ורכות לעצמנו -

אז... אפילו השמיים הם לא הגבול!

אסיים בנימה אופטימית זו

ובהתכוונות לטעת תקווה וזרעי נחישות והתמדה,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילך במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן

איך לפרק כעסים דרך סקס

" יש לנו קונפליקט -

בוא ניקח את זה לחדר השינה שלנו.

נתייחס לחדר השינה כחדר הטיפולים
ונוכל לפרוק את הכעסים דרך הגוף תוך מעשה האהבה..."

כך ממליצה Jamie Elizabeth Thompson
בריאיון מרתק ששמעתי אתה השבוע

ואני מביאה אותו בתרגום סימולטני

בדומה (כמעט :) למה שאני מלמדת בסדנה
"איך לדבר }{ במקום לריב"
כעסים גועשים ברמה הפרמייאלית
ומוטבעים בגוף שלנו
בחיבור רגשי לאישויים מסויימים שמפעילים אותם

לכן על מנת לעבד ולפרק אותם
הגישה אליהם הינה דרך הגוף.

ג'יימי שאינטימיות וחיבור 
הם אחד הדברים החשובים לה ביותר בחייה האישיים

כמו גם זהו המיקוד שלה בעבודה מול הזוגות בהם היא מטפלת,

רואה את הסקס כאבן היסוד דרכה ניתן לפתור אישויים בכלל

היא מתייחסת לחדר השינה

כאל מגרש המשחקים שלנו

כשעל הדרך זה מעמיק את החיבור בינינו

אבל בעיקר מאפשר לעבור דרך הקונפליקטים 

ולָסקס להיות הכלי לעיבוד שלהם.

כשנשאלה:

איך לקחת את הנגטיביות לחדר השינה?

הרי לרוב כשהוא מעצבן אותי
זה המקום האחרון אליו אני מוכנה ללכת...

ענתה ג'יימי: "בהחלט,

זה אכן דורש הכוונה נכונה

אי אפשר לעבור בבת אחת ממצב בו חצי שנה לא עשינו אהבה

ואנחנו רבים כל הזמן

למצב שבו נוכל לעבור בקלות לחדר השינה 

כדי לפתור בו דרך מעשה האהבה את האישיויים שלנו..."

ובכל זאת היא נותנת את הכיוונון

לפיה הוא מחולק ל 4 קטגוריות

בהן כל הפוטנציאל של התשוקה

והדרכים האפשריות ל "הדליק" את התשוקה

על מנת שנוכל להשתמש בה
ולעבד את הקונפליקטים שלנו דרך סקס.

באופן כללי היא מזכירה

שכעסים למשל ואמוציות בכלל הינן פרימיאליות,

זה לא משהו במישור השכלי

שניתן לפתור בשיחה בלבד,

יש אנרגיה ברמה הפיזית שהצטברה עם הכעס

והדרך לפרוק אותה נכון שתהיה ברמה של הגוף

הקטגוריה הראשונה הינה זו הפרימיאלית-
הסקס יכול להיות דרך נפלאה

להתחבר לעומק הרגשי והפיזי שיושב בבסיס הקונפליקט

ומתוך החיבור אליו - לפרוק אותו.

אפילו לא חייב להיות מעשה אהבה שלם

אבל כן דרך להתחבר אל החלק החייתי שלנו. 

כדי שנוכל לפרק את הכעס

שמייצר לרובנו כמו קליפה נוקשה

שמעבר לה נמצאים חלקים פגיעים שלנו,

עלינו לגשת ולהתחבר לגוף,

לתת לאנרגיה לנוע, 

תוך מגע עם החלקים החייתיים שבתוכנו

(בדרך דומה למה שאני מלמדת בוורקשופ התודעתי

"איך לדבר אתו מבלי לריב")

"אפילו סתם שתהיה שם ואני אוכל לדחוף אותך

כדי שיהיה לי דרך מי להוציא את הכעס" (בעדינות ובחיבור)

בעוד שהקטגוריה הפרימיאלית בתפריט שלה בתפריט

מקבילה ליסוד "אדמה",

הקטגוריה הבאה, שמקבילה ליסוד ה"רוח"

הינה- ההתמסרות.

