יום שני, 27 בפברואר 2017

" אני יודעת שזה יכול להציל אותנו, אבל חוששת שבעלי יתנגד .. אז אפילו לא הצעתי לו.."

זה מה שאני שומעת הרבה..
אבל זה עוד טוב..

כי אני בזמנו, הייתי כל כך שקועה בביצה שלי
שאפילו לעצמי לא העזתי להציע..
כלומר כל כך היה לי קשה ומבאס
שהעדפתי לטמון את הראש בחול ולקוות שהדברים יסתדרו מעצמם..
'עם הזמן' כמו שאומרים..

ויום רודף יום אחרי יום בריחוק וניכור
ליד האיש שאתו התחתנתי,
שאני יודעת איזה לב רחב ורגיש יש לו
אבל כאילו להכעיס – רואה איך כווווולם חוץ ממני זוכים ליהנות ממנו
ומתקשה לעכל לאן הגענו..

עד ש.. הזמן אכן עשה את שלו -
והוא החליט לעזוב..

אבל אז עברתי תהליך ששינה לנו את החיים
זה היה תהליך מודע וגם לא מודע שעברתי
ואחריו ידעתי שהחיים שלי כבר לא יהיו אותו הדבר

וכשהחלטנו לתת צ'אנס נוסף לקשר שלנו
והשתמשנו בכלים הייחודיים הללו
שייצרו את השינוי עבורי -
כל הקשר הזוגי שלנו קיבל תפנית מבורכת
זה כאילו (או לא כאילו?)
כל אחד מאתנו בעצם היה מישהו אחר שבא לקשר..

אפשר לומר שיש לנו היום זוגיות פרק ב
בעוד אנחנו- אותם בני זוג .
כל אחד מאתנו 'משודרג'
והקשר הזוגי שלנו בשמיים
(ברור.. הילדים גם הם מרוויחים פה ובגדול)

כשגיליתי שיש כלים כאלה,
שיש הסבר לכל הבאסה הזו
שזה למעשה קורה לכולם..
אבל בעיקר- כשגיליתי שאפשר גם אחרת ...
היה לי ברור שזו חלק מהשליחות שלי -
להעביר כמה שיותר זוגות את הדרך הזו
ולעשות אתם תהליך הכי משמעותי שאפשר לדמיין שישנה את המציאות הזוגית שלהם

זה בוער בעצמותי
אני יודעת שאפשר , בקלות (!)
לשנות את חווית החיים הזוגית

אני יודעת שהפרשנות ש ׳זה נגמר׳
לרוב מטעה ושגויה
ושיש שם משהו לפיצוח שאני יכולה להראות לכם

אני יודעת .
אתם צריכים רק לרצות בשינוי.

את זה אנחנו עושים באינטנסיב הזוגי
12 שעות שמייצרות את השינוי הזה בעומק
שאחריהם כל החוויה הזוגית שלכם משתנה
וגם החיים שלכם כבר לא יחזרו להיות אותו הדבר



גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

                             ------------------------------------------------------------------

רגע...

אם אתם מסוג הזוגות שאוהבים להתפתח בעצמכם,
ומעדיפים לא ללכת לטיפול יחד

ייצרתי עבורכם גלגל הצלחה לקשר הזוגי
כך שתוכלו לגשר על פערים ולהפעים מחדש זוגיות בריאה, 
בבית, בפרטיות, איתי - אבל מרחוק. (מוקלטת)

בלי לפתוח בפני 'אנשים זרים' את הקשיים שלכם
תצליחו להפוך את המריבות וההאשמות
לשיחות בהן הוא באמת מקשיב לך,
ולייצר אווירה נעימה ביניכם ומול הילדים.

אני נעזרת באותם הכלים שחושפים את הגדולה של כל אחד מכם
ואתם לומדים איך לעשות בעצמכם את הטוויסט בקשר הזוגי

אלה הם כלים ותובנות שאתם לוקחים אתכם
ויכולים להמשיך ולגדול אל הגדולה שאת, 
הגדול שאתה - ולהביא את עצמכם במלואכם לקשר הזוגי


שלושה שבועות של הדרכות עומק ותהליכים מוקלטים בהנחייתי -
והחלום הזוגי שלכם מתחיל להתגשם

אותם התכנים, אותם הכלים,
לא באותו המחיר של האינטנסיב,
פחות ממחצית ממנו
ואפילו פחות משליש ממנו..


