חפש בבלוג זה

יום שני, 30 בדצמבר 2019

כדי שהשנה (והעשור!) הבאים יהיו הכי טובים שהיו לכם ever עד כה!

הזמן טס!
לא מתחיל השבוע וכבר הוא נגמר,

רק אתמול הייתי בת 28 
(במשך 4 שנים ;-) וכבר אני ...
בת שלושים ושני עשורים :-)

לפעמים זה מרגיש שהחיים 
בורחים לנו מבין האצבעות
בלי שאנחנו מספיקים לחיות אותם..

אז כדי שהשנה הקרובה
שמתחילה גם עשור חדש
תהיה מלאת חיות,
מלאה בסיפוק, בנחת, ב א ה ב ה,

הנה לך טקס קטן
שאתם יכולים לעשות ביחד או לחוד
בהתכוונות למצות ולחיות
כל רגע במלאות
מ ע כ ש י ו
כשעשור חדש בפתח.

לפני שאכתוב לך את השלבים בטקס,
עוד כמה מילות הקדמה:

הטעות הנפוצה סביבנו
במיוחד בעולם המערבי
היא לנסות למלא את חוסר הסיפוק
בעוד ועוד דברים מבחוץ,
(כתבתי על זה גם בפוסטים הקודמים)

כשלמעשה, בלי להקטין מחשיבותם של אלה,
מה שיוביל אותנו למלאות -
זה דווקא נוכחות וחיבור ברגע הזה,
עם מה שיש בו

זה לא כמות הכסף,
מכונית כזו או אחרת, בית,
הישגים כלכליים אחרים, 
גם לא ההישגים החברתיים 
ואפילו לא המשפחתיים,

אלא מידת ההצלחה שלנו ליהנות ממה שיש

לכאורה פשוט,
למעשה - הלוואי שהיה כזה..

רגע, לא,
אני לא מדברת על להסתפק במועט (!)

אני מדברת על ליהנות ממה שיש.
להיות נוכחת ברגע הזה בו אני שוטפת כלים,
ברגעים בהם אני עם הילדים,
עם האיש, 
בעבודה,
כל רגע הוא רגע,
רגע שלא יחזור עוד! 

וממש לא ברור מאליו מה שיש בו,
אם כי ההרגל התרבותי התפיסתי הנפוץ
הוא - לראות את מה שעוד אין
ולהישאר בחיפוש אחרי עוד...

וכשהמיקוד הוא בהישגים שבחוץ -
אנחנו לעולם נשארים עם הטעם החמוץ שחסר משהו...
מה שמוביל להמשיך במירוץ החיפוש לעולמים...

אלא אם..
נעצור,
נביא את המודעות שלנו אל הרגע הזה,
נאפשר לאני הגדול יותר 
שמתקיים אצל כל אחד מאתנו
לקחת פיקוד ולהיות נוכחות פה,
עם מה שיש,

הנשימה, הגוף,
הרגשות,
העולם הפנימי שלי,
מה שיש.

ככל שנהיה במודעות ונוכחות ברגע הזה 
כך נוכל לחיות במלאות,
כך נרגיש חיים,
ונמצה כל רגע ורגע

והיופי הוא - 
שככל שאנחנו עם מה שיש -
נגלה.. שה "יש" גָדֶל ויש ממנו עוד...

הזמן טס כאמור,
והדרך שלנו למצות אותו אם כך
היא בכך שנחייה במלאות -
שנרגיש את הטעם הכל כך לא ברור מאליו הזה 
מכל רגע שעובר
ונתענג על כל ביס מהחיים.

אז הנה לך טקס קטן לסגירת העשור והשנה שמסתיימת:
(מטעמי נוחות אני כותבת בלשון נקבה,
אבל זה כמובן מתאים גם לךָ או לכם יחד)

קחי כמה רגעים,
אפשר לעצום את העיניים,
לאפשר למרוצה שאנחנו כל כך בקלות נשאבים אליה להירגע,
או לנו - לפרוש ממנה להפסקה ולוּ קצרה,
תני לנשימות להתארך בצורה מודעת,
ככה תעבירי מסר למערכת ההישרדותית שאפשר להירגע,
ומתוך קשב פנימה
התבונני על העשור האחרון
מה היה בו
מה עברת בו
מה חווית לאורכו?
אם היית מגדירה אותו בכמה מילים -
מה איפיין אותו?

אולי התרחבות, או התמסרות אם התחתנת בעשור הזה,
או נולדו בו ילדיך,
אולי העמקה לעולמך הפנימי, ופריחה...

ובנימה זוגית:
מה בעיקר עבר עליכם בשנים הללו?

כתבי לך.
~~~~~~~~~~~~

עכשיו -
כתבי מה כבר מאחוריך?
אילו עניינים כבר פתורים ואינם עוד?

זה יכול להיות עניינים רגשיים שפתרת,
או פיזיים, או גם וגם.

מה לגמרי כבר מאחורייכם?
אילו אישויים כבר פתורים ואינם?
~~~~~~~~~~~~~~~~~

עכשיו הוסיפי -
מה סיימת בשנים הללו?
אילו הישגים היו לך?,
רצונות שכבר הושלמו?

ובנימה זוגית:
מה השגתם והושלם בשנים הללו?