לפעמים אפילו סתם בנשימה מחוברת של שנינו

נוצר חיבור אל הגוף וגישה אל מערכת העצבים שלנו

שמאפשרת פורקן למתחים

לא בהכרח דרך מעשה אהבה וסקס שלם

ובכל זאת בחיבור גוף - רגש כששנינו נוכחים

להגיע לבסיס נוכחות כזה שיאפשר למה שהצטבר בגוף

לקבל מבט חם, מקום רגוע ומכיל מבן הזוג

מצע בטוח למיותר להתפרק מהגוף

הקטגוריה השלישית בתפריט של ג'יימי הינה

זו הרומנטית,

מקבילה ליסוד המים.

לפעמים אנחנו פשוט צריכים שמישהו יחבק אותנו

לפעמים יש שם תחושה פיזית שלא צריכה לדחוף

אלא זקוקה לרכות ולחיבוק

לנרות

לפרחים

משהו פיזי רך, רומנטי

כמובן שעלינו להיות ברורים -

מה אנחנו זקוקים לו כעת?

לברר ראשית עם עצמנו (התפריט הזה יכול לעזור)

ולבטא את הצורך הנוכחי שלנו,

כדי שבן הזוג יוכל להיות שם בשבילנו בדרך המדויקת לנו כעת

הקטגוריה האחרונה שמקבילה ליסוד האש

הינה ה"טאבו".

לפעמים אנחנו כנשים כל כך מממשות את הגבריות שלנו

בעבודה, בעסקים, בניהול של החיים בכלל

ולפעמים כל כך זקוקות לרכּוּת

ומרוב שהגבריות מושלת בחיינו,

המעבר לשם נהיה קשה ורחוק

אז זו דוגמא 

למשל "תחזיק אותי ותן לי להרפות"

גם אם זה טאבו עבורי בשאר חלקי היום והחיים שלי

או כל "טאבו" אחר עבורי,

אם זה משחק תפקידים של שולט/ נשלט,

או כל מה שבגדר פנטזיה לעומת החיים האמיתיים

ויכול לשמש לי מעבר לפירוק הכעס/ אמוציה אחרת ששאבה אותי.

כדי שנוכל להעמיק את היחסים שלנו

עלינו להרשות לעצמנו להביא את המקומות הפגיעים שלנו לפרונט.

למרות שלרוב בדיוק ההיפך קורה

כי לרוב אנחנו מתביישים בהם ומסתירים אותם.

אז ההמלצה שלה היא להיות ערים לזה

וכשאני מרגישה מנותקת ממנו

לבדוק רגע עם עצמי:
רגע, מה אני ממש לא רוצה לומר עכשיו?

       מי אני ממש לא רוצה להיות?

       במה אני מתביישת או מנסה להסתיר?

ודווקא את זה לשתף (!!)

כי כל כך הרבה מהיופי והעצמה שלנו

נמצאת בדיוק מאחורי הבושה הזו

ודווקא על ידי כך שנחשוף אותה,

נסיר את הבושה ונראה את החלקים הפגיעים הללו,

דווקא אז נזרח באור גדול יותר.

כך אנחנו בעצמנו נוכל למצוא עוד ועוד חלקים שלנו

שלא ידענו עד כמה זוהרים הם

וכך נוכל לשתף בהם את בן הזוג ולהעמיק את החיבור בינינו

מאד יכול להיות שזה יהיה קשה,

כי זה בדיוק הקושי

ולא סתם הצל נמצא שם לאיים עלינו

אבל עצם זה שאנחנו  מרשים לעצמנו

להיראות באור זרקורים דווקא בצללים שלנו

זה כשלעצמו מאד עצמתי.