יום חמישי, 16 בפברואר 2017

איך תחזירי בעצמך את האהבה הביתה ?

גם אם הוא לא מעוניין ללכת לטיפול, מה את יכולה לעשות בעצמך, כדי להצליח את הזוגיות שלכם ?
את מה שאת הולכת לקרוא כאן כתבתי בשבילך, במיוחד במיוחד לך שמרגישה בדידות, כאב או צער על אובדן האהבה הישנה שהתפוגגה לה
שנים שחייתי אתו אבל לבד... עם התחושה הזו שחונקת בגרון, שמערבלת את הבטן, זו שבדרכו המיוחדת של הגוף, מה שהיא אמרה לי בעצם זה-
הוא לא אתי.. אני לא אהובה.. לא בטוח לי פה.. ובדרכו המוכרת ההישרדותית שהגוף מדבר בה, הוא אותת לי - להיסגר, להתרחק, להקטין ציפיות כדי שלא להתאכזב שוב, כדי שלא אפגע עוד יותר...
זה.. הוביל מן הסתם לכך שהוא התרחק עוד יותר והיה שם אפילו פחות בשבילי. והדקות/ שעות/ ימים.. חלפו, כשהמחנק בגרון והערבול בבטן לא מרפים..
הם היו שם - אולי, כי לא ממש יכולתי להרשות לעצמי לוותר על האהבה הזו אני זקוקה לה, זקוקה לו, זקוקה לחיבוק, לרכות, לכתף להניח עליה את הראש..
והמועקה מחוסר האהבה מחד ומהתלות שלי בה מאידך לא הניחה..
ויצאה ממני החוצה ככעס, ותסכול, ובכי, וגם אלה - לא ממש הצליחו 'לגרום לו להבין'...
מה כל כך קשה ? מה הבעיה לחבק, להרגיע, להבין..
איך את כוווולם הוא מבין ואותי לא ??
והסאגה הזו ליוותה אותנו זמן רב..
וכבר ידעתי לומר, שהזמן כשלעצמו לא עוזר, ואולי - להיפך - רק מעצים אותה עד שיותר ויותר היה ברור לי, ש 'ככה - אני לא יכולה יותר..'
"אולי ניפרד ודי.." הייתי אומרת לעצמי, "אבל אני אוהבת אותו.. איך יכול להיות שלמרות האהבה הזו זה לא מצליח לנו.." - עניתי לעצמי באותה הנשימה.. ..........................
ככה הרגישו חיי עד לפני שש שנים.. וזה כנראה היה הדדי.. י אז הוא הודיע לי שהוא עוזב.
לפני שש שנים חרב עלי עולמי.
היה זה אחד המשברים הכי קשים שעברתי בחיי ווואלה.. לא מאחלת לאף אחד להיות שם..
לא אכלתי, לא שתיתי, לא הפסקתי לבכות. אספר לך עוד בהזדמנות אחרת,
כי עכשיו אני רוצה לספר דווקא מה קרה אחרי -
אחרי שלושה חודשים בהם חיינו בנפרד, החלטנו לחזור ולתת צ'אנס נוסף לקשר שלנו ואז לגמרי במקרה גיליתי שאפשר אחרת.
גיליתי דרך חדשה, גאונית, מופלאה, הייתי בשוק שיש כאלה תובנות בעולם - ועדיין כל כך הרבה מתגרשים אני כמעט התגרשתי !!!
והיה לי ברור - גם שאנחנו חייבים (!!) לעבור תהליך בדרך הזו וגם שאני חייבת (!!!) לעבור הכשרה כדי שאוכל להעביר אותה הלאה לזוגות אחרים
וזה מה שעשינו.
היום אני יודעת, רואה, מרגישה שהוא אוהב אותי אנחנו מדברים, משתפים, מתלבטים, מתמודדים, צוחקים, נהנים, מחייכים... אנחנו י ח ד !
היום - אני מלווה זוגות בדרך הזו בתהליך ייחודי, קצר מאד, ממוקד ואפקטיבי שמקפיץ להם את הקשר מדרגה משמעותית קדימה.
כן, כן... אני יודעת שזה לא מתאים לכולם, ויש הרבה א-נשים שלא מוכנים לשמוע על טיפול זוגי, אבל בי... בוער להעביר את המסר הזה
בוער בי לשתף עוד ועוד זוגות בדרך הזו, כדי שלא יצטרכו לעבור את מה שאני עברתי.. כן, אני יודעת שלפעמים אני ב over protective פה.. ולפעמים זה מה שנכון להם..
ובכל זאת - כל עוד זה תלוי בי..
אעשה כללללל שביכולתי שיכול למנוע פרידה אם היא אכן מיותרת
אז לטובתך ובשבילך אם את רוצה לשנות את המצב, מוכנה להקשיב וללמוד, מרגישה שישנה אהבה רק שלא מרגישים אותה ביום יום.. לא רוצה ללכת לטיפול, אוהבת ללמוד לבד -
יש פה הכלללל (כמעט) יש פה הדרך, התובנות, הכלים שיקפיצו לכם את הזוגיות כמו ממקפצה ע נ ק י ת קדימה ויחזירו לכם את האהבה הישנה הביתה.
יש פה גלגל הצלחה לזוגיות שלכם ! ואת יכולה לעשות את זה בעצמךְ, אפילו אם כרגע הוא לא בעניין (מניסיוני התהליך הזה גורם לו לרצות להצטרף)
הנה לך בלחיצה פה גישה ישירה לשלב הראשון ב מ ת נ ה
פה בשבילכם,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום שני, 13 בפברואר 2017