כתבו לעצמכם תוך כדי הוקרת תודה 
וכבוד לעצמכם על כל הישג והישג

~~~~~~~~~~~~~~

והשאלה הבאה:
מה תרצי לעצמך?
למה את כמהה 
בכל ליבך, 
העזי לכתוב כל מה שעל ליבך,
כל מה שמחייה אותך, מזין,

גם דברים ספיציפיים -
עופי על זה,
הזמן טס מהר מידי,
רשמי כל מה שאת רוצה -
זה הזמן שלך

בנוסף למשאלות פיזיות,
הוסיפי גם מהויות.
כמו לממש/ להעמיק אהבה, כבוד עצמי ולאחר, חיבור...
היי יצירתית ותני לרצון הלב שלך לדבר.

ובנימה זוגית:
מה אתם מאחלים לעצמכם מעתה והלאה?
מה אתם רוצים להכניס לחייכם?
~~~~~~~~~~~

איך נמצה את הזמן באופן מקסימלי?
על ידי נוכחות והוויה כאן ועכשיו
ובחירה עבורנו לעשור הבא
להיות בכל רגע ורגע היוצרים של חיינו

גם הרגעים המאתגרים -
גם בהם נביא את עצמנו בפתיחות,
בהתמסרות, 
כי זו תאפשר לך לצמוח,
לנצל את האתגר כמצע להתפתחות
כהזדמנות לראות את המקומות הלא מפותחים שלך
לנקות, למוסס, להתמיר,
כך שתוכלי להיות עוד יותר 
אוהבת אדיבה ורכה לעצמך ולמי שאתך.


עכשיו - השלב האחרון בטקס -

🔺את הדפים בהם כתבת את מה שהיה ונגמר - שרפי לאפר

🔺ואת הרשימה של מה שאת רוצה לעצמך -
     תלי במקום בו תוכלי לראות אותה
     ולהזכיר לך את המיקוד שלך

וכשאת מתבוננת ברשימת הרצונות שלך -
בדקי עד כמה את יכולה לומר "כן" -
לכל דבר נפלא ומופלא שעתיד להיכנס לחייך
ועד כמה את מוכנה לקדם אותו בברכה,
בלב פתוח, בהתכוונות לנוכחות וחיבור,
במלוא הוויתך.

*נכתב בהשראת דר' סיידה דזילטס

מאחלת לך סיכום פורה
ושנה ועשור מופלאים
ומלאים בהפתעות משמחות,
בהתרחבות, והנאה
והתמסרות לא ה ב ה 

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן


יום ראשון, 22 בדצמבר 2019

רומן באמצע החיים - המשך


בהמשך ישיר למה שכתבתי בשבוע שעבר,
"הגיעה" אלי כתבה מהארץ
שכתבה איילת שני 
בה היא מראיינת את אלן וואלאס
תלמידו של הדלאי למה.

בכתבה וואלאס מתייחס לנטייה הנפוצה
לחפש את האושר "בחוץ"
(מה שמידי פעם מוביל (גם) לרומן באמצע החיים)
ומסביר למה זה לא עובד לנו
ומה כן יוביל לאושר שאינו תלוי בדבר

"כל עוד אנחנו תלויים בגירויים
מהסביבה, לעולם נישאר לא מסופקים
",
אומר אלן וואלאס בריאיון המרתק של איילת שני,

"אם אנחנו מקדישים את חיינו 
למרדף מתמיד אחרי הֶדוֹנִיזֶם, 
לעולם לא נוכל להיות שמחים באמת 
משום שלעולם לא יהיה לנו מספיק משום דבר..."
הוא מוסיף ומסביר:

"השמחה ההֵדוֹנִית הינה תוצר 
של מה שאנחנו יכולים לקבל או לקחת מן העולם, 

אלו הנאות התלויות בגירויים 
וכשהגירוי נעלם גם ההנאה נעלמת.. 
בסוג כזה של הנאות תמיד נרצה עוד 
כי אף פעם אין מספיק 
כסף, 
הצלחה, 
עצמה, 
סקס..."

"לעומת זאת יודומוניה" - וואלאס מסביר -
"היא רווחה אמיתית,
רווחה שמגיעה מבפנים, 

אפשר לשמור עליה גם כשלא נעים לנו 
או כשמה שהמציאות מציעה לנו 
מעורר חרדה או עוכר שלווה..."

ככל שאנחנו מצליחים 
להפנות את תשומת הלב פנימה, 
אם בנשימה מדיטטיבית כפי שמציע וואלאס 
ואם בדרך אחרת, (בהמשך מרחיבה עליה)
אנחנו אט אט עוברים מימד,

נוצר חוסן פנימי שמאפשר לנו להגיב אחרת, 
מתוך בחירה, 
איפה שפעם היינו מובלים אוטומטית 
על ידי מנגנונים הישרדותיים 
שאימצנו כילדים כתוצאה מחוויות בהן חווינו חוסר אונים, 
מנגנונים שאז הצילו אותנו 
והיום לרוב עושים את ההיפך.

החוסן הפנימי
והתבהרות התודעה שנוצרים לאורך הזמן
מאפשרים לנו לחוות רווחה שלא תלויה בחוץ
ונוספות לנו אפשרויות תגובה אחרות

כך שאם... כשהייתי ילדה,
חוויתי בין היתר התעלמות,
יכולתי לאמץ תגובה אוטומטית
של כעס מוחצן וצעקה על מנת שישמעו אותי,
על מנת "להפסיק את ההתעלמות"

כבוגרת, מן הסתם, 
גם אם שומעים אותי כשאני צועקת,
ההרגל האוטומטי הזה לא מוביל
ליחס הרצוי אליו מלכתחילה כמהתי.

או

אם כילד הייתי תלוי באישור הסביבה,
שזה לגמרי טבעי לכולנו
(ויכול להיווצר כתוצאה מעודף או מחוסר אישור מההורים)
ולא התייצבה בי ידיעת המרכז שלי
שנותן לי את האישור והאושר שלי כמי שאני,

הרי שאף שהבטחתי אמונים לאשתי,
אני עשוי ליפול במלכודת הרומנטית הזו
ולהימשך על ידי כוח "חזק ממני"
לעבר חיוכים/ מבטים/ כל ייצוג אחר
שיבטיח לי בלי מילים -
"הנה מה שאתה מחפש -
כאן יש קבלה אמיתית שלך"


כמובן, שגם מעצם האלמנט האשלייתי 
שיש בכל התאהבות
וגם מעצם האשלייה שהאישור נמצא בחוץ,
בשלב מסויים...
(לפני או אחרי שהזוגיות והבית נפגעו מכך)
תגיע האכזבה.