ולזה הנה עוד המלצה ממש ממש חמה ממנה -

"אני אשתף את בן הזוג שלי במשהו שאני ממש מתביישת בו על עצמי

ואז אבקש ממנו לעשות אהבה לחלק הזה שבי"

היא מציעה ומסבירה:

"גם אם זה חלק פיזי

כמו הידיים המידלדלות שלי

וגם אם זה משהו רגשי אישיותי...

על הדרך הבושה מתאדה

והרגשות הקשים שהצללים מעיבים על היהלום שבתוכנו

מתפוגגים מהמערכת

ולא רק שאנחנו זורחים באור גדול יותר

כך גם מערכת היחסים שלנו"

וואוו זה כל כך יפה

וכל כך מרגש אותי 
אפילו רק להקליד את המילים הללו!

...............................

כמובן שיש עוד דרכים רבות שג'יימי לא תיארה,

אבל -

היא אומרת - 

בגדול

אם זו התפיסה החדשה אותה נאמץ:
לבוא לקראת

בדיוק באותם הרגעים שהכי בא לי להתרחק

זהו מפתח שמחזיק הכל בתוכו.

מפתח מופלא שמאפשר לחיים 
להיות מספקים וממלאים יותר
ולו רק מההתרגשות והפחד לעשות כן :-)

עכשיו את-

ספרי לי לאן זה לוקח אותך?
ואם הצלחתם לעשות ולו פיסונת מתוך אלה

פה בשבילכם

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

חדש על המדף:

איך לדבר }{ במקום לריב?

ועל הדרך להשתחרר מכעסים!

סדנא מוקלטת עם כל מה שצריך לדעת

ולעשות כדי שזה יקרה ובקלות!

איך לדבר }{ במקום לריב? ועל הדרך להשתחרר מכעסים.סדנא מוקלטת עם כל מה שצריך לדעת ואפשר לעשות לשם כך!
לרכישה יש ללחוץ על התמונה

בקרוב...
המשך בטרילוגיה-
וורקשופ תודעתי להשתחרר מאשמה
וורקשופ תודעתי לחיות באמון מלב אל לב

לרכישה של כל הטרילוגיה (כולה אינטרנטית + הקלטה)

במחיר מופחת יש ללחוץ כאן ולגלול עד למטה

איך זה שאני משנה את ההתנהגות שלי ובכל זאת זה לא עוזר?

"אבל זה בדיוק מה שכבר עשיתי
וזה לא עזר.. 
אמרתי לעצמי כל פעם שהוא נשאר עד מאוחר בעבודה:
שזה לא קשור אלי,
שהוא לא עושה לי בכוונה,
ואפילו - אמרתי לעצמי שהוא עושה הכי טוב שהוא יכול...
ובכל זאת,
הוא המשיך לחזור מאוחר מהעבודה
ושום דבר לא השתנה..."

כמה פעמים קיבלנו המלצות כאלה-
כמו להתאפק,
או
להשתמש במילים כאלה או אחרות..

שגם אם הצלחנו לגייס כוחות-על כדי לנהוג על פיהן,
נחלנו אכזבה קשה לגלות שהמאמץ לא נשא כל פירות.

השבוע אחרי ששמעתי סיפורים כאלה שוב ושוב,
הבנתי שחשוב להקדיש לכך פוסט
ולנסות להסביר למה זה לא עובד לנו 
למרות שאנחנו משנים התנהגות כלפי חוץ:

מה שקורה הוא, שיש פה 'טעות אופטית' -

ישנם חלקים קריטיים שמשתתפים במערכה
וכשאנו לא לוקחים אותם בחשבון -
גם אם נשנה התנהגות חיצונית כזו או אחרת
לא יתחולל שינוי (!)

לא מספיק רק לשנות את ההתנהגות,
או את המילים שבהם אנחנו משתמשים...

אלה הם כמו קצה הקרחון - 
המילים שאנחנו אומרים לעצמנו או למי שאתנו
או ההתנהגות שלנו כלפי חוץ.

