גלית אליאס

 זו היתה התלונה העיקרית שלו, שהעיבה עליו והכבידה כל כך... שהוא מצא את עצמו מתרחק ממנה יותר ויותר מה שְמִן הסתם הֶעֶצים את ההערות שלה ואז... עוד יותר את ההתרחקות שלו, עד ש... הם הרגישו כמעט זרים והפרשנות שלהם למצב היתה ש:  האהבה נגמרה אבל... כשרק התבוננו לכיוון הנכון, מהר מאד התבהרה תמונה אחרת לגמרי... בכל פעם שהיא { מעירה לו,  או מבקשת ממנו שיעשה משהו כמו למשל להכין בקבוק לתינוקת,  לקום להרגיע אותה כשהיא בוכה, או להרים את המסיכות שפזורות בכמה מקומות בבית.. הולכת ונוצרת מעליו } עננה שמכבידה ומעיקה באזור הלב והגרון, עננה שמביאה אתה תסכול ועצב  כאלה שלרוב הוא לא מודע להם ויחד עם זאת מעיבים עליו, תסכול שהמילים שלו - "לא רואים אותי, לא מתייחסים למה ומי שאני באמת.." תסכול שמביא אתו כאב ישן שלמעשה הוא } מכיר  עוד הרבה לפני שהכיר אותה { תסכול שמעלה את הכעס והעלבון גם יחד: הכעס שהרגיש כלפי אבא שהיה מקטין את אמא ומבטל אותה, והעלבון של אמא שנתנה לזה לקרות שוב ושוב שכילד הזדהה אתה וכָּאָב את הביטול שחווה מנקודת מבטו מה שהוביל אותו להבטיח לעצמו ללא מילים - " לי זה לא יקרה .." אל

 "  אני לא יכולה יותר עם הצעקות שלךָ, זה מלחיץ ומפחיד אותי, זה פוגע בילדים, אני הרוסה מלראות אותם בחוסר אונים מולךָ כשאתה צורח! די! אני לא מוכנה לזה יותר! " כך פתחה רונית } את השיחה שלנו. אז ראשית מובן ומוסכם ללא כל עוררין ש אלימות - גם מילולית - אינה מקובלת בשום מצב. ובהמשך לכך, בהחלט לרוני { - יש עבודה פנימית על חוסר היכולת שלו להכיל תסכול שמתבטאת בהתפרצויות מילוליות קשות יחד עם זאת, מאחר ובתהליכים אותם אני מלווה איננו מחפשים מי אשם ומי צודק, כי לא שם הפתרון האמיתי שיוביל לשינוי המצב ויותר מזה,  מאחר וברור לנו שבכל דינמיקה זוגית יש שניים - מה שנקרא לטנגו (כן, גם זה..) צריך שניים - בחרתי להביא את הדוגמא הזו כדי להדגים איך (אפילו) מתוך סיטואציה קשה כזו יש לכולם הזדמנות נהדרת לריפוי ולא... אני לא מתכוונת שרונית } אשמה בזה שהכעיסה אותו (נכון, כי אנחנו לא מחפשים אשמים... ו -) כי אפילו אם היתה מכעיסה אותו אין שום הצדקה לאלימות. אנחנו רוצים להגיע למצב שכולנו  מסוגלים להכיל תסכול כך שנוכל לבחור איך להגיב  וגם - אם ואיך לבטא אותו . אני מתכוונת לקסמים שמתרחשים  כשאנחנו קשובים לעולמה

כך Laurin Betito מתחילה את ה Ted talk שלה: (קישור אליו בסוף) " האם מישהו זוכר מי דיבר אתו (כילד/ מתבגר) על עונג מיני? האם אי פעם בכלל היה מישהו שדיבר אתכם על עונג מיני? האם למדנו זאת בשיעורי חינוך מיני? או שמא רק לימדו אותנו איך לא להיכנס להיריון... האם הורינו שוחחנו אתנו על עונג? כתינוקות - כל מה שאנחנו יודעים זה עונג , עונג הכי טבעי לנו - ומרגיש טוב, בכלל בלי קשר לסקס. עד... שמישהו אומר : " אל תיגע/י בעצמך " ואז אנחנו מתבגרות, וכשאנחנו מבטאות עניין בסקס-  איך מכנים אותנו? - "פרוצות"  נכון? ובאופן מפתיע-  אפילו היום אנחנו עדיין שומעים הערות כאלה אנחנו מכתירים את הסיפוק הגברי אבל מביישים נשים באותו ההקשר בדיוק... אנחנו עדיין מקבלות מסרים שליליים מהמשפחה שלנו, מהתרבות, מהדת.. ואז כשאנחנו גדלות ונכנסות לקשר זוגי, אנחנו אמורות באופן פלאי פשוט לעוף על זה! ~~~~~ הסילוף התרבותי הזה יוצר עיוות סביב סקס שמעכיר על מערכות יחסים ועלינו כנשים שמרגישות שמשהו אתנו לא בסדר.. היא פוגשת לא מעט נשים שמתייחסות לסקס כאל עבודה שגרתית, כמשהו שהן "צריכות לתת" לא כמשהו שהן

 התגלגלתי אל ה Tedx talk הזה  והייתי חייבת לשתף בכל טוב הזה: גישה אל הסרטון נמצאת למטה, למעדיפים לקרוא הנה הוא מתורגם סימולטנית בידי: "  כשזה מגיע לענייני סקס כולנו זקוקים לתמיכה, ולכן אני כאן - כך פותחת Amy Color ומוסיפה כמו הפעם הראשונה בה פגשתי את קווין וג'קי ושאלתי: באיזו תדירות אתם "נפגשים" ?  קווין אנפף: " פפפפ.... כמעט בקושי... רק בשבתות.." בעוד שג'קי לעומתו אמרה: "וואוו... כל הזמן!, כל שבת!!!" יכול להיות שזה נשמע שהעניין פה הוא הסקס אבל בעצם... מדובר ב אינטימיות חוסר באינטימיות הוא הסיבה העיקרית למשברים זוגיים , זה החוסר באינטימיות שמוביל בני זוג להפוך לשותפים לדירה וככל שהמרחק ביניהם גדל,  הם עשויים לחפש חיבור וקשר במקומות אחרים, להיסגר זה לזו, או לקיים מפגשי לילה עם בן & ג'רי מערכות יחסים וחוסר סיפוק מיני יכולים להתבטא כהתנהגות הרסנית כמו זעם, דיכאון, אובססית קניות,  זה לא משנה אם אתם עושים את זה  פעם בשבוע, או פעם בשנה או כל יום... ללא אינטימיות אנחנו מרגישים בדידות ואשמה. כיוון ש סקס ואינטימיות זה לא אותו הדבר INTO ME SEE -