מה לגבי המיתוס: "אם הזוגיות שלך מתסכלת, כנראה את עם האדם הלא נכון.."

כמה פעמים שמעת או חשבת כך ?

אז זהו,
שזה פשוט לא נכון !
סורי על הנחרצות, שנייה לפני שאת מדפדפת, נסי את זה:

אם ישנו תסכול שמציק לך בקשר שלך,
זה אומר שמשהו חדש עומד להיוולד (!)

קונפליקט הוא הצמיחה שלנו שרוצה להתרחש (דר' הארוויל הנדריקס)
אם רק יש לנו הכלים, באמצעותם נאפשר לה להתרחש.

"אני לא יכול עם הכעסים שלך יותר"
הוא אמר לה השבוע כשהסביר לה למה הוא רוצה להתגרש,
"זהו, לא עוד. נגמר! לא יכול יותר..."

זה נכון שלא נעים כשבן הזוג מתפרץ,
וזה לא משהו שאנחנו רוצים להסכים לחיות אתו,
העניין הוא שהקושי שלו עם התפרצויות הולך אתו גם אם יתגרשו...

עוד יותר מזה-
כפי שבאופן לא מודע זה בדיוק מה שמשך אותו אליה
(כן, כן, לא נשמע הגיוני אבל זה אכן כך.. כבר מתבהר יותר)
בדיוק אותה הנטייה להתפרצויות תהיה זו אליה יימשך עם בת הזוג הבאה שלו

כי הרי קשה לו כל כך עם התפרצויות
בגלל שאמא שלו הייתה מתפרצת כשהיה קטן,
ובכל פעם שהיא הייתה מתפרצת עולמו חרָב עליו מחדש
והתסכול וחוסר האונים שחש מולה היה כל כך גדול
אך מעולם לא עובד בתוכו,
והוא זקוק וקורא לו לריפוי.
זוהי דרכה של הצמיחה שלנו לקרוא לנו לרפא ... 

עד שיעבור טרנספורמציה –
התסכול הזה הוא כמו מגנט שמושך אליו
בדיוק את אותו הדבר שכל כך קשה לו אתו

זאת אומרת שפרידה פה לא תפתור את הבעיה כלל וכלל
כי ה'בעיה' נשארת אתו גם אחרי הפרידה.

מה כן ?
אני חוזרת להתחלה ולמשפט של דר' הנדריקס -
מה שכן 'יפתור את הבעיה' ויעלים את התסכול זה,
אם נצליח לתת לאותה הצמיחה שרוצה- להתרחש.
לאותו הריפוי של התסכול לקרות.