לשנות אותם זה ניסיון שווא
כיוון שמתחת לפני השטח נמצא הקרחון כולו
אותו תסכול, חוסר אונים, כעס...
אלה גועשים בתוכנו פנימה
ובעודנו משנים כלפי חוץ,
אנחנו מתעלמים ועוקפים את הדבר עצמו,

בעוד שדווקא התייחסות והכלה של האמוציות
שגועשות מתחת לפני השטח
היא המפתח לחולל את השינוי המיוחל.

זה כמו שני מישורים נפרדים
המישור הענייני - מתי חוזרים מהעבודה,
באילו מילים השתמשנו,
מה קרה אובייקטיבית וקונקרטית

והמישור האמוציונלי הבוחש והגועש
שמביא אתו פרשנויות שמוסיפות עוד קיסמים למדורה
ומעצימות עוד יותר את הכוח
של התסכול,
חוסר האונים,
האשמה,
השיפוט,
הבושה,
האכזבה,
וכו'..

כל עוד לא הגענו למישור האמוציונלי, 
כל עוד לא התמרנו את האמוציות הגועשות בו -
המילים שלנו - גם אם ייאמרו בלחש
ובנימוס מירבי,
טעונות במטען האמוציונלי 
והשינוי לא יתחולל

היופי פה, הוא שטוב שכך (!!)
כי בעצם בעצם - 
לא - "מתי הוא חוזר הביתה" זה מה שמשנה לי,
אלא הפרשנות שלי לכך -
מה שאני כמהה לו באמת הוא להרגיש אהובה 
להרגיש שאכפת לו ממני, חשובה לו, יקרה וראויה

אז באופן אבסורדי -
אם המילים שלי כשלעצמן היו מספיקות
היה נוצר מצב שגם אם היה חוזר הביתה בזמן
הייתי נשארת עדיין עם התסכול הכבוש בתוכי
והשינוי המיוחל (האמיתי) לא היה מגיע

כן, אני יודעת, 
מה שהסיפור הפנימי מספר זה
שהוא זה שאחראי ומחוייב למלא את הצורך שלי להרגיש אהובה,
ואם יחזור הביתה בזמן - ארגיש כך
אחרת למה אנחנו ביחד... וכו' וכו'..
אלא שזהו סיפור שווא שמהתל בנו,

ואין לנו באמת היכולת להרגיע את האמוציות הגועשות בתוכנו
אלא אם אנחנו ראשית - 
האם הפנימית שאני לחלקיי הפנימיים -
הייתי שם בשבילם.

רק אחרי כן, אוכל ליהנות מלקבל מן החוץ את אותם הצרכים,
זה כבר לא יהיה ממקום שתלוי בכך,
אלא ממקום שיכול ליהנות מכך.

אז מה כן?

כדי לחולל שינוי 
נדרשת הסכמה שלי לפגוש את האמוציות שבתוכי,
להיות בנוכחות במישור הרגשי,
להרגיש, לחוות, 

לא מתוך מקום שמזדהה אתם
אלא ממקום שמכיל אותם,
גם לא ממקום שמנסה לעקוף אותם ולהדחיק.

ואז אנחנו לא בהדחקה מחד 
(שמצפה מהמילים לעשות בשבילה את ה"עבודה")
ולא בהצפה מאידך שמשאירה אותנו בניתוק, 
בחוסר אונים ובחוסר יכולת לשנות,

אלא ב ה כ ל ה.

בעצם בעצם כבר בשלב הזה
ישנה בתוכנו חוויה של התמלאות של אותו הצורך בדיוק
שלו ייחלנו כשרצינו ש "הוא יחזור" (למשל)

כי יש שם הקשבה, (ממני אלי)
יש שם חוויה של נראות (נכון, ממני אלי)
יש שם נוכחות (שלי בתוכי)
יש שם רכות מעצמנו אל אותו מקום בתוכנו שמשווע לה