"במסורת היהודית יש עושר מופלא של ידע,
שמצביע על אותה המסקנה..."
וואלאס מוסיף ואומר:
"אבל אנחנו כל כך צדקנים ויהירים
שאנחנו מוכנים להפנות לכל הידע הזה עורף..."

"הנה תרגיל פשוט שמתאים לכל אחד:
תשומת לב לנשימות. לשבת כמה דקות
במקום שקט ולהתרכז בנשימות פנימה והחוצה.
נסי לעשות זאת במשך 5 דקות 
ותגלי שהמיינד נעשה שקט ושליו..."

"הרווחה הזו שורה על הגוף כולו,
מעבר לתחושת השלווה יש משהו עמוק יותר-
ההיפך המוחלט מחוסר נוחות,
אני קורא לזה well at ease"

ולמי ש"נשימה פנימה" הוא רעיון לא ארצי מספיק,
הנה אפשרות נוספת ממני:

לפעמים היציאה אל רומן
הינה פתח מילוט מתסכול 
שחוזר על עצמו בקשר הזוגי הביתי.

למשל כשהיא } מבטלת אותו
והביטול הזה מתסכל כל כך
שבא לו רק לברוח...

מאחר ולא לימדו אותנו 
איך להתמודד עם רגשות,
נמצא את עצמנו פועלים באחד מתוך
3 האפשרויות האוטומטיות -
fight, flight, freeze

כולן מיועדות למצבי הישרדות
שכן אימצנו אותן כשהיינו חסרי אונים

ומאחר ורגש- אינו באמת מצב מסוכן
גם אם נֵחֵוָוה ככזה -
אף אחת מהדרכים הללו לא באמת יובילו למזור.

"רגשות הם רק מבקרים
תן להם להגיע וללכת
אל תאחוז בהם" (תרגמתי סימולטנית מתערוכה שמוזיאון העיצוב בחולון)

אלא שהם כך כך משכנעים,
שאם לא לימדו איך...
אנחנו ממש שבויים שלהם כעיוורים בחשיכה.

~~~~~~~~

כשאני עובדת עם זוגות,
אנחנו חושפים את הסיפורים הפנימיים
שמשאירים אותנו שבויים בתוך הלופים,
סיפורי כזב שמצדיקים את התגובות ההישרדותיות
ומשאירים אותנו במישור של הצדק
מי צודק ומי אשם
ועם אחד מ ה Fים כתגובה -
מלחמה/ בריחה/ כניעה

הסיפורים הללו מתקיימים
ב 4 רבדים בתוכנו -
ברובד הפיזי - הם אחוזים בגוף בתחושות,
ברובד הרגשי - הם מחזיקים רגשות 
שכלואים בנו שנים רבות,
ברובד המנטלי - אותו הסיפור החשיבתי
וברובד הרוחני - אמונות בסיס שגויות
שאימצנו כילדים.

הפקעת ה 4 רובדית הזו
היא כמו מגנט
שמשחזר לנו שוב ושוב את אותו התסכול
שחוזר על עצמו בחיינו,

הסיפור חוזר שוב ושוב - 
כל עוד אנחנו שבויים שלו
ומתוך כך - ממשיכים לחפש בחוץ 
את האושר והאישור...

לעומת זאת,
כשאנחנו מקבלים גישה
ל"נטרול" המגנט,
ומתחילים לִפְרוֹם אחד אחד את החוטים מהפקעת,
נוצרת בהירות,
מתחדשת בנו ידיעת החוסן הפנימי שלנו,
מגיע שקט,
ישנה יותר ויותר קבלה ואהבה לעצמי

וכשכך - יש הרבה יותר שקט וסיפוק מחד,
עם יכולת להינות ממה שיש
ומאידך -
כשעולה תסכול, יש לנו היכולת הרגשית
לעבור דרכו ולעבד ולשחרר עוד 
מהסיפורים הילדיים שמגבילים
אותנו ומשאירים אותנו בהישרדות ובכיווץ.

ככל שאנחנו משחררים -
כך הרווחה, הנחת, השותפות
והאהבה עוטפים אותנו ברכות.

ואז, הצורך ההוא -
לצאת ולחפש בחוץ -
מתאדה והופך לא רלוונטי.
~~~~~~~~

אם יש בסביבתך זוג כזה
שמאד רוצה להישאר יחד
אבל על סף יאוש מהתסכולים
באשר הם,

הנה קצה חוט של תקווה ממני אליהם -
זה יכול להיות אחרת!!

נדרש רק רצון כנה
ובזמן קצר יחסית של תרגול והפנמה,
הזוגיות מקבלת תפנית
והאהבה חוזרת הביתה!

עוד פרטים על האינטנסיב הזוגי -
יומיים בהם מקבלים את כל זה
בתמצית מרוכזת ואינטנסיבית
ומכאן גם אפקטיבית :-)


ואם בינתיים את מסתפקת בטעימה ורוצה
בלחיצה כאן יש פרטים על 
ובה כל מה שצריך לדעת כדי להצליח לדבר
בלי להגיע לפיצוץ.


בברכת שבוע מקסים,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום שני, 16 בדצמבר 2019

חיים רק פעם אחת! מתחיל רומן באמצע החיים!

בשלהי נישואיך,
לרוב כשכבר יש מריבה או שתיים
לא פתורות באוויר,

"פתאום" יוצא לך להכיר מישהי
וזה נראה...
שהיא ממש אבל ממש מבינה אותך,
שהיא ממש אבל ממש נותנת לך את המקום שלך
שהיא ממש אבל ממש אוהבת אותך
וזה מרגיש כאילו היא בעצם אהבת חייך...