עיבוד, ריפוי וטרנספורמציה של סבך האמוציות
שכפי שהן כיום ממגנטות בדיוק את אותו הדבר שמתסכל אותו

כשיעבד את המקום הזה בתוכו, ייווצר חוסן פנימי ואיכות שכזו
שאפילו התפרצויות לא יאיימו עליה,
לא שזה אומר שהוא ייהנה מהן, אבל הן לא יטלטלו אותו כמו היום,

הקטע הוא
שהסבך האמוציונלי הזה שלו היום
מחמיר את ההתפרצויות שלה
(כל דבר שנתנגד לו מתנגד לנו בחזרה רק בכיוון ההפוך/ ניוטון)

מעבר לכך - גם לה יש סבך אמוציונלי משלה לעבד
וכששניהם מעבדים את האישויים
כל אחד את שלו,
כשהצמיחה של שניהם מתרחשת -
אז –
הטרנספורמציה היא כפולה ומכופלת,
היא אינסופית,
אז - הריפוי מרקיע לשחקים.

והחיבור שנוצר ביניהם - 
אוהה.. אין לי מילים לתאר עד כמה שהוא מרגש...

וזה - קורה תוך יומיים אינטנסיביים
של תהליכים טרנספורמטיביים ומרגשים
על מקורות האישויים שלכם.

יומיים מופלאים בהם אתם זוכים בחיבור
וחוזרים הביתה, אל עצמכם, ואל האיש/ה שלכם



פה בשבילכם

גלית אליאס

יום שישי, 10 בפברואר 2017

למה האמפתיה חשובה ? ואיך מייצרים אותה בתוכנו ?

הנה סרטון מקסים על אמפתיה,

למה היא חשובה ,

ואיך אפשר לפתח אותה בתוכנו.

לטובת מעדיפי הקריאה תרגמתי סימולטנית מתחת לסרטון.




כל אחד מאתנו חווה את החיים מתוך נקודת המבט האישית שלו על המציאות.
המציאות מסוננת אצל כל אחד מאתנו דרך החושים שלו, 
הטמפרמנט שלו וניסיון החיים שלו.

זוהי המציאות היחידה שאנחנו באמת יכולים להכיר.

עם זאת, זה קריטי להתפתחות האישית שלנו, 
למערכות היחסים שלנו ולחברה כולה
שנעשה מאמץ להבין ולהכיר גם את המציאות של האחר

את זה אפשר ליצור באמצעות האמפתיה.

האמפתיה היא היכולת שלנו להבין ולחוות את נקודת המבט של האחר,
הרגשות שלו, וחווית המציאות שלו
אנחנו חיות חברתיות והיכולת שלנו לתקשר ולהבין את הרגשות של האחר
היא המפתח לשמר את מערכות היחסים שלנו.

מחקרים מראים שישנם חלקים במוח 
שמאפשרים לנו לזהות מה אנחנו מרגישים
אל מול ההתנהגות מי שמולי,
ומאפשרים לנו להבין מה החוויה שם,

ההנחה היא שישנה מערכת של נוירוני-מראה במוח 
שגורמים לנו לחקות את הפעולה של האחר.
זה למשל מה שקורה לנו כשאנחנו רואים מישהו מפהק
ועולה בנו פיהוק.
גם כשאנחנו רואים מישהו בכאב,
עולה בנו כאב,

התופעה הזו היא רפלקסיבית, כלומר זה קורה לנו בלי שליטה, אוטומטית,
אך כדי שנוכל להיות באמת אמפתיים,
אנחנו נדרשים לחשוב לצמוח אל מעבר לעצמנו...

אפשר לפתח את האמפתיה באמצעות כמה הרגלים פשוטים:

התבוננו והפנו את תשומת הלב אל האחר
על פני שקיעה והתמסרות למכשירים הסלולריים למשל,
שגובים מאתנו יותר ויותר תשומת לב בתקופה הזו.

נסו להתבונן ולהיות בפוקוס על האחר
בלי לשפוט, בלי לשים בקטגוריות ותוויות,
לראות את האדם שהוא.
שאלו את עצמכם איזה מן יום היה לו ?
איך הוא הרגיש ?
אתגרו את עצמכם לדאוג באמת לטובת האחר

סקרנות היא בהחלט צעד ראשון וראוי 
להרחיב את יכולת האמפתיה שלכם

השתמשו בהקשבה אקטיבית:
בדרך כלל בשיחה, רובנו כבר מנסחים את התשובה 
וממהרים לענות עוד לפני שסיימנו להקשיב.

