גלית אליאס

כן..  כ מ ע ט  שהם התגרשו, טיוטת הגט כבר הייתה מוכנה לחתימה, הבוקר והלילה שלהם היו מלחמות וכעסים איומים, תחושת האובדן שמלווה כשהבית על סף חורבן, והכאב, על הפספוס, ההחמצה, השבר ו.. הילדים היו א י ו מ י ם.. אבל.. רגע לפני .. בתהליך שעברו יחד כזוג זכו להבין – ש הקשר הזוגי שלהם הציף קשיים ובעיות, אבל באותה המידה אפשר היה לראות אותן כהזדמנויות לצמיחה לא בכדי לריב עליהם ובכך לפספס אותן – אלא בכדי לקחת אותן בשתי הידיים.. לנשום עמוק, להסתכל להן בעיניים, ולראות... הם יכלו לראות עד כמה הכעסים שחשו זה כלפי זה עיוורו אותם, כמה הם ראו דרך משקפיים מעוותים אחד את השני מה שגרם לו מן הסתם לראות אותה יותר ויותר כשוטרת, ולה להיפגע יותר ויותר מכך שלא ראה אותה באמת... התהליך שעברו יחד עזר לכל אחד מהם להבין הרבה דברים על עצמם, ועל האחר, והם זכו לגלות את הרכות והכמיהה לאהבה שהיתה שם תמיד מולם, רק לא נתנו לה מקום לדבר.. נוצרה ביניהם קרבה כזו שלא הייתה אף פעם, גם לא בימי טירוף החושים הראשונים שלהם יחד. כמו ברית חדשה שנכרתה ביניהם, אך הפעם - לא על פי חוק רבני או אחר, הפעם על פ

אכן שאלה טובה אם כי קצת פרובוקטיבית, והתשובה שזורה בסיפור של שגית שנשמעה כך לפני שנה : "סקס את אומרת ? אינטימיות ?, על מה את מדברת ?, כשהוא עובר לידי – הוא בכלל לא שם לב שאני שם, להסיר מסיכות ? יש כל כך הרבה שכבות שם , והן דבוקות לי כל כך חזק לפנים, הוא בכלל לא מכיר את מי שאני פה היום, הוא תקוע עם איזו דמות שהמציא- כזו שנוח לו להדביק לה את כל הבעיות שלו, ה'שוטרת' שתדאג שהילדים יעשו מה שצריך, שצועקת כשהם לא עושים את זה, שאי אפשר לדבר אתה כי היא כועסת ועסוקה תמיד, שאין מצב אתה לסקס- כי היא פשוט פריג'ידית..." היום - הזוג הזה – שנה אחרי שכמעט התייאשו האחד מהשנייה- שכמעט נפרדו ופירקו את החבילה בכעס, שכמעט חרב ביתם עליהם ועל הילדים המתוקים שלהם .. הם.. הם.. – עשו תהליך קצר של "אימגו" והפכו להיות אשכרה זוג יונים !. היום הם ביחד במלוא מובן המילה, הם למדו לדבר גם על מה שקשה, הוא שוב רואה את מי שהיא באמת, לא מבעד למסך הכעס שהפריע לו קודם , אלא אותה - הרכה שמתה לחיבוק, (פוס.. - כאן מסתתרת התשובה לשאלה שבכותרת..) האמת – הוא נזכר שג

כמה סקס את רוצה לעומת כמה אתה ?  אחרי פורים, ניחוח החירות של פסח ואפילו יום העצמאות.. ולקראת חג השבועות,  שיש בו משהו מאד רומנטי ..  אני רוצה קצת לדבר תכל'ס : ולכתוב על הנושא הזה שמעיק על הרבה זוגות  ולא פעם - (לפחות על פניו) הוא הגורם לקרע בין בני זוג.. כי תמיד, בכל זוג באשר הוא –  ירצה אחד מבני הזוג יותר סקס מהאחר, לפעמים תהיה זו היא, לפעמים הוא, אבל תמיד יהיה מי שירגיש לא מסופק, מאחר וכמה סקס יהיה - תלוי תמיד במי שרוצה פחות.. לפני כשנתיים הייתי ביום עיון בנושא תשוקה ומיניות בקשר הזוגי - שהעבירו דר' דיוויד שנארץ ודר' רות מורהאוס- זוג פסיכולוגים אמריקאים המתמחים בתחום הזוגי. הם צוטטו מחקר שנערך בארה"ב בשנים אלו ולפיו : 76% ענו שהסקס מת, או בדרך למות, 17% אמרו שהסקס חי וקיים, ורק 8% השיבו שהסקס מלא תשוקה, אירוטי ונפלא. המסקנה המתבקשת מנתונים אלה היא שרוב בני האדם לא נהנים מסקס מלא תשוקה ואינטימיות בזוגיות שלהם,  "אבל.." אומר דר' שנארץ – " חבל שכך הוא, כי אפשר אחרת. " אז הנה אני מביאה פה קצה קצהו של תורתו (לגמרי במילים שלי ומנקודת

השבוע מציינים את יום שחרור ירושלים , לא יכולתי להתאפק, ואני קופצת על ההזדמנות כדי לדבר על שחרור אחר - שתודה לאל סוף סוף קורה - אם כי עוד דרך ארוכה לפנינו.. אני מדברת על תהליך השחרור שלנו הנשים , בו אט אט אנחנו משחררות את המיותר לנו ממה ש'ירשנו' מדורות על גבי דורות של שעבוד . נכון שהיום אנחנו הרבה הרבה יותר חופשיות מבעבר, יותר מאמא, עוד יותר מסבתא, שלא לדבר על עוד דורות אחורה.. ובכל זאת בתקופה הקצרה שבה הייתי על תקן 'פרודה', יכולתי לחוות על עצמי וגם..  לראות אצל זוגות אחרים, את מה שלא יכולתי תוך כדי שהייתי בתוך הקשר הזוגי- וזה - עד כמה אנחנו מקטינות את עצמנו. פתאום התחוור לי איך שכלאתי את עצמי במו ידי כבר כשנכנסתי לקשר הזוגי, אז התחוור לי - עד כמה לא איפשרתי לעצמי להיות במלואי, עד כמה ויתרתי על חלקים שלי, על רצונות שלי, מי בכלל מדבר על כמיהות ... ??? אז ברוח השחרור של ירושלים, מאחלת לנו המשך שחרור פורה , שיאפשר לנו במהרה להיות מי שאנחנו, ולממש את עוצמתנו במלואה. הנה קישור לסרטון מקסים שממחיש עד כמה אנחנו ממעיטות בערך עצמנו. סרטון חש