"חיים פעם אחת.."
אתה שומע הצדקות שדוחפות אותך לשם
או
 "זהו רצון הלב.."
מילים שמחזקות את הפיתוי
והופכות אותך שבוי ב"קסמי" האישה האחרת

אבל רגע...
האם באמת הלב הוא זה שמדבר פה?
האם זוהי באמת The love of your life?
ומה חשוב להבין בנוסף?
~~~~~~~~~~~~~

על פי מחקרים שנעשו בשנים האחרונות,
מסתבר שכבר כשאנחנו בני ארבע בערך
אנחנו לומדים לשקר -
כשאנחנו רואים את אמא עומדת עצובה
ואת אבא ניגש ושואל -
"הכל בסדר?"
והיא עונה לו "כן, הכל בסדר"

אז, מתחיל בלבול בתוכנו -

כי מצד אחד אנחנו מרגישים שלא,
ומצד שני אנחנו שומעים שכן,

מאז מתחילה להתפתח בתוכנו דואליות
שמחד מעלימה את האמת מעצמנו,
מרגילה אותנו למסך את עצמנו
ואנחנו מסתובבים עם מסיכה כזו
שמסתירה את מה שבאמת מתחולל בפנים

ומאידך
נותנת הרבה יותר כוח למילים של האחר,
ולמרות שכשמישהו ישקר -
יהיה לך ברור בתוכך שזה שקר...
אם יתעקש ויאמר לך "אבל זו האמת"
יש מצב שהמילים שלו ינצחו
את האינטואיציה שלך

אלא ש...
עוד לפני שהדואליות הזו
מקשה עלינו בזיהוי שקרים בחוץ,
היא מחמירה את חוסר הבהירות הפנימי
ביני לביני

הדואליות הזו מתיישבת
מעל ההתניות וההטבעות החברתיות
והתפיסות התפוסות שלרוב לא מודעות
שלאורך השנים השרישו בנו
וטפטפו לתוכנו -
מה אנחנו "צריכים" להיות,
מה "נכון" ומה לא,
איך "צריך להרגיש",
מה "בסדר " ומה לא..

שלא תמיד הולכות יחד
עם מה שאנחנו באמת מרגישים
וממילא התודעה ההשלכתית שהיא סביבת חיינו
מבלבלת אותנו ובין מה שבתוכנו למי שבחוץ

ומייצרת אינספור אשליות
שמושכות אותנו באף -
לרוב בניגוד למה שנכון לנו

כאילו "היא" } מקור התסכול שלך
והאחרת }} הינה מקור העונג.

תפיסת המציאות ההשלכתית כה מושרשת
שאנחנו נאמין לשקר הזה
לפיו - אנחנו תלויים באחר
לטוב ו/או לרע

מה שבשלב כזה או אחר יתנפץ לנו בפנים
כי למעשה, רק מבפנים יגיע המזור.

רק מילוי הצרכים מתוכנו (לפחות כבסיס)
הוא שיעצים וימלא אותנו לאורך זמן,
יאפשר לנו לקבל הקשבה ואהבה אמיתית
(אח"כ גם מן החוץ)

כך שכשעולה תסכול
ככל שניזכר שזה לא ב"אשמתה"
אלא שהיא רק מזכירה לך אותו (!)

ובמקום זאת,
ניקח בעלות ואחריות על מה שמתעורר,
כן, בתוכנו,
נעבד, נכיל, נשחרר את כל התפיסות האחוזות בו,

תיווצר בהירות
יהיה תיאום בין הראש ללב,
ונפעל באופן שנכון למצפן הפנימי שלנו.
~~~~~~~~~~~~

ואז בשלהי נישואיך,
לרוב כשכבר יש מריבה או שתיים
לא פתורות באוויר,

"פתאום" כשתפגוש אישה שבאמת....

תוכל להבין שזה רק לכאורה.

כי גם היא רק מזכירה לך את עולמך הפנימי

את הכמיהה לנראות,
אולי להבנה,
לכבוד,
או לכל מה שתגלה
כשתפנה את תשומת הלב פנימה
במקום החוצה

כל מה שתגלה -
שכנראה קצת חסר בנישואיך
וקיבלת לגביו תזכורת
על מנת שתוכל לחזור הביתה,
לעורר, לטפח, לתקשר ולגדול
עם האישה שלך.

נכון,
חיים רק פעם אחת,
השאלה היא באיזו איכות -

האם סיפוק צרכים מיידי הוא שממלא אותנו?
או דווקא קשר שהולך ומעמיק
עם אותה האישה
כשאנחנו עוברים יחד דרך התסכולים
כְּשְעָרִים לצמיחה וחיבור רוחני.

אני יכולה לאכול עכשיו 8 חתיכות עוגת קצפת,
כי ממש ממש בא לי
וממילא "חיים רק פעם אחת"
וזה בדיוק מה שאני מרגישה שנכון (!?)

אני רק צריכה לקחת בחשבון
שיכול להיות שיהיה לי טעים בהתחלה

אבל מובטח לי כאב בטן איום +
2 קג' נוספים
במשך הימים שאחרי

ובכלל, החשק הזה למתוק -
האם הוא באמת באמת יענה על הצורך האמיתי ?
האם ההתעלות המובטחת
תתקיים שם ולאורך זמן ?

מאחר ואני אותו אני
שלא איפשרתי לה להתקיים עם אשתי,
סביר להניח שאפגוש את אותו החוסר בדיוק
עם אישה אחרת (בבוא הזמן)

ואם אני כבר מוכן לעשות את הצעד
אל עבר מילוי הכמיהה בתוכי -
הרי שאני יכול לעשות אותו לצד האישה שאתי

אם היא רוצה כמובן

ואז גם לזכות במשפחה מאוחדת ושמחה
וגם ליצור חיבור רוחני
הכי עילאי שאנחנו כבני אדם
יכולים להגיע אליו
כזה שמתקיים בקשר זוגי מודע,
מחייב המבוסס על כנות ואמת
ומאפשר לאהבה להעמיק, ללבלב ולפרוח.