האופן הזה של תקשורת נראה יותר כמו מלחמת מילים 
מאשר שיחה, או החלפת רעיונות,

נסו לעקוף את הרפלקס הזה
תוך שאתם באים בהתכוונות להקשבה,
ולוקחים את הזמן בצורה מכוונת לפני שאתם עונים, 
או אפילו חושבים מה לענות,

קחו רגע לחשוב על מה שאמר לכם האחר,
ורק אז, נסחו את תגובתכם

נסו להבין מה הרגשות שהוא חש שם כשהוא מדבר,
מה המניע העמוק שלו לדברים,
מה הוא בעצם מנסה לומר,
מהו ניסיון החיים שהוביל אותו לנקודת המבט הזו ממנה הוא מדבר ?

הקשבה אמיתית, מהלב, תאפשר לכם להרחיב את נקודת המבט שלכם

פתיחות
פתיחות והקשבה בסקרנות לאחר 
הן מפתח להבנה של נקודת המבט שלו לחיים,

בו זמנית, מאד חשוב גם להיפתח לגבי מה שקורה אצלכם פנימה-
מהם הרגשות, התחושות, מה מתחולל בתוככם.

אמפתיה היא מעבר דו סיטרי
בין שנינו של הבנה הדדית.

עם התכוונות עמוקה להבין את הצד השני
וכן הסכמה לפתיחות ושיתוף, וכמובן הבנה של נקודת המבט שלי 
אז - 
לרוב אנחנו מוצאים מכנה משותף
גם עם אלה שלכאורה יש להם דעות ואמונות שונות משלנו.


דרך תרגול הפתיחות, ושמירה על ראש פתוח,
אמפתיה עוזרת לנו להתמודד עם אתגרי הדעות הקדומות,
למצוא מה דווקא כן משותף,
אמפתיה עוזרת לנו להיות יותר מוסריים.

כך נוכל לראות את ה'אחר' כחלק מאתנו,
ולא כ'בעיה' או כ'אויב' - 
אלה תוויות שמייצרות גבול שמונע מאתנו לנוע קדימה ולהתרחב,

זה מונע מאתנו את החוויה שהאנושות במהותה ובבסיסה 
מחזיקה חוויה של שיתוף וחיבור.

יש לנו הרבה יותר במשותף ממה שאנחנו חושבים,
כשבעצם בעצם, ההבדלים הם בפרטים הקטנים, לא במהותיים.


בברכת הצלחה ופתיחות משמחת ומרחיבה,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.  








יום רביעי, 1 בפברואר 2017

למה כל כך הרבה זוגות מתגרשים ? ואיפה הקאטץ' ?


אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול - 
את היום בו הוא הציע לי נישואין. 
הייתי בעננים, זרחתי, ריחפתי, 
היה משהו כל כך מבטיח באהבה שלנו אז.

ובכל זאת, לא עבר זמן רב מהרגע שעברנו לגור יחד 
ועד למריבה הראשונה שלנו.
כן, גם אותה אני זוכרת, 
מריבה שהביאה עוד ועוד מריבות, 
כל אחת מוסיפה עוינות, כעסים ותסכולים שהולכים ומצטברים. 

זה לא שלא ניסינו לטאטא אותם, אבל לשווא. 
זה כבר לא היה אותו הדבר, 
המרחק בינינו הלך וגדל, וחיינו זה לצד זו, 
אמנם באותו הבית, אך בחיים מקבילים.

הסיפור הזה לא יוצא דופן, 
והתסכול מהדינמיקה הזוגית לעתים כל כך גדול 
שלמעלה מ 30% מהזוגות הנשואים
מוצאים את עצמם שוב על מדרגות הרבנות הפעם כדי להתגרש.
על פניו נראה כאילו אין אופציה אחרת מפירוק.

בהחלט ישנם מקרים בהם פרידה היא הבחירה הנכונה, עם זאת, לרוב זו איננה האמת,
אלא שבני הזוג לא מודעים לחלקים בתמונה הרחבה, אותם אני מביאה כעת.

