איך אפשר לגרום לבעלך להתאהב בך מחדש ולשדרג את הזוגיות שלכם ?

כך נשאלתי השבוע, והיתה שם תוספת :

" ... אני נורא רוצה לעבוד על הזוגיות שלי..

      אני רוצה לדעת איך נותנים חופש לבעל מבלי להילחץ ולקנא מכל דבר. נורא קשה לי עם זה."

ואני הייתי רוצה להרחיב את השאלה ל :

איך יוצרים ומשמרים מרחב זוגי של שותפות, חברות אמיתית, 
צמיחה הדדית ואהבה כשאלה לא רק שלא דועכים.. אלא הולכים ומתגברים מיום ליום ? 

בכלל איך אפשר להחיות ולרענן את הביחד שלנו ?
שנצליח לדבר, (לא רק על מי לוקח את הילדים..)
אלא לדבר באופן שנחווה את החיבור בינינו
את הידיעה והביטחון -
שהוא שם בשבילי,
אני לא לבד,
אנחנו י ח ד !

שאלתי ואני גם עונה :

אז ככה,

קודם כל צריך לזכור שכל הזמן מתקיימים בינינו בני הזוג ריטואלים שחוזרים על עצמם.

מן דו שיח – גם אם הוא במילים וגם אם ללא מילים..

ואם אנחנו לא אוהבים את מה שיש עכשיו.. מה שאנחנו יכולות לעשות

זה לצאת מהריטואל הזה, או מהלופ,

למצוא את הדרך שמאפשרת לנו לא להיות יותר 

חלק מאותו דו-שיח שמושך אותנו מטה בסחרור אינסופי,

כן, אני שומעת את גלגלי החשיבה שלך..
שמכינים לו ליסטה של מה הוא צריך להפסיק לעשות..
איפה הוא לא בסדר.

וזה לא שאני לא מבינה אותך.. ומניחה שאת צודקת..
ובכל זאת
זו לא הדרך שתוציא אתכם מהלופ
להיפך ככל שהכיוון יהיה מה הוא צריך להפסיק ל.. זה רק יעצים את הבלגן..

אז מה כן ?
הרי אמרתי שאתם 'מנהלים דו שיח', כלומר יש החלק שלך בבלגן והחלק שלו
כל אחד מכם יכול לקחת אחריות רק על החלק שלו
ומשם לייצר את השינוי -

למשל אם אנחנו בריטואל קבוע של (את) רודפת – (הוא) בורח ,

הדרך שלך לצאת מהלופ היא להפסיק לרדוף (להפסיק את מה שאת עושה)

אם אנחנו בריטואל של אשם- מאשים –

נוכל לצאת מהלופ כשנרפא את המקום שלוקח על עצמו את האשמה/ ממהר להאשים.

לשנות את מה שאני עושה
ואז, ככל שאני כיחיד מגיבה אחרת, כל המערך בינינו בני הזוג משתנה.

זה כמו במשחק טניס –

כל עוד אנחנו מתמסרים, המשחק ממשיך

ברגע שאחד מפסיק להחזיר את הכדור.. המשחק נגמר,

או יותר נכון לומר – מתחיל משחק אחר..

(אני לא מתכוונת להתאפק ולבלוע בכוח..

 כי זה לא יוביל לשום שינוי.. גם אם אני לא אומרת אבל מרגישה.. המסר יעבור.

 אני מתכוונת לשינוי אמיתי ששם אותי באמת במקום אחר ).

השאלה הגדולה היא איך יוצאים מהלופ ? .. ברור..

אבל לפני שאני עונה יש לי גם סיפור קצר –

בפרק א' שלי (עם אותו בן זוג) ויתרתי על עצמי כמעט לגמרי,

הייתי במקום כזה שתמיד בחברת אנשים הייתי מוצאת את הפינה שלי ומסתתרת בה-

תמיד מעדיפה לשבת בסוף,

על אחת כמה וכמה בקשר הזוגי – נתתי עדיפות לכוווולם –

ואני הסתפקתי בפירורים – אם נשארו לי.. ואם היה לי כוח ללקט אותם-

אחרי שדאגתי לצרכי כולם..