אחרת
מתחילה לה מסכת של שקרים -
לגבי הנעילה של הטלפון
ולגבי הטבעת
לגבי מה שעשית היום
ולגבי מה קורה לך באמת

והשקר, הוא כמו רעל...

גם אם לא יודעים ועוד לא גילו אותו,
ובעצם - אפילו יותר כשהוא מוסתר -

הוא מרעיל את מה שיש לך בבית,
את האווירה בינך לבין אשתך
ומייצר בסיס פורה למריבות ותסכולים
כאילו על כלום

וגם.. ברור... שזה מקטין עוד יותר
את הסיכוי שדברים יסתדרו ביניכם

זאת אומרת
שבזמן שלכאורה הוא { "חי את החיים"
...
הוא { למעשה מחרב אותם

כי מה שנבנה - סיפור ה"אהבה" החדש -
מבוסס על אשלייה
שאוטוטו מתפוררת

ובו זמנית מחלחלת למרחב הזוגי הביתי
מרעילה והורסת אותו.
כן, כמובן גם טרם התגלתה

השקרים, הפגיעה הקשה -
הכי קשה שיכולה להיות לנו כנשים
שנושאות בתאינו את כאבה של שרה מול הגר..
~~~~~~~~~~~~~

נכון,
לפעמים הבחירה הנכונה היא בפרידה.
לפעמים נכון לי לחיות עם מישהו אחר
ממי שבחרתי כשהייתי בת 20+

לפעמים -
רק אני "עובדת" ומתפתחת
כשבן הזוג תקוע במעגלים ולא לוקח בעלות ואחריות
על החלקים הלא פתורים שלו -
אז הפרידה היא בחירה נכונה.

נכון גם שכוחות הפיתוי
גדולים וחזקים.

יחד עם זאת,
זה בדיוק מה שמבדיל את האדם מן הבהמה

אנחנו לא שולטים על הרגשות שצפים,
אבל -
אנחנו בהחלט יכולים לשלוט על המעשים שלנו,

וככל שנעמיק למילוי הצרכים העמוקים שלנו,
מעבר לפיצוי שמתאפשר בסיפוק המיידי,
בחשקים,

ככל שנשתחרר מהתפיסה ההשלכתית
שמשאירה את הכוח אצל האחר -
בין אם הסיפור הפנימי הוא: "בגללה קשה לי"
ובין אם הוא "בגללה אני פורח",

כך נחזיר לעצמנו את הכוח

ונזכה לאיכות חיים
בתוך מערכות היחסים שלנו -
עם עצמנו
ועם הסובבים אותנו.
~~~~~~~~~~~

לחיי האמת והכנות
ומערכות היחסים המודעות
שבכוחן להעמיק את החיבור הרוחני שבינינו!

פה בשביל ללוות אתכם
בדרך לשם אם זוהי כמיהת הלב שלכם,
עם כלים מופלאים שמחוללים בקלות
את השינוי המיוחל!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן




יום שני, 9 בדצמבר 2019

מה מקשה עלינו לצאת ממשבר?

"שוב התחושות הקשות מכבידות,
כל כך הרבה אני מנסה
והן לא מרפות... 
נמאס לי, כבר אין לי כוח יותר..."
~~~~~~~~~~~~

אתמול יצאנו לטיול קצר בבית ג'וברין.
לא, זו לא הפעם הראשונה שאני שם
ובכל זאת,
כמו בכל פעם שאני חוזרת למקום שכבר ביקרתי בו -
גם הפעם קסמו לי רעיונות חדשים,
ליתר דיוק היה זה הפעם
אחד באופן מיוחד
שלא יכולתי להפסיק להתפעל ממנו
והוא - ה נ ח י ש ו ת

כמה נחישות נדרשת
על מנת לחפור כאלה מערות מ ד ה י מ ו ת
בגודלן, ביופין המרהיב כל כך -
שאין לי מילים לתאר:




מערכות שלמות של חדרים למיניהם,
מזדרונות,
כוכים שונים שנכרו בתוך המערות,
ציורים, קישוטים,
פנטסטי!

וכל הזמן הזה שאני מתפעלת
אני לא מפסיקה לחשוב-
איזו נחישות!
כמה מאמץ,
זמן
והתמדה נדרשו לשם כך!

ואני ממשיכה לפטפט עם עצמי:
"אני חייבת לכתוב על זה
כי זו בדיוק התשובה לתלונה שאתה פתחתי.."

הנה, פה ניסיתי לצלם קטע קטן מאחד הקירות
בו רואים את סימני החציבה
על מנת להדגיש כמה הדבר הגדול והאדיר הזה
נוצר מאינספור של חציבות קטנות:
אין ספק שמלעיטים אותנו
ברעיון הרומנטי לפיו דברים טובים
פשוט קורים,
כמו קסמים,
אני רוצה משהו ו...
פוףףף
זה קורה לי..

אנחנו פותחים את היוטיוב
ורואים אמנים מוכשרים
שב"קלי קלות" מצליחים ליצור יצירות פאר,
כדרים שמרימים בשניות כד בגובה מטר,
וואוו כמה זה נראה פשוט,
ו... וואוו מי כמוני יודעת
ש.. "פשוט" - זה לא...
או את מייקל ג'ורדן
שמוצא את דרכו בקלילות אל הסל
וכל זריקה שלו - בול!
(טוב, במקרה הזה זה לא נראה קלי קלות
אולי כי לרובנו היתה התנסות או שתיים מול סל בחיינו..)

מה שאנחנו לא רואים
כשאנחנו מסתכלים על ההצלחות הללו
ומנסים לשאוב מהן השראה..

זה את השנים על גבי שנים
בהן היו אינספור ניסיונות,
טרם ההצלחה-
רובם של פספוסים ואי הצלחות
ומשלא נשברה רוחם והמשיכו לנסות,
הפכו להיות האלופים שהם היום

והיום.. זה בא להם בקלות.
~~~~~~~~~~~~~

כדי ליצור משהו
נדרש רצון, כוח רצון, התמדה ונחישות.