ברור לי שלו היו רואים את התמונה הרחבה, כפי שאנחנו כזוג והזוגות אותם אני מנחה - רואים היום - המציאות וגם הסטטיסטיקה היו נראות אחרת.

הנה משהו שאף אחד לא מדבר עליו
למעשה, מתחת לפני השטח, יש לנו 'שותפים' סמויים בקשר, 
הם מגיעים אתנו built-in,  וסביר להניח שגם לך הם מוכרים היטב.

לא, זה לא אומר שאת בהכרח מנהלת את העניינים כשהם בפעולה, 
ובכל זאת, סביר להניח שיש לך היכרות כזו או אחרת אתם –

בנוסף אלי ואליו, שותפים אתנו בקשר :
האישויים שלי – והאישויים שלו
חווית הערך העצמי,
דימוי הגוף הפנימי,
הרצונות,
הצרכים הלא מסופקים,
הכמיהות,
התפיסות המחשבתיות (הלא מקדמות ולרוב לא מודעות שלי)
האמונות הפנימיות (כנ"ל)
מצבי הרוח,
המוטיבציה וה'אי–מוטיבציה',
בקיצור - העניינים הלא פתורים שלי, ושלו.

ממילא מעצם היותם תת הכרתיים, הם חזקים ומניפולטיביים 
ומה שמכפיל את העוצמה שלהם - 
זה הדינמיקה והאינטראקציות ביניהם שמסבכות את העניינים.

כשהאישויים שלי, 'מדברים' עם האישויים שלו, 
(בלי שהאני הבוגר שלי ושלו יכולים להתערב) -
נוצרת  א נ ד ר ל מ ו ס י ה.

זאת אומרת שבעצם, ולוּ בחלקים מהיום יום שלנו, 
אלה לא ה 'אני והוא המודעים' שנפגשים זה עם זו, 
אלא אישויים לא מודעים שמנהלים כל אחד מאתנו ביד רמה ו'מדברים' ביניהם.

מעורפל ? הנה דוגמא :
נניח שקמתי בבוקר במצב רוח ירוד. (סתם, לא קשור אליו)
הוא - ראה את הפנים הנפולות שלי, הרגיש דחייה, נעלב
והפנה לי עורף כמגננה. (ת'אמת, מה שהיה יכול לעזור לי זה דווקא חיבוק.)

כתגובה להפניית העורף שלו – 
(גם אם זו התבטאה במימיקות מינוריות, כמעט ולא מורגשות)
סביר להניח שמצב הרוח שלי ירד עוד יותר, 
וזה - עשוי להגביר את חווית הדחייה שלו מנגד,
והסחרור הזה רק הולך ומסתבך, וכמו בספירלה מטה, 
אנחנו צוללים ו- מתרחקים. כי ככה בטוח יותר. 
(לפחות לכאורה, כל עוד האישויים מנהלים אותנו 
באופן לא מודע ומשאירים אותנו במקום הצודק והמאשים)

אבל גם כשהתרחקנו, מן הסתם המצב לא משתפר,
כי אז אני אומרת לעצמי –
" למה אני צריכה אותו לידי ?
כבר עדיף להיות לבד,
סבבה, יש לי מצבי רוח, אני אתמודד אתם,
לפחות כשהוא לא יהיה פה – הם יהיו נסבלים יותר.
כל עוד אנחנו ביחד מתווספת לכך האכזבה מהציפייה הלא ממומשת בזוגיות,
כי למה צריך בן זוג אם הוא לא עזר כנגדי ? "
זאת אומרת שההתרחקות שהיתה אמורה לכאורה להגן עלינו 
לא עושה את העבודה, אלא להיפך – רק מעצימה את כאב הלב.

והאמת היא, שעמוק בפנים אנחנו כמהים ל'ביחד'. 
אנחנו יצורים חברתיים, שצריכים חיבוק, ותמיכה, והבנה, 
צריכים שיראו אותנו ויקשיבו לנו, 
צריכים לבטא ולשתף במה שעובר עלינו. 
כל אלה מתאפשרים דווקא כשהלב שלנו פתוח 
(ולא כשהוא סגור – הוא הכיוון שההתרחקות לוקחת אליו).