לא הייתי בחיבור פנימה, לרצונות שלי, לצרכים שלי, למה שקורה לי,

הייתי כל הזמן בנטייה אל האחר-

על פניו כאילו במן הקרבה שכזו

תכל'ס – זה היה ניתוק ממי שאני וממה שאני רוצה וצריכה.

כשהעיקר נמצא בחוץ – אני בתשומת לב עודפת החוצה

ושוכחת את עצמי ואת העוצמה שלי

וככה אני מממשת פחות ופחות חלקים שלי

ומבטאת יותר ויותר מגננות והרגלים שהם לא שלי..

ככה אני חיונית פחות ופחות, גם פחות שמחה, ופחות מאושרת,

ובהפוך על הפוך – למרות ההקרבה לכאורה-

אני פחות נוכחת ולכן גם פחות אוהבת..

אפילו כשסיפרתי למטפלת שהיתה לי אז ש"הוא החליט לעזוב אותי.."

והיא שאלה "מה את רוצה ??"

לא היתה לי תשובה.. כל הזמן יכולתי רק לומר מה הוא,

ובאמת לא ידעתי מה אני..

מערכת יחסים בריאה ומשמחת מורכבת משני פרטים.

ככל ששנינו שלמים יותר, כך הקשר בינינו מזין, מחייה, משמח ואוהב יותר

מה שאני רוצה לומר הוא, שהדרך להגיע שוב לחיבור הלבבות בינינו

מורכבת משילוב של הדברים הללו –

יציאה מהלופים שאנחנו שבויים בתוכם , אלה שמורידים אותנו מטה עוד ועוד,

ובמקביל –  היזכרות וחזרה אל האני השלם שאני, מתחת לקליפות ולמגננות

הללו מן הסתם משולבים זה בזה ומזינים האחד את השני,

כל עוד אנחנו לא מודעים לזה, ההזנה היא 'כלפי מטה' –

והמצב רק הולך ומחמיר..

כשאנחנו מודעים לכך ומקבלים הכוונה מאיש מקצוע

הלופים שאנחנו נמצאים בתוכם מתבהרים אט אט,

ואנחנו לומדים איך לצאת מהם במקום להישאב אליהם שוב ושוב

ובמקביל אנחנו חוזרים פנימה ונזכרים בגדולה שלנו, במהויות ובחוזקות שלנו,

באיכויות האותנטיות שלנו, ונותנים לעצמי שאנו להתבטא במלוא עוצמתו.

בינינו - איך אפשר שלא יתאהב בך כשאת מחוברת לעצמך ?

ככאלה, מן הסתם לא נרדוף אחרי האחר,

לא נקנא בו ונוכל לתת לו ולעצמנו את המרחב לו הוא ואני זקוקים

כך נצמח להיות שני שלמים בתוך מערכת זוגית מפרה ואוהבת.

אפשר להגיע לשם !

ואפילו הרבה יותר מהר ממה שנדמה..

כדי שהתכנים והכלים הללו יהיו זמינים וישימים עבורכם בקלות ובפשטות -
הקלטתי וערכתי אותם באופן כזה 
שאני מלמדת אותך איך 'לא להתמסר בכדור ולצאת בעצמך מהלופים שמורידים אתכם מטה'

כך שגם אם הוא לא רוצה ללכת לטיפול
וגם אם הוא עדיין לא בעניין אפילו לדבר על המצב -
את יכולה בעצמך לחולל את השינוי לו את מייחלת בזוגיות שלכם !

לגישה ישירה לערכה הנשית שתעזור לך לחולל את השינוי לו את מייחלת לחצי כאן.  

ימים יפים !