על אחת כמה וכמה -
אלה נדרשים כשרוצים לחולל שינוי

ועל אחת כמה וכמה וכמה
כשנקודת המוצא היא משבר-
כמו ממינוס אנחנו רוצים לעלות לפלוס.
~~~~~~~~~

למרות שאני בטוחה
שעד כאן אני לא מחדשת כלום לאף אחד
כי הרי לא נולדת אתמול...

אני בטוחה שמצאת את עצמך לא פעם
מתלוננת בפני האיש שלך
על משהו שכבר אלף פעם ביקשת ולא השתנה,

או מתוסכלת מעצמך
על כך שכבר מאתיים אלף ניסיונות היו לך
ואת מרגישה רחוקה מהמטרה שהצבת לעצמך

או..
מתוסכלת שהשאריות של המשבר
"שכבר מזמן הגיע הזמן שייעלמו.." (says who??)
עדיין ניכרות בחייך.

במצבי משבר סוער עולמנו הפנימי,
לפעמים באופן שהוא בלתי נסבל עבורנו
לכן הסבלנות כל כך קצרה
ואנחנו רק מחכים להיות אחרי

אלא שהדרך לאן שאנחנו רוצים להגיע
תמיד מתחילה במה שיש עכשיו

וכל ניסיון לעקוף/
להשתיק/
להפסיק את מה שיש -
רק מייצר התנגדות וגורם למצב המתסכל להתקבע..

הדרך לשינוי עוברת דרך מה שיש
בשהייה במה שיש
כן, גם אם זה לא נעים...

מה שיש הוא כמו השער אל מה שאני רוצה להגיע אליו

אם למשל אני מקנאה במישהי
ההרגל יהיה לנסות להשתיק את עצמי
ולצפות מעצמי להפסיק לקנא
(כי זו בושה וחרפה! איך אני מרשה לעצמי לקנא??)

אלא שדווקא כשאני מאפשרת לרגשות
ולתחושות להיות
האמוציות שהן אנרגיה בתנועה -
emotion = energy in motion
חוזרות לנוע, עד שמתפוגגות ומתפרקות

יחד אתן מתפרקות מהגוף תחושות,
שמחוברות יחד כמו בפקעת
עם תפיסות מחשבתיות שגויות,
עם אמונות מוטעות שאימצנו לאורך השנים

וכשאנחנו מתנגדים לתחושות
ומנסים לסלק אותן
אנחנו רק מחזקים את הפלונטר
ומקבעים את הקושי.

כן.
הפוך ממה שהתרגלנו -
דווקא לאפשר למה שיש להיות
לא מתוך הזדהות,
לא בהתנגדות,
אלא בסקרנות, ברכות,
מתוך נקודת המבט של הבוגר שאני
שמחבקת את המקום המתוסכל שבתוכי.

נכון,
זה לא קל לעשות לבד במיוחד לא בהתחלה,
(בשביל זה אני פה :-)
יחד עם זאת, בהחלט מחולל קסמים
מפוגג את הערפל,
מייצר בהירות
ומאפשר לחוסן הפנימי להתגלות במלוא תפארתו
ולנו לחיות את חיים בחווית בחירה,
במלואם.

פה בשבילך,
גלית אליאס.

אגב,
אם משהו לא ברור ונדרשת הבהרה,
תרגישי חופשי לכתוב לי בתגובות
מבטיחה להתייחס

ואפשר להעמיק מעבר לזה -
במפגשים אישיים
הקליקי כאן והגיעי ישר לתיבת המייל שלי ונתאם,


או במפגשים זוגיים,
הקליקי כאן לקבל פרטים על האינטנסיב הזוגי -
הדרך שאני הכי אוהבת לעבוד בה
עם זוגות
~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואפשר בינתיים גם לקבל בקפסולה 
הדרכה מוקלטת
איך להצליח לדבר בלי להגיע לפיצוץ
ובה כל מה שצריך לדעת
כולל הקלטה של תהליך שמחולל שינוי כזה
על מנת להצליח לדבר מלב אל לב
זה נמצא בלחיצה כאן

אני גם מסבירה שם 
וגם מה נדרש על מנת להצליח באמת לדבר






יום ראשון, 1 בדצמבר 2019

מה הכי גרוע לעשות כשמישהו כועס?

בטח את מכירה את זה- שאת כועסת,
אש יוצאת לך מהאוזניים,
מסבירה לכולם למה זה ברור שאת צודקת,
למה (למשל) זה לא מתקבל על הדעת
שסיכמתם משהו ולגמרי במקרה
את מגלה שהסיכום הופר באלגנטיות -
שהילדים מטופלים היטב
אבל במקום שהוא } יהיה אתם,
הזכות ניתנה לשמרטפית כלשהיא

והזעם על כך שהוא מרשה לעצמו
שוב ושוב לשים את התענוגות שלו בראש הרשימה
מה שאת בחייייייים לא היית עושה...

*(זו אגב "תופעה" שמקורה בסוציאליזציה שלנו כנשים
בעידן הזה ושלהם כגברים.
בעוד אותנו מחנכים להיות אחראיות - אולי בעודף,
אותם מחנכים לקדש את שאיפותיהם.
לא שופטת, אולי ארחיב על כך בפעם אחרת)

בקיצור הזעם הזה,
מאיים לצאת מכל הנקבוביות בגופך
ולהותיר אבק אחרייך

בשלב הזה את כל כך בטוחה שאת צודקת
(ואם תשאלי אותי :-) אז בצדק :-) :-)
שאת מצליחה לנסח את טענותייך
בחריפות, בשנינות ובנחרצות יתרה

ואז...
הדבר הכי גרוע יהיה...
אם מישהו יאמר לך:
"טוב, תירגעי... זה לא בריא לכעוס..."
או
"בסדר, אבל למה את צועקת??"
עוד רעיון גרוע פה יכול להיות
להסביר למה גם הוא צודק...

או כל ניסיון שהוא
שמטרתו לסלק את הזעם והגיצים
של הכעס מהמערכה.

מוכר לך?
~~~~~~~~~~

