גלית אליאס

 כשאני אומרת לופ-ים מה שאני מתכוונת הוא למשל :  'הוא חוזר מאוחר מהעבודה=> את כועסת=> הוא חוזר עוד יותר מאוחר =>...' או מכל לופ אחר.. הרי בעצם בעצם... שניכם רוצים את אותו הדבר שניכם רוצים להרגיש רצויים ואהובים, שניכם רוצים לחיות בבית נעים, להרגיש חיבור ושייכות.. וכו'.. אלא ש.. אם למשל הציפייה שלי היא ש - ב"זוגיות טובה" בן הזוג זמין ונמצא בשבילי.. כשהוא מאחר לחזור הביתה ... - עולה אכזבה . וכשהוא חוזר ואז יוצא שוב להיפגש עם חבר / לרוץ/ וכו.. חץ האכזבה כמו  ננעץ עוד יותר בתוכי, ואל האכזבה מצטרפים מרמור, וכעס, ותסכול ונוצר סלט של אמוציות עכורות שמדברות מתוכנו במקומנו - ומה שיוצא ממני כשהוא כבר מגיע הביתה – זה : טרוניה, תלונה, ביקורת, שיפוט.. במילים אחרות האיש שלי נפגש עם פרצוף כועס ומאשים שבטח ובטח לא עושה לו חשק להישאר קרוב, ועוד יותר מזה – בכל הזדמנות שתהיה לו - יתרחק.. ויישאר  בעבודה עד עוד יותר מאוחר.. מה שעלול להעלות בתוכי גם חווית דחיה, ואולי אפילו נטישה.. למעשה-  ישנם 2 כיוונים שבהם עלי

"הוא מבחינתו.. לא יחזור הביתה בכלל..  אין לו בעיה להישאר כל הזמן בעבודה.. " זה מה שהיא סיפרה לי בשיחה שהיתה לנו לפני שהגיעו שניהם כדי שאני אדע שמבחינתה –   זה – חייב להשתנות ! היא לא יכולה לשאת את זה יותר ש העבודה שלו יותר חשובה לו ממנה ,  ומהילדים, ומכל מה שקשור בהם, וכאילו כדי לעצבן.. – הוא עובד בתוך הבית (!) אז זה שהדלת שלו סגורה והוא מכונס בחדר שלו מול המחשב זה פשוט כמו נוריות מהבהבות שמסמרות לה את השיער בכל פעם שהיא עוברת ליד ו.. כן.. מה לעשות – מן הסתם היא עוברת שם לא מעט- כשהיא עושה מקלחות לילדים, כשהיא עוזרת להם בשיעורי הבית כשהיא מסדרת את הבית ומחזירה חפצים למקומם, כשהיא באה לקרוא להם לאכול את ארוחת הערב שהכינה – ככה היא לא מפסיקה לנוע מהרגע שהיא נכנסת מהעבודה הביתה באינספור מטלות סיזיפיות והדלת הסגורה שלו כשהוא י ו ש ב והיא מפרפרת היא בבחינת סירנה צווחנית שמעלה את רמת האדרנלין שלה לבלתי אפשרית הכעס והתסכול והמרמור שנוצר כתוצאה מהסיטואציה הזו הם פשוט לא נסבלים ". . הוא כבר פה.. אז מה קשה לו כל כך לעזור

אני מתארת לי שאתם  זוג מקסים , שלכל אחד מכם הייחודיות שלו, הכישורים שלו, האיכויות הנפלאות שלו, ובכל זאת,  בזירה הזוגית  - בזמנים מסוימים (או למעלה מכך :-) איכשהוא  האיכויות הללו כאילו לא קיימות , כאילו "מישהו אחר" משתלט  עליכם ואתם מביאים אל תוך הקשר הרבה  פחות ממי שאתם  באמת (הרבה פחות רכות, אהבה, מגע, קרבה, התחשבות, וכו...) אם זה מתוך הכעסים שהצטברו, והמרירות על עניינים שלא פתורים ביניכם, אם זה בגלל תחושה של חוסר הדדיות, אם מתוך תסכול שנוצר כהמשך לריחוק ביניכם או מסיבות דומות אחרות.. אז  ראשית  – כדי להרגיע –  זה קורה לכולם.. ו שנית  – לרגל חג החירות הקרב ובא – הנה לכם תרגיל שיחזיר את המושכות לידיכם כך ש אתם  תעצבו לעצמכם את פני הקשר הזוגי שלכם ולא "ההוא שמשתלט עליכם "  (הכעס/ העלבון/ החלק הפגוע) לפני התרגיל – הסבר קצר- בסה"כ  רובנו רוצים את אותם הדברים  - שיאהבו אותנו, שיקבלו אותנו כפי שאנחנו, להרגיש בחיבור, חלק מ... להיות שייכים שיתחשבו בנו, שיקשיבו להיות ב י ח ד.. אלא ש..  אנחנו פשוט לא יודעים איך לבקש  זאת.. אנחנו נכנסים לקשר זו