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

איך זה שחתונה ובן זוג לא מגיעים עם הוראות הפעלה ??

אפילו לא מלמדים אותנו פסיק ממה שכדאי ורצוי שנדע ..

לא בבית ספר, לא באקדמיה.. ובינינו.. גם לא בבית ..

כמה פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו כל כך רוצות חיבוק,

ובמקום לבקש אותו.. כאילו דווקא ובהפוך על הפוך.. 

אנחנו נובחות איזה נביחה כועסת

שרק מרחיקה את החיבוק עוד כמה קילומטרים הרחק מאיתנו ??

והאמת היא .. שהקשר הזוגי יכול להיות גן עדן של ממש !

הוא יכול להיות עבורנו 

הבית, 

מקור התמיכה, 

מעוז השותפות 

והחיבור שלנו,

אבל כל עוד אנחנו פועלים על אוטומט.. לרוב זה מרגיש ההיפך ..

והקטע הוא שדווקא מתוך הקושי,

דווקא מתוך המקומות הכי חורקים וכועסים.. 

אנחנו יכולים ביחד לפרוח,

הרי ההיפך מאהבה = אדישות , (ולא שנאה למשל..)

וכל עוד יש שם רגשות של כעס, חוסר אונים, תסכול,

זה מן ההוכחה שיש על מה לדבר, שיש שם רגשות ביניכם,

שנכון.. אולי כרגע מתבטאים בצורה לא נעימה ..

אך כל עוד לא מדובר באדישות..

ישנה שם אהבה שמחברת ביניכם.. גם אם היא עמוק עמוק מתחת לשכבות אחרות

וכמובן כשהיא מורגשת יותר בין המריבות..

אז דווקא עכשיו, כשכולם עוד יכולים להרוויח (כל אחד מכם וכל אחד מן הילדים ..)

שווה וראוי לעשות צעד משמעותי האחד אל עבר השני,

וכל אחד פנימה אל עצמו

גם אני עשיתי את הצעד הזה..

רק שאני נזכרתי לצעוד אותו רק אחרי שכבר ממש כמעט התגרשנו,

רק אחרי שכבר חיינו בנפרד 3 חודשים,

אחרי שחווינו את החורבן במלוא עוצמתו..

ובאמת שלא צריך להיזכר רק אז..

הנה לך הזדמנות מיוחדת לקבל וללמוד "הוראות הפעלה" לביחד מודע

לקראת חנוכה – להביא את האור הביתה.

פרטים בלחיצה פה

חנוכה של אור ושמחה,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

אפרופו חנוכה המתקרב.. איך להביא את האור ולהצית את אש האהבה בקשר הזוגי ?

זו שאלה שנהיית רלוונטית הרבה יותר לאורותיהם הדולקים של נרות חנוכה

שכאילו מבטיחים לנו חום, שמחה, משפחתיות..

אל מול החמימות שהחג הזה מייצג,

ככל שיש קרירות שנושבת בלבבות שלנו.. הא דוקרת הרבה יותר מאשר בימים אחרים..

איך נוכל ללמוד מן המהות  הזו שחנוכה מביא אתו,

וליצור לנו חמימות כנה ואותנטית בינינו בהשראת החג ?

חשוב לזכור לפני הכל, שהקושי קיים בתוכנו, עוד הרבה לפני שהכרנו את בן הזוג,

באיזה שהוא שלב.. הוא מתעורר בתוך הקשר הזוגי.

והוא מורגש כקושי, עד שאנחנו מודעים לכוונה שמאחוריו.

בהגדרה נימשך אל מי שיהיה לנו קשה לחיות אתו,

כן, כן, אל מי שילחץ לנו על הכפתורים, ויזרה לנו מלח על הפצעים

במקום למרוח לנו קרם עליהם.. (!?!)

אלא ש..