מה שבעצם קורה פה,
אם נסתכל רגע מהצד -

הכעס הוא אנרגיה מאד מאיימת.
שעשויה לעורר חוסר שקט עד כדי בהלה
אצל מי שכלפיו היא מופנית,

אנרגיה תוקפנית שרובנו
גם מתקשים אם בכלל יכולים להכיל
וגם רגילים תרבותית לנסות להשתיק

כי זה מה שראינו -
כך נהגו ונוהגים סביבנו,
מתוך הקושי להתמודד עם כעס -
בדר"כ אם מישהו כועס - מיד מנסים להסות אותו.

כך נהגו כלפינו כילדים כשכעסנו,
כך נוהגים סביבנו כלפי מי שכועס
ו... כך אנחנו בעצמנו נוהגים..

אנחנו משכפלים שוב ושוב
ניסיון לא מוצלח להתמודד עם הסערה
(בכלל ועם כעס בפרט)
ולמרות שזה לא עובד,
מאחר ואין לנו משהו אחר שכן -
זה הרגל שכל כך נפוץ סביבנו.

אפשר להסביר למה זה לא עובד
בכל מיני צורות,
אחת מהן תהיה להיעזר בחוק השני של ניוטון :

השתקה של מישהו כועס,
הִנָה התנגדות לכעס שלו,
והרי כל דבר שנתנגד לו, יתנגד לנו בחזרה,
באותה העצמה רק בכיוון ההפוך,
משמעו  שהשתקה רק מלבה את הכעס...

רגע, רגע,
אל דאגה,
זה לא שאני עומדת להמליץ לך לתת את הלחי השנייה
ולעודד את הכועס להוציא את כעסו עלינו,...

לא, כיוון שזוהי הקיצוניות השנייה (!)
ושני הקצוות (מלחמה / כניעה)
מנוהלים על ידי אותו מוד הישרדותי
שלרוב לא יוביל אותנו לשקט המיוחל.

אז מה כן?

כעס הוא השלכה שלא לומר השפרצה
של הסערה הרגשית שמתחוללת בקרב הכועס.
אנרגיה מתפרצת, תוקפנית,
מכלה ומחלישה את הגוף,
בעיקר את הכבד לפי הרפואה הסינית

ולרוב כשנחוש חוסר אונים -
רגש שהינו מנת חלקנו מעצם היותנו יצורים תלויים
בגילאי הינקות והילדות,
בכל פעם שנפרש התנהגות כזלזול, הקטנה, התעלמות
או שנחוש לחיצה אחרת כלשהיא
על אחת מנקודות התרפה שלנו,

יגיע הכעס, לכאורה על מנת להגן עלינו מפני המזלזל
ואולי.. על מנת להגן עלינו מפני התחושה הקשה
של חוסר האונים שעולה בנו (!)
כיוון שהכעס (לכאורה) מעלים אותה בשנייה.

מנגד,
לרוב אצל מי שעומד מול הכועס
מתחוללת סערה פנימית גדולה לא פחות
ועל מנת להגן על עצמו
סביר שיגויס בדיוק מאותו המוד ההישרדותי,
דפוס אוטומטי כלשהוא,
תוקפני לא פחות (גם אם מוסווה),
וגם אם יהיה מאד הגיוני
ויסביר שהכעס ממש לא בריא...
וחבל ש"סתם את כועסת...אולי תירגעי?"
זה לא יעבוד
וישאיר את המשתתפים במרחב
דרוכים, טעונים ובהיכון
גם אם זה נראה כלפי חוץ וגם אם לא..

אז מה כן?

אני שמה לב שכבר כתבתי את השאלה הזו קודם
והמשכתי לכתוב מה לא :-)

אז ככה,
ככל שנצליח להגיב מתוך בחירה,
כלומר ככל שלא נהיה מופעלים 
מהכעס של האחר,

אבל באמת (!)
לא רק נֵרָאֶה כלפי חוץ אדישים,
ככל שנצליח להגיע למצב בו המערכת שלנו
לא נדרכת אל מול כעס של אחר,
כך נמצא את הדרך הכי נכונה להתמודד
אל מול הכועס:

השיא יהיה כשנצליח להכיל בחמלה,
ממש להביא אמפטיה (!)

אבל עד שנגיע לשם...
:-)

זה יכול למשל להתחיל בזה,
שמתוך יכולת חיבור למרכז שלנו,
נוכל לעשות הפרדה בין מה ששלו למה ששלי,
לשים גבול ולומר -
"אופס, התבלבלת, אני רואה שחזרת עצבני מהעבודה,
אני לא חלק מזה..
בוא נירגע ונדבר אח"כ"...

או - למשל לשתף - ש "ככה ממש קשה לי להקשיב,
וזה לא מכבד אותך ולא אותי
ואני מאד רוצה להקשיב,
אז בוא נירגע ונחזור שוב לדבר על זה מתוך שקט.."

לפעמים זה יהיה פשוט שקט פנימי שלך שלא נסחף
לריקוד ההישרדותי, מה שיחליש את הכוח
של הכעס של האחר ויפוגג אותו,

או כל דרך אחרת שהשקט הפנימי שלך פותח
כשהשפעת אדי הכעס מתפוגגת,
ומופיעה התבהרות.