(מה שמסביר למה כשאנחנו משתיקים אותו 
ומנסים לדלג עליו אל שינוי התנהגותי כזה או אחר
לא רק שהצורך לא מתמלא,
אנחנו מנציחים בעוד סיבוב את חווית ההתעלמות
המתסכלת מלכתחילה)

קצת מורכב ובכל זאת אנסה לסכם זאת כך- 

כשמשהו במציאות החיצונית לא מוצא חן בעינינו,
נמצא את עצמנו באופן טבעי מנסים לקבל מענה לצורך מבחוץ
(שלא לומר תובעים ודורשים אותה משם)

על מנת לחולל שינוי
ככל שנִיתֵן מקום לרגשות הגואים בתוכנו
(לא כאישור להשליך אותם החוצה על מי שמולי
אלא להתבונן במה שקורה בתוכי ולתת לתנועה להתחולל)

כך נמצא את עצמנו יותר ויותר
בתחושה של שליטה במציאות חיינו,
בחוויה של יכולת לשנות אותה למציאות הרצויה לנו.

לכאורה פשוט, 
למעשה מנוגד לכל מה שלמדנו והורגלנו אליו לאורך השנים,

לכן יש ערך וחשיבות לליווי והכוונה לשָם,
ולו לכמה מפגשים שבהם נטמיע את הכיוון החדש הזה,
ונִתְרַגֶל לשרביט אִתוֹ נוכל לנתב את עצמנו לחיים שמחים
ממלאים ומזינים.

מזמינה אותך לקבל את השרביט לחייך!,
ניתן ללחוץ פה ולכתוב לי
כדי שכבר נוכל להתחיל לצעוד לשם,
כי החיים קצרים וחבל על כל דקה. 

בברכת שבת שלום וברכה

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

"סוף סוף הבנתי למה כל כך מעצבן אותה שאני שותק ויותר מזה – אני מוצא את המילים שהלכו לי לאיבוד תמיד.."

כך סיפר לי ירון כמה שבועות אחרי הסדנה,

כשהתקשר לומר לי תודה על שהחזרתי לו את אהובתו משכבר..

"מה..,  זה קסם?"

את אולי שואלת,

"סדנה קצרה כזו וכל הבעיות נפתרות?"

אז הנה מה שיש לי לומר לך –

יש כמה דברים שקריטי להבין

וכשמבינים אותם, והם מוטמעים ומופנמים -

(לא רק נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה,

לא רק בשכל, אלא הבנה מה💙💙💙💙)

אז..

הקשר שביניכם נהיה כמו שאת מייחלת לו,

יש ביניכם הבנה, 

שיתוף, 

הדדיות,

אז...

אתם מוצאים את עצמכם באים בטוב זה לזו,

באופן מפתיע,

אתם מצליחים לדבר, 

מרגישים שמבינים אתכם,

מתבססת ביניכם הידיעה הזו "היא/הוא פה בשבילי"

(לא סתם ככותרת ריקה אלא כמציאות)

כי אחרת, כשאני אומרת מה חשוב לי

והוא שומע שהוא אשם בזה שאני מתוסכלת 

ומוצף מהתסכול שלי שמתערבב עם האשמה

נהיה בלגן. 

לא שאפשר לשפוט אותו על זה

כי איך שאני מדברת כשאני מתוסכלת 

עשוי בהחלט להדליק את חיישני ה ׳סכנה׳ 

ולעורר שליפת ציפורניים, חבישת קסדות וכניסה להיכון

כלומר,

כשאנחנו מדברים מתוך התסכול

(ואחרת- אף אחד לא מלמד אותנו וזה מה שאנחנו לומדים יחד)

אי אפשר באמת להקשיב.