זה מרגיש ככה כל עוד אנחנו לא מודעים לכך שהקושי בתוכנו

ולכך שהאחר הוא למעשה מאמן הכושר שלנו,

זה שמזכיר לנו כל הזמן איזה 'שרירים' אנחנו עוד צריכים לחזק..

כדי שיחד נוכל לצמוח ולפרוח .

אמנם בהתחלה כמו בשלב הלא מודע, התזכורות יהיו לנו לא נעימות..

אך עם הזמן.. אנחנו פוסעים לתוך גן העדן.

טוב, אני זוכרת איך הרגשתי פעם, לפני שעברנו תהליך שכזה בעצמנו,

ומניחה שאם הייתי שומעת אז את הצירוף 'גן עדן' בהקשר של נישואין

זה היה במקרה הטוב מעורר בי גיחוך,

ובמקרה הפחות טוב חוסר אמון מוחלט..

אלא שמה שקורה כשאנחנו לוקחים אחריות על מה שקורה בינינו,

כל אחד על מה שהוא פוגש כקושי,

ומזכירים לעצמנו שגם אם זה לגמרי מרגיש כאילו הוא עושה לי דווקא,

(כי כבר אמרתי לו אלפי פעמים שאני לא אוהבת ש...)

וגם אם לפעמים אנחנו ממש מתייחסים אליו, והוא אלינו כאל אויב,

ככל שאנחנו לוקחים אחריות.. אנחנו בכיוון אל הפתרון.

כשאנחנו בודקים איך הוא כמאמן הכושר שלנו מקדם אותנו אל עבר שלב טוב יותר של עצמנו,

אנחנו מתקדמים לעבר גן העדן .

ואפילו יותר מזה – הרי תת המודע שלי משך אותי אליו כדי שזה מה שיקרה,

אז הוא פשוט נמצא שם לטובתי הגבוהה,

(גם אם זה לא מרגיש ככה לפעמים..)

כדי להזכיר לי את החלקים שמתעוררים בתוכי וקוראים לי שאהיה שם לרפא אותם.

אחרי הכל.. התסכול הוא לא אחר מאשר מתנת צמיחה עבורי..

למשל.. אם בכל פעם שהוא נכנס הביתה, הוא לא מסתכל לעברי,

ואני כל כך נעלבת ומרגישה דחויה..

האוטומט שלי ילך לכיוון של האשמה וכעס בחזרה על ההתנהגות שלו,

וכשאני אומרת 'לקחת אחריות על החלק שמתעורר בי', אני מתכוונת –

להיות עדה לעלבון, לכעס שעולה, לבדידות שמזדחלת בתוכי,

ובמקום לנטוש אותה ולצאת בהאשמות אליו..

להיכנס פנימה, ולהיות עם החלקים העצובים האלה,

לתת להם את מה שהם כל כך צריכים – חיבוק, אהבה, הבטחה..

ככל שאני אהיה שם בשבילי.. המציאות תוכיח לי שאני לא לבד גם מבחוץ,

אבל ראשונה צריכה להיות פה אני.

ומה זה אומר תכל'ס לקחת אחריות ? מה עושים ?

ערים לתחושות, נושמים פנימה,

מסכימים לתת להן להיות,

בתשומת לב לגוף ולמה שמתעורר בהיבט הפיזי (מועקה/ לחץ/ כאב..)

תשומת לב למה שמתעורר בהיבט הרגשי (צער/ עלבון/ קנאה ...)

תשומת לב למה שמתעורר בהיבט המנטלי  (מהן המחשבות והמילים שיש שם.. )

נשימה

חיבוק פנימה

ושהייה עד שמשהו משתחרר שם..

ככל  שאנחנו נוהגים כך, אנחנו צומחים להיות יותר ויותר שלמים,

יותר ויותר בוגרים, שמחים, אוהבים ומסופקים.