כי כשאנחנו במוד הישרדות,
פזיולוגית רוב הדם זורם מהחלק החושב, היצירתי של המוח,
אל החלק ההישרדותי, הפרימיטיבי
ואז אנחנו פשוט פחות חכמים  (בלשון המעטה)

בקיצור,
הכעס הוא אנרגיה עצמתית
שסוחפת אתה את כל מי שבאזור
לתוך סערה פנימית וחיצונית.

ככל שנצליח להפריד את עצמנו מהסערה,
וזה מתחיל ביצירת שקט פנימי,
כך נוכל יותר ויותר להרגיע את הסערה
זו שבתוכנו וזו שבחוץ.

איך מצליחים ליצור שקט פנימי?
יש כמה אפשרויות בסוף המייל
שאפשר לבחור מתוכן את זו שהכי מתאימה,

אבל רגע לפני שאני נפרדת ממך
חשוב לי לציין
לפחות שני מוקשים שעומדים בפנינו
במערכה מול הכעס:

*
לפעמים תהיה השתקה עצמית שתתחזה לשקט
ואז... זה לא יעבוד...
יחד עם זאת, ככל שתצליחי להביא את דבריך מתוך שקט,
שיגיע מההרגעה אמיתית שלך את עצמך,
מהתייחסות לסערה הפנימית המתחוללת בקרבך
ועיבוד שלה -
ככה יש סיכוי גדול יותר שזה יעבוד
(אפשרויות ללמוד איך כאמור
ממש תיכף בסוף הרשומה)

**
מוקש שני שקריטי להכיר במצב הזה-
הוא להבין שהזמן כשלעצמו לא מפרק את הכעס,
ואם לא נעבד את הכעס,
אפילו אם יעבור קצת או הרבה זמן,
הוא עשוי שוב להתלקח
ושוב לא נצליח לדבר...

לכן - ישנם פה 3 שלבים קריטיים והכרחיים:
1. לפרוק את הכעס פיזית מהגוף -
למשל בצעקה בים, או בטבע,
או במקלחת,
אולי לצאת לריצה בהתכוונות לפורקן

2. וזה חלק חשוב מאד
לנסות להבין מה בעצם הכעיס אותי,
לזהות את הצורך שלא נענה -
כי כמו שארנינה קשתן אומרת בגאונותה הרבה:
מאחורי כל צרחה יש צורך לא מסופק

3. אחרי שזיהיתי -
למצוא את הדרך למלא אותי ממני אלי.

כלומר אם זיהיתי למשל שכעסתי
כי לא ראו אותי,
הצורך שלי היה נראות,
אז אני מוצאת את הדרך יותר ויותר לראות את עצמי.
(אגב כשאני עושה את זה אני כבר רואה את עצמי
ומכאן העצמה הטמונה בהתייחסות פנימה אלי)

בשלב הזה של העיבוד,
הכעס כבר איבד הרבה מכוחו המתפרץ
ועכשיו יכול להיות בטוח לשוב ולדבר.
~~~~~~~~~

כמו שאת רואה הדברים מתייחסים
לשני הצדדים,

גם כי כולנו נעים ביניהם,
פעם ככועס ופעם כמי שהכעס מופנה אליו

וגם, כי ככל ששנינו ניקח חלק בשינוי -
כך נמצא שבמקום כעסים ומריבות
אנחנו מצליחים לדבר (!)

וגם אם משהו הפעיל אותנו,
וסביר להניח שיהיו עוד ועוד הפעלות...

יש לנו "חומרי גלם וכלים" לבנות מהם את הגשר
ולחזור להבין, להתחבר,
ליהנות מביחד שמאפשר לנו להתבטא בחופשיות
ולצמוח יותר ויותר אל האני השלם והגדול
שמנהל את מה שמתחולל בקרבו
ופחות ופחות מנוהל משם.

אני מברכת אותך בשבוע של שקט פנימי נפלא,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

איך להצליח לייצר שקט פנימי?
הנה לך כמה אפשרויות
ללמוד ולצמוח לשם ביחד -

ממש בקרוב נפתחת קבוצה לנשים
שרוצות להתחבר לעצמן:

מתחילות ממש אוטוטו,
רצף של 8 מפגשים מופלאים,
אחת לשבועיים
בימי שיש בבוקר
לחצי פה לכל הפרטים ושמרי את מקומך 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואפשר גם לקבל עוד העמקה
בליווי של תהליכים אנרגטיים מוקלטים:
בהדרכה המוקלטת 
להבין מהם 3 החסמים 
שמונעים מאתנו תקשורת אוהבת
ולעבור דרכם
בעזרת תהליך מוקלט שמאפשר להבשיל רגשית
(כדי שזה לא יישאר תאורטית
כי ידע יש לרוב באינטרנט),
אלא יאפשר ממש לחלחל ולחולל שינוי אמיתי
בלחיצה כאן פרטים נוספים ואפשרות רכישה

או בתהליכים אישיים/ זוגיים:



אפשר בתהליך אישי
להגיע להתמרה וריפוי, כזה שקשור לזוגיות
או לכל נושא אחר
בלחיצה כאן את מגיעה למייל שלי
ומשם כבר נתאם לנו את ההמשך

~~~~~~~~~~~~~~
ומן הסתם.. הכי שווה ביחד עם בן/בת הזוג:
יומיים אינטנסיביים
שמקפיצים את הזוגיות שלכם לרמה הבאה
~~~~~~~~~~~~~

להתראות!

בואו ניצור לנו שנה של אהבה

כבר כמעט שנה חלפה מ ה 7.10, ו.. וואוו מה שעברנו בה,  כמה כאב הציף אל מול הזוועות ועוד כאב כזה שמעבר ליכולת (שלי לפחות) לקלוט - על החטופים שע...