אבל.. יש פה קאטץ'...
העניין הוא שלמרות שאנחנו כל כך צריכים שיראו ויבינו אותנו, 
שיפרגנו לנו ויתמכו, כל כך צריכים שיתוף וחברות ועוד כאלה, 
האישויים שלנו – לא באמת מאפשרים לנו לקבל זאת.
לא (רק) בגלל שקשה לבן הזוג לתת לנו 
אלא בגלל שאנחנו לא מסוגלים לקבל ולהכיל זאת (!!!)
(לכן זה בכלל לא יעזור אם נתגרש... כיוון שהחלפת בן זוג לא תפתור את העניין)

אל דאגה.. זה לא אומר שככה זה, וזהו זה לעולמים
ה 'אישויים' הם לא מי שאנחנו, אלא מגננות והגנות 
שצברנו על עצמנו ולעצמנו לאורך החיים
ויש לנו האפשרות, שלא לומר – מחובתנו ההתפתחותית
לשחרר ולצמוח מעבר להם.

כלומר – למשל אם אני תלויה באישור הסביבה ומתלוננת שהוא לא מפרגן לי,
סביר להניח – שכשאבדוק פנימה, אגלה שאני לא רגילה לקבל פרגון,
כאילו השריר הזה של היכולת להכיל ולהתמלא בהודיה, 
ובקבלת תמיכה ופרגון - מנוון אצלי.
ומה שבעצם יכול לאפשר לי לקבל פרגון – 
לו אני מצפה מהאיש שלי - תלוי קודם כל בי.
במילים אחרות- בעיבוד האישיו הזה – באישור של עצמי את עצמי.

בנוסף לזה או כתוצאה מכך –
הדרך שלי לבטא את הצורך תהיה לרוב בתלונה, או דרישה, 
מה שממזער את הסיכוי שהאיש שלצידי ישתף אתי פעולה..

חלילה, זה לא אומר שאני מסתפקת במה שאין 
ועם זה עלי לחיות או שרק מעצמי אוכל לקבל זאת, ממש לא  !

אלא שכצעד ראשון – והנה מסלול היציאה מהקאטץ' -
 עלינו לפתור את האישויים שלנו,  
לעבור דרך שכבות האבק שמסתירות לנו את האני האותנטי שאני, 
להתחבר לחוסן הפנימי שלנו,  
לנקות את הספקות, חוסר האמון שהצטבר, התלות, הפחדים, 
כל אלה שבונים את המחסום שסוגר את הלב, 
כי איך אפשר ליהנות באמת ממערכת יחסים כשהלב שלנו סגור ?

ככל שהלב פתוח – בין היתר - נוכל לבקש באופן שיעשה חשק לבן הזוג לתת,
ולא רק כי טכנית נדע להשתמש במילים הנכונות,
אלא בעיקר כי תהיה לנו מסוגלות רגשית לבקש וגם לקבל ממקום שלם,
שלא תלוי בפרגון או אישור או whatever
אך בהחלט רוצה ומעוניין בו, ובָשֶל להתמלא ממנו.

תארי לך איזה כיף זה שאפילו כשאת קמה בבוקר במצב רוח ירוד, 
הוא שם בשביל לחבק, (גם כי את מסוגלת לבקש),
שאת משתפת אותו במה שעובר עליך והוא לא רק שומע, 
הוא ממש מקשיב לך (ללא שאריות אשמה, שיפוט או ביקורת),
תארי לך שאתם תומכים זה בעשייה של זו (מבלי שהיא מאיימת עליכם), שותפים ביומיום,
מתכננים ביחד את החלומות שלכם, 
מחיים את התשוקה, וכו' וכו'... חבר ש'חזר', אהובך משכבר.



זה לא אומר שאין ביניכם חילוקי דעות, 
זה ממש לא אומר שאתם מוותרים או מתאפקים כדי להימנע מכאלה, 
אלא שיש פחות ופחות כוחות תת קרקעיים 
שמנהלים בשבילכם את העניינים 
וכל אחד מכם יותר קרוב אצל עצמו, 
מודע ומכיל את המתחולל בתוכו, 
כך שהזוגיות שלכם יכולה לפרוח וללבלב.

על איך ניגשים ל'אישויים' שלנו וצומחים מתוכם ? 
אכתוב בפעם הבאה.

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.