ואז גם בחנוכה לא תהיה סתירה פנימית בתוכנו

בין מה שהחג הזה מביא אתו עם הריחות של הסופגניות ואור הנרות,

לבין מה שקורה בינינו מתחת לפני השטח.

אגב, תהליך כזה לא חייב להיות ארוך,

לרוב מדובר בכמה שבועות שכבר בתחילתם מרגישים בשינוי,

ככל ששנינו מחויבים לעצמנו .. כך השינוי מראה את עצמו.

מן הסתם כשעוברים אותו בליווי ובהדרכה, זה קל יותר מחד

ומביא תוצאות מהירות יותר מאידך .

בלחיצה פה יש פרטים על אפשרות לעבור תהליך אינטנסיבי שכזה ביומיים

ולהקפיץ את הקשר הזוגי מקפצה משמעותית אל עבר גן העדן הפרטי שלכם,

גם כי ניקינו כמה וכמה עניינים שהיו תחת השטיח והעכירו את האווירה,

וגם כי התקרבתם, ונתתם לרכות הזדמנות פז להחליף ולו במעט את הנוקשות והקרירות..

לרגל חנוכה, הנרשמים (עד סוף דצמבר) לעבודה זוגית אתי (אינטנסיבית או במתכונת שבועית)

מקבלים את הערכה להתפתחות זוגית "מצד אחד ומצד שני" ב מ ת נ ה !

פה כדי להתרגש אתכם מהתפעמות הלבבות,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן 

כמה מילים על כעס ועל מה אפשר לעשות במקום לפרוק אותו על מי שמולי ..

כשמשהו מכעיס אותי, ואני נופלת לבור של ההרגל הישן שלי..

אני מוצאת את עצמי יושבת ומחממת את עצמי,

טוחנת לעצמי את המוח,

ומלבה את הכעס גם אם היה רק גיץ פצפון ל.. בעירה עצומה.

תוך כמה דקות אני נמצאת במקום צודק, קורבני ומתחסד,

שכל מי שנקרה בדרכי – בסכנת כוויה דרגה 5.. חבל לו..

ובעיקר מי שעורר את הכעס – ה' ירחמו..

כעס – שהוא אנרגיה מתפרצת – כשהוא כבר בוער בנו – מתפרץ בתוקפנות אל מי שמולנו.

שלוח רסן, במילים בוטות, מאשימות, מתלוננות,

מתפרץ החוצה בניסיון להתפרק..

אלא ש.. כשהוא יוצא אל מי שמולנו.. הוא מיד חוזר אלינו חזרה

והדחף לפרק אותו נתקל בהתנגדות מן הצד השני

שרק מלבה אותו יותר ויותר והעניינים רק הולכים ומתחממים..

כך אנחנו מוצאים את עצמנו כועסים הרבה הרבה יותר מאשר בתחילת הסצנה.

מה יש בו בכעס ?

ולמה הוא לא עובד עבורנו ?

למה הוא לא עובד עבורנו ? מניחה שזה טרוויאלי.. ובכל זאת חשוב לי שיהיה כתוב –

כל פעם שאנחנו 'נעזרים' בכעס במערכות היחסים שלנו (כך גם בציניות, ביקורת ודומיהם..)

אנחנו מרעילים את האווירה,

מלכלכים את המרחב הזוגי או החברי שלנו,

ומחרבים את הבסיס – את האמון שיצרנו עד כה, את השותפות, את החיבור..

מה גם שלרוב, התוצאה שהכעס מביא אתה הפוכה בדיוק מזו שרצינו,

כלומר אם אני רוצה שמישהו יתחשב בי, ואני כועסת כשהוא לא..

סביר להניח שבעקבות הכעס, הוא יתחשב פחות, כי יפגע ויתרחק..

יש פה שני דברים שחשוב להבין על כעס –

האחד – שזהו רגש משני, או במילים אחרות - אפשר להתייחס אליו כאל מכסה –

הכעס הוא לא הרגש האותנטי.. זה האחרון מסתתר מתחתיו.