מנגנוני ההישרדות שלנו נכנסים לפעולה 

ומה שקורה בינינו יותר דומה לקרב מאשר לשיחה

מעניין להבין שפיזיולוגית, 

כשמערכת ההישרדות שלנו נכנסת לפעולה,

כלומר כשאנחנו חווים סכנה,

הדם זורם מהקורטקס - שם החלק התבוני של המוח 

אל המוח הקדמון- החלק הפרימיטיבי שאחראי על ההישרדות

ובפועל אנחנו פשוט פחות חכמים   

אז הנה משהו שקריטי להבין- 
יש חשיבות -
לקבל כלי שמלמד אותנו איך לדבר,

ומעבר לזה קריטי-
הוא לעבור דרך שמאפשרת לנו לעבור ממוד של הישרדות למוד של איכות,
כלומר להיות במקום שמסוגל להשתמש בכלי.

ואת שני אלה אתם מקבלים בסדנה.

לא, זו לא עוד סדנה.. עם תכנים שאפשר לקרוא באינטרנט..

ולא.. 

לא תקבלו רשימת 'עשה ואל תעשה'..

זו סדנה בה אני מביאה תכנים 

שבכל פעם מחדש,

אני נפעמת לראות איך נפקחות מולם העיניים,

איך החיוך מתיישב,

בכל פעם מחדש,

אני מוקסמת מצלילי האסימונים שנופלים

"גלינג גלינג"

שמצלצלים כשהדברים מסתדרים פתאום.

אז נכון,

זה לא מספיק להבין את הדברים,

ולכן-

מעבר לתוכן שמועבר 

(שבכל פעם מחדש שואלים אותי "איך לא מלמדים את זה בבית ספר? זה א'-ב' של תקשורת"..)

נעבור תהליך טרנספורמטיבי

שמאפשר לתכנים המנטליים

להיספג בעומק, שמאפשר לנו להבין מהלב,

לשחרר את המיותר (כעסים, אכזבות, תסכולים)

ולהתמלא בתקווה מהדרך שנפרסת לפנינו.

וכל זה קורה תוך כדי שכל אחד מבני הזוג 

חוצה את הגשר אל לב של אהובתו/ו

גם ריפוי אישי וטרנספורמציה

וגם חיבור עוצמתי ביניכם!

ככה, נוצר חיבור בין תודעה ללב,

וכשחיבור שכזה נוצר,

אז - הפוטנציאל להתרחשותם של קסמים נוסק אל על

והם פשוט קורים

כמו שכתבה רותי אחרי שעברה עם האיש שלה תהליך באותה הדרך:

והנה עוד מה שקרה אחרי כמה שעות עם התכנים והכלים הללו:

מעבר לזה,

ככל שאני חושבת על זה יותר,

אני מוצאת שזה יכול להיות מושלם 

להמשיך את המפגשים הללו,

אחת לחודש

וככה – במשך 9 חודשים,

ממפגש חודשי למפגש חודשי

אתם עוברים ממוד של הישרדות,

של הילחם / היכנע/ ברח

למוד של איכות, של בחירה,

של סקרנות וקבלה,

שם - האהבה יכולה לשוב ולפרוח.

אין צורך להתחייב מראש לכל המפגשים,

אלא להגיע למפגש הראשון

זה שיתקיים ב 4.5.18,

לטעום, לבדוק שאנחנו מתאימים,

ורק כשזה נכון,

אחרי שטעמתם ואתם יודעים במה מדובר,

רק אז נבחר את המשך הדרך.

(מציינת שיש אפשרות להמשך

למקרה שברור לכם שיש רצון לתהליך ממושך,)

אחרי הכל -

בזוגיות שלנו אנחנו פוגשים את עצמנו

והנה לנו כלים נפלאים למצות את המפגש הזה (עם עצמנו)

לצמיחה וחיבור,

למימוש הכמיהות העמוקות שלנו

ומתוך השלם שכל אחד מאתנו צומח להיות,

להזין קשר זוגי משודרג ומשמח!

ממילא.. יש אחריות,

(100% - לא מוצא חן אחרי שעה > נפרדים כידידים)

כך שאין לך מה להפסיד !

פשוט להירשם פה.

מצפה לכם 💚

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

נ.ב
כמובן שאפשר לעבור את התהליך הזה גם באופן פרטני.
לפרטים כתבו לי למייל galitel2@gmail.com