הכעס נותן לנו אשליה של אונים,

ומסתיר תחתיו חוסר אונים כזה או אחר – רגש פגיע יותר,

האשליה של האונים שנותן לנו הכעס היא שמעודדת אותנו להשתמש בו,

הרבה יותר קל לנו להרגיש שיש לנו שליטה וכוח מאשר לבטא את חוסר האונים שלנו..

אבל זה רק לכאורה..

כי הכעס ממילא לא מוביל אותנו לאן שהיינו רוצים להגיע..

הדבר הנוסף שמייצר הכעס הוא אלמנט ההתנגדות.

כשאחד הצדדים כועס – הוא מביא אתו התנגדות בילט אין עם הכעס

והרי ניוטון כבר לפני כמה מאות שנים גילה לנו – וגם יונג הוסיף -

שכל מה שנתנגד לו.. יתנגד לנו בחזרה..

ואם אני באה באנרגיה של כעס.. הרי שההתנגדות שאני מביאה אתה

מקטינה עוד יותר את הסיכוי שהמשאלה האמיתית שלי תתקיים..

אז מה כן ?

אם הכעס הוא מכסה לרגש האותנטי, למה שבאמת חסר לנו..

הרי שאם נסתכל פנימה,

ובמקום ללבות את הכעס, להצדיק את עצמנו ולהמשיך להתקרבן..

ננשום פנימה ונבדוק מה שם כל כך טלטל אותנו..

נוכל לזהות אותו, ולבוא למי שעורר בנו את הכעס עם בקשה ברורה

כך במקום להישמע בצעקות ובקיטורים בערך כך :

" .. הרי אתה יודע שאני צריכה לצאת ואתה יודע כמה אני לא סובלת את זה,

חיכית כמה ימים כי ידעת כמה אני שונאת טיגונים, אז לא יכולת לחכות עוד כמה דקות שאצא?.. "

זה יכול היה להישמע כך:

" .. אוי, אני תיכף יוצאת וממש לא יכולה לנשום כשמטגנים סביבי,

אתה יכול לחכות עם זה כמה דקות שאצא ואז תמשיך ?.. "

הכעס מביא אתו צדקנות וצדק, קורבנות שלא לומר נקם..

לעומת זאת כשאני מבינה מה בעצם אני צריכה באמת,

זה כבר לא במישור של הצדק – זה מיתרגם לבקשה אנושית פשוטה

שהרבה יותר קל למי שמולי להיענות לה.

מה שנחוץ אם כן הוא רגע אחד של ערנות –

כדי שנוכל לנתב את הבעירה בעודה גיץ למקום אחר – למימוש המשאלה העמוקה שלי,

למילוי החוסר שהבעיר את הכעס..

נשימה,

בדיקה פנימה – מה שם כל כך עצבן אותי

נשימה

פנייה למי שהכעיס אותי בבקשה שקטה וכנה (בלי אנפופים/ציניות/עקיצות.. באמת שקטה וכנה)

נקודה למחשבה..

לפעמים הכעס מביא אתו חוש צדק מפותח במיוחד

שכל כך משכנע אותנו שאנחנו צודקים שמצליח לסמא לגמרי את עינינו

אנחנו לא רואים איך אנחנו פוגעים באחר ובמערכת היחסים שלנו,

אנחנו לא רואים שאנחנו כורים למשאלה שלנו את הבור בעצמנו

ואנחנו בכלל לא רוצים לראות כלום חוץ מלצעוק ולהיות צודקים..

רק כשנסכים להיות כנים עם עצמנו

ונרצה לשנות את דרכי  הביטוי הכועסות שלנו ..

רק אז יש סיכוי שנצליח

ובהחלט אני יכולה להבטיח וגם ללמד איך – כל מי שרוצה.. מצליח !

אם יש לך שאלות או הארות / הערות

אני פה בשביל לענות

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן